תוצאה גבולית בבדיקת שמיעה (ביטוח לאומי): 1. התובע עובד במד"א מזה למעלה מ - 35 שנים. לטענתו, הוא נחשף לרעש מזיק במסגרת עבודתו וכתוצאה ממנו הוא סובל מירידה בשמיעה. לטענת הנתבע, המכחיש את הטענה לחשיפה לרעש מזיק, התובע אינו עומד בתנאי הסף שנקבע בסעיף 84א'(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). 2. בסעיף 84א(א)(2) לחוק נקבע - "אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: ... (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים." התובע טען כי מאחר שמדובר בתנאי סף שיש להקל בו ולא להחמיר עם המבוטח ובשים לב לגבוליות של התוצאה לגבי אוזן ימין, ראוי שבית הדין ימנה מומחה על מנת שהוא יתייחס לשתי השאלות שנוגעות לפענוח הבדיקה מדצמבר 2012. היינו, שהמומחה ישיב לשאלה מהי תוצאת הולכת עצם באוזן ימין ב - 1,000 הרץ וכן האם רמת דיוק של התוצאות הנחזות בבדיקת השמיעה היא ברמת דיוק של 100% או שתתכן סטיה של 1-2 דציבל לפחות לכל סימון. 8. לטענת הנתבע, לאור ההלכה הפסוקה שנקבעה בעניין שלמה הייטנר (עב"ל (ארצי) 432/09 הייטנר - המוסד לביטוח לאומי, 25.10.10) ובעניין מאיר עמיר (עב"ל (ארצי) 10957-05-10 המוסד לביטוח לאומי - עמיר, 1.3.11), עמידתו של המבוטח בתנאי הסף הקבועים בסעיף 84א' אינה שאלה רפואית המצדיקה מינוי מומחה רפואי, אלא מדובר בהחלטה שיפוטית אשר אמורה להתקבל על בבסיס בדיקות השמיעה המצויות בתיק. בשתי הבדיקות הראשונות שהתובע עבר, מיום 24.6.10 ומיום 6.9.12, הממצאים היו שהתובע אינו עומד בתנאי הסף. גם בבדיקה השלישית שהתובע עבר אין ירידה בשמיעה של 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים. מאחר שלא יתכן שאדם שאינו שומע יאמר שהוא שומע, להבדיל מאדם שומע שיכול ויעיד על עצמו שאינו שומע, משקיימות בדיקות המראות שלא קיימת לתובע ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בשתי אוזניו, דין התביעה להדחות. מה עוד שהמחלוקת אינה לגבי פענוח בדיקות השמיעה. מסיבות אלה, לדעת הנתבע, אין מקום להעביר את התיק למומחה רפואי ומינוי כאמור רק יסרבל את ההליך ויהיה בגדר בזבוז כספי ציבור. לגבי הטענה כי בבדיקה מיום 17.12.12, אין סימון לגבי התוצאה באוזן ימין, ב - 1,000 הרץ, הנתבע ציין כי הסימון לגבי פרמטר זה חופף את הסימון בבדיקת עצם עם הסוואה, באשר סימון אחד הוא משולש לבן והסימון השני הוא משלוש מושחר. 9. השאלה כיצד יכריע בית הדין בשאלה אם המבוטח עומד בתנאי הסף של סעיף 84א'(א)(2) לחוק נדונה במספר פסקי דין. בעב"ל (ארצי) 10957-08-10 המוסד לביטוח לאומי - עמיר, 1.3.11; להלן - עניין עמיר), נפסק כי "מאחר ואין חולק על כך שעל פי בדיקות שמיעה אלה כושר שמיעתו של המשיב לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בשתי האוזניים, הרי שלא עולה שאלה רפואית המצדיקה מינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו בעניינו של המשיב ויש לקבוע שלא מתקיים בו תנאי הסף של 20 דציבל בתדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים." בית הדין הארצי חזר על הלכה זו בעניין פנקר (בר"ע (ארצי) 23404-03-13 המוסד לביטוח לאומי - פנקר, 20.5.13). השאלה המשפטית שהוגדרה על ידי בית הדין הארצי בעניין פנקר היתה כדלקמן: "(ה)אם ... שעה שבפני בית הדין