שיננית הגישה תביעה לנתבע לתשלום דמי פגיעה בגין כאבי צוואר וגב, במחלת מקצוע דליות ורידים בשתי הרגליים ומחלת מקצוע (CTS) בשורש כף יד ימין כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995. התובעת הגישה לנתבע את טופסי התביעה לפי הפירוט הבא: א. טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין כאבי צוואר בעבודה ביום 04.06.08. ב. טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה בגין דליות ביום 30.11.08. ג. טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה בגין תסמונת התעלה הקרפאלית CTS ביום 23.12.10. 3. הנתבע דחה את התביעות במועדים הבאים: אודות דליות- ביום 26.10.08,אודות כאבי גב וצוואר- ביום 03.11.08, אודותCTS - ביום 17.02.11. 4. התביעה הוגשה בחודש פברואר 2012 לאור זאת טוענת ב"כ הנתבע כי דין התביעות בענין הדליות וכאבי הגב והצוואר להידחות מחמת התיישנות. ב"כ הנתבע טוענת כי התובעת לא הניחה תשתית עובדתית להכרה בפגיעות מהן היא סובלת כתאונת עבודה מכוח הלכת המיקרוטראומה, ולכן יש לדחות את התביעה. ביחס לפגיעה בגב ובצוואר, טוענת ב"כ הנתבע כי אין בעבודת התובעת (רכינה כלפי מטופל), תנועות חוזרות ונשנות. הרכינה כלפי המטופל, היא תנוחה לא נוחה, אך אינה בגדר תנועות חוזרות ונשנות. ביחס לדליות, טוענת ב"כ הנתבע כי רגלה של התובעת הונחה על דוושה מבלי שהיה צריך להפעיל לחץ, כאשר התנוחה היא רציפה וסטטית ומשכך אינה מקימה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה. ביחס ל-CTS - המכשירים שעימם עבדה התובעת אינם רוטטים באופן שקיימות תנועות חוזרות ונשנות. מדובר במכשירים עדינים ביותר שאינם מקימים את התשתית הנדרשת להכרתה. כמו כן, התובעת עבדה עם כלים נוספים שאינם מפיקים רטט והפעולות שבוצעו היו מגוונות. 5. התובעת העידה, הנתבע העיד את גב' זלצמן, מנהלת מרפאת השיניים של כללית סמייל. 6. המחלוקת בין הצדדים, נסבה אודות שאלת קיומן של תנועות חוזרות ונשנות ברציפות לצורך הכרה בתביעה על דרך תורת המיקרוטראומה. לנוכח ההלכה לפיה:-"הכרה בפגיעה בעבודה מסוג מיקרוטראומה מחייבת קיום תשתית עובדתית מוכחת וכן ביסוס רפואי לגבי אותה תשתית" (דב"ע (ארצי) נ/0-90 אריה אוחיון - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 20 (1996)). לצורך ביסוס אותה תשתית עובדתית, על התובע להוכיח כי במהלך עבודתו נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, והצטברותן הביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו (דב"ע (ארצי) מח/0-77 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538, 540 (1988)). 7. התובעת עבדה כשיננית במרפאות שורש וכללית סמייל, מתכונת העסקתה הייתה בין 5-6 שעות ביום, 3-4 פעמים בשבוע. עבודתה כללה: עבודה עם מכשיר רוטט (מכשיר אולטרסוני), מכשיר פוליש להברקת שיניים, מכשיר ידני לניקוי חניכיים, תנוחות רכינה וכיפוף כלפי מטופלים, הנחת רגל והזזתה מידי פעם על דוושה המפעילה את המכשיר הרוטט, כל פעולותיה בוצעו בישיבה. 8. ביחס לפגיעה בגב ובצוואר- התובעת בחקירתה ובהודעתה לחוקרת הנתבע טענה כי בפעולת הכיפוף והרכינה כלפי מטופל, "אני כל הזמן זזה ומתיישרת מחדש, שאני צריכה להזיז מהלך, אני מתכופפת" (עמוד 7, שורה 32 לפרוטוקול מיום 23.04.13), כלומר: התנועות אינן חוזרות ונשנות. כך ענתה התובעת לשאלת ב"כ הנתבע (עמוד 8, שורות 1-3 לפרוטוקול מיום 23.04.13):- "ש. זה בהתאם לצרכים אבל בתנועה קבועה ת. אני לא מתפללת אבל אם אני יושבת בצד אחד וצריכה לעבור לצד שני אני מתיישבת וקמה." כלומר התנועות אינן רציפות. התובעת השתמשה במגוון תנוחות בהתאם לצורך במהלך היום. 9. ביחס לפגיעה בדליות ורידים - התובעת בחקירתה תיארה כי עבודתה כרוכה בשימוש על ידי לחיצות