טענת רשלנות כונס נכסים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא טענת רשלנות נגד כונס נכסים בהוצאה לפועל: 1. עניינן של שתי התביעות הנשמעות במאוחד לפניי נסוב סביב פעולות שנעשו לגביית כספים מהתובע בגין חובות לפורת תנורים וציוד בע"מ (להלן: "פורת") ושני תאגידים נוספים: לטענת התובע בת.א. 1646/09, כונסי הנכסים שמונו בזמנו לצורך תפיסת ציוד ומכירתו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל התרשלו בתפקידם, לקו בהפרעת אמונים ואי סדרים בפעולות הכינוס. התביעה אף הוגשה כנגד פורת, אשר בשמה פעלו כונסי הנכסים. סכום תביעה זו הועמד על סך 316,576 ₪. פורת מבחינתה נקטה אף היא בתביעה בסדר דין מהיר בת.א. 27180-03-11 וזאת כנגד כונסי הנכסים. לטענתה, כונסי הנכסים מכרו את הציוד שנתפס מבלי ליידע אותה. יתר על כן, פורת לא קיבלה תמורה כלשהיא מתוך הציוד שנמכר, הגם שהם התחייבו להעביר לפורת סך 10,000 ₪ שהיו מצויים בקופת בית המשפט. מכאן תביעתה, שסכומה הועמד על סך 44,750 ₪. טענות התובע: 2. בתאריך 8.3.98 מונו הנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים") ככונסי נכסים במסגרת תיק הוצאה לפועל 22-01209-97-0. במסגרת זו ביצעו פעולות לגביית חוב לזכותה של פורת, בשנים 1998-1999. 3. בתחילה, צו הכינוס ניתן לגבי שלוש מכונות אריזה, מיקסר 40 ליטר וארבע מכונות לרידוד פיתות. בתאריך 2.4.98 הורחב צו הכינוס גם לגבי תנור לאפיית פיתות ומכונה לעשיית כדורים מבצק. 4. על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל, היה על הנתבעים לאחסן את הציוד במחסן מורשה. הציוד נתפס, אך לא אוחסן במחסן מורשה, אלא במסעדה "שירלי על הים". בנסיבות אלה פעלו הנתבעים שלא כדין, מקום בו דרשו החזר הוצאות אחסון במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. 5. הטובין שנתפסו הוערכו בחסר עלי ידי שמאי שפעל מטעם הנתבעים. 6. הנתבעים פעלו למכירת הטובין שנתפסו, באופן לקוי במובן זה שלא פרסמו מודעות בעיתונים יומיים למכירת הציוד. הנתבעים לא שלחו לתובע הודעה על עצם ביצוע הפעולות למכירת הטובין ובכך מנעו ממנו את זכותו לרכוש מהם את הטובין בחזרה. 7. בסופו של דבר, בתאריך 1.3.99 הודיעו הנתבעים על מכירת הטובין נשוא צו הכינוס בתמורה לסך 15,000 ₪ בלבד. סכום זה הינו סכום נמוך באופן משמעותי מערכם של הטובין, אשר מוערך על ידי התובע במאות אלפי שקלים, על פי חשבוניות שהונפקו בגין רכישת הציוד. 8. כתוצאה מהתרשלותם של הנתבעים, נגרם לתובע נזק בהיקף שווים הנכון של הטובין בסך 316,576 ₪. טענות הנתבעים: 9. התובע הפר הסכם פשרה שנערך עמו וקיבל תוקף של פסק דין, במובן זה שהבריח ציוד שנרכש בזמנו ולא שולם: צו ראשון של כינוס נכסים לגבי ציוד למאפייה ולקונדיטוריה ניתן על ידי כבוד השופטת ברקאי, ששימשה באותה תקופה שופטת תורנית בבית משפט השלום באשקלון. לאחר שנתפסו המיטלטלין הגיש התובע בקשה להחזרת הציוד, על מנת שיוכל להפעיל את בית העסק שלו. בהסכמת הצדדים הציוד הוחזר, אולם נרשם עיקול על