1. התובע הגיש תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון מהם הוא סובל, לטענתו, כ"מחלת מקצוע", שהיא בגדר "פגיעה בעבודה", כמשמעה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) ולחילופין על דרך המיקרוטראומה. 2. משדחה הנתבע את התביעה בנימוקים- "1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו לירידה בשמיעתך. לפיכך אין לראות במחלתך כתאונת עבודה. 2. תנאי להכרה בנזק בשמיעה כמחלת מקצוע הוא- עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ- 85 דציבל. תנאי זה לא התקיים לגביך, ולכן לא ניתן לראות בנזק בשמיעתך בגדר מחלת מקצוע 3. הנזק בשמיעתך התפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתך", הגיש הוא תביעה לבית הדין. 3. בתיק זה העידו, מטעם התביעה - התובע בעצמו ואריה ניב - ממונה הבטיחות של חברת אל על (להלן- אריה) ומטעם הנתבע גדעון בן ממס - מנהל מחלקת מחסנים באל על ב- 10 שנים אחרונות (להלן- בן ממס). 4. מתצהיר התובע, לרבות התצהיר המשלים, עולות העובדות כלהלן - א. התובע יליד 1946 הועסק בחברת אל על מ-29.11.70 ועד 1.9.04, מועד בו נאלץ לפרוש פרישה מוקדמת; ב. בתפקידו הועסק התובע כמחסנאי משך למעלה מ-30 שנים. עבודתו התבצעה במחסן סגור הבנוי כהאנגר גדול, הממוקם באזור חניית המטוסים (להלן- המחסן). תפקידו היה לספק חלקים למכונאים העובדים על המטוסים; ג.בהאנגר 3, שהיה סמוך למחסן, נעשו עבודות סמרור, ניקוי בלחץ אויר, ליטוש, חיתוך, השחזה ודפיקות ברעש חזק מאוד משך רוב שעות היום והדבר הפריע מאוד לתובע. בשל אופי העבודה ותנועת מכשירים ומכונות למחסן וממנו, נשארה דלת המחסן לעיתים פתוחה ואז עוצמת הרעש היתה חזקה יותר. גם כשדלת המחסן היתה סגורה הרעשים מהאנגר 3 נשמעו היטב והפריעו מאוד לתובע; ד. בקרבת המחסן, משך מספר רב של שנים, נעשתה בדיקה והרצה של מנועי המטוסים. הדבר התבצע במרחק 200-250 מ' מהמחסן ונעשה כמעט מידי יום במשך מספר שעות ובאותה עת הרעש היה מחריש אוזניים, עד כדי כך שלא ניתן היה לשמוע אחד את השני ממרחק סנטימטרים ספורים; ה. העובדים פנו בתלונות רבות על כך , אך לקח כמה שנים עד אשר הרחיקו את מקום הרצת המנועים מהמחסן; ו. בנוסף, נחשף התובע לרעש מזיק ממנועי המטוסים בעת שנסעו, הוסעו, נחתו או המריאו וכן ממתקני ההרמה והפריקה שהופעלו במחסן עצמו ע"י מלגזה חשמלית ושימשו לצורך העלאת והורדת מטען והפיקו רעש עז; ז. פעמים רבות נחשף התובע לרעש מזיק משני המקורות גם יחד וכתוצאה מכך נגרמו לתובע ירידה בשמיעה וטנטון; ח. מאישור מנהל מחלקת בטיחות ואיכות הסביבה באל על שנמסר לנתבע עולה שאל על אישרה קיום רעש מזיק משך כשעתיים ביום, תוך ציון שקיים קושי להעריך את החשיפה לרעש בכל שנות עבודתו של התובע; ט. במחסן ובסביבתו בוצעו בדיקות רעש ע"י אל על ואי הצגת תוצאותיהן מעידה קרוב לודאי - על ניסיון להסתירן; י. הרעש לו נחשף התובע היה עז בהרבה מזה המתואר בנספח א' (יתואר להלן) ומספר עובדים שעבדו עמו הוכרו ע"י הנתבע כנפגעי עבודה בגין חשיפה לרעש מזיק; יא. התובע הופנה