התחזות לטכנאי שיניים

פסק דין מבוא ותמצית טענות הצדדים 1. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו ע"י שני הנתבעים בעקבות טיפול שיניים רשלני שבוצע בפיו. 2. אין מחלוקת כי הנתבע מס' 1 הינו רופא שיניים וכי לנתבע מס' 2 אין תואר או הכשרה מקצועית בתחום, התובע טוען כי הנתבע מס' 2 התחזה לטכנאי שיניים והוא נטל חלק בטיפול שניתן לו בדרך של מתן הוראות לרופא, ביצע השחזות ולקח מידות בפיו. לטענת התובע הטיפול בשיניו שנמשך חודשים רבים מחודש 9/97 היה טפול רשלני ובמועד הגשת התביעה לגרסת התובע מצב שיניו היה חסר תקנה והיה צורך לבצע שיקום של פיו בשתי הלסתות. 3. הנתבעים כפרו בטענותיו של התובע, כל אחד בהתאם לטענות שיוחסו לו. הנתבע מס' 1 טען כי הטפול בוצע על ידו בלבד וללא כל רבב, הנתבע מס' 2 כפר בנטילת חלק בטפול כלשהו, שני הנתבעים כפרו בגרימת נזק לתובע ותהו על דרכו של התובע לרבות הפסקת הטפול על ידו לתקופה ארוכה וסירובו להמשיך בטיפול שהומלץ לו ע"י הנתבע מס' 1. 4. התובע תמך טענותיו בחוות דעת מומחה-פרופ' מלברגר שהוגשה לאחר מספר ישיבות קדם משפט. במהלך ההליך המקדמי הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו ימונה מומחה רפואי מוסכם בפניו יוצגו רק מסמכים רפואיים, לא תוצג בפניו "חוות דעתו הפרטית" של התובע (כך כונתה חוות הדעת בהסדר הדיוני) ובהמשך אף נאסרה הצגת מכתבו של דר' גורדון. בהתאם לאותה הסכמה מונה כמומחה מטעם בית המשפט פרופ' לאופר שחוות דעתו הוגשה במהלך המשפט ללא חקירה נגדית והיא חוות הדעת היחידה על פיה יש להכריע את המחלוקת בשאלת המומחיות. 5. משלא הגיעו הצדדים לפשרה, העידו ונחקרו התובע ושני הנתבעים, תצהירה של אשת הנתבע מס' 2 הוגש בהסכמה ולאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בע"פ. 6. עוד יצוין כי במקביל להליך האזרחי הוגשו כתבי אישום כנגד שני הנתבעים בעקבות תלונתו של התובע. ביום 16.1.06 הורשע הנתבע מס' 2 בעבירה של מתחזה במקצוע רפואת שיניים ועל פי גזר הדין שילם הנתבע מס' 2 לתובע פיצוי בשיעור של 7,000 ש"ח, (ת/3) וביום 18.3.07 הודה הנתבע מס' 1 בבצוע עבירה של סיוע לעבירה של התחזות במקצוע רפואת שיניים, (ת/5, ת/4), נכון ליום כתיבת פסק הדין דינו טרם נגזר. השאלות שבמחלוקת 7. השאלה שברקע הדברים הינה השאלה על מי נטל ההוכחה בתיק זה והאם יש להחיל במקרה זה את הכלל- הדבר מדבר בעדו ולהעביר הנטל אל כתפי מי מהנתבעים בין השאר גם בשל טענת התובע באשר לחסר ברשומות רפואיות. 8. בעת ניתוח העדויות יש לבחון טענת הנתבעים לפיה התובע היה עד יחידי שלא הביא לעדות את אשתו או את אחיו, התובע תהה מדוע לא הובא עד מטעם מעבדת השיניים בה בוצעו לכאורה העבודות. 