צפצופים תמידיים בשתי האוזניים: התובע היה חשוף לרעש מזיק של מכונות ייצור, מכונות תפירה סיכות, מכונות קיפול, מכונות עיטוף, מכונות איסוף, מכונות תפירה פשתן, מכונות הדבקה וכו', זאת במשך מרבית שעות עבודתו. 1. התובע הגיש תביעה שבה ביקש להכיר בליקוי השמיעה - צפצופים באוזניים, כפגיעה בעבודה. 2. התובע יליד 1951, עובד ייצור במקצועו, עובד החל משנת 1996 במפעל התעשיה הצבאית (תע"ש) בחולון. התובע טען כי במסגרת עבודתו בתע"ש הוא נחשף לרעש מזיק העולה על המותר ועקב כך נגרם לו ליקוי שמיעה, כושר השמיעה פחת בשיעור של 20 ד"צ לפחות בכל אחת מהאוזניים ועקב כך נגרמו לו צפצופים תמידיים בשתי האוזניים. על כן ביקש התובע להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה. 3. הנתבע טען בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי הירידה בשמיעה של התובע הוכרה כפגיעה בעבודה בשנת 2008. התובע הגיש תביעה לנתבע בשנת 2008 לגבי ליקוי שמיעה וטינטון, אשר נדחתה לעניין הטינטון במכתב מיום 12.1.09. התובע הגיש תביעה לבית הדין ותביעתו נמחקה בפסק דין מיום 2.6.10 (תיק ב"ל 1420/09). לכן, מצבו של התובע קודם למועד מכתב הדחייה מיום 12.1.09 אינו יכול להיות נושא לדיון בתיק הנוכחי. הנתבע טען כי על התובע להוכיח חשיפה לרעש החל משנת 2008. אולם, ככל שיוכח שתנאי העבודה לאחר שנת 2008 היו זהים לתקופה קודמת, אזי אין מחלוקת לגבי חשיפה לרעש מזיק. לגרסת הנתבע לעניין הטינטון, התובע לא עומד בתנאי שבסעיף 84א(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") וכן אינו עומד בתנאי שבסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי, כאשר הרישומים הקיימים שנוצרו לאחר הדחייה הקודמת הנם מגמתיים ולא אותנטיים. לחילופין טען הנתבע כי אין קשר סיבתי בין הטינטון לבין החשיפה לרעש מזיק, אלא מדובר בתחלואה טבעית. 4. בתום קדם המשפט שהתקיים בתיק, הודיעה ב"כ הנתבע כי לאחר בדיקה נוספת, הנתבע אינו טוען כי התובע אינו עומד בתנאי של ירידה בשמיעה בשיעור של 25 דציבלים. לכן המחלוקת שנותרה נוגעת לקיום התנאים שבסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי, ולגבי הקשר הסיבתי בין עבודת התובע ברעש לבין הטינטון. 5. עובדות המקרה א. התובע יליד 1951. ב. התובע עובד ייצור במפעל תע"ש בחולון המייצר חוברות כריכייה החל מספטמבר 1996 ועד היום. ג. במהלך עבודתו חשוף התובע לרעש מזיק. ד. בשנת 2008 הגיש התובע תביעה לנתבע שבה ביקש להכיר בירידה בשמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה. הירידה בשמיעה של התובע הוכרה על ידי הנתבע כפגיעה בעבודה, אך לא כך לגבי הטינטון, ותביעתו בגינו נדחתה. כנגד החלטת הנתבע הגיש התובע תביעה קודמת לבית הדין (תיק בל 1420/09), תביעה שנמחקה לבקשת התובע. ה. ביום 31.3.11 הגיש התובע תביעה חדשה לנתבע להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה. תביעה זו נדחתה על ידי הנתבע ביום 30.6.11. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה הנוכחית לבית הדין. ו. באשר לחשיפה לרעש של התובע לא נסתרה הצהרתו, כפי שעולה מתצהיר עדות הראשית, כדלקמן: "1. אני עבדתי משנת 1996 ועד לשנת 2000 בממוצע 18 שעות ליום עבודה. 2. אני עבדתי משנת 2000 ועד לשנת 2006 בממוצע של 12-13 שעות ליום עבודה. 