מונחות בדיקות שמיעה סותרות, צדק בית הדין קמא בהחלטתו למנות מומחה רפואי שיחווה דעתו בעניינו של המשיב, אם לאו. תנאי קודם למינוי מומחה רפואי הוא קיומה של תשתית עובדתית המקימה עילת תביעה. בענייננו, התשתית העובדתית הנדרשת קבועה בסעיף 84א'(א)(2) לחוק, והיא ירידה בשמיעה של 20 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים (עב"ל 188/08 המוסד - אלון, ניתן ביום 12.10.08..." לאחר בחינת בדיקות השמיעה שהיו בפני בית הדין באותו עניין, הגיע בית הדין הארצי למסקנה לפיה "ישנן בדיקות שמיעה שאותן יש להעדיף על פני הבדיקה שבמחלוקת. אין חולק כי על פי אותן בדיקות, המשיב אינו עומד בתנאי הסף ולפיכך לא מתעורר כל צורך במינוי מומחה." 10. התובע מבקש להסתמך על שתי בדיקות שמיעה: מיום 24.6.10 ומיום 17.12.12. על פי הבדיקה מיום 24.6.10, התובע אינו עונה על תנאי הסף, באשר גם על פי טיעונו (וכפי שעולה מעיון בממצאי הבדיקה), באוזן שמאל הממוצע בהפחתת כושר השמיעה עומד על 21.66 דציבל ואילו באוזן ימין הממוצע עומד על 18.33 דציבל. כלומר, אין ירידה של 20 דציבל בשתי האוזניים. 11. ביחס לבדיקה מיום 17.12.12, אין חולק כי באוזן שמאל, הממוצע הוא 21.66 דציבל. לגבי אוזן ימין, מעיון באודיוגרמה נראה כי התוצאות הן כדלקמן: 500 הרץ - 15 דציבל 1,000 הרץ - 20 דציבל 2,000 הרץ - 20 דציבל. כלומר, ממוצע של 18.33 דציבל. בעניין זה הצדק עם הנתבע, אשר ציין כי התוצאה לגבי 1,000 הרץ זהה באוזן ימין והיא 20 דציבל, הן בבדיקת הולכת עצם (שסומנה במשולש לבן) והן בבדיקת הולכת עצם עם הסוואה (שסומנה במשולש שחור). מסקנה זו עולה מתיאור מהלך האודיוגרמה לגבי אוזן ימין, כאשר נראה בבירור כי האודיוגרמה לגבי הולכת עצם באוזן ימין מתחילה ב - 5 דציבל ב - 250 הרץ, יורדת ל - 15 דציבל ב - 500 הרץ, לאחר מכן, בין שתי הנקודות: 1,000 הרץ ו - 2,000 הרץ, האודיוגרמה ישרה על 20 דציבל והיא יורדת אל מתחת ל - 20 דציבל בתדרים שמעל ל - 2,000 הרץ. 12. כלומר, שתי הבדיקות מעידות על אותה תוצאה: אוזן ימין - 18.33 דציבל ואוזן שמאל - 21.66 דציבל. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שכושר השמיעה של התובע פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, כפי שקובע החוק. מאחר שהתנאים על פי סעיף 84א' הם מצטברים, די בכך על מנת לדחות את התביעה. 13. לא מצאתי כי בנסיבות העניין יש מקום לשנות את ההחלטה מיום 28.5.13, לפיה אין למנות מומחה רפואי, וזאת מאחר שמטיעוני הצדדים עולה כי אין מחלוקת לגבי תוצאות בדיקות השמיעה ואף אין סתירה בין תוצאותיהן. 14. לטענת התובע כי מדובר בתוצאה גבולית ואף מסיבה זו אין מקום לסלק את התביעה על הסף, יש לציין כי גם בעניין הייטנר שהוזכר בסיכומי הנתבע, המבוטח הציג בדיקת שמיעה לפיה באחת מהאוזניים היתה לו ירידה של 18 דציבל, אך נתון זה לא שינה ממסקנת בית הדין הארצי כי המבוטח לא עמד בתנאי הסף הקבועים בחוק. יש בכך אף להוות תשובה גם לטענת התובע כי יש להציג למומחה שימונה שאלה לגבי מידת הסטיה האפשרית בבדיקות שמיעה. 15. סוף דבר - התביעה נדחית, מאחר שהתובע לא עמד בתנאי הסף הקבוע בסעיף 84א'(א)(2) לחוק. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. שמיעהירידה בשמיעה וטינטון (ביטוח לאומי)ביטוח לאומי