תביעה בגין ליקויי-בניה. אי התאמה בשל בניית תקרת-"רביץ" במקום תקרת בטון מזויין, בניגוד לאמור במפרט הטכני. שאלת זכותם של הקונים לקבלת פיצוי כספי חלף ביצוע התיקונים ע"י הקבלן. גובה הפיצויים בגין הנזקים הישירים והתוצאתיים. בשאלות אלו עוסק פסק-הדין. 1. כללי הנתבעת היא חברה קבלנית לבנין, שבנתה קוטג'ים דו-משפחתיים למגורים במסגרת פרוייקט "נופי הדר" בבית שמש. התובעים רכשו מהנתבעת דירת קוטג' בת 5 חדרים באותו פרוייקט, מכח הסכם מכר מיום 11/04/94 (להלן: הדירה או ההסכם, לפי הענין) . ביום 30/09/95 נמסרה החזקה בדירה לתובעים ונערך פרטיכל מסירה. ביום 18/08/96 נערך פרטיכל תיקונים שנתיים בו פורטו ליקויי סדקים, רטיבות וצבע, שנמצאו בדירה בתום שנת הבדק. 2. התביעה בכתב התביעה מיום 15/06/98 טענו התובעים, כי תיקוני הליקויים שבוצעו ע"י הנתבעת בדירה היו מזעריים וקלי ערך, וכללו תיקוני צבע וסיד בלבד. עד להגשת התביעה התעלמה הנתבעת, לגרסתם, מפניותיהם הרבות ולא עשתה מאומה לתיקון הליקויים (ס' 5-6 לכתב התביעה). התובעים סמכו תביעתם על חוות דעת של מומחה מטעמם, המהנדס רייס וולף ("בם" בקורת מבנים) מיום 12/08/96, בה הוערכה עלות תיקון הליקויים הקיימים בדירה בסך של 96,700 ₪ (כולל פיקוח הנדסי וללא מע"מ) נכון ליום 26/07/96 (נספח ג' לכתב התביעה) . בחוות דעתו, קבע המהנדס וולף, בין היתר, כי קיימת אי התאמה בין המפרט הטכני לבין הביצוע בפועל, לענין התקרה שמתחת לגג הרעפים, שכן- לפי המפרט המהווה חלק מההסכם, התקרות בדירה יהיו תקרות בטון מזויין בעובי של 12-23 ס"מ, בעוד שהתקרה שמתחת לגג הרעפים היא תקרת "רביץ" (ע' 2 ס' 3 לחוות הדעת) . בגין אי התאמה זו מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך של 42,000 ₪. עוד מבקשים התובעים פיצוי בגין הנזקים ה"תוצאתיים", שנגרמו להם עקב ליקויי הבניה: דיור חלופי, אובדן ימי עבודה, עגמת נפש והוצאות (ס' 10 לכתב התביעה). יוער, כי סכום התביעה הועמד על סך של 150,000 ₪ , אך כאשר מסכמים את הסכומים שנתבעו בגין כל אחד מראשי הנזק השונים בגוף התביעה, מגיעים לסכום כולל של 221,000 ₪. הפער של 70,000 ₪ נובע, כפי הנראה, מכך שבטעות ננקב בכתב התביעה סכום של 90,000 ₪ כסכום הפיצוי בגין עגמת נפש, בעוד שבתחשיב הערכה המוקדמת מטעם התובעים, כמו גם בסיכומיהם נתבע סך של 20,000 ₪ בלבד בגין עגמת נפש. 3. ההגנה הנתבעת טוענת, כי לאחר הגשת התביעה דנן הגיעו הצדדים להסכם פשרה, במסגרתו וויתרו התובעים על כל תביעה כנגד הנתבעת בגין ליקויי הבניה הקיימים בדירה, תמורת פיצוי כספי. לאורך התביעה כולה, לרבות בסיכומיה, טענה הנתבעת כי היא עומדת על קיומו של הסכם הפשרה, הסכם אשר מחייב, לשיטתה, אף את בית המשפט (ס' 3 לסיכומי הנתבעת). לגופם של דברים, טוענת הנתבעת, כי כל הליקויים עליהם התריעו התובעים, תוקנו על ידה לשביעות רצונם, וכי אף לאחר הגשת התביעה הביעה נכונותה לתקן הליקויים. ואולם, התובעים לא נתנו לה, לטענתה, הזדמנות נאותה לבצע התיקונים, באשר כל רצונם הוא בקבלת פיצוי כספי חלף התיקונים. באשר לתקרת "הרביץ" טוענת הנתבעת, כי בפרוספקט הדירה ובתכניות הקונסטרוקציה נראה בעליל, כי התקרה שמתחת לגג הרעפים היא תקרה קלה ולא תקרת בטון, ותקרה זו אף מסומנת בתכניות באופן שונה מתקרות הבטון (ס' 32 לתצהיר הנתבעת). על כל פנים, טוענת הנתבעת, כי לתובעים הובהר מפורשות במעמד חתימת החוזה, כי מתחת לגג הרעפים תיבנה תקרה קלה ולא תקרת בטון (ס' 2 לסיכומי הנתבעת). עוד טוענת הנתבעת, כי אף אם ייקבע ע"י ביהמ"ש, כי הפרה התחייבותה לבנות תקרת בטון, הרי שאין לחייבה במלוא העלות של החלפת תקרת הרביץ בתקרת בטון, אלא רק בהפרש המחיר שבין תקרת רביץ לתקרת בטון (ס' ד(5)-(7) לסיכומי הנתבעת ). 