1. הצדדים הסמיכו אותי לפסוק בתביעה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, על סמך החומר שבתיק וסיכומי הצדדים. הוסכם כי פסק הדין יהיה מנומק. 2. ביום 18/03/07 חתמו הצדדים על הסכם לפיו הנתבעים ימכרו לתובעים את דירתם. בסעיף 3(א) להסכם נקבע כי החזקה בדירה תימסר לתובעים ביום 11/10/07. בסעיף 5 להסכם נקבע כי: "המוכר מצהיר כי אין בדירה מום נסתר הידוע לו, וכי מערכות המים החשמל, הגז, ההסקה והביוב תקינות, והוא מתחייב למסור את הדירה לקונה כשכל מערכותיה תקינות ופועלות למעט בלאי סביר הנובע משימוש רגיל". בסעיף 8 להסכם נקבע כי: "הקונה מצהיר כי ראה את הדירה וכי מצא אותה במצב המתאים לצרכיו, וכי הוא מוותר על כל טענת מום ו/או אי התאמה, למעט מום נסתר שהיה ידוע למוכר". התובעים קיבלו את המפתח לדירה במועד, ולטענתם במעמד קבלת המפתח הם ראו: "קירות עם רטיבות, דברים שלא ראינו כשבאנו לפני כן לראות את הדירה, ראינו שהכל מכוסה בצבע רטוב פינות מכוסות בצבע רטוב. שאלנו מה זה? אמרו שהיה ארון והם עשו צביעה שיהיה יותר נחמד. הדירה היתה בעלת ארבעה חדרים, היתה רטיבות בקירות למטה. כשקיבלנו את המפתח לא שמנו לב, שהבאנו בן אדם רצינו להחליף שירותים ואמבטיה ושיצבע את הבית, וכשהבאנו בן אדם הוא אמר שאי אפשר לתקן צריך להתחיל הכל מחדש מהשורש... ביום שקיבלנו את המפתח ראינו שיש דברים שלא ידענו עליהם, כשהבאנו את השיפוצניק אז הכל נחתם." (עמ' 3 ש' 16- עמ' 4 ש' 4). בעקבות זאת הזמינו התובעים מהנדס, אשר בחוו"ד מיום 17/10/07 קבע כי יש רטיבות כלואה מתחת לריצוף הדירה. המהנדס קבע כי הרטיבות נובעת מפגם בצנרת או מחדירת רטיבות מבחוץ דרך יסודות המבנה. המהנדס קבע כי איתור הבעיה ותיקונה יעלה 4,500 דולר, יבוש הדירה יעלה 1,500 דולר ותיקון נזקי הרטיבות בדירה יעלה 2,200 דולר. התובעים פנו בדרישת פיצוי לנתבעים ולאחר שלא נענו הגישו את התביעה שלפניי. 3. התובעים טוענים כי הנתבעים ידעו על הרטיבות לפני שנכרת הסכם המכר. התובעים מפנים לעובדה שלפני מכירת הדירה דאגו הנתבעים להדבקת אריחי קרמיקה על מרצפות הדירה, וכן לציפוי חלק מקירות הדירה בלוחות גבס להסתרת הרטיבות. התובעים טוענים כי הם שלמו 53,014 ₪ עבור תיקון הנזילה והנזק לדירה, 5,000 ₪ עבור מרצפות חדשות, ו-1,500 ₪ עבור חוות דעתו של המהנדס. כמו כן, התובעים דורשים פיצוי בסך 70,000 ₪ בגין עגמת נפש וירידת ערך הדירה. סכום התביעה עומד, אם כן, על סך של 130,000 ₪. 4. הנתבעים טוענים שהם לא ידעו דבר על הרטיבות. הנתבעים מכחישים מכל וכל את הטענה שהם צבעו חלק מקירות הדירה ביום מסירת המפתח. הנתבעים טוענים שהם לא התקינו את קירות הגבס, אלא בעל הדירה שקדם להם. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי הם הדביקו את אריחי הקרמיקה רק בגלל שמרצפות הדירה היו ישנות ומכוערות ולא בגלל רטיבות. הנתבעים גם טוענים כי הדירה הייתה מבוטחת בביטוח משכנתא, ולכן לא היה להם אינטרס שלא לתקן את הרטיבות אילו ידעו עליה. 5. לנוכח סעיף 8 להסכם המכר, אשר צוטט לעיל, השאלות המרכזיות שיכריעו את גורל תביעה הינן: האם הרטיבות שבה עסקינן הינה בבחינת מום נסתר, ואם כך הדבר האם הנתבעים ידעו על הרטיבות לפני חתימת הסכם המכר (ראו - הסכמת הצדדים בקדם המשפט - עמ' 5 ש' 15-16). הנטל להוכיח שהנתבעים ידעו על הרטיבות מוטל כמובן על התובעים. 6. אני סבור כי העובדה שבחלק מקירות הדירה הותקנו לוחות גבס אינה מוכיחה בהכרח כי הנתבעים ידעו על הרטיבות כיוון שלטענתם, אשר לא נסתרה, לוחות הגבס הותקנו על ידי הבעלים הקודם של הדירה .