הציוד. התובע עשה שימוש בציוד בבית מאפה שפתח עוד בחודש נובמבר 1997. במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, התחייב התובע לשלם סך 126,000 ₪. למרות התחייבותו, התובע לא פרע את הסכומים. יתר על כן, התברר שהתובע הפר את צו העיקול והבריח את הציוד ממקום אחד לאחר. על רקע זאת, ננקטו כנגד התובע הליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט. רק לאחר שהתובע נאסר ורק לאחר שנשכר חוקר לצורך איתור הציוד, הוא אותר בחלקו כשהוא מצוי על גבי משאית ועומד למכירה ב"שוק הפשפשים" בחיפה. 10. על רקע זאת הוגשה בקשה על ידי הנתבעים לתפיסת הציוד. בית המשפט אישר את התפיסה והציוד אכן נתפס ואוחסן. לאחר שהציוד נתפס הוגשה בקשה ללשכת ההוצאה לפועל והנתבעים נתמנו לכונסי נכסים לשם מכירתו של הציוד. 11. שמאי שנשכר לצורך הערכת הציוד קבע שערכו כ- 27,000 ₪. הערכה זו הייתה סבירה, בהתחשב בכך שמדובר בציוד שהוברח ממקום למקום ונגרמו לו נזקים. יתר על כן, רק חלק מהציוד נתפס ונמכר. 12. על כן, דין התביעה להידחות לנוכח פעולות ההברחה שביצע התובע לגבי הציוד שעוקל, ואף בהתחשב בכך שגם התובע אינו מציין כי מדובר בכלל הציוד אלא מדובר בחלקו בלבד. 13. ההודעה על הליך מכירת הציוד נשלחה לתובע במכתב נושא תאריך 16.8.98. גם חוות הדעת השמאי הומצאה לתובע, כפי שעולה מהחלטות ראש ההוצאה לפועל שדנה בהליך המכירה. גם הפרסומים בוצעו כנדרש. בנסיבות אלה, פעלו הנתבעים כראוי ואכן לא נמצא כל פגם בפעילותם, דבר שאף נקבע בהחלטת ראש ההוצאה לפועל ואף בבקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה אל בית המשפט המחוזי בבאר שבע. 14. לעניין תביעתה של פורת, השיבו הנתבעים כי נחתם עמה הסכם פשרה הממצה את כל טענות הצדדים זה כנגד זה. עובר לחתימת הסכם הפשרה היה ידוע לצדדים דבר קיומו של הפיקדון בסך 12,000 ₪. סכום זה הופקד על ידי התובע בקופת הכינוס כנגד מתן אפשרות לתובע למכור בעצמו חלק מהציוד. מר פורת היה מעורב באופן אישי בהערכת הפיקדון ולא יכולה להישמע ממנו הטענה, כאילו נודע לו רק במהלך ההליכים דבר קיומו של הפיקדון. טענות פורת: 15. הציוד שנתפס על ידי הנתבעים נשאר בידם, כאשר פורת לא עודכנה על המתרחש. יתר על כן, במסגרת הליכי הכינוס לא הגיעה כל תמורה לידי פורת. על כן, נקטה פורת בת.א. 1646/09 בהודעה לצד שלישי כנגד כונסי הנכסים. 16. הנתבעים מהווים נאמנים והפרו את חובתם כנאמנים שעה שטענו שהכספים הועברו לפורת. כונסי הנכסים מכרו את הציוד שנתפס מבלי ליידע אותה. מעיון בקבלות שנמסרו לעיונה של פורת ניתן להבחין כי 12,000 ₪ אשר נתקבלו בידי הנתבעים הופקדו בחשבון פיקדון ועל כן לפורת הזכות לקבלם. מכאן תביעתה, שסכומה הועמד על סך 44,750 ₪. 17. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים: מטעם התובעים- התובע, השמאי מר סגיב אהוד. מטעם הנתבע- עו"ד יחיא תמיר, מצד פורת - מר פורת אמנון. דיון והכרעה: 18. ראשיתה של המחלוקת דנן בתביעה אזרחית 4026/96 (בבית משפט השלום באשקלון) שניהלו פורת, פרוידנטל א. מכונות בע"מ ומפעלי יעגום בע"מ כנגד התובע דנן ואחד נוסף - פנחס אלל. התביעה ננקטה בגין אספקת ציוד למאפייה וקונדיטוריה. תמורת הציוד שולמה באמצעות שיקים של מר אלל, שלא התגונן בפני התביעה. מאחר שהציוד סופק לאלל אך השיקים לא נפרעו ומקום העסק של אלל נחזה כנטוש, החלו המוכרות בבדיקה וחקירה. אז התגלה שחלק מהציוד נמצא בחזקתו של התובע בקונדיטוריית "טיב" במושב בני עייש. משם הועבר הציוד לחנות אחרת של התובע בקריית מלאכי ב"שוקניון" [נספח א-1 לנ/1; ס' 2 לנ/1]. 19. המוכרות התלוננו במשטרה בדבר ההונאה. לגרסת הנתבעים, במסגרת החקירה במשטרה טען התובע שרכש את הציוד בתמורה לסך 316,000 ₪ ששולמו לאלל במזומן. לאחר מכן התובע הציג קבלות שמעידות כי רק חלקה של התמורה בגין הציוד שולמה במזומן (50,000 ₪) אך מרביתה שולמה באמצעות שיקים לאלל, שפעל תחת שם העסק "קונדיטוריה עדן" [נספח ז' לת/1]. התובע אף הציג הסכם מכר לציוד בו פורט ערכם של הפריטים [נספח ו/1 לת/1]. 20. לנוכח המחלוקת בדבר הבעלות על הציוד כמו גם החוב הכספי, פעלו המוכרות באמצעות הנתבעים לגביית החוב. המוכרות הטילו עיקולים על הציוד ובתאריך 25.12.96 נתפס הציוד על ידי הנתבעים שמונו ככונסי נכסים לתפיסת הציוד. הציוד נתפס בחנות 50 ב"שוקניון" בקריית מלאכי. 21. על פי דו"ח כונס הנכסים כתוארו דאז, עו"ד יוספי, נתפסו ואוחסנו 15 פרטי ציוד: נפת קמח חשמלית; מנוע מכונת לישה; 5 מכונות רידוד לפיתות; קומפרסור קטן; 3 מכונות לאריזת קופסאות בניילון; מכונה לגלגול בצק לחמניות; מיקסר הונגרי 60 ליטר; מיקסר קטן; תנור פיתות; מכשיר חשמלי לטיגון; מקרר שתי דלתות; מכונת לעשיית כדורי בצק; מאזניים אלקטרוניות; קופה רושמת ומטען [דו"ח הכונס צורף כחלק מנספח א' לת/1]. 22. על רקע התפיסה, נערך דיון בתאריך 22.1.97 לפני סגן הנשיא, כבוד השופט דננברג. באותו דיון הוסכם שהציוד יוחזר לחזקת התובע, תוך מתן צו מניעה האוסר על התובע לבצע דיספוזיציה בציוד, למעט החזרתו לשימוש התובע בחנויות מס' 50 ו - 30 בשוקניון, זאת עד מתן פסק דין סופי בתביעה. כן הוטל עוקל ברישום על הציוד להבטחת תשלום פסק הדין בתביעה [ההחלטה מיום 22.1.97 צורפה כנספח ב' לת/1]. 23. בחודש ספטמבר 2007 הודיע התובע לבית המשפט שהוא מעביר את הציוד לבניין שערי העיר בקריית מלאכי. בהמשך להודעה זו נערכה ישיבת קדם משפט, בתאריך 18.9.97, בה יושבה התביעה כדלקמן: א. התובע הופטר מהשיקים שמסר לאלל בגין הציוד בסך 150,000 ₪. ב. התובע התחייב לשלם למוכרות סך 126,000 ₪ בתוך 21 ימים. ג. העיקול שהוטל על הציוד אושר, אולם המוכרות לא תוכלנה לעשות בו שימוש, אלא אם חלף המועד לתשלום סכום פסק הדין והוא לא שולם. [פסק הדין והסדר הפשרה צורפו כחלק מנספח א' לנ/1]. 24. למרות הרצון הטוב, ביצוע הסדר הפשרה נקלע לקשיים. על כן נקטו המוכרות בהליכי ביזיון בית משפט [נספח א' לת/1]. כעולה מהבקשה, התובע לא שילם את סכום פסק הדין והבריח חלק מהציוד. על פי תצהיר של מר וולברג שהציג עצמו כנציג של פורת, הוברחו שתי מכונות רידוד בצק ושלוש מכונות אריזה בניילון. להערכת וולברג, שווין של המוצרים שהועלמו הוא כ - 30,000 ₪. 