4. ביצוע תיקונים, מומחים מטעם בעלי הדין, מומחה מטעם ביהמ"ש ביום 04/01/99 הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה יאפשרו התובעים לנתבעת לתקן הליקויים הקיימים בדירה תוך 40 ימים (ע' 1 לפרוטקול הדיון בבש"א 2663/98 ). במהלך יולי 1999 ביצעה הנתבעת תיקונים בדירה . התובעים טוענים, כי המדובר בתיקונים קוסמטיים בלבד, וכי הליקויים המהותיים בדירה נותרו בעינם. בישיבת קד"מ מיום 25/01/00 הודיעו התובעים, כי אינם מוכנים לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים נוספים בדירה (ע'4 ש' 9-10). לאור זאת, הגישו התובעים חוות דעת מעודכנת מטעמם, לענין הליקויים הקיימים בדירה. בחוות דעתו מיום 13/02/00, העריך המהנדס זלקינד ולדימיר את עלות תיקון הליקויים בסך של 38,351 $ (הכולל סך של 14,000 $ בגין תקרת "הרביץ"). הנתבעת מצדה הגישה חוות דעת נגדית של המהנדס אריה זילברמן, בה הועמדה עלות תיקון הליקויים על סך של 995$ (לא כולל מע"מ). בישיבת קד"מ מיום 05/09/00 הודיעו הצדדים, כי הם מסכימים למינויו של מומחה מטעם ביהמ"ש. על יסוד הסכמת הצדדים מונה, אפוא, המהנדס אחי קליין כמומחה מטעם ביהמ"ש, על מנת שיחווה דעתו בענין הליקויים הקיימים בדירה, בהתייחס לחוות הדעת מטעם בעלי הדין . בחוות דעתו מיום 25/11/00, העריך המומחה קליין את עלות תיקון הליקויים (לנתבעת) בסך של 20,500 ₪ (לא כולל מע"מ). בסכום זה לא נכללה עלות החלפת תקרת "הרביץ" בתקרת בטון, אשר הוערכה ע"י המומחה בסך של 42,000 ₪ (בכפוף לשאלת אחריותה של הנתבעת לתיקון האמור, אשר הושארה ע"י המומחה לשקול דעת ביהמ"ש, בהיותה שאלה משפטית). בשלב זה, ביקשה הנתבעת , כי תינתן לה הזדמנות לתקן הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה קליין. ברם, התובעים התנגדו, בטענה שהנתבעת מיצתה ההזדמנויות הרבות שניתנו לה לתקן את הליקויים. משכך, נקבע התיק להוכחות, והמחלוקת התמקדה בשאלת זכותם של התובעים לקבלת פיצוי כספי חלף התיקונים. 5. דיון 5.1 האם ויתרו התובעים על זכות תביעתם כנגד הנתבעת ? הנתבעת הכבירה מילים בנוגע להסכם הפשרה, אשר נחתם, לטענתה, בינה לבין התובעים לאחר הגשת התביעה דנן. להוכחת גרסתה בדבר הפשרה שהושגה, אף צירפה הנתבעת תצהיר מטעם מר אלברט אוחיון, סגן ראש עירית בית שמש, אשר תיווך בין הצדדים והיה נוכח בעת "פגישת הפשרה". הסכם הפשרה האמור הוא למעשה מסמך "הצהרה , הסכמה, ויתור בלתי חוזרים" שנערך ביום 29/06/98 , בו נכתב: "אנו מצהירים ומסכימים כי אין לנו כל תביעה ו/או דרישה מכל סוג כלשהו בענין הדירה שקנינו... וכי תיקנו לנו את כל הליקויים שבדירה וקיבלנו פיצוי הוצאות..." (נספח ו' לתצהיר הנתבעת). סיכום זה מחייב, לטענת הנתבעת, הן את התובעים והן את ביהמ"ש. התובעים טוענים, כי פשרה זו לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל, וכי בכל מקרה הושגה הסכמתם תוך הפעלת לחץ בלתי הוגן מצד אלברט אוחיון, שהוא מעבידה של התובעת 2, ותוך איומים , בגינם הגישו התובעים תלונה במשטרה נגד הנתבעת. עוד טוענים התובעים, כי חתימת התובעת 2 על המסמך הוספה על ידי הנתבעת ללא הסכמתה. כך המשיכו הצדדים לדוש בנסיבות שהובילו לחתימה על "מסמך הויתור", זה בכה וזה בכה, ותקצר היריעה מלפרט כל טענותיהם והאשמותיהם. על כל פנים, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה- טענת הנתבעת איננה יכולה להתקבל. ראשית, ביום 22/03/99 נחתם בין הצדדים מסמך חדש בו נכתב: "אנו מסכימים לדחות התביעה.. ללא צו להוצאות פרט לתיקון בחדר רחצה מקלחת הורים וכן מילוי אדמת גן.. ובנית קיר הפרדה... . כמו כן, סוכם כי החברה תיתן כפיצוי מוחלט ומוסכם מזגן מיני מרכזי בקומת החדרים ..." (נספח ח' לתצהיר הנתבעת). התובעים טוענים, כי הנתבעת לא ביצעה או ביצעה שלא כראוי את התיקונים להם התחייבה ע"פ סיכום זה. אין חולק, כי התובעים אף לא קיבלו מהנתבעת כל פיצוי כספי, וכי לא הותקן בדירתם מזגן , כפי שהובטח להם ע"י הנתבעת במסגרת אותה "פשרה". מכאן, כי הסכם הפשרה, למעשה, כלל לא יצא אל הפועל ! הנתבעת, למעשה, מבקשת לחייב את התובעים לקיים את חלקם ב"הסכם" ולוותר על התביעה דנן, בלא שטרחה לקיים את חלקה שלה בהסכם ! ואולם, אי קיום חלקה של הנתבעת בהסכם- הביא בהכרח לאיונו של הסכם הפשרה, אם אמנם נכרת הסכם שכזה.... שנית, טענה זו הועלתה ע"י הנתבעת בפני ביהמ"ש ביום 13/07/98 במסגרת בקשה לדחיית התביעה על הסף (בש"א 2663/98) . בדיון שהתקיים בבקשה הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה הבקשה תימחק ללא צו להוצאות, הנתבעת תבצע את תיקון הליקויים בתוך 40 ימים, ולאחר מכן אם יהיה צורך- ימונה מומחה מוסכם או מטעם ביהמ"ש (ע' 1 לפרוקטול הדיון מיום 04/01/99). בהתאם להסכמה הנ"ל, ביצעה הנתבעת מספר תיקונים בדירת התובעים , ולאחר מכן מונה מומחה מטעם ביהמ"ש. משמע, הטענה בדבר "ויתור" התובעים על התביעה דנן, נדונה ונדחתה על יסוד הסכמת הצדדים עצמם ! יש לראות בחומרה את ניסיונותיה של הנתבעת להעלות הסוגיה שוב ושוב, לאחר שכבר הוכרעה, ולאחר שהוחלט כי התביעה דנן לא תימחק. לא זו אף זו, שאלת ויתורם של התובעים על זכות התביעה כנגד הנתבעת, לא נקבעה כפלוגתא מבין הפלוגתאות, שנקבעו על ידי ביום 17/02/03 במעמד ב"כ הצדדים ובהסכמתם, ואשר גדרו גבולות המחלוקת (כפי שצויין מפורשות בס' 1 להחלטה, ע' 30 ש' 18 ). שלישית, העובדה כי הנתבעת הביעה נכונותה לתקן את הליקויים במסגרת התביעה, ואף עשתה לתיקונם בפועל - היא הנותנת כי "הסכם הפשרה" נזנח/בוטל . 