1. זוהי תביעה להכיר באירוע מוחי בו לקה התובע ביום 9/1/01, כתאונת עבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, (להלן: "החוק"). 2. בהחלטה ביום 19/3/06, ולאחר שמיעת העדים שהובאו בפני בית הדין, ניתנה החלטה המהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן: "ההחלטה"), ובה קבענו את העובדות ומינינו את פרופ' אבינועם רכס, לשמש כמומחה יועץ רפואי מטעם ביה"ד. המומחה התבקש לחוות את דעתו בשאלה הרפואית ובשאלת הקשר הסיבתי בין ה"אירוע החריג" בעבודה המתואר, לבין הופעת האירוע המוחי בו לקה התובע. 3. עובדות המקרה שנקבעו הן כדלקמן: "א.התובע יליד שנת 1939. ב.התובע נהג אוטובוס במקצועו, עבד כעצמאי על אוטובוס שבבעלותו ושימש כקבלן משנה של חברת מטיילי לינדה בע"מ (להלן: "החברה") שמר עיסאם מחאג'נה הוא מנהלה, (להלן: "המנהל"), ועיקר עיסוקו היה בהסעת תלמידים לבתי ספר באום אל פאחם. ג.החברה נהגה לעכב תשלומים שהגיעו לתובע זאת עקב עיכובים בהעברת התשלומים מהעיריה לחברה. ד.בין היתר, עיכבה החברה ולא שילמה לתובע כספים שהגיעו לו בגין שירותי הסעה שנתן לחברה בחודשים מ-12/00-9. בעקבות פניות של התובע למנהל החברה זה הבטיח כי ישלם לו את החוב שמגיע לו, אך המנהל לא עמד בהבטחתו זו. בשלב מסוים, ועקב מחסור בכסף הוטלו עיקולים על ידי הביטוח הלאומי והבנקים על חשבונות התובע, והופנו אליו דרישות לשלם תשלומים לדלק, ולמוסכים. התובע פנה שוב למנהל וזה הבטיח לו להכין לו כסף ולשלם לו ביום 8/1/01. ה.ביום 8/1/01 פנה התובע למנהל החברה כדי לקבל את הכספים שהובטחו לו, אך זה אמר לו, שאין לו כסף כי העיריה טרם העבירה לו את הכספים. על רקע זה התגלע ויכוח קשה בין התובע למנהל, וכל אחד מהניצים התרגז והטיח דברים קשים בצד השני, המנהל אף אמר לתובע שאין כסף ואם המצב לא מוצא חן בעיניו הוא יכול להפסיק את העבודה אצלו. לויכוח וצעקות אלו היה עד, קבלן משנה נוסף בשם חאלד, אשר העיד בפנינו ואישר את גרסת התובע, שגם התאשרה על ידי המנהל בעדותו בפנינו. ו.התובע חש נעלב ומושפל עקב אותו ויכוח עם המנהל, ועקב אי תשלום הכספים שהוא היה כה זקוק להם, נקלע לדחק נפשי קשה, ובאותו לילה לא יכל להירדם, ולמחרת במהלך ביצוע הסעת תלמידים, הוא הרגיש שאין הוא יכול לדבר, והחל לגמגם. התובע פנה למשפחתו, והם הובילו אותו לרופא המשפחה, וזה הורה להעבירו מיידית לבית החולים. ז.התובע הגיע לחדר מיון במרכז רפואי "הילל יפה", ביום 9/1/01, בשעה 17:03, אובחן כסובל מאירוע מוחי איסכמי, הוחלט על אשפוזו ושוחרר מבית החולים ביום 18/1/01. . ח.במשך שנים עישן התובע כקופסא עד קופסא וחצי מדי יום. ט.לטענת התובע הוא החל לסבול מסכרת ולחץ דם לאחר האירוע בעוד שלטענת הנתבע הלחץ דם והסכרת היו אצל התובע לפני האירוע המוחי. י.