בקשה להכיר בנפגע פגיעה בעבודה, בכך שעקב תנאי עבודתו ברעש, הוא לקה בירידה בשמיעה וכן בטנטון

הנתבע, במכתבו לתובע מיום 25/7/11, דחה את התביעה, בטענה של העדר קשר סיבתי בין החשיפה לרעש בעבודה, לבין ליקוי השמיעה. 2. כנגד כך - הגיש התובע את התובענה שבפנינו, שבה טען כי יש להכיר הן בירידה בשמיעה והן בטנטון, כבתוצאה של פגיעה בעבודה. הנתבע, בכתב הגנתו, חזר על הטענה שבמכתב הדחיה בדבר העדר קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש בעבודה, אך לגבי הטנטון - הוסיף הנתבע טענה נוספת, שלפיה לא התקיים בתובע התנאי האמור בסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"), בדבר פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בקשר לפגיעה בתפקוד עקב הטנטון. 3. בהחלטה מיום 4/4/12, נקבע אופן ההתדיינות בתובענה, כך שתחילה ימונה מומחה מטעם בית הדין אשר יתבקש לחוות את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי השנויה במחלוקת, ובהמשך, לאחר מיצוי הליכי קבלת חוות הדעת, תוכרע המחלוקת בשאלת הקשר הסיבתי. אם ייקבע שאין קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה לבין החשיפה לרעש - התביעה תידחה. אם ייקבע שיש קשר סיבתי כזה, תידון המחלוקת בשאלת קיום תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק, ולשם כך יהיה ניתן להסתפק, כנראה, בטיעונים בלבד שיסתמכו על החומר הרפואי. (נעיר כי דרך זו של התדיינות נקבעה כנגד עמדת הנתבע, שסבר שיש להכריע תחילה בשאלת קיום תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק, ורק בהמשך למנות מומחה. מאחר שממילא התנאי להכרה בטנטון כבתוצאה של פגיעה בעבודה הוא קיומם של תנאי סעיף 84א(א) לחוק - עמדה זו של הנתבע לא היתה נראית עמדה סבירה, ועדיין אין היא כזו). 4. בהתאם להחלטה מיום 4/4/12, ולאחר שהושלמו הליכי קבלת החומר הרפואי, מונה ד"ר ארז בנדט כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין. המומחה נתן את חוות דעתו, ובהמשך - גם השיב על שאלות הבהרה שהופנו אליו ביוזמת הנתבע. 5. מחוות דעתו של המומחה ומתשובותיו על שאלות ההבהרה, עולה כי לדעת המומחה, יש להפריד לגבי מצבו של התובע בכל אחת מאוזניו; באוזנו השמאלית של התובע, התובע סובל מחרשות שאינה קשורה לחשיפה לרעש. באוזנו הימנית של התובע, סובל התובע מירידה בשמיעה שנגרמה בשל גורמים שונים; מחצית מהליקוי אמורה להיזקף לחובת החשיפה לרעש ומחציתה השניה לחובת גורמים אחרים. 6. לאחר שתשובות המומחה על שאלות ההבהרה הגיעו אל הנתבע, שינה הנתבע את עמדתו, והודיע כי הוא מסכים להכיר בירידה בשמיעה באוזנו הימנית של התובע, כבתוצאה של פגיעה בעבודה. גם התובע מסכים לקביעה זו. 7. משכך - נותרה המחלוקת בענין קיום תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק. בענין זה, קיבלו הצדדים הזדמנות להשלים את טיעוניהם בכתב. הנתבע אכן ניצל את ההזדמנות. העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מהמסמכים שבתיק 8. התובע, יליד שנת 1965, עבד בעבודות ריצוף בתנאים של חשיפה לרעש מזיק, למעלה מ-20 שנה. חשיפתו של התובע לרעש בעבודתו גרמה לו לירידה בשמיעה באוזנו הימנית (באוזנו השמאלית - לקה התובע בחרשות בלא קשר לחשיפה לרעש). 