זוהי תביעה כספית לתשלום פיצויים בסך 2,881,705 ₪ שהגישו התובעים כנגד הנתבעת בגין ליקויי בניה. העובדות: 1.א. התובעים הם 12 משפחות דיירים אשר רכשו מהנתבעת, אלרם חברה לשיכון בע"מ, דירות וקוטג'ים במודיעין (להלן: "הדירות"), וכן 2 נציגויות של בתים משותפים בהם מצויות הדירות. יחידות הדיור נחלקות לשני סוגים: שמונה דירות קוטג', בנות 4 חדרים, הנמצאות ברחובות "אגס", "אשחר" ו"תפוח", וארבע דירות חד מפלסיות בנות 4 חדרים אשר נמצאות ברחוב "עמק דותן". ב. לטענת התובעים, נתגלו בדירות וברכוש המשותף לקויים, כמפורט בכתב התביעה. לטענתם, חלק מהליקויים אינם ניתנים לתיקון וחלקם לא תוקנו, חרף פניותיהם החוזרות ונשנות. על כן, ומשלא נענתה הנתבעת לדרישותיהם, הגישו את התביעה נשוא פסק דין זה, בה עתרו לפצותם בסכום כולל של 2,881,705 ₪. לכתב התביעה צורפה חוו"ד של המהנדס ברגמן. ג. לטענת התובעים, התחייבה הנתבעת כי הקוטג'ים יכללו גם עליית גג (להלן: " עליית הגג"). להתחייבות חוזית זו קדם, לטענת התובעים, מצג אותו הציגה הנתבעת באמצעות פרוספקטים, בהם תוארה דירת הקוטג' העומדת להמכר. בפועל, לא עמדה הנתבעת בהתחייבויות הנטענות מחמת היעדר זכויות בניה מספיקות בתב"ע. לאור האמור לעיל, תבע כל אחד מדיירי הקוטג'ים סכום של 170,000 ₪ בגין ירידת ערך הדירה, הן מחמת ליקויי בנייה והן מחמת החסר הנטען בקומת עליית הגג. ד. הנתבעת הגישה כתב הגנה כשאליו מצורפת חוות דעת, אשר נערכה על ידי מר ראובן כץ, המתייחסת לליקויי הבנייה. ה.ביום 9.5.01 מונה המהנדס ושמאי המקרקעין, מר דוד טיגרמן, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "טיגרמן"). ו.לאחר שמיעת חלק ניכר מעדויות הצדדים תוקנה התב"ע ואושרה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, וביום 13.9.2005 פורסמה התכנית בילקוט הפרסומים מס' 5438 (נספחים א1 ו א2 בכתב ההגנה המתוקן). התב"ע המתוקנת איפשרה את ניצול חללי הגג בקוטג'ים באופן שהתאפשר בהם בניית 30 מ"ר במזקף ראש שלא יפחת מ- 1.80 מ'. ז.לאור שינוי התב"ע הגישו הצדדים, בהסכמה ועל פי החלטת בית המשפט, כתבי טענות מתוקנים, כשהתיקון מתייחס אך ורק לחלל עליית הגג מכח שינוי התב"ע. ח. ביום 20.12.05 הוגש כתב תביעה מתוקן שאליו צורפה חוות דעתו של שמאי המקרקעין מר גיל בלולו. ביום 18.5.06 הוגש כתב הגנה מתוקן שאליו צורפה חוות הדעת של השמאי פרלמן מיום 8.5.06. ט.הצדדים הסכימו על מינוי מומחה מוסכם, המהנדס עודד האושנר (להלן: "האושנר"), אשר התמנה מטעם בית המשפט ליתן חוות דעת לעניין ערך הדירות לאחר תיקון התב"ע. 2. חלק מהסוגיות שבמחלוקת הינן סוגיות הרלוונטיות לכל דירה בנפרד, וחלקן האחר רלוונטי לכלל הדירות. על כן תדונה קודם הסוגיות המשותפות לכלל הדירות ולאחר מכן תהא התייחסות לכל דירה בנפרד. עליית הגג: 3. בתביעה המקורית טענו התובעים כי מאחר והנתבעת לא סיפקה להם עליית גג, אשר ניתנת לשימוש כחלק אינטגרלי של הדירה, מכרה להם הנתבעת זכויות בעלית הגג שאינן בנמצא. התובעים דרשו פיצוי בגין ירידת ערך בסך 170,000 ₪ לכל קוטג', כשסכום זה כולל, כאמור, גם ירידת ערך הנובעת מליקויי בניה. הנתבעת דחתה טענה זו וטענה כי לא התחייבה לספק את עליית הגג האמורה. גם לאחר שינוי התב"ע, אשר איפשר שימוש לצרכי מגורים בעליית הגג, המשיכה הנתבעת לטעון כי לא הייתה חייבת לספק חלל זה על פי ההסכם בין הצדדים. טענות התובעים: 4.התובעים טוענים כי התחייבות הנתבעת נובעת מהפרוספקטים, מהמפרט ומהתשריט גם יחד. עוד טוענים הם כי הוצגו להם מצגים, מהם למדו כי הרחבת הדירה על ידי בניית עליית הגג היא אופציה העומדת לרשותם. כך, לדוגמא, העיד ינון בוכריס כי המתווך מטעם הנתבעת הסביר לו כי על ידי בנייה בקומה העליונה הוא יוכל להכפיל את שווי דירתו. כך גם נסים בכר ז"ל, שהצהיר כי מנכ"ל אלרם הציע להם להתרשם מדירת קוטג' דומה בירושלים ולבחון כיצד נראית דירת קוטג' לאחר הרחבתה, וכך גם במקרה של משפחת רן, שם הראה איש המכירות למשפחת רן דירה דומה בה נבנה חדר נוסף בעליית הגג. התובעים מפנים להלכה לפיה יש לפרוספקטים תוקף מחייב (ע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חימר בע"מ ואח', פ"ד נ(1) 826 (להלן: "הלכת צמיתות") וע"א 6271/95 אדוניהו אשר ואח' נ' פרוייקט גן העיר בע"מ, פ"ד נה(1) 577, (להלן: "הלכת אדוניהו")). עוד טוענים הם כי התנהגות הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות תום הלב. 5.לאחר תיקון התב"ע תוקן תחשיב הפיצוי בעניין עליית הגג. לפני אישור התב"ע התבססה התביעה בראש נזק זה על תחשיב לפיו עוקר מרכיב עלות השטח של עליית הגג ממחיר הבית. לאחר אישור התב"ע, התחלק הנזק לשלושה ראשי נזק על פי חוות דעתו של האושנר כדלקמן: א. דחית השימוש - כתוצאה מהיעדר תכנית מאושרת לעליית הגג לא ניתן היה לעשות בה שימוש עד ליום בו אושרה התכנית החדשה. ב. תשלומים הנובעים ממימוש התכנית החדשה - היטל השבחה ותשלום למנהל מקרקעי ישראל. ג. נזק לצמיתות בגין חוסר של 15 מ"ר - בפרוספקט הייתה התחייבות ל-45 מ"ר בעליית הגג, ואילו במציאות רק 30 מ"ר מתוך עליית הגג הינם בגובה מינימאלי של 1.80 מטר, ואילו שאר השטח הוא נמוך יותר. אי לכך קיים חוסר נטען של 15 מ"ר. 6. האושנר חישב בחוות דעתו את הפיצוי על פי שלושת ראשי הנזק הנ"ל והתובעים בקשו להוסיף על קביעותיו בשני עניינים: ראשית, בעוד האושנר קבע כי היטל ההשבחה הוא 15,000 ₪ לדירה, שומה שנערכה מטעם עיריית מודיעין בדירה אחרת, שאיננה נכללת בין הדירות נשוא התביעה אך זהה לדירות התובעים באותו פרוייקט, הגיעה לסכום של 32,625 ש"ח כשהתשלום בפועל, לאחר מו"מ, היה 23,200 ₪. אי לכך מבקשים התובעים לקבוע היטל השבחה בסך 23,200 ₪. שנית, במקרים בהם נעשה שימוש בלתי חוקי בשטח, קודם לאישור התכנית, הפחית השמאי 50% מדחיית דמי השימוש כשהתובעים סברו כי אין מקום להפחתה זו. טענות הנתבעת: 7.הנתבעת טוענת כי התחייבותה על פי הסכם המכר היתה לארבעה חדרים בלבד ולא לחמישה חדרים. עוד טוענת הנתבעת כי גם בתשריט צויין כי גמר הקומה יבוצע על ידי המשתכן ועל חשבונו, לאחר קבלת האישורים מהמועצה המקומית מודיעין. במפרט סומנה עליית הגג כ"חלל גג" ולא כחדר, וסומן פתח שרות צר לחלל הגג אליו ניתן להגיע באמצעות סולם ארעי בלבד. הנתבעת דוחה את טענות התובעים לפיהן נעשו מצגי שוא על ידה וטוענת כי האמור בתשריט מוכיח כי החברה הבהירה לרוכשים כי הבנייה והגמר בקומה כפופה לאישורים שיתקבלו. 8. בעניין הפרוספקטים, טוענת הנתבעת, כי אלו הופצו על ידי הנתבעת למורים ולעובדי אל על, ואיש מהתובעים לא טען כי הוא שייך לציבור אליו הופנו אותם פרוספקטים. בנוסף לכך, חלק מהתובעים רכשו את דירותיהם לפני פרסום הפרוספקט ובוכריס, לדוגמא, הודה בתצהירו כי לא ראה את הפרוספקט. הנתבעת טוענת כי על פי ההלכה, פרוספקט מחייב רק אם אין מסמך מאוחר יותר הסותר אותו, ורק במקרים בהם התיישבו המסמכים האחרונים עם הנאמר בפרוספקט ניתן לפרוספקט תוקף מחייב. בענייננו, מאחר וצוין מפורשות במפרט כי הדירה היא בת ארבעה חדרים, ומאחר וצויין בתשריט כי גמר הקומה יבוצע על ידי המשתכן לאחר אישורים מהמועצה המקומית, כשעליית הגג מסומנת כחלל גג ולא כחדר, הרי שהמסמכים המחייבים סותרים את הנאמר בפרוספקט, והפרוספקט איננו מחייב. 9. עוד מוסיפה הנתבעת, כי אילו הבנייה בחלל הגג הייתה חיונית לתובעים, היה עליהם לציין זאת מפורשות בחוזה המכר. העובדה לפיה סוגיית זכויות בניה בחלל הגג לא עלתה בעת פרטיכל המסירה, וגם לא בשנתיים וחצי לאחר קבלת הדירות, מעידה כי נושא עליית הגג לא היה חיוני לתובעים. 