1. הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) קבעה נכות בשיעור של 5.95% בגין פגיעה בשמיעה. 2. הוועדה התכנסה מכח פסק דין של כב' השופט יוחנן כהן בתיק ב"ל 2486/09 מיום 20.7.11 בו קבע בסעיף 12 לפסק הדין: "לסיכום, הנני קובע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), על מנת שתפעל כדלקמן: א. הוועדה תשלים את מלאכתה ותתייחס לבדיקות שאליהן הפנה המערער: טימפנומטריה ורפלקסים. בדיקת DAE. 3. בדיקת BERA לסף כולל SNIO. הוועדה תשקול האם יש בבדיקות אלו כדי לשנות מהחלטתה. ב. הוועדה תשקול בשנית את תחשיב סף השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור בהתאם לבדיקת שמיעה מיום 26/02/2003 תוך התייחסות לתחשיב ה-PTA בבדיקת השמיעה. ג. הוועדה תדון בטענות המערער בנוגע לטנטון בשים לב כי הטנטון הוכר, ועליה לקבוע את שיעור אחוזי הנכות אשר יש להעניק למערער בגין הטנטון. ד. הוועדה תנמק קביעתה בנוגע למועד תחולת הנכות. ככל שהוועדה תעמוד על דעתה, תנמק מדוע אין מקום לקבוע את מועד תחולת הנכות לפחות ממועד הגשת התביעה." 3. המערער טוען כי הוועדה התעלמה באופן בוטה מפסק הדין של בית הדין הארצי ומפסק הדין של השופט כהן. לטענתו על הוועדה היה לחשב את סף השמיעה בתדירויות הדיבור ולקבוע נכות בגין טנטון קבוע ולהתייחס לעניין תחולת הנכות. 4. לטענת המערער הוועדה טעתה כאשר בחרה לחשב את הפחתת כושר השמיעה שלו על בסיס בדיקה לא ממוסכת. באשר לטנטון טוען המערער שטעתה הוועדה כאשר קבעה שאין קשר סיבתי בין הטנטון לחשיפה לרעש וטעתה כאשר ייחסה רק 1% לתאונת העבודה. 5. בעניין זה המערער הפנה לפסק דין קודם בעניינו מיום 18.1.05 בו קבע בית הדין: "הוועדה תתייחס לקביעת בית הדין ולמומחה בית הדין, לפיו הפגיעה בשמיעתו של התובע אינה כתוצאה ממצב תחלואתי טבעי אלא מחשיפה לרעש בעבודתו של התובע במשך שנים." ובהמשך. . . "הוועדה תרשום בפניה את קביעת בית הדין ממנה עולה כי בעיותיו של התובע הן כתוצאה מחשיפה לרעש, קביעה אשר קיבלה אישור המל"ל בהסכמתו לפסק הדין." 6. ב"כ המשיב טוענת כי הוועדה פעלה על פי פסק הדין מכוחו התכנסה ומילאה אחר הוראותיו. הוועדה התייחסה לכל הבדיקות שעמדו בפניה, לבדיקת טימפונומטריה ורפלקסים, לבדיקת DAE, לבדיקת ברה והתייחסה לבדיקת השמיעה מיום 26.2.03. 7 בנוגע לטנטון כתבה הוועדה כי היא מקבלת את הוראת בית הדין להכיר בתחושת הטנטון כקשורה לחשיפה לרעש אך מאחר שבבדיקת השמיעה קיימים מאפיינים ברורים שגורמים להופעת תחושת טנטון שאינם קשורים לחשיפה לרעש קבעה את אחוז הנכות כפי שקבעה וכן לא נפל פגם לטענת ב"כ המשיב בנוגע לתחולת הנכות. 8. הוועדה נשוא הערעור התכנסה ביום 8.11.11 כתבה בפרק נימוקי הערעור:- "עו"ד קריסי מבקש לקבוע נכות בשל הטנטון מפאת הטנטון הוכר עפ"י הפסיקה ועפ"י הוראות החוק לא ניתן מהותית ולא טכנית לקבוע שאין נכות בגין הטנטון כל זמן שהטנטון תמידי. 