לבדיקת הערכת טנטון אשר אבחנה כי מאפייני הטנטון נמצאו אופייניים לטנטון ממקור חשיפה לרעש וכי אמינות התוצאה גבוהה (צורף כנספח ב' לתצהיר). בנוסף ביצע התובע בדיקות אודיוגרם אשר אבחנו ירידה בשמיעה (צורף כנספח ג' לתצהיר); יב. בפני הנתבע לא הונחה כל תשתית עובדתית שיש בה לבסס קביעתו כי לא נתקיים התנאי של עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ- 85 דציבל; יג. טרם חשיפתו לרעש מזיק, במסגרת העבודה, התובע מעולם לא סבל מטנטון ואין כל בסיס ויסוד לקביעה, על פיה התפתחו נזקים על רקע מצב תחלואתי טבעי. 5. מעדותו של אריה עולות העובדות כלהלן - א. אריה נכנס לתפקידו כממונה בטיחות באל על בשנת 2008, והחליף את שרמן שקדם לו בתפקיד; ב. החוק דורש לעשות בדיקות רעש במקומות שבהם העובדים חשופים לרעש כאשר לפי החוק מעל 85 דציבל ל-8 שעות עבודה נחשב כמקום עבודה עם רעש מזיק. המקומות שחשופים לרעש הם - רחבות המטוסים, ההאנגר, בתי מלאכה שבהם יש רעש חזק. אין בדיקה לכל מקומות העבודה; ג. במקום עבודת התובע לא נערכו בדיקות רעש, משנחשב כמקום שקט יחסית, אלא אל על ערכה בדיקות פנימיות משלה. יש להבדיל בין בדיקות שמחוייבים על פי חוק, כאשר הרעש הוא מעבר ל-85 דציבל, לבין מקומות שבהם הרעשים יותר נמוכים ואז מבצעים על פי החברה; ד. על פי הבדיקות הפנימיות של אל על, במקום עבודתו של התובע מעולם לא היה רעש שהגיע ל-85 דציבל במשך 8 שעות עבודה. יכול להיות שיש רעש פתאומי מעל 85 דציבל לזמן קצר כמו בכל מקום שמסתובבים בו. במקום בו עבד התובע אין שום מכונה שמחוללת רעש; ה. אריה אישר את הנתונים שבת/1 שהינו מסמך עליו חתום מנהל בטיחות ואיכות הסביבה באל על - (מי שקדם לאריה) מאיר שרמן שם נרשם, בין היתר- "1. כעובד מחסנאי במחסן טכני ראשי, הנ"ל היה חשוף לרעשים ממוצעים בנקודות עבודה שונות, במשכי זמן משתנים , לכן קיים קושי להעריך את חשיפתו לרעש בתנאים אלו משנת 1970 ועד 2004; 2. להלן דוגמאות לרמות רעש בעבודה: - במחסן טכני ראשי ("מחסן חומרים קשיחים") 70-75 דציבל. - בעבודה במחסן כשבהנגר מס' 3 הסמוך מבצעים פעולות "רועשות" למשך כשעתיים ביום: כ- 85 דציבל. 3. יש לציין כי כל משכי החשיפה אינם רציפים במשך 8 שעות עבודה במשמרת. 4. לעובדים כנ"ל סופקו לשימושם מגיני אוזניים". (ההדגשות הוספו- א.ס.); ו. לגבי מסמכים נוספים שהוצגו לאריה השיב כי מדובר בבדיקות רעש בהאנגר 3 בלבד שהינו אותו האנגר שהיה סמוך למחסן בו עבד התובע והמוזכר בת/1, שהינו בדיקה סביבתית חיצונית לחשיפה לרעש במקומות עבודה על פי החוק. בין המסמכים שהוצגו יש בדיקה פנימית של אל-על ממנה עולה שיש חשיפה לגבי האנגר 3 בלבד (ת/2); ז. שדה תעופה כולו יש בו מטוסים ואם להעריך את המקום שבו יש הרצת מנועי מטוסים, מדובר כיום במרחק של 300-400 מ' מהמחסן. הן מה שהיה לפני שנכנס לתפקיד והן לגבי עוצמת הרעש אינו יודע. לגבי תדירות של ביצוע ההרצות, זה דבר שהוא לא קבוע ומשתנה בהתאם לצרכים; ח. לא בוצעה במחסן אי פעם בדיקה של מפלסי רעש בזמן שבחוץ מבוצעת הרצת מנועי מטוסים והסיבה - כי לא נראה