1. הסעיף בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995, הדן בהכרה בליקוי שמיעה כ"פגיעה בעבודה", דורש כתנאי להכרה כזו, שהמבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה (סעיף 84א'(א)(1) לחוק). המחלוקת בין הצדדים בתיק שלפנינו, הינה - האם יש מקום למינוי מומחה רפואי, גם כאשר מבוטח אינו מוכיח כי נחשף לרעש מזיק, כנדרש בחוק. 2. תביעת התובע שהינו רופא שיניים במקצועו להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כ"פגיעה בעבודה", נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מתאריך 15.2.10, בנימוק, כי לא נחשף לרעש מזיק כדרישת סעיף 84א'(א)(1) לחוק, וכן כי לא מתמלא בו גם התנאי של הפחתה בכושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות, בכל אחת מהאוזניים, כדרישת סעיף 84א'(א)(2) לחוק. כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה בתיק שלפנינו. 3. בכתב התביעה ביקש התובע, כי תביעתו תוכר כ"פגיעה בעבודה" בהתאם לסעיף 79 לחוק, תוך שהוא מבקש כי הפגיעה תוכר כמחלת מקצוע, או כפגיעה בדרך של מיקרוטראומה, ומתעלם מכך כי נכון למועד הגשת תביעתו לנתבע, הבחינה הרלוונטית של ליקוי שמיעה נעשית תוך התייחסות לסעיף 84א' לחוק, ולא לבחינה, האם מתקיימים התנאים להכרה בפגיעה כמחלת מקצוע או כמיקרוטראומה. התובע טען בכתב התביעה, כי הוא החל לעסוק ברפואת שיניים בשנת 1990, פירט את שעות עבודתו וציין את המכשירים עימם הוא עובד, ואשר לדבריו, חשפו אותו לרעש מזיק. התובע לא צירף לתביעתו מדידות רעש כלשהן, מהן עולה, כי היה חשוף לרעש מזיק בכלל ולרעש העולה על המותר בסעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה, בפרט. 4. הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה, וכן צירף מימצאי בדיקת רעש שנערכה במרפאת שיניים בכפר מזרעה, בזמן עבודתו של התובע, ואשר ממנה עלה, כי התובע לא היה חשוף לרעש מזיק, כנדרש בחוק. בדיקת עוצמת הרעש נערכה בתאריך 1.11.10, ע"י הגב' לודמילה חוטין, בודקת מעבדתית מוסמכת מטעם המוסד לבטיחות וגיהות. כמו כן, צירף הנתבע חוות דעת של ד"ר ברמה, ממנה עולה, שלו היה התובע חשוף לרעש מזיק, הרי ליקוי השמיעה ממנו סובל עשוי להתאים לחשיפה לרעש, אולם בה במידה הוא יכול להתאים לירידה אישית תחלואתית אדיופטית. עוד צוין בחוות דעתו של המומחה, כי באוזן ימין, אין הפחתה של 20 דציבל בתדירויות הדיבור. 5. בהחלטתנו מ-30.11.11, נקבע התיק לדיון, תוך שהורנו לתובע לצרף לתצהיריו תוצאות של בדיקת רעש, שיש בהן כדי להעיד על היותו חשוף לרעש העולה על המותר לפי סעיף 173 לפקודת בטיחות בעבודה, וכן הורינו לו לצרף לתצהיריו את אותם אודיוגרמים מהם עולה, לטענתו, כי כושר שמיעתו בתדירויות הדיבור (במרכיב מוליכות העצם), פחת בשיעור של 20 דציבל. במעמד הדיון טען התובע, כי בדיקת השמיעה ממכון "מיניפון" מ-11.4.10, מצביעה על ירידה בשמיעה של 20 דציבל, גם באוזן ימין וזאת בתדירויות הדיבור. הנתבע הבהיר בתגובתו, כי אין מקום להתייחס לבדיקת שמיעה משנת 2012, כאשר המדובר בתביעה שהוגשה לנתבע בחודש 10/10, ונדחתה בחודש 12/10, ולכל היותר, יכול התובע להגיש תביעה חדשה בטענה שמצבו הוחמר, אך בדיקה משנת 2012, לא יכולה להיות רלוונטית לדחייה משנת 2010. בסופו של דבר, הודיע הנתבע, כי הוא מסכים שבבדיקה ממכון "מיניפון" מ-11.4.10, מתקיים תנאי הסף של הפחתה בשיעור 20 דציבל, בכל אחת מהאוזניים, אולם הוא עומד על טענתו, כי אין חשיפה לרעש מזיק, כנדרש בסעיף 84א' לחוק. 6. הצדדים ביקשו להגיש סיכומים בכתב בשאלה, האם יש מקום למינוי מומחה בהתייחס לתובע, או שדין התביעה להידחות בהעדר