9. התובע פנה לטיפול רפואי והתלונן - בין השאר - על טנטון. תלונות הטנטון פורטו במסמכים הבאים: א. ביום 22/2/05, ביקר התובע אצל רופא אא"ג, והתלונן על טנטון. נרשמה גם אבחנה של טנטון באוזן ימין. ב. ביום 24/2/05, נערכה לתובע בדיקת שמיעה, ונכתב כי התובע התלונן שם על טנטון שהחל כחצי שנה לפני כן. ג. ביום 8/3/05 נערכו לתובע בדיקת שמיעה ובדיקת מאפייני טנטון. נקבע כי יש טנטון חלש באוזן ימין. ד. ביום 20/5/08 ביקר התובע אצל רופא אא"ג, והתלונן על טנטון. נרשמה גם אבחנה של טנטון באוזן ימין. ה. ביום 14/7/09 ביקר התובע אצל רופא אא"ג והתלונן על טנטון באוזן ימין. זו גם היתה האבחנה שנרשמה. ו. ביום 28/7/09 ביקר התובע אצל רופא אא"ג. נרשמה אבחנה על טנטון באוזן ימין. ז. ביום 11/8/09 ביקר התובע אצל רופא אא"ג. נרשמה אבחנה על טנטון באוזן ימין. 10. כאמור לעיל, התביעה לנתבע הוגשה ביום 18/10/09. הוראות סעיף 84א לחוק 11. הכלל לגבי פגיעה בעבודה נקבע בסעיף 79 לחוק. שם נקבע שפגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע. כן נקבע שם שתאונת עבודה היא תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו (ובהתאם להלכה הפסוקה - בגדר "תאונה" יכול לבוא גם רצף של תאונות זעירות מצטברות - "מיקרוטראומה"), ושמחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות. ליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש בעבודה מצוי ברשימת מחלות המקצוע (התוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954) - שם נקבעו תנאים מסויימים להכרה בליקוי השמיעה כבמחלת מקצוע, וכן הוכר בהלכה הפסוקה כתוצאה אפשרית של מיקרוטראומה. 12. בשנת תשס"ה, תוקן החוק באופן של הוספת סעיף 84א לחוק, שמטרתו היתה לצמצם את ההכרה בליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש - כבתוצאה של פגיעה בעבודה. במסגרת צמצום זה - נקבעו תנאים מיוחדים להכרה בליקוי שמיעה כבפגיעה בעבודה; חלקם תנאים בתחום המהותי (הרעש שאליו נחשפים, מידת הירידה בשמיעה), וחלקם - תנאים בתחום הפרוצדורלי (מועד הגשת התביעה, מועד תיעוד הטנטון, וכד'). 13. ברור כי תיקונו של החוק באמצעות הוספת סעיף 84א - הביאה לצמצום בזכויות המבוטחים. זו היתה מטרתו של המחוקק בחקיקת הסעיף האמור. עם זאת, לשונו של סעיף 84א לחוק, בחלק מהוראותיו, אינה ברורה מספיק. גם השנים שחלפו מאז כניסתו של סעיף 84א לתוקף, לא הספיקו כדי שתיווצר הלכה פסוקה מגובשת ויציבה בענין פרשנותו של סעיף בעייתי זה. חלפו כבר למעלה משמונה שנים מאז חקיקתו של סעיף 84א לחוק, אך במידה מסויימת נראה כי אנו עדיין בשלבים הראשונים של התפתותה של ההלכה הפסוקה לגבי הסעיף. גם הטענות שהנתבע מעלה לשם דחיית תביעותיהם של מבוטחים על פי סעיף 84א לחוק - אינן עקביות. עם זאת, בשלוש השנים האחרונות ניתנו מספר פסקי דין בבית הדין הארצי לעבודה, אשר מהם ניתן להסיק כי ההלכה הפסוקה בענין סעיף 84א(ב)(3) לחוק, הולכת ומתגבשת. נתייחס לכך להלן, אך לפני כן נביא את לשון הסעיף עצמו. 14. כך נאמר בסעיף 84א לחוק: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה. (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.". 15. המחלוקת שנותר לדון בה, בתובענה שבפנינו, היא בשאלה אם התקיים בתובע התנאי האמור בסעיף 84א(ב)(3) לחוק, כלומר - שהפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית. קיום תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק 16. כפי שצויין על ידינו לעיל, חלו מספר שינויים בהלכה הפסוקה בענין פרשנותו של סעיף 84א לחוק, ובין השאר - בענין פרשנות הדרישה בדבר פניות חוזרות ונשנות. נסקור להלן חלק מההתפתחות בהלכה הפסוקה. בפסק דינו בתיק עב"ל 535/08 המוסד לביטוח לאומי - קנטור (פס"ד מיום 10/3/10, ייקרא להלן: "ענין קנטור"), סקר בית הדין הארצי לעבודה את התפתחות ההלכה הפסוקה בענין דרישת התלונות החוזרות והנשנות. הסקירה האמורה היתה ממצה ונביא אותה כאן, בהרחבה. כך סקרה השופטת ורדה וירט-לבנה, בפסק הדין בענין קנטור, את השתלשלות