בעיני אל על שיש צורך לבצע את זה; ט. הבדיקות הפנימיות הן בדיקות עם מכשיר מדידה שמיועד לבדיקות רעש, אבל מבחינת החוק זה לא עומד בתקן הנדרש. ככל שעל פני המכשיר הפשוט הזה היו נתונים של מעל 85 דציבל היו מזמינים בדיקה מהמכון לבטיחות; י. עצם העובדה שהמחסן במרחק 300-400 מ' מההאנגר העוצמה שם תהיה הרבה יותר נמוכה, שכן המקום הרועש זה לא מקום עבודתו. אל על מחובתה לבדוק את עוצמות הרעש במקומות העבודה, לא אם אנשים חולפים במקום או עוברים במקרה או שהרעש מגיע אליהם באופן חד פעמי. סביר להניח שאם היתה תלונה בזמן אמת היו באים לבדוק ואם היו מגיעים למסקנה שמקום העבודה הזה נחשב כחשוף לרעש, היו מביאים בודק חיצוני מוסמך שיבצע את הבדיקה. 6. א. לתובע הוצג אישור מיום 25/8/04 מצה"ל (נ/1) בו נרשם כי בתאריך 13.1.1964 בין יתר האבחנות והממצאים הרפואיים שנרשמו נמצא - "ליקוי קל בשמיעה" והוא השיב שאינו זוכר זאת. ב. כאשר נתבקש התובע לאשר שהמחסן בו עבד היה סגור והיה בו מיזוג אויר השיב- "לא בכל המחסן היה מיזוג אויר. היה רק בדלפק החלוקה....היתה בו דלת ולפעמים היא היתה פתוחה" (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 12,10) כאשר הקשתה ב"כ הנתבע ואמרה לת' שכאשר הגיש את התביעה למל"ל כתב שהעבודה מתבצעת במחסן סגור, השיב - "סגור אבל לפעמים כשנכנס מכונאי לקבל חלקי חילוף הוא היה משאיר את הדלת פתוחה." בהמשך אישר שרוב הזמן הדלת היתה סגורה. (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 17,15). ג. כאשר נתבקש לאשר שאל-על סיפקה אוזניות לעובדים וגם לו, השיב שלו באופן אישי לא והוא חושב שגם לאחרים לא. וכאשר נשאל אם נכון שלא סופקו אוזניות כי היה שקט במחסן ולא היה צריך אוזניות השיב- "הרעש הוא לא נמדד בדיוק בגלל שהיה שקט או לא. רעש היה לפעמים. היה רעש". (עמוד 14 לפרוטוקול שורה 25). בהמשך כאשר עומת עם הטענה שהממונה על הבטיחות העיד שלא עשו בדיקות רעש כי לא היה שם רעש, הבהיר "היה רעש של מטוסי מטען ושל הרצות מנועים והיו גם מקרים שהייתי צריך לחזור פעמיים, שלוש על משפט שאמרתי למישהו אחר." וכאשר נתבקש לאשר שבמחסן לא היו מכונות מרעישות בכלל השיב שהיתה מלגזה שהרעישה רק כאשר היו מבצעים בה הרמת המטען. כאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה- "אבל לא תמיד עמדת לידה?" השיב- "אני עבדתי עליה הרבה. וזה הציק לי מאוד, כי הייתי שומע ממש צפצופים." (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 7-8) וכאשר בהמשך נתבקש לאשר שלא עבד בהאנגר 3 השיב שעבד מס' פעמים כממלא מקום אך באילו תקופות וכמה זמן הוא לא יכול להגיד. זה היה כשהיה חסר אנשים, ובתקופה של 30 שנה בממוצע פעם בחודש לפעמים יותר. ד. כאשר בהמשך עומת התובע עם הטענה שבן ממס העיד שהרצות מטוסים עושים פעם בשבוע, פעם בשבועים או פעם בכמה ימים וגם זה נמשך פרק זמן קצר השיב שהרצות לפעמים היו מידי יום ולפעמים זה גם לא לקח מס' דקות אלא כחצי שעה. כאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה - "ז"א שמה שאתה אומר בתצהיר שלך שכל היום במשך מספר שעות זה לא נכון, גם לפי מה שאתה אומר?" השיב- "זה יכל להיות חצי שעה, אבל מס' פעמים ביום. אולי לזה התכוונתי. זה ברור שלא יריצו אף פעם מטוס למס' שעות." (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 20-21). ה.