1. עקומת השמיעה שאובחנה אצל התובע אינה תואמת לנזק מרעש ממקור תעסוקתי, וכי הנזק לשמיעתו של התובע, כמו גם הטנטון, התפתחו על רקע מצב תחלואתי טבעי. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה בתיק שבפנינו, ובכתב התביעה ייחס התובע את הירידה בשמיעתו ואת הטינטון לחשיפתו לרעש מזיק במסגרת עבודתו, כנגר עצמאי העובד על מכשירים מהם בוקע רעש מזיק. 2. הנתבע בכתב ההגנה חזר על האמור במכתב הדחיה וטען, כי לא התקיימו בתובע תנאי סעיף 84 א' לחוק, על מנת להכיר בטינטון כ"פגיעה בעבודה". הנתבע הוסיף והדגיש, כי התובע עבד כנגר רק עד שנת 2002, וכי משנת 2002, אין הוא חשוף יותר לרעש מזיק בעבודתו. כן הוסיף הנתבע וטען, כי התובע טען לירידה בשמיעה משנת 1996. הנתבע טען, כי בדיקות השמיעה של התובע אינן אופייניות לרעש מזיק, וכי אין אצל התובע שקע ב-4000 הרץ. הנתבע אף הדגיש, כי שמיעת התובע ממשיכה לרדת, למרות שאינו חשוף לרעש מזיק, כעולה מהאודיוגרם מ-8.5.11, ודבר זה מצביע על תהליך תחלואי. עוד ובנוסף טען הנתבע, כי בשנת 2004, בסמוך לתום עבודתו של התובע בחשיפה לרעש מזיק, לא התקיימו בתובע תנאי סעיף 84א(ב)(1) לחוק, מאחר ולא היתה הפחתה של 25 דציבל באוזן שמאל בתדירויות הגבוהות, כנדרש בסעיף. הנתבע אף ציין, כי הטנטון ממנו טוען התובע שהוא סובל, החל רק לאחר תום החשיפה לרעש מזיק, ועל כן, גם לא מתקיימים תנאי סעיף 84א(ב)(2) לחוק. התובע בהודעתו מ-9.1.13, טען, כי פנה לראשונה למכון הדים עוד בשנת 1996. 3. הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה, באשר לתשתית העובדתית שתופנה למומחה ואשר הינה כדלקמן: א. התובע יליד 1943; ב. התובע עבד כנגר משנת 1975 ועד 4/2002, ובתקופה זו היה חשוף לרעש מזיק. ג. תביעת התובע הוגשה למוסד לביטוח לאומי בתאריך 1.6.2011. 4. הוראות סעיף 84 א' לחוק הינן כדלקמן: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה - (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה - (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה. (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - הטינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכל כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה - (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לעניין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו - 4000 מחזורים בשניה; (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית". 5. לאור האמור לעיל, מונה ד"ר פלוטקין כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר פלוטקין התבקש להשיב על השאלות הבאות: א. האם התובע סובל מליקוי שמיעה אשר נגרם עקב חשיפה לרעש (כנדרש על פי הוראות סעיף 84א'(א) לחוק)? המומחה מתבקש להבהיר האם ליקוי השמיעה של התובע קשור בקשר סיבתי לחשיפה לרעש? ב. האם כושר שמיעתו של התובע בממוצע תדירויות הדיבור (500, 1000 ו- 2000 מחזורים בשניה) פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים (כנדרש על פי הוראת סעיף 84(א)(2) לחוק)? ככל שימצא כי התובע סובל מליקוי שמיעה ומתקיימים בו התנאים המפורטים לעיל בהוראות סעיף 84א(א) לחוק וסעיף 84א(א)(2) לחוק מתבקש המומחה ליתן חוות דעתו גם לענין הטינטון. ג. האם התובע סובל מרעש תמידי באוזניים (טינטון) אשר נגרם עקב חשיפה לרעש (כנדרש על פי הוראת סעיף 84א'(ב) לחוק)? ד. האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות (תדירויות של 3000 ו- 4000 מחזורים בשניה) פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים (כנדרש על פי הוראת סעיף 84 א(ב)(1) לחוק? המומחה מתבקש להבהיר, באיזה תאריך מופיעה, לראשונה, ירידה העומדת בדרישות סעיף 84א(ב)(1) לחוק, והאם ירידה זו חלה לאחר תום חשיפתו של