1. תביעה להכיר בפגימותיה של התובעת בכלי דם, בדליות בגפיה ובבעיות הברכיים מהן סובלת התובעת, כ"תאונת עבודה", על פי הלכת המיקרוטראומה. 2. הצדדים הסכימו על מינוי מומחים יועצים רפואיים לבחינת הקשר הסיבתי בין פגימותיה הטענות של התובעת לבין תנאי עבודתה. להלן רשימת העובדות המוסכמות שהוגשה ע"י ב"כ הצדדים: התובעת ילידת 21.1.65, נשואה אם ל-4 ילדים. התובעת עבדה במשך 20 שנה (4.11-1991) כטכנאית אחזקת מערכות מרכזיות בחברת "בזק". התובעת החלה את עבודתה כאשר טיפלה ב-18,000 מנויים והמספר הזה גדל משך השנים לכ-55,000 מנויים. התובעת עוסקת בחיווט בגבהים שונים. ביצוע תפקידה של התובעת כרוך בעליה ובירידה בסולמות מספר פעמים ביום ( בממוצע עד 50 פעמים ביום) ובעמידה ממושכת על סולמות לאורך כל המשמרת. במהלך עבודתה על הסולם ולצורך ניודו על התובעת ללחוץ בחוזקה עם רגלה על דוושת הסולם. כמו כן, מאחר ואין לתובעת אפשרות לשמור על יציבותה בעזרת הידיים ולהיאחז, היא נאלצת להצמיד רגליה לסולם בחוזקה דבר שגורם ללחץ רק לגפיים התחתונות. בכל תקופת עבודתה התובעת עבדה 5 פעמים בשבוע, 8.5 שעות ביום ולעיתים אף יותר. מצבה הרפואי כעולה מהחומר הרפואי. 3. ביום 26.6.12 החלטנו על מינוי מומחים מטעם בית הדין - פרופ' רפאל אדר מומחה לכלי דם, וכן את ד"ר אהוד ראט מומחה בתחום האורתופדיה, לבחינת הקשר הסיבתי בין הפגימות לתנאי עבודתה של התובעת על דרך הילכת המיקרוטראומה. 4. חוות הדעת של פרופ' אדר מיום 6.11.12, הוגשה ביום 12.11.12 להלן עיקריה: "מעבודות אפידמולוגיות ידוע כי אנשים שעבודתם דורשת עמידה ממושכת ללא אפשרות להליכה לאורך יותר ממחצית שעות המשמרת נמצאים בסיכון מוגבר למעבר מהנטייה הקונסטיטוציונית למחלה קלינית מכיוון שאינם מפעילים במידה מספקת את משאבת שרירים. אבל תנאי העבודה של התובעת לא תואמים את התיאור הזה, מכיוון שהיא עלתה וירדה במדרגות "בממוצע 50 פעם ביום". משמע כשש פעמים בכל שעה היא הפעילה את משאבת שרירי הסובך הן בעת העליה והן בעת הירידה במדרגות, וגם כשהפעילה לחץ על הדוושה של הסולם." לשאלה האם קיים קשר סיבתי רפואי בין מחלתה של התובעת לבין עבודתה כטכנאית בזק? השיב פרופ' ארד בתשובה שלילית, והוסיף כי "אין קשר סיבתי" ואף כי תיאורית המיקרוטראומה אינה רלוונטית במקרה זה. 5. חוות הדעת של ד"ר ראט מיום 27.10.12, הוגשה ביום 30.10.12, להלן עיקריה: ". . . בתחום האורתופדי סובלת התובעת מאוסטאוארתרוזיס . . .קיים קשר סיבתי חלקי בלבד מדובר במחלה התלויה בגורמים רבים והינה שכיחה למדי בקרב האוכלוסייה. . ." בתשובת ד"ר ראט לשאלת ביה"ד האם היתה פגיעה השיב המומחה כי "לא", היינו לא הייתה פגיעה, והמשיך וענה כי אף לא היה נזק. בהמשך חוות הדעת הוסיף: "...בחלקיות שיש לעבודתה בהופעת המחלה לא ניתן להבחין או לייחס לזמן מסוים". במענה לשאלה האם ניתן לומר כי מחלתה של התובעת הינה "פגיעה בעבודה" בגין "מיקרוטראומה", משיב המומחה כי: "...כאמור, כן באופן חלקי יד עם גורמים נוספים כגון, גיל, השמנת יתר, תורשה ועוד". לשאלה האם ניתן לומר, כי השפעת תנאי העבודה על הליקוי הינה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים (כגון: מצב בריאות בסיסי, גיל וכו'), השיב המומחה בחיוב. 