25. על יסוד בקשה זו, נערך דיון לפני סגן הנשיא, כבוד השופט נחמיאס, זאת בתאריך 14.12.97 [נספח ד' לת/1]. כעולה מפרוטוקול הדיון, הודה התובע בהוצאת הציוד מבית העסק ואחסנתו במחסן במושב שלווה [עמ' 2-3 לפר' הדיון]. בנסיבות אלה הורה השופט נחמיאס על מאסרו של התובע, אלא אם יסייע לעו"ד יוספי לאתר את הציוד. בתאריך 16.12.97, עת היה התובע אסוּר, נתקיים דיון נוסף בהליכי בזיון בית המשפט. באותו שלב טרם אותר הציוד. בדיון נוסף שנערך בתאריך 4.2.99 באותו עניין, היה התובע משוחרר ממאסר. כעולה מפרוטוקול הדיון, הודה התובע כי חלק מהציוד נתפס אצל אח של חבר ומספר פריטים הועברו למר וולברג [עמ' 5 לפר' הדיון נספח כ' לת/1]. 26. התובע בעדותו לפניי, אישר שהציוד נתפס שעה שהוא היה נתון במאסר בגין הליכי בזיון בית משפט. הליכי המאסר ננקטו כנגדו מאחר שלא רצה למסור את הציוד לכונס הנכסים [פר' עמ' 26 ש' 8]. בהמשך עדותו ציין התובע שהציוד לא היה במושב שלווה: "...שהציוד לא היה מצוי במושב שלווה. אני מודה ומתוודה ששיקרתי אז כי לא הייתי מוכן לתת את העסק שרק הקמתי." [פר' עמ' 27 ש' 4-5] 27. כאמור, התובע הודה שהציוד נתפס עת היה במאסר. לדבריו, לאחר שהשתחרר מהמאסר נוכח שהחנות נותרה ריקה מציוד למעט תנור גדול. תנור זה נמכר, בהסכמת הכונס, בתמורה לסך 12,000 ₪ [נספח ח/2 לת/1]. התובע הדגיש כי עד שנאסר היה העסק פעיל [פר' עמ' 30 ש' 23-25; פר' עמ' 31 ש' 3-5]. 28. העולה מדברי התובע, כפי שתועדו בפרוטוקול בית המשפט, שהציוד עבר טלטלות רבות. כך, הציוד הועבר כארבע פעמים לפחות בטרם נתפס. מעבר לכך, הציוד שימש למאפייה שהפעיל התובע. כעולה מהודאת התובע, הוא לא שיתף פעולה (על דרך ההמעטה) עם כונס הנכסים ועם הוראות בית המשפט. בסופו של יום, רק חלק מהציוד אותר ונתפס על ידי כונס הנכסים. 29. לגרסת הנתבעים, שלא נסתרה, רק בחודש פברואר 1998 אותר הציוד כשהוא מצוי על גבי משאית ומיועד למכירה ב"שוק הפשפשים". ברי שהציוד שנתפס לאחר אירועים אלה לא היה במצב "חדש" וממילא לא כלל את כל הציוד שנרכש על ידי התובע אלא רק חלק ממנו. 30. לצורך ביצוע הליכי מכירת הציוד שכרו הנתבעים את שירותיו של משרד השמאים "סגיב ושות'". בהקשר זה הוצגה לפניי השומה המקורית נושאת תאריך 6.7.1998 [מוצג נ/4]. על פי הדו"ח, הערכת הציוד בוצע בתאריכים 8.6.98 ו- 10.6.98 והתייחסה לפרטי הציוד הבאים: פְּרֶס לחיתוך בצק - 1,200 ש"ח; מערבל 60 ליטר תוצרת הונג-קונג - 8,000 ש"ח, שלוש מכונות אריזה - 8,100 ₪; ארבעה מותחני בצק - 8,000 ₪; תנור שרשרת לאפיית פיתות - 2,000 ₪. השמאי שבצע את ההערכה הסביר שהפריטים נמצאו "שרוטים, משומשים, בחלקה מדגמים מיושנים וחסרי חלקים, לפיכך הערכתנו נקבעה בהתאם". 31. מר סגיב, מנהל חברת השמאות, זומן להיחקר על השומה. אולם, כעולה מחקירתו הנגדית, השומה לא נערכה על ידו והוא לא סייע בעדותו לפניי בכל הסבר או מידע [ראו לדוגמא פר' עמ' 20 ש' 6]. 