להלן החלטה בנושא התיישנות תביעת ליקויי בניה: הבנק לפיתוח התעשיה מבקש לדחות את התביעה נגדו מחמת התיישנות עילות התביעה, ולחילופין מתנגד לחלק מראיות התובעים. התובעים מתנגדים לבקשה. בגדר תשובתם, התרכזו בעיקר במניית המעשים של המבקש הנטענים על ידם, במקום לעסוק בשאלת גילוי העובדות על ידי התובעים. ביום 26.9.11 החלטתי בבקשה קודמת שהגיש המבקש לסילוק התביעה כנגדו מחמת התיישנות. קבעתי, התובעים וחליפיהם קיבלו את הדירות כבר בשנת 2000, וככל שהיו בהם ליקויי בניה וירידת ערך, הם היו קיימים כבר אז. התובעים טענו להתיישנות שלא מדעת, וקבעתי שלמרות שהתובעים לא הראו אף לכאורה שלא היה בידם לגלות את העובדות הכלולות בעליות התביעה שלהם, זו שאלה עובדתית שתוכרע לפי הראיות שיוצגו, אם יוצגו בענין זה. לכן דחיתי את טענת ההתיישנות בשלב זה. אציין, כי התובעים לא הגישו כתב תשובה הטוען למניעה כלשהיא מגילוי העובדות המרכיבות את עילת התביעה. עתה, לאחר שהוגשו ראיות התובעים, שב המבקש ומגיש בקשתו, וטוען כי התובעים לא הוכיחו אף לכאורה שלא היה בידם לגלות את עובדות העילות. בהקשר זה, אני דוחה את טענת התובעים, שבידם להוכיח זאת מתוך ראיות הנתבעים. מדובר במעשי התובעים ובידיעתם, ללא קשר למעשי הנתבעים, ואיני רואה כל אפשרות שמי שיעיד על מעשי התובעים וידיעתם הם עדי הנתבעים. עדי הנתבעים יכולים להעיד רק על מה שנעשה לגביהם, ואינם יכולים להוכיח עובדה שלילית בדבר חוסר האפשרות של התובעים לגלות את העובדות. העילות שנטענו כלפי המבקש בכתב התביעה הן: א. המבקש ידע על חריגות בניה, לא התריע עליהן ולא נקט צעדים מתבקשים ולא יידע על כך את התובעים. ב. המבקש הנפיק ערבויות חוק מכר למרות שידע שהחברה הקבלנית לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה בשל חריגות הבניה. ג. המבקש מינה כונס נכסים בשנת 2002 בלי ליידע על כך את התובעים ובלי ליידע אותם על כך שהחברה חדלת פירעון וכי הוא פועל למימוש השעבודים. ד. המבקש לא שיתף פעולה עם הדיירים להסדרת המשך בניית הפרוייקט והגשת תביעות נגד מנהלי החברה והועדה המקומית. ה. נטען בכתב התביעה גם שהמבקש אחראי לליקויי בניה שגרם שלוחו כונס הנכסים. לא אתייחס לעילה זו משום שברור על פניו, שכונס הנכסים אינו שלוחו של הבנק שביקש את מינויו, אלא ידו הארוכה של בית המשפט. אני דוחה את טענות התובעים המתבססות על עילות שלא נטענו בכתב התביעה, כגון אחריות המבקש לקריסת הפרוייקט. הדיון מתנהל לפי כתבי בי דין קיימים, וככל שברצון התובעים לשנות את כתב תביעתם, היה עליהם להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, ולא להתיימר לשנות את העילות בדרך אגב של טיעון בבקשה. אני דוחה את טענת התובעים, אם עולה ממנה שעובדות עילות התביעה עד עתה טרם נודעו לתובעים במלואן. גם אם לא כל המידע מצוי בידי התובעים, אין ספק שהתובעים הגישו תביעה בעילות מסוימות לפי העובדות שהיו ידועות להן. מעיון בטענות התובעים עולה שהתובעים, לדבריהם, מגלים כל העת עובדות חדשות המחזקות את טענתן שמה שידעו זה כבר אכן נכון. גילוי עובדות מחזקות אינו מאריך את מירוץ ההתיישנות. כך למשל, הטענה שנתגלה לתובעים תצהיר מנהל מחלקת האשראי של המבקש לפיו בוצעו חריגות בניה במשותף על ידי המבקש ויחידי