רעשים תמידיים באוזניים

1. ביום 23/4/09, הגיש התובע לנתבע תביעה להכיר בו כמי שנפגע פגיעה בעבודה, בכך שעקב תנאי עבודתו ברעש, הוא לקה בירידה בשמיעה וכן בטנטון. הנתבע, במכתבו מיום 26/3/10, קיבל את תביעת התובע להכיר בו כמי שהליקוי של ירידה בשמיעה נגרם לו עקב פגיעה בעבודה, אך דחה את תביעתו של התובע בענין הטנטון, בטענה שלא התקיים בתובע התנאי האמור בסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"), בדבר פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בקשר לטנטון. כנגד כך - הגיש התובע את התובענה שבפנינו. בכתב ההגנה, הוסיף הנתבע טענה נוספת על הנטען במכתב הדחיה מיום 26/3/10; לטענת הנתבע בכתב ההגנה, בנוסף לאי-התקיימות התנאי האמור בסעיף 84א(ב)(3) לחוק, לא התקיימה בתובע היסוד של הגדרת "טנטון", מאחר שאין לתובע רעש תמידי בשתי אוזניו. 2. הדיון בתובענה נערך בדרך של טיעונים בכתב. העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מהמסמכים שבתיק 3. התובע, יליד שנת 1959, עבד למעלה מ-25 שנה, בעבודות בנין ושיפוצים, תוך שהוא השתמש במכונות מרעישות. בעבודתו, נחשף התובע לרעש מזיק. חשיפתו של התובע לרעש בעבודתו גרמה לו לירידה בשמיעה. 4. התובע פנה לטיפול רפואי והתלונן - בין השאר - על טנטון. תלונות הטנטון פורטו במסמכים הבאים (בפירוט שלהלן התעלמנו מרישומים שיש בהם רק העתקה של תלונות קודמות): א. ביום 4/7/08, ביקר התובע אצל רופא אא"ג, והתלונן, בין השאר, על טנטון תמידי באוזניים. ב. ביום 25/7/08, שוב ביקר התובע אצל רופא אא"ג, והתלונן, בין השאר, על "רעשים תמידיים מטרידים באוזניים". ג. ביום 10/8/08, ביקר התובע אצל רופא המשפחה שלו, אשר הפנה אותו לרופא מומחה, בין השאר בשל תלונת התובע על "טנטון תמידי בראש ובאוזניים, לפעמים ויברציה וקשיי שינה. לדבריו עצבנות יתר.". ד. ביום 15/8/08, ביקר התובע אצל רופא אא"ג (כנראה בעקבות ההפניה מיום 10/8/08). באותו ביקור נרשם כי התובע מתלונן גם על "טנטון אוזניים תמידי מטריד עם החמרה הדרגתית.". ה. ביום 14/10/08, שוב היה התובע אצל רופא אא"ג, לאחר תאונה שעבר. ברישום שנעשה באותו יום על ידי הרופא, נאמר כי מאז התאונה, התובע מתלונן על הפרעה נוספת בשמיעה ורעשים תמידיים באוזניים. ו. ביום 15/1/09 ביקר התובע אצל רופא משפחה, שהפנה אותו לבדיקות "עקב טנטון באוזניים והפרעות בשינה.". ז. למחרת, ביום 16/1/09, חזר התובע לרופא אא"ג (כנראה בעקבות ההפניה מהיום הקודם), והתלונן בין השאר על רעשים תמידיים באוזניים. ח. ביום 11/2/09, ביקר התובע אצל רופא המשפחה שלו, אשר רשם לו "הפניה כללית". במטרות ההפניה בשוליה, נרשם: "הפרעות שמיעה מפריעות לשמיעה ומעצבנות". ט. ביום 23/3/09, ביקר התובע אצל רופא משפחה והתלונן על "צלצול באוזניים, מצעבן ומפריע לשינה". הרופא נתן לתובע מרשם לכדורי הרגעה. 5. כאמור לעיל, התביעה לנתבע הוגשה ביום 23/4/09. בחינת מכתבו של ב"כ התובע שאליו צורף טופס התביעה, מעלה כי הוא הוכן על ידי ב"כ התובע ביום 5/4/09. הוראות סעיף 84א לחוק 6. הכלל לגבי פגיעה בעבודה נקבע בסעיף 79 לחוק. שם נקבע שפגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע. כן נקבע שם שתאונת עבודה היא תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו (ובהתאם להלכה הפסוקה - בגדר "תאונה" יכול לבוא גם רצף של תאונות זעירות מצטברות - "מיקרוטראומה"), ושמחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות. 7. ליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש בעבודה מצוי ברשימת מחלות המקצוע (התוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954) - שם נקבעו תנאים מסויימים להכרה בליקוי השמיעה כבמחלת מקצוע, וכן הוכר בהלכה הפסוקה כתוצאה אפשרית של מיקרוטראומה. 