1. בתביעה שבפנינו ביקש עזבון המנוח ויסאם נסיב חלבי להכיר בסרטן לימפה מסוג הודג'קין בו לקה המנוח כ"מחלת מקצוע" שהיא בגדר פגיעה בעבודה, או, לקבוע כי המחלה נגרמה למנוח בדרך של מיקרוטראומה. 2. בהחלטה מיום 2.11.05 נקבעו עובדות המקרה כדלקמן: א. המנוח ויסאם נסיב חלבי יליד 8.3.1977. ב. המנוח נהג לעזור לאביו בעסק שבבעלותו בעבודות איטום, זיפות וסיוד של גגות ומקלטים וזאת משנת 1992 ועד ספטמבר 1995. הסיוע של המנוח לאביו התבצע במהלך שנת הלימודים מדי פעם בשעות אחר הצהריים ובמהלך החופשות מבית הספר. ג. מחודש 10/95 עד חודש 4/97 עבד המנוח מידי יום באיטום, זיפות וסיוד של גגות ומקלטים. עבודה זו התבצעה במשך 6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום. רוב עבודת האיטום נעשתה במקומות פתוחים אך חלק נעשה גם במקומות סגורים. ד. במהלך עבודתו כאמור היה המנוח חשוף לזפת, אדי זפת מחוממת, יריעות ביטומניות, סיליקון ופוליאורטן. ה. המנוח חימם את הזפת, שפך אותה על הגג ויישר אותה. המנוח הלחים את היריעות הביטומניות תוך שימוש בגז. ו. המנוח לא עבד עם מסכה להגנה על דרכי הנשימה ולא ביצע בדיקות תקופתיות. ז. המנוח הפסיק את עבודתו בחודש אפריל 1997 כאשר אובחן כמי שלוקה בסרטן לימפה מסוג הודג'קין. ח. המנוח נפטר בשל מחלה זו ביום 10.9.03. 3. פרופ' אורי לוינסקי, מומחה ברפואה פנימית ומומחה בהמטולוגיה מונה כמומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבחינת הקשר הסיבתי שבין עבודתו של המנוח, ומחלתו. 4. בחוות דעת מנומקת ומפורטת מיום 30.11.05 ובתשובות לשאלות הבהרה מיום 16.3.06 קבע המומחה כי מחלקת ההודג'קין ממנה סבל התובע לא נגרמה כתוצאה מתנאי עבודתו, ואף לא הוחמרה כתוצאה מהם. 5. המומחה סקר ספרות רפואית בנושא והתייחס בצורה מפורשת לחוות דעת של ד"ר ס. שלוסברג, מומחה תעסוקתי מטעם התובע ולמאמרים שהובאו בה. המומחה ניתח את המאמרים ואת תנאי עבודתו של התובע ומשכה הקצר יחסית כמו גם ספרות מקצועית נוספת ומסקנתו היתה כי: א. בספרות הרפואית אין הוכחה כי גורמים תעסוקתיים מהווים גורם להופעת מחלת ההודג'קין. ב. קיימים נתונים המחשידים עבודה בתעשיות עץ כגורם סיכון למחלה זו. ג. התובע לא עבד בתעשיות העץ. הוא היה חשוף לכמויות לא ידועות של חומרים המצויים בזפת ביריעות ביטומן. אין הוכחה כי חומרים אלו מעלים את הסכנה לחלות במחלת הודג'קין. ד. עובדה היא כי חשיפה לחומרים שונים מעלה שכיחות לגידולים סרטניים אחרים אך אין הוכחה כזו לגבי הודג'קין. ה. התובע היה חשוף למוצרי זפת באופן רצוף רק 18 חודשים שזהו זמן חשיפה קצר, רוב עבודתו היה באויר הפתוח ולכן כמותית היה חשוף למעט מאוד חומרים כימיים. המומחה קבע על כן כי מחלת ההודג'קין בה לקה התובע נגרמה בהליך תחלואתי רגיל, אי אפשר לקבוע כי עבודתו השפיעה בצורה כלשהי על הופעת המחלה וכן לא ניתן לקבוע כי המשך החשיפה החמיר את מחלתו שכן בזמן שהיה חולה ממילא לא עבד. 6. בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי מחוו"ד של פרופ' לוינסקי למדים אנו כי אין קשר של גרימה בין החשיפה לחומרים מזיקים לבין מחלת ההודג'קין, אך לא ניתן לשלול קיום קשר של החמרה. מכאן, מבקש התובע להסתמך על פסק הדין בע"ב 290/05 גבריאל כהן נ. המל"ל (פס"ד מיום 19.3.06, טרם פורסם) ולהכיר בפגיעה כתאונת עבודה. כן טוען התובע, כי ככל שישנו ספק כלשהו בקביעת פרופ' לוינסקי לגבי קשר ההחמרה - הרי שהספק צריך לפעול לטובת המבוטח. ב"כ התובע מבקש לאמץ האמור בחוו"ד ד"ר שלוסברג ולהסתפק בה לשם הוכחת הקשר הסיבתי בין מחלתו של התובע ותנאי עבודתו. התובע מפנה לפסיקה בענין יצחק קרישוב (ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ. יצחק קרישוב) באשר לדרגת ההוכחה הנדרשת בענין הקשר הסיבתי וטוען כי העדר קשר סיבתי רפואי לפי חוות דעת פרופ' לוינסקי אינו יכול למנוע הכרה בקיום קשר סיבתי משפטי, וע"כ יש לקבל את התביעה. 