זוהי תביעתו של התובע להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון מהם הוא סובל לטענתו, כתאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה. הנתבע דחה את התביעה, ובמסגרת כתב הגנתו בתיק זה, טען כי לא הונחה תשתית עובדתית לקיומה של תאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה. בהמשך ההליכים, לאחר שמיעת חקירת התובע וקבלת בדיקות רעש שנערכו על ידי המכון לבטיחות וגיהות, הודיענו הנתבע כי אין הוא מתנגד למינוי מומחה, לאחר שבית הדין ייקבע את העובדות בתיק זה. העובדות בהחלטתנו מיום 27.11.05 קבענו את העובדות שביסוד תביעה זו כדלקמן: 1. התובע יליד 1943, עבד כמורה במשרד החינוך עד לחודש אוגוסט 2001 במשך כ-33 שנים מהן 20 שנה בבית ספר ממלכתי ה' בחיפה. 2. התובע שימש כמורה למדעים לכל אורך שנות עבודתו במשרה מלאה, ולימד במשך כ-30 שעות שבועיות, 6-5 שעות ליום בכיתות גדולות, בהן מספר התלמידים היה לכל הפחות ארבעים. 3. לטענת התובע, עבודתו חייבה אותו להיות באופן יומיומי בקרבת הילדים בשיעור, בחצר בית הספר וברחבת הלימוד. לפיכך, נחשף לרעש של התלמידים, כאשר בנוסף לכך בשנה האחרונה לעבודתו הועבר בית הספר למבנה זמני בעקבות שיפוצים, שם, בנוסף לרעש של התלמידים נחשף התובע גם לרעש מן הכביש הראשי הסמוך . 4. לטענת התובע, כחמש שנים לפני תום עבודתו החל לסבול מירידה בשמיעה. 5. על פי דוח בדיקת דוזימטריה (ראה: נספח ג' לקובץ המסמכים שהלן) אשר נערך על ידי המוסד לבטיחות וגיהות ביום 6.3.05 בכיתת לימוד דוגמת זו של התובע למורה בתפקידו של התובע, התקבלה מנת חשיפה לרעש השקולה למפלס רעש של 84.7 דציבל ל- 5.5 שעות לימוד, כאשר במקרה של עבודה במשך חצי שעה נוספת המדובר במנת חשיפה לרעש השקולה ל- 85.2 דציבל. מינוי המומחה 6. בהסכמת הצדדים כאמור, הורינו על מינויו של ד"ר א. ברקו מבית החולים "מאיר" כפר סבא לשמש מומחה יועץ רפואי לבית הדין (להלן- המומחה), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע כמבואר לעיל לבין ליקוי השמיעה לו הוא טוען. המסמכים: 7. להחלטת המינוי צורפו המסמכים כמפורט להלן: א. כרטיס א.א.ג. של התובע במרכז רפואי לין - סומנו א'. ב. תיקו הרפואי של התובע בקופת חולים כללית - רפואה תעסוקתית - סומן ב'. ג. בדיקת דוזימטריה של המוסד לבטיחות וגיהות מיום 6.3.05 - סומנה ג'. ד. חומר רפואי נוסף מתיקיו הרפואיים של התובע אשר צורף על ידי ב"כ התובע - סומן ד'. לציין, כי לאחר העברת התיק למומחה, ולבקשת המומחה לצורך השלמת חוות דעתו נשלח התובע לבדיקות נוספות לבירור מצב שמיעתו, והוספו המסמכים הבאים, שהועברו למומחה: א. בדיקת שמיעה ובדיקת OAE מכון אילנה הולדשטיין מיום 18.1.06 ב. בדיקת BERA לסף + SN10 - מרכז רפואי רמב"ם מיום 30.1.06. השאלות: 8. המומחה התבקש להשיב על השאלות כמפורט להלן: א. מהו הליקוי באוזניו באוזניו ממנו סובל התובע? ב. האם ניתן לקבוע שכל אחד מהרעשים להם נחשף התובע, כמתואר לעיל, גרם לו לפגיעה INJURY? ג. האם הפגיעה גרמה נזק? ד. האם כל פגיעה ופגיעה כמתואר לעיל, גרמה לתובע פגיעה זעירה שלא ניתן להבחין בה, ושאפשר לייחס אותה לזמן מסויים? ה. באם התשובה לשאלה ד' חיובית - האם היו הפגיעות האלו בעלות אופי בלתי הפיך (IRREVERSIBLE), כך שבהצטרף אליהן פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים? ו. באם לא, האם מצבו הנוכחי של התובע הוא תוצאה של הליך תחלואתי רגיל? ז. במידה והמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיעו תנאי העבודה על הופעת הליקויים ובאיזו מידה? חוות הדעת 9. ביום 10/2/06 הודיע המומחה לבית הדין כדלקמן: "התקבלו הבדיקות הנוספות שהנ"ל ביצע והריני מתבקש להגיש את חוות דעתי הרפואית בעניינו. בן 63, עבד כמורה למדעים במשרד החינוך עד לתאריך 8/2001 במשך כ- 33 שנים, לימד כ- 30 שעות שבועיות, 6-5 שעות ליום: נחשף, לדבריו, לרעש של התלמידים ובשנה האחרונה נחשף לרעש של כביש סמוך. כ- 5 שנים לפני תום עבודתו החל לסבול מירידה בשמיעה. לפי בדיקה דוזימטרית שנערכה בתאריך 6.3.05 בכיתת לימוד דומה לזו של התובע, התקבלה מנת חשיפה לרעש השקולה למפלס רעש של 84,7 דציבל ל- 5,5 שעות לימוד, כאשר במקרה של עבודה במשך 0,5 שעה נוספת המדובר במנת חשיפה לרעש השקולה ל- 85,2 דציבל. עיינתי בתיק הרפואי של מר אטאללה והרי הממצאים: 1. הפניה של ד"ר בארה לורט, רופאת א.א.ג., מתאריך 14.7.00: נרשם שסובל מטינטון תמידי ב- 2 האוזניים מצוטטת תוצאת בדיקת שמיעה מתאריך 15.4.99 אליה נשלח לאחר ביקור אצלה בתאריך 31.12.99. נרשמה "עמימות קלה של התופיות", פעם אחרת "תופיות תקינות". 2. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (3.8.01): נרשם שסובל מליקוי שמיעה + טינטון. 3. בדיקות שמיעה א. 15.4.99 (קופ"ח): ליקוי שמיעה עיצבי סימטרי ב- 2 האוזניים, SRT של 20 דציבל, עקומות שמיעה יורדות בתדירויות הגבוהות. ב. בירור שמיעתי, מכון אלינה הולדשטיין (18.1.06): 1. בדיקת שמיעה התנהגותית: נרשם שהבדיקה אמינה וכי היו תגובות מהימנות. בבדיקה עצמה נמצא ליקוי שמיעה עיצבי משמעותי ב- 2 האוזניים, מעט יותר בולט באוזן ימין. SRT של 55 דציבל מימין ו- 50 דציבל משמאל, שיא הירידה בשמיעה בתדירויות הנמוכות ובתדר KHZ8 ב- 2 האוזנים. 2. במבחן מאפייני הטינטון - תלונתו על טינטון נמצאה אמינה. 3. בדיקת OAE: מימין לא התקבלו תגובות קוכלאריות, משמאל הופקו תגובו קוכלאריות חלשות ב- 1 וב- KHZ3. 4. טימפנומטריה CD מימין ו- C משמאל. 5. קרוב לודאי שאין רפלקסים אוקסטיים ב- 2 האוזניים. סיכום ומסקנות מדובר בגבר בן 63, מורה במקצועו, שבמשך 33 שנים ועד תאריך 8/2001 נחשף, לכל היותר, למפלסי רעש גבוליים. לדבריו, כ- 5 שנים לפני תום עבודתו החל לסבול מליקוי שמיעה. בפני ד"ר בשארה לורט, רופאת א.א.ג., התלונן בשנת 1999 על ליקוי שמיעה וטינטון. עם קבלת חוות הדעת עמדה לרשותי רק בדיקת שמיעה אחת מתאריך 15.4.99: זו מראה ליקוי שמיעה עיצבי סימטרי ב- 2 האוזניים עם עקומות שמיעה יורדות ו- SRT של 20 דציבל. לבקשתי בוצע בירור שמיעתי מקיף וזה, לפחות על פניו, מראה התדרדרות חמורה בשמיעתו. למרות שהמשיך להחשף לרעש רק עוד שנה ו- 4 חודשים מאז הבדיקה הקודמת. יתר על כן, ליקוי השמיעה הקיים היום אינו תואם ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. בבקשת השלמת הבדיקות ביקשתי שיבצע גם בדיקת BERA לסף + SN10 - בדיקות אלה לא בוצעו והבודקת רושמת שלאור חומרת ליקוי השמיעה יש לשקול BERA לקביעת סף פיזיולוגי. יש להפנות את מר עטאללה לביצוע בדיקות BERA לסף על מנת לאמת את סף שמיעתו. עניינו יסוכם לאחר קבלת בדיקת זו". בדיקת ה- BERA לסף + SN10 שבוצעה לתובע במרכז רפואי רמב"ם עוד ביום 30.1.06, הועברה למומחה, רק ביום 20.2.06, ועם קבלתה על ידי המומחה, הוגשה חוות דעתו מיום 24/206, כדלקמן: "קיבלתי את תוצאת בדיקת ה- BERA לסף (רמב"ם - 30.1.06): הסף