מבקש להכיר בפגימה ממנה הוא סובל בברכיו ככזו שנגרמה על דרך "מיקרוטראומה", שכן לטענתו, עיקר עבודתו התמקדה בעבודות ריצוף. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע" או "המוסד") סירב להכיר בפגימה ממנה סובל התובע בברכיו כ"פגיעה בעבודה" מכוח עילת המיקרוטראומה (החלטה מיום 13.9.10). לפיכך הוגשה התביעה הנוכחית. לאחר ששמענו את עדות התובע ועיינו בראיות שבתיק, החלטנו כי התובע לא הציג תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרה בפגיעתו על פי תורת ה"מיקרוטראומה". להלן הנימוקים: 1. במסגרת טופס התביעה שהגיש התובע למוסד (נ/1), ציין התובע כי עבד "כאיש אחזקה בקיבוץ משנת 2002. עבדתי בעיקר בעבודות ריצוף שדרשו השענות תכופה על הברכיים. בסוף 2009 התחלתי להרגיש כאבים בברכיים..." . 2. בהודעה שמסר לחוקר הנתבע (נ/2) סיפר התובע כי במסגרת עבודתו כאיש אחזקה בקיבוץ "אני עוסק בשיפוץ בתים בקיבוץ עיקר עבודתי צבע, ריצוף והריסת קירות...". אך הוסיף: "אני לא עובד כל הזמן רק בריצוף אבל כאשר אני עובד או עבדתי בריצוף הייתי יושב על הרצפה על הברכיים לפחות שש או שבע שעות ביום". לטענת התובע, הוא עבד לפחות שבועיים מדי חודש בעבודות ריצוף, הווה אומר כריעה רציפה על הברכיים משך יום שלם. "ביתר הימים אני עוסק בצביעה ואז אני עומד על סולם עם הרגליים לצבוע למעלה או תקרה ולמטה קרוב לרצפה, שוב אני מתכופף עם הברכיים במצב כריעה או שאני עומד על הברכיים. גם בהריסת קיר אני נמצא על הברכיים הרבה שעות. כמו כן אני מרים הרבה דברים כבדים אצלי בעבודה, כמו פסולת בניין...". באשר לעבודת הריצוף הוסיף התובע: "בזמן הריצוף הברכיים שלי על הרצפה, ועם הידיים אני לוקח טיט ואת הבלטות מרצפות מתחיל לרצף וגם אני מתקדם על הברכיים בזמן הריצוף...". 3. גם במסגרת תצהירו חזר התובע וטען כי כשבועיים מדי חודש עסק בעבודות ריצוף במסגרת שיפוץ דירות ישנות בקיבוץ (סע' 3 לתצהירו). כאשר עבודת הריצוף "הצריכה אותי, לשבת על הרצפה על ברכי שעות רצופות- לפחות שש-שבע שעות ביום בו עבדתי בריצוף" (סע' 4 לתצהירו). ביתר הזמן עסק בעבודות צבע, שאף הן הצריכו כריעה וישיבה על הברכיים וטיפוס על סולם, וכן בהריסת קירות ופינוי פסולת בניין (סע' 5 לתצהירו). 4. במסגרת עדותו בבית הדין פירט התובע כי במסגרת עבודתו כאיש אחזקה עסק גם בתיקוני צנרת, לאחר שעבד במקום איש צנרת. כך גם עסק בהדבקת אריחים ותיקוני צבע כאשר "העבודה לא היתה בהכרח ברצפה" (עמ' 3 ש' 22- 27). התובע נתבקש לאשר כי החלפת ריצוף לא היתה עבודה יומיומית והשיב: "לא, אבל יש לפעמים שהייתי עובד אפילו שבוע ברציפות, למשל מקלחת, הייתי מפרק את זה לגמרי, הקירות, וגם את הרצפה, ..." (עמ' 3 ש' 28-30). בהמשך מעיד התובע כי: "עשיתי עבודות צביעה, ריצוף, הריסות, קירוי הקירות וכן עבודות של הריסה ופינוי החומר מהבית" (עמ' 4 ש' 2-3). התובע נשאל כיצד בוצעה על ידו עבודת הצביעה והשיב: "היה סולם אולי מטר אחד. בערך מטר של קיר לא הייתי צריך סולם. כשאני עומד על סולם אני בוצע מלמעלה למטה" (עמ' 4 ש' 5-6). הצביעה הייתה מתבצעת בעזרת "רולר" (עמ' 4 ש' 12). מעבר לכך גם ביצע עבודה של השלמת קירות או הריסת קירות (עמ' 4 ש' 13-14) "מה שהוא (בעל הבית) היה אומר לי לעשות הייתי עושה. כולל פינוי של הפסולת והריסה. הכל." (עמ' 4 ש' 16-17). התובע הוסיף כי במסגרת עבודתו נדרש גם להעביר חול לצורך העבודה (עמ' 4 ש' 22-23). בהמשך העיד התובע, כי עיקר עבודתו