8. בשנת תשס"ה, תוקן החוק באופן של הוספת סעיף 84א לחוק, שמטרתו היתה לצמצם את ההכרה בליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש - כבתוצאה של פגיעה בעבודה. במסגרת צמצום זה - נקבעו תנאים מיוחדים להכרה בליקוי שמיעה כבפגיעה בעבודה; חלקם תנאים בתחום המהותי (הרעש שאליו נחשפים, מידת הירידה בשמיעה), וחלקם - תנאים בתחום הפרוצדורלי (מועד הגשת התביעה, מועד תיעוד הטנטון, וכד'). 9. ברור כי תיקונו של החוק באמצעות הוספת סעיף 84א - הביאה לצמצום בזכויות המבוטחים. זו היתה מטרתו של המחוקק בחקיקת הסעיף האמור. עם זאת, לשונו של סעיף 84א לחוק, בחלק מהוראותיו, אינה ברורה מספיק. גם השנים שחלפו מאז כניסתו של סעיף 84א לתוקף, לא הספיקו כדי שתיווצר הלכה פסוקה מגובשת ויציבה בענין פרשנותו של סעיף בעייתי זה. אנו עדיין בשלבים הראשונים של התפתותה של ההלכה הפסוקה לגבי הסעיף. נראה שעד לאחרונה, הפסיקה בעניינו של הסעיף עדיין לא היתה יציבה, וגם הטענות שהנתבע מעלה לשם דחיית תביעותיהם של מבוטחים על פי סעיף 84א לחוק - לא היו עקביות. עם זאת, בשנה האחרונה ניתנו מספר פסקי דין בבית הדין הארצי לעבודה, אשר מהם ניתן להסיק כי ההלכה הפסוקה בענין סעיף 84א(ב)(3) לחוק, הולכת ומתגבשת. נתייחס לכך להלן, אך לפני כן נביא את לשון הסעיף עצמו. 10. כך נאמר בסעיף 84א לחוק: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה. (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.". 12. המחלוקות בתובענה שבפנינו, הן בשני עניינים. הענין האחד - טענת הנתבע (שהועלתה לראשונה בכתב ההגנה) על כך שהתובע אינו סובל מרעש תמידי בשתי אוזניו. הענין השני - השאלה אם התקיים בתובע התנאי האמור בסעיף 84א(ב)(3) לחוק, כלומר - שהפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית. נתייחס תחילה לשאלת הרעש בשתי האוזניים, ולאחר מכן - לתנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק. טענת הנתבע על כך שהתובע אינו סובל מרעש תמידי בשתי אוזניו 13. בטענתו האמורה נסמך הנתבע על כך שבבדיקת מאפייני טנטון שנערכה לתובע במכון "גל", ביום 17/12/09, נרשם כי בעת הבדיקה הטנטון היה רק באוזנו הימנית של התובע. 14. לדעתנו, אין אנו צריכים במסגרת תובענה זו, להכריע בשאלה אם התובע סובל מטנטון תמידי בשתי אוזניו או אם רק באוזנו הימנית. תובענה זו עוסקת בשאלה אם יש לראות את התובע כמי שענה על תנאי סעיף 84א לחוק, שמציב "תנאי סף" להכרה בליקוי שמיעה כבתוצאה של פגיעה בעבודה. בחינת תנאי הסף האמורים אינה מצריכה קביעה מדוייקת של הפגימות שהמבוטח לוקה בהן, אלא משמשת כעין "כרטיס כניסה" לשם המשך ההליכים לאחר מכן, אם אכן המבוטח עונה על תנאי הסף. בהנחה שהתובע יעבור את תנאי הסף, יהיה ממילא על הועדה הרפואית להחליט על מה פרטי החבלה האקוסטית שהתובע סובל ממנה, והאם היא מצדיקה קביעת דרגת נכות או אם לאו. כשם שבמסגרת בחינת אותם תנאי סף לא בודקים את שאלת הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש לבין הטנטון (אף שסעיף 84א(ב) עוסק בטנטון שנגרם עקב חשיפה לרעש, כך אין צורך במסגרת בחינת תנאי הסף לבחון את שאלת טיבו המדוייק של הטנטון. עניינים אלה, ייבחנו בהמשך, על ידי הועדה הרפואית. 