לכך יש להוסיף את העובדה שהמומחה מטעם התובעים כלל לא התייחס בחוות דעתו לקירות הגבס ולמשמעותם. כמו כן, לא ברור מה ההיגיון בציפוי הקירות בלוחות גבס כאשר לפי חוות דעתו של המומחה מקורה של הרטיבות בצנרת שברצפת הדירה או ביסודות הבניין, ולא בקירות. יודגש, כי אין שום טענה לפיה הייתה חדירת מים מקירות חיצוניים מעל היסודות, ולכן לא ניתן לשלול את טענת הנתבעים שקיר הגבס נועד לבידוד מהקור. גם הדבקת אריחי הקרמיקה, הגם שהיא יכולה לנבוע מרצון להסתיר את הרטיבות, איננה מכריעה את הכף. המומחה מטעם התובעים לא קבע עמדה נחרצת בעניין, אלא שיער שזו הייתה מטרת ההדבקה. השערה זו אינה נטולת היגיון, אולם ניתן להקשות ולשאול אם התכוונו הנתבעים להסתיר את הרטיבות אזי במה הייתה אמורה להועיל הדבקת האריחים, כאשר הרטיבות עולה בקירות הדירה מעבר לקו הריצוף, כך שניתן להבחין בה למרות הריצוף. גרסת התובעים לפיה הנתבעים צבעו את קירות הדירה ביום מסירת המפתח איננה משכנעת מן הטעם שהתובעים לא הגישו שום תמונה שבה ניתן לראות את הקירות שנצבעו. להפך, בכל התמונות שהוגשו ניתן לראות שהקירות לא נצבעו כלל. 7. ובכל זאת, בסופו של דבר שוכנעתי כי הנתבעים ידעו שקיימת בעיית רטיבות בדירה מפני שלפי חוות דעת המהנדס היו קילופי רטיבות בתחתית קירות הדירה. הרטיבות בדירה איננה רטיבות של מה בכך, ולכן קשה להניח כי התובעים לא היו ערים לקילופים בקירות. בהקשר זה יש להפנות לסעיף 7 לתצהיר הנתבע אשר בו הנתבע לא הכחיש בפה מלא את תופעת הקילוף, אלא הוא טען כי גם התובעים יכלו לראות את הקילופים. הנתבעים טוענים שלא מדובר במום נסתר כיוון שהתובעים יכלו לראות את הקילופים ולבדוק את מקורם. טענה זו איננה משכנעת. אין דין מי שגר בדירה במשך תקופה, במהלכה הוא מתוודע לכל סימן של קילוף, כדין מי שמבקר בדירה מספר פעמים לפני רכישתה ולא מתמקד, מן הסתם, בבחינת בסיסי הקירות שמא יש בהם קילופי צבע. אין לי ספק שאילו התובעים היו רואים את הקילופים אזי הם לא היו משאירים עניין זה ללא התייחסות כזו או אחרת בחוזה. מסקנתי הינה שמבחינת התובעים היה מדובר במום נסתר. על כן הנתבעים חייבים לפצות את התובעים בגין נזקיהם. 8. הנזק לו טוענים התובעים מופרז. לפי חוות דעת המהנדס עלות הטבת הנזק ותיקונו עומדת על סך של 8,500 דולר ולכן הקבלות שהציגו התובעים על סך של 58,000 ₪ אינן משכנעות. מחוות דעת המהנדס יש להפחית סך של 2,500 דולר בגין איטום מסד הקיר המערבי כיוון שאין ראיה שזה מקור הרטיבות. כמו כן, מעלות שיקום נזקי הרטיבות בדירה בסך 2,200 דולר יש להפחית סכום מסוים בגין העובדה שהתובעים התכוננו ממילא לצבוע את כל הדירה. אינני מקבל את טענת התובעים לפיצוי בסך 70,000 ₪ בגין עגמת נפש, ירידת ערך הדירה וכו'. נזקים אלו לא הוכחו. אין הוכחה לירידת ערך הדירה כיוון שלא הוגשה חוות דעת שמאי, ובאשר לעגמת נפש אין לפסוק דבר בשים לב לכך שהתובעים ממילא שיפצו את הדירה עובר לכניסתם אליה. אשר על כן אני מעריך את נזקם של התובעים בסך של 22,000 ₪ נכון להיום, כולל שכר טרחת המהנדס. 9. הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 22,000 ₪ בחמישה תשלומים חודשיים שווים החל מיום 22/08/10 ואילך. הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. גם סכומים אלו ישולמו בחמישה תשלומים שווים כנ"ל בכל 22 לחודש. איחור של יותר משלושה ימים בביצוע אחד התשלומים יחשב כהפרה של פסק הדין ואז יעמוד כל סכום פסק הדין לפירעון מיידי. בניהליקויי בניה