6. התובעת הגישה בקשה להצגת שאלות הבהרה בפני המומחים ביום 25.12.12. בהחלטה מיום 28.1.13 התרנו שאלות הבהרה לפרופ' אדר, להלן שאלות ההבהרה כפי שהועברו למומחה ותשובותיו של המומחה בהתאמה: א. בהנחה שהבעיה הוורידית החלה עוד טרם תחילת עבודתה ב"בזק" או בסמוך לאחר תחילת עבודתה, האם ניתן יהיה לומר שתנאי עבודתה של התובעת החמירו את הבעיה הוורידית? המומחה חוזר על האמור בחוות דעתו הראשונית וקובע כי: "תנאי העבודה של התובעת לא תואמים את התיאור הזה (עליית הלחץ הוורידי בגין אי הפעלה משאבת שרירי השוק), מכיוון שעל פי עדותה היא עלתה וירדה במדרגות "בממוצע כ-50 פעם ביום". ב. ציינת בחוות דעתך, כי התובעת סובלת מעודף משקל. כיצד הגעת למסקנה זו? אם הגעת למסקנה זו מתיעוד רפואי, אנא הפנה לתיעוד הרלוונטי והשב האם הנך יכול לדעת, מהתיעוד הרפואי, למשך כמה זמן סבלה התובעת מעודף משקל? "....הבעיה החלה עוד לפני יוני 2004 ולא חלפה אחרי יוני 2012". ג. במידה שהמצב הקיים נגרם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעה כאמור, האם ניתן לומר, כי השפעת תנאי העבודה על הליקוי הינה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים (כגון: מצב בריאותי בסיסי, גיל וכו') ד. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגלל פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם ניתן לקבוע, כי תנאי עבודתה של התובעת החמירו מחלתה ולפיכך מדובר בפגיעת עבודה בגין החמרת מצב רפואי? בתשובה לשאלות ג' ו-ד' לשאלות ההבהרה ענה פרופ' אדר: "תנאי העבודה של התובעת בוודאי לא היו קלים עבורה. . . אבל הדליות בוורידי רגליה אינן תוצאה של פעילויותיה במקום העבודה. אין קשר של גרימה או החמרה, וסביר כי הנטייה הקונסטיטוציונית, ארבע לידות, ועודף משקל היו הגורמים הדומיננטיים לדליות שהיו לה". 7. לסיכום קבע פרופ' אדר כי: "גם אחרי שקיבלתי את החומר הרפואי הנוסף, לא חל שינוי בעמדתי, כפי באה לידי ביטוי בחוות דעת ראשונה. 8. התובעת טוענת כי לאור האמור בחוות הדעת של ד"ר ראט ובהסתמך על הלכות ביה"ד יש להכיר בפגיעה האורתופדית ברגליה של התובעת - אוסטאוארתרוזיס, כמחלת מקצוע או ע"פ תורת המיקרוטראומה. לטענתה המומחה קבע, כי הבעיה האורתופדית ממנה סובלת התובעת ברגליה נובעת גם מתהליך תחלואתי וגם בגלל פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך עקב תנאי עבודתה וכי תנאי עבודתה החמירו את הבעיה ולכן מדובר בפגיעה בעבודה בגין החמרת מצב רפואי. כמו כן, הפנתה התובעת לחוות דעתו של ד"ר רובינסון המומחה מטעמה, לטענתה אם קיים ספק הרי יש לפעול לטובת המבוטח. 9. באשר לפגימה הוורידית טוענת התובעת כי פרופ' ארד טעה בהבנתו את תנאי עבודתה ולטענתה חוות דעת המומחה לא מבוססת דיה וחסרה. לטענתה המומחה לא התייחס בחוות דעתו לשאלה מתי צפוי היה שהתובעת תתחיל לסבול מדליות ברגליים אלמלא תנאי עבודתה הנ"ל. ולטענתה המומחה גם לא התייחס בחוות דעתו לשאלה באיזה גיל בדרך כלל מתחילה הבעיה הוורידית ברגליים אצל נשים? ולאחר כמה זמן הבעיה מגיעה לשיאה? כמו כן, טענה התובעת שהמומחה לא התייחס בחוות דעתו לשאלה מה אחוז הנשים שסובלות מעודף משקל? ומהו האחוז מתוכן שסובלות גם מדליות בוורידים? התובעת טוענת כי המומחה לא התייחס בחוות דעתו לשאלה מה היחס באחוזים בין כל הגורמים האפשריים לדליות בוורידי הרגליים? לטענת התובעת מענה לשאלות אלו היה מלמד על אפשרות האצת או החמרת המחלה אצל התובעת גם אם זו נגרמה רק או בנוסף לעודף המשקל, הנטייה הטבעית והלידות. 