בית-המשפט נדרש לשאלת החבות, בדונו בין השאר בשאלות הבאות: עצם קרות אירוע הרעש, משך החשיפה לרעש עוצמות הרעש באירוע נושא התביעה ואם עוצמות רעש שכאלו עלולות לגרום לנזק; בהנחה שהתובע נפגע מהרעש באירוע - האם הפרו בכך הנתבעים ו/או מי מהם חובות כלשהן. בית-המשפט קבע, כי עבודת ההרכבה נמשכה עשרה ימים שבהם נחשף התובע לרמת רעש של כ-98 דציבלים, שירדה, בעקבות שימוש באטמי אוזניים, לרמה של 72 דציבלים. בית-המשפט המחוזי פסק: א. (1) לקיומה של אמת-המידה הסטטוטורית הקבועה בתקנות נודעת נפקות לקיומה של חובת הזהירות על-פי דיני הנזיקין, גם בהיעדר עילת תביעה בגין הפר חובה חקוקה. לפיכך יש להתייחס לאמות המידה הקבועות בתקנות כמנחות לבחינת חובתם של הנתבעים כלפי התובע . (2) על-פי נוסח התקנות, יכול השימוש באטמי אוזניים בלבד לעמוד בסטנדרט הזהירות אותו קבע מחוקק המשנה בתקנות, זאת באופן זמני ועד להתקנת אמצעים טכניים-הנדסיים המפחיתים את עוצמת הרעש, ועל-פי אישור מפקח עבודה - גם באופן קבוע. אולם בכך בלבד אין כדי לקבוע את תנאי השימוש והיקפו. כך למשל ברור, שלא ניתן לעשות שימוש באטמי אוזניים כאשר עוצמת הרעש הינה כזו שגם לאחר הפחתת שיעור ההנחתה של האטמים עדיין חשוף העובד לרעש מזיק כהגדרתו בתקנות הבטיחות בעבודה . (3) בנסיבות דנן התקיים אמנם התנאי שלפיו השימוש באטמים היה בו כדי להפחית את רמת הרעש אל מתחת לרעש המוגדר כרעש מזיק על-פי תקנות הבטיחות בעבודה, אולם לא התקיים התנאי הנוסף - של הפחתת הרעש תוך שימוש באמצעים טכניים-הנדסיים. במקרה דנן אמצעי הבטיחות הראשון שבו היה צורך לנקוט היה הפחתת מפלס הרעש על-ידי הרחקת הגנרטורים החליפיים שעמדו במקום, ואולי גם תוך שימוש באמצעים אחרים. אמצעי זה לא ננקט על-ידי מי מהנתבעים . (4) משבוצעה העבודה במקרה דנן ברעש מזיק, בלא לנקוט את האמצעים הנדרשים להפחתת הרעש האמור, בראש ובראשונה על-ידי הרחקת הגנרטורים - מקורות הרעש, יש לקבוע כי עבודתו של התובע בוצעה בניגוד לתקנות הבטיחות בעבודה. (5) עצם העובדה שעבודתו של התובע בוצעה בניגוד לאמור בתקנות הבטיחות בעבודה, אין בה כדי לספק תשובה לשאלה אם עוצמות הרעש להן היה התובע חשוף עלולות היו לגרום לנזק, שכן בתקנות הבטיחות בעבודה העדיף המחוקק לחייב את המחזיק לנקוט אמצעים אשר יפחיתו את עוצמת הרעש אל מתחת למפלס הרעש המוגדר בתקנות כרעש מזיק, על פני חיוב בשימוש באמצעי ההגנה האישיים כמו השימוש באטמי אוזניים. אולם בכך בלבד אין כדי להביא למסקנה שהשימוש באטמים לא היה בו כדי להגן על התובע ולמנוע, בהתחשב בהנחתת הרעש שהושגה עקב כך, את גרימת הנזק . (6) במקרה דנן על-פי עדויות המומחים מטעם הצדדים, הרעש שלו היה חשוף התובע בהתחשב בהנחתת הרעש על-ידי אטמי האוזניים פחת מ-85 דציבלים על פני 8 שעות, ולא עלה כדי רעש מזיק, ולכן לא היה בו כדי לגרום לנזק. ב. (1) על הנתבעים, שהזמינו את התובע לעבוד בחצרם, חלה חובת זהירות מושגית כלפי התובע, וככל שהם יצרו בחצרם מפגע רעש אשר עלול היה לגרום לתובע לנזק, חלה עליהם גם חובת זהירות קונקרטית, זאת גם אם מדובר בקבלן עצמאי. הנתבעים, כמחזיקים במחצבה והמפעילים שלה, לא היו רשאים לסכן את שלומו של התובע על-ידי יצירת מפגע רעש, והיו צריכים לצפות את האפשרות של הפגיעה בתובע עקב יצירת מפגע הרעש