10.הנתבעת טוענת כי אם יקבל בית המשפט את טענת התובעים העקרונית לפיה הובטחה להם עליית גג, כי אז ומשתוקנה התב"ע, נזק התובעים מוגבל אך רק לנזק שנגרם להם בגין דחיית השימוש ובגין היטל ההשבחה, ואין להם כל נזק לצמיתות. לטענת הנתבעת, התביעה לפיצוי בדבר אי התאמת השטח בעליית הגג בכתב התביעה המתוקן הינה הרחבת חזית לעומת כתב התביעה המקורי. עוד טוענת הנתבעת להתיישנות ולהשתק, וכי הדיירים אשר קנו את הקוטג' בשלב השלד כבר ראו באיזה קוטג' מדובר בפועל. עוד טוענת הנתבעת כי הטענה בדבר התחייבותה לספק 45 מ"ר, שגובהם אינו נופל מ 1.80 מטר, לא הוכחה בתצהירי התובעים או בעדויותיהם, שכן לא הוגשו תצהירי עדות ראשית חדשים לאחר תיקון כתב התביעה. דיון: מעמדם של פרוספקטים: 11. מעמדם המשפטי של פרוספקטים, בנסיבות שבפנינו הוא כדלקמן: א. פרוספקט יכול שיהא הצעה לכריתת חוזה המופנית לכלל הציבור. אם, בסופו של יום, נכרת חוזה, ובמשא ומתן לא הוסכם על שינוי התנאים, יראו בתנאים אלו חלק מתנאי החוזה (הלכת אדוניהו והלכת צמיתות). ב. פרוספקט יכול שלא יחייב משום קיומו של מסמך מאוחר המפרט את התנאים שהוסכמו בין הצדדים והשונים מאלו שפורטו בפרוספקט (ר' ע"א 9085/00 אברהם שטרית ואח' נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ, פ"ד נז(5) 462 (2003); ע"א 8913/02 יוסף מלכה ואח' נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נח(2) 59 (2003); ע"א 10944/02 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' שושי ואלברט אוחנה ואח', פ"ד נח(3) 673 (2004)); ע"א 8737/00 "שלפרד" חברה לפיתוח ובניין בע"מ נ' יוסף ז'אק, פ"ד נו(4) 662 (2002)). דהיינו, תוכנו של פרוספקט יכול להוות חלק מתנאי החוזה, כאשר אין תנאי בחוזה שסותר אותו. מצב בו התנאים של החוזה סותרים את אשר הובטח בפרוספקט - יגבר החוזה. מקום בו היה בפרוספקט כדי להטעות, ניתן לקבל טענה של חוסר תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה (ראו ע"א 7298/00 בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 4.9.07)). 12.בענייננו, הפרוספקטים שהוצגו לתובעים לא נסתרו על ידי החוזה והמפרט, והם גם מהווים פרשנות משלימה לחוזה, שכן פרשנות סבירה של החוזה מביאה למסקנה כי עליית גג זו הובטחה לתובעים גם ללא קשר לפרוספקט. א. סעיף 1.5 למפרט הטכני, המהווה חלק מחוזה הרכישה, קובע במפורש: "מספר כולל של קומות לקרקע 3 כולל: קומת קרקע, קומה א', עליית גג". משום כך ניתן לקבוע כי בהתאם למפרט הטכני התחייבה הנתבעת למכור לתובעים קוטג' הכולל קומת קרקע, קומה א' ועליית גג. ב. הנתבעת מצביעה על ההערה שצורפה לתשריט עליית הגג לפיה: "גמר קומה זו יבוצע ע"י המשתכן ועל חשבונו לאחר קבלת האישורים המתאימים מהמועצה המקומית מודיעין". מכאן, מבקשת הנתבעת לקבוע, כי גמר ביצוע עליית הגג יבוצע לאחר קבלת האישורים וכל עוד לא התקבלו האישורים אין היא חייבת בגמר ביצוע עליית הגג. אין מקום לקבל טענה זו כנימוק לאי קיום התחייבות הנתבעת בעניין עליית הגג. שינויי תב"ע הוא בסמכותה של הוועדה המחוזית, ועל כן גם על פי ההערה בתשריט לא נדרשו הקונים להוציא אישורים בגין שינוי התב"ע אלא אישורים אחרים, הנדרשים מהמועצה המקומית. ג.תנאי החוזה הם ברורים, הם מתיישבים עם אלה שהוצגו בפרוספקטים ויש בפרוספקטים כדי לפרש ולהשליך על החוזים ולהעיד כי בחוזים התחייבה הנתבעת לכלול עליית גג בדירות. משום כך חייבת היתה הנתבעת לכלול עליית גג בדירות של דיירים, גם של אלה אשר לא הסתמכו על הפרוספקטים, הן משום שלא ראו את הפרוספקטים או משום שקנו את הדירה לפני פרסום הפרוספקטים. ד. הנתבעת טוענת כי סעיף 3ב לחוזה קובע כי כל שינוי בתכנית התב"ע בוועדה המקומית או המחוזית לתכנון ולבניה יחייב את הצדדים. מכאן ניתן ללמוד, לטענת הנתבעת, כי מה שהובטח לדיירים מותנה באישורי הוועדה המקומית או הוועדה המחוזית. אין לקבל טיעון זה שכן סעיף 3ב לחוזה איננו פוטר את החברה הקבלנית מהתחייבותיה בגין עליית הגג. 13. ראוי לציין כי גם אילו התקבלה טענת הנתבעת לפיה קיימת סתירה בין הפרוספקטים לחוזה כי אז היה בפרוספקטים כדי להטעות ויש בכך חוסר תום לב בנהול משא ומתן לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973. הנזק: 14.התובעים טוענים, ומסתייעים בחוות דעתו של האושנר, כי לאחר שינוי התב"ע התחלק הנזק לשלושה ראשים: נזק לצמיתות, דחיית השימוש, וכן תשלומים הנובעים ממימוש התכנית החדשה. הנזק לצמיתות עוסק בכך כי רק 30 מ"ר מתוך 45 מ"ר, המובטחים בעליית הגג, הם בגובה מינימאלי של 1.80 מטר ואילו שאר השטח הוא נמוך יותר. לטענת הנתבעת, טענה זו אינה נובעת מאישור שינוי התב"ע ולכן חורגת מהסוגיה לגביה הותר תיקון התובענה, ומשום כך היא מהווה הרחבת חזית. עוד טוענת היא כי עליית הגג נמסרה לתובעים כחלק בלתי נפרד מדירותיהם תשע שנים לפני הגשת כתב התביעה המקורי. מי מהתובעים אשר רצה להעלות טענה בדבר אי התאמה של שטח עליית הגג או גובהה, היה עליו להעלותה בכתב התביעה המקורי. בשלב תיקון כתב התביעה מושתקים התובעים, כך לטענת הנתבעת, מלטעון טענה זו המהווה הרחבת חזית. עוד טוענת הנתבעת להתישנות מאחר וכתב התביעה המתוקן הוגש למעלה משמונה שנים לאחר המסירה של הדירה האחרונה. פרט לכך, חלק מהתובעים רכשו את הקוטג'ים בשלב השלד ומשום כך יכלו כבר לראות כי הגובה אינו אחיד נוכח שיפוע הגג. לסיום, טוענת הנתבעת, הטענות בגין הנזק לצמיתות לא הוכחו, וכי לכתב התביעה המתוקן לא הוגשו תצהירים כלל ולכן לא נתמכו טענות אלו בתצהיר. 15.לאחר עיון בחומר הראיות וטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא התחייבה ליתן לתובעים עליית גג בשטח של 45 מ"ר, אשר כולו בגובה של 1.80 מ' לפחות. בפרוספקטים אותם הציגה התובעת הובטחו "45 מ"ר נוספים של עליית גג עם מרפסת גדולה", אך לא נאמר מה גובהה של אותה עליית גג. במפרט הטכני נזכרת עליית גג, אך גם שם לא צויין גובהה, וגם התשריטים שצורפו להסכמים לא ציינו את גובהה של עליית הגג. לחוות הדעת של השמאי גיל בלולו, אשר צורפה לכתב התביעה המתוקן בעקבות אישור התב"ע, צורף נספח מס' 1 אשר מהווה, לכאורה, תרשים, אשר על פי הנטען, הוצג לתובעים זמן קצר קודם הרכישה. בתרשים זה נרשם כי גובה חלל הגג הוא 1.80 מטר. בתכניות מאוחרות יותר לא הופיע ציון גובה כלל. מר גיל בלולו מציין כי תרשים זה "הוצג" לתובעים אך איש מהתובעים לא העיד על תרשים זה, לא הובהר מתי תרשים זה הוצג ולמי, ואם הוצג. זוהי, למעשה, עדות שמיעה שאין מקום לבסס עליה כל ממצא. עוד ראוי לציין, כי גם ציון הגובה, כפי שמצויין בתרשים, איננו מחייב כי הגובה המינימלי בכל שטח חלל הגג יהיה 1.80 מטר. יתירה מכך וחשוב מכך - בשלב מאוחר יותר מונה האושנר כמומחה מטעם בית המשפט, בהסכמת הצדדים, ומשום כך אין ליתן משקל לנספח 1 בחוות דעתו של גיל בלולו. אי לכך אין התובעים זכאים לעליית גג בשטח של 45 מ"ר, אשר כולה במזקף ראש שלא יפחת מ-1.80 מ', ועל כן אין מקום לפצותם בגין נזק לצמיתות זה. 16.