9. יש לבחון האם הוכחה רשלנות של מי מהנתבעים תוך התייחסות לכתבי האישום שהוגשו כנגד הנתבעים ולחוות דעתו של מומחה בית המשפט פרופ' לאופר ותוך בחינת השאלה האם יש לאבחן בין הנתבעים לשאלת האחריות או גובה הנזק. 10. במידה וייקבע כי הנתבעים או מי מהם התרשלו כלפי התובע יש לברר את גובה הנזק. על פי סיכומי התובע, התובע עומד על קבלת פיצוי בגין 3 מרכיבי נזק, השבת סכום של 11,000 ש"ח (או 12,000 ש"ח) ששילם עבור טפול השיניים, השבת סכום של 7,200 ש"ח ששילם לטענתו עבור תותבת שהותקנה בלסת העליונה ע"י רופא אחר ופיצוי בשיעור 100,000 ש"ח בגין כאב וסבל. בעת בחינת גובה הפיצוי יש לבחון מה משמעות הפיצוי בשיעור של 7,000 ש"ח ששולם לתובע במסגרת ההליך הפלילי שנוהל כנגד הנתבע מס' 2 (לתובע טענה מאוחרת לפיה לא קבל את הפיצוי בפועל, אך מאחר ומדובר בחיוב בפסק דין חלוט אצא מהנחה כי הכסף הגיע או יגיע לידי התובע). דיון אקדמת מילין 11. שלושה עדים העידו במשפט, התובע, הנתבע מס' 1 והנתבע מס' 2. כל שלושת העדויות היו כה בעייתיות עד כי לא ניתן לסמוך על אף אחת מהן ולא אוכל לקבוע מימצא כלשהו בגין אותן עדויות. אבהיר כי ייתכן ומקור הבעיה הינה בעיית זיכרון שכן האירועים נשוא המחלוקת אירעו בשנת 97 ואילך, אך לא ניתן להתעלם כי באופן טבעי לכל אחד מהעדים שהינו בעל דין יש אינטרס להציג התמונה בצורה חד צדדית לטובתו, הן בשל האינטרס הכספי הקשור בפיצוי אותו דורש התובע וביחס לשני הנתבעים בשל ההליך הפלילי שנוהל כנגדם במקביל להליך האזרחי (כך למשל גזר דינו של הנתבע מס' 1 טרם ניתן). 12. כבר במהלך ההליך המקדמי הוכיח התובע כי הוא פועל ללא מעצורים תוך התעלמות מהחלטות בית המשפט, למרות שנאסרה מפורשות בהסכם חתום ע"י ב"כ התובע הצגת "חוות דעתו הפרטית" של מומחה התובע פרופ' מלברגר והצגת מכתבו של דר' גורדון בפני המומחה שמונה ע"י בית המשפט, משהוגשה חוות דעתו של מומחה בית משפט הסתבר כי הוא מסתמך בחוות דעתו הן על חוות דעתו של פרופ' מלברגר והן על מכתבו של דר' גורדון. בירור בבית המשפט הראה כי התובע המציא בהחבא למומחה את חוות הדעת של פרופ' מלברגר ואת מכתבו (התנהגות שהוסתרה אפילו מעורך דינו) בבחינת המטרה מקדשת כל אמצעי, גם אם נתן התובע הסכמתו בכתב שלא לעשות כן וגם אם נאסרה מפורשות הצגת המסמכים ע"י בית המשפט. 13. בנסיבות אלו תוכרע המחלוקת על סמך הראיות האחרות שהוצגו במשפט והבולטות שבהן הינה חוות דעתו של מומחה בית המשפט פרופ' לאופר שהוגשה ללא חקירה נגדית וכתב אישום שהוגש כנגד הנתבעים ואבהיר כי בהליך הפלילי נקבע שהנתבעים ביצעו את הנטען בכתב האישום. שאלת הרשלנות ההליך הפלילי שנוהל כנגד הנתבעים 14. כנגד הנתבעים הוגש כתב אישום (ת/4) ובו נטען כי במהלך טיפולי שיניים שביצע הנתבע מס' 1 בתובע, הוא איפשר לנתבע מס' 2 "לטפל במתלונן במרפאתו", טיפול שהתבטא ב"ביצוע השחזת שיניים לקראת כתרים, לקיחת מידות לגשר עלי ותחתון, הבאת כתרים זמנים למרפאה, לקיחת מידות לכתרים סופיים, הדבקת כתרים קבועים בפיו של התובע". 