1. בתובענה דנן נדון עניינו של עובד שלחה באסטמה תעסוקתית (‎INDUSTRIAL ASTHMA) על רקע מחלת ריאה קודמת. ג'יוסי טהר שאכר, המשיב, יליד 1932, עבד במפעל "אמצור" מאפריל 1980 עד אוקטובר 1985. מפעל "אמצור" מייצר לוחות בידור של צמר-סלעים, המופק מסלעי בזלת ודולומיט. בתהליך הייצור משתחררים לאוויר המפעל חומרים רעילים: פורמאלדהיד, פנול, גפרית דו-חמצנית ואבק. בבדיקות המחלקה לרפואה תעסוקתית של קופת-חולים הכללית נתגלה כי המשיב סובל מהפרעה נשימתית קשה, והמשך עבודתו במפעל עלול לפגוע בבריאותו. לפיכך, נאלץ המשיב להפסיק את עבודתו במפעל. בבדיקות רפואיות שבוצעו במהלך תובענה זו נקבעה כי המשיב לקה בעת עבודתו במפעל "אמצור" באסטמה תעסוקתית (INDUSTRIAL ASTHMA), היינו - מחלת אסטמה המתפתחת אצל עובד על קרע החשיפה, במקום עבודתו, לחומרים המגרים את מערכת הנשימה. שתי שאלון מתעוררות בתובענה דנן: השאלה האחת - האם המחלה ממנה סבל המשיב בעת עבודתו ב"אמצור" היא מחלת מקצוע על פי סעיף 41 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968 (להלן - החוק), והפרק הראשון או הפרק השני של חלק ס' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1965 (להלן - התקנות)? והשאלה השניה - האם המשיב נפגע בעבודתו במפעל "אמצור" בתאונת עבודה מסוג מיקרו-טראומה, כמשמעה בהלכה הפסוקה, על-פי החוק; בית-הדין האזורי הכיר "בפגיעתו הנשימתית של התובע [המשיב], עקב עבודתו, כפגיעה בעבודה". על כך ערעור המוסד לביטוח לאומי לפנינו. 2. התביעה למוסד וההליכים בבית הדין האזורי: מן הראוי לפרט את ההליכים בעת הגשת התביעה למוסד ואת ההליכים שהיו בבית-הדין קמא. א) ביום 5.12.1985, הגיש המשיב למוסד הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה. נרשם בטופס התביעה כלהלן: "תוך בדיקת משרד הבריאות במפעל העוסק ביצור צמר-סלעים באמצעות גז פנול נתקלו ממצאי אזבסטוזיס בריאות התובע, והוא פוטר מיד מעבודתו ונמצא במעקב רפואי מתמיד"; ב) ביום 24.1.1986, הודיע המוסד למשיב על דחיית התביעה לדמי פגיעה. הנימוקים שצויינו במכתב הדחייה היו כי המשיב לא נפגע בעבודה, וכי המחלה שממנה הוא סובל אינה מחלת מקצוע, אלא מחלה טבעית שאינה קשורה לעבודתו; ג) התביעה שהוגשה לבית-הדין קמא התייחסה קמא התייחסה למחלה שנגרמה או הוחמרה בגלל העובדה. כתב התביעה מתייחס האזבסטוזיס, למרות שלא היתה בידי בא-כוח המשיב ראיה שזאת המחלה ממנה סבל מרשו. במהלך המשפט התברר, כי המשיב אינו סובל ממחלת האזבסטוזיס, ולא היה חשוף לסיבי אזבסט, ומוטב היה לו בדק בא-כוח את העובדות לפני הגשת התביעה; ד) המשפט החל לפני השופט י. ירושלמי. לפני בית-הדין קמא העידו המשיב ואחות המחלקה לרפואה תעסוקתית. השופט י. ירושלמי פרש מכס המשפט, והשופט הראשי מינה את השופט י. פליטמן כאב-בית-דין. בהסכמת הצדדים הוחלט שהוא ייתן את פסק-דינו כדן יחיד; ה) השופט י. פליטמן קבע כי על המוסד להודיע אם הוא מוכן להכיר במקרה כפגיעה בעבודה, על סמך קביעתו של הד"ר קיויתי, שהחשיפה לצמר סלעים היתה גורם מחמיר למחלת הריאה שבה לקה המשיב. בא-כוח המוסד נתן תשובה שלילית והוסיף, כי המשיב סובל ממחלת ריאה שאיננה קשורה סיבתית לעבודתו. החשיפה לצמר-הסלעים גרמה לו לשיעול ועקב כך לירידה קלה זמנית וחולפת בתפקוד הנשימתי; ו) בית-הדין קמא לא הסתפק בתשובת בא-כוח המוסד, הזמין את הצדדים לדיון, והחליט שעל המוסד להגיש הבהרות לגבי "מדיניות המוסד". תשובת המוסד היתה, כי "המדיניות הנקוטה בידי המוסד היא זו: אם מוכח שלתובע פגימה מסוימת, ועל-פי הספרות הרפואית יתכן שיש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבית הליקוי, יוכר אותו ליקוי כפגיעה בעבודה". ז) בית הדין קמא לא הסתפק גם בהבהרות הנ"ל אלא חייב את בא-כוח המוסד להגיש חוזר של עו"ד מאיר, בשעתו היועץ המשפטי של המוסד, בעניין מדיניות המוסד. החוזר, מיום 2.6.1980, הוגש ונאמר בו כלהלן: "יש להבדיל בית המתבקש להיעשות לפי התקנות לבין המבקש לאור ההמלצות בדו"ח הצוות...שהמנכ"ל החליט לאמצן. א. התקנות כדי לקבוע אם מחלה היא מחלת מקצוע לפי חלק א' לתוספת השניה, האמור בטור 1 צריך להתקיים. אם האמור בטור 2 לא מתקיים, יש לבדוק אם האמור בטור 1 הוא תוצאה של העבודה אם לאו. בין שהאמור בטור 2 מתקיים ובין שלא, אם האמור בטור 1 מתקיים ויש לכך קשר עם העבודה, מדובר במחלת מקצוע (גם כשהאמור בטור 2 אינו מתקיים). ב. דו"ח הצוות: בדו"ח הומלץ שגם אם אין מחלת מקצוע והוכח כי יש קשר סיבתי בין הפגימה לבין העבודה, יש להכיר בכך כפגיעה בעבודה. ההמלצה מושתת על שיקולי מדיניות ועל פסיקת בית-הדין לערעורים לביטוח לאומי. השאלה המכרעת היא האם הפגימה היא תוצאה מהעבודה אם לאו"; ח) בא-כוח המוסד הודיע לבית-הדין, כי לדעת המוסד אין לקבל את התביעה, משום ש"אין תעודות אי-כושר, שכן לא נגרם אי-כושר. לתובע נגרמה אי-נוחות זמנית , ללא גרימת ליקוי כלשהו, אפילו זמני". 3. בית-הדין האזורי נימק את קבלת העתירה, בכך שיש להכריע על-פי הנחיות היועץ המשפטי על המוסד, שהרחיבו את האמור בחוק ובתקנות. מאחר שהד"ר קיויתי חיווה את דעתו, כי החשיפה לצמר-סלעים הינה גורם מחמיר למחלת הראיה ולתפקודו הנשימתי של המשיב, לפיכך קיים קשר סיבתי בין העבודה לבין ההחמרה. דברי הד"ר קיויתי, בעניין תופעה חולפת, אינם רלבנטיים להכרעה אם לקבל את התביעה אלא לקביעת דרגת הנכות. המחלה והראיות הרפואיות 9. על המצב במפעל "אמצור" ואל המחלה ממנה סבל המשיב העיד הד"ר אמדור. בהתייחסו לחלקיקים הנמצאים באוויר המפעל (כגון: מזוט המכיל בנזן, סיליקה סלעי בזלת ודולמית) אמר: "כל החומרים הללו גורמים לגירוי דרכי הנשימה. ככל שהסיבים קטנים הם חודרים עמוק יותר לדרכי הנשימה ובגודל מיקרון הם שוקעים בריאות". עוד הוסיף העד, כי על סמך התייעצות עם מומחים בעניין אסבסטוזיס הגיע למסקנה, כי אין קשר בין תנאי העסקתו של המשיב לבין קשיי הנשימה מהם סבל, וכי בצילומי הרנטגן של המשיב לא היו הסממנים האופניים למחלת המקצוע. לדעתו אין המשיב סובל ממחלה הידועה כמחלת מקצוע, אלא מ"הפרעה בתפקוד נשימתי". 10. בא-כוח המשיב הגיש לבית-הדין חוות דעת של הפרופ' כראל, מומחה לבריאות הציבור ומנהל המחלקה לרפואה תעסוקתית בקופת-חולים הכללית במחוז הנגד ופרופ' לרופאה תעסוקתית בבית-הספר לרפואה באוניברסיטת בית-גוריון. להלן מובאות מוות הדעת: "התמונה הקלינית שהעובד מציג מתאימה לאסטמה תעסוקתית... במקרה שלפנינו, הגירוי יכול להיות מאחד או יותר מהחומרים... [שנמצאים באויר המפעל] בפרט פורמאלדהיד וצמר-סלעים. בעבר לא נערכו לו [למשיב] מבחנים לקבוע האם מידת החסימה מושפעת מחשיפה לחומר זה או אחר: זאת ניתן לעשות על ידי מבחני ‎CHALLANGE המקובלים על מנת לקבוע קשר סיבתי בין חשיפה סביבתית מסוימת להופעת או החמרת מצב אסטמטי. אסטמה תעסוקתית מוכרת כיום ברשימת מחלות המקצוע של הביטוח הלאומי לגבי אבק-קמחים ואבק בתעשית הטכסטיל (ביסינוזיס). יחד עם זאת מכורים בספרות המקצועית מקרי אסטמה תעסוקתית על רקע של חשיפה לחומרים נוספים רבים. ... מדובר כאן, קרוב לוודאי, בתהליך אסטמטי, שלא על רקע אלרגי, אלא על רקע חשיפה ממושכת לאבק צמר-סלעים, פורמאלדהיד וחומרים נוספים ... מכל האמור לעיל ניתן לדעתי, לקבוע שלגבי מחלתו הנוכחית של מר ג'יוסי יש הסתברות גבוהה שהיתה התפתחות בעקבות חשיפתו בעבודה במפעל 'אמצור'..." 11. בעקבות דברי הפרופ' כראל הסכימו באי-כוח הצדדים, כי המשיב יעבור את בדיקת האתגר הנשימתי (CHALLANGE), שאליה התייחס הפרופ' כראל. הבדיקה נעשתה בידי הד"ר קיויתי, מהמכון למחלות ריאה ואלרגיה במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי. הן בית-הדין קמא והן הצדדים ראו את הד"ר קיויתי כמומחה יועץ רפואי מטעם בית-הדין. המשיב עבר פעמיים את מבחן האתגר, ולהלן מסקנותיו של הד"ר קיויתי: "... החולה ביצע הבדיקה בשני ימים שונים, כאשר בראשונה הוא נחשף כשעה לצמר-סלעים, ובשניה לתקופה של 3 שעות. החשיפה בוצעה על ידי הפרדת הסיבים ושבירתם ביד, תוך פיזורם בכמויות קטנות סביבו. ... מסקנה: קיימת מחלת רקע ריאתית חסימתית ורסטרוקטיבית. אין ספק כי החשיפה לחלקיקים הקטנים גרמה לשיעול ואף לירידה בתפקוד, שחלפה מיד עם הפסקת החשיפה. ירידה זו נגרמה עקב השיעול בלבד ולא ניתן לראותו כרגישות יתר לחומר שאליו נחשף. לסיכום: קיימת מחלת ריאה ברקע שלא ניתן לקבוע את מהותה על-פי החשיפה שבוצעה. החשיפה לצמר-הסלעים גרמה לשיעול ועקב כך ירידה קלה זמנית וחולפת בתפקוד הנשימתי. בהסתמך על הבדיקה הזו ניתן להסיק, כי החשיפה לצמר-הסלעים הינה גורם מחמיר, אך לא ניתן לראותו כגורם למחלתו". 12. בית-הדין קמא ביקש מהד"ר קויתי להשיב על שאלת הבהרה שהציג לו בא-כוח המשיב. השאלה היתה: האם חשיפה לצמר-סלעים לאורך תקופה יש בה אפקט מצטבר?, ותשובתו היתה כלהלן: "לאחר עיון מקיף בספרות, לפי מיטב ידיעתי אין מספיק חומר וידע שהצטבר הדן בנושא זה. אי לכך, לא אוכל לענות על שאלתכם בחיוב או בשלילה". מחלת מקצוע 13. השאלה הראשונה שעלינו להכריע בה היא, האם אסטמה תעסוקתית, כפי שהופיעה אצל המשיב, נמצאת ברשימת מחלות המקצוע. בא-כוח המשיב לא הצביע על הפריט היישים ברשימת מחלות המקצוע. הד"ר אמדור, רופא תעסוקתי, העיד כי למיטב ידיעתו המחלה ממנה סבל המשיב אינה מנויה ברשימת מחלות המקצוע. 14. עיינו בחלק א' לתוספת השניה ומצאנו "הרעלה" הקשורה לחומרים שבקרבתם עבד המשיב (פריטים 13, 14 ו-15). אולם, אין ראיה כי המשיב סבל מ"הרעלה", כפי שהוגדרה בתוספת. עיינו גם בחלק ב' לתוספת השינה ולא מצאנו מחלה המתאימה לזו שממנה סבל משיב. פריט 19 מתייחס למחלת אלרגיה של דרכי הנשימה, אך אפילו אם ניתן להגדיר את המחלה ממנה סבל המשיב כמחלה אלרגית במובן הרחב, אין היא באה במסגרת ד' אמות הפריט, שכן הוא מתייחס לחומרים (תבואות וקמח) שלא היו במפעל "אמצור". 15. על-פי חוק הביטוח הלאומי, מחלת מקצוע היא רק מחלה ששמה מופיע בתוספת לתקנות (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), ונתמלאו בה כל התנאים שנקבעו בהן (דב"ע לד/16 - 0 ליטבק - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). בדב"ע תשן/37 - 0 [1] המחלה ממנה סובל המבוטח מופיעה ברשימה שבתוספת; (2) המבוטח חלה שעה שהמחלה הופיעה ברשימה שבתוספת; (3) המבוטח עסק בהליכי הייצור המפורטים בטור 2 לרשימה או בא במגע עם החומרים המפורטים בו; (4) המבוטח חלה במחלת המקצוע עקב עבודתו. 16. לאור כל האמור לעיל עולה, כי המשיב לא לקה במחלת מקצוע על פי חוק הביטוח לאומי. מיקרו-טראומה 17. מאחר שלא נטען, כי היתה פגיעה חד-פעמית בעבודה, היינו - תאונת עבודה במובן המקובל, יש לבדוק אם ניתן ליישם את תורת המיקרו-טראומה. בית-הדין הארצי אימץ את תורת המיקרו-טראומה בדב"ע לא/5 - 0 [2], בע' 205, באומרו: "משנאמר כי אין פגיעה 'תאונה' באין פגיעה 'פתאומית', היינו - אירוע מבודד שניתן לאתרו ובמישור הזמן ובמישור השטח, לא נאמר שחייב להיות רק אירוע כזה שגורם לתוצאה המזכה בגמלה. יכול שתהיה שורה של אירועים, שבכל אחד מהם מתקיים אמנם תנאי הפתאומיות, אך רק בהצטברותם באה התוצאה המזכה בגמלה. במה דברים אמורים? כשמתקיים התנאי בכל אחד מאירועים, אין בכל אחד מהם כדי להביא לתוצאה; ומאליו יובן כי באין אירוע פתאומי אחד, וודאי שאין שורה של אירועים. לשון אחר, אין באמור עם כה להוציא מכלל האירועים המזכים בגמלה 'פגיעות מצטברות' (‎.(CUMULATIVE INJURIES יצוין, כי תורת ה'פגיעות המצטברות' או כפי שיש ומכנים אותן, 'הפגיעות הזעירות' (MICRO-TRAUMA), באה בעיקר, כדי לאפשר לבתי-המשפט לקדם את מטרת החוק באותם מקרים שהמחוקק או מחוקק המשנה לא מיצה, או לא מיצה בעיתו את הנדרש בהקשר להכרזה על מחלה כ'מחלת מקצוע', ולא במקום מבחן ה'פתאומיות'...". 18. בית-הדין הארצי מצא דרך להכיר במחלת אסטמה כ"תאונת עבודה" באמצעות תורת המיקרו-טראומה, בדב"ע מח/11 - 0 [3]. שם עבד המבוטח כחרט, ובאוויר סביבו היו חלקיקי מתכת, גזים וחומרים כימיים. בית-הדין אמר (בע' 381), כלהלן: "[המומחים הרפואים] דיברו על 'פגיעות זעירות', האם למיקרוטראומה התכוונו? עיון בחוות הדעת של שני המומחים מלמד כי התשובה לשאלה היה חיובית. התנאים הסביבתיים במקום העבודה גרמו להיותו של העובד בלתי מסוגל לעבודה. הפגיעה בדרכי הנשימה נגרמה אט-אט - כדרכה של מיקרוטראומה - על ידי הצטברות של אין ספור פגיעות זעירות שחזרו ונשנו, ושכל אחת מהן גרמה לנזק מזערי. כל אימת שהעובד נשם לריאותיו את האוויר הרווי יסודות מזיקים (גזים, אדים, חלקיקי מתכת), נגרמה לו פגיעה 'מיקרו'. התיאור שנתנו שני המומחים הרפואיים אודות ההתהוות ההדרגתית של המחלה, עולה בקנה אחת עם מושגי היסוד המקובלים בתורת המיקרואטרומה". בדב"ע מא/174 - 0 גורדון - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) התקבלה עתירתו של מבוטח שנכנס תכופות לחדר קירור. מומחה יועץ רפואי קבע כי חילופי הטמפרטורה היו בבחינת פגיעות זעירות, וגרמו להחמרת מחלת האסטמה, ממנה סבל לפני העבודה הזאת. אף בית-הדין האזורי בתל-אביב, השופטת צ. ליפס ז"ל, הגיע לאותה מסקנה לגבי מחלת האסטמה שנגרמה לעובד עבודות עפר וקווי ביוב שהיה חשוף בעבודתו לאדי ביוב, גזים וענני אבק; (תב"ע מה/679 - 0 [4]). ערים אנו למקרים שבהם לא הכירו בתי-הדין במבוטחים שנשמו בעבודה, במשך שנים רבות מאוד, אוויר ובו חומרים העלולים לגרום לגירוי בדרכי הנשימה כנפגעי תאונות עבודה (עב"ל 55/65 [6]; עב"ל (ת"א) 72/65 כהן - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); תב"ע (חי) ל/102 - 0 [7]; תב"ע (ת"א) לט/434 - 0 [8]). עם זאת, כל מקרה על-פי נסיבותיו, מצב הבריאות של המבוטח, חוות הדעת של המומחה ומשך הזמן שעבד בעבודה עד להופעת המחלה. יישום תורת המיקרוטראומה. 19. אין אנו מקבלים את חוות דעתו של הפרופ' כראל, כי המחלה כולה נגרמה בשל עבודתו של המשיב במפעל "אמצור", ומעדיפים אנו את עמדתם של הד"ר אמדור ושל המומחה שמינה בית-הדין, הד"ר קויתי. במקרה שלפנינו קבעו רופאים נייטראליים, כי המשיב סבל ממחלת ריאה-אסטמה לפני שהחל את עבודתו במפעל "אמצור", וכי מדובר בהחמרת המחלה עקב עבודתו. בא-כוח המשיב העלה לפנינו טענה להחמרת מצב קיים. 20. היו פגיעות זעירות בדרכי הנשימה של המשיב. זאת ניתן ללמוד מעדותו של הד"ר אמדור. הוא תיאר את הסיבים הקטנטנים, שהיו באוויר המפעל בגלל החומרים שבהם השתמשו בתהליך הייצור, וחדרו לדרכי הנשימה של המשיב. מעדותו ניתן ללמוד, כי כל נימה של סיב גורמת לפגיעה זעירה, והצטברות פגיעות אלה גרמה להחמרת מחלת הריאה-האסטמה. כמו כן, חיווה הד"ר קויתי את דעתו, כי החשיפה לחומרים באוויר המפעל גרמה להחמרה זמנית במחלתו של המשיב. 21. האם ניתן לקבוע, כי הירידה הזמנית בתפקוד דרכי הנשימה של המשיב, שנגרמה על ידי עבודתו במשך חמש שנים במפעל "אמצור", הינה תאונת עבודה? 22. טענה בא-כוח המוסד היתה, כי לא הוכח נזק פיזי למשיב כתוצאה מהחשיפה במקום העבודה, והוא לא הגיש תעודת אי-כושר לעבודה. הוא הסתמך על דב"ע שם/96 - 0 [9], בע' 230. שם טען המבוטח לאוטם בשריר לבו בגלל התרגזויות במשך שלושה ימים רצופים, אך התברר כי לא לקה באוטם. בעקבות זאת טען המבוטח, כי הכאבים בחזה ואי-ספיקה כללית בלב היו תאונת עבודה. טענה זו נדחתה ונקבע כי לא היתה "חבלה", ועל כן לא היתה "תאונה". 23. המקרה שלפנינו שונה מן העניין שנדון בפסק-דין וייל [9], במקרה לפנינו הוכחו פגיעות זעירות (חבלות) שנגרמו למבוטח על-ידי גורם חיצוני שחדר לדרכי הנשימה שלו. זאת ועוד, אנו דוחים את טענת בא-כוח המוסד, כי אין מכירים במחלה חולפת כתאונה בעבודה. אין מדובר כאן באדם שנפל מסולם ולא נפגע. המשיב נפגע, נגרמה לו פגיעה בדרכי הנשימה (אסטמה תעסוקתית), והרופאים קבעו, כי הוא צריך לעבור לעבודה אחרת, או שאינו יכול להמשיך בעבודתו - והוא פוטר בשל כך. מה משמעותה של הקביעה כי פגיעתו של המשיב היתה הפיכה וחולפת, ומחלת האסטמה אכן חלפה כאשר סיים את עבודתו ב"אמצור"? שתי תשובות לאלה זו: התשובה האחת היא, כי בזמן שעבד במפעל נגרם לו נזק, היינו - אסטמה תעסוקתית. יש להכיר בהחמרה החולפת של המחלה בדרכי הנשימה של המשיב, אפילו אם לא יקבל אחוזי נכות מוועדה רפואית, משום שההחמרה החולפת בכל זאת גורמה לכך שאין הוא מסוגל להמשיך בעתודתו ואף לעבוד בעבודות מסויימות אחרות. התשובה השינה קשורה לאופיה של האסטמה התעסוקתית: ממחקרים רפואיים שנעשו עולה, כי ייתכן שההחמרה החולפת בכל זאת גרמה או תגרום בעתיד לירידה במצב בריאותו של המשיב, כפי שיצויין בהמשך. במקרה המיוחד הזה תתייחס הוועדה הרפואית, בין היתר, לשאלות הללו ותקבע, אם עבודתו של המשיב במפעל "אמצור" - "...