תביעה להכיר במחלת הגב כפגיעה בעבודה על רקע דוקטרינת המיקרו-טראומה

1. תביעה להכיר במחלת הגב כפגיעה בעבודה על רקע דוקטרינת המיקרו-טראומה. 2. התובע מסגר, עובד במקצוע משנת 1981 ותיאר את מהות ואופי עבודתו בתצהיר עדות ראשית משלים שהגיש (לגביו הוא לא נחקר בחקירה נגדית). כך, הצהיר התובע: "4. הריני להצהיר כי אני עובד כמסגר משנת 1981, עבודתי דורשת מאמץ פיזי גדול וכי במסגרת עבודתי מרים ו/או מזיז ו/או נושא חפצים כבדים ממקום למקום וזאת במהלך עבודתי ובמשך השנים. 5. עבודתי במסגרות כוללת פעולות של הרמת משאות כבדים, התקנת מסגרות, ריתוך, שימוש והרמת מכשירים כבדים, וזה היה כחלק מעבודתי הרגילה ובמהלך שעות היום. 6. במסגרת עבודתי נדרשתי להרמת משאות כבדים וביצוע תנועות כגון התכופפות והתרוממות חוזרות ונשנות תוך הרמה וסיבוב עם הידיים במשך 8-10 שעות ביום, 5-6 ימים בשבוע. 7. במסגרת עבודתי נדרשתי לבצע את הפעולות הבאות: א. פירוק והרכבת צנרת. ב. סחיבה. ג. הרמה של כלי עבודה כבדים, מתכות, ברזלים, וחומרי עבודה. ד. בין סחיבה וסחיבה הייתי מבצע גם עבודות מסגרות כגון ניסור, ריתוך, צביעה והשחזה. 8. במסגרת עבודתי נדרשתי להרים מתכות ומשאים שמשקלן נע בין 10-50 ק"ג. 9. כאשר הייתי קונה מתכות וכלי עבודה, הייתי מרים אותם ממקום קנייתם עד הרכב ומרים אותם מהרכב עד מקום העבודה. 10. כאשר הייתי יוצא שטח העבודה לביצוע הרכבה או תיקונים הייתי מרים ממקום העבודה עד הרכב ומהרכב עד המקום הדרוש. 11. במסגרת עבודתי הרמתי משקלים שונים וסחבתי משקלים שונים. גובה ההרמה היה משתנה מידי פעם, לפעמים הרמתי משאים עד הכתף, לפעמים עד המותניים. 12. כאשר הייתי יוצא לשטח העבודה נאלצתי לפעמים להרים ולסחוב את החפצים השונים כמו ברזלים, מתכות וכלי עבודה מקומת הקרקע עד קומות גבוהות לעיתים, ונאלצתי לפעמים לסחור כל זה על המדרגות עקב חוסר במעלית או שהמעלית די קטנה ע"מ לעלות בה עם הכלים. 13. מידי יום הייתי מבצע את פעולות ההרמה מאות פעמים, וזה היה לפי סוג העבודה באותו יום". 3. מיקרו-טראומה על פי תורת המיקרו-טראומה ניתן להכיר בתאונה המקנה זכות לגמלאות לא רק בפגיעה חד פעמית המאותרת בזמן, אלא גם בצירוף של פגיעות שכל אחת מהן היא בעלת אופי תאונתי וניתנה לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק, מיקרו- טראומה. מטרתה של תורת המיקרו טראומה הוסברה כדלקמן: "תורת המיקרו-טראומה משמשת מפלט אחרון למי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה כגורם ישיר ומיידי לכאבי גב הפוקדים אותו" (ש. קובובי, רמ"ח ושס"ה-סוגיות בתאונות עבודה, 1994, הוצאת לשכת עורכי הדין, עמוד 94). בתורת המיקרוטראומה עומדים על האבחנה שבין רצף אירועים זעירים ומאותרים בזמן, אשר כל אחד מהם פועל את פועלו, לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת בלא הפסקה. ובמילים אחרות, יש להוכיח כי הנזק התהווה בגוף על דרך "טפטוף מים על סלע" עד להיווצרות נקב ולא כתוצאה מ"זרם מים שוטף", באשר את הנזק הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטרואומה - תאונה, ואת השני - כתוצאה של הליך תחלואתי טבעי - לא תאונה (דב"ע תשן/ 9-232 המוסד לביטוח לאומי - רביס חסאן, פד"ע כ"ג 31). הפסיקה קבעה שלושה כללים שיש ליישמם