15. מעבר לענין העקרוני האמור בסעיף 14 לעיל, נבהיר כי אין סיבה לפרש את סעיף 84א(ב) לחוק כאילו הוא עוסק דווקא בטנטון בשתי האוזניים. הגדרת המונח "טנטון" באותו סעיף היא - כמצוטט לעיל - "רעש תמידי באוזניים". אילו המחוקק היה מעוניין להגדיר את הטנטון רק ככזה שקיים דווקא בשתי האוזניים, הוא היה מציין זאת במפורש. סעיף 5 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, קובע כך: "האמור בלשון יחיד - אף לשון רבים במשמע, וכן להיפך.". מכאן, שכאשר המחוקק נקט את המונח "אוזניים", אין לייחס לו כוונה לקבוע שמדובר דווקא בשתי האוזניים. בשל העובדה שמדובר באיבר זוגי, סביר שהמחוקק ישתמש במונח המציין זוג, אך אין להסיק מכך שהכוונה היתה שטנטון מוגדר כטנטון, לצורך בחינת קיומם של תנאי הסף, רק אם הוא קיים באופן תמידי בכל אחת מהאוזניים. 16. יתרה מכך; אם אנו טועים בפרשנותנו האמורה בסעיף 15 לעיל, ואם טנטון באוזן אחת אינו מוגדר כ"טנטון" על פי סעיף 84א(ב) לחוק, הרי המסקנה מכך אמורה להיות שאין כלל צורך לבחון אצל התובע אם התקיימו תנאי הסף האמורים בסעיף 84א(ב) לחוק, שכן תנאי סף אלה, חלים רק ביחס למה שמוגדר כ"טנטון" ברישא לסעיף 84א(ב) לחוק. אם היינו סבורים שרעש תמידי באוזן אחת אינו מוגדר כ"טנטון", אזי כל התנאים המפורטים בסעיף 84א(ב) לחוק לא היו חלים על אותו רעש, ובמקרה כזה - התובע לא היה צריך להתגבר על המכשול של תנאי הסף מכח סעיף 84א(ב) לחוק, אלא היה יכול לבקש מהועדה הרפואית לשקול אם אותו רעש תמידי באוזן אחת, נובע מהפגיעה בעבודה, באיזו מידה הוא נובע ממנו, והאם נכון לקבוע דרגת נכות בגינו. עמדתו של הנתבע כפי שהיא כעת אינה עקבית; מצד אחד הנתבע גורס, למעשה, שהתובע לא לקה כלל ב"טנטון" מאחר שמדובר רק ברעש באוזן אחת, ומאידך - הנתבע טוען שעל התובע לעמוד בתנאי הסף האמורים בסעיף 84א(ב) לחוק, ביחס למי שכן לקה ב"טנטון" (כגון התנאים האמורים בסעיף 84א(ב)(3) בדבר "פניות חוזרות ונשנות"). חשוב להבהיר כי דעתנו היא, כאמור, אינה שאין לדרוש מהתובע לעמוד בתנאי הסף. לדעתנו אכן נכון לדרוש מהתובע לעמוד גם בתנאי הסף בענין "טנטון" וזאת מאחר שאנו סבורים שבשלב זה, של בחינת תנאי הסף, אין מקום להיכנס למהות המדוייקת של הפגיעה האקוסטית, וגם מאחר שלדעתנו אין לפרש את הגדרת "טנטון" ברישא לסעיף 84א(ב) לחוק, כמתייחסת לרעש תמידי דווקא בכל אחת משתי האוזניים. אולם, אם היינו סבורים, כדעת הנתבע, שרעש תמידי באוזן אחת כלל אינו "טנטון", היינו קובעים כי מאחר שאין מדובר ב"טנטון" - אין צורך לבחון את קיומם של התנאים האמורים בסעיף 84א(ב) לחוק, תנאים שאמורים לחול על "טנטון" בלבד. 17. לפיכך, אנו דוחים את טענת הנתבע הנסמכת על כך שהרעש התמידי באוזני התובע הוא באוזן אחת בלבד. קיום תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק 18. כפי שצויין על ידינו לעיל, חלו מספר שינויים בהלכה הפסוקה בענין פרשנותו של סעיף 84א לחוק, ובין השאר - בענין פרשנות הדרישה בדבר פניות חוזרות ונשנות. בפסק דינו בתיק עב"ל 535/08 המוסד לביטוח לאומי - קנטור (פס"ד מיום 10/3/10, ייקרא להלן: "ענין קנטור"), סקר בית הדין הארצי לעבודה את התפתחות ההלכה הפסוקה בענין דרישת התלונות החוזרות והנשנות. הסקירה האמורה היתה ממצה ונביא אותה כאן, בהרחבה. כך סקרה השופטת ורדה וירט-לבנה, בפסק הדין בענין קנטור, את השתלשלות הפסיקה בנושא: בעב"ל 53/08 לאוניד ברכליס ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 2.10.08) חברי הנשיא סוקר את יסודותיו של סעיף 84א על סעיפי המשנה שבו, ובאשר לפרשנותן של המילים 'הפגיעה בתפקוד עקב טנטון חייב פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית' אומר הנשיא כך: 'העדר תלונות על טינטון בכלל ועל פגיעה תפקודית בפרט משך תקופת זמן שלפני הפסקת החשיפה לרעש; כמו גם הופעת התלונות לראשונה לאחר היוועצות בעורך דין במסגרת הכנת תביעה בנדון או סמוך להגשתה, מהוות דרך כלל ראיה המצביעה על העדר טינטון הפוגע בתפקוד המבוטח. אך ברי, כי על פקיד התביעות ובית הדין לשקול את מכלול העובדות הנוגעות לתלונות על טינטון המתועדות ברשומות הרפואיות ולבחון ולהעריך אם מתקיים תנאי ה-"פניות חוזרות ונשנות". אולם, על פקיד התביעות ובית הדין ליתן משקל מכריע למספר הפניות, מועדיהן ומהות התלונות שפורטו במסמכים הרפואיים. באשר למספר הפניות - איני רואה מקום לנקוב במספר מדויק זה או אחר. אולם, הכלל הוא שנדרשות פניות חוזרות ונשנות, קרי מספר פניות שחזרו ונשנו. סבורני, כי לאור תכלית סעיף 84א(ב) יש לפרש דרישה זו למצער, כפניות העולות על שתי פניות אקראיות. פניות חוזרות ונשנות אלו צריכות להיות משך פרק זמן משמעותי, שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה למוסד. היקף הפניות הדרושות יכול שישתנה בעניינו של כל מבוטח לאור מיהות התלונות, לרבות תיאור ההפרעה והפגיעה בתפקוד, וכן לאור ההפניות למומחים שונים והבדיקות והטיפולים שעבר המבוטח. כאמור לעיל, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו וכלל הנתונים הצריכים לעניין - כך, אין דין תלונות סתמיות בעלמא באוזני רופא המשפחה כדין ברור מקיף, תוך הפניה לבדיקת מאפייני טינטון ומתן טיפול על ידי מומחה אף - אוזן - גרון. בדיקות שונות (אודיוגרמות, בדיקות מאפייני טינטון ועוד) יכולות להיחשב במניין הפניות, אם במסגרתן נבדק נושא הטינטון והמבוטח תאר במהלכן פגיעה מתועדת בתפקוד כתוצאת הטינטון. הפניה לבדיקה, ביצוע הבדיקה וחזרה לרופא עם תוצאתה, אינן נחשבות בדרך כלל לשלוש פניות נפרדות אך גם בעניין זה יש לבדוק כל מקרה על נסיבותיו. אין להביא במניין הפניות, פניות שנעשו לאחר הגשת התביעה למוסד. זאת מן הטעם, כי התנאים לבחינת התביעה אמורים להתקיים במבוטח במועד הגשת התביעה למוסד. בנוסף, סבורני כי פניות לרופאים לאחר הגשת התביעה מעלות חשש שאלו נעשו בשל התביעה ולשמה, ואין המדובר בפניות לטיפול אשר משקפות בהכרח את מצבו הרפואי של המבוטח. בנוסף, אין להביא במניין ה"פניות החוזרות ונשנות" בדיקות שנעשו בהנחיית המוסד לאחר הגשת התביעה ובמהלך בירורה. הן מן הטעם שאלו מאוחרות למועד הגשת התביעה למוסד והן משאין אלו פניות שנעשו ביוזמת המבוטח בשל הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון'.  ובאשר לטענה, כי לעיתים הרופאים אינם מתעדים את תלונת המטופלים אומר הנשיא: 'ככלל, רופאים מתעדים את תלונות המטופלים ואינם משלחים אותם באומרם, כי אין ברצונם לשמוע תלונות נוספות בעתיד על מחלה או ליקוי. אכן, אפשר שניתן להוכיח אחרת במקרה מסוים, אולם כנקודת מוצא, אל לנו להניח כי הטיפול הרפואי בליקוי שמיעה, לרבות טינטון, איננו תקין, ענייני ומקצועי. יש אם כן, לבחון מה נרשם על ידי הרופא עת התלונן המבוטח בפניו על טינטון והאם בתלונותיו וברישומי הרופא יש תיעוד להפרעה מתמשכת ולפגיעה בתפקוד עקב הטינטון. זאת ועוד, לפי לשונו של סעיף 84א(ב)(3) לחוק נדרש, כי: "הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית (ההדגשה אינה במקור, ס.