2. גם המוסד לאחר שבדק את תחשיב ה-PTA לפי ערכים ממוסכים בשל ההבדלים בין האזניים הסכים כי יש להחזיר התיק לוועדה למען תבחן את נושא תחשיב ה-PTA לפי ערך ממוצע כאשר ישנם הבדלים בין האזניים ועל מנת לבדוק את ערך צליל טהור של כל אוזן בנפרד מבצעים מיסוך לאוזן נגדית בעוצמות משתנות עפ"י המוכר בנוסחות האודיו לוגיות וכך מנטרלים את עקומת הצליל ומוצאים את הערך הטהור בתדירויות הנבדקות של ה-BC אנחנו נבקש מהוועדה הנכבדה לקבוע את שיעור ליקוי השמיעה בתדירויות הדיבור לפי ה-PTA ל-BC בערכים ממוסכים רק על מנת להפיס את חששה של הוועדה גם בנושא הטנטון נאמר שלא קבעו הוועדות בפרוטוקול כי בדיקת אפיון הטנטון אינה יכולה ללמד דבר באורח קונקלוסיבי הננו לצרף לועדה בדיקות מתיק בנושא בדיקת הטנון של פרופ' אטיאס תדר 1000 במקרה זה לא אופייני לנזק הולכתי משום שלתובע יש נזק מעש גם בתדר 1000 דבר שני חוזק 12 עד 17 DBSC אינו ערך גבוה עם שונות גבוהה במקרה זה בכל זאת מפאת שהתדר אובחן על הטנטון תדר של 1000 שנבדק ב-10 ד"ב ולכן שומע את הטנטון ב-22 ד"ב אם היה פחות מכך לא היה יכול לשמוע את הטנטון שונה עוצמת 12 ד"בבערך סופי בין 50 ל-62, יותר מזה פרופ' אטיאס ביצע מס' בדיקות לאותו אדם ומצא ערכים שונים מבדיקה לבדיקה (אדם אחר) מעט מאוד על הטנטון הוכח לא פעם שהוא בתדרים משתנים." 9. בהמשך כתבה הוועדה: - הוועדה עיינה בפסה"ד ומתייחסת אליו. הוועדה התבקשה להתייחס ל-3 בדיקות שבוצעו במקרה זה. א. לדעה הוועדה אין בבדיקות אלו כדי להוסיף להבנת המקרה או לקביעת שיעור הנכות 1. בדיקת טיפנומטריה ורפלקסים היא בדיקה שעונה על השאלה האם יש במקרה הנבדק נוזלים כולל בתוף האם יש פגיעה בעצמות השמיעה או פגיעה בעצבים אחרים אשר אינם קשורים כלל ברמת השמיעה או בתחושת הטנטון ברור אם כך שאין לבדיקות אלו כל ערך בעניין הנדון 2. בדיקת ה-DAE לא מוכרת לוועדה בדיקה כזאת ייתכן והכוונה היא לבדיקת DOE אם כך גם לבדיקה זו אין שום ערך אבחנתי הקשור למקרה הנדון בדיקת DOE משמשת לאימות רמת השמיעה, הוועדה מקבלת את הנראה בבדיקת השמיעה כאמין בלא צורך להשתמש בבדיקת DOE לאימות. בדיקת ברה משמשת לאבחון הפרעות במהלך עצב השמיעה אשר יכולים להיגרם לדוגמא בגידול של עצב השמייעה ברור שבדיקה זו איננה רלוונטית למקרה הנדון. בדיקת ברה לסף כולל בדיקת SNIO נועדו לאימות רמת השמיעה אשר בדומה לבדיקת ה-DOE אינם נחוצים כלל במקרה זה שכן הבדיקה עליה מסתמכת הוועדה היא בדיקה אמינה שאינה מצריכה בדיקות אימות נוספות. הוועדה עיינה שוב בבדיקת השמיעה מ-26.2.03 בבדיקה זו סף השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור 23 ד"ב באוזן שמאל ו-35 ד"ב באוזן ימין סף שמיעה זה מתאים ל-5% נכות. הוועדה מבקשת לציין שהחישוב נעשה לפי סימון השמיעה הראשון עליו הצביע הנבדק ולא על זה שנתקבל לאחר המיסוך כי הרי ברור שהרישום של השמיעה עליה העיד הנבדק היתה קיימת והמיסוך "הוריד" את סף השמיעה תופעה זו מוכרת וידועה כאשר נעשה מיסוך