1.עסקינן בתובענה במסגרתה מבקש התובע להכיר באירוע המוחי שעבר ביום 28.6.11 כתאונת עבודה. 2. לאחר קיום מסכת ראיות, בית הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים לעניין התשתית העובדתית עליה התבסס המומחה כמפורט להלן: "1. התובע יליד שנת 1960. 2. התובע עבד במפעל ברמת חובב כ - 4 שנים עד קרות המקרה שיתואר להלן. 3. התובע שימש כעוזר של עובד מקצועי. השניים טיפלו יחד בשתי מגרסות שהיו במקום. הטיפולים כללו טיפול קטן, בו החליפו 4 סכינים, וטיפול גדול בו החליפו 14 סכינים. הטיפולים התבצעו פעמיים בשבוע. כל סכין שקלה 7 ק"ג. בזמן טיפול התובע שימש כעוזר, והגיש לעובד האחר את הסכינים ואת הכלים. העובד האחר הוא זה שביצע את החלפת הסכינים. ביום 28.6.11 העובד המקצועי לא שהה בעבודה, ולפיכך ביקשו מן התובע לבצע בעצמו טיפול גדול במגרסה. התובע מילא אחר ההוראה, והיתה זו הפעם הראשונה עבורו שהוא נדרש לבצע לבד טיפול במגרסה. יום העבודה החל בשעה 06:00 בבוקר. התובע החל לכוון את הסכינים, והדבר ארך כשעתיים. אח"כ התחיל להחליף את הסכינים בתוך המגרסה, עבודה המתבצעת כשהוא נמצא בתנוחה של כיפוף מלא בפנים, בעמידה, וביצוע החלפה כשהראש נמצא למטה. התובע היה מצוי בלחץ כדי להספיק את מלאכת הטיפול בהקדם האפשרי, עקב לוח זמנים צפוף. בעודו מצוי בתנוחת הכיפוף, חש התובע ברע, הרגיש סחרחורת ונאלץ לשבת על המדרגה. אחראי המשמרת שהבחין בדבר ניגש אל התובע, ויחד עם שני העובדים הנוספים עזר לו לרדת מהמדרגות. מרגע שהחל התובע לטפל במכונה ועד לרגע בו חש ברע חלפו 3 שעות. 4. אחראי המשמרת ביקש להזעיק אמבולנס, נאמר לו להזמין מונית, הוא התעקש על הזמנת אמבולנס ולבסוף הוזמן אמבולנס מב"ש. ויוזכר כי המפעל נמצא ברמת חובב. האמבולנס הגיע למקום לאחר 40 - 50 דקות מרגע האירוע, ובאמבולנס שהה רק נהג ללא פרמדיק. האמבולנס לקח את התובע לבית החולים סורוקה בב"ש. 5. מצבו הרפואי של התובע הינו כעולה מהמסכמים הרפואיים.". 3. לצורך הכרעה בסוגייה מונה ד"ר קרני ארנון כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה"), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות: "1. מהו הליקוי ממנו סובל התובע? 2. האם התובע עבר אירוע מוחי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות? 3. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע המוחי אותו עבר התובע? 4. ככל שהמומחה ישיב בחיוב לשאלה הקודמת, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה: האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע המוחי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?". 4. המומחה השיב בחוות דעתו מיום 6.3.13, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו, וציין: "3. אני סובר כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לאירוע המוחי". 5. בהחלטה מיום 14.3.13 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור יסכמו הצדדים בכתב. 6. בהחלטה מיום 8.7.13 אישר בית הדין לנתבע להציג למומחה שתי שאלות הבהרה מתוך הארבע שביקש. 7. ביום 22.8.13 השיב המומחה לשאלות עליהן נשאל את הדברים הבאים: "...אני סבור כי העבודה המאומצת עצמה תרמה להופעת הדימום במידה כזו שהייתה יכולה להתרחש גם ללא גורמי הסיכון שהוזכרו...". 