ביום 15/5/02 היה התובע מעורב בתאונת דרכים מעקבותיה סבל מכאבי ראש וצוואר כתפיים וחזה, ובגינם הופנה לבצע בדיקות צילום ע"ש צווארי. ראה מוצג נ/3". 4. בחוות דעתו מיום 16/7/06 קבע, כב' המומחה, פרופ' אבינועם רכס, בין היתר, כדלקמן: "א. התובע אושפז בבית החולים "הלל יפה" בתאריך 9/1/01 בשל הפרעה בדיבור מסוג דיסארטריה עם ערות החזרים יחסית משמאל, ללא סימנים פירמידליים מובהקים. בדיקת CT של המוח הראתה "מספר מוקדים היפודנסיים בהמיספרה הימנית". לציין כי עפ"י הרישומים עולה כי היו בתובע זה גורמי סיכון של עישון כבד ויתר לחץ דם. האבחנה הקלינית הייתה אירוע מוחי איסכמי. ברישומי המעקב מיום 10/1/01 נרשם כלהלן: "לפני כחודש פראסטזיות ביד ימין חולפות". במכתב ההפניה למיון מאת ד"ר חאלד מיום 8/1/2001 נרשם בין היתר כלהלן: "הערכה (ההדגשה במקור א.ר) סיפור של חולשה בפלג גוף ימין לפני שבוע?! ) (ההדגשה במקור א.ר.) מכאן עולה כי התובע סבל מסימנים של אירוע מוחי עוד קודם לאשפוזו ב"הלל יפה" ביום 9/1/01. ב. התשובה לשאלה זו שלילית. לדעתי שנת לילה מפרידה בין האירועים בעבודה ביום 8/1/01 והופעת סימני המחלה למחרת, לאחר שכבר התעורר והחל בעבודתו. שינה כזו מנתקת את הקשר הסיבתי בין ההתרגזות והופעת המחלה. ג. השפעת האירועים בעבודה קטנה מהשפעת גורמי הסיכון שהיו בתובע לכך אני מוצא סימוכין בעובדה כי התובע סבל מסימפטום של אירוע מוחי קודם ליום 9/1/01 וכי הממצאים ב-CT מעידים על נזק קודם במוח המתאים לאנמנזה זו. ד. התשובה לשאלה זו לדעתי שלילית. ראה ב' לעיל. ה. לתובע היה עפ"י ההגדרה אירוע מוחי קל אשר התבטא בדיסארטריה אשר חלפה כעבור אשפוז קצר. תקופת אי כושר סבירה לנתונים אלו היא בת 10-7 ימים לערך". חווה"ד הועברה לעיון ב"כ הצדדים, והצדדים התבקשו אם רצונם בכך להפנות שאלות הבהרה למומחה ו/או להגיש סיכומים בכתב. 5. ביום 27/11/06, הגיש ב"כ התובע בקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה, אשר הועברה לתגובת ב"כ הנתבע וזו בתגובתה מיום 28/1/07 התנגדה להעברת השאלות המבוקשות למעט השאלה שמספרה 2(ב) ולסיפא של שאלה 2(ד), וזאת מהנימוקים שפורטו בתגובתה. בהחלטה מיום 22/2/07, קבלנו חלקית את התנגדות ב"כ הנתבע והתרנו העברת חלק משאלות ההבהרה שנתבקשו על ידי ב"כ התובע, למומחה, בשינויי נוסח מתחייבים, ובנוסף נדרש כב' המומחה להשיב לשאלות נוספות מטעם בית הדין. 6. ביום 11/3/07, השיב כב' המומחה, פרופ' אבינועם רכס, כדלקמן: "2. א. התשובה לשאלה זו חיובית. יש לראות ברישום זה "הפרעות בדיבור מסוג דיסארטריה שהופיעו באופן פתאומי בבוקר קבלתו" - עדות לאירוע מוחי חד וחדש. אך ברישום התיק הרפואי באשפוזו ב"הלל יפה" מיום 10/1/01 מתועד גם "לפני כחודש פראסטזיות ביד ימין" מכאן נראה כי תופעות קליניות לאירוע מוחי היו קיימות בתובע קודם לאשפוזו ביום 9/1/01. 