הפסיקה בנושא: בעב"ל 53/08 לאוניד ברכליס ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 2.10.08) חברי הנשיא סוקר את יסודותיו של סעיף 84א על סעיפי המשנה שבו, ובאשר לפרשנותן של המילים 'הפגיעה בתפקוד עקב טנטון חייב פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית' אומר הנשיא כך: 'העדר תלונות על טינטון בכלל ועל פגיעה תפקודית בפרט משך תקופת זמן שלפני הפסקת החשיפה לרעש; כמו גם הופעת התלונות לראשונה לאחר היוועצות בעורך דין במסגרת הכנת תביעה בנדון או סמוך להגשתה, מהוות דרך כלל ראיה המצביעה על העדר טינטון הפוגע בתפקוד המבוטח. אך ברי, כי על פקיד התביעות ובית הדין לשקול את מכלול העובדות הנוגעות לתלונות על טינטון המתועדות ברשומות הרפואיות ולבחון ולהעריך אם מתקיים תנאי ה-"פניות חוזרות ונשנות". אולם, על פקיד התביעות ובית הדין ליתן משקל מכריע למספר הפניות, מועדיהן ומהות התלונות שפורטו במסמכים הרפואיים. באשר למספר הפניות - איני רואה מקום לנקוב במספר מדויק זה או אחר. אולם, הכלל הוא שנדרשות פניות חוזרות ונשנות, קרי מספר פניות שחזרו ונשנו. סבורני, כי לאור תכלית סעיף 84א(ב) יש לפרש דרישה זו למצער, כפניות העולות על שתי פניות אקראיות. פניות חוזרות ונשנות אלו צריכות להיות משך פרק זמן משמעותי, שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה למוסד. היקף הפניות הדרושות יכול שישתנה בעניינו של כל מבוטח לאור מיהות התלונות, לרבות תיאור ההפרעה והפגיעה בתפקוד, וכן לאור ההפניות למומחים שונים והבדיקות והטיפולים שעבר המבוטח. כאמור לעיל, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו וכלל הנתונים הצריכים לעניין - כך, אין דין תלונות סתמיות בעלמא באוזני רופא המשפחה כדין ברור מקיף, תוך הפניה לבדיקת מאפייני טינטון ומתן טיפול על ידי מומחה אף - אוזן - גרון. בדיקות שונות (אודיוגרמות, בדיקות מאפייני טינטון ועוד) יכולות להיחשב במניין הפניות, אם במסגרתן נבדק נושא הטינטון והמבוטח תאר במהלכן פגיעה מתועדת בתפקוד כתוצאת הטינטון. הפניה לבדיקה, ביצוע הבדיקה וחזרה לרופא עם תוצאתה, אינן נחשבות בדרך כלל לשלוש פניות נפרדות אך גם בעניין זה יש לבדוק כל מקרה על נסיבותיו. אין להביא במניין הפניות, פניות שנעשו לאחר הגשת התביעה למוסד. זאת מן הטעם, כי התנאים לבחינת התביעה אמורים להתקיים במבוטח במועד הגשת התביעה למוסד. בנוסף, סבורני כי פניות לרופאים לאחר הגשת התביעה מעלות חשש שאלו נעשו בשל התביעה ולשמה, ואין המדובר בפניות לטיפול אשר משקפות בהכרח את מצבו הרפואי של המבוטח. בנוסף, אין להביא במניין ה"פניות החוזרות ונשנות" בדיקות שנעשו בהנחיית המוסד לאחר הגשת התביעה ובמהלך בירורה. הן מן הטעם שאלו מאוחרות למועד הגשת התביעה למוסד והן משאין אלו פניות שנעשו ביוזמת המבוטח בשל הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון'. ובאשר לטענה, כי לעיתים הרופאים אינם מתעדים את תלונת המטופלים אומר הנשיא: 'ככלל, רופאים מתעדים את תלונות המטופלים ואינם משלחים אותם באומרם, כי אין ברצונם לשמוע תלונות נוספות בעתיד על מחלה או ליקוי. אכן, אפשר שניתן להוכיח אחרת במקרה מסוים, אולם כנקודת מוצא, אל לנו להניח כי הטיפול הרפואי בליקוי שמיעה, לרבות טינטון, איננו תקין, ענייני ומקצועי. יש אם כן, לבחון מה נרשם על ידי הרופא עת התלונן המבוטח בפניו על טינטון והאם בתלונותיו וברישומי הרופא יש תיעוד להפרעה מתמשכת ולפגיעה בתפקוד עקב הטינטון. זאת ועוד, לפי לשונו של סעיף 84א(ב)(3) לחוק נדרש, כי: "הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית (ההדגשה אינה במקור, ס.