א.)". הסעיף מתייחס ל"פגיעה בתפקוד" ויש להניח, כי רופא בפניו מתלונן מטופל על בעיה בתפקודו, מתעד את התלונה ועושה את שלאל ידו לטפל בה ולהקל על סבלו של המטופל. כך נראה למשל, כי ברוב המקרים ישלח המבוטח על ידי הרופא, בפניו התלונן על פגיעה בתפקוד עקב הטינטון, להיוועצות במומחה אף - אוזן - גרון ולבדיקות שונות ויהא תיעוד לרצף הטיפולי. ואף זאת. ליקוי הטינטון הינו ליקוי ידוע והרפואה מעמידה אמצעים, כלים ותרופות להתמודדות עמו וככל שמדובר בהפרעה קשה הפוגעת בתפקוד המבוטח, יש להניח כי המבוטח לא יסתפק בתשובה סתמית, אלא ימשיך ויחפש מזור, בפניה לרופאים שונים, מומחים בתחום וכדומה'. חברי השופט יגאל פליטמן חלק על דעתו של הנשיא באשר לפרשנות סעיף 84א(ב)(3) לחוק ולדידו פנייה אמיתית לטיפול רפואי בשל טנטון תמידי, היא המעידה על הפגיעה בתפקוד, כך שהפגיעה בתפקוד איננה בגדר תנאי הכרחי נוסף העומד כשלעצמו אלא תנאי המשתמע מאופן הפנייה לטפל בבעיה. 'ייאמר, כי פנייה אמתית לטיפול רפואי בשל טינטון תמידי, היא המעידה על הפגיעה בתפקוד, כך שהפגיעה בתפקוד איננה בגדר תנאי הכרה נוסף העומד כשלעצמו, אלא תנאי המשתמע מאופן הפנייה לטפול בבעיה. ולגבי דרישת הפניות החוזרות ונשנות לקבלת טיפול רפואי ייאמר, שאף היא באה לוודא, כי בפניה אמיתית מדובר, שיסודה בחזקת התנהגות הסבירה של הסובל מטינטון תמידי, שיפנה לרופא לקבל מזור ללקוי המקשה עליו בחייו. במילים אחרות, משמעות אותו תנאי הינה הוכחת רצינות התנהגות הנכה למצוא פתרון לבעייתו.' במחלוקת שבין חבריי הצטרפתי לחוות דעתו של הנשיא ובאשר לדרך פרשנות סעיף 84א(ב)(3) לחוק קבעתי כך: 'המשותף לדעתם של חבריי הוא כי מטרתו של אותו סעיף להגדיר, ככל שניתן, את הכללים לקביעה, האם המבוטח אכן סובל מטינטון תמידי אמיתי וכי, דרך תלונותיו בפני הגורמים הרפואיים, אנו נלמד, כי אכן מדובר במי שסבל באמת מטנטון ולא כי התלונה נוצרה לצורך התביעה בפני המוסד לביטוח לאומי. לכך, אף אני מצטרפת בדעתי, כי זוהי אכן תכליתו של הסעיף. הבדיקה של אותנטיות הפניות לטיפול רפואי היא קשה יותר, אולם אין לקבוע מסמרות בדרך הבדיקה. דעתי היא כי בכל מקרה יש לדון לנסיבותיו. כאשר לנגד עינינו יעמדו מספר כללים בסיסיים כמו; האם התלונות הוגשו בסמוך מאוד להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי או שהוגשו במהלכה של תקופה שאינה קושרת את התלונות לתביעה בפני המוסד לביטוח לאומי. כיצד מתאר המבוטח את התלונה האם באופן סתמי או באופן ספציפי יותר, כמו תיאור הפרעות בתפקודו היומיומי כתוצאה מהטינטון וכן מספר התלונות ולאורך איזו תקופה. אמנם לא ניתן לקבוע כללים נוקשים לבחינת אמיתותה של התלונה, אולם ממכלול התנהלותו של המבוטח, לאורם של התנאים הקבועים בסעיף 84א(ב)(3) לחוק, ניתן יהא ללמוד האם אכן מדובר בתלונה אמיתית כי המבוטח אכן סובל מטינטון תמידי. נציגי הציבור נחלקו בדעתם כאשר מר שלום חבשוש הצטרף לחוות דעתו של השופט יגאל פליטמן ואילו מר יצחק דויטש הצטרף לחוות דעתו של הנשיא ותוצאת פסק הדין הייתה כדעתו של הנשיא. בעב"ל (ארצי) 494/08 המוסד לביטוח לאומי נ' יחזקאל איזוקאל (טרם פורסם - ניתן ביום 25.6.09) נדחה ערעור המוסד לביטוח לאומי ומפי השופט פליטמן, בהסכמת כל המותב נקבע, כי כאשר המבוטח פונה כחמישה חודשים לפני הגשת תביעה בתלונה על טנטון