האמור. בנסיבות אלה היה על הנתבעים להימנע, מלכתחילה, מלהציב במקום את הגנרטורים, או לאפשר, ואף לעמוד על כך, שהתובע ייטול עמו את הגנרטור לחצרי החברה ביהוד כדי לבצע שם את התיקון כולו. בכל מקרה, על-פי סטנדרט הזהירות הקבוע בתקנות לגבי מחזיק, לאחר שיצרו את המפגע, ולאחר שהתובע התלונן בפניהם על הרעש שיוצרים גנרטורים אלה, שומה היה עליהם לפעול להפחתת מפלס הרעש שיצרו הגנרטורים על-ידי הרחקתם ממקום עבודתו של התובע ו/או על-ידי שימוש באמצעים טכניים- הנדסיים אחרים לשם הפחתת הרעש. הנתבעים נמנעו מלעשות זאת חרף תלונותיו החוזרות ונשנות של התובע בפניהם, משיקולים כספיים בלבד, תוך התעלמות או היעדר מודעות לפגיעתו האפשרית של מטרד הרעש שיצרו בתובע. בכל אלה היה משום הפרת חובה הזהירות הקונקרטית שהייתה מוטלת עליהם כלפי התובע. מכאן קמה חבותם של הנתבעים לפצות את התובע בגין כל נזק שעלול היה להיגרם, ונגרם לתובע בפועל עקב האירוע . (2) העובדה שהתובע הסכים לבצע את העבודה במקום ולא להעביר את הגנרטור לחצרי החברה, עדיין איננה פוטרת את הנתבעים מאחריות לתנאי העבודה ששררו במקום ולמטרד הרעש שהם יצרו על-ידי הצבתם של הגנרטורים החליפיים . (3) אין לקבל את טענת החברה, כי בהיות התובע מנהל ואורגן של החברה, לא קיימת חובת זהירות מושגית או חובת זהירות קונקרטית של החברה כלפי התובע. אין זהות בין התובע כאורגן של החברה לבין התובע כנפגע. עובדת היותו של התובע מנהל בחברה אין בה כדי להעניק לחברה חסינות כלפי תביעותיו . (4) בנסיבות העניין התקיימה גם חובת זהירות קונקרטית של החברה כלפי התובע. החברה ומנהליה היו מודעים לסיכונים הכרוכים בעבודה במחצבה. כדי לחייב בחובת זהירות קונקרטית, אין צורך בצפייה מדויקת של פרטי הנזק, מידת חומרתו או דרך התרחשותו, אלא בצורה כללית בלבד. (5) בנסיבות העניין, החברה לא פעלה בהתאם לחובות אלה, והיא אפשרה את העסקתו של התובע במקום שבו לא נשמרו הוראות התקנות ובתנאים שאינם מבטיחים את שלומו והגנתו מפני נזקי רעש העולה על המידה המותרת. בנסיבות אלה הפרה החברה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובע ואף הפרה חובות חקוקות המוטלות עליה כלפי התובע. ג. (1) לעניין בחינת אשמו התורם של התובע, אין להפריד בין מעמדו של התובע כאורגן החברה לבין מעמדו כעובד החברה. הפרדה מלאכותית זו מתעלמת מכך שהחברה הייתה יכולה לפעול רק באמצעות האורגנים שלה, ומתעלמת גם ממעמדו של התובע בחברה ומחלקו הדומיננטי באחריות לפעילותה של החברה, כמו גם להנהגת נוהלי בטיחות ראויים בעבודתה. (2) במקרה דנן היה התובע בעל המקצוע הבכיר בחברה, הוא היה זה שנהג לעבוד בדרך-כלל מחוץ לחצרי החברה, הוא קבע את המקום והצורה בה יבוצעו העבודות, ובסמכותו כמנהל בחברה היה גם להחליט כי לאור תנאי הרעש במחצבה העבודה לא תתבצע כלל, או שלא תתבצע עד להרחקת הגנרטורים או עד להעברת הגנרטור המקולקל לחצרי החברה . (3) במקרה דנן לא היה התובע המנהל היחיד בחברה, וגם למנהל השותף הייתה מעורבות ואחריות מקצועית לקביעת נהלי עבודה בטיחותיים. לפיכך יש לחלק את האחריות לקרות האירוע בין הנתבעת 1, הנתבעים 7-2 והתובע, באופן שהנתבעים 7-2 יישאו ב-50% מהחבות, הנתבעת 1 תישא ב-20% מהחבות והתובע עצמו יישא באשם תורם בשיעור של 30%.בטיחות בעבודהאוזנייםשמיעה