תביעה להכיר בליקוי שמיעה כמחלת מקצוע. להלן עובדות המקרה: 1. התובע, יליד 1952. 2. התובע עבד כעשרים שנה בעבודות עפר ובניה בחשיפה לרעש ממפרונים, מערבלי בטון, דיסקים לחיתוך ועוד. 3. התובע נחשף במסגרת עבודתו לרעש מזיק, מעל 85 דציבל, בין השנים 1988-2002/2003. 4. התובע עבד בשנים הראשונות כעובד עצמאי ואחר כך כעובד שכיר. 5. ליקוי השמיעה תועד לראשונה בשנת 2006, כשהתובע הפסיק לעבוד בחשיפה לרעש מזיק בשנת 2002-2003. 6. התובע מייחס את ליקוי השמיעה שלו לחשיפתו לרעש מזיק בעבודתו. 7. ב"כ הנתבע, לעומתו, טוען כי מדובר בתהליך תחלואתי בלבד, לאור העובדה כי ליקוי השמיעה התגלה רק בשנת 2006, כשהתובע כבר לא עבד במשך כארבע שנים בחשיפה לרעש מזיק בעבודה. מינוי מומחה רפואי: 8. מטעם בית הדין מונה, כיועץ מומחה רפואי, ד"ר יורם גורביץ', אשר מסר חוות דעת מומחה לבית הדין בתאריך 10/6/13. בחוות דעתו קבע המומחה כדלקמן: "א. קיים ליקוי שמיעה דו צדדי עיצבי בכל התדרים, קל בתדרים הנמוכים (החל וכולל תדר 500 הרץ) וחמור יותר בגבוהים. דגם הליקוי הינו "יורד" וללא איפיוני נזקי רעש. אוזן שמאל גרועה במעט מאוזן ימין. בדיקת השמיעה משנת 2008 הינה חמורה מזו של 2006 בכל התדרים ובשתי האוזניים. המשמעות הינה: או שמדובר בהחמרה עצמית, או שמדובר בתחלואה אישית שפוגעת בכל התדרים. בשני המקרים אין קשר להחמרה זו עם נזקי רעש מאחר ונזקי רעש מפסיקים לתת את אותותיהם בדמות החמרת שמיעה כבר בעבור שנה מהפסקת החשיפה לרעש. ב. אכן פחת - אך ההפחתה כוללת גם תדרים שאינם נפגעים בחשיפה לרעש של 15 שנה (למשל תדרים 500-1000 הרץ). שאלת ההפחתה הינה רלוונטית רק לרגע בו עומדים לקבוע את גובה הנכות השמיעתית - וזאת רק אחרי שכל הפרמטרים הרפואיים התומכים בקיומו של נזק שמיעה מרעש - תקפים. ג. אני מתייחס לבדיקה משנת 2006 שהיא זו הסמוכה ביותר לגמר החשיפה לרעש. כאמור, כל ליקוי נוסף שימצא לא יוכל להיות משוייך סיבתית לחשיפה מרעש. לציין - גם בדיקת 2006 הינה מאוחרת מידי מאחר והיא בוצעה 3 שנים אחרי גמר החשיפה - אך זה מה שיש בידנו... ד. שלילי. בתקופת חשיפה לרעש במשך 15 שנה אמור להיווצר איפיון גרפי מוכר דוגמת האות האנגלית V בתדרים הגבוהים, כשהליקוי המירבי (הקודקוד הנמוך של ה-V) אמור להימצא בתדר 4000 הרץ, לעיתים 6000 הרץ, אך תדר 8000 הרץ אמור להיוותר שמור. איפיון זה לא קיים כאן - הגרם כאמור הינו "יורד" ולא "עולה" לקראת תדר 8000 הרץ. בנוסף - בחשיפה של 15 שנה לא צפויה כלל היפגעות בתדרים 500-1000 הרץ, ואילו בבדיקה כאן קיימת פגיעה של 30-40 דציבל. ומכאן - שכל ליקוי בתדרים אלה יש לשייכו לתחלואה עצמית וללא קש"ס עם החשיפה לרעש. ה. 2006 בבדיקת השמיעה". 9. ב"כ התובע לא חלק על חוות דעת המומחה, אך לדבריו, בהתחשב בעובדה שהתובע עבד 25 שנה בחשיפה לרעש מזיק, לכן קיים בכך קשר סיבתי לליקוי השמיעה שהופיע אצל התובע שלוש שנים לאחר פרישתו מהעבודה, ומדובר כאן במחלת מקצוע שעל בית הדין להכיר בה. 10. ב"כ הנתבע לעומתו טענה, כי יש לדחות את התביעה, היות וליקוי השמיעה שממנו סובל התובע הינו על רקע תחלואתי בלבד ולא מדובר כאן בליקוי שמיעה מושרה רעש. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 11. על פי חוות דעת המומחה, ד"ר יורם גורביץ, התובע סובל מליקוי שמיעה דו צדדי בכל התדרים: ליקוי קל בתדרים הנמוכים, ליקוי חמור יותר בתדרים הגבוהים. דגם הליקוי הוא "יורד" ולא "עולה" ואין בו את האיפיונים של נזקי רעש. בנוסף, בהשוואה בין בדיקת שמיעה משנת 2006 לבדיקת שמיעה משנת 2008 - חלה החמרה בליקוי השמיעה של התובע. המומחה ממשיך ומסביר, כי לאחר שעובד מפסיק לעבוד בחשיפה לרעש מזיק נזקי הרעש מפסיקים להשפיע תוך שנה ממועד הפסקת החשיפה לרעש, ואילו כאן המשיכה ההחמרה בליקוי השמיעה, דבר שהינו אופייני רק לתהליך תחלואתי. 12. בנסיבות אלה אנו קובעים, כי התובע סובל מליקוי שמיעה דו צדדי בכל התדרים וזאת על רקע תחלואתי בלבד, וללא קשר סיבתי רפואי או משפטי לתנאי עבודתו של התובע בחשיפה לרעש מזיק לעבודתו. 13. על כן התביעה נדחית בזאת. 14. אין צו להוצאות. מחלת מקצועחשיפה לרעשרפואהשמיעהמטרד רעש