חשיפה לרעש מזיק. טענות התובע בתמצית הינן כדלקמן: 7. לאור פסק דין בעב"ל 717/08 אודת נאסר נ' המוסד לביטוח לאומי, יש להפנות את עניינו של התובע למומחה, למרות שלא הוכיח חשיפה לרעש מזיק. התובע טוען, כי אין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלוונטית, מאחר ובאף אחד ממקומות העבודה לא בוצעה בדיקת רעש, למעט הבדיקה שבוצעה על-ידי בודק מטעם המוסד לבטיחות וגיהות לאחר הגשת תביעתו. התובע טען, כי יש הצדקה למינוי מומחה, מאחר והמומחה מטעם הנתבע חיווה דעתו, כי ליקוי השמיעה של התובע עשוי להתאים לחשיפה לרעש מזיק, ולא פורטה מחלה ספציפית אחרת, ממנה סובל התובע, שיכולה היתה לגרום לליקוי שמיעה זה. התובע סבור, כי די בבדיקת השמיעה שבוצעה ע"י המוסד לבטיחות וגהות הראתה שהוא חשוף לרעש של 76 דציבל במשך יום העובדה, כדי לקבוע, כי התקיימו תנאי סעיף 84א' לחוק. התובע אף הפנה למקרים שונים בהם מונו מומחים, מבלי שהוצבה קודם לכן תשתית עובדתית ברורה של חשיפה לרעש מזיק. טענות הנתבע בתמצית הינן כדלקמן: 8. בהתאם להוראות סעיף 84א' לחוק, יש לבחון את מידת החשיפה לרעש בהתאם להוראות פקודת הבטיחות בעבודה ותקנותיה. רעש מזיק מוגדר בתקנה 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (גהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש תשמ"ד-1984), כרעש שמפלסו גבוה מהערכים המותרים בתקנות אלה. בטבלה המצורפת לתקנות הוגדרה חשיפה משוקללת מירבית מותרת לרעש מתמשך והתקפי, כפונקציה של מפלס הרעש אל מול משך החשיפה לאותו מפלס רעש במשך יום עבודה. בהתאם לתקנות, רעש מזיק לגבי יום עבודה ממוצע בין שמונה שעות, הוא רעש העולה על 85 דציבל, ובענייננו, במיוחד כאשר המדובר בעצמאי, נטל ההוכחה הינו על התובע. הנתבע הדגיש, שהתובע לא המציא דוחות מדידות רעש שמהן עולה, כי נחשף במסגרת עבודתו כרופא שיניים לרעש בעוצמה של 85 דציבל לפחות, בעוד שהנתבע המציא בדיקת רעש שנערכה במקום עבודתו של התובע ב-1.11.10, וממנה עולה, כי התובע נחשף לרעש בעוצמה של 76 דציבל בלבד. הנתבע אף הדגיש, שעל בדיקת השמיעה צוין, כי לדברי התובע הפעילות ביום הבדיקה משקפת יום עבודה רגיל וכן, כי בזמן המדידה התובע טיפל בלקוחות ללא הפסקה. 9. לאור העדר מימצאי בדיקה המוכיחה חשיפה לרעש מזיק, ביקש הנתבע לאבחן בין פסק-הדין בעניין אודת נאסר לבין עניינו של התובע. הנתבע הדגיש, כי רק במקום שבו בית הדין מתרשם מחומר הראיות, שהעובד נחשף לרעש במקום עבודתו, ואינו יכול להוכיח, באופן אובייקטיבי, את מפלס הרעש, יש הצדקה למינוי מומחה, ולא אלה הם הנסיבות בענייננו. הנתבע הדגיש, כי בעניין אודת נאסר, הוכרו ליקויי שמיעה של קרובי משפחה של התובעת שעבדו באותו מוסך, וזאת על בסיס בדיקת רעש שנערכה במוסך, ממנה עלתה חשיפה לרעש של 100-130 דציבל. בעוד שבענייננו, תוצאות מדידת הרעש אינן מצביעות על רעש הקרוב לעוצמה כזו, ואף לא על רעש העולה על 85 דציבל, והתובע אינו חולק על תוצאות מדידת הרעש. גם באשר לפסקי-הדין האזוריים אליהם הפנה התובע, ציין הנתבע, כי המדובר בתשתית עובדתית שונה, כמו למשל עובד ששהה במתקני ייצור, אשר בחלק מהם נמדדה עוצמת רעש העולה על 85 דציבל, או עובד שעבד במפעל במחלקת לעיבוד שבבי, שבה נמדדה עוצמת רעש של 86.2 דציבל, או עובד שעבד כרתך/מסגר ומינוי המומחה היה בהתייחס לתקופה בה היה חשוף לרעש מזיק העולה על 85 דציבל של דיסקים להשחזה. דיון והכרעה: 10. בעב"ל 717/08 אודת פאנוס נאסר נ. המוסד לביטוח לאומי, נפסק, כי כאשר עובד אינו יכול להוכיח מפלס רעש, או מאחר שהמעביד לא קיים את חובתו, או מאחר שאין חובה על המעביד למדוד את עוצמת הרעש וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח לפני בית הדין, כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו, יש למנות מומחה, גם אם אין תוצאות מדויקות המוכיחות חשיפה לרעש מזיק. מקובלת עלינו עמדת הנתבע, כי התשתית העובדתית בעניין אודת פאנוס נאסר, כמו גם במקרים האחרים שהובאו על-ידי התובע, שונה לחלוטין מעניינו של התובע. ראשית, המדובר בענייננו בעובד עצמאי לאורך כל שנות עבודתו, אשר איש לא מנע ממנו למדוד את עוצמות הרעש אליהן נחשף. שנית, לאחר שהגיש התובע תביעתו, פנה המוסד לביטוח לאומי אל המוסד לבטיחות וגיהות, וזה האחרון שלח בודק רעש, אשר בדק את עוצמת הרעש ביום פעילות רגיל של התובע, וכאשר התובע מטפל, ללא הפסקה, בלקוחות, ועוצמת הרעש שנבדקה, היתה שוות ערך ל-73.3 דציבל ל-4 שעות ו-15 דקות, שהינה שקולה למפלס רעש של 76 דציבל ביום עבודה של 10 שעות. בנסיבות אלה, לא שוכנענו, כי סביר יהיה לקבוע, שהתובע נחשף לרעש ממוצע משוכלל העולה על 85 דציבל, דהיינו, העולה על המותר לפי פקודת הבטיחות בעבודה ביחס ל-8 שעות עבודה, ואין המדובר בסוג עבודה שלגביה יש חזקה לחשיפה לרעש מזיק. שלישית, בעניינה של אודת נאסר, היתה קיימת תשתית עובדתית, על פיה היא ישבה בחדר, אשר בסמוך אליו היו רעשים של פטישי אוויר, משחזות ודיסקים ידניים, ובסמוך אליה היה חדר מכונות של חריטה בברזל למשאיות, כאשר בעבר היה החדר פתוח לרעש הבוקע מהמוסך. כמו כן באותו עיין, וכמפורט בסעיף 9 לפסק דינו של בית הדין הארצי, רמת הרעש אליה נחשפו העובדים במוסך עצמו, הגיע ל-100-130 דציבל, והמוסד לביטוח לאומי הכיר בליקוי השמיעה של אביה ושל אחיה של הגב' נאסר, שעבדו באותו מוסך. בנסיבות אלה, הרימה הגב' נאסר את הנטל להוכיח, כי לפחות סביר להניח, לאור חומר הראיות, שהיא נחשפה לרעש מזיק במקום עבודתה. בנסיבות אלה, ובענייננו, אין הצדקה למינוי מומחה. 11. נציין, כי באותם מקרים בהם מונו מומחים בלא מדידות רעש ספציפיות, היה הדבר כאשר סביר להניח, כי העובד נחשף לרעש מזיק העולה על 85 דציבל. גם בעניין ארתור אבטיסאן מונה מומחה, רק בהתייחס לאותם מקומות עבודה שבהם היתה הוכחה על חשיפה לרעש מזיק - שם בחברת "גמיש מכונות בע"מ, כאשר המדובר היה בחשיפה לרעש של דיסקים להשחזה, ולא באשר למקומות בהם נמדדו עוצמות רעש נמוכות מ-85 דציבל, ואף לא היה סביר שהתובע נחשף לרעש מזיק. וודאי שלא מונה מומחה כאשר יש נתונים על בדיקות רעש המצביעות על חשיפה לרעש ממוצע משוכלל של 76 דציבל בלבד, ככל שהמדובר בתקופה לאחר כניסתו לתוקף של סעיף 84א', להבדיל מתקופה קודמת שבה מונו מומחים בשאלת קיומה של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה, גם לגבי חשיפה לרעש של פחות מ-85 דציבל (עיין והשווה לעניינו של רופא השיניים, בעניין חאזן תייסיר בתיק בל (חיפה) 4018/02 מפי כב' סגנית השופט הראשי, (כתוארה אז) קציר. 12. בנוסף לאמור לעיל נציין, כי ספק רב אם מינוי מומחה יהיה בו כדי לסייע לבית הדין, כאשר גם המומחה מטעם הנתבע חיווה דעתו, שליקוי השמיעה של התובע עשוי להתאים, הן לחשיפה לרעש, והן לגורמים אחרים, כגון מחלה אדיופטית, דהיינו, לא כל ליקוי שמיעה שיכול להתאים לליקוי מושרה רעש, אכן נגרם, אך ורק ע"י רעש, ולכן נדרשת הוכחה, שהתובע נחשף במסגרת עבודתו לרעש מזיק העולה על המותר לפי סעיף 73 לפקודת הבטיחות, או שלפחות סביר להניח, כי נחשף לרעש כזה. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, להוכיח חשיפה לרעש העולה על המותר בפקודת הבטיחות בעבודה, ועל כן דין תביעתו - להידחות. 13. אין צו להוצאות. 14. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. בטיחות בעבודהמטרד רעש