5.2. האם נתנו התובעים לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים? הצדדים מגלגלים את האחריות לאי תיקון הליקויים זה לפתחו של זה. בענין זה, התרשמותי ומסקנתי היא כי האחריות לאי תיקון הליקויים חלה על שני הצדדים: מהמכתבים שצורפו לתצהיר הנתבעת עולה, כי זו פנתה לתובעים פעמים רבות בבקשה לתאם מועד לביצוע התיקונים, מכתבים שלא באה עליהם כל תגובה מצד התובעים. גם בפני בית המשפט הביעה הנתבעת רצונה - הן בטרם מינוי המומחה מטעם ביהמ"ש והן לאחריו - לתקן הליקויים בעצמה. מאידך, לאחר שכבר נקבע מועד לתיקונים, נראה כי התיקונים שבוצעו ע"י הנתבעת, ואשר ארכו יומיים בלבד (!) היו שטחיים ומינוריים, ונעשו על ידה אך ורק כדי לצאת ידי חובת התיקון. והא ראיה, כי בחוות דעת המומחה קליין, שניתנה לאחר ביצוע "התיקונים" ע"י הנתבעת, נמצא כי בדירה עדיין קיימים ליקויים רבים, אשר סך עלות תיקונם עומד על 25,500 ₪. זאת ועוד, לכל אורך הדרך הפצירה הנתבעת בתובעים (בעצמה ושלא באמצעות בא כוחה !) לסיים את התביעה בפיצוי כספי/תמורת מזגן , מה שמטיל ספק באמיתות רצונה לתקן את הליקויים בעצמה. יחד עם זאת, גם התובעים אינם נקיים מאשמה. ביום 25/01/00 בטרם הוגשה חוות דעת מעודכנת מטעם התובעים, הודיעו התובעים לבית המשפט, כי אינם מוכנים לאפשר לנתבעת לתקן הליקויים. על סירובם זה חזרו התובעים גם לאחר שמונה המומחה מטעם ביהמ"ש, חרף בקשת הנתבעת לאפשר לה לתקן הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה קליין. ככלל, "קנה המידה ל"הזדמנות נאותה" הוא גמיש ויחסי. תוכנו נקבע לפי נסיבותיו של כל מקרה, במבחן של סבירות אובייקטיבית... השאלה כמה הזדמנויות על הקונה לתת למוכר בטרם ייזקק לתרופות אחרות בשל ההפרה, תלויה איפוא בנסיבות הענין, באופי אי-ההתאמה ובפרט בכנות מאמצי המוכר, בשקידה ובמיומנות שהוא מפגין" (א' זמיר, חוק המכר (דירות), פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי (תשס"ב-2002) 589, 594). לאור האמור, ובהתחשב גם ביחסי האמון העכורים שנוצרו בין הצדדים (אשר התגלגלו עד לידי הגשת תלונה במשטרה ע"י התובעים בגין "מסמך הפשרה"), נראה לי, כי אין מקום בשלב זה להורות על ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת, אלא יש לפצות התובעים בעלות ביצוע התיקונים בתוספת 17.5% בלבד (מחצית עלות לתובעים ע"י קבלן מזדמן). 5.3 תקרת רביץ - האמנם "אי התאמה" ? בסעיף 2.7 למפרט הטכני שצורף כחלק מההסכם, נכתב: "תקרות: חומר בטון מזויין, עובי: 12-23 ס"מ ". דא עקא, התקרה שנבנתה ע"י הנתבעת מתחת לגג הרעפים היא תקרת "רביץ" ולא תקרת בטון מזויין. להבהרת התמונה ייאמר, כי תקרת בטון מזויין, כשמה כן היא, שכבת בטון מזויין בברזל. תקרת "רביץ" נבנית ע"י כך שפורשים רשת מתכת צפופה ומתוחה, במקום שנועדה להיות התקרה, ע"י הצמדתה לקורות עץ המונחים על הקירות, התוחמים את שטח התקרה ואז יוצקים לתוך הרשת טיט. כך נוצרת שכבת טיט בעובי מס' ס"מ שאחוזה ברשת ומהווה תקרה לחדר.לאחר סיוד היא נחזית כתקרת בטון. ראו גם: דברי הנתבע 2 בסעיף 4 לתצהירו מיום 20/03/01). הנתבעת טוענת, כי בפרוספקט הפרוייקט ובתכניות הקונסטרוקציה של הדירה, ניתן לראות בברור, כי התקרה שמתחת לגג הרעפים היא תקרה קלה, ולא תקרת בטון. ראשית דבר ייאמר, כי הנתבעת לא הציגה בפני ביהמ"ש את הפרוספקט ואת תכניות הקונסטרוקציה, ומשכך אין , למעשה, כל ביסוס לטענתה בדבר סוג התקרה המופיעה במסמכים הללו. ואולם, אף אם נניח כי כך הוא הדבר , הרי שאין לכך, לאמיתו של דבר, כל חשיבות: סעיף 4(א) לחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: חוק המכר דירות), קובע: "המוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה אם... הדירה או כל דבר שבה (להלן — הדירה) שונים מן האמור במפרט, בתקן רשמי או בתקנות הבניה". סעיף 2 לחוק קובע: "(א) המוכר דירה חייב לצרף לחוזה המכר מפרט ולמסור לקונה העתק ממנו חתום בידו. (ב) כל תיקון במפרט טעון חתימת שני הצדדים ". מכאן, כי המסמכים היחידים המחייבים לפי חוק המכר דירות הם הסכם המכר והמפרט הטכני. הפרוספקט ותכניות הקונסקטרוקציה אינם מהווים, לפי חוק המכר דירות, מקור ללימוד חיוביו של המוכר כלפי הקונה, והההנחה החלה לגביהם היא כי הם מהווים מצג חוץ חוזי. הפרוספקט ותכניות הקונסטרוקציה לא נחתמו על ידי הצדדים, ואין כל אינדיקציה לכך שכוונת הצדדים בענייננו היתה לראות בהם תניה חוזית מחייבת. על כל פנים במפרט נאמר, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי התקרות בדירה תיבנינה מבטון מזויין. הלשון היא כללית וגורפת - ללא הבחנה בין תקרת הקומה הראשונה לבין תקרת הקומה השניה . כל שינוי של הסכמה זו טעון, כאמור, חתימת שני הצדדים, על גבי המפרט עצמו, שינוי שלא נעשה במקרה דנן ( לענין אופן שינוי הוראות המפרט יורשה לי להפנות לפסק הדין שניתן על ידי בת"א 22994/97 בקאל אלי ואח' נ' "לי-מעון" חברה קבלנית לבנין בע"מ מיום 30/09/02, וכן להחלטתי בבש"א 3622/99 קצב צבי ואח' נ' "אליעם" חברה לבנין בע"מ מיום 28/12/00, פורסמו באתר המשפטי "נבו"). באשר לגרסת הנתבעת, לפיה הובהר לתובעים במעמד החתימה על ההסכם, כי התקרה מתחת לגג הרעפים תהיה תקרה קלה - גרסה זו לא הוכחה, ולו לכאורה, ואינני נותן בה, אפוא, כל אמון. ייתכן, אמנם, כי הנתבעת עצמה מעולם לא התכוונה לבנות התקרה מבטון, ואולם- כוונתה הסובייקטיבית של הנתבעת, אין לה כל נפקות, כל עוד לא באה לידי ביטוי חיצוני מפורש במסמכי הרכישה. מן הראוי להביא בהקשר זה, דברי כב' השופט ח' לחוביצקי בת"א (שלום- ירושלים) 19977/95 קרן חיים ואח' נ' ימור חברה לבניה יזמות והשקעות בע"מ, בו נתבעה הנתבעת בגין בניית תקרת רביץ, בדירה אחרת,שנבנתה במסגרת הפרוייקט נשוא התביעה: "מאמין אני למצהיר הנתבעת באומרו, כי מעולם לא היה בכוונת הנתבעת לבנות תקרת בטון מתחת לגג הרעפים, וכי מלכתחילה הוכנו תוכניות ההיתר, הקונסטרוקציה והעבודה כשמופיעה בהן תקרת רביץ באותו מקום. יחד עם זאת, נאמר במפרט כי כל התקרות יבנו מבטון מזויין ולא הוזכרה בו תיקרת רביץ כלל ועיקר. הנתבעת היא זו שנסחה את המפרט והיה עליה לדייק בנסחה אותה, אם בקשה היא שלא להתחייב בתקרה כאמור מבטון מזויין. משלא לא עשתה כן, ולא ציינה תקרת רביץ אלא רשמה "תקרות: חומר בטון מזויין..." הרי שנתחייבה כלפי התובעים בתקרה שכזאת גם מתחת לגג הרעפים על פי הסכמי המכר" (פורסם באתר המשפטי "נבו") . והוא הדין, כאמור, אף בענייננו. עוד יוער, כי לאחר שניתנה חוות דעת המומחה קליין, ביקשה הנתבעת לאפשר לה לבצע את החלפת תקרת "הרביץ" בתקרת בטון. יש בכך משום הודאה מצד הנתבעת בעצם קיומה של אי ההתאמה . 5.4 עלות בניית תקרת בטון הנתבעת טוענת, כי לאור קביעת המומחה קליין בחוות דעתו , לפיה "אין בתכניות, בפרוספקט או במפרט נתון המעיד על כוונה להשתמש בחלל הגג למגורים, (ס' 3.ג.5 לחוות דעתו), הרי שיש לחייבה בעלות תקרת בטון בעובי של 12 ס"מ ולא של 23 ס"מ , שכן התקרה מיועדת לשמש ככיסוי עליון בלבד ולא לדריכה. הפער בין עלות יציקת תקרה בעובי של 12 ס"מ לעלות יציקת תקרה בעובי של 23 ס"מ, לפי הערכת המומחה קליין בחקירתו הנגדית הינו של % 30-40 (ע' 25 ש' 11). בכל הכבוד, אין בידי לקבל טענת הנתבעת. הטעם הראשון והעיקרי לכך, טמון בעדותו של המומחה קליין בנדון, במהלך חקירתו הנגדית: "ש"ת: אני לקחתי בחשבון את עובי התקרה כ-25 ס"מ ... אני לא מאמין שאפשר לעשות תקרה במפתח של 9 מטר בעובי 12 ס"מ, כלומר לא סתם לקחתי בחשבון 25 ס"מ" (ע' 25 ש' 9-10). די בדברים אלו, אשר לא הופרכו ע"י הנתבעת, כדי לטעת ספק, בדבר עצם האפשרות המעשית לבנות תקרת בטון בעובי של 12 ס"מ, במפתח של 9 מ"ר . ענין לנו במפתח שיש לקרותו בבטון מזויין, ועל כן עסקינן בחישוב הנדסי המביא בחשבון שלושה רכיבים: מיפתח-בטון-ברזל. על בנייה ועל חישובי מהנדסים כבר כתב המשורר ע' הִלֵל בשירו "בית בפרוזה": "בַּרְזֶל-בֶּטּוֹן ! כֵּן, סְחַרְחָרָה נִשְמַת הָאֲנָכִים בְּמוֹ-תַרְשִים ! כֵּן, סֹעֲרָה נִשְמַת הַהַנְדָסָה בְּמוֹ-חֶשְבּוֹנוֹתֶיהָ ! " (ע' הִלל "בַּיִת בִּפְרוֹזָה" , ארץ הצהרים (תש"ך- 1960 ) מהדורה שניה , 20). הטעם השני סומך על הכלל הפרשני הידוע של "פירוש כנגד המנסח": במפרט הטכני נכתב, כזכור, כי התקרות בדירה תיבנינה מבטון מזויין בעובי 12-23 ס"מ. משלא פירטה הנתבעת את העובי המדוייק של כל תקרה ותקרה בדירה, ומשבנתה את רצפת הקומה הראשונה והשניה בעובי של 23 ס"מ - פועל הדבר לרעתה, ויוצר חזקה כי הצדדים התכוונו שכל התקרות, לרבות התקרה שתחת גג הרעפים תהיינה בעובי של 23 ס"מ. יוער, כי במפרט נקבע גבול עליון של 23 ס"מ לעובי התקרות מבטון מזויין , ואילו המומחה מטעם בית המשפט, מהנדס אחי קליין, חיוה דעתו באשר לצורך בעובי של 25 ס"מ, כפי שהסביר כאמור. ואולם מצד הנתבעת לא באה כל טענה בענין ההפרש של 2 ס"מ הנ"ל, והיא לא חקרה המומחה בנדון. כל טרונייתה בענין העובי התמקדה, למעשה, בטענתה כי יש לחשב עלות תקרת בטון לפי עובי של 12 ס"מ. לא זו אף זו, בסיכומיה טענה הנתבעת, כי "המומחה בחקירתו הנגדית.. ציין כי החישוב לפי נעשה בחוו"ד הינו לגבי תקרה בעובי של 23 ס"מ..." (ע' 5 ס' 20 לסיכומים). מכאן, כי הנתבעת עצמה התייחסה לקביעת המומחה בדבר 25 ס"מ כאל קביעה שאינה חורגת מהתחייבותה על פי המפרט . זאת ועוד, המומחה הסביר, כאמור, מדוע ביסס קביעתו על עובי של 25 ס"מ דווקא, ולא מצאתי כל טעם מדוע לא לאמץ מסקנותיו, מה גם שהנתבעת לא הוכיחה כי ניתן, בנסיבות הענין (המפתח הגדול ), להסתפק בעובי בטון מזויין הקטן מ-25 ס"מ . הטעם השלישי מבוסס על כך שהנתבעת לא קיימה את הוראות סעיף 3(א)(ג) לחוק המכר דירות וסעיף 2(ב) ולצו מכר דירות (טופס של מפרט), תשל"ג-1974 בכך שכתבה בסעיף 2.7 למפרט הטכני : "תקרות: חומר בטון מזוין. עובי 12-23 ס"מ " - ניסוח שאינו "במפורט ובמדוייק" כמצוות ההוראות הנ"ל. חובה היה על הנתבעת כמוכר לציין, אפוא, "במפורט ובמדוייק" עובי כל תקרה, ולא להסתפק בטווח שבין 12-23 (בו הרף העליון כפול מהרף התחתון), שכן התובעים כקונים אינם צריכים לנחש מהו עובי כל תקרה . משלא עשתה כן, אין הנתבעת יכולה להישמע בטענה כי אין לקבל בנדון את חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש. המומחה קליין העריך עלות יציקת תקרת הבטון בסך כולל של 42,000 ₪ . גם בענין זה סירבה הנתבעת לקבל קביעת המומחה קליין. לטענתה, הסכום הוא מופרז, ויש לאמץ את ההערכה שנתן המומחה יגאל ברגמן לעלות תקרה כזו , העומדת על סך של 3,800 $ (ס' 9 לתחשיב "הערכה מוקדמת" מטעם הנתבעת מיום 05/06/02; ס' ד.2. לסיכומי הנתבעת) . נעלם מעיניי, מהי ההערכה של המומחה ברגמן אליה מתייחסת הנתבעת, ובמסגרת איזו תביעה ניתנה. הצדדים הגישו מספר פסקי דין, שניתנו על ידי בית משפט השלום בירושלים, בתביעות שהוגשו כנגד הנתבעת ע"י רוכשי דירות נוספות באותו פרוייקט, בגין אי בניית תקרת בטון תחת גג הרעפים . באף אחד מפסקי הדין לא מצאתי, כי ניתנה ע"י המומחה ברגמן הערכה של 3,800 $ . ייתכן וב"כ הנתבעת מכוון דבריו לעמוד 3 מתוך חוות דעתו של המומחה ברגמן שניתנה בת"א (שלום ירושלים) 2070/99 חייט אלי נ' ימור (אשר נדון בפני), ואשר נמסר לידי המומחה קליין לצורך עריכת חוות דעתו בענייננו. ואולם, עמוד זה לא הוצג בפני ביהמ"ש ועל כן, אין בידי להתייחס לממצאי המומחה ברגמן. על כל פנים, אין בקביעת המומחה ברגמן בתיק אחר כדי להשליך על קביעות המומחה קליין בענייננו, באשר מטבע הדברים מדובר בנתונים עובדתיים (שטח הגג , תשתית הקונסטרוקציה וכו') שונים, אשר מכתיבים עלות ביצוע שונה. המומחה קליין נחקר ארוכות בנוגע לאופן חישובו את עלות תקרת הבטון. בחקירתו הסביר המומחה בפרוטרוט, כי הסכום הנקוב בחוות דעתו מבוסס על שטח גג של 85 מ"ר , על מחיר של 200 ₪ ל-1 מ"ר , 80 ₪ ל-1 מ"ר ברזל, 55 ₪ ל-1 מ"ר טיח, 10 ₪ ל-1 מ"ר צבע, 70 ₪ ל-1 מ"ר קורות ברזל (ע' 23 ש' 1-4). כן הסביר, כי בקביעת המחיר הכולל, לקח בחשבון את מספר קורות הברזל ואת אורך הקורות, הדרושות לצורך יציקת התקרה לפי תכניות ההגשה, את העובדה כי יהא צורך במהנדס קונסטרוקציה ובפירוק הקונסטרוקציה התחתונה של הדירה, ואת העובדה כי מדובר ביציקת תקרת בטון במבנה קיים, שהינה מסובכת ויקרה יותר מיציקת תקרה תוך כדי בנייה. עוד הוסיף המומחה, כי לא לקח בחשבון את הצורך