האם אפשר לקבל פיצויים מביטוח לאומי על נשיכת כלב ? ##בתא (חי') 13877/01 נואל נ' עזאם ## התובעת הגיע לחנות לידה ובהגיעה בסמוך לכלב התנפל זה לפתע עליה, הפילה ארצה, נשך אותה בזרועה השמאלית וגרם לה לפצע חמור. התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי במסגרת ביטוח תאונות, תביעתה הוכרה ושולמו לה ביום 16.10.00 תגמולים בסך 25,874 ₪. יש לנכות סכום זה מסכום הפיצויים שהתובעת זכאית לקבל כשהוא משוערך ליום מתן פסק הדין. ##בבת.א. 134/05 ## מיום 21.11.06, נדחתה תביעת השיבוב של המוסד לביטוח לאומי בגין התגמולים בסך של 97,827 ש"ח שביטוח לאומי שילם לנפגעת לאחר שננשכה על-ידי כלב, אירוע זה הוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ##בל (ת"א) 46337-09-11 ## 1. התובע המועסק בהסתדרות החדשה (להלן: המעסיק), נפגע ברגלו ביום 22/6/2010 לאחר שנפל ונחבל עת הותקף על-ידי כלב במהלך טיול ברומניה (להלן: האירוע או האירוע התאונתי). בעקבות הפגיעה הגיש התובע באמצעות עורך דין נשיכת כלב לנתבע - המוסד לביטוח לאומי הודעה על פגיעה בעבודה, בה טען כי התאונה בה נפגע עונה על הגדרת "פגיעה בעבודה". 2. במכתב מיום 8/8/2011 דחה הנתבע את התביעה להכיר באירוע האמור כתאונת עבודה. לטענת המוסד מדובר באירוע שהתרחש במהלך פעילות חברתית שאורגנה על-ידי ועד העובדים ומומנה על-ידי התובע. בנסיבות אלה לא נמצא שהפעילות החברתית נלווית לעבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי נוסח משולב, התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי). כנגד החלטת המוסד הגיש התובע את התביעה שלפנינו. 3. בכתב התביעה טען התובע כי יש להכיר בתאונה שאירעה לו במהלך הטיול לרומניה כתאונת עבודה, מאחר שהפציעה ארעה במסגרת "פעילות נלווית". מדובר בפעילות נלווית בין היתר משום שהטיול מומן ב-50% על-ידי המעסיק, 25% על-ידי ועד העובדים והתובע שילם את היתר; למעסיק היה אינטרס מובהק בקיום פעילות הגיבוש לעובדים; הארגון והפיקוח על התכנית ותכני הפעילות היו מוטלים בעיקר על המעסיק. המוסד טען בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי האירוע הנטען איננו תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, האירוע לא ארע תוך כדי ועקב העבודה ואף לא תוך כדי פעולה נלווית. 4. בדיון מוקדם מיום 4/6/2013 ציינה ב"כ הנתבע כי אין מחלוקת שהתובע הותקף על-ידי כלב ברומניה. הפלוגתה הוגדרה בשאלה האם יש להכיר באירוע התאונתי שארע לתובע ברומניה ביום 22/6/2010 כפעילות נלווית לעבודה ולפיכך כתאונת עבודה. ככל שיוחלט שכן, תיבחן שאלת הקשר הסיבתי ומאזן ההשפעות. 5. ביום 24/12/2013 התקיימה בתיק ישיבת הוכחות, אשר במהלכה נחקר התובע על תצהירו. בסיום ישיבת ההוכחות סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה. 6. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מחומר הראיות שהונח לפנינו א. התובע עובד ועבד בתקופה הרלוונטית לתביעה, כרכז איגוד מקצועי של ארגון עובדי צה"ל בהסתדרות הכללית החדשה. ב. מתאריך 20/6/2010 ועד 24/6/2010 (ימים א' עד ה' כולל) השתתף התובע ב"סמינר/טיול כוכב לרומניה" של עובדי מרחב תל אביב-יפו בהסתדרות החדשה, שאורגן על ידי ועד עובדי המרחב והנהלת המעסיק. ג. בטיול השתתפו עובדים בעלי תפקידים שונים. ד. מטופס "שאלון למעביד" שמולא על-ידי יו"ר אגף למנהל וכ"א אצל המעסיק (נ/1) עולה כי עלות ההשתתפות לכל עובד עמדה על 2,822 ₪: הנהלת המעסיק שילמה 1,371 ₪, הוועד שילם 425 ₪ והעובד שילם 1,026 ₪; הנהלת המעסיק והוועד רשומות כמי שיזמו את הפעילות; הפעילות נזקפה על חשבון ימי חופשה; הנהלת המעסיק והוועד מימנו את ההסעה לטיול; בני משפחה הורשו להצטרף לטיול בעלות נפרדת; לא היתה חובת השתתפות בטיול; מקום העבודה לא נסגר לרגל הפעילות; נציגי ההנהלה השתתפו בפעילות. ה. ביום 22/6/2010 בדרכם של העובדים לכיוון ההסעה לאחר ארוחת הצהריים נתקל התובע בשני כלבים כאשר אחד מהם ניסה לתקוף אותו. כדי להגן על עצמו התובע בעט, נפל ונחבל ברגלו. 7. עיקר טענות הצדדים התובע טען כי האירוע התאונתי מיום 22/6/2010 נגרם במהלך טיול שהוא "פעילות נלווית" לעבודתו; ההנהלה יזמה, מימנה ויצאה לטיול; שיעור מימון ההנהלה היה כ-48% וועד העובדים השתתף אף הוא; מדובר באירוע גיבוש לעובדים שאורגן לאור זכיית המרחב במקום ראשון בהתארגנות עובדים וגיוס מקומות עבודה; על העובדים לא חלה חובת השתתפות אך בפועל כולם יצאו למעט בודדים, מהתובע ציפו שייצא כי הוא ממלא תפקיד נוסף כקצין בטחון (לא בשכר). מנגד טען המוסד כי האירוע הנטען מיום 22/6/2010 איננו עולה כדי תאונת עבודה כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי, מאחר שהטיול איננו 'פעילות נלווית לעבודה'; הטיול אורגן על-ידי ועד העובדים; לא היתה חובת השתתפות ואף נהפוך הוא: הטיול היה מותנה במינימום משתתפים; טופס ההתחייבות מפנה לוועד שהוא זה שפיקח על התשלומים; ארגון ותכנון הטיול היה על-ידי ההנהלה והוועד, היה אינטרס של המעסיק אך אין הדבר דומה לפעילות המאורגנת כולה על-ידי ההנהלה או פעילות שהיא חלק מהעבודה; גם בני הזוג הורשו להשתתף במימון עצמי; לענין היותו של התובע קצין ביטחון – לא מדובר בתפקיד רשמי אלא מכוח היותו חבר לקבוצה של חבריו העובדים; טענות התובע שלפיהן העובדים יצאו לגיבוש כיון שזכו במקום ראשון לא הוכחו. 