7. לטענת הנתבע, יש לדחות התביעה בהסתמך על חוו"ד פרופ' לוינסקי. פסק הדין בענין גבריאל כהן אינו רלוונטי משנקבעה בו החמרת המחלה ולו באופן זמני עקב המשך החשיפה. בענייננו, המומחה קבע כי עבודת התובע לא החמירה את המחלה. יש להעדיף חוו"ד פרופ' לוינסקי על פני חוו"ד מומחה מטעם התובע, בהיותה של חוו"ד מטעם בית הדין חוות ניטראלית. ב"כ הנתבע מאבחן את הלכת קרישוב מענייננו ואף טוען כי שם היה מדובר במקרה ספציפי שאינו משנה את ההלכה לפיה על התובע להוכיח קשר סיבתי. ייחודיות אותו עניין - אינה חלה בענייננו. הכרעה 8. אין לקבל הנחת המוצא של התובע האמורה בסעיף 7 לסיכומיו, כי מחוות דעתו של פרופ' לוינסקי אנו למדים שלא ניתן לשלול קיומו של קשר של החמרה. פרופ' לוינסקי בסעיף ט' (עמ' 6) לחוות דעתו מיום 30.11.05 קובע כי "בזמן שהיה חולה ממילא לא עבד ולכן לא ניתן לקבוע כי המשך החשיפה החמיר את מחלתו". משמעות הדברים מובנת, ניתן לקבוע כי המשך החשיפה לא החמיר את מחלתו שכן בזמן שהיה חולה - לא עבד. כך גם כתב המומחה בסעיף ב' - "מחלת ההודג'קין אינה קשורה לסוג עבודתו של מר ויסאם חלבי. היא לא נגרמה ולא הוחמרה ע"י עבודתו". גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 16.3.06 קבע המומחה: "מההבט הרפואי, אין כל קשר בין חשיפה לחומרים המשתחררים בזמן עבודת איטום לבין מחלת הודג'קין וחומרים אלו אינם מחמירים את המחלה - לא ידוע על נזקים זעירים מצטברים במחלה זו". 9. בענין גבריאל כהן אליו מפנה התובע מדובר היה בקשר סיבתי רפואי של החמרה בעת המשך העבודה עם חשיפה לחומרים. מכאן קבע בית הדין כי יש להכיר בכך כתאונת עבודה, שכן החשיפה גרמה לכך שהתובע באותו עניין אינו מסוגל להמשיך בעבודתו או בעבודה דומה אחרת. בענייננו, כאמור, המומחה כלל לא אישר קיומו של קשר סיבתי רפואי, לא על דרך הגרימה ולא על דרך ההחמרה. 10. לא מצאנו כל ספק בקביעתו של פרופ' לוינסקי. פרופ' לוינסקי קבע קביעות ומסקנות ברורות לאחר ניתוח הספרות הרפואית, חוות הדעת שעמדה בפניו והמאמרים המאוזכרים בה. בנסיבות אלו, לא מצאנו סיבה לסטות מהאמור בחוות דעתו ומסקנותיה. 11. אף בפסיקה בענין קרישוב אין כדי לסייע לתובע בענייננו. באותו הענין הוכח קיומו של קשר סיבתי בין חשיפתו של התובע לאסבסט ומחלת הסרטן בה לקה נוכח הצטברותן של נסיבות וביניהן, עובדת היותו של אסבסט חומר מסרטן, קשר שנמצא בספרות הרפואית בין החשיפה לאסבסט וסרטן הלימפה בו חלה התובע שם, חשיפה ממושכת של שנים לאבק האסבסט, הגיל הצעיר בו חלה שם התובע במחלה נדירה המופיעה בד"כ בשנות ה- 60 לחייו של אדם, וכן האחוז הגבוה בקרב העובדים שחלו במחלת הסרטן. בבקשה לדיון הנוסף בענין קרישוב (דנ"א 5707/04 מד"י נ' יצחק קרישוב) קבע בית המשפט: "מסקנתם של שופטי הרוב אחוזה, איפוא, בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שנדון בפניהם. לפיכך, החשש שהביעה המדינה לפיו דעת הרוב תתפרש כמייתרת הוכחתו של קשר סיבתי עובדתי או כמחלישה את כוחן של הוכחות מדעיות בעניינים שבמומחיות מקצועית, הינו חשש מוגזם. מכל מקום, העובדה כי דעת הרוב ביססה עצמה על נסיבותיו הייחודיות של עניינו של קרישוב מצמצמת את תחומיה של ההלכה". בענייננו, אין כל נסיבות מיוחדות כבעניינו של קרישוב ובפנינו חוות דעת מנומקת וחד משמעית בדבר העדר קשר בין חשיפתו של התובע ומחלתו כפרט, ובספרות הרפואית ככלל. 12. לאור כל האמור, מאמצים אנו את קביעותיו של המומחה - יועץ הרפואי ודינה של התביעה, לפיכך, להידחות. 13. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. הלכות משפטיות