15. עוד נכתב בעובדות כתב האישום כי כתוצאה מהטפול "נגרם נזק למתלונן (התובע) היינו- כל סתימות השורש אשר בוצעו הינם לקויות ובחלק ניכר מהן הופיעה הצללה סב חודית כך שהיה צורך לחדש באופן דחוף את כל סתימות השורש". 16. לאחר שמיעת ראיות הרשיע בית המשפט ביום 16.1.06 את הנתבע מס' 2 וקבע כי הוכחו הטענות שנטענו כנגדו בכתב האישום, (ת/2). ביום 13.3.07 הודה הנתבע מס' 1 בעובדות כתב האישום (ת/5), הוא הורשע וממתין לגזר דינו. בנסיבות אלו אין כל משקל לסתירות הרבות מאד בנושא זה כפי שנשמעו מפי התובע בעדותו בפניי, קביעת בית המשפט הפלילי שגם שמע את התובע לא נסתרה, הודאתו של הנתבע מס' 1 ללא חקירת עדים מחזקת קביעה זו כנגדו וכנגד הנתבע מס' 2. 17. זה השלב להזכיר את הוראת סעיף 42א'(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 לפיה "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם". אך עיון נוסף בעובדות כתב האישום יראה כי אין בהם כדי לפטור את המחלוקת שעומדת להכרעה בין הצדדים. אין ספק כי הנתבע מס' 1 חב חובת זהירות כרופא שיניים כלפי מטופלו, אין ספק כי נאסר על רופא שיניים לאפשר למתחזה לטכנאי לבצע טיפולים או לסייע לו לבצע טיפולים, השאלה הראשונה שיש לשאול בענין זה האם הפרת חובת הזהירות בדרך בה בוצעו הטפולים גרמה לנזק הנתבע ע"י התובע והאם הוכח גובהו של נזק זה. 18. בדרך כלל ההליך הפלילי מתנהל מהר יותר מההליך האזרחי, כך שלאחר הרשעת נתבע (שהיה נאשם בהליך פלילי קודם) לא זכאי הנתבע בהליך האזרחי להביא ראיות לסתור את הקביעות שנקבעו בפסק דין הפלילי אלא ברשות בית משפט ומטעמים שיירשמו (ר' סעיף 42ג' לפקודת הראיות), בתיק שבפניי סדר הענינים היה הפוך, ביום 14.3.05 ניתנה חוות דעתו של מומחה בית המשפט פרופ' לאופר שמונה בהסכמה במסגרת ההליך האזרחי ורק אחר כך הורשעו הנאשמים בהליך הפלילי, במילים אחרות הנתבעים לא היו צריכים כל רשות להביא ראיות לסתור שכן במסגרת ההליך שבפניי רק לאחר הגשת חוות דעתו של פרופ' לאופר ובמהלך שמיעת הראיות הוגשו כבדרך אגב גם פסקי הדין מההליך הפלילי ולכן הדרה קושיה לדוכתא ובחינת הרשלנות תעשה על סמך הראיות שהוצגו והוכחו בהליך האזרחי. חוות דעתו של מומחה בית המשפט -פרופ' לאופר-במ/1 19. בהסכמת הצדדים מונה כמומחה פרופ' לאופר, חוות דעתו הוגשה ללא חקירות נגדיות והנתבעים ויתרו על זכותם למינוי מומחה חדש למרות התנהגותו הבלתי ראויה של התובע שהמציא למומחה את חוות דעתו של פרופ' מלברגר ומכתבו של דר' גורדון. 