הכרה בפגיעה בעור כנובעת מעבודה ב-"מע"צ" כ"פגיעה בעבודה" - מיקרוטראומה

בקשה להכיר בפגיעה בעור כנובעת מעבודה ב-"מע"צ", בעבודה בכבישים, כ"פגיעה בעבודה" (על דרך יישום תורת המיקרוטראומה), כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק" או "חוק הביטוח הלאומי"). מכאן תביעתו זו לבית הדין. 2. בדיון ביום 10.06.12, נקבעו בין הצדדים, עובדות מוסכמות והצדדים הסכימו שעל יסודן יחד עם חומר רפואי שיוגש לבית הדין, ימונה מומחה יועץ רפואי לבית הדין ("המומחה") על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין הפגימות שנתגלו בעורו, אם וככל שקשורות הן לעבודתו ולתנאי עבודתו. 3. אלה העובדות: "א. התובע יליד 1953. ב. התובע עבד במע"צ במשך 14 שנים עד שנת 2005. 8 שעות ביום, 5 ימים בשבוע. ג. בתקופת עבודתו של התובע במע"צ, בין השנים 1991 עד 2005 הוא שימש כנהג משאית; ובאותו זמן כמכונאי שתיקן בשטח את כלי העבודה (מכבש דרכים; חותך אספלט; מכונה לקרצוף אספלט ומפוח) כשהוא חשוף לשמש. ד. בנוסף לכך, בתקופת עבודתו האמורה, הוא נהג לעיתים על מכונית וולו עם מנוף שבמסגרתה היה עליו לתקן בורות בכביש. גם בעת תיקון הבורות בכביש נמצא התובע מחוץ למשאית כשהוא חשוף לשמש. ה. בשנת 2010 נמצא התובע לוקה במחלת S.K (נגעים שנוצרים כתוצאה מחשיפה לשמש). ו. התובע שהיה חשוף לשמש בעבודתו עבד עם כובע ועם בגדים סגורים". 4. בהחלטה, מיום 28.11.12, מונה פרופ' רוני וולף כמומחה יועץ רפואי לבית הדין ("המומחה") והוא נתבקש להשיב על השאלות הבאות: "א. מהי המחלה שאובחנה בתובע, סמוך למועדים המתוארים בעובדות? אם מדובר במחלת עור: ב. האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בסעיף 3, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 41 לחוק). בחלק ב' לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, פורטו מחלות המקצוע הנוגעות לענייננו כדלקמן: שם המחלה העבודות ותהליכי הייצור מחלות עור הנגרמות על ידי אבק, עבודה בחומרים העשויים נוזלים, מוצקים או גזים. לגרום למחלות עור. אם לא - ג. האם ניתן לקבוע שכל חשיפה של התובע לשמש במסגרת עבודתו, כאמור בסעיף 3 לעיל, גרמה לו לפגיעה כלשהי בעור? אם כן - ד. האם כל פגיעה ופגיעה כמתואר לעיל, גרמה לתובע פגיעה זעירה שלא ניתן להבחין בה, ושאפשר לייחס אותה לזמן מסויים? ה. במקרה שכן - ההייתה הפגיעה הנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך, כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים? ו. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת המחלה ובאיזו מידה? ז. האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע, כאמור בסעיף 3 לעיל, לבין מחלה עורית כלשהי במידה וקיימת אצל התובע? והאם תנאי עבודתו של התובע כאמור בסעיף 3 לעיל גרמו לתובע פגיעה כלשהי בעורו? נבקשך לנמק". 