ברגליים כך (עמוד 7, שורות 20-23 לפרוטוקול מיום 23.04.13):- "יש שתי דוושות דוושה אחת של האולטרסוני הדוושה של המכשיר של הפוליש היא אחרת אני צריכה להזיז אותה אני קמה ויושבת קמה ויושבת כדי להפעיל את מכשיר ההברקה... מניחה ומזיזה את הרגל" כאשר נשאלה על רציפות עבודתה עם הרגליים, ענתה (עמוד 7, שורות 27-29 לפרוטוקול מיום 23.04.13):- "אני צריכה כל הזמן להחליף צדדים. יש תמונה שאני צריכה להתחיל בצד הזה אני עומדת פה כל פעם אני צריכה להזיז את הדוושה אני עבדתי רק עם רגל ימין שמאל לא עשתה שום דבר. למתוח זה תחת לחץ כל הגוף בסטרס". כלומר, השימוש ברגליים נעשה בהתאם לצורך, בהתאם לטיפול שניתן למטופל, התנועות אינן חוזרות ונשנות, אינן לאורך זמן מוגדר, סדר משתנה בפעולות לאורך היום. 10. ביחס ל-CTS פגיעה בשורש כף היד- התובעת תיארה את עבודתה הכרוכה בשימוש מכשיר רוטט, שרוב הטיפול היה מלווה במכשיר זה לאורך כל היום, "רוב הטיפול עם המכשיר הזה" (עמוד 6, שורה 25 לפרוטוקול מיום 23.04.13). התובעת תיארה כי עבדה 10 שעות וקיבלה 30-40 מטופלים. מנהלת המרפאה, הגב' זלצמן, העידה כי התובעת עבדה בין 5-6 שעות למשמרת וקיבלה בין 15-18 מטופלים למשמרת (עמוד 9, שורות 2-6 לפרוטוקול מיום 23.04.13). כמו כן, תיארה התובעת שעבדה עם כלים נוספים כגון: מכשיר פוליש וכן ידית ידנית לניקוי חניכיים. התובעת עבדה עם מספר כלים, התובעת לא הוכיחה כי הכלים הם רוטטים באופן שקיימות תנועות חוזרות ונשנות כדרישת הפסיקה. העבודה עם מספר הכלים היא עבודה מגוונת וכאמור העבודה עם הכלים הרוטטים היתה למספר שעות עבודה מועטות ביום, ובכלל זה ההפסקה בין מטופל למטופל ובין מכשיר למכשיר, מה עוד שהעבודה כשיננית היתה תקופה של שנים ספורות בלבד. 11. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שלא מתקיימים התנאים הבסיסיים לקיום התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרה בתביעה לפי הילכת המיקרוטראומה, על כן יש לדחות את התביעה מבלי להיזקק למינוי מומחה רפואי. 12. זאת ועוד, כאמור שתים מתוך שלוש התביעות נדחו על ידי הנתבע כבר במועדים הבאים: אודות דליות- ביום 26.10.08, אודות כאבי גב וצוואר- ביום 03.11.08 כלומר שתי התביעות נדחו שלוש שנים לפני הגשת התביעה. 13. תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 קובעת את המועד להגשת תובענה לבית הדין האזורי לעבודה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי, כך: "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שנים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר". 14. ד"ר יצחק לובוצקי בספרו "סדר הדין במשפט העבודה" מלמדנו: "בכל הנוגע למועדים להגשת תובענות לבית הדין לעבודה, שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתן, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק או בחקיקת משנה ובתנאים שנקבעו בהם . . לפיכך, בחלוף תקופת התיישנות שנקבעה בחיקוק להגשת התובענה: ... קצרה ידו של ביה"ד מלהושיע" (י' לובוצקי "סדר הדין במשפט העבודה" הוצאת ניצן מהדורת 2011 פרק 6 עמ' 21-23 וההפניות שם). 15. בעב"ל 177/10 צהיי יברקו- המוסד לביטוח לאומי, בסעיף 11 לפסה"ד מיום 20.9.10 חזר השופט (כתוארו אז) פליטמן על ההלכה ולפיה כאשר רצה המחוקק לאפשר לבית הדין להאריך מועדים להגשת תובענות הקבועים בחיקוק עשה זאת במפורש. כך שלגבי הדליות וכאבי הגב והצוואר דין התביעה להידחות גם מחמת ההתיישנות. 16. לאור האמור, דין התביעה להידחות. אנו קובעים שלא התקיימה תשתית עובדתית למיקרוטראומה ולכן גם אין מקום למנות מומחה מטעם בית הדין. 17. אין צו להוצאות, זכות ערעור תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. מחלת מקצועצוואררפואהדמי פגיעהרגליים