20. בנסיבות אלו הבסיס לניתוח שאלת הרשלנות אמור להיות בהתאם לתוכן חוות דעתו של המומחה פרופ' לאופר, אך אדגיש כי לאור עדותו הבעייתית מאד של התובע והתנהגותו הבלתי ראויה- המצאה למומחה מידע האסור בהצגה, אתייחס בזהירות לכל מימצא עובדתי עליו מסתמך המומחה. שכן כל מידע שנמסר רק מפיו של התובע, הינו מידע שיש לבחון אותו בזהירות ובדקדקנות ואפנה בענין זה לפסק דינו של כב' הש' רובינשטיין אמנם מהתחום הפלילי אך ניתן להחילו בהתאמה גם במקרה שלנו, באותו פסק דין מיום 19.9.07 ע"פ 2965/06 ראאד אבו חאמד נ' מדינת ישראל נקבע כי "לא למותר לציין, בבואנו לבחון את חוות הדעת ונפקותן, כי כבר נקבע מכבר שלאנמנזה שרושם הפסיכיאטר יש משמעות (ע"פ 498/68 קרוכמלניק(וב) נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז 1219, 1224 (השופט - כתארו אז - זילברג); אך עליה להיות מעוגנת בעובדות (ע"פ 187/61 פנו נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טז(2) 1106, 1110 (השופט ברנזון), וראו גם בזק שם, 249; קרי, אם ניתנת חוות דעת על יסוד עובדות חלקיות (או מוטעות), יש לכך השפעה בעת בחינתה". 21. על פי המימצאים שכונו ע"י המומחה פרופ' לאופר כ"מימצאים אובייקטיבים" לא נמצא כל פגם או ליקוי בתפקוד שיניו של התובע ומסקנתו של פרופ' לאופר היא כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה. הבדיקה נערכה ביום 29.11.04 לאחר שלגרסת התובע הוא טופל בינתיים ע"י רופא אחר, דר' לוי. 22. מהסברו של המומחה בפרק הסיכום ניתן ללמוד כי "לא נותרה במקרה זה כל נכות כי השיניים היו לקויות עוד קודם לתחילת הטפול". 23. עוד אבהיר כי לא הוכחה כל רשלנות בקשר לאי ביצוע טיפול אחר למשל בדרך של שתלים ואפנה לחוות דעת המומחה, לפיה שיקום על גבי שתלים לא התאים לתובע "מבחינה רפואית וכספית", יצויין כי טענה מסוג זה גם לא נטענה כנגד הנתבעים בהליך הפלילי. 24. הנזק היחידי שניתן לייחסו לכאורה לטפול הנתבעים הינו בנושא סתימות השורש כמתואר בכתב האישום או טיפולי השורש כמתואר בחוות דעתו של פרופ' מלברגר. בענין זה אקדים ואבהיר כי בעת בחינת כתב האישום אל מול חוות דעתו של פרופ' לאופר עדיפה בעיניי קביעתו של המומחה פרופ' לאופר שמונה על ידי ובדיקתו הינה הבדיקה העדכנית יותר (כתבי האישום הוגשו בשנת 2002 ו-2003, חוות דעתו של פרופ' לאופר הוגשה ביום 15.3.05). 25. פרופ' לאופר לא מצביע על טפול שורש בעיתי מסוים ובניגוד לאמור בכתב האישום הוא לא קובע כי "כל סתימות השורש" פגומות, להיפך הוא מציין כי "יש לראות את התוצאה הסופית שהגשרים שבוצעו נמצאים עוד היום ומתפקדים היטב כ-8 שנים לאחר ביצועם" דהינו לכאורה נכון למועד מתן חוות הדעת ולמעשה גם נכון למועד שמיעת הראיות ומתן פסק הדין לא התממשה ההנחה הטבועה בעובדות כתב האישום בדבר ליקוי כלשהו באחד מטיפולי השורש וככל שמדובר בתקופה במהלכה יש לבחון איכות הטפול אפנה במאמר מוסגר למכתב תלונתו של התובע ללשכת הבריאות (נ/4 שורה 6) לפיו הוא ציפה ל"אחריות 5 שנים על העבודה", 5 שנים שחלפו לפני 5 שנים. 26. פרופ' לאופר מפנה בחוות דעתו לדברים שנכתבו ע"י פרופ' מלברגר או דר' גורדון, להפנייה זו לא אוכל התייחס הן משום שהמסמכים הנ"ל חוו"ד פרופ' מלברגר ומכתב דר' גורדון לא הוגשו כראיה ולכן תוכנם אינו מהווה חלק מהבסיס לכתיבת פסק דין ובעיקר משום שהתובע נתן הסכמתו בטרם מונה פרופ' לאופר לכך כי חוות דעתו של פרופ' מלברגר לא תוצג בפני המומחה ונאסר עליו בהחלטה נוספת להציג את מכתבו של דר' גורדון. 