5. בחוות דעתו, מיום 10.12.12 ("חוות הדעת הראשונה"), קבע המומחה כדלהלן: "דיון ומסקנות התובע יליד 1953 היה חשוף לשמש במהלך עבודתו במע"צ במשך 14 שנים. התפתחו אצלו בעור הקרקפת נגעים מסוג solar keratosis. נגעים אלה נחשבים לטרום סרטניים. עד כ-10% מהם עלולים עם השנים (שנים רבות) להתפתח לסרטן עור מסוג סרטן תאי קשקש. מאחר ומדובר בנגעים הנראים לעין, ומאחר ולוקח זמן רב עד, שמחלקם הקטן יתפתח סרטן הם אינם נחשבים למסוכנים, באשר אנו מצליחים לטפל בהם בטרם יהפכו לסרטן, ויתרה מזאת, גם הסרטן המתפתח מהם אינו מסוכן באשר הוא לרוב אינו שולח גרורות, ואם זה קורה הרי שהדבר לוקח שנים רבות, ואנו איננו מאפשרים לזה לקרות ברוב המקרים, ע"י כך שאנו כורתים את הנגעים טרם ישלחו גרורות. הנגעים מסוג solar keratosis קשורים בקשר סיבתי ישיר לכמות קרינה מצטברת. קשר זה ידוע ומקובל עשרות בשנים, ויעיד על כך השם שניתן לנגע "קרטוזות סולריות", דהינו קרטוזות הנגרמות משמש. תמוה בעיני כיצד מאן דהוא הטיל ספק בקשר המוכר והמוכח הזה, ואשר לא ניתן להפרכה. אשר על כן, אני מציע לראות במחלת העור של התובע כקשורה בקשר סיבתי רפואי לתנאי עבודתו, דהיינו שנים של חשיפה לשמש, ומציע לזקוף 80% מהנכות לתנאי עבודתו, ו-20% לגורמים אחרים שאינם קשורים, כמו חשיפה בילדות, חשיפה בשעות פנאי, ופקטורים גנטיים. את הפגיעה של השמש ניתן לחלק למנות קרינה קטנות, שחזרו על עצמן שוב ושוב. כל פגיעה זעירה כזו ב-DNA או במערכות תוך תאיות אחרות ניתנת כיום להדגמה באמצעי מחקר חדישים ומשוכללים. חלק מהפגיעות יתוקנו ע"י מערכת התיקון של הרקמות, וחלקן ימשיכו להתקיים, להשתכפל ולהצמיח (בעידוד מנות נוספות של קרינת UV) שורה של תאים ממאירים, שברבות השנים יתגלו לעינינו כסרטן עור". 6. בהחלטת בית הדין, מיום 16.12.12, ניתנה לצדדים אפשרות להגיש בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה. לאחר שהוגשו בקשות הצדדים, ניתנה ביום 21.03.13, החלטת בית הדין, בה נתבקש המומחה להשיב על שאלות ההבהרה הבאות: "1. האם הקרטוזיס אצל התובע היא בגדר "מחלה", "חבורה" או "נגעים"? נא לפרט. 2. בהחלטה מיום 28.11.12 צוין כי התובע הפסיק את עבודתו בתנאי חשיפה לשמש בשנת 2005 ובשנת 2010 נמצא לוקה בקרטוזיס סולרי. לנוכח הפער בין הפסקת החשיפה לשמש לבין התחלואה, האם יש לדעתך קשר סיבתי בין עבודתו לבין המחלה או נכון לומר כי מדובר בקרטוזיס של הזקנה? נא לנמק". 7. בחוות דעתו, מיום 11.04.13 ("חוות הדעת השנייה"), השיב המומחה לשאלות ההבהרה, כך: "1. נזקי השמש והקרטוזות הן מחלת עור הנגרמת מקרינת השמש. 2. הקרטוזות, שהופיעו בשנת 2010 בהחלט קשורות בקשר סיבתי רפואי לחשיפה לשמש שנים רבות קודם להופעתן, כ-10 שנים ומעלה. זמן החביון בין הנזק המתמשך של הקרינה לבין הופעת נגעים הנראים לעין הוא ארוך ומוערך בשנים רבות". 8. לאחר שניתנה חוות הדעת השנייה, ניתנה ביום 18.04.13 החלטה בה נתבקשו הצדדים להגיש סיכומיהם. 9. התובע הגיש סיכומיו ביום 09.05.13. הנתבע לא הגיש סיכומיו עד מועד מתן פסק דין זה, למרות שהמועד להגישם חלף מזמן.. טענות התובע: בסיכומיו חוזר ב"כ התובע על האמור בכתב התביעה, מפנה לשתי חוות הדעת המומחה, אשר בהם נאמר כי קיים קשר סיבתי רפואי בין עבודתו של התובע לבין מחלתו העורית, "מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. מוסיף ב"כ התובע וטוען כי הפגימה אשר נגרמה לתובע היא גם על דרך יישום תורת המיקרוטראומה ומפנה בעניין זה לעב"ל 391/07 הראל נ' המוסד לביטוח לאומי, סעיפים 9 ו-10 לפסק הדין. ומוסיף כי מכלול התנאים להכרה בקיומה של פגיעה מסוג