לקבלת פוטנציאלים (KHZ3) היה 45 דציבל מימין ו- 40 דציבל משמאל. בתדר KHZ1 נרשם סף של כ- 20 דציבל ב- 2 האוזניים, עדות לשמיעה תקינה דו-צדדית. בתדר KHZ2 נרשם סף של כ- 25 דציבל ב- 2 האוזניים, עדות לליקוי שמיעה קל ביותר ב- 2 האוזניים. בתדרים הגבוהים - עדות לליקוי שמיעה בינוני ב- 2 האוזניים. המסקנה מבדיקה אובייקטיבית זו היא שהבדיקה אצל גב' הולדשטיין (18.1.06) לא היתה מהימנה והבדיקה מתאריך 15.4.99 היא הקרובה יותר למציאות. כיצד יש להסביר את ליקוי השמיעה הקיים? עפ"י הסטנדרטים הבינלאומיים, חשיפה של פחות מ- 8 שעות יומיות למפלסי רעש של כ- 85 דציבל לא תגרום לנזק שמיעתי. על כן סביר יותר שליקוי השמיעה, ממנו סובל, הוא פועל יוצא של גיל ו/או תחלואה. לכן תשובותיי לשאלות כב' השופטת א. רימון -קפלן הן: א. סובל מליקוי שמיעה עיצבי ב- 2 האוזניים. ב. ליקוי השמיעה, ממנו סובל, לא התפתח לפי הילכת המיקרו-טראומה. ג. יש לראות במצבו השמיעתי הנוכחי של התובע תוצאה של תהליך גילאי ו/או תחלואתי" 10. לאחר קבלת חוות דעת המומחה, הותר לב"כ התובע, להציג למומחה את שאלות ההבהרה, כדלקמן: "2. האם כבודך מסכים שהמחקרים מלמדים שכאשר אדם חשוף למספר מקורות של רעש מפלס הרעש המשותף יהיה תמיד גבוה יותר ממפלס הרעש הגבוהה אליו נחשף האדם? 3. האם לקחת בחשבון העובדה שרעש כתוצאה מצעקת תלמידים הוא רעש בעל הפרעה והצקה גדולה משמעותית מפני רעש ממקור אחד, כיצד הדבר מתבטא בחוות הדעת? 5. האם עיינת בתוצאות הבדיקות של רמת הרעש בבית הספר ולמדת כמות הרעש בבית הספר? 8. מדידת רעש שנעשתה בבית הספר (לאחר שיפוץ) לימדה על כך שבבית הספר קיים רעש מזיק, האם לדעתך לרעש המזיק לא היתה שום תרומה בירידת השמיעה של התובע אם כן מה מידתה?" 11. ביום 3/10/06 השיב המומחה לשאלות ההבהרה, כדלקמן: "הרי תשובותיי לשאלות ההבהרה שהותרו ע"י כב' השופטת רימון - קפלן אביטל: 2. בכל עבודה, כאשר אדם חשוף לרעש ממספר מקורות, לצורך קביעת הרעש היומי המשוקלל אליו נחשף, מבצעים בדיקה דוזימרית, כפי שאכן הוגשה ע"י בית הדין. בדיקה זו היא הקובעת לגבי מנת החשיפה לרעש. 3. שוב, לא קובע לגבי עוצמת החשיפה לרעש צעקה זו או אחרת אלה הבדיקה הדוזימרית עם מנת החשיפה היומית. הרי מורים רבים נחשפים לרעש של צעקות ואינם לוקים בשמיעתם. לאחר שנים כה רבות של חשיפה, זמן הופעת ליקוי השמיעה והטינטון מצביעים, יחד עם הגרף השמיעתי, על ליקוי שמיעה ממקור גילאי. 5. עיינתי ברמות הרעש בבית הספר, אלה הוגשו ע"י בית הדין על סמך המסמך מתאריך 6.3.05. רמות רעש אלה, ביחס לשעות החשיפה היומיות אינן עומדות ב- DAMAGE RISK CRITERIA. 8. אינני יודע מה היתה תרומת השיפוץ לחשיפה לרעש, בכל מקרה אנו מדברים על שיפוץ לתקופה מוגבלת. הרעש שנמדד בבית הספר בעזרת דוזימטר ביחס לשעות החשיפה לרעש אינה רמת רעש הגורמת לנזק שמיעתי - שוב לפי ה- DAMAGE RISK CRITERIA". דיון והכרעה 12. לאחר קבלת התשובות לשאלות ההבהרה, הגישו הצדדים את סיכומיהם בתיק. לטענת התובע בסיכומיו, המומחה התעלם בחוות דעתו מתיזות רפואיות בדבר השפעת הרעש, על שמיעת האדם, בין היתר מאחרים, כפי שנשאל בשאלות ההבהרה. עוד טוען הוא כי המומחה לא ייחס חשיבות לגירסת הגב' הולדשטיין שהתובע היה אמין בעיניה, וכי לא סקר את הסיכומים של טעויות במכשיר ה- BORRA. לדבריו, המומחה התייחס ב"קלילות" (כך במקור - א.ר.