27. אוסיף ואציין כי שעות רבות הוקדשו במהלך שמיעת העדויות לשאלת שבירת כתר או חרסינה באחת השיניים במהלך הסרת הגשר העליון (וגם בענין זה היו לתובע גרסאות רבות ושונות, בעדותו מיום 15.10.07 עמ' 24 דבר התובע רק על שבירת "הכתר החיצוני", המומחה בחוות דעתו מתאר מפי התובע כי "נשברה החרסינה באחת מהשיניים"). מומחה בית המשפט מזכיר הנושא בעת תאור דברי התובע בעמ' הראשון לחוות דעתו, אך לא מצא לנכון לראות בכך מעשה רשלני או אירוע שגרם נזק לתובע ולכן לא אייחס לשאלה זו כל חשיבות בעת בחינת התנהגות הנתבעים. 28. הנזק היחידי אליו מפנה המומחה פרופ' לאופר ואשר יכול להיות קשור לטפול הרפואי שניתן לתובע הינו נזק תיאורטי או כדבריו "יתכן שתוחלת החיים של גשרים אלה תהיה קצרה יותר מאשר המקובל", המומחה לא נתבקש להסביר ע"י מי מהצדדים מהו הזמן המקובל עליו הוא מדבר, בכמה צפויה להתקצר תוחלת החיים ובכמה גשרים מדובר. שאלות אלו היה ניתן לברר במסגרת שאלות הבהרה או חקירה נגדית של המומחה, התובע זימן את המומחה לחקירה נגדית אך הוא ויתר על חקירה זו בפתח ישיבת ההוכחות מיום 12.7.06. 29. תיק זה חרג מהפרופורציות הראויות בעת ניהול המשפט אך אבהיר כי בזמן התרחשות האירועים גם התובע לא סבר כי הטפול רשלני וגם בתום הטפול עליו הוא מלין היום הוא חזר לקבל הצעת המשך טפול מהנתבע מס' 1 ואפנה לעדות התובע כמתואר בעמ' 19 בישיבת 12.7.06: "ש. למה חזרת אליו? הוא כל כך גרוע, שנה וחצי טיפול גרוע, כאבי תופת? ת. אני לא אמרתי מי גרוע ומי לא. אולי הרופא טוב והטכנאי לא טוב. או להיפך". התובע אישר גם כי הפנה את אחיו לקבל טפול שיניים אצל הנתבע מס' 1, (עמ' 6 לישיבת 15.3.07), שוב אותו רופא שהפך לאחר מכן לנתבע. 30. זה השלב להבהיר כי מחוות דעתו של פרופ' לאופר ניתן ללמוד כי לגרסת התובע, בתאריך שלא אוזכר הוא פנה לרופא אחר- דר' לוי "אשר עקר את השיניים בלסת העליונה והכין עבורו תותבת שלמה". אין התייחסות מפורשת בחוות הדעת לשאלה האם קיים קשר סיבתי בין אותה עקירה של השיניים לבין הטפול שניתן ע"י הנתבע מס' 1 ומאחר והמומחה פרופ' לאופר מונה לבחון הקשר הסיבתי שבין הטפול לבין נזקי התובע (ר' נוסח ההסדר הכתוב על פיו מונה המומחה) ומאחר והוא בחר שלא להתייחס לעובדה זו במסקנותיו הנני מניח כי המומחה לא מצא כל קשר סיבתי או כל רלבנטיות לשאלת עקירת השיניים בלסת העליונה לאחר תום הטפול ע"י הנתבע מס' 1. חיזוק לכך הנני מוצא בעובדה כי המומחה מתאר כעובדה כי שיניו של התובע "היו לקויות עוד קודם לתחילת הטפול" וכי בסוף חוות דעתו הוא מכנה את הטפול בפי דר' לוי כ"השלמת טפול" להבדיל מתיקון ליקויים