בפירוק כללי של הגג "מתוך הנחה שאפשר יהיה לעשות איזה שהן תמיכות זמניות ולהימנע מפירוק כללי של הגג" (ע' 25 ש' 26) , דבר שהיה מייקר אף יותר את עלות החלפת התקרה. בנוסף, התייחס המומחה קליין בחקירתו הנגדית לחוות דעתו של המומחה ברגמן, שנמסרה לו ע"י ב"כ הנתבעת, ופירט בהרחבה את הנימוקים שהניעו אותו לחלוק על קביעותיו של המומחה ברגמן "באופן קטגורי". לאור האמור, לא מצאתי כל טעם שלא לאמץ את קביעת המומחה קליין, בדבר עלות יציקת תקרת הבטון. כידוע, "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת שלא לעשות זאת... לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעו לעשות כן" (כב' השופט ש' אלוני ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח', פורסם באתר ) (הדגשה לא במקור - י.מ.). והדברים נכונים שבעתיים כאשר מדובר במומחה מוסכם שנתמנה על דעת הצדדים: "מינויו מטעם בית המשפט של מומחה מוסכם על הצדדים הוא נוהג רצוי, שיש לעודדו (ע"א 521/77) .... עקב ההגבלה על יכולתם של הצדדים להביא ראיות נוספות מצטמצמת ממילא יכולתם לשכנע את בית המשפט בטעותו של המומחה " (ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי , פ"ד לט(4) 185, 189. צוטט ע"י כב' השופט י' גולדברג ע"א 558/96, 1240 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל חזן ואח', פ"ד נב (4) 563, 569). במאמר מוסגר יוער, כי נסיון דומה- לשכנע את ביהמ"ש בדבר עדיפות קביעותיו של המומחה ברגמן, נעשה ע"י הנתבעת גם בת"א (שלום-ירושלים) 3173/97 כהן שבתאי אפריים נ' ימור אשר נדון בפני כב' השופט כ' מוסק. בפסק דינו דחה השופט מוסק את הטענה, בקובעו: " המהנדס ברגמן נקב בחוות דעתו בסכום של 4,600 דולר ארה"ב לעומת מומחה ביהמ"ש שקבע סכום של 7,000 דולר... למרבה הפלא נתן מר ברגמן עצמו חוות דעת באותו פרוייקט, אלא שהפעם היה מומחה מטעם ביהמ"ש ושום נקב במחיר של 45,000 ₪+ מע"מ, היינו סך של 52,650 ₪, שהוא כמעט פי שניים מהמחיר שנקב המומחה מטעם ביהמ"ש. בנסיבות אלה קשה לסמוך על חוות דעתו של מר ברגמן , שמשתנה באופן קיצוני, לגבי אותה תקרה, כאשר פעם היא ניתנת מטעם הנתבעת ופעם כמומחה מטעם בית המשפט. לאור זאת... אינני מוכן לאמץ חוות הדעת של מר ברגמן לא זו שניתנה בתביעה זו מטעם הנתבעת, ולא זו שניתנה בתביעה אחרת העוסקת באותו פרוייקט" (ת"א (שלום ירושלים) 3173/97 כהן שבתאי אפרים נ' ימור חברה לבניה יזמות והשקעות בע"מ (פורסם באתר המשפטי "נבו") פס' 9-12 לפסק הדין). דברים אלו רלבנטיים אף לענייינו, והריני מאמצם . באשר לטענת הנתבעת, כי יש לחייבה רק בהפרש בין עלות תקרת הרביץ לעלות תקרת הבטון- טענה זו נדחתה ע"י בית המשפט העליון בפוסקו- "בהתקינה תקרות "רביץ" במפלסים העליונים של הבתים הפרה המערערת את התחייבותה להתקין תקרות בטון. אי-התאמה זו מזכה את הרוכשים בקבלת פיצוי שיאפשר להם להתאים את בתיהם למפרט הטכני שניצב ביסוד התקשרותם עם המערערת" (כב' השופט א' מצא ע"א 11254/02 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן תק-על(2004)1 296, 299). סיכומם של דברים, על הנתבעת לפצות התובעים בעלות התקנת תקרת הבטון בסך של 42,000 ₪ כפי שקבע המומחה קליין בחוות דעתו, בתוספת 17.5% (מחצית עלות לתובעים ע"י קבלן מזדמן), ובסה"כ- 49,350 ₪. באשר ליתר ליקויי הבניה שמצא המומחה קליין בחוות דעתו, טוענת הנתבעת כי חלקם כבר תוקנו על ידה וחלקם הוערכו ע"י המומחה בסכומים כספיים מופרזים (ס' 13 לסיכומיה). על כן, יש לחייבה , לכל היותר, בסך של 4,700 ₪ בגין ליקויי הבניה שנותרו בדירה ( לעומת סך של 20,500 ₪ שקבע המומחה ). גם לטענות אלו לא מצאתי כל ביסוס. חוות דעתו של המומחה קליין ניתנה לאחר שהנתבעת ביצעה, כביכול, תיקונים בדירה . הכיצד, אם כן, טוענת הנתבעת כי הללו תוקנו על ידה ?! גם את קביעותיו של המומחה קליין באשר לגובה הסכומים הנקובים בחוות דעתו לא הצליחה הנתבעת לקעקע במהלך חקירתו הנגדית: המומחה קליין השכיל להסביר מהם החישובים שערך ומהם השקולים שהנחוהו בקביעת גובה העלויות של כל ליקוי וליקוי, והשיב באריכות ובפירוט לשאלות ב"כ הנתבעת בנדון. מיותר לציין, כי הנתבעת לא הביאה כל ראיה פוזיטיבית, שיש בה כדי ללמד כי הסכומים שקבע המומחה קליין הם מופרזים ונעדרי כל אחיזה במציאות. אשר על כן, על הנתבעת לפצות התובעים בסך של 20,500 ₪, בגין ליקויי הבניה הקיימים בדירה, כפי שקבע המומחה א' קליין בתוספת 17.5% (מחצית עלות התיקון לתובעים) ובסה"כ- בסך של 24,087 ₪ . 