באוזניים, פונה לבדיקת השמיעה וחזרה כעבור שבועיים אל הרופא בתלונה נוספת על הטינטון הדו צדדי, ובפניה נוספת לרופאת התעסוקה במקום עבודתו מספר ימים לפני הגשת התביעה בה התלונן על הטנטון וקיבל תעודה ראשונה לנפגע בעבודה, די בכך כדי להכיר בפגיעת הטינטון כפגיעה בעבודה. נציין, כי באותן תלונות לא נרשמה תלונה על פגיעה בתפקוד. בעב"ל 325/08 המוסד לביטוח לאומי נ' בוחבוט שרלי (טרם פורסם, ניתן ביום 12.10.2009) שניתן אך לאחרונה שוב נתגלעו חילוקי הדעת שבין חברי המותב, כאשר בחוות דעתו של הנשיא החוזר על ההלכות שנקבעו ב'הלכת ברכליס', קובע כי לא נתקיימו התנאים שבסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי בדבר פניות חוזרת ונשנות לטיפול רפואי זאת מאחר וכל הפניות נעשו בתקופה של כשלושה חודשים לפני הגשת התביעה וללא תלונה על התפקוד ולכן אין בכך כדי ללמוד על תלונה אמיתית, כי המשיב אכן סובל מן הטנטון. השופט יגאל פליטמן חלק על חוות דעתו של הנשיא וחזר על אשר קבע בעניין איזיקאל ואילו נציגי הציבור ואנוכי הצטרפו לחוות דעתו של הנשיא אשר קיבל את ערעור המוסד לביטוח לאומי.". לאחר אותה סקירה של הפסיקה הקודמת, פנה בית הדין הארצי לעבודה להכריע בערעור שהיה בפניו בענין קנטור. באותו ענין, דובר על רישומי ארבע תלונות שנמשכו על פני תקופה של למעלה משנתיים, והעידו על פניות הן לרופא תעסוקתי והן לרופא אא"ג. התביעה לנתבע הוגשה כתשעה חודשים לאחר התלונה האחרונה (בית הדין הארצי לעבודה התעלם מהתלונות שנרשמו לאחר הגשת התביעה לנתבע). בכל הרישומים האמורים לא נרשמה "פגיעה בתפקוד" עקב הטנטון. בהמשך פסק הדין בענין קנטור, נקבע על ידי השופטת ורדה וירט-לבנה, כך: "... ייתכנו מקרים שבהם הפניות לרופאים ילמדו על האותנטיות של התלונה גם אם לא נרשמה מפורשות פגיעה בתפקוד. בנסיבות שלפנינו, במיוחד לאור אורך התקופה של התלונות והפניה דווקא לרופא תעסוקתי ולרופאי אף אוזן גרון ולא לרופא המשפחה, שכנעו אותי כי מדובר בתלונה אמיתית העונה על תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק.". גם השופטת רונית רוזנפלד הסכימה עם דעה זו, בציינה כך: "אני מסכימה לחוות דעתה המקיפה והמפורטת של חברתי, השופטת ורדה וירט-ליבנה. מקובלת עלי עמדתה כי 'ממכלול התנהלותו של המבוטח לאורם של התנאים הקבועים בסעיף 84א(ב)(3)לחוק ניתן ללמוד כי אכן מדובר בתלונה אמיתית כי אכן המבוטח סובל מטינטון תמידי'. ואכן, הנכון הוא ללמוד מכלל הנסיבות הקונקרטיות כי 'הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית' כהוראת סעיף 84א(ב)(3) לחוק, ולעניין זה אין הדבר בבחינת תנאי בל יעבור, כי ברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי ומפורש להפרעה בתפקוד.".   19. לאחר פסק הדין בענין קנטור ניתנו בבית הדין הארצי לעבודה עוד (לפחות) ארבעה פסקי דין אשר בהם חזר בית הדין הארצי לעבודה על ההלכה כפי שכנראה גובשה בפסק הדין בענין קנטור. כוונתנו לפסקי הדין הבאים: עב"ל 598/08 המוסד לביטוח לאומי - דדון (פס"ד מיום 22/4/10 וכן (מתוקן) מיום 5/7/10), עב"ל 546/08 המוסד לביטוח לאומי - גיגי (פס"ד מיום 24/6/10 לפי דעת הרוב), עב"ל 171/09 לוי - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 5/7/10), ופסק הדין בתיק עב"ל 633/08 המוסד לביטוח לאומי - גזאלין (פס"ד מיום 12/7/10). 