ולכן איני סבור כי לנושא הטפול המשלים שערך אותו דר' לוי יש לייחס חשיבות כלשהי כאשר דנים בשאלת האחריות, אם לכך אוסיף את העובדה כי התובע לא הציג מסמך כלשהו המצביע על מועד הטפול בפני דר' לוי, על זהותו של דר' לוי או על עלות התשלום ששולם לו לכאורה וביחד עם עדותו הבעייתית של התובע נושא זה לא הוכח כלל ואזכיר כי התביעה הוגשה בשנת 2000 והתובע כנראה טופל ע"י אותו דר' לוי אלמוני במהלך השנים שלאחר מכן, חזקה על התובע שידע כי מסמכים בנושא זה חשובים להוכחת טענותיו בתביעה המתנהלת במקביל ואי שמירתם או הצגתם (או דרישה לקבל השבת התשלום בדרך של תיקון כתב התביעה) מראה כי גם לגרסת התובע אין נושא הטפול המאוחר ע"י דר' לוי רלבנטי לתביעה. 31. עוד יודגש כי מעיון בחוות דעתו של פרופ' לאופר עולה כי לא היתה מבחינתו כל מניעה לבחון המקרה ולחוות דעתו בהתאם לנתונים שהוצגו בפניו, כך שלהעדר רשומות רפואיות (ר' סעיף 14 לכתב התביעה)- אם היה כזה, אין כל משמעות ואזכיר כי נזק ראיתי בדבר העדר רישומים אינו מעביר את נטל הראיה באופן מלא אלא רק בקשר לשאלה שהיתה מוכחת על פי אותם רישומים ואפנה לפסק דינה של כב' הש' ארבל מיום 29.3.07 ע"א 5586/03 דר' פרימונט נ' פלוני "עם זאת, לא כל חוסר ברישום מעביר אוטומטית את נטל ההוכחה לכתפי הנתבע. על היעדר הרישום לנגוע ללב השאלה שבמחלוקת. כמו כן, אין מדובר בהעברה כללית של נטל הראיה אל הנתבע, אלא בהעברת הנטל לצורך הכרעה בסוגיה עובדתית קונקרטית (ראו ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35, 46 (2003); ע"א 1/01 שמעון נ' קופת חולים של ההסתדרות, פ"ד נו(5) 502, 517 (2002))". 32. משלא מצא מומחה בית המשפט כל פגם במידע הרישומי שהיה בפניו, אין למצוא ברישומים שערך הנתבע מס' 1 כל נזק ראיתי. זה השלב להבהיר כי גם אם יועבר נטל הראיה, השילוב של ההליכים הפלילים ביחד עם חוות דעת פרופ' לאופר מתייתר הצורך בבחינת שאלות נטל ראיה שכן על פי אותם נתונים ניתן להכריע את הדין ובנושאים אלו לא רלבנטית כלל עדותה של אשתו של התובע או אחיו. 33. סיכום שאלת החבות- בהתאם לקביעת פרופ' לאופר ייתכן ותוחלת החיים של חלק מטיפולי השורש תתקצר בשל טפול לקוי שנעשה בהם, טיפולי השורש בלסת העליונה הפכו ללא רלבנטיים כי שיני התובע נעקרו בשל טפול אחר. לא ידוע בכמה טיפולי שורש לקויים מדובר ובכמה קוצרה תוחלת חייהם. 34. בטרם סיום אבהיר כי המלצתו של פרופ' לאופר בשאלת גובה הנזק הינה מסקנה משפטית ולא רפואית ומסקנתו תואמת יותר את דיני החוזים מאשר את דיני הנזיקין. עיון בכתב התביעה מראה שגם התובע לא דרש השבת סכום כלשהו ולכן הוא גם לא מזכיר בתביעתו מהו גובה הסכום ששולם על ידו. 35. היטיבה לתאר זאת ב"כ הנתבע מס' 2 בסיכומיה, אם יושבו לתובע כל הכספים ששילם לכאורה לנתבעים ולאותו דר' לוי, ימצא התובע במצב שאינו תואם לכלל הבסיסי של דיני הנזיקין- השבת