פציעת כדורסל - קרע ברצועה:   1. בתאריך 7.5.1997 נפגע המערער בברך רגלו הימנית במהלך משחק כדורסל ונקרעה לו רצועה צולבת קדמית (להלן - האירוע התאונתי).   2. כתוצאה מהאירוע התאונתי לא איבד המערער את כושר התפקוד שלו עד ליום 4.8.1999, מועד בו נותח במרכז הרפואי סוראסקי בתל אביב (להלן - הניתוח).   3. המערער איבד את כושר תפקודו כתוצאה מהניתוח לתקופה 4.8.1999 - 31.12.1999 (להלן - תקופת אובדן כושר התפקוד).   4. בתאריך 21.2.2000 הגיש המערער למשיב - (להלן - המוסד) תביעה לתשלום דמי תאונה (להלן - התביעה).   5. המוסד דחה את התביעה בנימוק, שהיה על המערער להגיש את התביעה תוך 90 ימים מיום התאונה, או תוך 90 ימים מהיום שחדלה להתקיים הסיבה שמנעה מן המערער את הגשת התביעה במועד. לטענת המוסד לא עמד המערער בתנאים אלה.   6. בתביעה שהגיש המערער לבית הדין האזורי בתל אביב (בל 4389/00; השופטת ורדה סמט כדן יחיד) טען המערער, בין השאר, שהזכות לקבלת דמי תאונה קמה לו רק עם ביצוע הניתוח בתאריך 4.8.1999 ועם סיום תקופת אובדן כושר התפקוד בתאריך 31.12.1999. קודם למועד זה לא היה המערער זכאי להגיש את התביעה, משום שבאותה עת טרם איבד את כושר התפקוד שלו, נתון שהוא תנאי חיוני מקדמי להגשת התביעה.   7. בית הדין האזורי לא קיבל טיעון זה של המערער ודחה את התביעה, כשהוא מנמק את דחיית התביעה, בין השאר, במילים הבאות:   "לא ייתכן להניח כי כוונת המחוקק בסעיף 157 לעיל הייתה מתן ארכה להגשת תביעה בנסיבות אותן ציין התובע וסבורה אני כי כוונת המחוקק בסעיף זה הייתה מתן ארכה לתובעים אשר נמנע מהם להגיש תביעתם למשל מחמת מצב בריאותי לקוי כגון: חוסר הכרה, אירוע מוחי, אשפוז ממושך בבית החולים וכיו"ב. כמו כן, אין זה מן ההגיון לקבל טענת התובע, שכן אם במועד התאונה לא הייתה לתובע כל עילה להגשת התביעה כנטען על ידו, תמוה כי לאחר חלוף של שנתיים 'נוצרה' העילה כאמור".   8. בערעור, שהגיש המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי, טען המערער בתמצית את הטענות הבאות:   א. טענת שיהוי כשלעצמה אין בה כדי לדחות תביעה, אלא על המוסד להראות, כי השיהוי היה מהגורמים שהפריעו לו לחקור את אמיתותן של העובדות. המוסד לא הוכיח שאלה פני הדברים.   ב. תביעתו של המערער הוגשה במועד, משום שעילת התביעה קמה לו רק החל ממועד תחילת אובדן כושר התפקוד ביום 4.8.1999 וכלה בסיומה ביום 31.12.1999.   ג. המוסד לא הכחיש בכתב ההגנה את טענות המערער בסעיפים 5 - 8 לכתב התביעה ובכללן הטענה שהתביעה הוגשה במועד. בנסיבות אלה רואים את המוסד כמודה בטענות אלה, והפועל היוצא ממסקנה זו הוא, שדין הערעור להתקבל.   ד. אובדן כושר התפקוד הוא אחד משלושת התנאים המצטברים, שבהתקיימם יחד יוצרים את הזכות להגשת תביעה לקבלת דמי תאונה. בנסיבות הקיימות, כל עוד לא איבד המערער את כושר תפקודו, לא זכאי היה להגיש את התביעה לקבלת דמי תאונה.   ה. על פי לשון ותכלית סעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), אובדן כושר התפקוד אינו צריך להיות מידי או בסמוך לאירוע התאונתי, אלא הדרישה היא לקשר סיבתי בין האירוע התאונתי לאובדן כושר התפקוד.   ו. במקרה הנוכחי, אין מחלוקת, שאובדן כושר התפקוד הוא תוצאה של האירוע התאונתי, ולכן מתחיל מרוץ הזמן להגשת התביעה ממועד זה של תחילת אובדן כושר התפקוד, ומדי יום ביומו באופן מתמשך כל עוד לא חזר למערער כושר תפקודו.   