1. תביעה להכיר בפגיעה בכתף ימין כפגיעה בעבודה וזאת עקב עבודתו כחקלאי ובמיוחד בגין פעולות איסוף ביצים ביד ימין, אותן מבצע כ - 3,000 פעם ביום. תביעתו נדחתה ע"י הנתבע ועל כך הוגשה התביעה שבפנינו. 2. הצדדים הסכימו למינוי מומחה יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בעילת המיקרוטראומה בין מצבו בכתף ימין והפעולות שמבצע במסגרת עבודתו. העובדות המוסכמות נקבעו בהחלטה מיום 17.6.12, המהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין. 3. באותה החלטה מונתה דר' סוזנה הורוביץ, מומחית בכירורגיה אורטופדית, לשמש כמומחה - יועץ רפואי לבית הדין. חוות דעת המומחית 4. בחוות דעתה מיום 15.7.12, קבעה המומחית כי התובע סובל מבורסיטיס (דלקת של הבורסה) בכתף ימין. צילומי הרנטגן של כתף ימין הדגימו זיז אקרומיאלי קטן שגורם, ככל הנראה, לצביטה בכתף ויכול לגרום לבורסיטיס מקומית. זיז כזה הינו בד"כ תוצאת מבנה אנטומי של הכתף, או שינוי ניווני בכתף. המומחית אישרה, כי סביר שיש קשר סיבתי חלקי בין תנאי עבודתו של התובע, לבין מחלתו, וכי בנוכחות זיז גרמי בולט, פעולות של הכתף יכולות לגרום לבורסיטיס. הנעת הכתף, אם בעבודה ואם בשל פעולה אחרת בחיי היום יום, יכולה לגרום לבורסיטיס. לא ניתן לשלול הופעת הבורסיטיס ללא קשר לעבודה, עם זאת, קיומו של הזיז הגורם ל"צביטה" בבורסה בכתף מרמז כי מירב הסיכויים שהבורסיטיס לא נגרמה עקב העבודה. בתשובה לשאלה האם יש בתובע גורמי סיכון והאם תנאי עבודתו השפיעו הרבה פחות מאשר נתוניו האישיים השיבה המומחית כי גורם הסיכון המשמעותי ביותר הינו המצאות הזיז הגרמי בכתפו הימנית של התובע. 5. בשאלות הבהרה מיום 16.10.12, התבקשה המומחית לכמת את השפעתו של כל גורם שצוין בחוות הדעת על גרימת הבורסיטיס ובתשובותיה ענתה, כי : "בשים לב לנטיית התובע לפתח שינויים ניווניים בעמוד שדרה ובמפרקים של הברכיים, ולנוכח גילו, השפעת העבודה פחותה מהשפעת 2 הגורמים הנ"ל. הזיז הבולט מאקרומיון הינו שינוי ניווני או מבנה בסיס מולד של התובע". המומחית חזרה וקבעה כי השפעת תנאי העבודה פחותה בהרבה בהשוואה לגורמים האחרים. 6. התובע ביקש להפנות למומחית שאלות הבהרה נוספות ולהציג בפניה צילומי רנטגן ובדיקות אולטרסאונד חדשות שיש בהן כדי להוכיח, לטענתו, כי מצבו של התובע נובע דווקא מעבודתו. 7. בהחלטה מיום 13.2.13, התרנו הפניית הבדיקות וחלק מהשאלות שהתבקשו, אל המומחית. ההחלטה מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. 8. בתשובה לשאלות הנוספות קבעה המומחית כי הזיז מופיע בצילומי כתף ימין מיום 26.12.12, וכי גם בכתף שמאל, על פי צילום מיום 8.1.13, מופיע זיז אקרומיאלי קטן ושינויים ניווניים אקרומיו-קלביקולריים, פחותים בחומרתם מאלה שבכתף ימין. במקרים רבים זיז קטן אינו מודגם בבדיקת האולטראסאונד. המומחית ציינה כי לא בהכרח מופיעים סיבוכים על רקע שינויים בכתפיים באופן שווה. המומחית לא מצאה מקום לשינוי בחוות דעתה. 9. לאחר הגשת סיכומי הצדדים ולשם השלמת