א.)". הסעיף מתייחס ל"פגיעה בתפקוד" ויש להניח, כי רופא בפניו מתלונן מטופל על בעיה בתפקודו, מתעד את התלונה ועושה את שלאל ידו לטפל בה ולהקל על סבלו של המטופל. כך נראה למשל, כי ברוב המקרים ישלח המבוטח על ידי הרופא, בפניו התלונן על פגיעה בתפקוד עקב הטינטון, להיוועצות במומחה אף - אוזן - גרון ולבדיקות שונות ויהא תיעוד לרצף הטיפולי. ואף זאת. ליקוי הטינטון הינו ליקוי ידוע והרפואה מעמידה אמצעים, כלים ותרופות להתמודדות עמו וככל שמדובר בהפרעה קשה הפוגעת בתפקוד המבוטח, יש להניח כי המבוטח לא יסתפק בתשובה סתמית, אלא ימשיך ויחפש מזור, בפניה לרופאים שונים, מומחים בתחום וכדומה'. חברי השופט יגאל פליטמן חלק על דעתו של הנשיא באשר לפרשנות סעיף 84א(ב)(3) לחוק ולדידו פנייה אמיתית לטיפול רפואי בשל טנטון תמידי, היא המעידה על הפגיעה בתפקוד, כך שהפגיעה בתפקוד איננה בגדר תנאי הכרחי נוסף העומד כשלעצמו אלא תנאי המשתמע מאופן הפנייה לטפל בבעיה. 'ייאמר, כי פנייה אמתית לטיפול רפואי בשל טינטון תמידי, היא המעידה על הפגיעה בתפקוד, כך שהפגיעה בתפקוד איננה בגדר תנאי הכרה נוסף העומד כשלעצמו, אלא תנאי המשתמע מאופן הפנייה לטפול בבעיה. ולגבי דרישת הפניות החוזרות ונשנות לקבלת טיפול רפואי ייאמר, שאף היא באה לוודא, כי בפניה אמיתית מדובר, שיסודה בחזקת התנהגות הסבירה של הסובל מטינטון תמידי, שיפנה לרופא לקבל מזור ללקוי המקשה עליו בחייו. במילים אחרות, משמעות אותו תנאי הינה הוכחת רצינות התנהגות הנכה למצוא פתרון לבעייתו.' במחלוקת שבין חבריי הצטרפתי לחוות דעתו של הנשיא ובאשר לדרך פרשנות סעיף 84א(ב)(3) לחוק קבעתי כך: 'המשותף לדעתם של חבריי הוא כי מטרתו של אותו סעיף להגדיר, ככל שניתן, את הכללים לקביעה, האם המבוטח אכן סובל מטינטון תמידי אמיתי וכי, דרך תלונותיו בפני הגורמים הרפואיים, אנו נלמד, כי אכן מדובר במי שסבל באמת מטנטון ולא כי התלונה נוצרה לצורך התביעה בפני המוסד לביטוח לאומי. לכך, אף אני מצטרפת בדעתי, כי זוהי אכן תכליתו של הסעיף. הבדיקה של אותנטיות הפניות לטיפול רפואי היא קשה יותר, אולם אין לקבוע מסמרות בדרך הבדיקה. דעתי היא כי בכל מקרה יש לדון לנסיבותיו. כאשר לנגד עינינו יעמדו מספר כללים בסיסיים כמו; האם התלונות הוגשו בסמוך מאוד להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי או שהוגשו במהלכה של תקופה שאינה קושרת את התלונות לתביעה בפני המוסד לביטוח לאומי. כיצד מתאר המבוטח את התלונה האם באופן סתמי או באופן ספציפי יותר, כמו תיאור הפרעות בתפקודו היומיומי כתוצאה מהטינטון וכן מספר התלונות ולאורך איזו תקופה. אמנם לא ניתן לקבוע כללים נוקשים לבחינת אמיתותה של התלונה, אולם ממכלול התנהלותו של המבוטח, לאורם של התנאים הקבועים בסעיף 84א(ב)(3) לחוק, ניתן יהא ללמוד האם אכן מדובר בתלונה אמיתית כי המבוטח אכן סובל מטינטון תמידי. נציגי הציבור נחלקו בדעתם כאשר מר שלום חבשוש הצטרף לחוות דעתו של השופט יגאל פליטמן ואילו מר יצחק דויטש הצטרף לחוות דעתו של הנשיא ותוצאת פסק הדין הייתה כדעתו של הנשיא. בעב"ל (ארצי) 494/08 המוסד לביטוח לאומי נ' יחזקאל איזוקאל (טרם פורסם - ניתן ביום 25.6.09) נדחה ערעור המוסד לביטוח לאומי ומפי השופט פליטמן, בהסכמת כל המותב נקבע, כי כאשר המבוטח פונה כחמישה חודשים לפני הגשת תביעה בתלונה על טנטון באוזניים, פונה לבדיקת השמיעה וחזרה כעבור שבועיים אל הרופא בתלונה נוספת על הטינטון הדו צדדי, ובפניה נוספת לרופאת התעסוקה במקום עבודתו מספר ימים לפני הגשת התביעה בה התלונן על הטנטון וקיבל תעודה ראשונה לנפגע בעבודה, די בכך כדי להכיר בפגיעת הטינטון כפגיעה בעבודה. נציין, כי באותן תלונות לא