היתה בצביעה וריצוף וכי "צביעה יש לעיתים קרובות, אבל צריך גם בצביעה לעלות כל הזמן על הסולם. בתים ישנים כל הזמן הריצוף שוקע וצריך לתקן את הריצוף ע"י החלפה של אריחים בגלל שהריצוף היה שוקע וגם את קירות המקלחת וגם את הריצוף של המקלחת לפעמים" (עמ' 4 ש' 27-29). התובע המשיך ופירט כי עסק בשיפוץ, צביעה, ריצוף, "מה שצריך". ככל שהיה צורך היה גם בעבודות בנייה קטנות, גם בהן עסק (עמ' 5 ש' 1-6). התובע חזר על גרסתו לפיה כשבועיים מדי חודש עסק בעבודות ריצוף (עמ' 5 ש' 10). 5. מטעם הנתבע העיד מר מאיר פרידמן (להלן: "מאיר"), רכז הבנייה בקיבוץ בארות יצחק, אשר היה הממונה על התובע. בהודעה שמסר לחוקר הנתבע (נ/3) ציין מאיר כי התובע עסק בכל העבודות שקשורות לבניין: עבודות בטון, ריצוף, בניה, צביעה וכד'. "כאשר עסקנו בשיפוץ דירות חברים בקיבוץ אז הוא עבד גם בריצוף לפעמים מספר שעות ביום, זה דבר שקשה להגדיר אותו, לפעמים כל היום בריצוף ולפעמים כמה שעות. כמו כן היו רבים שכלל לא עסק בריצוץ אלא עבודות בניין אחרות." מאיר טען כי מעריך שכ-60% מעבודתו של התובע הוקדשה לעבודות צביעה שבמהלכן טיפס ועמד על סולם לצורך צביעת התקרה והחלק העליון של הקיר. לבסוף הדגיש כי: "מאחר ועיסוקו היה פועל בניין הוא ביצע את כל סוגי עבודת הבניין". 6. במסגרת חקירתו בביה"ד העיד מאיר כי התובע שימש כ"איש אחזקה כללי בענף הבניין" ועסק בכל מקצועות הבניה (עמ' 5 שורות 23,25). לטענת מאיר עבודת הריצוף היתה שולית ורק חלק קטן מעבודתו שכן "זו לא בניה חדשה ולכן לא היה כמעט צורך בריצוף, אם היה כבר עבודות ריצוף אז זה היה רק משהו מקומי חד פעמי לתקלות אינסטלציה, או אם היינו שוברים קירות והיה צריך להשלים ריצוף... לא מדובר ברצף אלא פה ושם השלמה של אריחים אם היה צורך ובלטות" (עמ' 5 ש' 30-33). עוד הוסיף העד, כי עבודתו של התובע כללה הכל: צביעה, בנייה והריסת קירות, כמו גם פינוי פסולת בניין באמצעות עגלה או טרקטור (עמ' 6 ש' 2-3) מאיר חזר וטען כי עבודת הריצוף לא היתה משמעותית וכי כ-50%-60% מעבודתו של התובע היתה בצביעה (עמ' 6 ש' 5-9, ר' גם עמ' 7 ש' 15-16)) באשר לעבודת הריצוף הוסיף מאיר כי: "יש ריצוף ויש קירוי. ריצוף זה רצפה, וקירוי זה קירות. לא הגיוני שזה לקח שבוע... זה תלוי בסוג העבודה כי יש בעיקר קירוי וזה הולך מהר בגלל שזה הדבקה" (עמ' 6 ש' 29-30). ובהמשך: "לא היו בתים שהיה צריך להחליף את כל הריצוף, להפך כשהיו עבודות גדולות כאלה הייתי משתמש בקבלנים חיצוניים ולא בתובע,..." (עמ' 7 ש' 2-3) (ההדגשה לא במקור). לדבריו, דובר בעבודות ריצוף קטנות : "הורדנו מחיצה של קיר שבנויה על ריצוף אז יורדת שורה או שניים של ריצוף, לא יותר... לפעמים גם יכול להיות מרצפת שקועה אבל זה תיקונים קטנים" (עמ' 7 ש' 8-11). "לפעמים זה לקח מס' שעות. כשהיתה עבודה בריצוף אז באותו יום הוא היה עובד יותר שעות בריצוף אבל בסך הכל זה היה קטן מאוד" (עמ' 7 ש' 13- 14). דיון והכרעה: בהתייחס להיווצרות פגיעה בברכיים בדרך של מיקרוטראומה, קבע ביה"ד הארצי בעב"ל 421/09 המוסד לביטוח לאומי - יעקב בן סימון, (מיום 08/03/10 ע"י כב' השופט פליטמן), בין היתר, הדברים הבאים - "על מנת שליקוי מסוים יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, על המבוטח להוכיח כי במהלך עבודתו היומיומית נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן גרמה לו נזק זעיר בלתי הדיר והנזקים הללו במצטבר זה על גבי זה גרמו לו לנזק