החברה. זו אינה עילה חדשה שהעובדות עליה נודעו רק עכשיו, אלא זו ראיה אפשרית להוכחת טענת התובעים בכתב התביעה, שהבנק ידע על חריגות הבניה ולא נקט צעדים מתבקשים ולא יידע על כך את התובעים. גם לגבי ליקויי הבניה, אני דוחה את טענת התובעים שנודע להם על ליקויי הבניה רק מחוות הדעת של מר בן עזרא שנערכה בשנת 2010. ראשית, אין ספק שהתובעים ידעו על ליקויי בניה לפני חוות הדעת, אחרת לא היו פונים לקבלת חוות דעת. שנית וזה עיקר, גם אם היה נודע להם על ליקויי בניה רק מקריאת חוות הדעת, אין די בכך כדי להאריך את מירוץ ההתיישנות. לשם הארכת מירוץ ההתיישנות היה על התובעים להוכיח, לפחות לכאורה, שנמנע מהם לגלות את העובדות בצורה סבירה, כגון על ידי זימון מומחה בשנת 2000. התובעים לא הוכיחו זאת, אף לא לכאורה. נטען בכתב התביעה כי המבקש מינה כונס נכסים בשנת 2002 ולא יידע על כך את התובעים ולא יידע אותם בכך שהוא פועל למימוש השעבודים. בנקודה זו הוכיחו התובעים עצמם כי בינואר 2003 קיבלו הודעות מכונס הנכסים על מינויו במסגרת תובענה לאכיפת השעבודים. אף אחד מהתובעים לא הוכיח אף לכאורה כי מישהו מנע ממנו לעיין בתיק שבמסגרתו מונה כונס הנכסים ולגלות אם החברה חדלת פירעון אם לאו. על כן, המסקנה היא שהתובעים ידעו על מינוי כונס הנכסים ויכלו לדעת על מצב החברה כבר בינואר 2003. מאז ינואר 2003 ועד אוגוסט 2010, עת הוגשה התביעה, חלפו יותר משבע שנים, והתביעה בעילה זו התיישנה. התובעים טענו כי תשובותיהם בהליכים המקדמיים מוכיחות את חוסר האפשרות שלהם לדעת את העובדות. אני דוחה טענה זו. תשובות בהליכים המקדמיים אינם ראיה מטעמם בתיק. אם ירצו הנתבעים, יגישו את תשובותיהם כראיה, כדי לסתור תשובות שיתנו בחקירה נגדית. מכל מקום, עיינתי גם בתשובות לשאלון שצירפו התובעים לתגובתם. התובעים לא נשאלו אודות מניעות מלגלות את העובדות, וגם לא ענו על מניעות כאלה. במקום להוכיח שלא היה בידי התובעים לגלות את העובדות המקימות את עילות התביעה, טענו התובעים ש"די ברובד העובדתי המפורט בתביעה ורובד עובדתי המצורף לתגובה זו בדבר העובדות החדשות" כדי לבסס את טענת התובעים להתיישנות שלא מדעת. אין ברובד העובדתי שבכתב התביעה וברובד העובדתי שצורף לתגובה ראיות, ולא לכאורה, לכך שנמנע מהתובעים לגלות את העובדות המקימות את עילות התביעה באופן סביר.למעשה התובעים עצמם טוענים שפנו בבקשה לקבל מידע מתיק הפירוק, ולא טוענים שלא קיבלו את המידע שביקשו שהיה חיוני לעילות התביעה כנגד המבקש. כלומר, לא רק שהתובעים לא הוכיחו מניעה שהיה עליהם להוכיח, אלא שהוכיחו לכאורה שהיה בידם לקבל את כל המידע אילו נקטו פעולות סבירות. על פי כל האמור, המסקנה היא שהותר הספק שהיה לי עת דחיתי את הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות קודם הגשת ראיות התובעים. לאור ראיות התובעים, המסקנה ההיא שלא הוכחה התיישנות שלא מדעת, ועל כן תביעות התובעים כנגד המבקשים התיישנו בחלוף 7 שנים לפני הגשת התביעה באוגוסט 2010. לפיכך, אני מקבל את הבקשה ומסלק את תביעת התובעים כנגד המבקש על הסף. התובעים והנתבע 6 יגישו עד יום 1.8.12 טיעון בכתב באשר להוצאות המשפט שמן הראוי לפסוק אגב סילוק התובענה כנגד הנתבע 6 על הסף בשלב זה. בניהליקויי בניההתיישנות