ז. התביעה לדמי תאונה צריכה להסתמך על מסמכים רפואיים המעידים על אובדן כושר התפקוד, ואלה יכלו להינתן רק ממועד ביצוע הניתוח.     9. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי.   10. אנו סוברים, כי דין הערעור להתקבל מנימוקי המערער שנטענו יפה ובבהירות, דבר דבור על אופניו.   11. התשתית העובדתית מושא המחלוקת המשפטית בערעור זה אינה שנויה במחלוקת. נתון זה מסייע להגיע למסקנה אליה הגענו בערעור זה.   12. אכן, במקרה הנוכחי האירוע התאונתי ואובדן כושר התפקיד התרחשו במועדים שונים הרחוקים זה מזה בלמעלה משנתיים, אך נתון זה לא צריך להביא לדחיית התביעה בנימוק של שיהוי בהגשתה, משום שלשונו הברורה של סעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי ותכליתו, צריכות להוביל למסקנה אחרת.   13. א. סעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "בפרק זה - 'מבוטח' - תושב ישראל שמלאו לו 18 שנים, וטרם הגיע לגיל פרישה; 'תאונה' - אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאבדן כושר התפקוד; 'אובדן כושר התפקוד' - לפי כללים ומבחנים שיקבע השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, לכל המבוטחים או לסוגים מהם".   ב. אובדן כושר התפקוד לעניין הגדרת "תאונה" בסעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי, מוגדר בתקנה 1(1) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות), התשמ"א-1981 לגבי מבוטח שהוא "עובד עצמאי" כדלקמן: "אינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת". במקרה דנן, המערער הצהיר בערעור, שהיה בעת האירוע התאונתי "עובד עצמאי". ג. בחינת הגדרת המונח "תאונה" בסעיף 150 לפרק ו' לחוק הביטוח הלאומי, שעניינו "ביטוח נפגעי תאונות", מביא למסקנה שהגדרה זו כוללת שלושה תנאים מצטברים:   אירוע פתאומי; חבלה פיזית עקב גורם חיצוני; אובדן כושר התפקוד כתוצאה מאותה חבלה פיזית.ב   ד. במקרה הנוכחי, בתאריך 7.5.1997, מועד בו התרחש האירוע התאונתי, התקיימו לגבי המערער רק שניים מתנאי הגדרת "תאונה", המפורטים בסעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי, אך לא התקיים לגביו התנאי השלישי - תנאי זה התקיים רק עם ביצוע הניתוח בתאריך 4.8.1999 במועד בו החלה תקופת אובדן כושר התפקוד.   ה. יש לציין, שעד למועד זה לא יכול היה המערער לצרף אישור רפואי על אובדן כושר התפקוד כמצוות תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח-1998 משום שעד למועד זה לא איבד המערער את כושר תפקודו.   ו. יוצא איפוא, שעילת התביעה לתשלום דמי תאונה הבשילה במקרה הנוכחי רק במועד זה, ולכן עד למועד זה לא החל מרוץ תקופת 90 ימי השיהוי הקבוע בסעיף 157 לחוק הביטוח הלאומי.   ז. את האמור בסעיף 157 לחוק הביטוח הלאומי לפיו, תביעה לגמלה לפי פרק ו' לחוק הביטוח הלאומי יש להגיש תוך 90 ימים מיום התאונה, יש לפרש כמכוון ל-90 הימים שנמנים מיום שנתמלאו כל תנאי הגדרת "תאונה" בסעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי הכוללת גם את תנאי אובדן כושר התפקוד. הגדרה זו התמלאה רק ביום 4.8.1999.   14. א. הן המוסד והן בית הדין האזורי סברו, שאין זה סביר שתכלית החקיקה "סובלת" פרשנות, לפיה ניתן להמתין עד בלי גבול בין מועד האירוע התאונתי ובין מועד בו החלה תקופת אובדן כושר התפקוד.   