ק.) לעניין הרעש העצום לדבריו, שהיה בבית הספר המושכר בתקופת השיפוצים בבית הספר המקורי, דבר שלשיטתו מתיישב עם האמור בחוות הדעת המקורית. מכל מקום לטענתו, המומחה לא נימק מדוע הליקויים של התובע בשמיעה אינם מתיישבים עם נזק מהרעש, ולדבריו, המומחה לא ענה לשאלה מה היתה ההשפעה של הרעש (אשר לטענתו אין חולק כי הוא רעש מזיק לפי הכללים) על הירידה בשמיעה של התובע. אי לכך עותר ב"כ התובע לפסול את חוות הדעת של המומחה ולמנות מומחה אחר תחתיו אשר יקבע את נכותו האמיתית של התובע. באותה נשימה, עותר הוא לקבל את התביעה ולפסוק לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו. 13. מנגד, הנתבע מבקש לאמץ את חוות הדעת של המומחה ולהורות על דחיית התביעה. לטענתו, מידת החשיפה לרעש למשך יום לימודים (5.5. שעות) עמדה על 84.7 דציבל, אשר אינו בגדר עוצמת רעש שגורמת לליקויי שמיעה. המומחה הבהיר לאור הבדיקות העדכניות שהומצאו לו לבקשתו, כי לקוי השמיעה הינו עצבי והינו תוצאה של תהליך גילאי או תחלואתי, תוך ציון כי חשיפה של פחות מ- 8 שעות יומיות למפלסי רעש של 85 דציבל אינה גורמת לנזק שמיעתי, על פי DAMAGE RISK CRITERIA, ולפיכך סביר יותר שלקוי השמיעה הינו פועל יוצא של גיל או תחלואה. לטענתו, על פי ההלכה, בית הדין יאמץ את חוות הדעת של המומחה שמינה, אלא אם נפל בה פגם. ואילו בענייננו, התובע לא הראה כל סיבה המצדיקה פסילת חוות דעת המומחה. המומחה השיב לכל השאלות שנשאל, ולא סטה מן העובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. אי לכך, עותר הנתבע לאימוץ חוות הדעת, תוך דחיית הבקשה למינוי מומחה אחר, ודחיית התביעה. 14. לאחר עיון בחומר שבפנינו, ובטיעוני הצדדים, אין בידינו לקבל את עתירת התובע לפסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר. לא זו ואף זו, אלא שעל יסוד החומר שבפנינו שוכנענו כי דין התביעה להדחות, ונבאר טעמינו להלן. 15. ראשית, מן הראוי להזכיר, כי בניגוד לסברת התובע בסיכומיו, אין די בתשתית עובדתית המצביעה על חשיפה לרעש אלא יש צורך בהוכחת קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של התובע לבין חשיפתו לרעש במקום עבודתו. בעב"ל 332/05 שמחה הראל נ. המוסד לביטוח לאומי (פסק דין מ- 18.1.06) נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב כי: "עצם העובדה כי המערער היה חשוף לרעש מזיק בעבודתו, אינה בהכרח מלמדת כי ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער לטענתו, הינו תוצאת חשיפה לרעש. התשובה לשאלה המשפטית בדבר הקשר הסיבתי בין הליקוי בשמיעה לבין החשיפה לרעש, מחייבת את בית הדין, החסר ידע רפואי, למנות מומחה רפואי מטעמו, אשר ישמש כ"זרועו הארוכה" לעניינים שברפואה. הלכה היא כי בעניינים שבגדר המומחיות הרפואית, יסמוך בית הדין ידיו על חוות דעתו של המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה משפטית או עובדתית לעשות כן. לא כך בענייננו. המומחה השיב לשאלות בית הדין קמא, בהסתמך על החומר הרפואי והתשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידי בית הדין קמא ועשה זאת באופן ענייני ומנומק. בהתאם לחומר שבפניו, קבע המומחה באופן חד משמעי כי הליקוי בשמיעה לא נגרם ולא הוחמר כתוצאה מחשיפתו לרעש וכי מצבו של המערער הינו תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל. משכך, הרי שקביעת בית הדין קמא לפיה לא קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש, נכונה. קביעותיו הרפואיות