האם יש להכיר בליקוי שמיעה ובטנטון - מהם טוען התובע כי הוא סובל בשתי אוזניו - כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק). תביעתו של התובע לנתבע מיום 11.5.11 נדחתה מן הטעם שהליקוי בשמיעה אינו תוצאה של חשיפה לרעש, ולא קיים קשר סיבתי בין עבודתו לליקוי השמיעה. הצדדים הגיעו ביום 7.5.12 וביום 8.1.13 להסכמות שעניינן התשתית העובדתית. לפי תשתית מוסכמת זו התובע הינו יליד 5.6.1973. הוא נחשף לרעש מזיק בתקופה 1.7.09-30.5.10 ומתקיים בו התנאי של סעיף 84א(א)(1) לחוק. עוד הוסכם כי התביעה להכרה בליקוי השמיעה והטנטון כנובעים מחשיפה לרעש, הוגשה למוסד לביטוח לאומי ביום 11.5.11. הצדדים הסכימו כי ימונה מומחה רפואי בתחום א.א.ג., על מנת שיחווה את דעתו בשאלה האם סובל התובע מליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש, וכן בדבר קיומם של התנאים המופיעים בסעיף 84א(ב) לחוק בעניינו של התובע. על בסיס הסכמות אלו, מונה ביום 16.1.13 פרופ' צבי יואכימס כמומחה יועץ רפואי לשם מתן חוות דעת רפואית (להלן- המומחה). המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות: "א. האם התובע סובל מליקוי שמיעה אשר נגרם עקב חשיפה לרעש (כנדרש על פי הוראות סעיף 84א(א) לחוק)? המומחה מתבקש להבהיר, האם ליקוי השמיעה של התובע קשור בקשר סיבתי לחשיפה לרעש? ב. האם כושר שמיעתו של התובע בממוצע תדירויות הדיבור (500, 1000 ו- 2000 מחזורים בשניה), פחת בשיעור של 20 דציבל, לפחות בכל אחת מהאוזניים (כנדרש על פי הוראת סעיף 84(א)(2) לחוק)? ככל שימצא, כי התובע סובל מליקוי שמיעה ומתקיימים בו התנאים המפורטים לעיל בהוראות סעיף 84א(א) לחוק וסעיף 84א(א)(2) לחוק מתבקש המומחה ליתן חוות דעתו גם לענין הטינטון, כמפורט להלן: ג. האם התובע סובל מרעש תמידי באוזניים (טינטון) אשר נגרם עקב חשיפה לרעש (כנדרש על פי הוראת סעיף 84א(ב) לחוק)? ד. האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות (תדירויות של 3000 ו- 4000 מחזורים בשניה) פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים (כנדרש על פי הוראת סעיף 84 א(ב)(1) לחוק? ככל שהמומחה מסתמך על תוצאת בדיקת שמיעה מסוימת (יותר מהאחרות), עליו לנמק החלטתו ולהבהיר מדוע עדיפה בעיניו בדיקה מסוימת על פני בדיקה אחרת. ה. האם עקב הטינטון, היו פניות חוזרות לטפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית (כנדרש על פי הוראת סעיף 84א(ב)(3) לחוק)? על המומחה לפרט את מועדי הפניות ותוכנן ולציין, האם יש בפניות כדי להדגים הפרעה מתמשכת עקב הטינטון. יצוין כי המומחה אינו צריך להתייחס לפנות אשר נעשו לאחר הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי ובענייננו בתאריך 11.5.11. המומחה הגיש ביום 3.2.13 את חוות דעתו, בה ציין כדלקמן: "אנמנזה: על פי המידע מאת בית המשפט: התובע יליד 1973 אשר נחשף לרעש מזיק בתקופה 1.7.09-30.5.10. לא ידועה עוצמת הרעש ולא ידוע באם השתמש באמצעי הגנה על האוזניים. אין לי