ב. אנו סבורים אחרת, מטעמים אלה:   1. בלשון סעיף 150 לא תמצא מילה וחצי מילה המעידה על כך שאובדן כושר התפקוד צריך להתרחש מיד או בסמוך לאירוע התאונתי.   2. הד לאפשרות תוצאת גילוי האירוע התאונתי במועד מאוחר מהתרחשותו, מצוי בסעיף 151(ב) לחוק הביטוח הלאומי שזו לשונו:   "(ב) הזכות לדמי תאונה לפי סעיף זה מותנית בכך שהמבוטח נבדק בדיקה רפואית תוך 72 שעות משעת התאונה, ואם המוסד אישר שתוצאות התאונה יכול שנתגלו לראשונה לאחר 72 השעות האמורות - תוך שבועיים מיום התאונה".   3. בידיעת הדיינים, שמקורה בתיקים לא מעטים של העוברים תחת ידם, אפשר גם אפשר שהכאב, המחלה, או אובדן כושר התפקוד מתגלים במועד מאוחר יותר מהמועד בו התרחש האירוע התאונתי. במקרים מעין אלה מתעוררת שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי, ובין המחלה או אובדן כושר התפקוד המתגלים מאוחר יותר, ולכן לצורך קשר סיבתי זה מסתייע בית הדין במומחים רפואיים המתמנים על ידו.   4. במקרה הנוכחי אין מחלוקת, כי קיים קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לאובדן כושר התפקוד שהתגלה מאוחר יותר, ולכן יש למנות את 90 הימים שבסעיף 157 לחוק הביטוח הלאומי רק מיום 4.8.1999.   15. ב"כ המוסד טען, כי גם אם נראה את יום הניתוח כמועד תחילת אובדן כושר התפקוד, הרי 90 הימים שלאחריו הסתיימו כבר ביום 2.11.1999, בעוד שהמערער הגיש את תביעתו למוסד רק ביום 21.2.00.   16. על טענה זו של ב"כ המוסד השיב המערער שתי תשובות:   א. את מרוץ 90 הימים יש למנות מהיום האחרון שבתקופת אובדן כושר התפקוד, המוקצבים בסעיף 157 לחוק הביטוח הלאומי להגשת תביעה למוסד, דהיינו מיום 31.12.1999.   ב. את אובדן כושר התפקוד יש לראות כסיבה שמנעה מהמערער את הגשת התביעה במועד. רק משנסתיימה תקופת אובדן כושר התפקוד ביום 31.12.199 חדלה להתקיים הסיבה שמנעה מן המערער להגיש את תביעתו במועד.   על פי טיעון זה, לא אחר המערער בהגשת תביעתו.   17. אנו סוברים, שאת תקופת 90 הימים המוקצבים בסעיף 157 לחוק הביטוח הלאומי להגשת התביעה, יש למנות מלכתחילה מיום הניתוח 4.9.1999, אולם מאחר וטענת המערער, לפיה נמנעה ממנו האפשרות להגיש את התביעה במועד, כל עוד לא חלפה תקופת אובדן כושר התפקוד, לא נסתרה, המסקנה המשפטית היא שתביעת המערער הוגשה במועד.   18. לא נעלם מעינינו, כי בנ/3 תרץ המערער את האיחור בהגשת התביעה, בטיפול באביו שעבר אירוע מוחי. גם בחקירתו הנגדית דבק המערער בגירסה זו. יחד עם זה ניתן ליישב סתירה זו בכך, שנ/3 נכתב בטרם הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי, בה טען, כי עילת התביעה נולדה רק עם אובדן כושר התפקוד, ובטרם גרס בתצהירו (סעיף 6.3 לתצהיר), כי בתקופת אובדן כושר התפקוד נמנעה ממנו האפשרות להגיש את התביעה. על גירסה זו שבתצהירו לא נחקר המערער, ולכן יש לראותה כמוכחת.   19. לא למותר לציין, כי טענת "שיהוי", המגבילה את זכות התביעה, רק משום השיהוי בהגשתה, ולא מסיבות שבגופו של עניין, יש לפרש בצמצום, בעיקר במקרים, בהם אין קשיים בהוכחת התביעה מחמת חלוף הזמן.   20. מסקנת הדברים היא, כי מבחינה משפטית הוכח שתביעת המערער הוגשה במועד.   21. לאור האמור לעיל הערעור מתקבל.   המוסד ישלם למשיב הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.  קרערצועה צולבתדיני ספורטכדורסל