התמונה התבקשה המומחית להשיב האם לעבודת התובע השפעה משמעותית (של 20% ומעלה) על הליקוי, ועל כך השיבה בחיוב. לצדדים ניתנה האפשרות להשלים התייחסותם לתשובת המומחית. התובע הודיע כי לאור קביעתה יש לקבל את התביעה, והנתבע הודיע כי אין בתשובת המומחית כדי להביא לשינוי בעמדתו שכן, לא הוכח קשר סיבתי במידת ודאות של 50% ומעלה כנדרש. עיקר טענות הצדדים 10. לטענת התובע בסיכומיו, צילום הרנטגן מיום 26.12.12, שפוענח ע"י מומחה בתחום הרדיולוגיה, ד"ר ברגר לדיסלאו, מצא שיוני ניווני בכתף ימין, לעומת זאת, לא נמצא שינוי ניווני או מולד בכתף שמאל, ויש להעדיף קביעתו על פני קביעת המומחית, שלא הייתה נחרצת. נקדים ונאמר כי דינה של טענה זו להידחות. בפענוחי הרנטגן, חתום ד"ר ברגר רק על פענוח צילום כתף ימין וצילום סקפולה מימין, וכלל לא על צילום כתף שמאל, ואין בפענוח עליו הוא חתום כל התייחסות לכתף שמאל. זאת ועוד, לד"ר ברגר מ.ר. 11814 ואין כל מס' רישיון מומחה בחתימתו כך, שלא ברור מהיכן מסיק ב"כ התובע כי מדובר במומחה בתחום הרדיולוגיה. למומחית בית הדין, מאידך, מומחיות בתחום האורטופדיה, ובתוקף כך מומחיותה גם בפענוח צילומי רנטגן. בנוסף, יתכן ודווקא הפענוח של ד"ר ברגר לוקה בחסר שכן אינו מציין את השינויים במפרק האקרומיוקלביקולרי שנצפו אף באולטרסאונד (אי סדירות והיפרטרופיה ב ACJ). 11. איננו מוצאים מקום להעדפת פענוחי הרנטגן שהגיש התובע, שלא נעשו ע"י רופאים מומחים (למעט פענוח האולטראסאונד של כתף ימין), על פני פענוח המומחית את צילומי הרנטגן שהועברו אליה ועמדו בפניה. מקובלות עלינו, על כן, קביעת המומחית כי הן בכתף ימין והן בכתף שמאל סובל התובע מזיז אקרומיאלי ושינויים ניווניים, אם כי בשמאל חומרתם פחותה. 12. לטענת התובע, יש לקבוע קשר סיבתי בין תנאי עבודתו והפגימה בכתף ימין וזאת לאור קביעת המומחית, כי קיים קשר סיבתי חלקי בין השניים, במנגנון מיקרוטראומה. התובע מבקש כי בית הדין יקבע, כי המסקנה הסבירה ביותר העולה מקביעותיה הרפואיות של המומחית הינה, כי הדלקת בכתף ימין מקורה בתנאי עבודתו. 13. לטענת הנתבע, לצורך הוכחת קביעת קשר סיבתי, על התובע להוכיח, במידת וודאות העולה על 50%, כי קיים קשר סיבתי משמעותי בין תנאי העבודה והמחלה. התובע לא הוכיח קשר כאמור שכן, כעולה מחוות דעת המומחית, השפעת העבודה פחותה מגורמים אחרים ומצבו לא נגרם מתנאי העבודה. הכרעה 13. מקבלים אנו את טענת הנתבע. אך לאחרונה פסק בית הדין הארצי בשאלת הקשר הסיבתי אותו יש להוכיח בתביעות בעילת המיקרוטראומה, כדלקמן: "21. כאשר מדובר בפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, לאחר שהונחה מסכת עובדתית מתאימה, יש לברר שלושה נושאים: האחד - קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי; השני - האם הפגיעה נעשית במנגנון המיקרוטראומה; השלישי - מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת הליקוי ביחס לגורמיו האחרים. 