יותר כאפשרות אחת וגם כאשר נעשה מיסוך מתאים עם אדם הסובל מגיוס יתר של סיבים רקרוטמנט מכאן שסף השמיעה במקרה זה נבדק במדויק ולפי המקובל בספרות הרפואית ומתאים כאמור ל-5% נכות. ג. לעניין תחושת הטנטון הוועדה מקבלת את הוראת ביה"ד להכיר בתחושת הטנטון כקשורה לחשיפה לרעש אך מאחר ובבדיקת השמיעה קיימים מאפיינים ברורים (ליקוי הולכתי בשמיעה) אשר גורמים להופעת תחושת טנטון ואשר אינם קשורים כלל לחשיפה לרעש ברור שחלק ניכר מתחושת הטנטון עליו מתלונן המערער נובעים מהליקוי ההולכתי אשר לא נגרם עקב חשיפה לרעש. 3. שיעור הנכות שניתן בגין הליקוי בשמיעה תחולתו היא ממועד ביצוע בדיקת השמיעה לא ניתן לקבוע תחולה מוקדמת יותר רק על סמך תלונות אי לכך נקבע שיעור הנכות בגין הליקוי בשמיעה ממועד בדיקת השמיעה 26.2.03 מאחר ותחושת הטנטון קשורה גם היא בליקוי בשמיעה תחולת הטנטון תיקבע גם היא מ-26.2.03. 10. בפרק האבחנה והדיון כתבה הוועדה: - אבחנה: ליקוי שמיעה. דיון: 5% בגין הליקוי בשמיעה לפי סעיף 72(1) ב' 4 וכן 10% בגין תחושת הטנטון לפי סעיף 72 (4)ד II מתוך נכות זו מנכה הוועדה 9% לפי סעיף 72(4)ד I-II מותאם ע"ח הליקוי ההולכתי אשר אינו קשור לחשיפה לרעש ונכותו 1% בשל החשיפה לרעש. הוועדה מבקשת לציין שטיעוני עו"ד חזן אינם כלל בשטח המשפטי אלא בשטח הרפואי הטהור הוועדה מבקשת לציין שאין זה ממומחיותו של עו"ד להביע דעתו בנושאים רפואיים על אחת כמה וכמה שטיעונים אלה אינם נכונים מהבחינה הרפואית. אם יחפוץ עוה"ד שהוועדה תתייחס לטיעונים רפואיים יואל ולשכנע את ביה"ד בצורך זה וימציא חוו"ד רפואית כמקובל. 11. בפרק הסיכום כתבה הוועדה : - נכותו: 5 חמישה סעיף 72(1)ב'4 5% 10 עשרה סעיף 72(4)ד II ניכוי 9% סעיף 72(4)ד I -II מותאם 1% סה"כ דרגת הנכות 5.95% מיום 26.2.03. 12. כאמור בפסק הדין של השופט כהן נדרשה הוועדה להתייחס לשלוש הבדיקות הבאות: טימפנומטריה ורפלקסים, בדיקת DOE, בדיקת BERA לסף כולל SNIO. 13. הוועדה התייחסה לשלוש הבדיקות, הסבירה לגבי בדיקת טיפונומטריה ורפלקסים שזו בדיקה שעונה על השאלה האם יש במקרה הנבדק נוזלים בחלל התוף, האם יש פגיעה בעצמות השמיעה או פגיעה בעצבים אחרים אשר אינם קשורים לרמת השמיעה והסבירה שאין לבדיקות אלו כל ערך בעניין הנדון. מדובר בקביעה רפואית ואין מקום להתערב בקביעה זו. 14. באשר לבדיקת DAE הסבירה הוועדה שהיא לא מכירה בדיקה כזו וייתכן שהכוונה היא לבדיקת DOE ואם כך גם לבדיקה זו אין שום ערך אבחנתי הקשור למקרה הנדון, בדיקת DOE משמשת לאימות רמת השמיעה כפי שנראית בבדיקת השמיעה והוועדה מקבלת את הנראה בבדיקת השמיעה כאמין בלא צורך להשתמש בבדיקת ה-DOE. גם בעניין זה מדובר בקביעה רפואית ואין מקום להתערב בקביעה זו. 15. באשר לבדיקת ברה, הוועדה הסבירה שבדיקת ברה משמשת לאבחון הפרעות במהלך עצב השמיעה אשר יכולים להיגרם לדוגמא בגידול של עצב השמייעה ברור שבדיקה זו איננה רלוונטית למקרה הנדון. בדיקת ברה לסף