מידע על מקומות עבודה קודמים. בדיקות שמיעה: בבדיקה מיום 2.4.11 נראת ירידה בשמיעה בצלילים גבוהים בעיקר אך גם ירידה מתונה גם בתדרי הדיבור. העקומה הזאת עלולה להתאים לנזק בשמיעה כתוצאה של עבודה ברעש, במשך שנים רבות. מאוד לא סביר שהנזק כזה נגרם תוך 11 חודש! זאת משום שהרעש פוגע תחילה בצלילים גבוהים ורק אחרי שנים ישנה ירידה בתחום הדיבור. הירידה כזאת קיימת כאן. בדיקה מיום 14.6.11 אינה אמינה. עקומת השמיעה אינה אופיינית לנזק מרעש, קיים חוסר התאמה מוחלט בין חלקי הבדיקה ומבחן פלט אקוסטי (OAE) שולל תוצאות הבדיקה. הבודקת מציינת בשולי הבדיקה שרעשים באוזני הנבדק נמשכיםב ערב כ-1/2 שעה עד שעה. תדר הטינטון שנמדד אינו אופייני לתדר הטינטון הנובע מחשיפה לרעש. דיון : לא סביר להניח שפגיעה בשמיעתו (אם הבדיקה מיום 2.4.11 נכונה) נגרם תוך 11 חודש. כמו כן כנראה אין טינטון תמידי, ובכך תומך גם חוסר האמינות בבדיקה מיום 2.5.11 (כפי שעולה מתשובותיו לשאלות ההבהרה נראה שהמומחה מכוון לבדיקה מיום 14.6.11 - א.ה.). במסמכים מצאתי רק פניה אחת לרופא בנושא הטינטון ביום 30.3.11 שכן ביום 11.4.11 הנבדק חזר לביקורת אחרי בדיקת שמיעה והתלונה הנה חזרה אוטומטית ממוחשבת ולא תלונה חדשה או נשנית. ולשאלות כבוד בית המשפט להלן תשובותי: התובע סובל מלקוי שמיעה הנגרם מחשיפה לרעש. קיים קשר סיבתי בין הלקוי בשמיעתו ובין חשיפתו לרעש. כושר שמיעתו של התובע פחת בשיעור 20 ד.ב. לפחות בכל אוזן. התובע אינו סובל מרעש תמידי באוזניים על פי הנדרש בסעיף 84א(ב). כושר שמיעתו של התובע בתדרים גבוהים פחת בשיעור 25 ד.ב. לפחות בכל אחת מהאוזניים. אני מסתמך על הבדיקה מיום 2.4.11 שכן השניה אינה אמינה. לא היו פניות לטיפול רפואי עקב הטינטון. היתה רק פניה אחת ביום 30.3.11. לא היו פניות חוזרות לטיפול עקב הטינטון, התלונה רק צוינה. לא ניתן גם שום טיפול. ביום 15.4.13 הועברו למומחה שאלות ההבהרה הבאות, אליהן הוא התבקש להתייחס: "1. בחוות דעתך ציינת, כי: 'בבדיקה מיום 2.4.11 נראת ירידה בשמיעה בצלילים גבוהים בעיקר אך גם ירידה מתונה גם בתדרי הדיבור. העקומה הזאת עלולה להתאים לנזק בשמיעה כתוצאה של עבודה ברעש, במשך שנים רבות. מאד לא סביר שהנזק הזה נגרם תוך 11 חודש! זאת משום שהרעש פוגע תחילה בצלילים הגבוהים ורק אחרי שנים ישנה ירידה בתחום הדיבור. הירידה הזאת קיימת כאן.' (ר' עמ' 1 לחוות דעתך, תחת הכותרת 'בדיקות שמיעה', ההדגשות לא במקור- צ.ר.). ואף בהמשך חוות הדעת ציינת, כי: 'דיון: לא סביר להניח שהפגיעה בשמיעתו (אם הבדיקה מיום 2.4.11 נכונה) נגרם תוך 11 חודש…' (ר' עמ' 2 למטה לחוות הדעת). במידה ואכן נגרם נזק כזה לשמיעתו כפי שטוען התובע- האם נכון, איפוא, כי היא נובעת מסיבה תחלואתית בלבד, היות וזה מאוד לא סביר (כפי שציינת במפורש, כאמור, בחוות דעתך) שייגרם נזק כתוצאה מחשיפה לרעש לאחר תקופה של 11 חודשים בלבד? במידה ותשובתך שלילית- נא הסבר ונמק מדוע לא. 2. לגבי אמינות בדיקות השמיעה- לגבי בדיקת