נרשמה תלונה על פגיעה בתפקוד. בעב"ל 325/08 המוסד לביטוח לאומי נ' בוחבוט שרלי (טרם פורסם, ניתן ביום 12.10.2009) שניתן אך לאחרונה שוב נתגלעו חילוקי הדעת שבין חברי המותב, כאשר בחוות דעתו של הנשיא החוזר על ההלכות שנקבעו ב'הלכת ברכליס', קובע כי לא נתקיימו התנאים שבסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי בדבר פניות חוזרת ונשנות לטיפול רפואי זאת מאחר וכל הפניות נעשו בתקופה של כשלושה חודשים לפני הגשת התביעה וללא תלונה על התפקוד ולכן אין בכך כדי ללמוד על תלונה אמיתית, כי המשיב אכן סובל מן הטנטון. השופט יגאל פליטמן חלק על חוות דעתו של הנשיא וחזר על אשר קבע בעניין איזיקאל ואילו נציגי הציבור ואנוכי הצטרפו לחוות דעתו של הנשיא אשר קיבל את ערעור המוסד לביטוח לאומי.". לאחר אותה סקירה של הפסיקה הקודמת, פנה בית הדין הארצי לעבודה להכריע בערעור שהיה בפניו בענין קנטור. באותו ענין, דובר על רישומי ארבע תלונות שנמשכו על פני תקופה של למעלה משנתיים, והעידו על פניות הן לרופא תעסוקתי והן לרופא אא"ג. התביעה לנתבע הוגשה כתשעה חודשים לאחר התלונה האחרונה (בית הדין הארצי לעבודה התעלם מהתלונות שנרשמו לאחר הגשת התביעה לנתבע). בכל הרישומים האמורים לא נרשמה "פגיעה בתפקוד" עקב הטנטון. בהמשך פסק הדין בענין קנטור, נקבע על ידי השופטת ורדה וירט-לבנה, כך: "... ייתכנו מקרים שבהם הפניות לרופאים ילמדו על האותנטיות של התלונה גם אם לא נרשמה מפורשות פגיעה בתפקוד. בנסיבות שלפנינו, במיוחד לאור אורך התקופה של התלונות והפניה דווקא לרופא תעסוקתי ולרופאי אף אוזן גרון ולא לרופא המשפחה, שכנעו אותי כי מדובר בתלונה אמיתית העונה על תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק.". גם השופטת רונית רוזנפלד הסכימה עם דעה זו, בציינה כך: "אני מסכימה לחוות דעתה המקיפה והמפורטת של חברתי, השופטת ורדה וירט-ליבנה. מקובלת עלי עמדתה כי 'ממכלול התנהלותו של המבוטח לאורם של התנאים הקבועים בסעיף 84א(ב)(3)לחוק ניתן ללמוד כי אכן מדובר בתלונה אמיתית כי אכן המבוטח סובל מטינטון תמידי'. ואכן, הנכון הוא ללמוד מכלל הנסיבות הקונקרטיות כי 'הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית' כהוראת סעיף 84א(ב)(3) לחוק, ולעניין זה אין הדבר בבחינת תנאי בל יעבור, כי ברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי ומפורש להפרעה בתפקוד.". 17. לאחר פסק הדין בענין קנטור ניתנו בבית הדין הארצי לעבודה עוד מספר פסקי דין אשר בהם חזר בית הדין הארצי לעבודה על ההלכה כפי שכנראה גובשה בפסק הדין בענין קנטור. כוונתנו לפסקי הדין הבאים: עב"ל 598/08 המוסד לביטוח לאומי - דדון (פס"ד מיום 22/4/10 וכן (מתוקן) מיום 5/7/10), עב"ל 546/08 המוסד לביטוח לאומי - גיגי (פס"ד מיום 24/6/10 לפי דעת הרוב), עב"ל 171/09 לוי - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 5/7/10), ופסק הדין בתיק עב"ל 633/08 המוסד לביטוח לאומי - גזאלין (פס"ד מיום 12/7/10). 18. בפסק הדין בתיק עב"ל 171/09 הנ"ל (שייקרא להלן: "ענין לוי"), הלך בית הדין הארצי לעבודה כברת דרך נוספת מעבר למה שנפסק בענין קנטור, כשקבע שלא רק שלא יהיה נכון להביא בחשבון פניות לטיפול רפואי שנעשו לאחר הגשת התביעה לנתבע, אלא שגם לא יהיה זה נכון להביא בחשבון פניות כאלה שנעשו לאחר מילוי טופס התביעה וחתימתו. כך נאמר בענין זה בפסק הדין בענין לוי: "מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי לפיה אין להביא בחשבון את פניותיו של המערער לטיפול רפואי לאחר שחתם על טופס התביעה למוסד, וקביעה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה בפסק דין ברלכיס וההלכות שנפסקו לאחריו. גם אם הפניות לא נעשו לאחר הגשת התביעה אלא רק לאחר שהתביעה נכתבה ונחתמה, הרציונל בבסיס ההלכה הפסק דין ברלכיס מתקיים גם במקרה דנן משום שבנסיבות אלה עולה חשש שבפניות נעשו בשל התביעה ולשמה.". 