פסק דין 1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.5.11 אשר קבעה כי אין מקום לצירוף הנכויות שלהלן: א. 10% בגין פגיעה באגודל ימין ו- 10% בגין פגיעה באגודל שמאל ובסה"כ 19% החל מיום 25.12.07 (פגיעה בעבודה מיום 6.1.02). ב. 10% בגין שבר רדיוס מרפק ימין החל מיום 13.1.09 (פגיעה בעבודה מיום 6.6.88). 2. ביום 21.9.11 התקיים דיון בפני כב' הרשם קאסם במסגרתו לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה ומשכך התיק הועבר אליי למתן פסק דין. 3. להלן עיקר טיעוני ב"כ המערער: א. הוועדה לא עיינה בחומר הרפואי ולא הייתה ערה לכך שהמשיב הכיר במחלת המערערת כמחלת מקצוע. ב. הקביעה אשר לפיה המערערת פיתחה תהליך אוסטאוארטריטיס ללא כל קשר עם עבודתה מתעלמת מכך שבפועל עבודתה הופסקה בשל מחלת המקצוע. קביעת הוועדה בעניין זה היא כוללנית, לא מבוססת ולא מפורטת. ג. הוועדה עיינה במכתבו של פרופ' שטאהל מיום 28.8.08 , בחוות הדעת של הרופא התעסוקתי ד"ר נווה מיום 27.3.11 ובמכתבו של ד"ר רינות מיום 26.4.11 וציינה כי אינה מסכימה עם מסקנותיהם מבלי לנמק עניינית קביעה זו. ד. טעתה הוועדה עת לא ערכה למערערת בדיקה קלינית ולא מדדה את כח האחיזה של האגודלים בתנוחות האחיזה השונים. ה. אין סמכות לוועדה לבטל את קביעות קודמותיה ולהתעלם מהן כאילו הן לא קיימות. ו. הוועדה התעלמה מהאמור בסעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי ומשכך יש לקבל את הערעור. 4. להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב: א. הוועדה נתנה הסבר למצבה של המערערת והוסיפה כי ראש הרדיוס תוקן בצורה אופטימאלית ותנועות המרפק מאפשרות שימוש תקין ומלא בו. ב. הוועדה ציינה כי אין קשר סיבתי בין התפתחות התהליך בשתי הידיים לבין צורת העבודה. ג. הסעיף הדן בצירוף נכויות קובע כי עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר השתכרות של הנכה בעבודה, והוועדה ייחסה את היעדר הכושר למצב תחלואתי שאין לו קשר לנכויות המוכרות. ד. הוועדה התייחסה למסמכים הרפואיים שהונחו בפניה והבהירה כי אינה מסכימה עם האמור בהם וזאת לאור ההנמקה בדבר קיומו של מצב תחלואתי שאיננו קשור לעבודה. ה. החלטת הוועדה היא החלטה רפואית ולא נפל בה כל פגם. 5. המסגרת הנורמטיבית: א. סעיף 120(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 קובע, כי: "בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה." סעיף 121 לחוק ביטוח לאומי קובע את החריג לאמור בסעיף 120, ובו נקבע כי ניתן לקחת בחשבון גם נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה: "אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר השתכרותו של נכה העבודה". ב. תקנה 12א לתקנות הביטוח הלאומי, קובעת כי: הועדה או ועדה רפואית לערעורים לפי תקנה 27 (להלן - הועדה לערעורים), לפי העניין, תקבע את דרגת הנכות המצטברת לאחר שפקיד התביעות יאשר שהתקיימו בנכה העבודה הנסיבות כאמור בתקנה 12." תקנה 12 לתקנות מפרטת את הנסיבות בהן תובא בחשבון נכות קודמת לצורך הגדלת דרגת נכות מעבודה של נכה עבודה וקובעת כי: "הנסיבות שלפיהן תובא בחשבון נכות מעבודה קודמת לצורך הגדלת דרגת נכות מעבודה של נכה עבודה לפי סעיף 121 לחוק (להלן - דרגת הנכות המצטברת) הן אלה: (1) כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צמצם נכה מעבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה או ממשלח-יד ב-50% או יותר לעומת הכנסתו הממוצעת ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה עקב הפגיעה בעבודה האחרונה או ליום שבו חלה לאחרונה לפי סימן ג' החמרה בדרגת הנכות שעליה הוגשה התביעה לצירוף הנכויות; בפסקה זו, "הכנסה" - כמשמעותה בסעיף 98(ב) לחוק; (2) צירוף דרגות הנכות מעבודה עשוי לזכות את הנכה באחת מאלה: (א) קצבה במקום מענק; (ב) דרגת נכות כאמור בתקנה 16. ג. תקנה 12א כאמור קובעת במפורש, כי הוועדה הרפואית תקבע את דרגת הנכות המצטברת רק לאחר שפקיד התביעות יאשר שהתקיימו בנכה העבודה נסיבות כאמור בתקנה 12 - דהיינו, הצמצום בהכנסות. רק לאחר שייקבע, כי אכן היה צמצום בהכנסות של לפחות 50% הבדיקה תועבר לוועדה רפואית לעניין הקשר הסיבתי בין צירוף הנכויות לירידה בהכנסות (וראו עבל 453/09 דוד עמר- המוסד לביטוח לאומי, (פס"ד מיום 10.11.10)). תפקידה של הוועדה הרפואית הוא לקבוע את דרגת נכותו החדשה של הנפגע בהתאם לתקנה 12ב. הוועדה צריכה לראות את מכלול הפגיעות של הנפגע "ובכלל זה השפעת הגומלין של הליקויים והפגימות אחד על השני, והשפעתם המצטברת על כושר עבודתו" (ראו דב"ע שמ/132-0 אדלר - המוסד, פד"ע יב 144). 6. מן הכלל אל הפרט: א. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי למערערת נערכה בדיקה קלינית. הוועדה קבעה כי המערערת פיתחה תהליך אוסטאוארטריטיס השכיח מאוד אצל נשים מעל גיל 50 ללא כל קשר לעבודתה. בנוסף, קבעה הוועדה כי השבר בראש הרדיוס תוקן בצורה אופטימלית וכי הדבר מאפשר שימוש תקין ומלא במרפק. לאחר שמנתה הוועדה את המכתבים שהונחו בפניה הגיעה למסקנה כי לדעתה: "אין קשר סיבתי בין התפתחות של תהליך אוסטאוארטריטיס בשתי הידיים וצורת עבודתה". משכך, הגיעה הוועדה למסקנה כי אין מקום לצירוף נכויות. יצוין כי מעיון בפרוטוקול, עולה בבירור כי הוועדה מטילה ספק באשר לקיומו של הקשר הסיבתי בין הנכויות שנקבעו למערערת באגודל ימין ושמאל לבין עבודתה. לא זו אף זו, ככל הנראה נעלם מעיני הוועדה כי הפגיעה באגודלים הוכרה כפגיעה בעבודה בעקבות תאונה מיום 6.1.02 (כפי שעולה מסעיף 7 לפרוטוקול). באלה מוצאת אני כי נפלה טעות משפטית. ב. יוער כי בסעיף 21 לפרוטוקול ציינה הוועדה בממצאיה כי: "בצילום המרפק מיום 16.7.08 אין כל סימנים של אוסטאוארטריטיס או כל מדרגה בשטח המפרק......". לא ברור כיצד דברים אלה מתיישבים עם מסקנת הוועדה כי המערערת פיתחה תהליך אוסטאוארטריטיס . ג. הועדה גם לא התמודדה באופן ענייני עם קביעותיו של דר' נווה, המומחה לרפואה תעסוקתית, בחוות דעתו, אשר מעבר לקביעת ממצאים קליניים מתייחס במישרין וביסודיות לשאלת צירוף הנכויות - היא השאלה העיקרית בה על הועדה לדון. לעניין זה אין די בהערתה הכללית של הועדה, לפיה אינה מסכימה עם מסקנותיהם של המומחים שחוות דעתם הונחה בפניה. 7. לסיכום: עניינה של המערערת מוחזר לוועדה באותו הרכב כדי שתפעל כדלקמן: א. תזמן את המערערת, תקבע את דרגת נכותה כאשר הנחת היסוד לפיה היא מחויבת לפעול הינה כי יש לראות את מכלול הפגיעות של המערערת ובכלל זה השפעת הגומלין של הליקויים והפגימות אחד על השני, והשפעתם המצטברת על כושר עבודתה. תשומת לב הוועדה לדרגות הנכות שנקבעו למערערת כמפורט בסעיף 7 לפרוטוקול וכן למועדי התאונות והנכויות שנקבעו. הוועדה תדון בשאלה האם קיים קשר סיבתי בין צירוף הנכויות לירידה בהכנסות . ב. הועדה תבהיר כיצד מתיישבת מסקנתה לפיה מצבה של המערערת נובע מאוטיאוארטריטיס שאינו נוגע לעבודתה, בשים לב לעובדה שבצילום שהוזכר על ידיה אין עדות לקיומו של התהליך האמור. ג. הועדה תתייחס במפורט ובמנומק למסקנותיו של דר' נווה בחוות דעתו, וככל שתחליט לסטות מהן תנמק מדוע. 8. המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 2,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 9. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. מחלות פרקיםמחלת מקצוערפואהביטוח לאומי