לאור התוצאה אליה הגעתי, אין עוד צורך לדון בשאר טענות הנתבעת ביחס לעליית הגג. יחד עם זה, מצאתי לציין כי לא מצאתי לקבל את טענותיה הנוספות של הנתבעת בעניין עליית הגג. הנתבעת טוענת כי התביעה בעניין עליית הגג היא הרחבת חזית. דין טענה זו להידחות. לתובעת ניתנה רשות להגיש כתב תביעה מתוקן בהחלטה מיום 28.9.2005. בהחלטה זו נקבע כי "התובעים יגישו כתב תביעה מתוקן המתייחס אך ורק לחלק של החלל נשוא התביעה והמפרט את העילות החדשות ו/או הישנות הקמות לתובעים, לטענתם, מכח שינוי התב"ע". אי לכך, ניתנה לתובעים רשות להתייחס לעליית הגג לאחר השינוי בתב"ע ומשום כך כל נזק שנגרם לתובעים בגין עליית הגג איננו בבחינת הרחבת חזית. 17.הנתבעת טוענת כי התובעים לא הוכיחו את הנזק. גם דין טענה זו להידחות. כאמור, במהלך מתקדם של הדיונים בתיק זה, ולקראת סופם, אושר תיקון התב"ע, אשר הוגש ע"י הנתבעת. כתוצאה מפעילות זו ניתנה לתובעים אפשרות להגיש כתב תביעה מתוקן בעניין "עליית הגג". התובעים הגישו כתב תביעה מתוקן, הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן ושני הצדדים הסכימו על מינוי מומחה מוסכם, המהנדס עודד האושנר, אשר התמנה מטעם ביהמ"ש ליתן חוות דעת לעניין ערך הדירות לאחר תיקון התב"ע. המומחה המוסכם, מר האושנר, הגיש חוות דעת של מומחה לעניין גובה הנזק, והיא מהווה הוכחה לגובה הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מתיקון התב"ע. 18.הנתבעת טוענת להתיישנות אך אין ממש בטענה זו. משתוקן כתב התביעה בהסכמה, המועד הקובע לטענת ההתיישנות הוא מועד הגשת התביעה המקורית. 19.התובעים מבקשים לפצותם גם בגין דחיית השימוש והתשלומים הנובעים ממימוש התכנית החדשה. בנושאים אלה מצאתי לקבל את חוות דעתו של האושנר (פרט למשפחת מלכא אשר מכרו את דירתם טרם השינוי בתב"ע, עליהם יפורט בהמשך). אני מקבלת את הכרעת השמאי לפיה, במקרים בהם נעשה שימוש בעליית הגג קודם לאישור התוכנית, גם אם השימוש הוא בלתי חוקי, יש להפחית אחוזים מהנזק בגין דחיית דמי השימוש. הנימוק לכך הוא כי "בבתים אשר בוצעו בהם התאמות בסמוך למועד המסירה, ראויה הפחתה מהתחשיב הנ"ל המשקפת את אומד דעת קונה סביר בכח למצב שנוצר בפועל" (עמוד 26 לחוות דעת האושנר). בעמוד 27 לחוות הדעת מסכם האושנר (בטבלה) את מרכיב ירידת הערך. 20.לעניין היטל ההשבחה, הציגו התובעים שומה שנערכה לדירה אחרת, זהה לדירת התובעים, אשר הגיעה לסך 32,625 ₪ כשהתשלום בפועל לאחר מו"מ היה 23,200 ₪. לפיכך, מבקשים התובעים, לקבוע היטל השבחה גבוה יותר מסך 15,000 ₪ לדירה כפי שנקבע על ידי האושנר. שומה זו עמדה בפני השמאי ולא מצאתי לשנות את קביעותיו של האושנר ומשום כך אני מקבלת את קביעתו וקובעת כי היטל ההשבחה בגין כל דירה הוא 15,000 ₪. 21.לאור האמור לעיל, הפיצוי בגין עליות הגג יהא, כפי שנקבע על ידי האושנר, כדלקמן: משפחת רן: א. פיצוי בגין דחיית השימוש בסכום של 26,490 ₪ נושאי ריבית והצמדה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה ממועד הרכישה - 25.4.97 ועד התשלום המלא בפועל. ב. היטל השבחה חזוי בסך 15,000 ₪ צמודים ליום ה- 28.9.05. ההצמדה תחושב על פי מדדי הצרכן או תשומת הבנייה, לפי הנמוך ביניהם. ג. גובה דמי היתר חזויים למנהל מקרקעי ישראל בסך 3,500 ₪, נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משפחת בכר: א. פיצוי בגין דחיית השימוש בסכום של 13,470 ₪ נושאי ריבית והצמדה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה ממועד הרכישה - 3.1.95 ועד התשלום המלא בפועל. ב. היטל השבחה חזוי בסך 15,000 ₪ צמודים ליום ה- 28.9.05. ההצמדה תחושב על פי מדדי הצרכן או תשומת הבנייה, לפי הנמוך ביניהם. ג. גובה דמי היתר חזויים למנהל מקרקעי ישראל בסך 3,500₪ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משפחת בוכריס: א. פיצוי בגין דחיית השימוש בסכום של 27,994 ₪ נושאי ריבית והצמדה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה ממועד הרכישה - 22.1.97 ועד התשלום המלא בפועל. ב. היטל השבחה חזוי בסך 15,000 ₪ צמודים ליום ה- 28.9.05. ההצמדה תחושב על פי מדדי הצרכן או תשומת הבנייה, לפי הנמוך ביניהם. ג. גובה דמי היתר חזויים למנהל מקרקעי ישראל בסך 3,500 ₪ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משפחת שאטי: א. פיצוי בגין דחיית השימוש בסכום של 13,184 ₪ נושאי ריבית והצמדה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה ממועד הרכישה ב-27.1.95 ועד התשלום המלא בפועל. ב. היטל השבחה חזוי בסך 15,000 ₪ צמודים ליום ה- 28.9.05. ההצמדה תחושב על פי מדדי הצרכן או תשומת הבנייה, לפי הנמוך ביניהם. ג. גובה דמי היתר חזויים למנהל מקרקעי ישראל בסך 3,500 ₪ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משפחת ארמה: א. פיצוי בגין דחיית השימוש בסכום של 26,755 ₪ נושאי ריבית והצמדה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה ממועד הרכישה ב-27.3.97 ועד התשלום המלא בפועל. ב. היטל השבחה חזוי בסך 15,000 ₪ צמודים ליום ה- 28.9.05. ההצמדה תחושב על פי מדדי הצרכן או תשומת הבנייה, לפי הנמוך ביניהם. ג. גובה דמי היתר חזויים למנהל מקרקעי ישראל בסך 3,500 ₪ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משפחת אייזנברג : א. פיצוי בגין דחיית השימוש בסכום של 17,512 ₪ נושאי ריבית והצמדה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה ממועד הרכישה ב-15.1.95 ועד התשלום המלא בפועל. ב. היטל השבחה חזוי בסך 15,000 ₪ צמודים ליום ה- 28.9.05. ההצמדה תחושב על פי מדדי הצרכן או תשומת הבנייה, לפי הנמוך ביניהם. ג. גובה דמי היתר חזויים למנהל מקרקעי ישראל בסך 3,500 ₪ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משפחת מלמד: א. פיצוי בגין דחיית השימוש בסכום של 14,319 ₪ נושאי ריבית והצמדה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה ממועד הרכישה ב-30.6.96 ועד התשלום המלא בפועל. ב. היטל השבחה חזוי בסך 15,000 ₪ צמודים ליום ה- 28.9.05. ההצמדה תחושב על פי מדדי הצרכן או תשומת הבנייה, לפי הנמוך ביניהם. ג. גובה דמי היתר חזויים למנהל מקרקעי ישראל בסך 3,500 ₪ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משפחת מלכא: במהלך המשפט, בתאריך 7.9.03, מכרה משפחת מלכא את הקוטג' שברשותה. מכירה זו נעשתה בטרם שונתה התב"ע. ביחס לדירה זו, טוענים התובעים, כי למשפחת מלכא נגרם נזק ממשי בכך שלא בנתה קומה נוספת ומכרה את דירתה בחסר. הם מצביעים על ההלכה שנקבעה בע"א 669/86 שיכון ופתוח לישראל בע"מ נ' עמוס ידין ואח', פ"ד מג(1) 353, לפיה הזכויות האובליגטוריות אינן נפגעות בנסיבות של מכירת דירה. הנתבעת דוחה טענות אלה של משפחת מלכא ומוסיפה וטוענת כי אין לפצות את משפ' מלכא בגין היטל ההשבחה ודמי ההיתר משום שמכרו את דירתם לפני שניתן האישור לשינוי בתב"ע. אין עוררין כי אין לקפח את משפחת מלכא רק בשל מכירת דירתם. יחד עם זה, עדיין מוטלת עליהם החובה להוכיח את נזקם. טענתה של משפחת מלכא בדבר הנזק שנגרם לה בשל מכירת הדירה בחסר לא הוכחה. משפ' מלכא לא הציגה את חוזה המכירה של הדירה ולא הציגה ראיות אחרות לעניין מחיר הדירה והנזק שנגרם להם, אם נגרם. אי לכך, לא הוכיחה משפחת מלכא נזק זה. כמו כן, אני מקבלת את טענת הנתבעת כי משפחת מלכא מכרה את דירתה לפני שניתן האישור לשינוי התב"ע, היא לא שלמה את תשלומי היטל ההשבחה ודמי ההיתר ועל כן אין לפצותה בגינם. הסתייגותה של הנתבעת בעניין הפיצוי למשפחת מלכא מתייחסת אך ורק לגובה היטל ההשבחה וגובה דמי ההיתר של מנהל מקרקעי ישראל. אי לכך, יש לקבל את חוות דעתו של השמאי המוסכם האושנר, ולפסוק למשפחת מלכא פיצוי בגין דחיית השימוש בסך 28,384 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה ממועד הרכישה - 14.7.96, ועד התשלום המלא בפועל. ליקויי הבניה - (נושאים כלליים): טענות התובעים: 22.