2.ד. בסיכום המחלה מביה"ח "הלל יפה" המחלקה הנוירולוגית מיום 18/1/07 בפרק הנקרא "לסיכום" מופיע כלהלן: "בן 61 עם גורמי סיכון ווסקולרי (עישון, יתר לחץ דם)" בגיליון הקבלה לחדר המיון בפרק "תולדות המחלה" נרשם בכתב יד כלהלן: "מעשן כבד (40 סיגריות ליום)". 2.ה. עפ"י הסטנדרטים המקצועיים לפיהם אני מחליט על קשר בין אירוע חריג בעבודה להופעת אירוע מוחי עולה כי שנת לילה או חלוף 24 שעות מנתקים קשר סיבתי בין העבודה והמחלה. בהנחה כי התובע לא ישן ולו שעה בודדת אחת באותו הלילה יש לבדוק את פער השעות הממשי בין ההתרגזות בעבודה ומועד התחלת המחלה. במידה ופער זה קטן מ-24 שעות יש לראות בנסיבות העבודה תרומה חלקית להופעת המחלה. ראה בהמשך. 2. ז. ראה 2ה' לעיל. בנסיבות בהן התובע לא ישן בלילה ופער זמנים הקטן מ-24 שעות יש לראות ביאורים בעבודה כמה שתרם לכדי 25% להופעת המחלה. 3.א. עפ"י סיכום המחלה מביה"ח "הלל יפה" עולה כי התובע התקבל לאשפוז בשל "הפרעה בדיבור מסוג דיסארטריה". בפרק הסיכום של האשפוז נכתב כי "הדיסארטריה חלפה" אין ציון פרק הזמן בו חלק סימפטום זה. מכאן שמדובר או באירוע מוחי חולף (TIA) או באירוע מוחי איסכמי קל (MINOR CVA). 3.ב. ראה 2ז' לעיל. לדעתי השפעת הגורמים בעבודה פחותה בהרבה מגורמי הסיכון שהיו בתובע לחלות באירוע מוחי. לפיכך, גם הערכתי, לאחר תקין עניין השינה, את השפעת העבודה בכדי 25% כגורם תורם להופעת המחלה". בהחלטה מיום 18/3/07, הועברו תשובות המומחה, פרופ' רכס לצדדים, ואלו התבקשו לגשת למלאכת הסיכומים בכתב. 7. בהמשך לתשובות המומחה פרופ' רכס הנ"ל, הגיש ב"כ התובע בקשה להעברת שאלות הבהרה נוספות מטעמו, ולהארכת המועד להגשת סיכומיו בכתב עד לאחר השלמת הליך שאלות ההבהרה, ב"כ הנתבע הסכים להעברת שאלות מספר 2(א) ו-2(ב), אך התנגד לשאלות 2(ג) ו-2(ד) ועקב זאת הגיש ב"כ התובע הבהרות לעניין ההתנגדויות של ב"כ הנתבע. בהחלטה מיום 27/6/07 החלטנו להיענות לבקשת ב"כ התובע והורינו על העברת כל השאלות המבוקשות לכב' המומחה. 8. ביום 9/707, השיב כב' המומחה, פרופ' אבינועם רכס, לשאלות הנוספות כדלקמן: "2. א. "פראסטזיות" משמעותן "הפרעות תחושה". הפרעות כאלו יכולות להיגרם ע"י מספר מנגנוני חולי שוני. בהקשר בו הופיעו תלונות ספציפיות אלו בסיכום המחלה מביה"ח "הלל יפה" ובאופן שאני מבין אותם - הפרעות אלו הן ביטוי מוקדם, אפשרי ושכיח דווקא לאירוע מוחי בו חלה התובע. הסבירות בנתונים קליניים של מקרה זה כי הפרעות אלו הן עקב "תנוחה לא נכונה ביד עקב נהיגה" היא לדעתי שולית ביותר. 