פציעה בגלל דחיפה במשחק כדורגל

1. המערער יליד 1955, התגייס למשטרת ישראל בשנת 1983, לאחר שירות צבאי. במהלך שירותו במשטרת ישראל, בשנת 1992 במהלך משחק אמון כדורגל נדחף מאחור וטען לפגיעה בצוואר. 2. בשלב ערעור בפני בית משפט לערעור שליד בית משפט השלום, הגיעו הצדדים לפשרה לפיה תוכר הפגיעה כנכות מוכרת. למערער נקבעה נכות בדרגה של 10% בגין מצב אחרי חבלה בעמוד שדרה צווארי עם הגבלה קלה בתנועות. ערעור על החלטה זו, נדחה. 3. בשנת 2009 פנה המערער בבקשה להכרה של החמרה במצבו. ועדה רפואית מחוזית מיום 9.12.09 דנה בטענותיו, בדקה אותו, עיינה בבדיקות הרפואיות שהיו בפניה וציינה: "קיימת הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צוואר, אין דלדול שרירים בגבה עליונה שמאלית, אין קיבוץ שרירים של עורף, תנועות כתף שמאל חופשיות... בשיחה עם הנבדק הוא מסרב בכל תוקף לביצוע בדיקת EMG על כן לא ניתן להתייחס באופן אובייקטיבי לתלונותיו על הפרעות תחושתיות ביד שמאל". הוועדה המחוזית קבעה שאין החמרה במצבו. 4. המערער ערער לוועדה רפואית עליונה וצירף חוות דעת של מומחה מטעמו, ד"ר פוקס, מיום 16.3.10. המומחה המליץ על דרגת נכות של 20% בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה צווארי. 5. ועדה רפואית עליונה התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 5.1.11. הוועדה שמעה את טענות בא-כוחו של המערער לרבות הטענה כי ועדה מחוזית לא התייחסה לבדיקות MRI ו-CT. הוועדה שמעה את תלונות הנכה. הוועדה בדקה את הנכה וקבעה: "בבדיקה מניע את הצוואר לכל הכיוונים עם הגבלה קלה. גם בעת בדיקת המסמכים בתיק ישנו כיפוף לפנים כמעט מקסימאלי של הצוואר. כוח תקין. החזרים תקנים ללא החזרים פתולוגים...". הוועדה התייחסה לבדיקת MRI שם נראה בלט דיסק מרכזי שמאלי ב-C4-5 וכן בלט דפוזי ב-C5-6. נרשם: "לא נעשהEMG היות והחולה מסרב לבצע את הבדיקה", וצויין כי EMG משנת 1993 שנעשה עקב תלונות של רדימות יד שמאל, היה תקין. הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר פוקס וציינה כי איננה מתרשמת בבדיקתה מהגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה צווארי, כפי שמצא ד"ר פוקס. לעניין הטענה לפגיעה רדיקולרית ציינה הוועדה כי בהתחשב בתלונות דומות בשנת 1993 ובכך שלא ניתן לבצע בדיקת EMG עקב סירוב החולה, לא ניתן להתייחס לבעיה רדיקולרית חדשה. 6. כתב הערעור מציין כי המערער לא נשאל על ידי הוועדה אם הוא מסרב לבצע בדיקת EMG, מעלה טענה כי השוואות בדיקת MRI (שנת 2009 לעומת 2003) מלמד על קיומה של החמרה. טוען כי למערער הגבלה בינונית בתנועות הצוואר וחולק על אופן בדיקת המערער כפי שמדווח בפרוטוקול. 7. המשיב מטעמו טוען, כי בוועדה מחוזית נרשם בצורה מפורשת כי המערער מסרב בכל תוקף לבדיקת EMG ולמרות זאת, לא נטען על ידי ב"כ המערער או על ידי המערער עצמו בפני ועדה רפואית עליונה שהוא מוכן לבצע את הבדיקה. עוד טוען המשיב כי מדובר בנושא רפואי מקצועי לעניין קביעת דרגת הנכות וכי אין חובה על הוועדה לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם המערער. 8. אקצר ואציין, כי אכן עולה שהערעור בעניין זה הינו על קביעה רפואית של הוועדה הרפואית העליונה. האופן שבו הוועדה נותנת משקל לממצאים כאלה ואחרים בין קליניים ובין דימותיים, נמצאת במסגרת שיקול הדעת המקצועי של הוועדה. מתוך הכתוב בפרוטוקול עולה כי המערער דיווח שהפסיק בדיקת EMG שהוא יזם בשל הקושי והכאב בבדיקה. המערער לא טען בפני ועדה רפואית עליונה שהוא מוכן לבצע בדיקה כזאת, על אף שבפרוטוקול ועדה מחוזית נרשם סירובו המוחלט. מכל מקום, גם היום לא חסומה הדרך בפני המערער לבצע בדיקת EMG או כל בדיקה אחרת שיש בה ללמד על החמרה בנכותו ולפנות בהתאם לקצין התגמולים, וזאת בכפוף לדין. וכן מתוך רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". 9. אומנם, המומחה מטעם המערער התרשם מקיומה של מגבלה בינונית בתנועות הצוואר, אך רופאי הוועדה התרשמו ממגלבה קלה בלבד. אין חובה על הוועדה לקבל חוות דעת מומחה המערער. וראו לעניין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". 10. למעשה, משיג המערער על דרגת הנכות שנקבעה לו אם קלה מגבלתו או בינונית. וראו לעניין זה רע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית העליונה (13/3/07) כדלקמן: "המבקש משיג על אחוזי הנכות שקבעה הועדה, אך "עניינים אלה הם בסמכות בלעדית של הועדות הרפואיות שבידן הסמכות וברשותן הידע להעריך את מצבו הרפואי של נכה ולקבוע אחוזי נכות לפי המבחנים הקבועים בתקנות הנכים" (רע"א 2336/02 ואנונו נ' קצין התגמולים (טרם פורסם) (השופטת שטרסברג - כהן)). סעיף 12(א)א' לחוק הנכים מגביל את אפשרות הערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הועדה לנקודה משפטית בלבד - ובענייננו הנושא המשפטי שולי לאמיתו (ראו רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(1) 649,655 (השופטת דורנר);רע"א 6540/04 שיבלי מוקטרן נ' קצין התגמולים (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה))." 11. בנסיבות אלו, הערעור נדחה. 12. אין צו להוצאות. 13. התיק הרפואי מוחזר לידי ב"כ המשיב במעמד הדיון.   דיני ספורטכדורגל