א.התובעים ביקשו לקבל את ממצאי המהנדס ברגמן, המומחה מטעמם, כמקשה אחת, ולא לקבל את ממצאי המומחה מטעם בית המשפט, טיגרמן, וניסו להוכיח כי המומחה מטעמם יסודי ובקיא יותר בנושא ההנדסה מהשמאי טיגרמן. לטענתם, המהנדס טיגרמן עסק בעיקר בשמאות, בעוד המומחה מטעם התובעים הוא מהנדס ולא שמאי, ועל כן הבנתו בליקויי בניה גדולה יותר. ב. התובעים נתנו לנתבעת או מי מטעמה הזדמנות נאותה לתקן את הדירות בהתאם לסעיף 4ב לחוק המכר דירות. ג. הנזק של ירידת ערך הדירות עקב קיומם של ליקויי הבנייה הוערך מטעם התובעים על ידי השמאי גיל בלולו. לטענתם, מאחר והשמאי לא נחקר על ידי פרקליטי ההגנה יש לראות בממצאיו כמחייבים. ד. התובעים בקשו לפסוק, בנוסף לכל האמור לעיל, פיצוי בסך 20,000 ₪ לכל דירה בגין עגמת הנפש . טענות הנתבעת: א.יש לקבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, המומחה טיגרמן, שהוא מומחה ניטראלי. ב.לא ניתנה לה הזדמנות נאותה על ידי התובעים לתקן את הליקויים תוך זמן סביר (למעט דירותיהם של רן ובכר). ג.הפיצוי אותו העריך טיגרמן כלל גם את הפיצוי בגין ירידת הערך. במכתב ההבהרות ששלח המומחה טיגרמן הוא הבהיר כי סעיפי הפיצוי שנקבעו על ידו כללו ירידת ערך, ועל כן אין להוסיף ראש נזק נוסף עבור ירידת ערך. ד.הפיצוי בגין עוגמת הנפש בסך 20,000 ₪ גבוה בצורה משמעותית מהעלות הנדרשת לתיקון הליקויים ואינו סביר. פרט לכך, משפחת מלכא, אשר מכרה את דירתה, זכאית לסכום מופחת בגין עגמת נפש. לחלופין, אין להוסיף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה וזאת משום שהסכום מגלם בתוכו פיצוי על הזמן שעבר. ה.כל התובעים ערכו עם נציג הקבלן המבצע פרטיכל רישום תיקונים והשלמות. לאחר מכן אישרו חלק מהתובעים בחתימתם על גבי הפרטיכל כי התיקונים וההשלמות בוצעו לשביעות רצונם, וחתמו כי לא יתבעו בגין הדירה פרט לתיקונים במסגרת שנת האחריות, כמפורט בחוזה. מספר דיירים ציינו במסמך מספר ליקויים ספציפים נוספים. כל הליקויים שפורטו בחוות הדעת מטעם התובעים הינם ליקויים אשר ניתן היה לגלותם בבדיקה סבירה במועד מסירת החזקה בדירה, ולפיכך מושתקים התובעים מלטעון לליקויים אלו. כל הליקויים אשר נמצאו במסגרת תיקוני שנת הבדק תוקנו. ו.על הסכומים שקבע המומחה בקשו התובעים להוסיף 30% בגין ביצוע העבודות על ידי התובעים ולא ע"י קבלנים, 10% בגין פיקוח הנדסי, מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה. לטענת הנתבעת, אין להוסיף תוספת של 30% משום שהתובעים שללו מהנתבעת את האפשרות לבצע את התיקונים בעצמה. לו היתה הנתבעת מבצעת בעצמה את התיקונים הייתה עלות זו מתייתרת. כמו כן אין לפסוק תוספת זו עבור מי שמכרו את דירתם. ביחס ל- 10% פיקוח הנדסי - מקום בו הדיירים עצמם מבצעים את התיקון ומקבלים 30% תוספת, אין צורך להוסיף עלות זו. לעניין מע"מ - מאחר ואיש לא צירף קבלות המעידות כי התיקונים אכן בוצעו וכי שולם מע"מ בגינם, הרי שהנתבעת פטורה מתשלום זה. פסיקת מע"מ נועדה לפצות את התובעים על מע"מ ששלמו בפועל ולא נועדה להעשיר את התובעים. חוות הדעת הקובעת: 23.בענייננו, בקשו התובעים לקבל את ממצאי המהנדס ברגמן, המומחה מטעמם, כמקשה אחת, מתוך טענה לפיה המומחה מטעמם הוא מקצועי ויסודי יותר בתחומים שונים. לטענתם, טיגרמן הודה כי 85% מעסוקו הוא בתחום השמאות ורק 15% בתחום ההנדסה, כאשר מהנדס התובעים איננו שמאי ועוסק רק בתחום ההנדסה. לטענת התובעים, תשובותיו של העד בבית המשפט העידו על חוסר מקצועיות. באופן ספציפי, לגבי דירות פרידמן, טבריה וזיבלט לא נלקח בחשבון הצורך בהחלפת הריצוף כפי שמשתקף בעמודים 73-74 לפרוטוקול מיום 19.4.05. גם בעניין דירת בורביע, הסכים טיגרמן בחקירתו הנגדית והעיד כי "כשהבעיה עדיין ממשיכה והיא בעיה כרונית, הייתי חושב שצריך ללכת עוד פעם לבדוק את זה" (ר' עמ' 7 ו- 12 לפרוטוקול מיום 19.4.05). 24.על פי ההלכה, מקום בו התקבלה חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, המתמודדת כראוי עם השאלות המקצועיות המובאות בפניו, יש לקבלה אלא אם כן קיים נימוק בולט שלא לעשות כן. לא מצאתי בענייננו כל נימוק המצדיק את העדפת ממצאי ברגמן, המומחה מטעם התובעים, באופן גורף. על כן נקודת המוצא לחישוב הפיצוי תהא חוות דעתו של טיגרמן. מתן הזדמנות לתיקון הדירה: 25.סעיף 4ב לחוק המכר (דירות) קובע כי כאשר התגלתה אי התאמה יסודית הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר. הנתבעת טוענת כי התובעים לא עמדו בדרישות הסעיף ובעוד היא ביקשה לתקן את הליקויים, הדיירים לא אפשרו לתקן את הדירות בפועל. עיון בתצהירי התובעים מעיד כי היו פניות בע"פ ובכתב מצד כל התובעים אל הנתבעת, בטרם פנו לייצוג משפטי. כל התובעים שלחו לנתבעת מכתבים ובהם תלונות על ליקויים. כמו כן, מסרו התובעים לנתבעת חוות דעת הנדסית המפרטת את הליקויים, אך תיקונים אלו לא בוצעו. הנתבעת העידה בסוגיה זו את מר גיל פרנקל, מנהל הביצוע, ואת מר אלי עושרי, מנהל העבודה אשר ביצע את התיקונים בפועל. גיל פרנקל לא היה איש השטח המרכזי, הוא לא ביצע בפועל את התיקונים ואף לא היה נוכח בחתימה על פרוטוקולי המסירה. מי שביצע את התיקונים בפועל בדירות ומי שהיה במגע עם התובעים היה מר אלי עושרי. מר אלי עושרי העיד כי היה שיתוף פעולה עם הדיירים בביצוע העבודות, אך סייג את דבריו והעיד כי היו דיירים אשר לא הסכימו לחתום על המסמכים המאשרים את תיקון הליקויים מאחר וכעסו על החברה. עוד הוסיף מר עושרי כי גם במקרים אלו לא הפריעו לו הדיירים לבצע את התיקונים (עמוד 105 לפרוטוקול הדיון מיום 22.3.05). בחקירתו החוזרת שינה מר עושרי את גרסתו והעיד כי משפחות טבריה ופרידמן סירבו לאפשר לו להיכנס לדירה ולבצע את התיקונים, כאשר יתר התובעים הניחו לו להיכנס ולבצע תיקונים בדירותיהם (עמוד 106 לפרוטוקול הדיון מיום 22.3.05). לאור האמור לעיל ניתן לקבוע כי רק ביחס לשתי דירות נטען בחקירה חוזרת על אי מתן הרשאה להיכנס לדירות. גם ביחס לשתי הדירות הללו (טבריה ופרידמן), לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת והתייחסות לסוגיה זו תדון בפרק הדן בכל דירה בנפרד. ירידת ערך בעקבות התיקונים: 26.התובעים ביקשו לפצותם בגין ירידת ערך עקב קיומם של ליקויי בניה, בנוסף לפיצויים שבהם הכיר המומחה טיגרמן. בסיכומיהם הפנו התובעים לפסיקה לפיה ערכה של דירה "מתוקנת" פחותה משוויה של דירה חדשה שלא היה בה ליקוי ולא נצרכה לתיקונים (ע"א 4445/90 עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' יצחק מאיוסט ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 17.4.94). לעומתם, טוענת הנתבעת, כי חוות הדעת של טיגרמן כוללת כבר רכיב זה ומשום כך אין מקום לפצותם פעם נוספת בגין ירידת ערך. דין טענת הנתבעת להתקבל. מחוות דעתו של טיגרמן ניתן לראות כי מקום בו לא ניתן היה לתקן את הליקוי באופן מלא, הוא הוסיף רכיב של פיצוי הכולל את ירידת הערך בדירה בעקבות הליקוי. במכתב ההבהרות מיום 5.4.07 הבהיר טיגרמן כי תחשיביו לקחו בחשבון גם ראש נזק זה. טיגרמן מציין כי מקום שקיים ליקוי שאינו ניתן לתיקון הוא המליץ על פיצוי המהווה את ירידת הערך. מקום שקבע עלויות תיקון, הכוונה היתה כי לאחר תיקון לא תיוותר ירידת ערך בדירה. אי לכך אני מקבלת את טענת הנתבעת ואין מקום לפצות את התובעים בגין רכיב נזק זה. עגמת נפש: 27.