בתורת המיקרוטראומה: א. תורת הפגיעות הזעירות המצטברות, אין בה כדי לסלק את המחסום כך שכל מחלה תוכל להגיע לתאונה בעבודה, אלא רק להרימו כך שלפגיעה בעבודה יוכל להגיע אירוע תאונתי שיש בו פגיעה זעירה ביותר שכשלעצמה אין בה פגיעה ממש, אך במצטבר באה הפגיעה. ב. אכן מדובר במצב שהוא תוצאה של פגיעות זעירות ולא במצב שהוא תוצאה של תהליך הדרגתי, צריכה להיקבע על ידי רופא. ג. צריך שיוכח הקשר הסיבתי בין הפגיעות הזעירות המצטברות לבין התוצאה בה רואים פגיעה בעבודה המזכה בגמלה. על פי הפסיקה, נדרשת חזרה מונוטונית של תנועות "פעמים אין ספור", כאשר כל אחת מהתנועות החוזרות והנשנות האלו גרמה לפגיעה מזערית במקום מסוים בגוף והנזקים הזעירים הביאו במצטבר לפגיעה. זאת, כאשר יש לשים לב שהתנועות אינן צריכות להיות זהות אלא "זהות במהותן", היינו דומות אחת לרעותה ובלבד שיפעלו על אותו מקום בגוף. בית הדין הארצי לעבודה הציב בפסיקתו מספר תנאים לצורך הוכחתה של מיקרו-טראומה, על מנת שזו תבוא בגדר "תאונת עבודה". על כך נאמר : "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרו-טראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/ 0-77 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, צוטט בעב"ל 338/96, המוסד לביטוח לאומי - יוסף עובדיה, פד"ע לו 213). והדברים מצאו ביטוי אף בבג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג (2) 529, כדלקמן: "ראשית, על התובע להוכיח כי מדובר במספר פגיעות שכל אחת מהן היא 'תאונה' במובנה הרגיל של המילה. דהיינו, יש להוכיח קיומם של אירועים פתאומיים על פני רצף זמן, הניתנים - באופן רעיוני עקרוני - לזיהוי ולבידוד. שנית, יש להוכיח - באמצעות חוות דעת רפואית - שטיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנתנו אותותיהן בעובד. שלישית, יש להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה". 4. האם קיים מיקרוטראומה בעניינו של התובע אין חולק כי עבודת התובע היא עבודה פיזית, מאומצת וקשה. אולם, לא קיימת בעבודת התובע סדרה של פעולות זהות (או זהות במהותן) החוזרות על עצמן "אין ספור פעמים" במהלך פרק זמן ממושך יחסית מתוך יום העבודה. התובע תיאר בתצהירו פעולות שונות ומגוונות אותן הוא מבצע במהלך יום העבודה. כך התובע מתאר פעולות של פירוק והרכבת צנרת, סחיבה, הרמה של כלים וחומרי עבודה, כאשר "בין סחיבה לסחיבה הייתי מבצע גם עבודות מסגרות כגון ניסור, ריתוך, צביעה והשחזה". אין צורך ביותר מזה כדי להצביע על גיוון הפעולות. גם התובע מתאר את פעולות ההרמה והסחיבה (שלא נעשו ברצף) כשונות ביניהן, עת הוא מרים וסוחב חפצים במשקלים שונים, ולגבהים שונים, "לפעמים הרמתי משאים עד הכתף, לפעמים עת המותניים" (ראו ס' 11 לתצהיר התובע). לאור זאת, לא מתקיימות הדרישות שנקבעו בפסיקה, ושפורטו לעיל, כדי להכיר במחלת הגב של התובע כפגיעה בעבודה על בסיס דוקטרינת המיקרו טראומה. 5. בהתאם לאמור, דין התביעה להידחות. בהתחשב כי מדובר בתובענה בתחום של ביטחון סוציאלי (ועל אף שב"כ התובע לא קיבל את המלצת בית הדין לאחר עיון בתצהיר), אין צו להוצאות. 6. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. מיקרוטראומההכרה בתאונת עבודהרפואהכאבי גב / בעיות גבעמוד השדרה