התובע ציין כי הפגיעה בגב נגרמה עקב "הרמת משאות ומשטחי בשר כבדים": ביום 30/1/12 נמסרה לתובע הודעה כי תביעתו נדחית, מחמת שלא הוכחה קיומה של תאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה ולא הוכח קשר סיבתי בין הפגיעה בגב לבין העבודה. טענות הצדדים: התובע טוען כי עבודתו בשופרסל היתה כרוכה בהרמה של ארגזים כבדים שהכילו בשר ומוצרים קפואים. התובע תומך את טענתו בדבר הקשר הסיבתי שבן העבודה לבין הפגיעה בגבו על בחוות דעת רפואית מטעם ד"ר אלי אשכנזי לפיה התובע היה חשוף בעבודתו להרמת משקל כבד באופן עקבי, שגרם לפגיעה בעמוד שדרה תחתון. לטעמו תאונת הדרכים אך החמירה את מצבו ולא יצרה אותו. הנתבע טוען כי לא הוקמה תשתית ראייתית להכרה בפגיעה מסוג מיקרוטראומה. הנתבע מסתמך על חוות דעת רפואית של ד"ר זאב פלדרין הקובע כי כאבי הגב החלו לאחר תאונת דרכים וכי השינויים הדיסקוגניים מעידים על תחלואה טבעית ולא על מיקרוטראומה. הכרעה לאחר שעיינתי בעדויות ובמסמכים שבפני, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות. מחלת גב נמנית על המחלות שגורמים רבים מובילים להתפתחותן (multiple causal diseases). בעבר נתגלעו בפסיקה חילוקי דעות ביחס לשאלה, האם ניתן ליישם את תורת המיקרוטראומה במקרה של מחלת גב. במשך שנים רבות נקבע, כי אין ליישם את תורת המיקרוטראומה על מחלות גב, ואולם הלכה זו השתנתה במהלך השנים, לאחר שבית הדין הכיר בקיומו של קשר סיבתי בין העיסוק רב השנים במקצועות מסויימים (כגון אחיות, סבלים, נהגי משאיות, נהגי מוניות), לבין שכיחות הופעתם של כאבי גב (עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי - עובדיה פד"ע לו 213). ואולם נדמה מהפסיקה כי בכל הנוגע להכרה בכאב גב כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה יש לנקוט במשנה זהירות, ולעמוד באופן דווקני על קיום התנאים שנקבעו לשם כך בפסיקה. כידוע, לצורך ביסוס עילת תביעה מסוג מיקרוטראומה על התובע לעמוד במספר תנאים: "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח" (עב"ל 317/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 523, 533; להלן: הלכת יניב). וכן נקבע: "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה ..., בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו." [עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי (28.7.02)]. התובע החל את עבודתו בשופרסל בתפקיד קצב, ולאחר כחמש שנים (בשנת 2002) קודם לתפקיד מנהל מחלקת בשר. מעדותו של התובע עולה כי עדותו ביחס לפריקת ארגזים כבדים ממשאית אספקה, נוגעת בעיקר לתקופה זו בה עבד כקצב, בחמש השנים הראשונות לעבודתו, ופחות לתקופה בה עבד כמנהל מחלקת בשר (נ/2). מכל מקום בתקופה זו התובע לא נזקק לטיפול רפואי בגין כאבי גב. בעת שהתובע היה מנהל מחלקת בשר (החל משנת 2002) היו כפופים אליו מספר עובדים (בין שניים לחמישה עובדים, תלוי בתקופה). שעות העבודה של התובע היו בעיקר במשמרת בוקר בת 8 שעות, משש בבוקר עד שתיים בצהריים למעט בימי רביעי / חמישי שאז עבד בפיצול עד שעות הערב. התובע אמנם טען בעדותו כי הוא לבדו היה מגיע לסניף בשעה 6 בבוקר ומסדר לבדו את הבשרים והדגים הטריים, שאותם היה