5.5 פריטים שהושארו ע"י המומחה לשקול דעת ביהמ"ש דלת יציאה למרפסת בתכנית המכר שצורפה להסכם מסומנת דלת יציאה למרפסת מחדר הילדים הצפון מזרחי. בפועל לא הותקנה דלת כזו. הנתבעת טוענת, כי אי-התקנת הדלת היא פרי סיכום שהושג בינה לבין התובעים (ס' 13(12) לסיכומים) . התובעים מכחישים קיומו של סיכום כזה. בתכנית המכר מסומנת דלת יציאה. טענת הנתבעת היא, אפוא, טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב. הנתבעת לא הביאה ולו ראשית ראיה להוכחת גרסתה, גרסה שאין בה כל הגיון: מדוע לא העלתה הנתבעת סיכום זה על הכתב ? על שום מה יוותרו התובעים על מה שהובטח להם בהסכם ללא כל תמורה/קיזוז כספי מצד הנתבעת ? גרסת הנתבעת אינה מהימנה והריני מעדיף את גרסת התובעים על פניה. על הנתבעת לפצות, אפוא, את התובעים בעלות התקנת הדלת, בסך של 1,000 ₪ כפי שקבע המומחה קליין בחוות דעתו (ס' 3.ב לחוות הדעת). תיקון צנרת אמבטיה המומחה קבע, כי בחדר האמבטיה קיימת רטיבות, אשר מקורה ככל הנראה בצנרת העוברת בקיר. התיקון שהומלץ על ידו כולל איטום משיקי חיפוי הקיר, ובמידה והליקוי יחזור על עצמו - החלפת הצנרת. בפועל טוענים התובעים, כי ביצעו התיקון של החלפת הצנרת בעצמם, ועל כן על הנתבעת לפצותם בעלות התיקון העצמי - בסך של 2,800 ₪ (ס' ז' לסיכומי התובעים) . ברם, התובעים לא צירפו כל קבלה או חשבונית בגין הסכום הנטען, לא העידו בעל המלאכה שביצע התיקון ומשכך לא הניחו כל ראיה לכך שהתיקון אכן בוצע על-ידם ולגובה עלות התיקון. משכך, אינני רואה מקום לפסוק לתובעים כל פיצוי בנדון. פגמים באמבטיה בחוות דעתו מצא המומחה קליין, כי קיימים "שני פגמים שלטענת התובע נוצרו כתוצאה מתיקונים שביצעה הנתבעת לאחר מסירת הדירה. כלומר אין מחלוקת על כך שהאמבטיה נמסרה לתובע במצב תקין. אין באפשרותי להכריע באשר להתהוות הפגמים. עלות התיקון מוערכת על ידי בכ- 400 ₪" (ס' 10ד. לחוות הדעת). הנתבעת טוענת, כי הפגמים באמבטיה הינם באחריות התובעים אשר החליפו בעצמם את האמבטיה (ס' ה.5 לסיכומים). הליקוי אינו מוזכר בפרטיכל התיקונים השנתיים ואף לא בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, רייס וולף, אשר ביקר בדירה בסמוך למועד תום שנת הבדק (ביום 26/07/96). משכך חזקה היא, כי הליקוי נוצר בתקופת האחריות. סעיף 4(א) לחוק המכר דירות קובע: "(2) תוך תקופת הבדק התגלתה אי-התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה; (3) תוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי-התאמה והקונה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים" . מכאן, כי חוק המכר דירות מבחין, לענין נטל ההוכחה, בין אי-התאמה שנתגלתה תוך תקופת הבדק לבין אי-התאמה שנתגלתה תוך תקופת האחריות (ואיננה אי-התאמה יסודית): במקרה הראשון - נטל ההוכחה על המוכר, להוכיח כי איננו אחראי לליקוי, בעוד שבמקרה האחרון - על הקונה להוכיח, כי מקורה של אי-ההתאמה "בתכנון בעבודה או בחומרים". בנטל זה לא עמדו התובעים בענייננו, בייחוד לאור העובדה, כי הם החליפו את האמבטיה בעצמם, מה שמטה הכף לטובת טענת הנתבעת, לפיה מקור הליקוי בתיקונים העצמיים שביצעו התובעים. אשר על כן, אין התובעים זכאים לפיצוי בגין הפגמים הנ"ל. פיתוח חוץ בצדה המערבי של חצר התובעים, הגובלת בחצר השכנים, הוקמה גדר הפרדה. התובעים טוענים, כי הגדר הוקמה על ידם, ולכן על הנתבעת להשיב להם עלות הקמתה, אשר הוערכה ע"י המומחה קליין בכ-1,000 ₪ (ס' 11ב' לחוות הדעת). הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי הגדר הוקמה על ידה . המדובר במחלוקת עובדתית ומשכך- המוציא מחברו עליו הראיה. התובעים לא הוכיחו, כי הגדר הוקמה על ידם, ולו על ידי צירוף חשבונית או קבלה בגין הסכום ששילמו עבור הקמת הגדר. על כן, אין הם זכאים לתשלום הסכום האמור. 