זוהי תביעה לפיצויים בגין ליקויי בניה, הוצאות דיור חילופי בתקופת תיקונים, פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות שנגרמו לתובעים, לטענתם, לאור הפרת חוזה רכישת דירה בינם לבין הנתבעת. התובע 1 הגיש תצהיר במקום עדות ראשית מטעמו ומטעם התובעת 2. כאמור בתצהירו כבר בעת כניסתם לדירה בחודש 1/98 הבחינו התובעים בליקויים בדירה, ומיד בסמוך לכך פנו למהנדס שערך חוות דעת המפרטת את הליקויים. הנתבעת פנתה אף היא למומחה מטעמה, שערך אף הוא חוות דעת. באפריל 99 ביצעה הנתבעת סבב תיקונים, והמומחה מטעם התובעים בדק שוב את הדירה לאחר התיקונים וערך חוות דעת ממנה עולה כי לא כל הליקויים תוקנו. הנתבעת שללה זאת בחוות דעת נגדית משלימה מטעמה. למרות שהנתבעת ביצעה סבב תיקונים, הסכימו התובעים לשני סבבי תיקונים נוספים בשנת 2000. אלא שבסבב השני נדרשו התובעים לחתום על מסמך כי הם מוותרים על תיקון שאר הליקויים בדירה וכן וויתור על הגשת תביעה. בנסיבות אלה הוגשה התביעה. התובע 1 מתאר את מסכת הייסורים שסבלו הוא ואשתו בעת התיקונים. לטענתו התיקון שאמור להתבצע בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מצריך פינויים מהדירה למשך שבועיים וההוצאות הכרוכות בכך הן כ-7,000 ש"ח. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מהנדס שהגיע לבית התובעים במועד שאינו מצויין בחוות הדעת, ובעדותו בפני לא ידע לומר מהו. הוא מצא כי מהשוואה בין חוות דעת התובעים הליקויים היחידים הם ליקויי טיח לרבות בתקרת המטבח, והתובע הסכים עימו. באשר להעדר צמנט מתחת לריצוף שאל את התובע האם המומחה מטעמו הרים את הריצוף והתובע השיב בשלילה. לפיכך מצא כי אין לבצע תיקון נוסף. המצהיר מכחיש כי התובעים נדרשו לחתום על ויתור על תביעות. לטענתו הנתבעת תיאמה עם התובעים מועד לביצוע התיקונים והזמינה טייח, אולם התובע סירב לאפשר ביצוע התיקונים. יש לציין כי חלק ניכר מהאמור בתצהירו של עד זה הוא על פניו "עדות שמיעה". תמוה כי ב"כ התובעים לא ביקש מחיקת סעיפים מהתצהיר, אולם עדיין יש ליתן להם את המשקל הראוי בהתחשב באי-קבילותם. ראה י. קדמי "על הראיות" חלק שלישי עמ' 1390. ככל שעולה מנוסח התצהיר ידיעתו האישית של המצהיר מתייחסת אך ורק לסיור שקיים כאמור בסעיפים 8, 9, 10, ו-11 לתצהירו. ראוי לציין במיוחד את האמור בסעיף 4 ובסעיף 13 לתצהיר המתבסס על "מידע שנמסר לי" בנוגע לסיבת הסירוב לביצוע התיקונים. תמוה עוד יותר כי העד לא נחקר על מקור ידיעותיו בנוגע לעובדות אלו. אכן לא יכולה להיות מחלוקת על כך כי התובעים חתמו על נ/2 ו-נ/3 אך יש לי ספק בנוגע לנסיבות החתימה על נספחים אלה (לרבות על נ/1) שנחתמו כולם באותו יום. לטענת התובע נציג מהנתבעת החתים אותו ואת אשתו על הנספחים, ועל חלקם חתם כשאין הוא מבין כלל מה כתוב. חיזוק לעובדה זו מצאתי בעובדה המצויינת בחוות הדעת מטעם התובעים לפיה הזמנת המומחה לביקור בדירה היתה ביום 9.1.98. עובדה זו תומכת בגרסת התובע כי מיד עם כניסתו לדירה הבחין בכמה ליקויים אותם פירט (ראה עמ' 8 לפרוטוקול מיום 6.3.03), וכי המתין כל העת לביצוע התיקונים על בסיס חוות הדעת מטעמו. לפי האמור בתצהיר התובע נעשו שני סבבי תיקונים. על סבב אחד אין חולק באשר יש לגביו תיעוד (ת/5). התובע טוען בסעיף 16 לתצהירו כי נעשה תיקון נוסף לאחר 3 חודשים מביצוע התיקונים ב-ת/5. המצהיר מטעם הנתבעת לא פירט מועד תיקונים כלל, ואף בחקירתו הנגדית ידע לומר כי ביקר בדירה במועד לא ידוע, מצא תיקרה עקומה במטבח, ונתן הוראה לרוני לטפל רק בכך. אם כן, אין המדובר בתיקונים שבוצעו עפ"י ת/5 אלא בתיקון אליו מתייחס התובע בסעיף 16 לתצהירו. מכאן שעד לתיקון שהיתה הנתבעת נכונה לתקן בספטמבר 2000 בוצעו שני סבבי תיקונים. באשר לנסיבות שבגינן לא בוצע תיקון זה, התובע טוען כאמור כי אותו רוני התנה את ביצועם בחתימת התובע על כתב ויתור. רוני לא הובא להעיד, ואמירת עד הנתבעת לעניין זה כי "ממידע שנמסר לי לאחר מכן הבנתי כי התובע סירב לאפשר ביצוע התיקונים בגלל שלטענתו קודם היה צריך לבצע תיקון בחזית הבניין ובחלק אחד החדרים"... הוא בבחינת "עדות שמועה", ויש להעדיף את הצהרת התובע לעניין זה. הימנעות מהבאת הראיה דינה כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראייה היתה פועלת לחובת הנתבעת ויש ליתן לכך משקל ראייתי. ראה י. קדמי "על הראיות" חלק שלישי עמ' 1391. מכל האמור הגעתי למסקנה כי התיקון שהיה אמור להתבצע בספטמבר 2000 לא בוצע בשל התניית ביצועו בחתימה על כתב ויתור. נשאלת השאלה האם לאור עובדות אלה מיצתה הנתבעת את זכותה לתיקון הליקויים שלא תוקנו. ההלכה היא כי במקרה המתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, אך "במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית" ראה ע"א 472/95, 553/95 זכריה זלוצ'ין ואח' נגד דיור לעולה בע"מ פורסם בפד"י (2) 858. אין מחלוקת על כך כי באפריל 99 בוצע סבב תיקונים, כאשר בפני הנתבעת היתה כבר חוות הדעת מטעם התובעים. (ראה סעיפים 4 ו-6 לתצהיר מר אולשטיין מטעם הנתבעת). כאמור קיבלתי את טענת התובעים כי בספטמבר 2000 בוצע שוב תיקון ע"י הנתבעת. מכאן שהתובעים נתנו לנתבעת הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים. מהשוואה בין חוות הדעת המשלימה מטעם התובעים, המומחה מטעם בית המשפט עולה כי לא תוקנו הליקויים הבאים: ריצוף המפגע בדלת הכניסה, הפגמים במטבח ובמרפסת המטבח, הליקויים בחדר המגורים ובמרפסת חדר המגורים, הליקויים בחדר הממ"ד, בחדר מס' 2 בחדר מס' 3, באמבטיה ובשירותים, ביחידת ההורים ובמרפסת השירות. גם אליבא דגרסת המצהיר מטעם הנתבעת התיקון שחפצה הנתבעת לתקן היו ליקויי הטיח, לרבות בתקרת המטבח (ראה סעיף 9 לתצהיר). לפיכך, גם אם היתה הנתבעת מבצעת את התיקון, שלטענתה מנע ממנה התובע בחוסר תום לב, עדיין היו נותרים בעינם יתר הליקויים המפורטים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, והמופיעים גם בחוות הדעת המעודכנת מטעם התובעים. כאמור קיבלתי את טענת התובעים כי התיקון האמור היה מותנה בחתימה על כתב ויתור, ועובדה זו בוודאי פוגמת בתום הלב של הנתבעת במיצוי זכותה לתיקון הליקויים. מכאן שהתובעים זכאים לפיצוי כספי. באשר לגובה הסכום: כאשר בית המשפט ממנה מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר שבית המשפט יאמץ את ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט, אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל לעשות כן. המחלוקת העיקרית בין הצדדים לעניין חוות הדעת נסבה על הפגמים בריצוף, שעל פי חוות דעת המומחה ניתנים לתיקון באמצעות שתי חלופות. הפגם אליו מתייחס המומחה נובע ממצע חול יבש לא מיוצב בצמנט בניגוד להנחיות ת"י 1629, שגרם להפרשי גבהים חריגים במטבח, בחדר 2, בחדר המגורים, בחדר 3 ובממ"ד, וכן