התובעים תבעו פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין עגמת נפש לכל דירה. מתצהירי התובעים ומעדותם בביהמ"ש, כמו גם מפניותיהם החוזרות ונשנות לתיקון הליקויים, ולאור הליקויים שנמצאו כמפורט בפסק-דין זה, ניתן לקבוע בוודאות כי לתובעים נגרמה עוגמת נפש רבה כתוצאה מהליקויים שנתגלו בבתיהם וכתוצאה מ"פרשת" עליית הגג. טוענת הנתבעת כי פיצוי זה אינו מוצדק בנסיבות המקרה, לא כל שכן פיצוי בסכום אחיד לכל התובעים, ללא התייחסות לנסיבותיהם המיוחדות. לטענת הנתבעת, אין זה סביר שהנזק בגין עגמת הנפש יעלה על העלות הנדרשת לתיקון הליקויים בדירות, שכן פיצוי זה יהיה התעשרות שלא כדין של התובעים. על אף שעוגמת הנפש הנגרמת לאדם היא שונה מאדם לאדם, בהיות אדם שונה מחברו, העובדות המהוות, בענייננו, את הבסיס לפיצוי בגין עוגמת נפש אינן שונות מתובע לתובע באופן המצדיק פיצוי שונה ממשפחה למשפחה. יחד עם זה, קיים שוני בסיסי בין דירות הקוטג', שם נגרמה עוגמת נפש גם בגין עליית הגג, לבין בעלי הדירות האחרות. אשר על כן, ולאחר ששקלתי את כלל הראיות והטיעונים בנושא זה, אני מחליטה לחייב את הנתבעת לפצות כל משפחה בעלת קוטג' בסכום של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש. כל משפחה בעלת דירה רגילה תפוצה בסכום של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש. סכומים אלה ישאו ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. עלויות תיקון עצמיות ודמי פיקוח קבלני: 28.עלויות תיקונים אשר נעשים על ידי אנשים פרטיים גבוהות יותר מהעלויות של אותם תיקונים המבוצעים על ידי קבלן. לפיכך, העריך טיגרמן, כי יש להוסיף לעלויות התובעים 30% בגין רכיב זה. בנוסף ביקשו התובעים להוסיף על התשלום 10% נוספים בגין דמי פיקוח הנדסי. לטענת הנתבעת אין להוסיף לפיצוי תוספת של 30% מאחר והתובעים שללו מהנתבעת את האפשרות לבצע את התיקונים בעצמה, ולו היתה הנתבעת מבצעת בעצמה את התיקונים היתה עלות זו מתייתרת. עוד מוסיפה הנתבעת כי אין לפסוק תוספת זו עבור מי שמכרו את דירתם ולכן לא ביצעו את התיקונים. לעניין מע"מ, טוענת הנתבעת, כי מאחר ואיש לא צירף קבלות המעידות כי התיקונים אכן בוצעו וכי שולם מע"מ בגינם, הרי שהנתבעת פטורה מתשלום זה. פסיקת מע"מ נועדה לפצות את התובעים על מע"מ ששלמו בפועל ולא נועדה להעשיר את התובעים. כפי שכבר נקבע לעיל, ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים בדירות. משלא עמדה הנתבעת בהתחייבותה לתקן את הליקויים הנדרשים, תיקנו התובעים את הנזקים, כשעל הנתבעת לפצותם בגין עלות התיקונים בסכום שיהיה עליהם לשלם עבור ביצוע העבודות. סכום זה גבוה ב- 30% מערך העלות לביצוע התיקונים על ידי הנתבעת, כפי שצויין בחוות דעתו של טיגרמן, ועל הנתבעת לפצות את התובעים בגין נזק זה. לענין התוספת של 10% עבור פיקוח הנדסי, העיד טיגרמן בעמ' 5 לפרוטוקול מיום 19.4.05, כי יש מקום לפצות את התובעים ב-10% נוספים בגין פיקוח הנדסי. המומחה הוסיף והעיד, כי תוספת של 10% היא אך ורק על עלות העבודות ללא התוספת של 30%, כשעל תוספת זו של 10% יש הוסיף מע"מ. התובעים זכאים להשבת מצבם לקדמותו. גם אם ימכרו את דירותיהם לצדדים שלישיים ייגרע מערכן של הדירות כדי שווי הליקויים, לרבות מע"מ, שכן יידרשו הקונים לשלם למי שיבצע תיקונים (ראו: ע"א 1772/99 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, נה(4) 203, 209). אי לכך זכאים התובעים לפיצוי בגין הליקויים, כשעל עלות התיקונים יש להוסיף 40% + מע"מ. 29.דיון בכל דירה בנפרד: התובעים 1 ו- 2: פרידמן צבי ורחל : א.צבי ורחל פרידמן רכשו מהנתבעת דירה עם מרפסת גן נרחבת המהווה את היחידה המערבית בקומה הראשונה של בנין בן 3 קומות הידועה כדירה מספר 1 ברח' עמק דותן 60. ב.בחקירתו בביהמ"ש של מר צבי פרידמן הכחיש פרידמן כי סירב לאשר את התיקונים. הוא התייחס לחתימות על גבי הפרטיכל בהם אישר תיקונים ספציפיים שנעשו בדירתו, ובענין החתימה מיום 1.1.98 טען שנעשתה תחת לחץ. ג.על פי נספח ו' לכתב ההגנה, ב-4.1.98 נשלח מכתב בו מודיעה החברה כי לא תמשיך לתקן את הליקויים בבית משפחת פרידמן בגלל התנהגותה של משפחת פרידמן. בהמשך לנספח מופיע פקס תכתובת פנימית של חברת אלרם, שנשלח באותו יום, המעיד כי היתה מתיחות בין הצדדים בנושא החתימה על פרטיכלים ובנושא המועדים לתיקון הליקויים. אי לכך, יתכן כי מר פרידמן סירב לחתום על הפרטיכל וכי הייתה אווירה מתוחה בעקבות סירובו לחתום, ובעקבות כעסו על התנהלות החברה. יחד עם זאת, אין באמור לעיל כדי להוכיח כי פרידמן הפריע או מנע ביצוע תיקונים בדירתו. עיון בתצהירו של מר עשרי מגלה כי העבודות בבית פרידמן בוצעו אף כי פרידמן סירב לאשר זאת בחתימתו. בסעיף 6 לתצהירו מצהיר מר עשרי כי פעם אחת, בתחילת 1997, הגיע לדירת פרידמן אך פרידמן מנע ממנו להיכנס לדירה. גם אם ארוע זה קרה, עדיין ביצעה הנתבעת את העבודות, כפי שהצהיר עשרי, ומשום כך אין לקבל את טענת הנתבעת על מניעה מצד פרידמן לביצוע העבודות. ועוד. מחומר הראיות ומפסק דין זה עולה תמונה המעידה על קיומם של ליקויי בניה רבים ואי עמידה בהתחייבויות מטעם הנתבעת. ניתן להבין את תגובותיהם של התובעים, את כעסם ומורת רוחם, ואם אלו קיבלו ביטוי בהתנהלות התובעים, אין בכך כדי לקבוע כי מנעו מהנתבעת מלבצע את התיקונים. ד. פרידמן טוענים כי התיקון בדירתם בסך 7,500 ₪ תוקצב על ידי המומחה במסגרת תיקונים של הרכוש המשותף, במקום בדירתם, במסגרת התביעה בגין נזקי רטיבות. עוד טוענים הם, כי המומחה העיד בחקירתו הנגדית כי החלפת הריצוף במרפסת דירתם עשויה להסתכם בסך 25,000 ₪. אי לכך מבקשים הם לפצותם גם בסכומים אלה. הנתבעת מתנגדת לתביעה זו, כמפורט בסיכומיה. בעמוד 73 לפרוטוקול מיום 19.4.05 העיד טיגרמן כי, אכן, מהסכום של 7,500 ₪, אותם קבע במסגרת הרכוש המשותף, 90% מסכום זה (6,750 ₪) אמור להיות עבור דירת פרידמן. אי לכך מצאתי כי על הנתבעת לפצות את פרידמן גם בסכום זה של 6,750 ₪. התובעים מבקשים, כאמור, לפצותם בסכום נוסף של 25,000 ₪ בגין ריצוף מחדש של מרפסת ביתם, כשהם מפנים לעדותו של טיגרמן בביהמ"ש. לא מצאתי לקבל טענה זו של התובעים. בעמ' 74 לפרוטוקול העיד טיגרמן כי ניתן לפתור את בעיית הרטיבות במרפסת על ידי ריצוף בתפר היינו, על ידי ריצוף בשוליים. ב"כ התובעים שאל את המומחה כמה תעלה החלפת הריצוף בכל המרפסת אם לא יימצא ריצוף זהה. על כך השיב טיגרמן כי במקרה כזה הסכום יגיע ל-25,000 ₪. נטל ההוכחה בתביעה מוטל על התובעים והם לא הוכיחו כי לא ניתן היה למצוא ריצוף אחיד באותו צבע. אי לכך, וככל שהדבר נוגע לענייננו, מדובר בשאלה תאורטית ובתשובה תאורטית. משום כך, אין פרידמן זכאים לפיצוי בגין החלפת הריצוף כולו במרפסת. ה. לאור האמור לעיל ועל פי חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, הנזקים שנגרמו למשפחת פרידמן הם כדלקמן: רטיבות ובידוד טרמי 1,000 ₪. ריצוף וחיפוי 2000 ₪. בניה וטיח 4320 ₪. שרברבות 1050 ₪. נגרות ואלומניום 950 ₪. חשמל 150 ₪. החלפת ריצוף 6,750 ₪ סה"כ עלות העבודות 16,220 ₪. לסכום זה יש להוסיף 40% + מע"מ ובסה"כ 22,708 ₪ + מע"מ. המומחה קבע גם פיצוי למקרים בהם לא ניתן לבצע תיקונים. בעניין זה המליץ המומחה על פיצוי בסך 5,300 ₪ בגין ריצוף וחיפוי ועל פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין מידות חלקי מבנה ובסה"כ 7,300 ₪. ו.