3. אני עובד משנת 2006 ואילך בממוצע 10 שעות ליום עבודה". במסגרת תפקידו היה התובע חשוף לרעש מזיק של מכונות ייצור, מכונות תפירה סיכות, מכונות קיפול, מכונות עיטוף, מכונות איסוף, מכונות תפירה פשתן, מכונות הדבקה וכו', זאת במשך מרבית שעות עבודתו. לכך יש להוסיף, כפי שעלה מחקירתו של התובע בדיון, כי במהלך שנת 2006 סבל התובע מאירוע לבבי, ולא עבד כ-4 חודשים. 6. המסגרת הנורמטיבית סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי קובע: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל - 1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה. (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית". כאמור, המחלוקת בתיק עניינה קיום התנאי שבסעיף 84א(ב)(3)- פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בשל הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון, וכן באשר לשאלה של קשר סיבתי בין העבודה בתנאי רעש לבין הטינטון. 7. לאחר שנשמעו הוכחות בתיק, קבענו בהחלטה מיום 10.7.14 כי תלונותיו של התובע לגבי צפצופים באוזניים הן תלונות אמיתיות וכי מתקיימת בעניינו הדרישה שבסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי. כן נקבע כי באשר לקיומו של טינטון תמידי והקשר הסיבתי עם החשיפה לרעש בעבודה, יש למנות מומחה יועץ רפואי. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית הדין הארצי לעבודה כנגד אותה החלטה נדחתה ביום 8.7.13. 8. בהחלטה מיום 31.7.13 מינינו את פרופ' דב אופיר כמומחה מטעם בית הדין. פרופ' אופיר קבע בחוות דעתו: א. על פי תלונות התובע הוא אכן סובל מטינטון תמידי באזניו. על פי בדיקות השמיעה קיים קשר סיבתי בין הטינטון ממנו סובל התובע לבין החשיפה לרעש מזיק בעבודתו. ב. השפעת העבודה על הטינטון גבוהה בהרבה מהשפעת גורמים טבעיים. 9. ב"כ התובע הגיש סיכומים שבהם הוא ביקש לקבל את התביעה ולהכיר בטינטון ממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה. ב"כ הנתבע הגישה סיכומים שבהם ביקשה לדחות את תביעתו של התובע בשל העדר קיום של תלונות חוזרות ונשנות בנוגע לטנטון לפני הגשת התביעה לנתבע. ב"כ הנתבע לא חולקת על הקביעה הרפואית של פרופ' אופיר לעניין הקשר הסיבתי. 10. דיון והכרעה: באשר לקיום של פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומות רפואיות בשל פגיעה בתפקדו עקב הטינטון, קבענו בהחלטתנו מיום 10.7.13 כי היו תלונות של התובע בתאריכים: 11.7.10, 29.8.10, 5.10.10, 9.11.10, 17.12.10 ו-30.1.11, כאשר התביעה לנתבע הוגשה ביום 31.1.11. לכן סברנו שמתקיים התנאי שבסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי. באשר לשאלה האם קיים טינטון תמידי אצל התובע והקשר הסיבתי בינו לבין תנאי העבודה, מינינו כאמור את פרופ' דב אופיר, מומחה בתחום אף, אוזן גרון. פרופ' אופיר קבע באופן שלא משתמע לשני פנים שהתובע אכן סובל מטינטון תמידי בשתי אוזניו וכן, שקיים קשר סיבתי בין הטינטון לבין החשיפה לרעש מזיק בעבודתו, כאשר השפעת העבודה על הטינטון גבוהה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. קביעה רפואית זו, שנעשתה בהתאם לידע המקצועי של המומחה, לא נסתרה על ידי הנתבע, שאף לא העלה כל טענה בעניין זה. בשל כך, אנו סבורות שיש לאמץ את חוות דעתו של המומחה פרופ' דב אופיר ולקבוע כי יש להכיר בליקוי שמיעה (טינטון) של התובע כפגיעה בעבודה. 11. לסיכום: לאור האמור לעיל אנו מקבלות את תביעת התובע וקובעות שיש להכיר בליקוי השמיעה (טינטון תמידי) כפגיעה בעבודה. על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. 12. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. אוזנייםחשיפה לרעששמיעהמטרד רעש