32. התובע שהתייחס בעדותו לדו"ח השמאות ציין, ש"כל הנכסים לא נמצאים כאן....אף לא אחד" [פר' עמ' 28 ש' 21-22]. 33. מנגד, מר פורת הודה שהיה נוכח בעת ביצוע הערכת השמאי ואף זיהה עצמו מצולם בתמונות השמאי [פר' עמ' 63 ש' 3-5]. מר פורת זיהה חלק מהציוד ככזה שיוצר על ידי המוכרות, לצד ציוד אחר שלא יוצר על ידי פורת [פר' עמ' 65 ש' 8-30]. יחד עם זאת, מר פורת בעדותו הדגיש שהערכת השמאי אינה סבירה. לדבריו רק הפְּרֶס צריך להיות מתומחר בסך 24,000 ₪, כמשופץ [פר' עמ' 62 ש' 10-11]. בהמשך עדותו ציין שהלין לפני הנתבעים כיצד ציוד ששווה 80,000 ₪ נמכר בתמורה ל - 15,000 ₪ [פר' עמ' 67 ש' 14-16]. 34. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור שלא אוכל לקבל את עמדת התובע בדבר הערכת הציוד בחסר, זאת מעיקרי הטעמים הבאים: ראשית, התובע לא נכח בעת תפיסת הציוד. על פי עדותו לפניי הוא היה נתון במאסר בעת שהציוד נתפס. הלכה למעשה לתובע אין ידיעה ממקור ראשון איזה ציוד נתפס על ידי כונס הנכסים ובאיזה מצב היה הציוד. יתר על כן, גרסתו הבסיסית הינה שהציוד שנתפס אינו הציוד שרכש, אלא "נכסים שונים וזולים עשרות מונים מן הנכסים התפוסים נשוא צו כינוס הנכסים" [ס' 11(ב) סיפא לת/1]. שנית, הראיה העצמאית היחידה שעומדת לפניי בהקשר להיקף הציוד שנתפס וכמותו היא השמאות שנערכה [מוצג נ/4]. ראייה זו, שנערכה בזמן אמת ומלווה בתמונות צבעוניות של פריטי הציוד שנתפס, מתיישבת עם עדות עו"ד יחיא לפיה רק פברואר 1998 אותר הציוד כשהוא מצוי על גבי משאית ומיועד למכירה ב"שוק הפשפשים". חיזוק ראייתי נוסף לכך שהציוד אותר בחלקו בעיר חיפה הוא, מכתבו של מר פורת. במכתב זה הודה מר פורת בכתב ידו לעו"ד יוספי (כתוארו דאז): "אני הייתי ביום הוצאת הציוד מבית מסחר פנחס בחיפה. אני מודה לך על כל הצעדים שעשיתה עד היום ואני מבין שזה לא מיבצע קל". [מוצג נ/5, השגיאות במקור - א.ש., וכן ראו פר' עמ' 66 ש' 19-22]. בנסיבות אלה, ברי שהציוד שנתפס אינו כולל את כל הציוד נשוא ההסכם בין התובע למר אלל, אלא רק חלק ממנו, כפי שאף זוהה על ידי מר פורת בעדותו לפניי [פר' עמ' 65 ש' 23-30]. שלישית, אני מתקשה לקבל את הערכתו של מר פורת, לפיה מדובר בציוד רב ערך. בהקשר זה התרשמתי שהשנים שחלפו הקהו מאוד-מאוד את זכרונו של מר פורת. כך, לגבי האירוע של תפיסת הציוד בחיפה טען בעדותו שהתובע נכח במקום [פר' עמ' 66 ש' 21] בשעה שהתובע אישר כי שהה במאסר; כך, טען בתצהירו שלא ידע כלל על כינוס הנכסים, הערכת השמאי והמכירה [ס' 41-43 ל-נ/3], אך בה בעת זיהה עצמו מצולם באחת התמונות של השמאות עומד על יד הציוד [פר' עמ' 36 ש' 3-5; פר' עמ' 65 ש' 1]. רביעית, הציוד שנתפס ונזכר בהערכת השמאי לא היה ציוד חדש. מתוך העדויות שנשמעו לפניי עולה שמדובר בציוד שנויד כמה וכמה פעמים (מאלל - למאפיית התובע במושב בני עייש - ל"שוקניון" בקריית מלאכי - למתחם מסחרי "שערי העיר" בקריית מלאכי - לבית המסחר בחיפה). לכך יש להוסיף שהציוד שימש למאפייה פעילה במשך כשנה מעת רכישתו מאלל. בנסיבות אלה, הציוד שהוערך היה חסר, משומש, וספק רב אם היה כלל ב"מצב עבודה". 