20. בפסק הדין בתיק עב"ל 171/09 הנ"ל (שייקרא להלן: "ענין לוי"), הלך בית הדין הארצי לעבודה כברת דרך נוספת מעבר למה שנפסק בענין קנטור, כשקבע שלא רק שלא יהיה נכון להביא בחשבון פניות לטיפול רפואי שנעשו לאחר הגשת התביעה לנתבע, אלא שגם לא יהיה זה נכון להביא בחשבון פניות כאלה שנעשו לאחר מילוי טופס התביעה וחתימתו. כך נאמר בענין זה בפסק הדין בענין לוי: "מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי לפיה אין להביא בחשבון את פניותיו של המערער לטיפול רפואי לאחר שחתם על טופס התביעה למוסד, וקביעה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה בפסק דין ברלכיס וההלכות שנפסקו לאחריו. גם אם הפניות לא נעשו לאחר הגשת התביעה אלא רק לאחר שהתביעה נכתבה ונחתמה, הרציונל בבסיס ההלכה הפסק דין ברלכיס מתקיים גם במקרה דנן משום שבנסיבות אלהעולה חשש שבפניות נעשו בשל התביעה ולשמה.". 21. לדעתנו, על סמך פסק הדין בענין קנטור, ופסקי הדין שבאו אחריו וכן אלה שאוזכרו בהם בהסכמה, ניתן לומר כי ההלכה כיום היא כזו: א. נדרשות יותר משתי תלונות בענין טנטון. ב. אין צורך שהרישומים הרפואיים יכללו ביטוי מפורש לפגיעה בתפקוד שנגרמה עקב הטנטון. ג. יחד עם זאת, יש להתרשם מהרישומים שהם מעידים על תלונות אותנטיות, שבאו בעקבות פגיעה בתפקוד שנגרמה בשל הטנטון. ד. לשם בחינת האותנטיות של התלונות, יש לבחון את מכלול הנתונים, ובהם גם אלה: - משך הזמן שעל פניו התפרסו התלונות, - מידת קרבת הזמן בין התלונה האחרונה לבין הגשת התביעה לנתבע, - השאלה אם המבוטח הסתפק בפניות לרופא המשפחה, או שמא פנה גם לרופאים מקצועיים. ה. ככלל, אין להתחשב בתלונות שנרשמו לאחר מועד הגשת התביעה לנתבע, ואף אין להביא בחשבון פניות לטיפול רפואי שנעשו לאחר הכנת טופס התביעה, וזאת בשל החשש שמא אותן פניות נעשו רק לשם התביעה. 22. ברור שככל שהתלונות התפרסו על משך תקופה ארוכה יותר, ולא באו במקבץ אחד שנראה ככזה שנועד במיוחד לשם יצירת תשתית להגשת התביעה, כך נכון לייחס מידה רבה יותר של אותנטיות לאותן תלונות. אולם, לדעתנו, אי אפשר להתעלם מכך שלשם קבלת תביעה בענין טנטון, לפי סעיף 84א(ב) לחוק, יש צורך שיתקיימו גם התנאים שנקבעו בסעיף 84א(א) לחוק. כלומר, בחינת השאלה אם הטנטון הוא תוצאה של פגיעה בעבודה, תיעשה רק לגבי מבוטח שאכן עבר את תנאי הסף שנקבעו בסעיף 84א(א) לחוק, כך שהוא סובל גם מירידה בשמיעה, והגיש את תביעתו לנתבע תוך 12 חודשים מיום שבו הליקוי תועד לראשונה ברשומה רפואית. אמנם "הליקוי" שבו מדובר בסעיף 84א(א) לחוק הוא הליקוי של הירידה בשמיעה ולא של הטנטון, אך כאמור - ממילא לשם בחינת הטנטון כתוצאת פגיעה בעבודה יש צורך שתהיה גם ירידה בשמיעה. הדעת נותנת שכאשר אדם סובל מטנטון על רקע ירידה בשמיעה, הוא יפנה לרופאו בתלונה על שני העניינים כאחד. גם הנסיון המצטבר בבית הדין מעלה שבדרך כלל, מי שמתלונן על טנטון לאחר תקופה ממושכת של עבודה בחשיפה לרעש, מתלונן במקביל גם על ירידה בשמיעה. אף אם המבוטח יתלונן על טנטון בלבד ולא על הירידה בשמיעה, קרוב לוודאי שהוא יופנה לביצוע בדיקת שמיעה, לשם בחינה אם יש לו ירידה בשמיעה. מכאן שאם לגבי מבוטח מסויים יהיה תיעוד ברשומה רפואית, של תלונה על טנטון וירידה בשמיעה במשך תקופה העולה על שנה בטרם הגשת התביעה לנתבע - תידחה תביעתו של אותו מבוטח כבר בשל אי-קיום התנאי האמור בסעיף 84א(א)(3) לחוק. התוצאה איפוא היא שהמבוטחים מצויים במלכוד מסויים; מצד אחד, קובעת ההלכה הפסוקה שככל שתלונות הטנטון מתפרסות על פני תקופה ארוכה יותר (ולא רק על פני "מספר חודשים" לפני הגשת