של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההגיון ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין." וראה לעניין זה גם בעב"ל 215/05 מוריס מגיירה נ. המוסד לביטוח לאומי בו נפסק: "כמו כן אין חזקה שבדין כי כל ליקוי רפואי הינו בגדר "פגיעה בעבודה" אלא אם הוכח אחרת. ההיפך הוא הנכון, ליקוי אינו נחשב כ"פגיעה בעבודה" אלא אם הוכח הקשר הסיבתי, הרפואי והמשפטי, בין הליקוי לבין טראומה או טראומות מצטברות בעבודה. אף במחלת מקצוע יש להוכיח קשר סיבתי כאמור אף כי קיימת בענין זה חזקה שבדין." 15. בענייננו, אין בידינו לקבל את טענת התובע כי המומחה לא נימק מדוע ליקויי השמיעה של התובע אינם מתיישבים עם נזק מהרעש, או את טענתו כי המומחה לא ענה לשאלה מה היתה ההשפעה של הרעש על הירידה בשמיעה של התובע. המומחה הסתמך בקביעותיו על תוצאות הבדיקות שהועברו אליו ואלו שנערכו לבקשתו, והכל תוך הסתמכות על הקביעות העובדתיות כפי שנקבעו על ידינו. המומחה הסביר וביאר, באר היטב, כי התובע נחשף למפלסי רעש גבוליים, ליקוי השמיעה הקיים אצל התובע אינו תואם ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש, כי אין המדובר בפגיעה בדרך של מיקרוטראומה אלא בתהליך גילאי ו/או תחלואתי . למסקנתו זו הגיע המומחה על יסוד כל הבדיקות שהיו בפניו וכן תוך התייחסות לכך שעל פי הסטנדרטים הבינלאומיים חשיפה של פחות מ- 8 שעות למפלסי רעש של כ- 85 דציבל לא תגרום לנזק שמיעתי. המומחה אף הבהיר כי לצורך בדיקת הקשר הסיבתי בין חשיפה לרעש מזיק בעבודה לבין ליקוי שמיעה, הנתון הרלוונטי אינו פרק זמן קצר (דוגמת רעש השיפוצים לו טוען התובע) אלא מנת החשיפה היומית, ומשך התקופה של החשיפה. כמו כן הבהיר המומחה כי יש להתייחס למועד בו הופיע ליקוי השמיעה אצל התובע, ולכך שהאודיוגרם (הגרף השמיעתי) אצל התובע מצביע על ליקוי שמיעה ממקור גילאי. בסופו של דבר, ועל יסוד מכלול הנתונים שהיו בפניו, הגיע המומחה למסקנה חד משמעית כי לא קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובע לבין הרעש לו נחשף. 21. הלכה פסוקה היא שבשאלות שברפואה "יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה בהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית, יוצאת דופן, לעשות כן" [ראה: דב"ע נה/79-0 קלמן סעדה - המל"ל, עבודה ארצי, כח(2) 205]. בעב"ל 1035/04 דינה ביקל נ. המוסד לביטוח לאומי נפסק: "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים. אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין". 23. בענייננו, לא רק שחוות דעתו של המומחה היא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין, אלא שכאמור, המומחה הסביר בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מדוע הגיע למסקנה כי הנזק שנגרם לתובע אינו תוצאה של רעש, וקבע בצורה חד משמעית כי מבחינה רפואית אין עסקינן בליקוי שמקורו בחשיפה לרעש. המדובר בקביעה רפואית, מתחום מומחיותו של המומחה, אשר מבוססת על נסינו המקצועי והידע הרפואי שבידיו. משכך, לא מצאנו כי עסקינן באותן נסיבות המצדיקות לסטות מחוות דעתו של המומחה, כמבוקש על ידי התובע. 25. סיכומם של דברים, לאור קביעתו המפורשת של המומחה, אין בידינו לקבוע כי התובע עמד בנטל להוכיח את כי ליקוי השמיעה בו לקה מהווה "תאונת עבודה" לפי עילת המיקרוטראומה. 26. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. דיני חינוךשמיעהמטרד רעשבית ספר