8. המסגרת הנורמטיבית סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי תאונת עבודה הינה תאונה המתרחשת "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו" של העובד "אצל מעבידו או מטעמו". עם זאת החוק פורש כך שגם תאונה המתרחשת במהלך "פעילות נלווית לעבודה" שהעובד מבצע עבור מעבידו יכולה להיחשב כתאונת עבודה. הכל בהתאם למידת הזיקה בין העבודה לבין הפעילות שנעשתה בעת קרות התאונה. בחינתה של פעולה כ"פעולה נלווית לעבודה" נערכת בשני שלבים. בשלב ראשון ייבדקו מכלול הסימנים לענין רלוונטיות האירוע הכולל למקום העבודה, לצרכי העבודה, ולקשר של האירוע לאינטרסים של העובדים והמעסיק. זאת במטרה להוכיח את הקשר הסיבתי שבין האירוע הכולל לבין העבודה. בשלב השני תיבדק הזיקה בין האירוע התאונתי הספציפי לאירוע בכללותו (ראו עב"ל 825/06 המוסד לביטוח לאומי - עפרה קיפרמן, 10/12/1997 ועב"ל 31210-09-10 יובל מאירי - המוסד לביטוח לאומי, 13/11/2011, להלן: ענין מאירי). כך נקבע כי אם מדובר בהשתלמויות או פעולות ספורט או נופש, יש לבחון את הזיקה למעסיק על פי מבחן הסבירות ומכלול הנסיבות (ראו עב"ל 91/99 אלברט אילוז - המוסד לביטוח לאומי, כרך לג (40) 31, להלן: ענין אילוז). בית הדין הארצי עמד על ההבחנה בין אירוע נופש שייחשב כפעילות נלווית לעבודה לבין אירוע שלא ייחשב ככזה. נפסק כי יש לבדוק את הענין שיש למעסיק בקיומו של האירוע כאירוע נופש. יש להבחין בין אירוע אותו יוזם ומארגן המעביד ואשר לו הוא אחראי, לבין אירוע שהיוזם אותו והנושא בעול הוא ועד העובדים, בין בעצמו ובין בשיתוף עם העובדים, או עם המעסיק. יודגש כי לא די באינטרס עקיף שיש למעביד באירוע. בעב"ל 1173/00 רונית עטר - המוסד לביטוח לאומי (20.1.2002, להלן: ענין עטר) הושם דגש על בחינת האינטרס הישיר של המעסיק: עם זאת, לא כל אירוע נופש יחשב כפעולה נלווית לעבודה ויש לקיים בכל מקרה ומקרה את הבחינה הנדרשת כדי לעמוד על מהותו של האירוע. סממן חשוב שיש בו כדי להעיד על מידת הקשר שבין האירוע לבין העבודה הוא האינטרס שיש למעביד בקיומו. על האינטרס הישיר של המעביד, ניתן ללמוד, בין היתר, גם ממידת מעורבותו בייזום האירוע, בארגונו, במימונו, בקביעת התכנית וכל כיוצ"ב. ודוק: שונה המצב במקרה בו המדובר באינטרס ישיר של המעביד בקיומו של האירוע, לבין קיומו של אינטרס משני בלבד שמגלה המעביד באירוע. ביטוי לאינטרס עקיף יכול ויימצא במימון פעולות הוועד, כאשר הוועד הוא זה אשר קובע לאילו מטרות יוקצה אותו מימון. בתוך כך, יכול ויהיו פעולות שהוועד מקדם לטובת האינטרסים אותם הוא מייצג ושעליהם הוא מופקד. בעב"ל 283/09 אורה בס - המוסד לביטוח לאומי (25/8/2009) הדגיש כב' השופט פליטמן (בתוארו אז) כי לא בכל מקרה בו למעסיק יהיה אינטרס בנופש, יוכר אותו נופש כפעילות נלווית. על המעסיק להיות אקטיבי ומעורב בייזום הפעילות. בית הדין הארצי עמד בפסיקתו על "שינויי העיתים" וההכרה כי מקום העבודה תופס מקום מרכזי יותר בחיי העובדים, מקום בו מפיק העובד הנאה וסיפוק תוך הפגנת מיומנותו ולא רק מקור פרנסה. כך החלו מעסיקים לארגן עבור עובדיהם פעילויות חברתיות כגון ימי ספורט, ימי גיבוש, פעילויות העשרה והשתלמויות המעורבות בפעילויות נופש. בפסק דין מהעת האחרונה הכיר בית הדין הארצי