8. בהחלטה מיום 25.8.13 הורה בית הדין להגיש את סיכומיהם. ביום 8.9.13 הגיש התובע את סיכומיו, וביום 24.10.13 הגיש הנתבע בקשה נוספת להצגת שאלות הבהרה. לאחר שהתובע הגיש תשובתו לבקשה, דחה בית הדין את בקשת הנתבע, והורה על קיום דיון ביום 5.12.13, אשר במהלכו סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה. טענות התובע 9. לטענת התובע, המומחה קבע באופן חד משמעי קיומו של קשר סיבתי בין האירוע המוחי לעבודה. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה נותר המומחה איתן בדעתו. לפיכך, יש לקבל את התובענה. עוד הוסיף התובע במסגרת סיכומיו בעל פה, כי המומחה לקח בחשבון גם גורמי סיכון שלא הוכחו וקבע שגם אם היה לוקח אותם בחשבון עדיין היה מגיע לאותה מסקנה. טענת הנתבע בדבר יישומה של הילכת סיטרוק על המקרה דנן הושמעה רק במעמד הדיון מיום 5.12.13, ולא נפסק כי להלכה זו תחולה רטרואקטיבית, וזאת בשים לב שחוות הדעת ניתנה לפני 9 חודשים. טענות הנתבע 10. לטענת הנתבע, אמנם המומחה קבע כי הגורם העיקרי לפריצת הדימום המוחי הינו האירוע הנטען, אולם אין בדברים אלה כדי לענות על קשר סיבתי של מעל 50%. חוות הדעת אינה עונה באופן חד משמעי ביחס למידת השפעתם של גורמי הסיכון האחרים. לפי הפסיקה, חובת הוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין האוטם מוטלת על התובע, ולפי חוות הדעת במקרה דנן אין הוכחה של קשר סיבתי בסבירות של 50% לפחות. דיון והכרעה 11. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התובענה להתקבל בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה, והכל מהנימוקים המפורטים להלן. 12. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא: "בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית". ראה: עב"ל (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פסקה 4 לפסק הדין). סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212. יצחק לובוצקי, 'סדר הדין במשפט העבודה', מהדורת 2011, פרק 12 עמ' 49. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן". ראה: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פסקה 13 לפסק הדין). ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא: " ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה". ראה : עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסק הדין). לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים. ראה: דב"ע (ארצי) 37 - 0 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל, פד"ע יח 78, 82. ע"ע (ארצי) 1274/02 אואקנין - מדינת ישראל, פד"ע לח 370. יצחק לובוצקי, שם. 13. במקרה שלפנינו קבע המומחה קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו המאומצת והחריגה של התובע לאירוע המוחי בו לקה. 14. המדובר בקביעה רפואית, אשר הובאה במסגרת חוות דעת מפורטת ומנומקת, וראוי לקבלה. המומחה ביסס מסקנותיו על החומר אשר הונח בפניו, תוך שהוא קושר היטב בין זה לבין זה. המומחה פירט היטב את מצבו הרפואי של התובע בכל הקשור לתחום הנוירולוגי, וכן פירט את גורמי הסיכון לאירוע מוחי על רקע נתוניו הרפואיים של התובע, והכל בהקשר עם התשתית העובדתית שהונחה בפניו, ולבסוף קבע את שקבע. 15. בין השאר ציין המומחה את הדברים הבאים: "מר ניקולאי סרי סבל מהופעה חריפה של דימום תוך מוחי שהחל תוך כדי עבודה מאומצת, תוך כיפוף מלא בפנים בעמידה כשהראש מוטה למטה. בעת העבודה היה בתנוחה מאומצת זו לאורך כשעה תוך כדי החלפת סכינים במגרסה אשר ארכה סה"כ 3 שעות עד שהחל להרגיש ברע עקב תחילת הדימום במוחו. מדובר בדימום מוחי שבמקרים רבים קורה לאחר חשיפה מתמשכת ליתר לחץ דם. אולם גם לגבי מצב של עליה חדשה בלחץ הדם ללא חשיפה מתמשכת ליתר לחץ דם מדווח כזרז אפשרי להופעת דימום תוך מוחי. ברור גם שאירוע של עליית לחץ דם חדה על רקע של יתר לחץ דם כרוני מהווה זרז להופעת דימום תוך מוחי. ראוי לציין כי גם עישון כבד מגביר הסיכון לדמם תוך מוחי. סביר להניח כי מר סרי סבל מיתר לחץ דם עוד טרם הופעת הדימום אך אין עדות לכך במסמכים הרפואיים כך שדעה זו הינה בגדר השערה לא ודאית. סביר גם להניח כי הפעילות המאומצת של מר סרי בעבודה אשר קדמה להופעת הדימום לוותה בעליה חדה של לחץ הדם. מכאן כי בין אם סבל מיתר לחץ דם כרוני ואם לאו וכך לגבי באם נהג לעשן באופן כבד הרי שעיתוי לחץ הדם בעת המאמץ הגופני בעבודה תרם לפריצת הדימום. לכן אני סובר כי העבודה המאומצת והמנח של גופו בעת העבודה היה בהם בכדי להשרות עליה בלחץ דמו בעת העבודה שהוביל לדימום בעיתוי המיידי כפי שארע". 16. גם במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה לא שינה המומחה את מסקנתו, תוך שהוא עונה ומפרט בסוגיית הקשר הסיבתי, ומציין כי אלמלא האירוע בעבודה קיים סיכוי סביר שהדימום היה נדחה למועד לא ידוע או שנמנע לחלוטין. עוד פירט המומחה ביחס לגורמי הסיכון את הדברים הבאים: "לגבי יתר לחץ דם לא השתכנעתי כי סבל מכך לפני האירוע למרות שהנחתי כי היה קיים. אכן נוכחות יתר לחץ דם כרוני ועישון מהווים גורמי סיכון לדמם תוך מוחי ובנוכחותם הסיכוי שעליה חדה בלחץ הדם תוביל לדמם תוך מוחי גבוה יותר מאשר בהעדרם. גורמים אלו מעלים את הסיכון לדימום מוחי גם ללא חשיפה חדה לעליית לחץ דם, אולם בנסיבות העניין הנידון, המשקל של חשיפה לעליית לחץ דם חדה מהווה לדעתי את הגורם העיקרי לפריצת הדימום המוחי במועד שארע". 17. מכל האמור לעיל עולה, כי עסקינן בקביעות רפואיות גרידא, מטעם מומחה שמונה מטעם בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב; על אחת כמה וכמה עת מדובר בחוות דעת ובתשובות לשאלת הבהרה שהן ברורות, מקיפות ומנומקות, מהן עולה בצורה חד משמעית וברורה קיומו של קשר סיבתי מובהק וברור בשיעור של למעלה מ - 50%. לפיכך, לא ראינו סיבה שלא לאמצה. 18. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם נציין אין לקבל את טענת הנתבע לפיה יש להפנות למומחה שאלת הבהרה בהתאם להלכת סיטרוק. ראשית, מדובר בטענה חדשה שנטענה רק במועד הסיכומים בעל פה, ולא בסמוך לאחר קביעת הילכת סיטרוק, שממילא נקבעה לאחר מתן חוות הדעת בתיק דנן. כמו כן, מהאמור בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה עולה, כי לשיטת המומחה מדובר בקשר סיבתי מלא, וכי העלייה החדה בלחץ הדם הינה הגורם העיקרי לפריצת הדימום המוחי, ולא שאר גורמי הסיכון. אחרית דבר 19. לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להתקבל. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. הכרה בתאונת עבודההכרה באירוע מוחי כתאונת עבודהתאונת עבודה