5.6 נזקים תוצאתיים אובדן ימי עבודה התובעים טוענים, כי נגרם להם הפסד ימי עבודה בסך של 1,500 $ (ס' 10(4) לכתב התביעה). ואולם, טענה זו נותרה טענה סתמית ובלתי מוכחת. התובעים לא צירפו תלושי שכר, אישורי מעביד או כל מסמך אחר המעיד, כי נעדרו מעבודתם לצורך ביצוע התיקונים בדירה. התובעים לא פירטו מי מהם נעדר מעבודתו, מה היה גובה שכרו באותה תקופה, ובכמה ימי היעדרות מדובר. זאת ועוד, התובעים טענו כי התיקונים שביצעה הנתבעת בדירה נמשכו יומיים בלבד. מכאן, כי התובעים נעדרו מעבודתם לכל היותר ימים ספורים (אם נלקחים בחשבון גם הביקורים שערכו המומחים השונים בדירה), ומשכך- הסכום הנטען, העולה לכדי שכר של כחודש ימים- הינו מופרז בעליל !! אשר על כן, נראה לי, כי יש לפסוק לתובעים סך של 1,000 ₪, על דרך האומדנא, בגין הפסד ימי עבודה לעבר. מאחר ולא נתבע פיצוי בגין הפסד ימי עבודה לעתיד (ראו ס' 10 לכתב התביעה וס' 10.יא לסיכומי התובעים), אין בידי לפסוק לתובעים מאומה בראש נזק זה. דיור חלופי בכתב התביעה עתרו התובעים לחייב הנתבעת בסך של 2000 $ ( 7320 ₪) בגין הצורך בדיור חלופי בעת ביצוע התיקונים. בחוות דעתו קבע המומחה קליין, כי יש צורך בפינוי הדירה למשך 3 שבועות לצורך החלפת תקרת הרביץ בתקרת בטון בלבד (ס' 3.ג.6 לחוות הדעת). בסיכומי התובעים נטען, כי " העבודה כמובן תחייב פינוי הדירה למשך כ-21 יום" (ע' 8 ס' ה.10 לסיכומי התובעים). אף כי לא צויין שם במפורש הסכום הנתבע בגין הדיור החלופי, הוכח הבסיס לעתירת התובעים לחיוב הנתבעת בעלות דיור חלופי בסך 2000 $ (ס' 10.5 לכתב התביעה), שהוא סכום סביר בהחלט בנסיבות הענין. במטבע ישראלי המדובר ב- 9,132 ₪ נכון להיום. עגמת נפש בגין ראש נזק זה מבקשים התובעים פיצוי בסך 20,000 ₪ (ס' י' לסיכומיהם). אכן, התובעים רכשו דירה במיטב כספם וזכותם היא לקבל דירה ללא ליקויים. ואולם, במועד זה, כ- 10 שנים לאחר מסירת החזקה בדירה עדיין קיימים בדירה ליקויים, שלא תוקנו ע"י הנתבעת או שתוקנו שלא כראוי. עוד יש לזכור, כי החלפת תקרת הרביץ בתקרת בטון מחייבת פינוי הדירה למשך שלושה שבועות, מה שיהא כרוך בוודאי בטרדה ואי נוחות לתובעים. עם זאת, כפי שקבעתי, האחריות לקיומם של הליקויים רובצת בחלקה גם על התובעים, אשר לא נתנו לנתבעת הזדמנות נאותה לתקנם. כמו כן, אין המדובר בליקויים קשים וחמורים, ההופכים את המגורים בדירה לבלתי נסבלים. לאור זאת, נראה לי, כי יש להעמיד הפיצוי בגין עגמת הנפש על סך של 5,000 ₪ . 6. סוף דבר 6.1 מחייב הנתבעת לשלם לתובעים כדלקמן: 49,350 ₪עלות החלפת תקרת הרביץ בתקרת בטון. 24,087 ₪ עלות יתר הליקויים הקיימים בדירה, בהתאם לחוות דעת המומחה אחי קליין . 1,000 ₪ עלות התקנת דלת יציאה למרפסת (ס' 3ב. לחוות דעת המומחה קליין) . סה"כ 74,437 ₪ סכום זה יישא הפרשי הצמדה (למדד תשומות הבניה למגורים) מיום מתן חוות הדעת ( 25/11/00) ועד לפרעון, ובצרוף מע"מ כחוק. מאחר והתובעים לא ביצעו התיקונים הרי שלא נגרם להם חסרון כיס, ומשכך- אינם זכאים לתוספת ריבית לסכום הנ"ל, למעט הסך של 1000 ₪ אשר שולם ע"י התובעים, ועל כן הם זכאים בגינו לתוספת ריבית כחוק (ראו ע"א 11254/02 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן ואח', פורסם באתר המשפטי "נבו" ). 6.2 5,000 ₪ - בגין עגמת נפש, בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מהיום ועד לפרעון. 6.3 1,000 ₪- בגין הפסדי ימי עבודה בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מהיום ועד לפרעון. 6.49,132 ₪ - בגין עלות דיור חלופי בעת יציקת תקרת הבטון בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) מהיום ועד לפרעון. 6.5 2,340 ₪ - חלקם של התובעים בהוצאות המומחה אחי קליין בצרוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מיום התשלום למומחה ועד לפרעון. 6.6 בשים לב להוראת תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, בשים לב לנסיבות, לסכום התביעה ולתוצאה, מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 1-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כדלקמן: 1,983 ₪ (מחצית ראשונה בלבד של האגרה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (15/06/98) ועד לפרעון. 625 ₪ (מחצית שכר המומחה מטעם התובעים, רייס וולף) בצרוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מיום מתן חות הדעת (12/08/96) ועד לפרעון. שכ"ט עו"ד בסך של 13,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לפרעון ובצירוף מע"מ כחוק ביום הפרעון. 7.בניהתקרהליקויי בניהאי התאמה (חוק המכר)