עסקינן בתביעה כספית ע"ס 100,000 שקלים שעניינה ליקויי בניה בנכס שנרכש מאת הנתבעת ומשמש את התובע לצורך עיסוקו כספר. ביום 16.10.13 הוריתי על הפסקתה של התובענה בדרך של מחיקתה ע"פ בקשת התובע תוך שניתנה לנתבעת זכות טיעון לענין הוצאות ההליך. הנתבעת בתגובתה מיום 18.10.13 הודיעה כי היא עומדת על חיובו של התובע בהוצאות הליך זה אשר נמשך כשנתיים ואילצה לשאת בעלויות שכר טירחה, כמו גם בשכר מומחה לשם הוצאתה של חוות דעת. לטענתה, עסקינן בהליך סרק, אשר התובע ניסה לחמוק מקיומו עת הורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעמו בתיק. מאותה עת כל שנעשה הינו הגשת בקשות חוזרות ונשנות לדחיית מועדים לצורך תיקון כתב התביעה תוך שהנתבעת הוטרחה ולא אחת למתן תגובתה. הנתבעת אף מציינת כי בדיון הראשון נפסקו הוצאות לחובת התובע (750 שקלים) באופן שאינו ממצה נוכח התנהלות התובע ודיון נוסף שנקבע נדחה מחמת מחדלי התובע. לתובע ניתנה זכות תגובה לדרישתה של הנתבעת בסוגיית ההוצאות, אלא שחרף ארכות מספר שאושרו משלל סיבות שנטענו, תגובה במועד אין. יצוין בהקשר זה כי בית המשפט הביע מורת רוחו מהתנהלות התובע באמצעות באת כוחו אשר, וכלשון ההחלטה מיום 26.11.13, שמו ללעג את החלטות בית המשפט והפריזו באורך הרוח שגילו הן הנתבעת והן בית המשפט בכל הנוגע ללוח הזמנים בתיק זה. הגם שכך ולפנים משורת הדין, התיר בית המשפט הגשת התגובה עד ליום 27.11.13 בשעה 12:00 תוך שנקבע כי כל איחור ולו בשעת ההגשה יביא לסילוק התגובה על הסף. חרף כל זאת, ב"כ התובע ללא כל נימוק חדש או שינוי נסיבות שבה ועוררה בקשתה להארכת מועד להגשת התגובה ביום 27.11.13 בשעה 10:45. בקשה זו נדחתה תוך שהפעם נדרשה היא בנסיבות הענין להתייחס לאפשרות חיובה בהוצאות אישיות. תגובה במועד הסופי שהותר, לא הוגשה והתיק הועלה למתן החלטה. בית המשפט החל במתן החלטתו וטרם סיומה נתקבלה ביום 28.11.13 תגובת התובע באמצעות באת כוחו וזאת, יש להדגיש, ללא כל היתר או בקשה להיתר לעשות כן. למעשה, שורת הדין והתנהלות התובע עד כה מצדיקה סילוקה על הסף של תגובה זו, אולם מצאתי בכל זאת להידרש לה משטרם ניתנה ההחלטה דנן, לפנים משורת הדין, ותוך שיינתן משקל אף לזאת במרכיב ההוצאות. בתגובה מטעם התובע מציינת באת כוחו, כי זה נאלץ להפסיק תביעתו שאינה משקפת אל מלוא נזקיו ועל מנת למעט בנזקי הנתבעת, אשר לטענתו, הקשתה עליו ברצונו לתקן תביעתו. התובע מוסיף כי לא היה ער להתנהלותו של בא כוחו הראשון בתיק שהביא לחיובו כבר בתשלום הוצאות בשיעור של 700 שקלים. מכל מקום, כל שהוטרחה הנתבעת לעשות הינו להגיש כתב הגנה ולהתייצב לדיון אחד והמענה לסוגיית ההוצאות ראוי שיינתן רק במסגרת התביעה החדשה שתוגש. עוד מציין התובע כי מצבו הכלכלי אינו שפיר ובפרט עתה עת נדרש להליך רפואי שיצמצם הכנסותיו. בשולי התגובה מבקשת באת כוחו להימנע מחיובה בהוצאות אישיות משפעלה לטובת מרשה. לאחר בחינת נתוני התיק והטענות, ככל שהועלו, מצאתי מקום לציין ולהורות כדלקמן: 1. תקנה 511 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת: "בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט (להלן - הוצאות) לטובת בעל דין אחר אם לאו". תקנה 512 (ב) לתקנות אלו קובעת: "בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון". הכלל הנוהג הינו כי בעל דין אשר זכה לסעד המבוקש על ידו זכאי להוצאותיו. ראה: ע"א 428/83 "אורט" ישראל נ' בנימין מזרחי ואח' (31.12.83); ד"ר זוסמן/ סדר הדין האזרחי, מהד' רביעית, פסקה 640; ע"א 270/60 וולטר ויינשטיין נ. פקיד השומה ת"א 1, פ"ד טו' 558. עוד רלבנטי לעניננו הכלל הנזכר בע"א 3088/06 אליעזר ניר נ' יאיר רבינוביץ - יו"ר הרשות לבקרה תקציבית ואח' (24.1.08), כמו גם בבש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (13.2.07) ולפיו: "כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר בהנחה הניתנת לסתירה כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך." 2. בעניננו אנו, נסתיים ההליך במחיקתו כאמור, קרי - תוך