מיקרוטראומה מתקיימים בעניינו של התובע. אשר על כן, מבקש ב"כ התובע לאמץ את חוות דעת מומחה בית הדין, במלואן ולקבוע כי התובע אכן הוכיח את תביעתו בעניין הקשר הסיבתי בין עבודתו למחלתו העורית ולחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. דיון ההכרעה: 10. כדי להכיר במחלת מקצוע כמוגדר בסעיף 35 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, על התובע מוטל הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין מחלת המקצוע אשר נתגלתה אצלו. לצורך הכרעה בשאלת קשר סיבתי זה, נעזר בית הדין במומחים רפואיים אשר עליהם לבחון את הרקע הרפואי של מבוטח ואת העובדות המתארות את תנאי העבודה אשר נטען שהיו גורמים להתהוות הפגימה בגופו. 11. בחוות דעת הראשונה של המומחה, מבהירה הבהר היטב, מדוע לדעתו, כמומחה, יש קשר סיבתי מובהק בין החשיפה לשמש לה היה החשוף התובע. עד כדי כך שוכנע במומחה בקשר הסיבתי עד שמצא לנכון להעיר: "הנגעים מסוג solar keratosis קשורים בקשר סיבתי ישיר לכמות קרינה מצטברת. קשר זה ידוע ומקובל עשרות בשנים, ויעיד על כך השם שניתן לנגע "קרטוזות סולריות", דהינו קרטוזות הנגרמות משמש. תמוה בעיני כיצד מאן דהוא הטיל ספק בקשר המוכר והמוכח הזה, ואשר לא ניתן להפרכה". עוד אין המומחה מתעלם מהעבודה, שכל המתהלך תדיר בארץ, וחשוף לשמש וקובע: "אשר על כן, אני מציע לראות במחלת העור של התובע כקשורה בקשר סיבתי רפואי לתנאי עבודתו, דהיינו שנים של חשיפה לשמש, ומציע לזקוף 80% מהנכות לתנאי עבודתו, ו-20% לגורמים אחרים שאינם קשורים, כמו חשיפה בילדות, חשיפה בשעות פנאי, ופקטורים גנטיים" (ההדגשות בקו שלנו - ר.כ.). ולבסוף, בחוות דעתו השנייה בתשובה לשאלות ההבהרה, המצביעות על פער השנים בין מועד החשיפה לשמש בעבודתו של התובע לבין מועד התגלות המחלה, מבהיר המומחה: "2. הקרטוזות, שהופיעו בשנת 2010 בהחלט קשורות בקשר סיבתי רפואי לחשיפה לשמש שנים רבות קודם להופעתן, כ-10 שנים ומעלה. זמן החביון בין הנזק המתמשך של הקרינה לבין הופעת נגעים הנראים לעין הוא ארוך ומוערך בשנים רבות" (ההדגשה בקו שלנו - ר.כ.). הנה כי כן, בפנינו תשובה ברורה, מנומקת ובהירה, הקושרת את מועד החשיפה לשמש בעבודת התובע, לבין מועד גילוייה של המחלה. 12. למותר לציין ולהדגיש את ההלכה לעניי מעמדה של חוות דעת מומחה בית הדין, הראויה לאימוץ בדרך כלל. לאור חוות דעת המומחה, קובעים אנו שבענייננו, עמד התובע בנטל המוטל עליו והוכיח קיומו של קשר סיבתי, בין עבודתו לבין מחלתו. בין כמחלת מקצוע ובין תוך יישום תורת המיקרו-טראומה. (ראו בהקשר זה את האמור בחוות הדעת הראשונה): "את הפגיעה של השמש ניתן לחלק למנות קרינה קטנות, שחזרו על עצמן שוב ושוב. כל פגיעה זעירה כזו ב-DNA או במערכות תוך תאיות אחרות ניתנת כיום להדגמה באמצעי מחקר חדישים ומשוכללים. חלק מהפגיעות יתוקנו ע"י מערכת התיקון של הרקמות, וחלקן ימשיכו להתקיים, להשתכפל ולהצמיח (בעידוד מנות נוספות של קרינת UV) שורה של תאים ממאירים, שברבות השנים יתגלו לעינינו כסרטן עור"). 13. התביעה מתקבלת. על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק להיום. 14. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. מיקרוטראומההכרה בתאונת עבודהמע"צ