35. התובע בתצהירו העלה טענה לחוסרים בציוד בתקופה שבין חודשים מרץ-אפריל 1998 ועד למועד מכירתו בהליכי ההוצאה לפועל. בהקשר זה יש להביא בחשבון שהתובע הוא שסירב לגלות היכן אוחסן הציוד ומה עלה בגורלו, שהרי זה היה הרקע למאסרו בגין אי ציות להחלטת בית המשפט. הדברים אף עלו במפורש בהחלטת כבוד השופט נחמיאס, שם הבהיר השופט שהתובע "שוחרר בטעות" ממאסר בגין אי ציות להוראת בית המשפט וכי "עמד במריו" [עמ' 16 לבש"א 3260/98 מיום 14.3.99, צורפה כנספח ו' לנ/1]. במילים אחרות, הציוד הועלם מבית עסקו של התובע. ניסיונות האיתור של כונס הנכסים לא צלחו ורק בחודש פברואר 1998 אותר חלק מן הציוד, כפי שמתועד בדו"ח השמאי [נ/4]. בנסיבות אלה, האחריות המלאה לחסרים בציוד שהוברח, בניגוד להחלטות מפורשות של בית המשפט, אינה יכולה ליפול על כתפי הנתבעים או מי מהם. אחריות זו רובצת לפתחו של התובע בלבד. 36. אף לגופם של דברים לא התרשמתי שהציוד שנתפס אבד או ניזוק בעת אחסנתו. צו הכינוס התייחס בתחילה לשלושה פריטים שכללו: מכונות אריזה, מיקסר לבצק וארבע מכונות רידוד. בהמשך הורחב צו הכינוס לגבי תנור אפיה [החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 8.9.99 בעמוד 10, נספח ב' לנ/1]. בהתאמה, בהערכת השמאי [נ/4], מצוינים במפורש הפריטים נשוא צו הכינוס: שלוש מכונות אריזה, מיקסר לבצק וארבע מכונות רידוד אשר נקראות בחוות הדעת "מותחני בצק". בנוסף, כוללת חוות הדעת גם תנור שרשרת לאפיית פיתות. כפי שעולה מהערכת השמאי [נ/4], היא כוללת את כל הציוד נשוא צו הכינוס. מכאן, שגם לגופה אין ממש בטענת התובע, כאילו נעלם ציוד בפרק הזמן שממועד תפיסתו ועד למועד מכירתו בהליכי ההוצאה לפועל. 37. התובע טען שהציוד שנתפס אוחסן באופן בלתי ראוי, במובן זה שלא אוחסן במחסן מעוקלים מורשה אלא במסעדת "שירלי על הים" [ס' 8 לת/1]. התובע אף צירף לתצהירו תמונה צבעונית של המסעדה [נספח י/2 לת/1]. לאחר שבחנתי את טענת התובע, אני סבור שלא נפל פגם בכך שהציוד אוחסן במסעדת "שירלי על הים". ראשית, לא הוצגה לפניי החלטה של ראש ההוצאה לפועל על פיה הטובין יימצאו במחסן מעוקלים מורשה, כפי שטען התובע. על פי עותק ההחלטה הורתה ראש ההוצאה לפועל שהציוד יאוחסן ב"מחסן שיועד לשם כך" [נספח ט' לת/1]. מעיון בתמונות שצירף התובע עולה שהמסעדה הינה מתחם נעול היטב, בעל דלתות ברזל. שנית, מדובר בציוד שהוא בעיקרו ציוד מכאני: מיקסר, מכונות אריזה ומכונות המשמשות לאפיה. מכונות שכאלה ניתנות לאחסון במקום כדוגמת מסעדת "שירלי על הים". שלישית, כפי שעלה מהמוצגים שהוצגו לפניי [נספח ב' לנ/1, פר' הדיון בלשכת ההוצאה לפועל מיום 8.9.99; נספח י/1 לת/1], הציוד אוחסן בתוך מכולה ולא הונח באופן בלתי מאובטח בשטח המסעדה. סיכומו של דבר, אני קובע שכונס הנכסים נהג כראוי, במובן זה שהפחית את עלויות האחסון, תוך הקפדה על אבטחת הציוד, דבר שהוכיח את עצמו בדיעבד לנוכח התמורה שהתקבלה בגין הציוד שנתפס. 