המצב לקדמותו. התובע במקרה שכזה ימצא לאחר טפול שניים הכולל טפול משלים ולא מתקן ר' למשל הטפול שקבל לכאורה מאותו דר' לוי מבלי שבפועל לאחר ההשבה ישלם התובע ולו שקל אחד וזה השלב להבהיר כי התובע אישר בחקירתו הנגדית (עמ' 21 ישיבת 15.10.07) כי סבל משיניו גם בעבר תוך ניסיון להמעיט מהבעיות בשיניו עד כדי להרחיק לתקופת הצבא, למרות שבפועל הסתבר כי התובע הסתיר פגיעה קודמת בשיניו (בלשון רבים בניגוד לגרסתו הממעטת בדבר פגיעה בשן) פגיעה בתאונת עבודה מיום 9.12.88, (נ/3 סעיף 3ז'). 36. איני סבור כי התובע זכאי להשבת התשלומים ששילם עבור הטפול שכן הוא קבל טפול רפואי לתקופה ארוכה וחלקו העיקרי של הטפול לא היה רשלני. התחזות הנתבע מס' 2 לטכנאי אינה מצדיקה השבת מלוא הסכום כאשר גם לגרסת התובע את עיקר הטיפול הוא קבל מידיו של הנתבע מס' 1 רופא שיניים בעל רישיון כחוק. כחלק מהערכת שווי הפיצוי הכרוך בטפולי שורש לקויים ניתן היה להתייחס לגובה עלותו של טיפול שורש לו היתה מוכחת עלות זאת, אך התובע לא הוכיח עלות זו וגם לא ניתן ללמוד עליה מהצעת המחיר ת/1 המסמך היחידי שהגיש התובע. 37. לא הוכחה המשמעות הכספית של הקדמה לכאורה של טפול שורש באחת מאותן שיניים שבהם קוצרה תוחלת חיי הטפול כקביעת המומחה. בנוסף לא ניתן להתעלם מהעובדה כי בהתחשב במצב שיניו של התובע שאינו קשור לרשלנות כלשהי קיימת האפשרות כי טפול השורש הבא לא יוקדם כלל כי התובע יבחר לקבל טפול בלסת התחתונה כפי שעשה לגבי הלסת העליונה, דהיינו טפול הכרוך בעקירה או בהשתלה, דהיינו אז לא תתממש כלל שאלת טפול השורש הלקוי לכדי נזק בפועל. 38. על דרך האומדנא ובהתחשב כי הטפול המלא הסתכם בסכום של 11,000 ש"ח (כגרסת ב"כ התובע או 12,000 ש"ח כגרסת ב"כ הנתבעים) במחירי שנת 97, הרי שסכום פיצוי בגובה של 7,000 ש"ח בגין מרכיב זה נכון למועד קבלת כספי הפיצוי ע"י התובע הינו סכום סביר בעיניי. מאחר והתייחסתי לשאלה זו כפיצוי בגין רשלנות ולא כהשבה, לא רלבנטי כלל האם שילם התובע לנתבעים את מלוא התמורה המוסכמת או למי מהנתבעים שילם התובע עבור הטפול. 39. זה השלב להבהיר כי על פי עובדות כתבי האישום בהן הודה הנתבע מס' 1 והורשע הנתבע מס' 2 יש לראות בשני הנתבעים כמעוולים במשותף ולכן כל חבות ביחס לתובע תהא ביחד ולחוד וגם על פי מה שהוכח במשפט איני סבור כי יש לאבחן בין הנתבעים ככל שמדובר בנזק שנגרם לתובע. גובה הנזק משמעות הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי וכאב וסבל 40. אקדים ואזכיר כי פיצוי שנפסק לזכות מתלונן בתיק פלילי אין הוא מהווה מעשה בית דין ואין הוא סוגר את דלתות בית המשפט בפני התובע, כמובן שהתובע אינו זכאי לכפל פיצוי וכל סכום שהוא קבל במסגרת ההליך הפלילי מהווה תשלום על חשבון המגיע לו ויש לנכותו מסכום הפיצוי הכולל ואפנה בענין זה לפסק דינה של כב' הנשיאה בייניש מיום 8.8.07 רע"פ 