2. ב. הפרעות התחושה של התובע היו עפ"י הרישום "חולפות". מכאן שמדובר היה לדעתי, באירוע מוחי חולף (TIA) ולא באירוע מוחי (CVA). TIA בהגדרתו אינו מחייב נזק קבוע ברקמת המוח המשתקף בבדיקת ההדמיה. 2.ג. יתכן כי התובע לא ידע כי הוא סובל מיתר לחץ דם. לכן גם לא מסר בעת קבלתו לבית החולים כי הוא סובל ממחלה זו. הרישומים מבית החולים אומרים אחרת במובהק. מצוטטים בסיכום המחלה לחצי דם מוגברים בעליל ובסיכום המחלה מופיעה כאבחנה ראשית מחלת יתר לחץ דם. לכן בן אם ידע התובע על כך או לא היה בו, בנוסף לעישון, גורם סיכון מובהק של יתר לחץ דם. 3.ד דסיסארטריה - משמעותה הפרעה בדיבור. ISCHEMIC STROKE משמעותו אוטם מוחי על רקע חסימת כלי דם במוח ונזק לרקמות המוח עקב חוסר זימת דם (איסכמיה) באזור שנפגע". בהחלטה מיום 15/7/07, הועברו תשובות המומחה, פרופ' רכס לצדדים, ואלו התבקשו לגשת למלאכת הסיכומים בכתב. 9. עיקר טענות ב"כ התובע בסיכומיו היו: א. ביום קבלנו לבי"ח הלל יפה בגלל אירוע מוחי בתאריך 9/1/01 נמצאו ערכים גבוהים של לחץ דם אשר כל הנראה בגלל הנסיבות של מתח נפשי ועצבנות מיום קודם (סבירות קיימת). ב. התובע סבל מאירוע מוחי חריף וקבוע ולא מאירוע חולף TIA וזה לפי התיק הרפואי מהאשפוז במחלקה נוירולוגית בי"ח הלל יפה בתאריך 9/1/01 עד 18/1/01 שצויין ביום קבלתו: בבדיקה בקבלה למחלקה החולה סבל מהפרעה בדיבור בצורה דיסאטריה עם ערות החזרים בגפיים מימין ממצאים אלו צויינו גם בבדיקה ביום השלישי לאשפוזו (בביקורו של ד"ר נסיפאנוב סגן מנהל המחלקה) וגם בשחרורו לאחר תשעה ימי אשפוז צוין בכותרת האבחנות במכתב השחרור שהחוהל סבל מ-ISCHEMIC STROCK - DYSARTHRIA ולא מאירוע מוחי חולף TIA. לפי ההגדרה הרפואית הנוירולוגית העולמית אירוע מוחי חולף הוא אירוע שבו כל הסימנים הנוירולוגים חולפים תוך 24 שעות מרגע התחלת האירוע (ללא נזק מוחי), אירוע מוחי קבוע שבו הסימנים הנוירולוגית נמשכים יותר מ-24 שעות מאז התחלת האירוע ובד"כ גורם לנזק מוחי קבוע במידות שונות. ג. התובע לא סבל מגורמי סיכון למחלת עורקים חסימתית פרט לעישון סיגריות. בשנים האחרונות נבדק מספר פעמים אצל הרופא המטפל ולא נמצאו ערכים גבוהים של לחץ דם או שומנים גבוהים בדם. ד. ביום שסבל מהאירוע המוחי החריף הוא היה נתון תחת מצב של לחץ נפשי ועצבנות יתר שהתחיל בעבודה יום לפני ונמשך כל הלילה כי החולה לא ישן ולא אפילו שעה אחת ונשאר ער ומתוח ובמצב של STRESS נפשי עד שלקה בבוקר באירוע המוחי. ה. בסיכום של בית החולים הלל יפה ובכותרת של האבחנות צויין, כי התובע סבל מ -ISCHEMIC STROCK - DYSARTHRIA שמשמעותו בהתאם לקביעת המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה: "אוטם מוחי על רקע חסימת כלי דם במוח ונזק לרקמות המוח עקב אי זרימת דם (איסכמיה) באיזור שנפגע" כלומר אירוע מוחי קשה ולא קל TIA אשר אינו מחייב נזק קבוע ברקמת המוח כקביעת המומחה. ו. קביעותיו של המומחה שהתובע סבל מאירוע מוחי קל אינה מתקבלת על הדעת, במיוחד לאור העובדה כי הרופאים אשר קיבלו את התובע בבית החולים ובדקו אותו בעקבות האירוע קבעו שהתובע סבל מאירוע מוחי קשה. ז. חוות דעתו של המומחה נסמכת כולה כרובה על טענה שאין לה בסיס עת קבע שהתובע סבל מלחץ דם טרם האירוע המוחי אף אם לא ידע על כך הוא ורופאיו המטפלים, מכאן קבלת קביעותיו הנ"ל של המומחה בחוות דעתו בהסתמך על הנחה בלבד, כאשר יש סיכוי גדול שההנחה מוטעית, אינה צודקת בעליל ויש בה לגרום לתובע נזק בלתי הפיך. ח. לאור העובדה שמומחה לא שלל קיום קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה, לביו הופעת האירוע המוחי והוא אף בתשובותיו ייחס לאירוע החריג בעבודה, השפעה של כ-25% על הופעת האירוע המוחי אצל התובע במועד שזה הופיע, ודי בכך כדי לקבל את התביעה. ט. יתרה מזאת, חוות דעת המומחה נסמכת על ההנחה שהתובע סבל מגורמי סיכון לאירועים ווסקולרים של עישון ולחץ דם, ואילו בפועל לא הוכח שהתובע סבל מלחץ דם שניתן ללמוד אותו מתיקו הרפואי. בהקשר זה יש לקבוע שבעדר רישום בתיק הרפואי לפיו התובע סבל מלחץ דם גבוה, נשמט הבסיס מתחת להערכת המומחה שהתובע סבל עוד מקודם מלחץ דם רקבהבסתמך על העובדה שבזמן התרחשות האוטם נמדד אצלו לחץ דם גבוה, שהוא כידוע אחד מסימני התרחשות האירוע. יש לציין כי גם במסמכים הרפואיים של בית החולים ובגיליון הקבלה לא צוין שהתובע סובל ממחלה כלשהי מלבד עישון כבד. י. בהתחשב בסמיכות הזמנים בין ההתרגזות בעבודה לפרוץ אירוע המוחי, ובעובדה שאצל התובע קיים גורם סיכון מוכח אחד ויחיד, העישון, שאינו נחשב בקו הראשון של גורמי סיכון, ובהתחשב בעובדה שהנתבע לא הצליח להוכיח שהשפעת האירוע בעבודה על הופעת האירוע המוח, הייתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים אחרים ובכלל זה, נתוניו האישיים של התובע, כפי שנטען ע"י הנתבע, דין תביעת התובע להתקבל. 10. עיקר טענות ב"כ התובע בסיכומיו היו: א. הנתבע חוזר על טענותיו ביחס לפאן העובדתי ומבקש מבית הדין לשנות את החלטתו ולקבוע שלא הונחה תשתית ראייתית למינוי מומחה בעניינו של התובע, וכי הוא לא היה מעורב באירוע חריג בעבודתו. ב. יש לדחות את תביעת התובע גם בהתחשב בפאן הרפואי על סמך קביעת המומחה מטעם בית הדין, פרופ' רכס מיום 16/7/06 בחוו"ד , שאין קשר סיבתי בין האירוע החריג לו טוען התובע לבין האירוע המוחי, וכי האירוע החריג לא החיש את הופעת האירוע המוחי. ג. יש לדחות את התביעה גם בהסתמך על תשובות המומחה אשר קבע כי בהנחה שהתובע לא ישן בלילה שהפריד בין האירועים בעבודה לבין הופעת האירוע המוחי, או