38. לטענת התובע, הוא לא שותף להליכי ההוצאה לפועל, במובן זה שלא נמסרה לו השמאות ולא ניתנה לו אפשרות להגיש הצעה נגדית לרכישת הציוד. אין בידי לקבל טענה זו. כעולה מהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 8.9.99, חוות הדעת וההצעות נשלחו לכתובת התובע: "באישור מסירה לפי הכתובת נבו בנימין 7/12 בקרית גת. מעיון בתיק עולה כי אישור המסירה חזר בציון "עזב". להשלמת התמונה אציין כי החייב לא הודיע ללשכת ההוצל"פ על כל שינוי במענו . ואם לא די בכך, הרי שבשעה שהוגשה על ידו בחודש אוק' 98' בקשה בטענת פרעתי, הוא עצמו ככתובתו הינה נבו בנימין 7/12 בקרית גת." 39. מהראיות שהובאו לפניי התרשמתי שהתובע היה צד פעיל ביותר בהליכי ההוצאה לפועל. התובע הגיש בקשות שונות ללשכת ההוצאה לפועל וביניהן בקשה בטענת "פרעתי את חובי" [הבקשות צורפו נספחים ד-1, ד-2, ד-3 לנ/1א]. עיון בבקשה בטענת פרעתי מלמדת שהתובע אכן מסר כי כתובתו הינה ברחוב מבוא (נבו) בנימין 7/12 בישוב קריית גת. יתר על כן, כעולה מנספח יז לת/1, שלח כונס הנכסים מכתב אל התובע על פי שתי כתובת: כתובתו ברחוב מבוא בנימין 7/12 בקריית גת וכתובת נוספת ברחוב מנחם בגין 542/17 בקריית מלאכי. כעולה ממכתב זה הוזמן התובע להגיש הצעה לרכישת הציוד במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. כפי שקבעה ראש ההוצאה לפועל, בנסיבות שכאלה, על פי התקנות, מקום שנמסר בו מען, ישמש זה כאישור על קבלת הודעות כל עוד לא הודיע הנמען על השינוי במען. על כן, לא ניתן לזקוף את אי קבלת ההודעות על המכירה לחובת כונס הנכסים. 40. יש לציין שהחלטת ראש ההוצאה לפועל נבחנה על ידי ערכאת הערעור ונמצא ש"אין לומר כי נפלה כל טעות בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא המצדיקה התערבותה של ערכאה זו" [בר"ע 938/99 מתאריך 11.6.00, נספח ג-2 לנ/1]. דברים אלה יפים גם לעניין טענת התובע לגבי אי חוקיות המכירה בהליכי ההוצאה לפועל והליכי הפרסום. הליכים אלה בוקרו על ידי ראש ההוצאה לפועל. בסופו של יום ניתנה החלטה שהמכירה בוצעה על פי נהלי ההוצאה לפועל. החלטה זו אושרה על ידי ערכת הערעור ואף לגופה אין בה ממש. 41. סיכומו של דבר, על יסוד הראיות שהובאו לפניי, כמפורט לעיל, אני קובע שלא נפל כל פגם בפעולת הנתבעים ובפעולתה של שולחתם של הנתבעים (פורת). משכך, דין טענות התובע להידחות לגופן. בנסיבות אלה ממילא נדחית ההודעה לצד שלישי שנקטה פורת כנגד כונסי הנכסים. 42. משדחיתי את טענות התובע לגופן, ממילא מתייתרת טענת ההתיישנות. יחד עם זאת, אציין שהעילות ביסוד התביעה דנן נטענו כבר בעת הליכי ההוצאה לפועל בחודש ספטמבר 1999. התביעה דנן הוגשה לבית המשפט בתאריך 25.1.09, עת חלפה תקופה של תשע שנים וכעשרה חודשים . בתקופת הביניים התנהלו הליכים בין הצדדים: א. ת.א. (ב"ש) 1178/00 שנפתח בתאריך 6.7.00 והסתיים בסילוק התובענה בתאריך 26.7.01 - הליכים אלה השתרעו על פני כשנה וחצי. ב. ת.