כולל בדיקת SNIO נועדו לאימות רמת השמיעה אשר בדומה לבדיקת ה-DOE אינם נחוצים כלל במקרה זה שכן הבדיקה עליה מסתמכת הוועדה היא בדיקה אמינה שאינה מצריכה בדיקות אימות נוספות. מדובר בקביעה רפואית ואין מקום להתערב בה. 16. כנדרש בפסק הדין- הוועדה התייחסה שוב לבדיקת השמיעה מיום 26.2.03 וכתבה בהחלטתה שהיא עיינה שוב בבדיקת השמיעה מ-26.2.03 בבדיקה זו סף השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור 23 ד"ב באוזן שמאל ו-35 ד"ב באוזן ימין סף שמיעה זה מתאים ל-5% נכות. הוועדה מבקשת לציין שהחישוב נעשה לפי סימון השמיעה הראשון עליו הצביע הנבדק ולא על זה שנתקבל לאחר המיסוך כי הרי ברור שהרישום של השמיעה עליה העיד הנבדק היתה קיימת והמיסוך "הוריד" את סף השמיעה תופעה זו מוכרת וידועה כאשר נעשה מיסוך יותר כאפשרות אחת וגם כאשר נעשה מיסוך מתאים עם אדם הסובל מגיוס יתר של סיבים רקרוטמנט מכאן שסף השמיעה במקרה זה נבדק במדויק ולפי המקובל בספרות הרפואית ומתאים כאמור ל-5% נכות. מדובר בקביעה רפואית ואין מקום להתערב בה. למרות טענות ב"כ המערער, צורת הבדיקה ואופן הבדיקה הם עניין שברפואה ואין מקום להתערב בהם. 17. באשר לטנטון- הוועדה לא שללה קשר סיבתי בין הטנטון לבין החשיפה לרעש, אלא הפחיתה 9% על חשבון הליקוי ההולכתי אשר אינו קשור לחשיפה לרעש. כך שלא ניתן לקבל את טענת המערער שהוועדה פעלה בניגוד לקביעת בית הדין באשר לקשר סיבתי. יחד עם זאת, מן הראוי שהוועדה תפרט את הפחתת ה-9% על בסיס נתונים מוכחים. לא די בנימוק שבבדיקת השמיעה קיימים מאפיינים ברורים אשר גורמים להופעת תחושת טנטון ואשר אינם קשורים כלל לחשיפה לרעש. על הוועדה לנמק ולהסביר על בסיס נתונים מוכחים מפני מה בחרה להפחית את תשעת האחוזים. 18. באשר למועד תחולת הנכות, הוועדה הסבירה מפני מה לא ניתן לא לקבוע תחולה מוקדמת יותר מאשר מועד בדיקת השמיעה 26.2.03. אני מקבל את הסבר הוועדה, מדובר בקביעה רפואית המבוססת על בדיקה מאותו מועד. 19. סופו של דבר- לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה בנוגע לבדיקות שאליהן הפנה המערער ובקשר לבדיקה מיום 26.2.03 וכן לא נפל פגם בנוגע למועד תחולת הנכות. כאמור בסעיף 17, על הוועדה לנמק ולהסביר על בסיס מה הפחיתה 9% מהטנטון כאשר קבעה שאינם קשורים לחשיפה לרעש. 20. לא מצאתי מקום להחליף את הרכב הוועדה, יש לאפשר לוועדה לסיים את מלאכתה. הוועדה תתייחס שוב לטענות המערער בנוגע לטנטון וככל שהיא סבורה שיש להפחית 9% מדרגת הנכות עליה להסביר זאת ולהצביע על נתונים מוכחים. המערער וב"כ יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויוכלו לטעון טענותיהם בעניין זה, החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 21. מאחר שהערעור נדחה ברובו והתקבלו בחלקו בלבד, כל צד יישא בהוצאותיו. 22. ניתן להגיש בקשת רשות ערוער תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך ע"י הנשיאה. נכותשמיעה