שנמנע מהתובע ולפחות לעת הזו, הסעד המבוקש על ידו וכרצונה של הנתבעת למעשה. לא אוכל להתייחס אמנם לתובע כמי שנדחתה תביעתו, שכן לא מוצה ברורן של הטענות ולא הוכרע בהן, אולם ועדיין ראוי לציין כי כבר בדיון הראשון והיחיד שהתקיים, העיר בית המשפט בעל פה בהתייחס לקשיים בתביעתו של התובע ולא לחינם ביקש הלה בסופו של יום לתקן תביעתו. בית המשפט נכון היה ליתן לו יומו בהקשר זה, אלא שבסופו של יום מצא עצמו נדרש לסדרת בקשות שכל כולה הארכת מועדים תוך הטרחה בלתי פוסקת הן של בית המשפט והן של הנתבעת והכבדה של ממש על ניהולו של ההליך בו חפץ התובע עצמו. בית המשפט הביע מורת רוחו במספר החלטות תוך שהעיר לב"כ התובע על התנהלותה בענין זה ועל הזלזול שהופגן כלפי החלטות בית המשפט. נראה היה כי התובע אינו מפנים כי החלטות יש לקיים וכי לכל התדיינות סוף ישנו. אין לי אלא להפנות לשלל ההחלטות שנדרשו מאז הדיון ביום 6.2.13 ועד היום ובפרט - מיום 27.9.13 ומיום 16.10.13. יוער כי אמנם מעט מהפניות נבעו ממצבה הרפואי/ האישי של ב"כ התובע והנתבעת מצידה גילתה התחשבות בשל כך, אולם סבורתני כי הפרזה היתה ועדיין בבקשות הדחיה שהוגשו ואף הכבדה באופן עריכתן. נראה היה כי התובע אינו טורח כלל להערך למועדים שנקבעו. 3. אמנם הפסקת התובענה היתה פרי אילוץ מסוים, אולם התובע במחדלו הממושך הוא שהביא לתוצאה זו ואין לו אלא להלין על עצמו לפיכך. בסופו של יום הוטרחה הנתבעת להגיש כתב הגנה שבכללו חוות דעת מומחה ולהתייצב לדיון, כמו גם להשיב לשלל פניות התובע בתיק כאמור ובשל אלו ועל רקע תוצאת ההליך זכאית היא להוצאותיה. בקשת התובע לפיה יוותר ענין ההוצאות להליך החדש שיפתח ראויה לטעמי למענה חלקי בלבד, כך משנמחקת התביעה ולא נדחית, ומחמת שסבורה אני כי אף אם הליך נוסף לא ייפתח, ראוי כי הנתבעת תקבל ולו מקצת הוצאותיה. אשר על כן בהתחשב בכל שנטען וכמענה מידתי לסוגיית ההוצאות, מצאתי מקום לקבוע כי התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך של 3,500 שקלים לעת הזו וככל שתביעה נוספת תוגש בענין נשוא תיק זה, ישלם הוצאות נוספות בסך של 1,500 שקלים ללא קשר לתוצאתה. 4. בכל הנוגע לסמכות ולנסיבות בהן תושתנה הוצאות לטובת אוצר המדינה (כשאף לגבי אפשרות זו התריע בית המשפט) ראה רע"א 4795/12 יוסף וינר נ' חנה שרוט ז''ל (26.6.12); רע"א 615/11 סופר מדיק (מדיק לייט) נ'NTON HUBNER CMBH &CO. KG (27.3.11). בהתייחס לאפשרות השתת הוצאות אישיות על עו"ד ראה ע"א 2664/90 פרידה פרלוב נ' יואלי נסימי, פ"ד מח(1) 787 וכן דברי בית המשפט ברע"א 11087/04 ניר ליסטר נ' מדינת ישראל (15.9.05) לפיהם: "מושכלות ראשונים הם כי עורך דין המייצג בעל דין הינו בעת ובעונה אחת גם "קצין בית המשפט", החייב בעמידה בכללי ההתנהגות ובחובות הדיוניות המוסדרות בהוראות סדר הדין ובצווי בית המשפט. קושי לעמוד בלוחות זמנים ובחובות התייצבות בבית המשפט מצריכים קיומם של טעמים טובים לכך, תוך נסיון בכל עת להימנע ככל הניתן משיבוש סדרי הזמנים והדיונים למניעת פגיעה בבית המשפט ובצדדים המעורבים בהליך. אולם בכל מקרה, כפוף עורך הדין בבקשותיו להחלטות בית המשפט והוא אינו רשאי לעשות דין לעצמו בכל הקשור בסדרי הדין ובמהלכי המשפט. בענייננו לקתה התנהגותו של המבקש בהכבדה קשה על עבודת בית המשפט ....... בית המשפט מוסמך, בסמכות טבועה, לפסוק הוצאות אישיות לעורך דין במקרים כגון אלו, על מנת להטיל מרות ומשמעת על אלה הנושאים בתפקיד מקצועי בהליכי בית-המשפט (ע"א 5075/02 עו"ד אברהם ברדוגו נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 860; ע"א 6185/00 עו"ד מאהר חנא נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 366)" בנסיבות שהובהרו וכמתבקש משלל ההחלטות להן נדרש בית המשפט מפאת התנהלותה של באת כוח התובע, עו"ד בניטה, ועת לא מצאתי כל הסבר משכנע בתגובתה שלא להורות כן, מצאתי מקום להשית עליה הוצאות אישיות ולו בסכום סמלי של 1,000 שקלים ולטובת אוצר המדינה וכן הנני מורה. 5. תיק זה ייסגר במחיקת התובענה. בניהליקויי בניה