השמיעה מיום 2.4.11 העלית ספק האם היא נכונה [(]ר' עמ' 1, תחת הכותרת 'דיון' לחוות דעתך). כמו-כן ציינת בוודאות, כי בדיקת השמיעה מיום 14.6.11 אינה אמינה (ר' עמ' 1, תחת הכותרת 'בדיקות שמיעה' לחוות דעתך). בבדיקת OAE ממכון גל מיום 17.6.11, שהיא בדיקה אובייקטיבית, צוין, שלפי תוצאות הבדיקה ספי השמיעה הינם בתחום הנורמה בתדרים שנענו (ר' הרישום בכתב יד למטה על גבי בדיקת השמיעה מיום 14.6.11). דהיינו: עד לתדר של 2800 הרץ באוזן ימין ועד לתדר של 4000 הרץ באוזן שמאל השמיעה נורמלית. על סמך מה קבעת, איפוא, כי לתובע ירידה בשמיעה של 20 דציבל בכל אוזן בתדרי הדיבור? נא נמק ופרט את תשובתך. 3. האם נכון, כי בכל מקרה, ואף אם יש ירידה בתדרי הדיבור, היא אינה קשורה כלל לחשיפה לרעש במשך תקופה כה קצרה של 11 חודשים? במידה ותשובתך שלילית- נא הסבר ונמק מדוע לא." המומחה השיב על שאלות ההבהרה במסמך שהתקבל ביום 9.5.13 באופן הבא: "תשובה 1 נזק בשמיעה מרעש תעשייתי, מוניטוני, נוצר בהדרגה ולפי הספרות הרפואית מתחיל כ3-5 שנים מתחילת החשיפה. כמובן שיכול להגרם נזק מרעש חזק ופתאומי כגון פיצוץ וכדומה, אך לא כאן המקרה. תחילה נפגעים צלילים גבוהים ורק אחרי שנים רבות נפגעים התדרים המכונים תדרי הדיבור. לכן לא סבירה פגיעה משמעותית בשמיעה מחשיפה לרעש של 11 חודש. תשובה 2 אכן הבדיקה מיום 14.6.11 אינה אמינה. גם הבודקת ראתה זאת בציינה שלמרות תוצאת הבדיקה שהראתה לקוי שמיעה קשה הנבדק מתקשר ללא קושי וגם הבדיקה הנוספת ז"א OAE הראתה תוצאות אחרות. אני צריך להסביר את הבדיקה הזו - היא מבוססת על הצלילים הנפלטים מתאי השמע. התאים שנפגעו ולא קולטים צלילים (באדם עם שמיעה לא טובה) גם לא פולטים אותם. אך עדיין קיימת פליטה בתאים שנפגעו מעט ז"א ששמיעתו של אדם נפגעה ברמות כ- 20-25 ד.ב. לכן הקביעה שיש מענים אינה קובעת שהשמיעה תקינה (0-20 ד.ב) אלא יכולה גם להיות 21-25 ד.ב. ז"א פגועה במידה מסוימת. מכיוון שהתוצאות של בדיקת OAE מתאימות במידה סבירה לבדיקת שמיעה מיום 2.4.11 קבלתי אותה כמיצגת פחות או יותר את שמיעתו של התובע, אם כי יתכן ששמיעתו טובה מעט מתוצאות בדיקת השמיעה. יש לציין שבדיקת OAE אינה קובעת מה שמיעתו של אדם אלא אומרת 'השמיעה טובה מסף של כך וכך דציבלים' ולכן היא משמשת לקביעה איכותית של השמיעה ולא לקביעה כמותית. [את] הנכות מחשבים לפי האודיוגרם בו מצוין מספר דציבלים בכל תדר." בהחלטה מיום 31.5.13 התבקש המומחה להשיב על שאלות ההבהרה הבאות: "א) בשאלה מס' 1 הנזכרת בהחלטה מיום 15.4.13 נשאל המומחה, בין היתר - '... במידה ואכן נגרם נזק כזה לשמיעתו כפי שטוען התובע - האם נכון, איפוא, כי היא נובעת מסיבה תחלואתית בלבד, היות וזה מאוד לא סביר (כפי שציינת במפורש, כאמור, בחוות דעתך) שייגרם נזק כזה כתוצאה מחשיפה לרעש לאחר תקופה של 11 חודשים בלבד? במידה ותשובתך שלילית - נא הסבר ונמק מדוע לא.' עיון בתשובה מס' 1 של המומחה - כפי שנרשמה במסמך שהתקבל בבית הדין ביום 9.5.13 - מעלה כי המומחה לא התייחס לחלק זה של שאלה מס' 1. משכך, מתבקש המומחה להתייחס לחלק הנ"ל של שאלה מס' 1, היינו לשאלה האם הנזק לשמיעה נובע מסיבה תחלואתית בלבד. ב) המומחה מתבקש להשיב על שאלה מס' 3 הנזכרת בהחלטה מיום 15.4.13, שכן בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהתקבלו בבית הדין ביום 9.5.13 לא נכללה התיחסות לשאלה זו." המומחה השיב על שאלות אלה במסמך מיום 11.6.13. באופן הבא: "תשובה 1 לדעתי הנזק בשמיעתו של התובע הנו מסיבה תחלואתית בלבד מבסיבות (כך במקור, א.ה.) שהובאו בתשובתי הקודמת. תשובה 3 הירידה בשמיעתו בתדרי בדיבור (כך במקור, א.ה.) אינה קשורה לרעש שכן ירידות כאלה (בתדרי הדיבור) מתרחשות במשך תקופות ארוכות, שנים רבות, לכן אין קשר בין הירידה בתדרי הדיבור והחשיפה לרעש של 11 חדשים." בסיכומיו מיום 24.5.13, טוען התובע כי יש לקבל את חוות דעתו של המומחה, לפיה התובע סובל מליקוי שמיעה הנגרם מחשיפה לרעש, וכי קיים קשר סיבתי בין הליקוי בשמיעתו לבין החשיפה לרעש מזיק. יצויין כי לאחר שהמומחה נתן את תשובותיו במסמך מיום 11.6.13, התאפשר לתובע להגיש סיכומים מעודכנים והוא לא עשה כן. הנתבע, בסיכומיו, טוען בין היתר כי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין הפגיעה הנטענת בשמיעה; כי לא מתקיימים בתובע התנאים הקבועים בסעיף 84א(א) לחוק; וכי מטעם זה גם לא מתקיימים בו תנאי סעיף 84א(ב) לחוק ולכן אין להכיר בתביעה שעניינה טנטון. לאחר שנתנו את דעתנו לחוות הדעת ולטענות הצדדים, ובשים לב לתשתית העובדתית שהוסכמה על הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות. התובע לא הוכיח כי בעניינו מתקיימים תנאי סעיף 84א לחוק. המומחה מבהיר כי הירידה המתועדת בשמיעתו של התובע בתחום הדיבור אינה תואמת חשיפה לרעש מזיק במשך 11 חודשים בלבד, אלא מצביעה על חשיפה לרעש במשך תקופה ממושכת הרבה יותר - בת שלש עד חמש שנים. המומחה מסביר כי מאוד לא סביר שהפגיעה בשמיעה אצל התובע נגרמה תוך 11 חודשים, שכן הרעש פוגע תחילה בצלילים גבוהים ורק אחרי שנים הלקוי בא לידי ביטוי בירידה בתחום הדיבור, שהוא הלקוי אשר זיהה המומחה אצל התובע. לאור זאת מגיע המומחה למסקנה כי הגם שהתובע אכן סובל מלקוי בשמיעה, הנזק לשמיעתו של התובע הינו מסיבה תחלואתית בלבד. המומחה ביסס את מסקנותיו על הבדיקה שנערכה לתובע ביום 2.4.11, אותה מצא אמינה, וכן על בדיקת ה- OAE. המומחה הסביר כי בחר לדחות את הממצאים העולים מהבדיקה שנערכה ביום 14.6.11, זאת משאלו אינם מעידים על נזק שנוצר עקב חשיפה לרעש. די בקביעתו המפורשת של המומחה - לפיה הנזק בשמיעה הינו מסיבה תחלואתית בלבד - כדי להגיע למסקנה כי התובע לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין חשיפה לרעש בעבודה, ומכאן שדין תביעתו להדחות. לא נעלם מעיננו כי בחוות דעתו מיום 3.2.13 ציין המומחה כי התובע סובל מליקוי שמיעה הנגרם מחשיפה לרעש. אלא שיש ליתן את הדעת כי בתוך אותה חוות דעת מיום 3.2.13 ציין המומחה כי הירידה בשמיעה אינה מתאימה לחשיפה לרעש במהלך תקופה של 11 חודשים. תקופת החשיפה לרעש אשר לפי המומחה משתקפת מהבדיקות - שלוש עד חמש שנים - אינה תואמת את התשתית העובדתית בכל הנוגע לתקופה בה נחשף התובע לרעש מזיק. זאת, משתקופה זו החלה רק ביום 1.7.09, והסתיימה 11 חודשים בלבד לאחר מכן, ביום 30.5.10. משכך, לא מתקיים בתובע הקשר הסיבתי בין תקופת החשיפה לרעש מזיק לבין הנזק שארע לו. עצם העובדה שהמומחה קבע בחוות דעתו מיום 3.2.13 כי התובע סובל מליקוי שמיעה שמקורו חשיפה לרעש - לא די בה כדי להקים קשר סיבתי כאמור. זאת משום שלא ברור כלל האם אותה חשיפה לרעש, אשר המומחה מציין כי לא ניתן לייחסה לתקופת 11 חודשי העבודה של התובע בה נחשף לרעש מזיק, היתה חשיפה לרעש במסגרת עבודה. יתרה מזו, בהמשך, בתשובותיו לשאלות ההבהרה מציין המומחה במפורש כי מדובר בירידה בשמיעה שמקורה תחלואתי בלבד. עמדתו זו של המומחה היא עקבית, שכן כבר בחוות דעתו מיום 3.2.13 ציין כי לא סביר שהירידה בשמיעה שנצפתה אצל התובע מקורה בחשיפה לרעש במשך תקופה של 11 חודשים. בהיעדר קביעה עובדתית בדבר עבודה של התובע בחשיפה לרעש במשך תקופה העולה על 11 חודשים, רשאי היה המומחה להסיק כי הירידה בשמיעה - על אף שצויין כי מאפייניה הם של ירידה בשמיעה הנובעת מחשיפה לרעש מזיק במשך תקופה ארוכה - היא תחלואתית בלבד. מחוות הדעת ומהתשובות לשאלות ההבהרה עולה כי ירידה בשמיעה שיש לה מאפיינים של כזו הנובעת מחשיפה לרעש, יכולה לנבוע ממקור תחלואתי בלבד. זוהי קביעה רפואית של המומחה ולא מצאנו מקום שלא לאמצה. מכאן, שיש לקבוע כי התובע אינו עומד בתנאי סעיף 84א(א) לחוק. התובע אמנם טוען - בכתב התביעה וכן בסיכומיו- כי נחשף לרעש במסגרת עבודות שונות בהן עסק במשך שנים רבות, אולם משטענה זו לא הוכחה במהלך ההתדיינות ולא נכללה ברשימת המוסכמות, אין מקום לתת לה משקל כלשהו. משלא מתקיימים בעניינו של התובע תנאי סעיף 84א(א) לחוק, שהינם תנאים מקדמיים להכרה בפגיעה לפי סעיף 84א(ב), ברי כי אין תחולה לסעיף 84א(ב). משכך, דין טענת התובע להכרה בטנטון תמידי, להידחות. נוסיף עוד שאף המומחה, בחוות דעתו, עמד מפורשות על כך שהתובע אינו סובל מרעש תמידי באוזניו, על פי הנדרש בסעיף 84א(ב). המומחה ציין אמנם כי מתקיימים בתובע תנאי סעיף 84א(ב)(1), היינו, שכושר השמיעה של התובע בתדרים הגבוהים פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, אלא שלא מתקיימים בו תנאי סעיף 84א(ב)(3), שכן לא היו פניות חוזרות ונשנות לטיפול עקב הטנטון. זאת, משנעשתה רק פניה אחת על ידי התובע, ביום 30.3.11, ופרט לבדיקה אליה נשלח התובע בעקבות אותה פניה וביקורת לאחריה- אשר מהוות כולן תלונה אחת- לא תועדו תלונות נוספות בנוגע לטנטון, ואף לא ניתן טיפול בגינו. משכך, אנו דוחים את תביעתו של התובע להכרה בלקוי שמיעה ובטנטון תמידי על פי סעיף 84א לחוק. אין צו להוצאות. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. אוזנייםטינטוןשמיעההכרה בתאונת עבודה