10. עוד טענה התובעת כי פרופ' ארד בחוות דעתו לרבות בתשובותיו לשאלות ההבהרה, לא הסביר מדוע יש לתובעת, לדעתו, נטייה קונסטיטוציונית למחלת הדליות. התובעת טוענת כי שגה פרופ' אדר בקביעתו, בין היתר, מאחר ולא עשה איזון ראוי בין פרק זמן העמידה הנדרש מהתובעת בכל משמרת אל מול פרק הזמן בו ירדה ועלתה מהסולם, כאמור היות ולא נתן דעתו של הזמן המכריע בו התובעת עומדת על סולם ללא תנועה, לבין הזמן בו עלתה וירדה מהסולם. 11. על אף קביעתו של פרופ' אדר בחוות דעתו לרבות בתשובותיו לשאלות ההבהרה, טוענת התובעת כי יש מקום להכיר בבעיה הוורידית ממנה היא סובלת (דליות בגפיים התחתונות) כמחלת מקצוע או ע"פ תורת המיקרוטראומה. 12. הנתבע טען כי לאחר מתן מענה לשאלות ההבהרה מטעם התובעת, המומחה, פרופ' אדר נשאר איתן במסקנתו הקודמת, המצטרפת לחוות דעתו החלוטה הברורה והבהירה של המומחה, ד"ר ראט, המצביעות על היעדר קשר סיבתי נדרש בין עבודת התובעת לפגימותיה. 13. לטענת הנתבע חוות דעת שני המומחים היועצים מטעם בית הדין משלימות אחת את השנייה. האחת של פרופ' אדר בתחום כלי הדם והדליות, חוות דעת בהירה וברורה השוללת קשר סיבתי מוחלט, בין עבודת התובעת ותנאי עבודתה לבין הדליות מהן היא סובלת. השנייה, חוות דעתו של ד"ר ראט בתחום האורתופדיה, משלימה לעניין האורתופדי את העובדה כי תנאי עבודתה הם לא אלו שגרמו למחלת הברכיים של התובעת ולתובעת גורמי תחלואה נוספים. 14. הנתבע טען באשר לחוות דעתו של ד"ר ראט כי חוות הדעת לא קבעה שיש סבירות העולה על 50% של קשר סיבתי בין עבודת התובעת למחלתה. לטענת הנתבע המומחה שלל לחלוטין את הקשר הסיבתי בין המחלה שאובחנה אצל התובעת לבין תנאי עבודתה, ברור שהתובעת לא התגברה על המשוכה הראשונית ולכן אי מקום לעבור לשלב הבא ולדון במידת ההשפעה. 15. הנתבע טען כי לא מוטל ספק בחוות דעת המומחים ובפרשנותן. חוות הדעת הינן בהירות, חד משמעית, מפורטות ומבוססות על החומר הרפואי של התובעת ועל מסכת העובדות המלאה והנכונה, ועל כן אין סיבה כי בית הדין לא יאמצן. 16. כאמור, המחלוקת שנותר להכריע בה, נוגעת לשאלת הקשר הסיבתי בין עבודתה של התובעת לבין מצבה הרפואי. על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה - היועץ הרפואי, המתמנה על יד בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו. בהתאם להלכות שהתווה בית הדין הארצי, יש לייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לבית הדין על ידי המומחה מטעמו, על בית הדין לסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראו: דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 6.6.05). 