להכתמות מקומיות ואריחים בעלי שברי קצה וחרירים. המומחה טוען כי הפגמים אינם מעידים על כשל מצע הריצוף על אף חוסר ייצובו בצמנט, וזאת הוא למד מהזמן שחלף ממועד האיכלוס. חלופה אחת המוצעת על ידו היא פירוק ריצוף בחדר השינה הגובל עם הממ"ד וריצוף באריחי ריצוף חדשים מסוג זהה, כאשר האריחים שפורקו ישמשו להחלפה סלקטיבית של האריחים הפגומים ובסיום העבודה יש לבצע ליטוש. חלופה שניה כרוכה בייצוב מצע החול וריצוף כל הדירה מחדש. המומחה נשאל לענין זה שאלת הבהרה ע"י בא כח התובעים: "האם אי המצאות צמנט במצע החול הינו בגדר ליקוי זניח" והמומחה השיב: "אי הימצאות צמנט במצע החול הינו ליקוי ואי התאמה לת"י 1629 במועד הרלבנטי אולם בשל תשתית טיט יציבה הקיימת מתחת לריצוף ע"ג מצע החול... ממצאי הפגמים בריצוף הינם מזעריים": המומחה נחקר על האמור בחוות הדעת לענין זה וציין כי אם היה פגם משמעותי בייצוב הצמנט הוא היה מתגלה תוך 3 שנים, מאידך כאשר הייצוב תקין, הריצוף יכול לשמור על מישוריות במשך כ- 40. בתנאים אובייקטיביים המצב הנוכחי הוא סטטי, אולם במצב של כשל בצנרת ייתכן כי יהיו שקיעות עתידיות. מכאן, שהפתרון בחלופה 1 שמציע המומחה מתקן את המצב נכון להיום, והאפשרות כי המצב הסטטי בריצוף ישתנה היא נמוכה, ותיתכן רק במצבים חריגים. לפיכך אני מקבלת את טענת הנתבעת כי יש לבחור בחלופה הזולה יותר, והנותנת פתרון מלא למצב הקיים. הואיל וכך אין צורך בתקופת התיקונים בדיור חילופי לתובעים והתביעה ברכיב זה - נדחית. באשר לפיצוי הנתבע בגין עגמת נפש: המדובר בסכום הניתן לאומדנא דדיינא. התיקונים שיהא על התובעים לבצע וודאי יגרמו להם אי נוחות במשך 6 ימים כאמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. כן בוצעו שני סבבי תיקונים שגרמו וודאי אי נוחות לתובעים, ולפיכך אני פוסקת לתובעים ברכיב זה סכום של 2,000 ש"ח. באשר להחזר הוצאות אני מקבלת את התביעה במלואה על יסוד הקבלות שצורפו לתצהיר התובע, למעט בנוגע להחזר מלא של האגרה בשל היחס בין הסכום שנתבע והסכום שנפסק. לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים במאוחד ובמיוחד את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין תיקון ליקויים בסך 12,610 ש"ח בצירוף מע"מ (על האומדן כאמור בחוות דעת המומחה יש להוסיף 30% עלות לתובעים). הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.02 מועד חוות הדעת הואיל והמחירים נכונים לאותו מועד. ב. פיצוי בגין עגמת נפש בסך 2,000 ש"ח שישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום. ג. החזר הוצאות בסך 2,500 ש"ח, בגין חלקם בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, שישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.11.01 ועד התשלום בפועל; סכום של 1,035 ש"ח מיום 14.2.02, וסכום של 1,520 ש"ח שישא הפרשי הצמדה וריבית בגין שכר טרחת המומחה מטעמם. ד. שכ"ט עו"ד לפי התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין והחזר אגרה חלקי, כל אלה לפי גובה הסכום שנפסק. אינני מוצאת מקום לפסוק לתובעים החזר 885 ש"ח בגין הוצאות חקירת המומחה מטעם בית המשפט לאור העובדה שלא קיבלתי את עמדתם לענין החלופה השניה שהוצעה ע"י המומחה, ולצורך כך הוא זומן לבית המשפט ע"י התובעים לחקירה. ב"כ התובעים יגיש פסיקתא לחתימתי תוך 21 יום. חוזההפרת חוזהבניהמקרקעיןליקויי בניהחוזה דירהקניית דירה