בנופש כ"פעילות נלווית" אז קבע כב' השופט רבינוביץ', שכתב את דעת הרוב, בעב"ל 35152-11-10 אירנה זגורי - המוסד לביטוח לאומי (3/12/2012 להלן: ענין זגורי) כי: הפסיקה פסעה יד ביד עם שינוי העתים בעולם העבודה המודרני, והכירה גם בפעולות נופש או אירועים חברתיים כ"פעילות נלווית לעבודה" הכל בהתאם לנסיבות, ומתוך הכרה באינטרס של המעסיקים לתרום לגיבוש העובדים ורווחתם. יוער כי בענין זגורי הושם דגש על בחינת "השלב השני" בנסיבות המקרה שם, להבדיל מנסיבות ענייננו. על פסק הדין הוגש בג"צ והוא תלוי ועומד (בג"ץ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה). נקבע כי פגיעה במהלך טיול שהעובדים משתתפים בעלותו, אשר נזקף על חשבון ימי חופשה שנתית, טיול שניתן לצרף אליו בני משפחה ואין חובת השתתפות בו: לא תוכר כתאונה בעבודה (ראו דב"ע נד/0-290 המוסד לביטוח לאומי - אסתר זינתי, 8/3/1995, להלן: ענין זינתי). 9. מהאמור לעיל עולה כי לשם הכרה בנופש כ"פעילות נלווית" יש לעמוד על כמה נקודות מרכזיות: על הפעולה להיות נלווית במידה סבירה לעבודה, יש לבחון את זיקת הפעילות למקום העבודה, ולמעסיק צריך שיהיה אינטרס ישיר וריאלי בפעילות. על פי ההלכה אינטרס המעסיק יכול להילמד בין היתר מהמענה על השאלות הבאות: מי יזם את האירוע, מי תכנן, מי מימן את עלות האירוע, מי ארגן את ההסעה, האם המעביד עודד את העובדים להשתתף באירוע, האם המעסיק מפיק תועלת מהאירוע, האם ההשתתפות באירוע הייתה על חשבון ימי חופשה של העובד או בשעות העבודה, ועוד (ראו ענין עטר). 11. מאפייני הטיול בו נפגע התובע א. הגורם היוזם והמתכנן מן הראיות והעדויות שנשמעו בפנינו עולה כי שני גורמים היו מעורבים בארגון והוצאתו לפועל של הטיול בו השתתף התובע – הנהלת המעסיק וּועד העובדים של מרחב ת"א-יפו. בחוזר שהופץ לעובדי ההסתדרות (נספח א' לתצהיר התובע) נכתב "החלטנו ההנהלה בשיתוף ועד העובדים להוציא את עובדי המרחב...". החוזר נושא את הלוגו של ההסתדרות החדשה. בדיון המוקדם טען התובע כי "ההנהלה בשיתוף הוועד ארגנו ותכננו את הסמינר ופיקחו על התכנים" (עמ' 2 ש' 10). בהמשך נטען: "המעסיק אמר לעובדים שהוא יעשה להם טיול גיבוש ברגע שיצליחו לעמוד ביעדים... " (עמ' 2 ש' 13-14). בחקירתו ציין התובע כי "ההנהלה לקחה חלק נכבד בזה ויו"ר המרחב מר גלמן, שום דבר לא נעשה בלי אישורו." (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 22-23). לענין תכנית הטיול לא נטען כי המעסיק היה מעורב באופן אקטיבי או בכלל. עיון בתכנית (נספח א' לתצהיר התובע) מעלה כי כללה סיורים וביקורים באתרי תיירות אך לא כללה הרצאות, הכשרות מקצועיות, סיורים לימודיים או פעילות של גיבוש חברתי כזו או אחרת. ב. מממן הטיול וההסעות התובע טען בתביעתו ובדיון המוקדם כי ההנהלה מימנה 50% מהטיול, וכי הוועד מימן כ-25%. מהמסמך נ/1 עולה כי עלות ההשתתפות לכל