כי פער הזמנים בינם הוא פחות מ-24 שעות וכי אז תרומת האירוע בעבודה על הופעת האוטם הינה של 25%, קרי שלדעת המומחה השפעת הגורמים בעבודה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון שהיו לתובע לחלות באירוע המוחי. ד. בשאלות שברפואה לא יסטה בית הדין מקביעות המומחה מטעמו, אלא אם קיימת הצדקה יוצאת דופן לכך, הצדקה כזו לא מתקיימת בענייננו. דיון והכרעה 11. אין חולק גם לדעת המומחה מטעם בית הדין, האבחנה ברישומים הרפואיים הייתה של אירוע מוחי CVA, אך לטענתו כיון שבסיכום המחלה מביה"ח היללה יפה מצוין כי ה"דיסאטריה" וההפרעה בדיבור חלפה, האבחנה לדעתו הינה של אירוע מוחי חולף TIA או אירוע מוחי איסכמי קל (MINOR CVA), ולא באירוע CVA. 12. כב' המומחה קבע, מצד אחד כי בתובע היו גורמי סיכון של עישון כבד ושל יתר לחץ דם, וכי ברישומים בתיקו הרפואי בזמן האשפוז שלו בבית החולים הילל יפה מיום 10/1/01 נרשם, "לפני כחודש פראסטזיות ביד ימין", ובמכתב ההפניה של ד"ר חאלד מיום 8/1/01 נרשם: "ספור של חולשה פלג גוף ימין לפני שבוע", ואלו הביאו אותו למסקנה שהתובע סבל מסימנים של אירוע מוחי עוד קודם לאשפוזו, וכי הממצאים ב-C.T. מעידים על נזק קודם במוח המתאימים לאנמנזה שהתובע סבל מסימפטום של אירוע מוחי שקדם ליום 9/1/01. 13. כב' המומחה קבע מצד אחד בחוות דעתו הראשונה, כי מכלול העניינים האלו במיוחד גורמי הסיכון עישון ויתר לחץ דם, ושנת לילה בת 24 שעות שהפרידה בין האירועים בעבודה, לבין סימני החבלה, מנתקים לדעתו את הקשר הסיבתי בין האירועים בעבודה לבין מחלת התובע. אך מצד שני, ובתשובה לשאלת ההבהרה עקב ההפניה לעובדות המקרה בנושא העדר השינה של התובע, בלילה שהפריד בין האירוע החריג לבין הופעת האירוע המוחי, קבע כב' המומחה שאם התובע לא ישן בלילה שהפריד בין האירוע החריג בעבודה לבין הופעת האוטם, אלא ששינתו נדדה עליו יש לבדוק את פער השעות הממשי בין ההתרגזות בעבודה לבין מועד הופעת המחלה, ואם זה קטן מ-24 שעות, יש לראות באירוע בעבודה כתורם חלקית להופעת המחלה בשיעור של 25%, להערכתו. 14. בקשר לקביעותיו הנ"ל של המומחה יש לציין כי: א. בהחלטה על עובדות המקרה מיום 19/3/06 בסעיף 9(ו)), נקבע כי בלילה שאחרי האירוע החריג, נדדה שנתו של התובע שנקלע למצב נפשי קשה, והוא לא יכל להירדם וכי למחרת במהלך ביצוע הסעת תלמידים, הוא הרגיש שאין הוא יכול לדבר, והחל לגמגם, ואז התובע פנה למשפחתו, והם הובילו אותו לרופא המשפחה, וזה הורה להעבירו מיידית לבית החולים. ב. ביחס לגורמי הסיכון שציין המומחה, הרי עיון בכל המסמכים הרפואיים הן מקופ"ח והן מביה"ח מלמדים כי התובע לא התלונן על לחץ דם לפני האירוע וכי על פי תיקו הרפואי, ערכי לחץ הדם הגבוהים נמדדו אצלו רק במהלך