אי לכך זכאים פרידמן לפיצוי כדלקמן: 22,708 ₪ + מע"מ, צמודים ליום 8.1.02 - המועד המופיע בחוות הדעת. 7,300 ₪, צמודים ליום 8.1.02 - המועד המופיע בחוות הדעת. התובעים 3 ו-4: רן עדי ויעל : א. עדי ויעל רן רכשו מהנתבעת דירת קוט'ג, המהווה את היחידה המזרחית בבית דו משפחתי ברחוב אגס 1 במודיעין. ב. על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הנזקים שנגרמו למשפחת רן הם כדלקמן: בניה וטיח 600 ₪. שרברבות אספקת מים 900 ₪. ריצוף וחיפוי 4660 ₪. נגרות ואלומניום 4080 ₪. גג רעפים 2000 ₪. סה"כ עלות העבודות 12,240 ₪. לסכום זה יש להוסיף 40% + מע"מ, ובסה"כ 17,136 ₪ + מע"מ. המומחה קבע גם פיצוי למקרים בהם לא ניתן לבצע תיקונים. בעניין זה המליץ המומחה על פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין גג בניה וטיח ופיצוי בסך 800 ₪ בגין ריצוף וחיפוי, ובסה"כ 1,800 ₪. ג.אי לכך זכאים רן לפיצוי כדלקמן: 17,136 ₪ + מע"מ צמודים ליום 23.12.01 - המועד המופיע בחוות הדעת. 1,800 ₪ צמודים ליום 23.12.01 - המועד המופיע בחוות הדעת. התובעים 5 ו-6: בכר ניסים ובת ציון: א.בכר רכשו מהנתבעת דירת קוט'ג המהווה את היחידה המערבית בבית דו משפחתי ברחוב תפוח 16 במודיעין. ב.על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הנזקים שנגרמו למשפחת בכר הם כדלקמן: בניה וטיח3,150 ₪. ריצוף וחיפוי 3,050 ₪. רטיבות ובידוד טרמי 3,100 ₪. נגרות ואלומיניום 3,900 ₪. שרברבות ואספקת מים 600 ₪. גג רעפים 1,400 ₪. סה"כ עלות העבודות 15,200 ₪. לסכום זה יש להוסיף 40% + מע"מ, ובסה"כ 21,280 ₪ + מע"מ. המומחה קבע גם פיצוי למקרים שבהם לא ניתן לבצע תיקונים. בעניין זה המליץ המומחה על פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין בניה וטיח, פיצוי בגין ריצוף וחיפוי בסך 4,500 ₪ ופיצוי בסך 1,500 ₪ בגין שרברבות ואספקת מים, ובסה"כ 8,000 ₪. ג.בכר גם תבעו פיצוי בגין הצורך לליטוש הדירה בסך 1,000 ₪ ובגין הכנה למזגן 1,000 ₪ נוספים, אולם נזק זה לא הוכח. ראשי נזק אלה אינם נזכרים בתצהירו של מר בכר ואף לא בחוות דעת המומחה של בית המשפט ומשום כך לא מצאתי לחייב את הנתבעת בסכומים אלה. ד.אי לכך זכאים בכר לפיצוי כדלקמן: 21,280 ₪ + מע"מ, צמודים ליום 11.2.01 - המועד המופיע בחוות הדעת. 8,000 ₪, צמודים ליום 11.2.01 - המועד המופיע בחוות הדעת. התובעים 7 ו- 8 - טבריה רמי ומרים: א.רמי ומרים טבריה רכשו מהנתבעת דירה בת 5 חדרים, עם מרפסת גן נרחבת וחצר צמודה המהווה את היחידה המזרחית בקומה הראשונה של בניין בן 3 קומות הידועה כדירה מספר 2 בכתובת עמק דותן 60. ב.בחקירתו בביהמ"ש העיד מר רמי טבריה כי אפשר את ביצוע התיקונים. הדירה נמסרה לחזקת הבעלים בספטמבר 96. בתחילת שנת 97 התלונן רמי טבריה על ליקויים בדירתו. ב- 6.5.97 נשלח מכתב לרמי טבריה לפיו לא אפשרה משפחת טבריה לבצע תיקונים בדירות (נספח ט2 לכתב ההגנה). כתגובה למכתב זה שלח רמי טבריה מכתב בו הכחיש כי צוות כזה ביקר בביתו. עוד הוא מחה כי התיקונים שנעשו בדירתו נעשו בצורה חובבנית וגרמו לו עוגמת נפש (נספח ס"ה לתצהירו של טבריה). ב-2.12.97 שלח מר חיים אברהם מכתב מטעם הנתבעת לפיו ביום 3.12.97 יבוצעו בביתו תיקוני שנת אחריות (נספח ע' לתצהירו של טבריה). ביום 8.12.97 נערך דוח תיקונים של תקופת הבדק (נספח ה' לתצהיר גיל פרנקל). מהאמור לעיל עולה כי משפחת טבריה אפשרה לבצע תיקונים והנתבעת ביצעה תיקונים, אך משפחת טבריה לא חתמה על המסמך המאשר את ביצוע התיקונים. למרות זאת, המשיך רמי טבריה לשלוח מכתבים גם ב 4.6.98 המעידים על ליקויים (ר' נספח עד לתצהיר טבריה). ב-24.6.98 נכתב מזכר פנימי לפיו מר טבריה דחה את הפגישה מסיבות אישיות (נספח ט3 לכתב ההגנה). ב-18.1.99 שלח ב"כ הנתבעת מכתב אזהרה בו מחה על כך שמשפחת טבריה אינה מאפשרת לבצע את תיקוני הבדק וכי התנהגותם תפטור את החברה מלתקן את הליקויים (נספח ע"ח לתצהירו של טבריה). לכך ענה רמי טבריה ב-3.2.99 כי הוא עדיין מחכה ללו"ז לביצוע תיקון הליקויים (נספח ט לתצהירו של גיל פרנקל). ב- 5.3.99 שלח ב"כ הנתבעת מכתב בו ציין כי במהלך שנת 98 סירבה משפחת טבריה, פעם אחת, לבצע תיקונים בדירה בשל סיבות אישיות, וכי בעלי הדירה מתבקשים לאפשר לתקן את תיקוני הבדק (נספח ט4 לכתב ההגנה). באותו יום תיאמו רמי טבריה וגיל פרנקל מועדים לתיקונים (על פי תצהירו שלו) ונערכה רשימת תיקונים מקיפה (נספח י"א לתצהיר גיל פרנקל). ביום 23.3.99 שלח ב"כ התובעים מכתב בו ציין כי הוגשה תביעה לבית המשפט ותיתכן אפשרות לתיקון חלקי של התיקונים (נספח י לכתב ההגנה), כשלבסוף, ביום 29.4.99 שלח ב"כ התובעים פקס לפיו אין משפחות טבריה, זיבלט ופרידמן מעוניינים בתיקונים על ידי הנתבעת משום שהגישו תביעה בבית המשפט. מהאמור לעיל עולה כי בוצעו תיקונים בדירתו של רמי טבריה אך לא לשביעות רצונו. טבריה סירב לביצוע התיקונים בשלבים מאוחרים יותר, שנה וחצי לאחר סיום שנת הבדק ב- 29.4.99. מכאן עולה כי ניתן לנתבעת זמן סביר לתיקון הליקויים אך היא לא עמדה במועדים אלה. לאור כל האמור לעיל ניתן לקבוע כי הנתבעת לא הוכיחה, במידה הראויה, כי משפחת טבריה מנעה ממנה מלבצע את התיקונים ומשום כך אין לקבל את טענתה לפיה אין עליה לפצות את משפחת טבריה בגין ליקויי בניה. ג.טבריה תבע בסיכומיו פיצוי בגין נזקים לתכולת הדירה לרבות הוצאות צביעה וסיוד מחדש בסכום 20,000 ₪, אולם סכום הפיצוי בכתב התביעה לראש נזק זה היה 8,000 ₪ בלבד. אי לכך, אין טבריה זכאים לתבוע סכום העולה על 8,000 ₪. גם הסכום הנתבע בכתב התביעה לא הוכח ואיננו נזכר גם בתצהירו של מר טבריה. אי לכך דינו של ראש נזק זה להידחות. ד.המומחה טיגרמן העיד כי עיקרון החישוב בעניין נזקי הרטיבות, עליו העיד ביחס למשפחת פרידמן, חל גם על משפחת טבריה. אי לכך ולאור האמור לעיל ביחס למשפחת פרידמן, זכאית גם משפחת טבריה לפיצוי של 90% מסך 7,500 ₪ ובסך הכל סכום של 6,750 ₪. ה.על פי עדות המומחה מטעם בית המשפט הנזקים שנגרמו למשפחת טבריה הם כדלקמן: ריצוף וחיפוי 4,780 ₪. רטיבות ובידוד טרמי 3,100 ₪. בניה וטיח 4,550 ₪. שרברבות 600₪. נגרות ואלומניום 1250 ₪. מעקים 500 ₪. החלפת ריצוף 6,750 ₪. סך הכל 21,530 ₪. לסכום זה יש להוסיף 40% + מע"מ ובסך הכל 30,142 ₪ + מע"מ. המומחה גם קבע פיצוי למקרים בהם לא ניתן לבצע תיקונים. לענין זה המליץ המומחה על פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין מידות חלקי מבנה, פיצוי בסך 600 ₪ בגין ריצוף וחיפוי ופיצוי בסך 750 ₪ בגין בניה וטייח, ובסה"כ 2,350 ₪. ו.אי לכך זכאים טבריה לפיצוי כדלקמן: 30,142 ₪ + מע"מ צמודים ליום 8.1.02 - מועד חוות הדעת. 2,350 ₪ - צמודים ליום 8.1.08 - מועד חוות הדעת. התובעים 9 ו-10 - בוכריס ינון וקלודין: א.ינון וקלודין בוכריס רכשו מהנתבעת דירת קוט'ג בת 4 חדרים, המהווה את היחידה המזרחית בבית דו משפחתי ברחוב תפוח 8 במודיעין. ב.על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הנזקים שנגרמו למשפחת בוכריס הם כדלקמן: בניה וטיח4,100 ₪. ריצוף וחיפוי 2,400 ₪. רטיבות ובידוד טרמי 400 ₪. נגרות ואלומניום 2,100 ₪. גג רעפים 1,700 ₪. סה"כ עלות העבודות 11,300 ₪. לסכום זה יש להוסיף 40% + מע"מ ובסה"כ 15,820 ₪ + מע"מ. המומחה קבע גם פיצוי למקרים בהם לא ניתן לבצע תיקונים. בעניין זה המליץ המהנדס לפצות בסך 800 ₪ בגין בניין וטיח ופיצוי בסך 5,000 ₪ בגין ריצוף וחיפוי ובסה"כ 5,800 ₪. ג.