גרמו לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לעבודה מתאימה אחרת..." (סעיף 48 לחוק) ולאיזה תקופה, ואם ההחמרה החולפת גרמה לירידה במצבו הרפואי בעתיד... 24. במאמרו של הד"ר בורגה [10] על אסטמה תעסוקתית ( ,‎P.S. BURGE OCCUPATIONAL ASTHMA), שהופיע בספר על אסטמה בעריכת ד"ר ברנס, ד"ר רודגר וד"ר תומסון, נכתבו הדברים הבאים על המחלה: OCCUPATIONAL ASTHMA MAY OCCUR FOR THE FIRST TIME IN A WORKER WITH NO" PREVIOUS RESPIRATORY SYMPTOMS OR MAY BE SUPERIMPOSED ON A WORKER WITH PRE-EXISTING ASTHMA. THE DIAGNOSIS IS EQUALLY SERIOUS IN THE WORKER WITH PRE-EXISTING ASTHMA, WHO MAY BE TRANSFORMED FROM A PATIENT WHOSE ASTHMA OCCURS WITH EXERCISE AND INFECTION ONLY AND IS EASILY TREATABLE TO ONE IN WHOM ASTHMA BECOMES A DISABLING DISEASE REQUIRING SUBSTANTIAL TREATMENT ."AND LOSS OF LIVELIHOO מממצאי המחקר של הד"ר בורגה אין לקבוע בשלב זה, כי האסטמה התעסוקתית שממנה סבל המשיב בשנת 1985, לא גרמה לו נזק תמידי כלשהו. אמנם אין מדובר במחלה כמו אזבסטוזיס, הגורמת לנשק תמידי חומר לריאות, אך גם אין מדובר בנפילה מסולם שאינה גורמת נזק כלשהוא. מדיניות המוסד בעבר ובהווה 25. אשר לדבריו של בית-הדין קמא בדבר מכתב היועץ המשפטי של המוסד דאז, שהוגש ביוזמת בית-הדין. המוסד הודיע לבית-הדין, כי אין לקבל את התביעה על-פי המדיניות שנקבעה במכתב. בנסיבות הללו, היה על בית-הדין להכריע אם ארעה למבוטח תאונת עבודה על פי החוק. זאת ועד, אין למנוע מהמוסד לשנות את מדיניותו או להחליט כיצד ליישם את מדיניותו, שהרחיבה את המבחנים מעבר למה שנקבע בחוק ובתקנות. הגבלת סמכות המוסד לשנות מדיניות או ליישם מדיניות כזאת עלולה להקשות עליו לקבוע מדיניות מרחיבה. בנושאים אחרים. יש לעודד את המוסד לבחון דרכים לשיפור הטיפול במבוטחים ליישום החוק והתקנות (ראה דב"ע נב/236 - 0 שוויקי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). 26. סוף דבר - אנו דוחים את הערעור, מהטעמים שצויינו בסעיפים 19 עד 25 לעיל הננו מצהירים, כי יש לראות בפגיעה בדרכי הנשימה של המשיב (אסטמה תעסוקתית) בזמן שעבר במפעל "אמצור" תאונת עבודה על פי תורת המיקרו-טראומה. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח, בתוספת בע"מ. מחלת מקצועאסטמהרפואה