אשפוזו עקב התרחשות האירוע המוחי. מכאן ובהעדר כל ראיה אובייקטיבית לכך שהתובע סבל מיתר לחץ דם לפני האירוע המוחי שלקה בו, והעובדה שהרישום הרפואי היחיד עליו נסמך המומחה בעניין לחץ דם גבוהה, הוא זה של ביה"ח הילל יפה בזמן אשפוז התובע עקב האירוע המוחי וההפרעה בדיבור, שאז נמדדו ערכי לחץ דם גבוה- אין כל הצדקה להעדיף את הערכת המומחה על פני הרישומים הרפואיים שתעדו את מצבו של התובע בזמן אמת ושלא צוין בהם בעיות של לחץ דם אצל התובע, במיוחד כאשר מסקנה זו נתמכת ברישום בסיכום המחלה של בית החולים הילל יפה מיום 18.1.01 לפיו התובע: "לא ידוע כסובל מיתר לחץ דם, סכרת." 15. בנסיבות אלו, קביעת כב' המומחה הנוספת לפיה הופעת ההפרעה בדיבור באופן פתאומי ביום 9/1/01 מהווה עדות לאירוע מוחי חד וחדש, יחד עם קביעתו שלמרות גורמי הסיכון שקיימים אצל התובע, שבענייננו קיימת הוכחה לגורם סיכון אחד שהוא העישון ואין הוכחה לעניין לחץ הדם, והקביעה של המומחה שתרומת האירוע בעבודה על פרוץ באירוע המוחי, שהתבטאה בהפרעה בדיבור, הינה בשיעור של 25% - די בהם כדי להקים את הקשר הסיבתי הרפואי הדרוש בין האירוע המוחי בו לקה התובע לבין האירוע החריג, וההתרגזות המתוארת בעבודתו, זאת למרות קביעתו הנוספת של המומחה כי השפעת העבודה הינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון שהיו בתובע לחלות באירוע מוחי, וזאת נוכח ההלכה הפסוקה בעניין עב"ל (ארצי) 521/05 משה קורין נ' המל"ל מיום 7/10/05, טרם פורסם) שם נקבע כדלקמן: "המומחה קבע באופן ברור כי יש לייחס את הופעת מחלת הסרטן, בה לקה המערער, לשילוב בין העישון לבין החשיפה לחומרים המסוכנים בעבודתו, וביניהם ניקל וכרום. המומחה ייחס 80% מהנזק שנגרם למערער לעישון, ו-20% מהנזק לחשיפה לחומרים המסוכנים. סבורים אנו כי די באחוז המיוחס להשפעה של החומרים המסוכנים על המחלה בה לקה המערער, כדי להרים את הנטל המוטל על המערער ולבסס את הקשר הסיבתי הנדרש בין החשיפה לחומרים לבין המחלה. זאת על אף קביעתו של המומחה לפיה התרומה של החשיפה לחומרים על המחלה היא "משנית בלבד" לעומת תרומת העישון ". 16. משכך, ולאור כל האמור לעיל ובהתאם להלכה הפסוקה וקביעותיו המהותיות של המומחה מטעם בית הדין, דין התביעה להתקבל, והיא מתקבלת בזאת. באשר לסוג האירוע מוחי שלקה בו התובע, והשפעת התרומה של גורמי הסיכון אצל התובע ובכלל זה העישון על המחלה בה לקה התובע, האירוע המוחי, אלו ידונו ויקבעו, בבוא העת, ע"י הוועדה הרפואית המוסמכת לקבוע את אחוזי הנכות של התובע. 17. לאור התוצאה הנ"ל, על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ ועוד מע"מ, תוך 30 יום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אירוע מוחילחץ / מתח בעבודה