20. ביום 27/6/12 ניתן פסק דין נוסף בבית הדין הארצי לעבודה שהיה משמעותי בפרשנותו של סעיף 84א(ב)(3) לחוק. כוונתנו לפסק הדין בתיק עב"ל 31583-06-10 המוסד לביטוח לאומי - גנאים (שייקרא להלן: "ענין גנאים"). כך, בין השאר, נאמר בפסק הדין בענין גנאים: "א. הטנטון התמידי מקשה על חיי היום יום. משום כך הנחת המחוקק הינה, כי הסובל מטנטון אמת יתלונן בפני רופאו על סבלו. לאור האמור יש לקבוע ככלל, כי עצם התלונה על טנטון מעידה על פגיעה בתפקוד, שהרי מדוע יפנה מבוטח לקבל מזור לליקוי אם אין הוא סובל מאותו ליקוי, והוא אינו מפריע לו ופוגע בתפקודו. לפיכך אין צורך שברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי ומפורש להפרעה בתיפקוד. ב. מהיות הטנטון תופעה מטרידה המקשה באופן מתמשך על חיי היום יום, הניח המחוקק, כי הסובל מאותה תופעה לא יסתפק בפניה חד פעמית לרופא, ומשום כך דרישתו באותו סעיף 'לפניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי', כתנאי להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. ג. באשר לאותה דרישה של 'פניות חוזרות ונשנות לקבלת טיפול רפואי', יש ליתן הדעת לכך, שהיא באה, לאחר שלקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה, לאחר שכושר השמיעה פחת בשיעור של 25 דציבל בתדירויות הגבוהות, ולאחר שהטנטון תועד לראשונה לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק. משאלה הם הדברים, תכלית אותו סעיף לוודא אותנטיות תלונת הטנטון, אינה מצדיקה מבחן קשיח אלא מבחן גמיש, מונחה בין השאר, על פי אמות המידה הבאות: ראשית - פניות חוזרות ונשנות לרופא בתלונת טנטון, סמוך לפני הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה - מעלה חשש לגבי אותנטיות הפניות, שמא התביעה למוסד היא הורתן. שנית - מאותו טעם, אין להתחשב, ככלל, בפניות לרופא בקשר לטינטון לאחר הגשת התביעה למוסד להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. שלישית - ככלל, פניית מבוטח לרופא בתלונת הטנטון, ביצוע בדיקה במכון שמיעה עקב כך, וחזרה עם תוצאות הבדיקה לרופא; כלומר, השלמת הליך הבירור הרפואי באופן האמור; ראויה להחשב כפנייה אחת לטיפול בטינטון ולא ל'פניות החוזרות ונשנות'. זאת מחד. מאידך, די בשתי פניות בלתי תלויות זו בזו עקב תלונת הטינטון כדי שהמבוטח ייחשב כמי שעמד בדרישות הסעיף. רביעית - אין לקבוע מראש כלל לגבי פרקי זמן שהחל מהם יעמוד או לא יעמוד המבוטח בתנאי הפניות החוזרות ונשנות ביחס למועד הגשת התביעה למוסד וביחס לפרק הזמן בין פנייה אחת לשנייה. מרחק הזמן בין פנית טנטון אחת לשניה ובין שניהם למועד הגשת התביעה אינו בהכרח מעיד על אותנטיות התלונה ואינו מאבחן בהכרח בין תלונת אמת להתחזות. חמישית - מבחן פורמליסטי של פערי זמן בין הפניות והתביעה למוסד - אפשר שיעמוד בו מי שאינו סובל מטנטון ולמד את דפוס מועדי הפניות והתביעה למוסד כפי שנקבעו בפסיקה ולא יעמוד בו הסובל מטינטון אמיתי שלא התלונן עליו על פי המתווה המוכתב מראש של המועדים. לפיכך ראוי קודם כל, שהמוסד יברר עם מגיש התביעה את הסיבה להגשתה במועדה ונסיבות הפניות הקודמות למומחים בעטיה, ולא יידחה תביעה שכזו על הסף ללא בירורה. על ביה"ד מצידו, ככל שתדחה תביעה כזו על ידי המוסד, בנסיבות המתאימות בהתאם לשיקול דעת בית הדין האזורי, לקיים דיון הוכחות לגביה. באם יתקשה להשיב לשאלת אותנטיות הפניות ישקול בית הדין מינוי מומחה יועץ רפואי לבירור דעתו המקצועית לגבי הטינטון. בשלב זה ראוי, שהמומחה יישאל לגבי הקשר הסיבתי בין הטינטון לחשיפה לרעש מזיק. לא מן הנמנע שבתשובת המומחה יהיה כדי להשליך על בחינת מילוי התנאי בדבר אותנטיות הפניות. במקרה שכזה, אפשר שהמבוטח יופנה לבדיקת מאפייני טנטון באחד המוסדות המוכרים על מנת לבחון סממנים אוביקטיביים לתלונה הסובייקטיבית על הטינטון.". 