עובד עמדה על 2,822 ₪, ההנהלה השתתפה בסכום של 1,371 ₪, הוועד שילם 425 ₪ ואת יתרת העלות בסך 1,026 ₪ שילם העובד. מפירוט הסכומים עולה ששיעור השלום בו נשא ועד העובדים נמוך מהנטען. גם השתתפות ההנהלה נמוכה מעט מהנטען אך ההבדל הוא מינורי. אין חולק כי המעסיק נשא בחלק הארי של עלויות הטיול. את ההסעה כאמור בנ/1 מימנו במשותף המעסיק והוועד. ג. מטרת הטיול ואינטרס המעסיק בראיות שהוצגו בפנינו (נספח א' לתצהיר התובע וכן נ/1) לא נאמר דבר לענין מטרת הטיול. בדיון המוקדם טען התובע כי: "המטרה של הטיול היתה לתת להם תמורה על השנה. הם הצליחו להגיע למקום ראשון בארץ בכל הנוגע לארגון מקומות עבודה חדשים ובהגדלת מספר העובדים שמשלמים דמי חבר" (עמ' 2 ש' 15-16). בנספח ב' לתצהיר התובע נכתב כי מטרת הנסיעה היתה "גיבוש העובדים ותגמול על ההישגים בשנת העבודה ותמריץ לקראת השנה הבאה". יודגש כי המכתב נושא תאריך 20/3/2013 קרי, הוא נכתב רק לאחר הגשת התביעה. זאת ועוד כותבי המסמך לא העידו בפנינו. ד. תשלום שכר בתקופת הטיול הטיול התקיים בימים א'-ה' מיום 20/6/2010 ועד 24/6/2010, כאשר כל הימים נזקפו כימי חופשה של העובדים. ה. חובת ההשתתפות או עידוד המעסיק להשתתפות ממסמך נ/1 וכן עדות התובע עולה כי לא היתה חובת השתתפות בטיול. ההחלטה האם לצאת לטיול היתה בסופו של דבר של העובדים. ביצוע הטיול היה מותנה בכמות המשתתפים. עם זאת, התובע מדגיש כי ההנהלה עצמה השתתפה בטיול כמו גם כמעט כל העובדים במרחב; העובדים הספורים שלא יצאו הגיעו למקום העבודה כתורנים כדי "לענות לטלפונים"; מקום העבודה לא "נסגר" באופן רשמי בימי הטיול, אך לטענת התובע בפועל המשמעות היתה סגירת המקום. התובע העיד גם כי הוא משמש קצין בטחון בעבודה, בנוסף על תפקידו. כך היה בטיול האמור וכך בטיולים נוספים מטעם העבודה (ראו נספח ב' לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 7, ש' 7-18). לכן היתה ציפייה ממנו, לדבריו, שייצא לטיול גם מתוקף היותו קצין הביטחון. בתמיכה לטענתו הציג התובע את נספח ב' לתצהירו. יצוין כי אין בנספח אמירה שלפיה מדובר ב"חובה" שהוטלה על התובע לאור עברו הצבאי. 11. האם יש להכיר באירוע כפגיעה בעבודה? האם לאור מאפייני הטיול כפי שפורטו לעיל יש להכיר באירוע שקרה לתובע כפגיעה בעבודה? ניתן לראות באירוע מושא התביעה "פעילות נלווית" שכן לטיול יצאו רוב העובדים, ההנהלה מימנה את חלק הארי של הטיול והשתתפה בו, ההנהלה ארגנה ומימנה את ההסעה בשיתוף עם הוועד, ההנהלה רשומה כמתכננת הטיול בשיתוף עם הוועד (ראו נ/1), והטיול התקיים בימי עבודה. מאידך גיסא, לא הוכחה מעורבות אקטיבית של ההנהלה בתכנון הטיול (להבדיל מוועד העובדים), לא נטען כי מדובר בנוהג, ודאי לא כזה המעוגן בהסכם קיבוצי או כל הסכם אחר (השוו למשל עם ענין מאירי), הטיול לא כלל תכנים מקצועיים, לא מומן על-ידי המעסיק במלואו, ימי