התובע לרעש מזיק, דהיינו לאחר 4/2002? ככל שהמומחה מסתמך על תוצאת בדיקת שמיעה מסוימת (יותר מהאחרות), עליו לנמק החלטתו ולהבהיר מדוע עדיפה בעיניו בדיקה מסוימת על פני בדיקה אחרת. ה. האם הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית (כנדרש על פי הוראת סעיף 84א'(ב)(3) לחוק? על המומחה לפרט את מועדי הפניות ותוכנן ולציין, האם יש בפניות כדי להדגים הפרעה מתמשכת ופגיעה בתפקוד עקב הטינטון. יצויין, כי המומחה אינו צריך להתייחס לפנות אשר נעשו לאחר הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי ובענייננו - 1.6.11. האם מתועדת פניה בנוגע לטנטון לפני חודש 4/2002? 6. בחוות דעתו של ד"ר פלוטקין, אשר התקבלה בבית הדין בתאריך 4.4.13, השיב המומחה, כי התובע אינו סובל מליקוי שמיעה שנגרם עקב חשיפה לרעש. המומחה חיווה דעתו על יסוד בדיקות השמיעה שהועברו לעיונו, וכלל החומר הרפואי, כי ליקוי השמיעה של התובע משקף תהליך הזדקנות טבעי של שבלולי האוזניים הפנימיות, בהתאם לעשור השישי והשביעי של החיים, ואין שום מאפיין של חבלות רעש תעסוקתי מזיק בשמיעתו של התובע. המומחה אף הסביר, כי לאחר כ-27 שנות חשיפה לרעש מזיק בעבודות נגרות, ניתן היה לצפות להגבשות ליקוי שמיעה תחושתי עצבי דו צדדי דמוי כפית, כמתואר בתקן האודיולוגי העדכני, אלא שליקוי השמיעה של התובע רחוק מהמקובל בתקן. המומחה חיווה דעתו על יסוד חמש בדיקות השמיעה הראשונות, וציין כי הבדיקה השישית מ-4.8.11, אשר בוצעה בסמיכות להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, מצביעה על התחזות. עוד הסביר המומחה, כי הספרות הרפואית הדנה בחשיפה לרעש מציינת, במפורש, שעם הפסקת החשיפה לרעש נמנעת החמרה נוספת בשמיעה, בכל הקשור לחשיפה לרעש, ואפילו קיימת אפשרות לשיפור מסוים. אצל התובע האודיוגרם מ-27.8.02, הינו האודיוגרם הסמוך ביותר למועד סיום עבודתו של התובע בחשיפה לרעש מזיק (שהיה בחודש 4/02), באודיוגרם זה, כושר השמיעה של התובע בממוצע תדירויות הדיבור לא פחת ב-20 דציבל לפחות, בכל אחת מהאוזניים. המומחה הבהיר, כי כושר השמיעה באוזן ימין פחת ב- 17 דציבל; בשמאל ב-18 דציבל, תוך שהעניין נבדק ע"י מוליכות עצם המשקפת את פעילות שבלול האוזן הפנימית, שהוא האיבר הנפגע מחבלות רעש מזיק. משלא היתה הפחתה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל, לא נדרש המומחה אף להתייחס לעניין הטנטון. 7. לאור בקשת ב"כ הנתבע מ-18.7.13 להפניית שאלות הבהרה למומחה, ניתנה על-ידינו החלטה בתאריך 24.7.13, במסגרתה הופנו שאלות הבהרה למומחה, אם כי לא נעתרנו לבקשה להפניית השאלות כפי שנוסחו. בתשובה לשאלה, האם די לעיין באודיוגרם ובתקן האודיולוגי על מנת להגיע למסקנה שמקור ליקוי השמיעה של התובע, הינו בתהליך הזדקנות, הסביר המומחה, פעם נוספת, מהו התקן האודיולוגי המקובל, כיצד צריך להיראות אודיוגרם המתעד ליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש מזיק, תוך כמה שנים מתגבש הנזק. המומחה שב והסביר, כי אצל התובע ליקוי השמיעה הינו שיפועי, ואין בו מאפיין של חבלות רעש מזיק. באשר לשאלה שעניינה, מה משמעות ירידה זמנית בסף שמיעה וכיצד היא נגרמת, הסביר המומחה, כי ירידה זמנית יכולה להיגרם ע"י חשיפה זמנית חולפת לרעש מזיק, כמו באולם שמחות או במועדון בו קיימת מוזיקה רועשת ביותר, או אצל אדם העובד באופן חד פעמי ליד מכונה רועשת. המומחה אף הסביר, כי לאחר מספר ימים כאשר האוזן הפנימית מתאוששת מאותו חשיפה לרעש מזיק חד פעמי, השמיעה חוזרת לקדמותה. 