21. בחודש נובמבר 2012, ניתנו שני פסקי דין נוספים על ידי בית הדין הארצי לעבודה, אשר בהם, למעשה, חזר בית הדין הארצי לעבודה על ההלכה כפי שגובשה בפסק הדין בענין גנאים. כוונתנו לעב"ל 51863-05-11 המוסד לביטוח לאומי - סולומון (פס"ד מיום 19/11/12) וכן לעב"ל 27546-04-11 מרדכי - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 21/11/12). 22. לדעתנו, על סמך פסקי הדין בענין פרשנותו של סעיף 84א(ב)(3) לחוק, שאת חלקם סקרנו לעיל, ניתן לקבוע כי כיום ההלכה היא כזו: א. מספיקות שתי תלונות בענין טנטון, אך צריך שהן יהיו בלתי תלויות זו בזו. פניה לרופא, הפניה למכון בדיקה וחזרה לרופא עם התוצאות, לא ייחשבו כ-3 פניות, אלא כאחת בלבד. ב. אין צורך שהרישומים הרפואיים יכללו ביטוי מפורש לפגיעה בתפקוד שנגרמה עקב הטנטון. ההנחה היא שהפניה לטיפול רפואי באה בשל הפגיעה בתפקוד. ג. עם זאת, יש להתרשם מהרישומים שהם מעידים על תלונות אותנטיות, שבאו בעקבות פגיעה בתפקוד שנגרמה בשל הטנטון. ד. לשם בחינת האותנטיות של התלונות, יש לבחון את מכלול הנתונים, ובהם גם אלה: - משך הזמן שעל פניו התפרסו התלונות (אך אין צורך בקביעת מבחן פורמאלי של פרקי זמן), - מידת קרבת הזמן בין התלונה האחרונה לבין הגשת התביעה לנתבע, - השאלה אם המבוטח הסתפק בפניות לרופא המשפחה, או שמא פנה גם לרופאים מקצועיים. ה. ככלל, אין להתחשב בתלונות שנרשמו לאחר מועד הגשת התביעה לנתבע, ואף אין להביא בחשבון פניות לטיפול רפואי שנעשו לאחר הכנת טופס התביעה, וזאת בשל החשש שמא אותן פניות נעשו רק לשם התביעה. ו. ראוי כי בטרם דחיית תביעה בשל קביעה בדבר אי-קיום התנאי האמור בסעיף 84א(ב)(3) לחוק, יברר הנתבע עם המבוטח מדוע נעשו פניותיו לטיפול רפואי במועד שבו נעשו, ולא ידחה את התביעה בטרם בירור כזה. 23. ברור שככל שהתלונות התפרסו על משך תקופה ארוכה יותר, ולא באו במקבץ אחד שנראה ככזה שנועד במיוחד לשם יצירת תשתית להגשת התביעה, כך נכון לייחס מידה רבה יותר של אותנטיות לאותן תלונות. אולם, לדעתנו, אי אפשר להתעלם מכך שלשם קבלת תביעה בענין טנטון, לפי סעיף 84א(ב) לחוק, יש צורך שיתקיימו גם התנאים שנקבעו בסעיף 84א(א) לחוק. כלומר, בחינת השאלה אם הטנטון הוא תוצאה של פגיעה בעבודה, תיעשה רק לגבי מבוטח שאכן עבר את תנאי הסף שנקבעו בסעיף 84א(א) לחוק, כך שהוא סובל גם מירידה בשמיעה, והגיש את תביעתו לנתבע תוך 12 חודשים מיום שבו הליקוי תועד לראשונה ברשומה רפואית. אמנם "הליקוי" שבו מדובר בסעיף 84א(א) לחוק הוא הליקוי של הירידה בשמיעה ולא של הטנטון, אך כאמור - ממילא לשם בחינת הטנטון כתוצאת פגיעה בעבודה יש צורך שתהיה גם ירידה בשמיעה. הדעת נותנת שכאשר אדם סובל מטנטון על רקע ירידה בשמיעה, הוא יפנה לרופאו בתלונה על שני העניינים כאחד. גם הנסיון המצטבר בבית הדין מעלה שבדרך כלל, מי שמתלונן על טנטון לאחר תקופה ממושכת של עבודה בחשיפה לרעש, מתלונן במקביל גם על ירידה בשמיעה. אף אם המבוטח יתלונן על טנטון בלבד ולא על הירידה בשמיעה, קרוב לוודאי שהוא יופנה לביצוע בדיקת שמיעה, לשם בחינה אם יש לו ירידה בשמיעה. מכאן שאם לגבי מבוטח מסויים יהיה תיעוד ברשומה רפואית, של תלונה על טנטון וירידה בשמיעה במשך