1. לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 21/8/05 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה כי לא חל שינוי בדרגת נכותו היציבה של המערער (להלן: "ההחלטה"). 2. טענות ב"כ המערער: הוועדה לא מילאה אחר פסק הדין, אשר ניתן ביום 5.4.05 במסגרת תיק בל 251/05 (להלן: "פסק הדין"), ואשר היה על הועדה לנמק מדוע אין המערער סובל מטנטון תמידי, על אף העובדה כי הועדה קבעה בסעיף 21 לפרוטוקול כי המערער סובל מליקוי המתאים לחבלת רעש וכי בדיקת ה-BERA מיום 5.6.03 מתאימה לבדיקת השמיעה מיום 4.6.03 ואשר בה הליקוי התחושתי העצבי בתדרים הגבוהים, תואם תלונת הטנטון. החלטת הועדה להפנות את המערער לבדיקת מאפייני טנטון נוספת, נעשה תוך חריגה מהוראות פסק הדין וללא כל הצדקה עניינית, ועל אף העובדה כי לא נטען ע"י הועדה, כי בדיקת הטנטון שהיתה בפניה לוקה בפגם כלשהו. בדיקת הטנטון הנוספת אליה נשלח המערער ע"י הועדה נעשה במכון המנוהל ע"י פרופ’ אטיאס, אשר מייעץ דרך קבע למשיב בכל הקשור לתביעות לדמי פגיעה, המוגשות למשיב בגין נזק לשמיעה עקב חשיפה לרעש. טעתה הועדה משלא נימקה מדוע העדיפה להסתמך על בדיקת הטנטון העדכנית באופן בלעדי, תוך התעלמות בולטת מבדיקת הטנטון הקודמת. יש מקום בנסיבות העניין, כי עניינו של המערער יוחזר לועדה רפואית בהרכב אחר, על מנת שתבדוק את המערער ותקבע דרגת נכותו. 3. טענות ב"כ המשיב: הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן וקבעה, כי בדיקת ה- BERA המתאימה לבדיקת השמיעה אינה מחייבת קיומו של טנטון תמידי, ואף ציינה כי בפני הועדה שהתכנסה ביום 27.12.04 היו מאפייני טנטון שלא התאימו לטנטון כרוני תמידי. בעקבות תלונתו של המערער בועדה, כי עקב בעיות שפה לא תיאר נכון את הטנטון החליטה הועדה להפנותו לבדיקת מאפייני טנטון במכון אשר, בדיקה אשר בוצעה ביום 4.7.05 ואשר נקבע בה כי אין עדות לנוכחות טנטון כרוני אופייני תמידי. המערער אינו מזהה באופן עקבי טנטון אחיד ואף יתר המאפיינים כמו התאמה לתדר, שללו בצורה חד משמעית את תלונת הטנטון התמידי ועל כן התכנסה הועדה לישיבה נוספת ביום 21.8.05 לאחר קבלת חוות דעת של פרופ’ אטיאס ואשר חיזקה את קביעותיה הקודמות בכך, שגם אם המדובר בחבלה אקוסטית הטנטון אינו תמידי. אין בהפנייתו של המערער לביצוע בדיקה נוספת כדי לפגום בעובדה שפסק הדין קויים ע"י הועדה, שכן הועדה התייחסה ונימקה את פסק הדין ועצם הצורך בביצוע בדיקה נוספת נבע מתלונתו של המערער בדבר הקושי בשפה. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין, האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (ראה פסק הדין עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המל"ל, פד"ע לד 213). 5. השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא, האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין. הלכה פסוקה היא, כי: "משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162). 6. הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין בו נקבע, כי: "... עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתזמן את המערער ותנמק מדוע קבעה, כי אין המערער סובל מטנטון תמידי על אף העובדה, כי הועדה קבעה בסעיף 21 לפרוטוקול כי המערער סובל מליקוי המתאים לחבלת רעש וכי בדיקת ה- BERA מיום 5.6.03 מתאימה לבדיקת השמיעה מיו 4.5.03 בה הליקוי התחושתי העצבי בתדרים הגבוהים, תואם את תלונות הטנטון". 7. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין: א. הועדה התכנסה בעניינו של המערער בעקבות פסק הדין, כאשר בישיבתה הראשונה מיום 29.5.05 עיינה בפסק הדין, שמעה ורשמה את תלונות המערער וקבעה כי העובדה כי הליקוי מתאים לחבלת רעש וכי בדיקת BERA מתאימה לבדיקת השמיעה, אינה מחייבת קיומו של טנטון תמידי וכי בוועדה מיום 26.12.04 היו מאפיינים שלא התאימו לטנטון כרוני תמידי. ב. המערער טען בפני הועדה, כי עקב בעיות שפה לא תיאר נכון את הטנטון וכי ברעש חזק אינו שומע את הטנטון, ועל כן קבעה הועדה כי יש מקום להפנות את המערער לביצוע בדיקת מאפייני טנטון חדשה במכון אחר. ג. ביום 21.8.05 התכנסה הועדה בישיבתה המסכמת בעניינו של המערער, לאחר שקיבלה לידיה בדיקת השמיעה מיום 4.7.05 ואשר הדגימה מצב של חבלה אקוסטית וכי במבחן מאפייני הטנטון קיים קושי בזיהוי עקבי ורצוף של רעש כלשהו וללא אפקט האדרה. ד. הועדה הוסיפה, כי על סמך חוות דעתו של פרופ' אטיאס, אין עדות לנוכחות טנטון כרוני אופייני וכי אין המערער מזהה באופן עקבי טנטון אחיד. ה. בסופו של יום קבעה הועדה, כי על סמך תיאור מאפייני הטנטון של המערער בפניה, תיאור שלא התאים לטנטון תמידי, וכן על סמך בדיקת מאפייני טנטון וחוות דעתו של פרופ' אטיאס, כי המדובר בחבלה אקוסטית אופיינית עם טנטון לא תמידי. 8. לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בפרוטוקולי הועדה וכן בפרוטוקול הדיון בערעור, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי אשר יצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הועדה, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות ומקצועיות, שהסתמכו על בדיקות שמיעה ובדיקות מאפייני טנטון וכן על תלונות המערער בפני הועדה. אמנם תלונת הטנטון היא תלונה סובייקטיבית, אך יחד עם זאת ברשות הועדה עומדים כלים נוספים לקבוע, האם התלונה קשורה לחשיפה לרעש, אם לאו. בעניין זה פסק בית הדין הארצי לעבודה בפרשת ד"ר שחאדה, כי רשאית הועדה להסתמך על כלי עזר לתלונת המבוטח ובית הדין לא יתערב בכך (ראה לעניין זה עב"ל 1448/02). 9. מדובר, אפוא, בקביעות מתחום הרפואה, כאשר הועדה מנמקת על יסוד מה הגיעה למסקנתה, וכן תוך התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתו של המומחה, ולאחר שנערכה למערער בדיקה קלינית ע"י רופא מומחה מתחום הפגיעה ותוך מתן הנמקה מפורטת ובהירה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה. 10. אשר על כן, אני דוחה את הערעור. אין צו להוצאות. 11. למערער הזכות לפנות לשופט בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים מהיום שיקבל, הוא או בא כוחו,עותק הימנו. טינטוןשמיעה