שפגע בכושר עבודתו. לאור האמור, כאשר מדובר במיקרוטראומה ברכית, על המבוטח להוכיח רצף של תנועות ברכיים חוזרות ונשנות, או חבלות בברכיים חוזרות ונשנות ללא הרף על פני ציר הזמן. כעולה מעובדות המקרה שלפנינו, עבודת המשיב לא כללה רצף של תנועות ברכיים חוזרות ונשנות וחבלות ברכיים חוזרות ונשנות, כפי שהדבר למשל אצל רצף הגורר עצמו על ברכיו במהלך עבודתו על הרצפה. במקרה שלנו מדובר היה במצב סטטי של כריעת ברכיים בעבודת ריתוך צינור שלא התבצעה בעמידה או בשכיבה". כמו כן, בעב"ל 49577-12-10 שלמה ביטון- המל"ל (ניתן ביום 23.1.12), נקבעו הדברים הבאים בקשר למצב סטטי של רכינה על ברכיים - "אין די בעצם השהייה בעמדת רכינה על הברך למשך פרקי זמן מסויימים לצורך ביצוע פעולות האחזקה, בין אם ברכינה על הברך על הסולם ובין אם ברכינה על הברכיים מתחת לשולחנות, כדי להקים תשתית מיקרוטראומטית, שכן מדובר במצב סטטי, ולא בפעולה חוזרת ונשנית ברציפות כלשהי. מה גם שבין רכינה אחת כזו לאחרת ביצע המערער פעולות שונות אחרות, המנתקות את רצף התנועות לעניין זה". עוד נקבע בפסיקה כי עמידה ממושכת, גם אם בתנוחה שאינה נוחה, אינה מקימה כשלעצמה תשתית להכרה בפגיעה על דרך המיקרוטראומה (דב"ע לו/0-75 המוסד לביטוח לאומי - טואיטו, פד"ע ט 8 (1977); עב"ל (ארצי) 63/03 אדרי - המוסד לביטוח לאומי, 23.8.05; עב"ל (ארצי 373/08 אדיבי - המוסד לביטוח לאומי, 18.11.08). במקרה דנן, התובע לא הצליח להוכיח כי עיקר עבודתו היתה כרצף. גרסתו לפיה עבודות הריצוף בוצעו על ידו משך שעות מרובות וכשבועיים מדי חודש, נסתרה בגרסתו של מאיר שהעיד כי עבודת הריצוף היתה שולית וזניחה. הן מעדותו של התובע והן מעדותו של מאיר עולה כי עבודתו של התובע כאיש אחזקה היתה מגוונת וכללה עבודות רבות ומגוונות (תיקון, צביעה, ריצוף, עבודות בטון, הריסה, פינוי פסולת בנין וכיוצב'). עבודת הריצוף בוצעה בחלקה, אם לא ברובה בעמידה, בחיפוי קירות. גם באשר לעבודת הצביעה, שהיא לדברי מאיר היתה עבודתו העיקרית של התובע, עולה כי בוצעה, לפחות ברובה בעמידה, על הרצפה או על סולם. כאמור לעיל, על פי הפסיקה, עמידה ממושכת כשלעצמה אינה מקימה תשתית להכרה עפ"י תורת המיקרוטראומה. התובע לא היה רצף, אלא איש אחזקה כללי ועבודת הרצפות היתה שולית אצלו. לאור כל האמור, הרי שהתובע לא הוכיח סידרה של פעולות שחזרו ונשנו על עצמן במשך מספר שעות רצוף מדי יום. על כן אני מתקשה למצוא היכן ניתן לראות בכך ראשית ראיה ל"פגיעות זעירות מצטברות" (מיקרוטראומה). לא מדובר ב"תנועות חוזרות ונשנות" ברצף. שכן, אין המדובר בסדרה של פעולות שחזרו ונשנו על עצמן במשך מספר שעות מדי יום. לא מדובר בפגימה בברכיים שבה התובע מן הסתם עושה שימוש רציף וחד-גוני, אלא רגליו/ברכיו שימשו את התובע לביצוע פעולות שונות ומגוונות ובעיקר, אין הוכחה לתנועה שחוזרת ונשנית באופן הניתן לאיתור במקום ובזמן. יש להדגיש כי על פי הפסיקה, עבודה הכרוכה במאמץ פיזי ו/או הרמת משאות כבדים, אינה בהכרח מובילה לקביעה כי מדובר במיקרוטראומה, אם לא הוכח כי מדובר במאמצים הזהים במהותם (ר' דב"ע נו/0-145 אבו אליהו נ' המוסד). הוא הדין בענייננו. כאמור לעיל, נראה כי התובע ביצע פעולות שונות ומגוונות במסגרת עבודתו. הגם שמדובר בעבודה שהיתה כרוכה במאמץ פיזי, לא הוכחה תשתית עובדתית היוצרת "בידוד תנועות חוזרות ונשנות". לפיכך, אין מנוס מדחיית התביעה. אין צו להוצאות. זכות ערעור: תוך 30 יום. ברכייםמיקרוטראומה