תקופה העולה על שנה בטרם הגשת התביעה לנתבע - תידחה תביעתו של אותו מבוטח כבר בשל אי-קיום התנאי האמור בסעיף 84א(א)(3) לחוק. התוצאה איפוא היא שהמבוטחים מצויים במלכוד מסויים; מצד אחד, ניתן ללמוד מההלכה הפסוקה שככל שתלונות הטנטון מתפרסות על פני תקופה ארוכה יותר (ולא רק על פני "מספר חודשים" לפני הגשת התביעה) - כך יש יותר סיכוי שתלונות אלה ייראו כאותנטיות. מצד שני, אם התלונות החלו למעלה משנה לפני הגשת התביעה לנתבע, יוכל הנתבע לדחות את התביעה בשל שיהוי, לפי הוראת סעיף 84א(א)(3) לחוק, וכלל לא יגיעו לבחינת הטנטון, אף אם יהיו משוכנעים שהתלונות הן אותנטיות. למזלו של התובע, הנתבע לא העלה כאן טענה של שיהוי לפי סעיף 84א(א)(3) לחוק, אף שכאמור לעיל, יש תרשומת לגבי ליקוי השמיעה והטנטון כבר בחודש פברואר 2005, והתביעה הוגשה לנתבע רק בחודש אוקטובר 2009. אולם, לא כל המבוטחים זוכים לאותו מזל. יש מקרים שבהם הנתבע - מטעמיו - מחליט לטעון טענת שיהוי ולעמוד עליה, גם אם מדובר בהגשת תביעה זמן קצר לאחר חלוף 12 החודשים ממועד הרשומה הרפואית הראשונה. (ראו למשל - את הענין שנדון בבית דין זה בתיק ב"ל 24354-07-12 ח'ליליה - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 16/8/13), שם היה מדובר על תביעה שהוגשה לנתבע כ-14 חודשים לאחר הרשומה הרפואית הראשונה, והנתבע התעקש שדין התביעה להידחות בשל כך. גם לענין זה היתה כוונתנו כשהערנו לעיל שהנתבע אינו עקבי בטענות ההגנה שלו. כפי שכבר צויין על ידינו לעיל, סעיף 84א לחוק בא לגרוע מזכויותיהם של המבוטחים. מלכוד זה שהסעיף הכניס אליו את המבוטחים - הוא חלק אינטגרלי מגריעת זכויותיהם. אין לנו אלא לקוות שבעתיד יחול שינוי בין אם בהלכה הפסוקה ובין אם בסעיף 84א לחוק, כך שהוראותיו יהיו סבירות יותר, ויביאו למצב שבו מי שבאמת נפגע בשמיעתו בשל תנאי עבודתו, יוכר כנפגע עבודה. יישום ההלכה על עניינו של התובע 24. נבחן עתה, על בסיס ההלכה הפסוקה כפי שנסקרה לעיל, את האופן שבו נכון לראות את ביקוריו של התובע בתלונות על הטנטון, ביקורים שאותם סקרנו בסעיף 9 לעיל. א. הביקור אצל הרופא ביום 22/2/05 והבדיקה ביום 24/2/05 אמורים להיחשב כפניה אחת ולא כשתיים. לעומת זאת הבדיקה הנוספת, ביום 8/3/05, אמורה, להיחשב כפניה נפרדת. עם זאת, להנחת דעת הנתבע, נוכל לראות גם אותה כחלק מהפניה הראשונה. ב. הביקור אצל הרופא ביום 20/5/08, אמור להיחשב בכל מקרה כפניה נוספת נפרדת בענין הטנטון. ג. שלושת הביקורים שהיו אצל הרופא, בימים 14/7/09, 28/7/09 ו-11/8/09, היו סמוכים זה לזה, וכולם - די סמוכים למועד הגשת התביעה לנתבע. לפיכך, ייתכן שנכון להתעלם מאותם ביקורים. 25. בשל האמור לעיל, מתברר כי התקיים בתובע התנאי מכח סעיף 84א(ב)(3) לחוק, לפחות בקשר לביקורים משנת 2005 ומשנת 2008. 26. אשר על כן, נכון לקבל את התביעה גם בקשר לטנטון (ביחס לאוזן הימנית). לסיכום 27. על סמך המוסבר לעיל, אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כך: א. הירידה בשמיעה של התובע, באוזנו הימנית, היא תוצאה של פגיעה בעבודה. ב. הטנטון שממנו סובל התובע, באוזנו הימנית, הוא תוצאה של פגיעה בעבודה. 28. לדעתנו, לפחות מאז מתן פסק הדין בענין גנאים (ביוני 2012), לא היה הנתבע אמור לעמוד על דחייתה של תביעת התובע, ולא היה אמור להעלות את הטענות שהועלו בסיכומיו. בהתחשב גם בכך, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 4,130 ₪ (כולל מע"מ). הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/13, אם לא ישולם לפני כן. 29. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. טינטוןשמיעהתאונת עבודהמטרד רעש