כאשר בסיום נשאל האם מסלול הנסיעה של המטוסים היה במרחק של יותר מקילומטר מהמקום שבו עבד השיב שחד משמעית לא אלא בין 200 ל-250 מ' ואפילו אולי פחות. 7. א. בראשית חקירתו הנגדית הכחיש בן ממס שהתובע התלונן בפניו על בעיות שמיעה ואף הוסיף שאף פעם. כאשר עומת עם ההודעה שמסר לחוקר הנתבע (נ/2) בה כתוב שהתובע התלונן בפניו שיש לו כאבים בגוף והתלונן גם על כך שיש לו בעיות שמיעה השיב - "מבחינה בריאותית התובע סבל מכל מיני דברים. מעבר לזה אין לי מושג ... לא יודע. יכול להיות שאמרתי לחוקר שלהם שגם על זה התלונן, אבל אני עומד כאן ומעיד שעל שמיעה הוא לא התלונן, אבל התלונן על דברים אחרים". (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 12, 14- 15) וכאשר נתבקש לאשר שהיו עובדים אחרים במחסן שהתלוננו על בעיות שמיעה השיב שלא בפניו. בהתייחס לת/1 בו נרשם שבמחסן טכני ראשי נמצאו רמות רעש ברמה של 70 עד 75 דציבל, השיב שאינו מאשר ואינו מכחיש. ג. בהמשך חקירתו הנגדית נשאל בן ממס אם טוען הוא שלא היה רעש בכלל במחסן ותשובתו "אנחנו עובדים ברעש, אנחנו עובדים במחסן שהוא קרוב להאנגר וקרוב לרחבת המטוסים. כשמריצים את המנועים יש רעש במחסן". (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 13-14) והמרחק בין האנגר 3 למחסן קרוב מאוד, יש מנהרה שמחברת ביניהם וזה פחות מ - 100 מ'. בקשר למלגזות נתבקש בן ממס לאשר שבתוך המחסן עובדים עם מלגזות וטרקטורים והשיב שרק עם מלגזה אחת, ובשעת הצורך בלבד. כן אישר שהתובע הפעיל את המלגזה הזאת. כאשר נתבקש לאשר שמדובר במלגזה רועשת בזמן העבודה השיב- "במחסן הראשי המלגזה לא רועשת, אבל התובע לפני זה עבד במחסן שבו היו גם מלגזות וגם טרקטורים שהם הרעישו יותר וזו עבודה חיצונית מחוץ למחסן." (עמוד 19 לפרוטוקול שורות 24-25) וכאשר נתבקש לאשר שהמקום שבו בוצעה הרצת המנועים היה מרוחק כ-200 עד 250 מ' מהמחסן השיב שאינו יכול למדוד אבל זה לא היה רחוק. וכאשר נתבקש לאשר שהרצת מנועים בוצעה בתדירות משתנה, היו תקופות שבהן היא בוצעה כמה פעמים בשבוע ואפילו מידי יום השיב שזה מתבצע לפי צורכי החברה לפעמים פעם בשבוע, או פעמיים בשבוע או 3 פעמים בשבוע ובשעות משתנות ולא סדירות. ד. בהמשך חקירתו הנגדית אישר שהדלת של המחסן היתה חלק מהיום פתוחה, ומינימום רעש חדר למחסן מהאנגר 3 הסמוך. ולגבי פריקת וטעינת מטען ממטוסים בקרבת המחסן הבהיר שזה לא נעשה בקרבת המחסן אלא די רחוק והוסיף שלפי החוק לא מחנים מטוס ופורקים ממנו מטען אלא במרחק סביר מאנשים שעובדים במחסן ולהעריך איזה מרחק לא ידע. כמו כן לא ידע להשיב האם נכון שהיה גנרטור שהפעיל את מתקן הפריקה והטעינה. בסיום חקירתו הנגדית השיב שלא היה רעש שחדר למחסן בגין הפעולה של פריקה וטעינה. 