8. התובע הגיש סיכומים בכתב מטעמו, ובהם טען, כי מערכת השמיעה הינה המערכת המכנית והעצבית הסבוכה ביותר (כך בלשון התובע), בגוף האדם, ועל כן, אין סביר לקבוע קיום קשר סיבתי או העדרו על סמך התקן המקובל. התובע טען, כי יש להבחין בין סיבתיות רפואית לסיבתיות משפטית ולקבוע, כי ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל נגרם בשל חשיפתו לרעש מזיק. התובע אף התייחס לטנטון, הגם שהוא לא עמד בתנאי הסף, על מנת שתבחן שאלת היות הטנטון בגדר פגיעה בעבודה. הנתבע בסיכומיו ביקש לדחות את התביעה על יסוד חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, תוך שהוא מדגיש כי ברגע שליקוי השמיעה אינו מהווה פגיעה בעבודה, אין אף מקום לדון בטנטון, שכן טנטון יכול להוות פגיעה בעבודה, רק בהתמלאות התנאים להכיר קודם לכן בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה. 9. בעב"ל 332/05 שמחה הראל נ. המוסד לביטוח לאומי (18.1.06), נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי: "עצם העובדה כי המערער היה חשוף לרעש מזיק בעבודתו, אינה בהכרח מלמדת כי ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער לטענתו, הינו תוצאת חשיפה לרעש. התשובה לשאלה המשפטית בדבר הקשר הסיבתי בין הליקוי בשמיעה לבין החשיפה לרעש, מחייבת את בית הדין, החסר ידע רפואי, למנות מומחה רפואי מטעמו, אשר ישמש כ"זרועו הארוכה" לעניינים שברפואה. הלכה היא כי בעניינים שבגדר המומחיות הרפואית, יסמוך בית הדין ידיו על חוות דעתו של המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה משפטית או עובדתית לעשות כן. לא כך בענייננו. המומחה השיב לשאלות בית הדין קמא, בהסתמך על החומר הרפואי והתשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידי בית הדין קמא ועשה זאת באופן ענייני ומנומק. בהתאם לחומר שבפניו, קבע המומחה באופן חד משמעי כי הליקוי בשמיעה לא נגרם ולא הוחמר כתוצאה מחשיפתו לרעש וכי מצבו של המערער הינו תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל. משכך, הרי שקביעת בית הדין קמא לפיה לא קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש, נכונה." קביעותיו הרפואיות של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין. (עיין לענין זה במאמרו של ס. אדלר "מומחים - יועצים רפואים בבתי הדין לעבודה", שנתון משפט העבודה, כרך ב' עמ' 199, 1994 וכן עיין בדב"ע נא/0/191 המוסד לביטוח לאומי נ. נחתום פד"ע כד' 89, ועיין גם בדב"ע לו/0/8 סימיון דוידוביץ נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 374, ובדב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה - היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק. (ראה עב"ל 110/98 זאב מנדל נ. המוסד לביטוח לאומי ועב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ. המוסד לביטוח לאומי). עיין גם בעב"ל 215/05 מוריס מגיירה נ. המוסד לביטוח לאומי, בו נפסק: "כמו כן אין חזקה שבדין כי כל ליקוי רפואי הינו בגדר "פגיעה בעבודה" אלא אם הוכח אחרת. ההיפך הוא הנכון, ליקוי אינו נחשב כ"פגיעה בעבודה" אלא אם הוכח הקשר הסיבתי, הרפואי והמשפטי, בין הליקוי לבין טראומה או טראומות מצטברות בעבודה. אף במחלת מקצוע יש להוכיח קשר סיבתי כאמור אף כי קיימת בענין זה חזקה". ועיין גם עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי נ. מרדכי בוארון (15.5.07), שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי: "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לענין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המל"ל, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המל"ל, פד"ע לד' 377). 10. התובע בסיכומיו לא הצביע על נימוק של ממש, בגינו יש להתעלם מחוות דעתו הברורה והחד משמעית של המומחה ד"ר פלוטקין. מחוות דעתו של ד"ר פלוטקין עולה, כי התמלאו בתובע תנאי סעיף 84א' לחוק. 11. אשר על כן, דין התביעה להידחות. אין צו להוצאות. 12. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. שמיעה