מוציא (בארגזים) מהמקררים ומסדר בויטרינה וכן טען כי לבדו סידר ומילא את המוצרים הקפואים במקררי החנות. ואולם, העד מטעמו של התובע, מר דניאל גולומב, שעבד עימו במחלקת הבשר, העיד כי הוא נהג להגיע למשמרת יחד עם התובע בשעה שש בבוקר ויחד עם התובע עסק בסידור המוצרים הטריים בויטרינה וכן במילוי מקררי הקפואים, ובהכנת העופות לצליה. מעדותו של התובע עולה כי תפקידו כמנהל מחלקה היה מגוון מאוד וכלל גם משימות אותן ביצעו כל הקצבים כגון: סידור המוצרים הקפואים במקררים שבחנות, והמוצרים הטריים בויטרינה, ניקוי המכונות במחלקת הבשר ניקוי הויטרינה, עבודה מול הלקוחות, לרבות ניקוי חיתוך ושקילה של מוצרי בשר / דגים טריים. בנוסף לכל אלה, כלל תפקידו של התובע כמנהל מחלקה גם עבודה ניהולית כגון ביצוע הזמנות של מוצרי בשר ומוצרים קפואים אחרים (ירקות, בצקים) וזאת לאחר שבדק את מצב המלאי במדפים ובמקררים, הכנת סידור עבודה לעובדים, הדרכה של הקצבים החדשים ועוד כיו"ב. מעדותו של התובע עולה כי המוצרים הקפואים הוצאו מהמחסן בארגזים על גבי עגלה, ופוזרו על ידו במדפים לאחר שהארגזים נפתחו, בחבילות בודדות שאינן כבדות. אין ספק שהתובע נדרש מעת לעת להרים ארגזים המכילים מוצרים קפואים / טריים מהעגלה או אליה, ואולם לא ניתן לומר כי זה היה עיקר עיסוקו של התובע, אלא כי מדובר בפעילות שבוצעה באופן נקודתי בעיקר בשעות הבוקר, כאשר העבודה התחלקה בין התובע לבין עובדים אחרים. התרשמתי כי הפעולות שביצע התובע אינן עונות על ההגדרה של תנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר. התנועות כללו בחלקן הקטן הרמה של ארגזים כבדים ובחלקם האחר פעילות מגוונת של סידור של מוצרים בודדים במקררים ובויטרינות. החלק האחר של עבודתו, שעניינו בספירת מלאים והזמנת סחורה, פעילות מול ספקים ועובדים, ניקוי עופות / דגים שקילה עבור הלקוחות ועוד כיו"ב וודאי אינו אופייני למיקרוטראומה. לטעמי, לא ניתן לדמות את הפעילות המגוונת של התובע בתקופת עבודתו ל"אין ספור של טיפות מים הנופלות על סלע עד שהן מנקבות אותו". התנועות שביצע התובע בשגרת עבודתו, אף אם נעשו פעמים רבות ביום, לא היו תנועות זהות במהותן, החוזרות על עצמן באותו אופן ובאותה צורה. אלו היו תנועות למטרות שונות, כללו הרמה של משקלים שונים, לכיוונים שונים, לגבהים שונים, בזוויות שונות חלקן בעמידה, חלקן בכפיפה, חלקן תוך כדי הליכה. אין מדובר בתנועה או בסדרת תנועות החוזרות על עצמן, ויוצרות לחץ של פגיעות זעירות על אותה נקודה עצמה בגוף, מה גם שהן היו חלק ממכלול פעולות מגוונות אחרות שהתובע ביצע במהלך עבודתו. מדובר, אמנם בעבודה שיש בה מאמץ פיזי (ראה: עב"ל 271/06 אסתר חממי - המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2006(2) 613), ואולם מדובר במאמץ מגוון, ואין בו כדי להקים תשתית עובדתית להכרה במיקרוטראומה בהתאם למבחנים המקובלים בפסיקה. אשר על כן, התובע לא עמד בנטל להוכיח את התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרה בפגיעה ממנה הוא סובל בגבו כתאונת עבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה. משכך, דין התביעה להידחות. בשים לב למהות ההליך, אין צו להוצאות. הרמת משקלעמוד השדרהבשרכאבי גב / בעיות גב