8. בחקירה החוזרת חזר ואישר בן ממס שההאנגר נמצא במרחק של הרבה פחות מ-300, 400 מ' מהמחסן. וכאשר עומת עם השאלה איך זה מסתדר עם התשובה לחוקר השיב- "יכול להיות שאמרתי וטעיתי אבל זה היה הרבה פחות. הבהרתי שהיתה מנהרה שקישרה ביניהם". (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 5-6) . 9. לשאלת חוקר הנתבע אם במחסן או במחסנים בהם עבד התובע היו מכונות או כלים מרעישים כלשהם השיב בן ממס - "במחסן עצמו שבו עבד רחמים אין מכונות או כלים מרעישים , אך האנגר שנמצא בצמוד למחסנים, ועובדים על כלים שונים בסמרור ודפיקות, אך את הרעשים מעבודות אלה לא שומעים במחסן שבו עבד רחמים. מחוץ לאנגר היו מבצעים הרצות של מנועי מטוסים ווזה היה לא רחוק מהמחסן שבו עבד רחמים, מרחק של 300- 400 מ' מהמחסן ובזמן ההרצה של המנועים, היו רעשים חזקים מאד"; כאשר נשאל על ידי החוקר באיזו תדירות היו נעשים הרצות המטוסים השיב - "יכול להיות פעם בשבוע, או פעמיים או פעם בשבועיים, אין זמנים קבועים וכל הרצה כזאת היתה לוקחת מספר דקות לא יותר". 10. בחקירתו, בן ממס שינה מעט את גרסתו כך שתתיישב טוב יותר עם גרסת התובע. כך לגבי המרחק בין הרצת המנועים לבין המחסן וכן לעניין תדירות ההרצה ומשך הזמן של כל הרצה. לעניין זה הלכה פסוקה היא- כי יש להעדיף גרסה שנמסרת ע"י עד לחוקר, על פני גירסה מאוחרת "ומשופצת" בעדות בבית הדין. על העדפת דברים שנאמרו לחוקר המוסד, נקבע בדב"ע מח/42-0 ורטנסקי - המוסד לביטוח לאומי, (פד"ע י"ט 471) "בית הדין האזורי שמע את המערער, שהיה העד היחיד שהעיד במשפט, התרשם מעדותו, ורשאי היה להעדיף את דבריו בפני חוקר המוסד על אלה שאמר לפני בית הדין, מה עוד שהתרשם שגרסותיו של המערער בבית הדין הן גרסות מאוחרות ו"משופצות" לצורך הדיון". הוא הדין בענייננו, משברי כי בעדותו בבית הדין "שיפץ" בן ממס את גירסתו המקורית, כפי שמסר בהודעתו לחוקר, ושינה אותה לצורך הדיון. 11. כנספח ב' לתצהיר התובע צורפה בדיקת טנטון אשר אבחנה כי מאפייני הטנטון נמצאו אופייניים לטנטון ממקור חשיפה לרעש וכי אמינות התוצאות כבדות; כן צירף התובע כנספח ג' לכתב התביעה בדיקת אודיוגרם אשר אבחנו ירידה בשמיעה. 12. סעיף 84 א לחוק קובע כלהלן- 84א.(א)אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה. (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית. מיום 1.4.2005 תיקון מס' 79 ס"ח תשס"ה מס' 1997 מיום 11.4.2005 עמ' 346 (ה"ח 143) הוספת סעיף 84א 13. המחלוקת בה יש להכריע הינה אם המערער אכן עבד בתנאים של חשיפה לרעש מזיק ברמה המספיקה להכרה בליקוי השמיעה כמחלת מקצוע. בתוספת השניה לתקנות הבטיחות בעבודה (גהות תעסוקתית ובריאות העובד ברעש), תשמ"ד- 1984 הוגדרה רמת חשיפה משוקללת מרבית מותרת לרעש התקפי ומתמשך. לענייננו רלבנטית ההוראה האוסרת חשיפה מעל 85 דציבל במשך יום עבודה שנמשך 8 שעות. מכאן שיש לבחון האם התובע נחשף לרעש של לא פחות מ- 85 דציבל במשך יום עבודה שנמשך 8 שעות. 14. מת/1 עולה שבמחסן בו עבד התובע היה רעש של 70-75 דציבל כאשר משכי החשיפה אינם רציפים במשך 8 שעות