9727/05 גליקסמן נ' מדינת ישראל, "לפני סיום נעיר עוד, כי שאלה נפרדת היא האם קיימת אפשרות שעקב פסיקת הפיצויים לפי סעיף 77 הנ"ל יזכה הנפגע לכפל פיצוי בגין הנזק שנגרם לו, אם וכאשר יידון עניינו בתביעת נזיקין אזרחית נפרדת. כאמור, הפיצוי הנפסק לפי סעיף 77 לחוק מושתת על יסודות שהם ממאפייניו האזרחיים של סעיף זה, המיועד לפצות את הנפגע על נזק או סבל שנגרמו לו, על-פי "ערך" הנזק או הסבל. יש להניח, כי היבט אזרחי זה של הפיצוי תומך בכך שבעת חישוב מלוא הפיצויים להם זכאי הנפגע, יילקחו בחשבון גם הסכומים אשר נפסקו לטובתו במסגרת ההליך הפלילי. שאלה לעצמה היא אם תכליותיו העונשיות והחברתיות של סעיף 77 לחוק יש בהן כדי להשפיע על הגדלת הפיצוי. יש להניח, שאם אמנם יבחר הנפגע לנהל הליך אזרחי על-מנת להיפרע ממי שפשע נגדו, ינוכה מהפיצוי שייפסק לו בהליך האזרחי הסכום שנפסק לטובתו על-פי סעיף 77 לחוק". 41. בהתאם להערכתי כי הפיצוי הראוי בגין הטפול הרשלני באשר לטיפולי השורש הינו בגובה 7,000 ש"ח, הרי שסכום הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי הביא לפיצוי מלא של התובע בגין מרכיב זה ואין הוא זכאי למרכיב פיצוי נוסף. 42. מרכיב הפיצוי האחרון אותו דורש התובע בסיכומיו הינו פיצוי בשיעור של 100,000 ש"ח בגין כאב וסבל. כל טפול שיניים ובוודאי טפול ארוך וממושך כרוך בכאבים ובסבל ולתובע טענות רבות כנגד הנתבעים אך לתחושותיו הסובייקטיביות בהעדר הוכחת רשלנות ספציפית אין מקום בעת בחינת גובה הפיצוי ואזכיר כי למעשה אין מחלוקת כי עוד בטרם החל הטפול, שיניו של התובע היו לקויות וסביר כי כבר אז סבל מכאבים. גם ההמתנה הארוכה של התובע במשך חודשים ארוכים ואי פעולה בהתאם להנחיות שקבל מרופא השיניים- הנתבע מס' 1 מראה כי המקור לכאב ולסבל הינו התובע בעצמו. גם בענין זה אציין כי על עדותו של התובע- עדות יחידה רצופת סתירות לא ניתן לבסס מימצא כלשהו. 43. רק כאב וסבל שנגרמו בשל רשלנות הנתבעים הינו בר פיצוי בתביעה זו ואזכיר כי לתובע לא נגרמה נכות. הרשלנות היחידה המיוחסת לנתבעים הינה טיפולי שורש לקויים במספר שיניים שייתכן ובעתיד-הלא ידוע יהא צורך להקדים הטפול באותן שיניים מוקדם "מאשר המקובל" כמתואר בחוות דעת מומחה בית המשפט. במילים אחרות נכון להיום לא נגרם לתובע כל כאב וסבל בגין הרשלנות ואם יגרם בעתיד מדובר בנזק לא מוגדר ולא וודאי כי יתממש כלל ולכן לא מצאתי לנכון לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין אותו כאב וסבל עתידי ותיאורטי. סיכום 44. התובע זכאי לפיצוי בגובה של 7,000 ש"ח ששולם לו ע"י הנתבע מס' 2 במסגרת הפיצוי שנפסק בתיק הפלילי, בנסיבות אלו לא זכאי התובע לפיצוי נוסף כלשהו ולכן דין תביעתו להדחות. 45. מאחר והתקבלו חלק מטענותיו של כל צד כפי שפורט לעיל ולאור נימוקי פסק הדין ישא כל צד בהוצאותיו. שינייםטכנאות שינייםטכנאיםהתחזות