ההיעדרות נוכו ממכסת ימי החופשה של העובדים, לא היתה חובת השתתפות, בני הזוג הורשו להצטרף בעלות נפרדת שלא סובסדה (השוו לענין מאירי), הטיול התקיים גם מחוץ לשעות העבודה, והמעסיק לא כיסה את עלויות הביטוח הרפואי של העובדים. לאחר בחינת מכלול הנסיבות והראיות שהוצגו בפנינו ובשים לב להלכה הפסוקה הגענו למסקנה כי לא ניתן לראות בטיול מושא התביעה "פעילות נלווית" לעבודתו של התובע. לא הוכח כי למעסיק היה אינטרס ישיר בקיום הטיול, ויחד עם השקלול המצטבר של נסיבות המקרה מצאנו לדחות את התביעה. ונבאר: לא הוכח כי ההנהלה היתה אקטיבית בתכנון הטיול, כי אם ועד העובדים. הטיול לא כלל תכנים מקצועיים שיש להם קשר ישיר או עקיף לעבודה. התובע טען כי מדובר בטיול שהוא תגמול על עמידה בהישגים והצטיינות המרחב – אבל לא הציג לכך ראיה מזמן אמת. בראיות שהוצגו לפנינו לא נאמר דבר וחצי דבר על כי הטיול בא לעולם כתוצאה מעמידה ביעדים ולצורך תגמול העובדים (זאת להבדיל מענין זגורי למשל). המכתב שהציג התובע מיום 20/3/2013 (נספח ב' לתצהירו) הוצא רק לאחר הגשת התביעה. המכתב חתום על-ידי מ"מ יו"ר המרחב וכן יו"ר ועד העובדים, אך לא ברור האם מ"מ יו"ר המרחב הוא מנהלו הישיר של התובע. לא הוגש תצהיר מטעמו והתובע לא זימן אותו לעדות. יו"ר הוועד זומן לעדות אך לא הגיע, והתובע ויתר על עדותו. התובע לא הגיש תצהירים מטעם גורמי הנהלה נוספים. לוּ הוכח הנאמר במכתב היה בכך לחזק את תביעת התובע הן לענין האינטרס של המעסיק בקיום ההשתלמות והן לענין הצורך הספציפי בהשתתפות התובע כקצין ביטחון והציפיה כי ייצא לטיול. אלא ששוכנענו שהשתתפות התובע כקצין בטחון היתה בגדר התנדבות ואיננה משימה ש"הוטלה" עליו על-ידי המעסיק. זאת ועוד, התובע טען כי מטרת הטיול היתה גם גיבוש של העובדים. אולם בתכנית הטיול המפורטת (נספח א' לתצהיר התובע) לא מוזכרים כלל תכנים או פעילויות הנוגעים לגיבוש עובדים. הטיול לא כלל נאומים מטעם מי מגורמי ההנהלה או פעילויות חברתיות ייחודיות שמטרתן גיבוש. העובדה שבני הזוג של העובדים הורשו להצטרף (בעלות נפרדת) מחזקת את הרושם כי מטרת הטיול היתה בעיקרה נופש. נציין שוב כי לא היתה חובת השתתפות בטיול (להבדיל מענין זגורי) ולא נטען כי המעסיק עודד את עובדיו לצאת בדרך זו או אחרת, קיום הטיול היה מותנה בכמות משתתפים, ימי הטיול נוכו על חשבון ימי חופשה, מקום העבודה לא נסגר והעובדים שלא יצאו לטיול אכן הגיעו לעבודה. משכך, התמונה המצטיירת לפנינו היא כי למעסיק היה אינטרס בקיום הטיול, אך לאור המפורט לעיל ולאור הנפסק בענין עטר וענין בס מדובר לטעמנו באינטרס עקיף בלבד. 12. לסיכום לנוכח האמור לעיל אנו סבורים שאין לראות בטיול לרומניה בו השתתף התובע "פעילות נלווית" לעבודה ובהתאם, אין לראות באירוע התאונתי מיום 22/6/2010 כעונה על הגדרת "תאונת עבודה". כלבבעלי חייםנשיכת כלב / תקיפת כלבביטוח לאומי