עבודה במשמרת. באשר לעבודה במחסן כשבהנגר מס' 3 מבצעים פעולות רועשות הוכח שמדובר על פעולות שהן למשך שעתיים ביום כ- 85 דציבל ומכל מקום לא מדובר במקום עבודתו הקבוע של התובע. עוד עולה מהעדויות כי דלת המחסן היתה בדרך כלל סגורה כאשר ברוב הזמן פעל מזגן - מה שמקשה על רעש חיצוני לחדור, וכי במחסן אין מקור רעש מזיק והכלי המכאני היחיד שהופעל היתה מלגזה שבקשר אליה טען התובע שאמנם היא הרעישה מאד אך רק כאשר היו מבצעים בה הרמת המטען ומשך הזמן בו בוצעה הרמת מטען לא הוכח ומכל מקום לא נסתר האמור בת/1. כמו כן מעדותו של בן ממס עולה כי במחסן הראשי המלגזה לא רועשת אבל הוסיף כי התובע לפני זה עבד במחסן שבו היו גם מלגזות וגם טרקטורים שהם הרעישו יותר ומדובר בעבודה חיצונית מחוץ למחסן, וזה היה לפני כ- 20 שנה. נוסיף שמהחומר שהוצג בפנינו לא נמצאו תלונות בדבר ליקויי שמיעה סמוכות. כך למשל בבדיקת הערכת טנטון מיום 29.6.04 נשאל התובע מתי הופיע הטנטון לראשונה ועל כך השיב- "לפני מעט יותר מחצי שנה...". ובביקור אצל רופא א.א.ג מיום 26.5.04 נרשם- "ביקור חוזר מתאריך 18.4.04 . מתלונן על ירידה בשמיעה דו צדדי" 15. לגבי הרעש שבקרבת המחסן- באשר להאנגר 3- התובע העיד כי עבד שם אחת לחודש. כן הוכח שהאנגר מצוי במרחק של כ 300- 400 מטר מהמחסן כפי שבן ממס העיד בהודעתו לחוקר וכפי שהעיד אריה . באשר למדידות שצוינו בסיכומי התובע והמתייחסים להאנגר 3 מצאנו להעיר שתי הערות - ראשית, התובע לא עבד בהאנגר עצמו אלא במחסן שברוב הזמן דלתו היתה סגורה ובמרחק 300-400 מ', שנית- הפעולות כעולה מתוצאות המדידה, לא מתבצעות לפרקי זמן ארוכים, ולבטח לא 8 שעות. באשר להרצת מנועי מטוסים - מדובר אמנם ברעש חזק מאד אך הוא נעשה בממוצע אחת לשבוע במשך מספר דקות כאשר מהודעתו של בן ממס עולה כי מדובר בפעולה שנעשתה אף בתדירות פחותה. באשר למסלולי המראה ונחיתה - מעדותו של התובע עולה כי מדובר במסלולים הנמצאים רחוק יותר מההאנגר. פריקה וטעינה של מטען ממטוסים - הוכח כי לא התבצעה פריקה בקרבת המחסן ולא חדר רעש למחסן בגין פעולת פריקה. לכל זאת נוסיף עוד כי מחקירתו של אריה עולה כי לא נערכו בדיקות רעש במקום עבודתו של התובע משהמקום נחשב כמקום שקט יחסית, ובדיקות פנימיות שבוצעו עם מכשירי מדידה הובילו למסקנה כי אין טעם בביצוע בדיקות חיצוניות. מקובלת עלינו עדותו של אריה שלא נבדקים מקומות כדוגמת המחסן שהרעש מגיע אליהם באופן חד פעמי או שאנשים חולפים במקרה, שכן כל אחד ואחד מאיתנו חשוף פעם בכמה זמן לרעש חד פעמי או לרעש שארע במקרה. לכל זאת נוסיף עוד כי אצל תובע אובחן ליקוי שמיעה כבר בשנת 64' במסגרת הצבא. 16. נוכח כל האמור שוכנענו כי התובע לא היה חשוף לרעש מזיק כהגדרתו בחוק ובפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל- 1970 ומשכך התביעה להכיר בליקוי השמיעה של התובע כמחלת מקצוע נדחית. כן לא הוכח בפנינו כי נתקיימו הנתונים להכיר בליקוי השמיעה לו טוען התובע על דרך המיקרוטראומה. 17. סוף דבר - התביעה נדחית. 18. אין צו להוצאות. שמיעהתעופהמטרד רעש