אי לכך ועל בסיס חוות הדעת של המומחה זכאים בוכריס לפיצוי כדלקמן: 15,820 ₪ + מע"מ - צמודים ליום 17.12.01 - מועד חוות הדעת. 5,800 ₪ - צמודים ליום 17.12.01 - מועד חוות הדעת. התובעים 11 ו- 12 - זיבלט הקטור ומרתה: א.הקטור ומרתה זיבלט רכשו מהנתבעת דירה בת 5 חדרים, עם מרפסת גן נרחבת המהווה את היחידה המערבית בקומה הראשונה של בנין בן 3 קומות הידועה כדירה מספר 1 בכתובת עמק דותן 54 במודיעין. ב.גב' זיבלט הינה מורה לפסנתר ולתצהירה צירפה גם קלטת וידאו הממחישה את נזקיה. ג.זיבלט תבעה בגין הפסד ימי עבודתה בתקופה בה בוצעו התיקונים סכום של 20,000 ₪. לטענתה, 92 שעות שיעורים הלכו לאיבוד עקב ביצוע התיקונים ו- 70 שעות הוראה נוספות הלכו גם הן לאיבוד, אך לגביהן אין רישום מפורט. סה"כ, תובעת זיבלט, בגין הפסד של 162 שעות לפי מחיר 75 ₪ לתלמיד, ובסה"כ נזק של 12,125 ₪ לפי ערך שנת 1998. הנתבעת טוענת כי לא כל התיקונים מנעו את קיום השעורים מאחר וחלק מהתיקונים נעשו בחדרים צדדיים ולא בחדר המוסיקה. בנוסף, מתנגדת הנתבעת להוספת 70 השעות ללא רישום מפורט עבור תקופה אחרת. אני מקבלת את גירסתה של זיבלט, ובהעדר רישום מפורט על חלק מהשעות, אני מעמידה את הפיצוי על סכום של 10,000 ₪ נושאי ריבית והצמדה מיום 1.1.99 ועד התשלום ה מלא בפועל. ד.המומחה טיגרמן העיד כי עיקרון החישוב בענין נזקי הרטיבות עליה העיד ביחס למשפחת פרידמן, חלה גם על משפחת זיבלט. אי לכך ולאור האמור לעיל ביחס למשפחת פרידמן, זכאית גם משפחת זיבלט לפיצוי של 90% מסך 7,500 ₪ ובסך הכל סך של 6,750 ₪. ה.על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הנזקים שנגרמו למשפחת זיבלט הם כדלקמן: רטיבות ובידוד טרמי2,500 ₪. בניה וטיח 5,350 ₪. ריצוף וחיפוי2,450 ₪. שרברבות 800 ₪. נגרות ואלומניום300 ₪. מעקים1,000 ₪. חשמל50 ₪. החלפת ריצוף6,750 ₪. סה"כ עלות העבודות 19,200 ₪. לסכום זה יש להוסיף 40% + מע"מ ובסה"כ 26,880 ₪ + מע"מ צמודים למועד חוות הדעת. המומחה קבע גם פיצוי במקרים בהם לא ניתן לבצע תיקונים. בעניין זה המליץ המומחה על פיצוי בסך 2,500 ₪ בגין מידות וחלקי מבנה. ו.אי לכך ועל בסיס חוות הדעת של המומחה זכאים זיבלט פיצויים כדלקמן: 26,880 ₪ + מע"מ - צמודים ליום 8.1.02 - מועד חוות הדעת. 2,500 ₪ - צמודים ליום 8.1.02 - מועד חוות הדעת. 10,000 ₪ - צמודים למדד 1.1.99. התובעים 13 ו-14 - שאטי אליהו וכרמלה: א.אליהו וכרמלה שאטי רכשו מהנתבעת דירת קוט'ג בת 4 חדרים, המהווה את היחידה המזרחית בבית דו משפחתי ברחוב תפוח 14 במודיעין. ב.בכתב התביעה תובעים שאטי פיצוי עבור איחור בן 5 חודשים במסירת הדירה לרבות הצורך להסיע את ילדי התובע לבתי ספר מרוחקים ממקום מגוריהם בחודשים אלו. בתצהירו הסביר מר שאטי כי ילדיו למדו במודיעין. מאחר והיה אמור לקבל את מפתחות הדירה בספטמבר 1996 ובפועל קיבל את החזקה בפבואר 1997, נאלץ לשכור דירה אחרת ללא מועד עזיבה מוגדר בנס-הרים, ולהסיע את ילדיו למודיעין מאחר ולא הייתה תחבורה ציבורית לעיר. בפריט פיצוי זה תבע שאטי 23,550 ₪. ג. על פי סעיף 4(א) לחוזה המכר נקבע שעל הדירה להמסר ביום 30.9.96 ובסעיף 7(ג) נקבע כי פיגור של 3 חודשים מצד החברה במסירת החזקה בדירה לרוכש לא תהווה הפרה של ההסכם. על כן, מאחר והחזקה נמסרה לו ב-18.2.97 יכול שאטי לתבוע, לכל היותר, פיצוי בגין חודש ושמונה עשר יום ולא בגין חמישה חודשים. לטענת הנתבעת, האיחור הנוסף נבע מעיכובים שלא היה לה שליטה עליהם, כמו הסגרים שגרמו למחסור ארצי בפועלי בנין. נספח ג' לתצהירי עדותו של גיל פרנקל מכיל מסמך מלשכת התעסוקה ובו רשימה של כל הסגרים שהיו באותה תקופה. לאור האמור לעיל, מצאתי לפצות את שאטי בראש נזק זה בסכום של 5,000 ₪, נושאי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. ד.על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הנזקים שנגרמו למשפחת שאטי הם כדלקמן: בניה וטיח 2,800 ₪. ריצוף וחיפוי 3,160 ₪. נגרות ואלומניום 5,250 ₪. שרברבות 2,000 ₪. גג רעפים 1,000 ₪. שונות 500 ₪. סה"כ עלות העבודות 14,710 ₪. לסכום זה יש להוסיף 40% + מע"מ ובסה"כ 20,594 ש"ח + מע"מ. המומחה קבע גם פיצוי למקרים בהם לא ניתן לבצע תיקונים. בעניין זה המליץ המומחה על פיצוי בסך 6,000 ₪ בגין ריצוף וחיפוי, 1,500 ₪ בגין שרברבות ו- 1,500 ₪ בגין גג רעפים, ובסה"כ 9,000 ₪. ה.אי לכך ועל בסיס חוות הדעת של המומחה, זכאים שאטי לפיצוי כדלקמן: 20,594 ₪ + מע"מ - צמודים ליום 17.12.01 - מועד הגשת חוות הדעת. 9,000 ₪ - צמודים ליום 17.12.01 - מועד הגשת חוות הדעת. 5,000 ₪ נושאי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. התובעים 15 ו-16 - מלכא שי ואורית: א.שי ואורית מלכא רכשו מהנתבעת דירת קוט'ג בת 4 חדרים, המהווה את היחידה המזרחית בבית דו משפחתי ברחוב אשחר 2 במודיעין. ב.על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הנזקים שנגרמו למשפחת שאטי הם כדלקמן: בניה וטיח 1,600 ₪. ריצוף וחיפוי 6,900 ₪. רטיבות ובידוד טרמי 1,800 ₪. נגרות ואלומניום 2,900 ₪. שרברבות ואספקת מים 1,850 ₪. סה"כ עלות העבודות 15,050₪. לסכום זה יש להוסיף 40% + מע"מ ובסה"כ 21,070 ₪ + מע"מ. המומחה קבע גם פיצוי למקרים בהם לא ניתן לבצע תיקונים. בעניין זה המליץ המומחה על פיצוי בסך 4,000 ₪ בגין ריצוף וחיפוי, 500 ₪ בגין בנייה וטיח ו- 1,200 ₪ בגין נגרות ואלומיניום, ובסה"כ 5,700 ₪. ג.אי לכך ועל בסיס חוות הדעת של המומחה, זכאים מלכא לפיצוי כדלקמן: 21,070 ₪ + מע"מ צמודים ליום 20.12.01 - מועד חוות הדעת. 5,700 ₪ - צמודים ליום 20.12.01 - מועד חוות הדעת. התובעים 17 ו- 18 - ארמה יצחק וטלי: א.יצחק וטלי ארמה רכשו מהנתבעת דירת קוט'ג בת 4 חדרים, המהווה את היחידה המערבית בבית דו משפחתי ברחוב אשחר 4 במודיעין. ב.על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הנזקים שנגרמו למשפחת שאטי הם כדלקמן: בניה וטיח3,200 ₪. ריצוף וחיפוי 8,920 ₪. רטיבות ובידוד טרמי 800 ₪. נגרות ואלומניום 2,200 ₪. שרברבות ואספקת מים 2000 ₪. סה"כ עלות העבודות 17,120 ₪. לסכום זה יש להוסיף 40% + מע"מ ובסה"כ 23,968 ₪ + מע"מ. המומחה קבע גם פיצוי מקרים בהם לא ניתן לבצע תיקונים. בעניין זה המליץ המומחה על פיצוי בסך 4,500 ₪ בגין ריצוף וחיפוי, 1,500 ₪ בגין שרברבות ואספקת מים, ובסה"כ 6,000 ₪. ג.אי לכך ועל פי חוות דעת המומחה זכאים ארמה לפיצוי כדלקמן: 23,968 ₪ + מע"מ צמודים ליום 11.12.01 - מועד חוות הדעת. 6,000 ₪ צמודים ליום 11.12.01 - מועד חוות הדעת. התובעים 19 ו- 20 - איזנברג אלון וצפורת: א.אלון וצפורת איזנברג רכשו מהנתבעת דירת קוט'ג בת 4 חדרים, המהווה את היחידה המערבית בבית דו משפחתי ברחוב אשחר 8 במודיעין. ב.על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הנזקים שנגרמו למשפחת איזנברג הם כדלקמן: שרברבות 6,050 ₪. ריצוף וחיפוי 6,600 ₪. בניה וטיח 2,750 ₪. נגרות ואלומניום 1,000 ₪. סה"כ עלות העבודות 16,400₪. לסכום זה יש להוסיף 40% + מע"מ ובסה"כ 22,960 ₪ + מע"מ. המומחה קבע גם פיצוי למקרים בהם לא ניתן לבצע תיקונים. בעניין זה המליץ המומחה על פיצוי בסך 3,500 ₪ בגין ריצוף וחיפוי, 2,300 ₪ בגין שרברבות ו- 1,200 ₪ בגין נגרות ואלומיניום ובסה"כ 7,000 ₪. ג.אי לכך ועל בסיס חוות הדעת של המומחה זכאים משפחת איזנברג לפיציי כדלקמן: 22,960 ₪ + מע"מ צמודים ליום 22.10.01 - מועד חוות הדעת. 7,000 ₪ צמודים ליום 22.10.01 - מועד חוות הדעת. תובע 21 - אשר מלמד: א.מלמד רכש מהנתבעת דירת קוט'ג בת 4 חדרים, המהווה את היחידה המערבית בבית דו משפחתי ברחוב תפוח 4 במודיעין. ב.על פי חוות דעת המומחה המומחה מטעם בית המשפט הנזקים שנגרמו למשפחת מלמד הם כדלקמן: שרברבות 2,600 ₪. בניה וטיח 1,350 ₪. ריצוף וחיפוי 3,960 ₪. רטיבות ובידוד טרמי 1,500 ₪. נגרות ואלומניום 4,400 ₪. גג רעפים 2,200 ₪. סה"כ עלות העבודות 16,010 ₪. לסכום זה יש להוסיף 40% + מע"מ ובסה"כ 22,414 ₪ + מע"מ. המומחה קבע גם פיצוי למקרים בהם לא ניתן לבצע תיקונים. בעניין זה המליץ המומחה על פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין שרברבות. ג.אי לכך ועל בסיס חוות הדעת של המומחה זכאים מלמד לפיצוי כדלקמן: 22,414 ₪ + מע"מ צמודים ליום 3.2.02 - מועד חוות הדעת. 1,500 ₪ - צמודים ליום 3.2.02 - מועד חוות הדעת. תובע 22: רפי בורביע (להלן: "בורביע"): א.בורביע רכש מהנתבעת דירה המהווה את היחידה המערבית בקומה הראשונה של בנין בן 3 קומות הידועה כדירה מספר 4 בכתובת עמק דותן 54 במודיעין. ב.בחקירתו בבית המשפט העיד בורביע כי לא נכנס כלל לדירה בגלל בעיות רטיבות והחל משנת 98 הדירה מושכרת. גם בכתב התביעה תבע בורביע 25,000 ₪ בשל העובדה כי הדירה נמסרה באחור של שנה, בה נעשו נסיונות על ידי הנתבעת לתקן את לקויי הרטיבות הקשים. מנגד, טוענת הנתבעת, כי לא הייתה רטיבות בדירה וכי הדייר התעלם מהודעותיה של אלרם כי דירתו מוכנה והוא לא קיבל אותה משום שלא נמצא שוכר שישכור אותה. בחוות דעתו ציין טיגרמן כי קיימת רטיבות בפינת התקרה בחדר ההורים, ולא נמצאה רטיבות בשום מקום אחר. בחקירתו בבית המשפט, בעמ' 8 ואילך לפרוטוקול מיום 19.4.05, העיד טיגרמן, כי יתכן וטעה בנושא הרטיבות, ויתכן והיה צריך לעשות טיפול יסודי יותר. עיון בחקירה כולה של מר טיגרמן מעיד כי בביקורו במקום הוא ראה רק רטיבות בפינת התקרה בחדר ההורים. ב"כ התובעים הציג לו שאלות תיאורטיות, כמו "בהנחה שיש רצף של רטיבות עד היום" (שאלת עו"ד ניתאי בעמ' 8 לפרוטוקול) או "אם מדובר על רטיבות משמעותית... האם היית ממליץ" (עמ' 10 לפרוטוקול) "ובהנחה שיש רטיבות" (עמ' 11 לפרוטוקול). לשאלות תיאורטיות אלה השיב טיגרמן את אשר השיב. מאחר והשאלות הן תיאורטיות והעובדות שהוצגו בהן לא הוכחו כנדרש, אין בתשובותיו של טיגרמן כדי לבסס את תביעת בורביע בראש נזק זה. ג. על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הנזקים שנגרמו למשפחת בורביע הם כדלקמן: דלת כניסה 100 ₪. מטבח 50 ₪. חדר מגורים+פ"א 6,200 ₪. ממ"ד 200 ₪. חדר הורים 700 ₪. (בחוות הדעת שהוגשה צויין בגין חדר ההורים 200 ₪, אולם בחקירתו בבית המשפט ביום 19.4.05 (עמ' 11 לפרוטוקול) בדק המומחה במסמכיו ומצא כי נפלה טעות סופר וכי 700 ₪ הוא הסכום המייצג נזק זה). אמבטיה + שרותים 410 ₪. חדר רחצה הורים 100 ₪. סה"כ עלות העבודות 7,760 ₪. לסכום זה יש להוסיף 40% + מע"מ ובסה"כ 10,894 ₪ + מע"מ. ד.אי לכך ועל בסיס חוות הדעת של המומחה זכאים בורביע לפיצוי כדלקמן: 10,864 ₪ + מע"מ צמודים ליום 17.12.01 - מועד חוות הדעת. רכוש משותף: (1) רח' עמק דותן 60: א. על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט נזקי הרכוש המשותף בעמק דותן 60, הם כדלקמן: חניה 13,450 ₪. לוחות מדרגות 1,400 ₪. גג3,900 ₪. חדר מדרגות 2,800 ₪. חדר אשפה 600 ₪. ריצוף וחיפוי 2,950 ₪. סה"כ עלות העבודות 25,100 ₪. בעמ' 73-74 לפרוטוקול העיד טיגרמן, כפי שכבר צויין לעיל, כי הוא כלל בנזקי הרכוש המשותף סכום של 7,500 ₪ בגין רטיבות. מאחר ו- 90% מסכום זה נזקף לזכות הפיצויים המגיעים לפרידמן, כי אז נותרו 10% בלבד מפיצוי זה לטובת הרכוש המשותף, היינו, 750 ש"ח. אי לכך, מכלל הנזקים שנגרמו לרכוש המשותף, יש לנכות סכום של 6,750 ₪ ובסה"כ הנזקים שנגרמו לרכוש המשותף הם בעלות של 18,350 ₪ + מע"מ. לסכום זה יש להוסיף 40% + מע"מ ובסה"כ זכאים התובעים לסכום של 25,690₪ + מע"מ. ב.לגבי חלק מנזקי הגג המליץ השמאי לפצות בסכום של 1,500 ₪. כמו כן, לגבי נזקי הבניה וטיח העמיד השמאי את הפיצוי על סך 2,000 ₪. סה"כ הפיצוי המומלץ 3,500 ₪. ג.אי לכך ועל בסיס חוות הדעת של המומחה, הפיצוי המגיע בגין נזקי הרכוש המשותף ברח' עמק דותן 60 הוא כדלקמן: 25,690 ש"ח + מע"מ צמודים ליום 29.1.02. 3,500 ש"ח צמודים ליום 29.1.02. (2) רח' עמק דותן 54: א.על פי חוות דעת המומחה נזקי הרכוש המשותף בעמק דותן 54 הם כדלקמן: חניה 13,850 ₪. לוחות מדרגות 1,800 ₪. גג 3,050 ₪. בניה וטיח 1,600 ₪. חדר מדרגות 2,100 ₪. חדר אשפה 2,400 ₪. ריצוף וחיפוי 800 ₪. סה"כ עלות העבודות 25,600 ₪. המומחה טיגרמן העיד כי העקרון שחל בעניין פרידמן (בעניין הרטיבות של הרכוש המשותף), חל גם על משפחת זיבלט הגרה ברח' עמק דותן 54. אי לכך, מכלל הנזקים שנגרמו לרכוש המשותף, יש לנכות סכום של 6,750 ₪ (90% מ- 7,500 ₪) ובסה"כ הנזקים שנגרמו לרכוש המשותף ברח' עמק דותן 54 הם 18,850 ₪ + מע"מ. לסכום זה יש להוסיף 40% + מע"מ ובסה"כ זכאים התובעים לסכום של 26,390 ₪ + מע"מ. ב.לגבי חלק מנזקי הגג המליץ השמאי לפצות בסכום של 1,500 ₪. כמו כן לגבי נזקי הבניה וטיח העמיד השמאי את הפיצוי על סך 2,000 ₪. סה"כ הפיצוי המומלץ הוא 3,500 ₪. ג.אי לכך ועל בסיס חוות הדעת של המומחה, הפיצוי המגיע בגין נזקי הרכוש המשותף ברח' עמק דותן 54, הוא כדלקמן: 26,390 ₪ + מע"מ צמודים ליום 23.12.01. 3,500 ₪ צמודים ליום 23.12.01. (3) הנתבעת טוענת כי התובעים לא הוכיחו כי הם מוסמכים לייצג את כל בעלי הדירות (בבניין 54 ייצגו רק 50% מבעלי הדירות, ובבניין 60 ייצגו 67% מבעלי הדירות) . על כן, לטענת הנתבעת, אין לפסוק להם את מלוא סכום הפיצויים ולכל היותר, יש לפסוק להם חלק יחסי של הפיצוי. הנתבעת מפנה לע"א 559/87 מנחם חשאי ואח' נ' יצחק ארווין רונן ואח', פ"ד מו(1) 229. לא מצאתי לקבל את עמדת הנתבעת ופסק הדין הנ"ל איננו יכול לתמוך בגרסתה, במקרה שלפנינו. התובעים בתיק זה הם 12 משפחות ו- 2 נציגויות של הדיירים - נציגות הדיירים ברח' עמק דותן 54 ונציגות הדיירים ברח' עמק דותן 60. הנציגות רשאית לייצג את הדיירים בבניין והכספים שנפסקו לזכותה של כל נציגות יחולקו בין כלל דיירי הבניין לפי חלקם היחסי בבניין, גם בין דיירים שלא נכללו בין התובעים "הפרטיים" בתביעה זו. 30.סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים, כמפורט בסעיפים 21, 27 ו- 29 לפסק דין זה. 31.הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד: תביעה זו מייצגת 12 משפחות אשר תבעו פיצוי ביחס ל- 12 דירות ורכוש משותף בשני בניינים. הגשת התביעה וניהולה כללו הוצאות רבות, לרבות חוות דעת וכן עבודה וטרחה רבה. הנתבעת, כאמור בפסק דין זה, התחייבה גם בפני 8 משפחות לספק להן עליית גג, במסגרת קוטג'ים שרכשו המשפחות, והיא לא עמדה בהתחייבות זו עד להגשת כתב התביעה. במהלך הדיון בתיק, ולאחר שמיעת עדים רבים, יזמה הנתבעת שינוי בתב"ע ועקב כך התאפשר לה לעמוד בחלק מהתחייבויותיה, ו- 8 המשפחות קיבלו היתרים לבניית עליית הגג. גם עובדה זו גרמה לטרחה רבה ונוספת לתובעים. אי לכך, זכאים התובעים להחזר ריאלי של הוצאותיהם ושל שכ"ט עו"ד. 32.הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ,נושאות ריבית והצמדה מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף על כך, תשלם הנתבעת לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 250,000 ₪ + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 33.בניהגגהיטל השבחהליקויי בניה