התביעה) - כך יש יותר סיכוי שתלונות אלה ייראו כאותנטיות. מצד שני, אם התלונות החלו למעלה משנה לפני הגשת התביעה לנתבע, ידחה הנתבע את התביעה בשל שיהוי, לפי הוראת סעיף 84א(א)(3) לחוק, וכלל לא יגיעו לבחינת הטנטון, אף אם יהיו משוכנעים שהתלונות הן אותנטיות. כפי שכבר צויין על ידינו לעיל, סעיף 84א לחוק בא לגרוע מזכויותיהם של המבוטחים. מלכוד זה שהסעיף הכניס אליו את המבוטחים - הוא חלק אינטגרלי מגריעת זכויותיהם. אין לנו אלא לקוות שבעתיד יחול שינוי בין אם בהלכה הפסוקה ובין אם בסעיף 84א לחוק, כך שהוראותיו יהיו סבירות יותר, ויביאו למצב שבו מי שבאמת נפגע בשמיעתו בשל תנאי עבודתו, יוכר כנפגע עבודה. 23. מכל מקום, כדי להקטין ככל האפשר את תוצאותיו של המלכוד שעליו דיברנו בסעיף 22 לעיל, וכדי לא לפגוע בזכויות המבוטחים מעבר למה שאפילו המחוקק התכוון אליו, אנו סבורים שאת משך הזמן הסביר שעל פניו התפרסו התלונות בענין הטנטון, אין לראות ככזה העולה על שנה, אף שלפי ההלכה הפסוקה לא ניתן להסתפק במספר חודשים מצומצם. יישום ההלכה על עניינו של התובע 24. התלונה הראשונה המתייחסת לטנטון, בהתאם לחומר שבפנינו, נרשמה ביום 4/7/08. רישום זה היה כ-9 חודשים לפני הכנת טופס התביעה (בהנחה שהטופס הוכן בסמוך למועד שבו הוכן מכתבו של ב"כ התובע שאליו צורף הטופס). התלונה הנוספת לאחר מכן, נרשמה ביום 25/7/08, שבה נאמר כי הרעשים באוזניים "מטרידים". רישום זה היה כ-8.5 חודשים בטרם הכנת טופס התביעה. תלונה נוספת, ביום 10/8/08 (כמעט 7 חודשים לפני הכנת טופס התביעה) דיברה על ויברציות וקשיי שינה, בקשר עם הטנטון. יש בכך עדות גם לתלונות בדבר פגיעה בתפקוד. כבר על סמך רישומים אלה, היה נכון לקבוע שהתקיים בתובע התנאי בדבר "פניות חוזרות ונשנות", בהתאם לאופן שבו יש לפרש את סעיף 84א(ב)(3) לחוק, על פי העקרונות הנלמדים מההלכה הפסוקה כפי שנרשמו לעיל. הרישומים שבאו לאחר מכן, אף מחזקים עמדה זו, באשר יש בהם תלונות על החמרה במצב הטנטון, על הפרעות שינה ועל עצבנות, ועולה מהם כי התובע הודרך ליטול תרופות הרגעה. 25. טענת הנתבע (בסעיף 12 לסיכומיו) על כך שהפניות היו לצורך הגשת התביעה לנתבע, אינה יכולה להתקבל על ידינו, באשר אילו התלונות היו נמשכות על פני פרק זמן ארוך מעט יותר (3 חודשים יותר) - היה הנתבע זכאי לדחות את התביעה בשל "שיהוי", על סמך סעיף 84א(א)(3) לחוק. אנו סבורים שנוכח אותו "מלכוד" שהוזכר לעיל, תלונות שהתפרסו על פני מספר חודשים והחלו כ-9 חודשים לפני הכנת טופס התביעה - הן די והותר כך שלא יראו אותן ככאלה שבאו רק לצורך התביעה. 26. אשר על כן, דין התביעה להתקבל. לסיכום 27. על סמך המוסבר לעיל, אנו דוחים את עמדות הנתבע הן בענין הטנטון בשתי האוזניים והן בענין הפניות החוזרות ונשנות, ואנו קובעים כי לא רק בענין הירידה בשמיעה, אלא גם בענין הטנטון התקיימו בתובע תנאי הסף האמורים בסעיף 84א לחוק. על הנתבע להמשיך את הטיפול בעניינו של התובע, גם בקשר לתלונת הטנטון, על סמך ההנחה שהתובע עבר את תנאי הסף האמורים בסעיף 84א(ב) לחוק. 28. אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,480 ₪ (כולל מע"מ). הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/5/11, אם לא ישולם לפני כן. 29. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום, כ"ח באדר ב' תשע"א, 3 באפריל 2011, בהעדר הצדדים. חיים ארמון, שופט יוסף כהן, נציג ציבור אסעד עזאיזה, נציג ציבור טינטוןאוזנייםשמיעה