17. כמו כן בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראו: דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.11.99) וכן עב"ל 341/96 שמעון מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377 (ניתן ביום 23.9.99)). ראה גם ד"ר יצחק לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, הוצאת ניצן מהדורת 2011 פרק 12 עמ' 49 וההפניות שם. 18. בבר"ע 7293-06-13 המוסד לביטוח לאומי נ' יעקב סיטרוק ואח' (ניתן ביום 15.7.13) חזר בית הדין הארצי על כללי המוצא בקשר למיקרוטראומה וקבע בסעיפים 21 ו- 22 לפסק הדין של סגן הנשיאה השופט פליטמן: "21. כאשר מדובר בפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, לאחר שהונחה מסכת עובדתית מתאימה, יש לברר שלושה נושאים: האחד - קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי; השני - האם הפגיעה נעשית במנגנון המיקרוטראומה; השלישי - מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת הליקוי ביחס לגורמיו האחרים. 22. למען הסר ספק הננו מבהירים כי לגבי הקשר הסיבתי, כאשר מדובר במיקרוטראומה, אזי חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח. רק לאחר שנקבע הקשר הסיבתי כאמור מתעוררת שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. השפעה משמעותית הינה, על פי הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות של תנאי העבודה על אותו הליקוי ביחס לגורמיו האחרים." 19. כאמור ד"ר ראט קבע כי קיים קשר סיבתי חלקי בלבד בין עבודת התובעת לבין מחלתה, הוא הסביר כי מדובר במחלה מולטיפקטוריאלית התלויה בגורמים רבים והינה שכיחה למדי בקרב האוכלוסייה. שכיחה יותר עם הגיל, השמנת יתר, תורשה, חבלות, סוגי ספורט מסוימים ועוד. לשאלה האם ניתן לומר כי השפעת תנאי העבודה על הליקוי הינה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים, השיב בחיוב. כלומר ד"ר ראט סבור שהשפעת תנאי העבודה על הליקוי ממנו סובלת התובעת פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים. אנו מקבלים את חוות הדעת ולפיה השפעת תנאי העבודה על הליקוי ממנו סובלת התובעת פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים. 20. באשר לחוות דעתו של פרופ' ארד אנו מקבלים את חוות הדעת ודוחים את טענת התובעת כי יש לדחות את המסקנות מהסיבה שהמומחה לא התייחס בחוות דעתו לשאלה באיזה גיל מתחילה הבעיה הוורידית אצל נשים וכן לא התייחס לשאלה מה אחוז הנשים שסובלות מעודף משקל ומה אחוז מתוכן שסובלות מדליות בוורידים. משקבע המומחה באופן חד משמעי שאין קשר סיבתי רפואי בין מחלתה של התובעת לבין עבודתה והסביר כי תיאורית המיקרוטראומה אינה רלוונטית במקרה זה, לא היה צורך לדון בשאלות התובעת בעניין הגיל שבו מתחילה הבעיה אצל הנשים ואחוז הנשים שסובלות מעודף משקל שסובלות גם מדליות בוורידים. פרופ' ארד התייחס בצורה מפורשת לתנאי עבודתה של התובעת ולעובדה שעלתה וירדה מהסולם בממוצע 50 פעם ביום. 21. לאור האמור, אנו מאמצים את חוות הדעת של המומחים מטעם בית הדין וקובעים שאין קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובעת לבין מצבה הרפואי ואנו מורים על דחיית התביעה. 22. אין צו להוצאות. 23. זכות ערעור תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ברכייםהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה