השופטת ש. דברת, ס. נשיא: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד בת"א 943-09, שניתן על ידי כב' השופט עידו כפכפי ביום 6.2.13, בו נקבע כי על חברת ש. אלבז בניה והשקעות בע"מ ומנהלה שמואל אלבז לפצות את יהושע ואיבט זיק בסכום של 129,064 ש"ח בגין ליקויי בניה ואיחור במסירת בית המגורים שבנתה עבורם החברה. המשיבים 1-2, יהושע ואיבט זיק (להלן - "המשיבים") התקשרו ביום 26.7.07 בהסכם לביצוע עבודות קבלניות עם ש. אלבז בניה והשקעות בע"מ (להלן - "החברה"), לפיו החברה תבנה עבור התובעים בית מגורים צמוד קרקע באשדוד. בהסכם נקבע, כי התמורה תעמוד על 1,040,000 ש"ח וכי העבודה תושלם עד ליום 25.5.08. הבית נבנה על פי התכנון של בנם של המשיבים, המשיב 3, יאיר זיק (להלן - "יאיר"), אשר אף פיקח מקרוב על הליך הבניה. בפועל, בשל סכסוכים שונים בין הצדדים, חדלה החברה מעבודתה באתר ביום 9.2.09, כאשר עד למועד זה בוצעו רוב העבודות, אך הבניה טרם הושלמה. המשיבים הגישו תביעה נגד החברה ונגד מנהל החברה, שמואל אלבז (להלן - "שמואל") ואשתו גלית אלבז (להלן - "גלית"), בה תבעו פיצוי בגין ליקויי בניה ואיחור במסירה; המשיבים הוסיפו וטענו לאחריות אישית של שמואל וגלית לחובותיה של החברה כלפיהם. החברה הגישה תביעה שכנגד נגד המשיבים ויאיר לתשלום יתרת התמורה החוזית, תשלום בגין עבודות נוספות ופיצוי בגין העיכוב בסיום הבניה, שנגרם עקב התנהלות המשיבים. בית המשפט קמא קיבל בחלקה את התביעה העיקרית ודחה את התביעה שכנגד. נקבע כי על החברה לשלם למשיבים 74,664 ש"ח בגין תמורה עודפת שקיבלה בשל בניה שלא בוצעה, כמו גם 54,400 ש"ח בשל האיחור במסירה. בית המשפט קמא דחה את התביעה להטלת אחריות אישית על גלית, אך קיבל התביעה ככל שהיא נגעה לאחריות אישית של שמואל. נקבע, כי שמואל יצר מצג כלפי התובעים, כי החברה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה על אף הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה, אשר מנעו ממנה לעשות כן. בית המשפט קמא התייחס גם לכך שמדובר בחברת יחיד של קבלן, בגינה יטה בית המשפט להרים מסך ביתר קלות. כן ניתן משקל לחתימתו של שמואל על מסמך בו התחייב באופן אישי לסיים את העבודות, ולערבות אישית עליה חתם אשר - על אף שאינה מטילה עליו ערבות באופן חד משמעי - יש בה כדי לחזק את המסקנה של הטלת חבות אישית. על פסק דינו של בית המשפט קמא הוגש ערעור על ידי החברה ושמואל (להלן - "המערערים"). הערעור, שכוון כלפי מרבית קביעותיו של בית המשפט קמא, צומצם על ידי המערערים בדיון, והוא מתמקד כעת בשאלת החיוב האישי שהוטל על שמואל בלבד. לטענת המערערים, ההסכם נכרת בין המשיבים לחברה, כאשר שמואל סרב - לאורך כל הדרך - לחתום על ערבות אישית להסכם. המערערים מסכימים, כי שמואל חתם על ערבות ביום 28.1.09, לאחר ששולמו לו 10,000 ש"ח נוספים על חשבון התמורה, אך טוענים שערבות זו נגעה לסיום העבודות שנותרו באותו שלב בלבד, ואינה חלה על כלל הפרוייקט. מסקנה זו עולה, לשיטתם, גם מתמליל שיחה שנערכה בין יאיר לשמואל באותו יום, בה סרב שמואל ליטול על עצמו ערבות אישית; משסרב לכך באופן עקבי לאורך כל הפרויקט, אין הגיון, כי הסכים לעשות כן לקראת סוף הפרוייקט בתמורה ל - 10,000 ש"ח בלבד. המערערים מציינים, כי גם בית המשפט קמא סבר, כי לא ניתן לראות במסמך זה ערבות אישית, וממילא מכיוון שנוסח על ידי יאיר יש לפרשו נגד מנסחו, באופן שאינו יוצר ערבות אישית כלשהי. כמו כן, המסמך נגע, ממילא, רק למצב בו החברה לא תסיים את התחייבויותיה במועד, אך בפועל נמנע ממנה לעשות כן, מאחר ויאיר סילק את החברה מהאתר. המערערים מוסיפים, כי החיוב האישי כלפי שמואל אינו עומד באמות המידה המחמירות שנקבעו בפסיקה להרמת מסך. אין מדובר במעשה מרמה או הסתתרות מאחורי החברה, אלא בחברה שסיימה את הבניה כמעט עד תום ועמדה ברוב התחייבויותיה. המשיבים טוענים, כי מלכתחילה חתמו החברה ושמואל יחד על הסכם הבנייה, כך שההתחייבויות בו חלות על שמואל ישירות. המשיבים הסכימו מספר פעמים להקדים תשלומים לאור הבטחותיו האישיות של שמואל, כי יסיים את הבניה, אך הסתבר כי הוא נטל על עצמו התחייבויות אשר ידע כי לא יוכל לעמוד בהן. בהתחייבותו האחרונה, מיום 28.1.09, חתם שמואל על ערבות אישית להבטחת כלל התחייבויותיו על פי הסכם הבניה. הערבות נחתמה מרצונו וגרסאותיו השונות בעניין החתימה מעידות, כי עדותו בעניין זה אינה מהימנה; מה עוד, שכאשר היה מעוניין בתחילת פברואר 2009, כי יעבירו לידיו כספים נוספים, ידע להזכיר למשיבים כי חתם על ערבות. עוד מעירים הם, כי הערבות נחתמה כאשר נותרו עוד עבודות רבות לביצוע. המשיבים סבורים, כי הנסיבות הצדיקו הרמת מסך והטלת אחריות אישית על שמואל. שמואל, כמנהל החברה, יצר מצג שווא לפיו החברה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, על אף שידע שאין המצב כך, ובכך הפר את חובות תום הלב המוטלות עליו. נסיבות של ניהול החברה תוך נטילת סיכונים בלתי סבירים באשר ליכולת הפירעון שלה ובאופן אשר יש בו כדי להונות את המשיבים, יש בו, כדי להצדיק את הרמת המסך. הפסיקה אף קובעת, כי בחברה משפחתית קטנה, כבענייננו, יטו להרמת מסך ביתר קלות. דיון המחלוקת בין הצדדים צומצמה לשאלה האם יש להטיל על שמואל אחריות אישית לשאת בחובותיה של החברה. מחלוקת זו נוגעת הן למשמעות ההתחייבות עליה חתם שמואל ביום 28.1.09, והן לשאלה האם מתקיימות במקרה זה הנסיבות אשר יש בהן להורות על הרמת מסך. לדעתי, אין מקום להתערב בהחלטה להטיל על שמואל אחריות אישית. אפרט. המשיבים מבססים טענתם לחבותו האישית של שמואל על המסמך עליו חתם ביום 28.1.09 (נספח 15 למוצגי המשיבים בבית המשפט קמא). המדובר באחרון מבין כמה מסמכים שבהם התחייב שמואל לסיים את הבניה עד למועד מסוים בתמורה לתשלום שהועבר אליו. בשל חשיבות המסמך, יובא תוכנו במלואו: "אני הח"מ שמואל אלבז הנושא מקבל סכום של 10,000 ש"ח למילוי כל התחייבויות לסיום עבודות במגרש 520 ערב בזה באופן אישי למילוי מלוא ההתחייבויות למזמין על פי החוזה שנחתם ב 26.7.07 ולמפרט המצורף לחוזה עד לתאריך 20.2.09 במידה ולא אסיים אישית את כל ההתחייבויות לפי החוזה, יוכל המזמין לסיים העבודות ע"י קבלן אחר, הכל לפי החוזה התוכניות והמפרט. אני מצהיר בזה כי הנני מתחייב אישית לסיים הפרוייקט ולנהל באופן אישי את הפרוייקט ובכלל זה נוכחות מהותית אישית באתר לאורך כל תקופת הבניה". המשיבים עומדים על כך, כי מסמך זה מהווה ערבות אישית של שמואל למילוי כלל התחייבויות החברה בהסכם הבניה. שמואל, לעומתם, סבור, כי המסמך מהווה התחייבות לסיום הבניה שנותרה באותו שלב, ותו לא. נוסח המסמך תומך בעמדת המשיבים. אמנם, בשורה השניה מתחייב שמואל רק "למילוי כל התחייבויות לסיום עבודות במגרש", התחייבות אותה ניתן לפרש כמתייחסת לעבודות שנותרו בלבד, אך מיד בהמשך, מתחייב שמואל, כי הוא "ערב בזה באופן אישי למילוי מלוא ההתחייבויות למזמין על פי החוזה שנחתם ב - 26.7.07", דהיינו - הוא ערב למילוי כל התחייבויות החברה על פי החוזה, ולא רק השלמת העבודות, שנותרו באותו שלב. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף מהשוואתה להתחייבות קודמת עליה חתם שמואל, ביום 16.9.08 (נספח 14 למוצגי המשיבים בבית המשפט קמא), בה נקבע כי "חברת ש. אלבז בע"מ" - ולא שמואל עצמו - "מתחייבים לסיים העבודות במבנה לפי החוזה". מהשוואה זו ברור, כי כאשר ביקש שמואל לחייב את החברה בלבד ולא ליטול על עצמו התחייבות אישית, נוסחו התחייבויותיו בהתאם; ההתחייבות מיום 28.1.09, לעומת זאת, נוסחה אחרת, באופן בו נטל שמואל על עצמו התחייבות אישית לקיום התחייבויותיה של החברה. אמנם נכון הוא, כי שמואל סרב בהזדמנויות קודמות לחתום על ערבות אישית, אך אין בכך כדי ללמד, כי התמיד בסירובו זה לאורך כל הדרך; ממילא, אין בטענה מעין זו כדי להוות ראיה נגד מסמך מפורש בכתב בו נטל על עצמו שמואל ערבות אישית לביצוע הפרוייקט כולו. גם הטענה כי נוסח ההתחייבות נכתב על ידי יאיר, ומשכך יש לפרשה נגדו בהתאם לכלל לפיו הפרשנות הינה נגד המנסח, אין בה ממש. כלל הפרשנות נגד המנסח יופעל רק "כאשר לשון החוזה שנוסח בידי צד אחד ניתנת לשני פירושים סבירים, וכפות המאזניים מעוינות... לעומת זאת לא יופעל כלל הפירוש נגד המנסח כאשר החוזה מנוסח בבהירות ובאורח חד-משמעי" (גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, עמ' 436 (תשס"ה)). בנסיבות בהן שמואל חתם על התחייבות המטילה עליו באופן חד משמעי ערבות אישית לפרויקט כולו, אין משמעות לעובדה שהתחייבות זו נוסחה על ידי הצד שכנגד. בטענה לפיה שמואל לא עמד בהתחייבותו כיוון שסולק מאתר העבודה - אין ממש, לאור ממצאי בית המשפט קמא, עליהם אין עוד ערעור, כי הסילוק מהאתר נעשה לאחר ששמואל דרש לקבל תמורה נוספת, בניגוד להתחייבותו הקודמת; כן קבע בית המשפט קמא, כי המערערים לא בקשו להשלים את העבודה לאחר שסולקו מהאתר (עמ' 5-6 לפסק דינו של בית המשפט קמא). בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי סילוק החברה מהאתר, יש בו כדי להצדיק את ביטול הערבות שניתנה על ידי שמואל. לאור האמור לעיל, סבורה אני כי היה מקום להטיל על שמואל אחריות אישית לחובותיה של החברה כלפי המשיבים, מכוח התחייבותו המפורשת לכך. לאור הכרעה זו, איני רואה לדון בשאלת הרמת המסך, מה עוד, שמדובר בשאלה שאינה חד משמעית בנסיבות אלה. על כן, בהסכמת המערערים ערעור החברה נדחה. לו דעתי נשמעת, יש לדחות הערעור, הנוגע לחיובו האישי של שמואל לחובות החברה. בשים לב לכך שהמערערים חזרו בהם מחלק מהערעור שהוגש, ישלם המערער 2 למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 להיום. סכום זה יועבר למשיבים באמצעות ב"כ, מהערבון שהופקד ויתרת הסכום תוחזר למערערים באמצעות ב"כ. שרה דברת, שופטת,ס.נשיא השופטת ר. ברקאי: אני מסכימה. רחל ברקאי, שופטת השופט א. ואגו: אני מסכים. אריאל ואגו, שופט הוחלט, כאמור, בפסק דינה של השופטת דברת. בניהליקויי בניההרמת מסך