22. למען הסר ספק הננו מבהירים כי לגבי הקשר הסיבתי, כאשר מדובר במיקרוטראומה, אזי חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח. רק לאחר שנקבע הקשר הסיבתי כאמור מתעוררת שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. השפעה משמעותית הינה, על פי הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות של תנאי העבודה על אותו הליקוי ביחס לגורמיו האחרים." (בר"ע 7293-06-13 ותיקים נוספים, המל"ל נ' יעקב סיטרוק ואח', פס"ד מיום 15/7/13, ההדגשה הוספה). 14. בענייננו, כעולה מחוות הדעת, אף שיש בתנועות הכתף כדי להביא לבורסיטיס, בין אם אלו תנועות במסגרת העבודה או שלא במסגרת העבודה, מחוות הדעת עולה כי "מירב הסיכויים שהבורסיטיס לא נגרמה עקב העבודה". עיקר מצבו של התובע נובע מהזיז בכתף, שלא נגרם כתוצאה מעבודתו של התובע, ואשר קיים גם בכתפו השמאלית. תימוכין למסקנה כי מדובר בשינוי ניווני שאינו קשור בעבודה מוצאת המומחית גם בגילו של התובע ובשינויים ניווניים נוספים המצויים אצלו בעמוד השדרה ובמפרקי הברכיים. משנקבע כי מירב הסיכויים שהבורסיטיס לא נגרמה עקב העבודה, הרי שלא הרים התובע את הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי במידה העולה על 50%, ודין תביעתו להידחות. על פי פסיקת בית הדין הארצי בעניין סיטרוק לעיל, הרי שלאור קביעה זו אין מקום לבחון את שאלת היחס שבין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לפיכך, אין בתשובתה האחרונה של המומחית כדי להביא לקבלת התביעה. 15. בסיכומיו מבקש התובע, לחילופין, מינוי מומחה נוסף וזאת בטענה כי מתשובות המומחית עולות תהיות וספקות שאינן מאפשרות להגיע להכרעה ראויה וצודקת. התובע שב וטוען שיש להעדיף את פענוחי ההדמיה מטעמו על פני פענוח המומחית, וכי התובע אינו סובל מבורסיטיס בכתפו השמאלית. לטענת התובע, המומחית היתה נעולה בדעתה. 16. לטענת הנתבע, אין מקום למינוי מומחה נוסף. חוות הדעת ענתה על כל השאלות שהוצגו בפני המומחית, מתשובותיה עולות מסקנות מגובשות וברורות ומן הדין לקבל חוות דעתה שכן, המומחית הינה "האורים והתומים" של ביה"ד בשאלות הרפואיות, ובהיותה אובייקטיבית יש לייחס משקל יתר לחוות דעתה ואין בסיס לפסילתה. 17. איננו מוצאים עילה למינוי מומחה נוסף. המומחית ייחסה את הגורם העיקרי לבורסיטיס - בזיז בכתף, אם כי לא שללה עקרונית קשר חלקי, אם כי נמוך, בין פעילות התובע בידו הימנית בעבודה, ואפשרות היווצרות הבורסיטיס. המומחית פרטה מהם גורמי הסיכון האחרים המתקיימים בתובע (גיל, הופעת שינויים ניווניים במקומות נוספים ותנועות שאינן קשורות דווקא לעבודה). לא מצאנו טעות גלויה בחוות הדעת, חוות הדעת ברורה ומובנת, ואינה מותירה ספקות כפי שטען התובע. אף אם אין זהות בין פענוח הצילומים ע"י גורמים אחרים לבין פענוחם ע"י המומחית, הדבר אינו עילה למינוי מומחה נוסף. 18. לנוכח כל האמור, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 19. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. הכרה בתאונת עבודהחקלאותענף הלולכתפיים