א. (אשקלון) 222/06, שנפתח בתאריך 1.2.06 ופסק הדין בו נמחקה התביעה ניתן בתאריך 21.8.08 - הליכים אלה השתרעו על פני כשנתיים וחצי. בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות יש לנכות את פרקי הזמן הללו ממועד תחילת תקופת ההתיישנות. הפועל היוצא הוא שהתביעה דנן טרם התיישנה במועד הגשתה. 43. פורת טענה בתביעתה כי יש לחייב את הנתבעים בפיצוי בסך 44,750 ₪. הרקע לדרישתה הוא חשבונית המתעדת תשלום בסך 12,000 ₪ אשר התקבלה אצל כונס הנכסים בגין מכירת תנור אפיה גדול על ידי התובע, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. 44. בהקשר זה טענו הנתבעים שנושא התשלום בסך 12,000 ₪ היה גלוי וידוע לפורת. סכום זה נזכר בהליכי ההוצאה לפועל ואף בוצעה "הקטנת קרן" בהתאם. במסגרת הליכים שהתנהלו בין משרד עו"ד יוספי לבין פורת, נערך הסדר גישור בתאריך 17.7.08. במסגרת הסדר הגישור שולמו לפורת סך 33,750 ₪ וזאת לחיסול כל טענות הצדדים זה כנגד זה. 45. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור שיש לדחות את תביעתה של פורת כנגד הנתבעים, מעקרי הטעמים הבאים: ראשית, מועד ביצוע התשלום בסך 12,000 ₪ הינו תאריך 2.4.98. בגין תשלום זה הונפקה קבלה כדין [נספח ד' לנ/3], ואף בוצעה הקטנת קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל [נספח ג' לנ/1-א). במובן זה, אין מדובר בפעולה כספית שבוצעה בהיחבא. הנתונים היו גלויים וידועים לפורת שהוגדרה כזוכה בהליכי ההוצאה לפועל. שנית, כפי שעלה מעדותו של התובע, הוא מסר לעו"ד יוספי (כתוארו דאז) שיק על סך 12,000 ₪ וזאת בגין תנור שמכר באופן עצמאי ברשותו של עו"ד יוספי [פר' עמ' 40, ש' 5-13]. גם עו"ד יחיא העיד לפניי שהסכום שהתקבל באמצעות התובע דווח מיידית ללשכת ההוצאה לפועל ובוצעה הקטנת קרן [פרו' עמוד 51, ש' 4-9]. כעולה מנספח א' לנ/1א חתמה פורת על הסכם שכר טרחה במסגרתו הוסכם בזו הלשון: "א. הסכומים הנמצאים בחשבון הפיקדון שבמשרדכם ומגיעים לנו ישולמו לכם לאלתר, ע"ח שכ"ט; ב. סך 10,000 ₪ שהופקד בבית המשפט להבטחת נזקי צו עיקול זמני - יועבר לידיכם ישירות מביהמ"ש מיד לכשיתאפשר הדבר...". העולה מהתחייבות מפורשת זו של פורת וחברת פרוידנטל, הוא שניתנה הסכמה מפורשת להעברת הכספים שהתקבלו בתיק ההוצאה לפועל על חשבון שכר טרחת הנתבעים. שלישית, בין הצדדים נערך הסכם גישור, בתאריך 17.6.08. הסכם הגישור נערך במסגרת תביעה שנקטה פורת כנגד משרד עורך דין יוספי בת"א 6711/07. במסגרת התביעה [נספח טו לנ/3] העלתה פורת טענות רבות כנגד עורכי הדין בגין ייצוג משפטי לקוי מצד עורכי הדין. בסופו של יום, הוסכם בין הצדדים שפורת תפוצה. הפיצוי הכספי כלל סילוק תביעות רחב ביותר שזו לשונו: "עם ביצוע כל האמור לעיל, לא תהיינה לצדדים עוד כל תביעות ו/או טענות מכל מין ו/או סוג שהוא, זה כנגד זה ו/או כנגד יחידיו של צד, לרבות נגד מר אמנון פורת וכל בעל מניות אחר בפורת, בכל הקשור ו/או נובע מהיחסים שהיו בין הצדדים עובר לחתימת הסכם זה, ו/או כנגד יוסף יוספי ו/או תמיר יחיא ו/או מי מעורכי הדין ממשרדו." 46. אינני מקבל את טענותיו של מר פורת כאילו הסדר הגישור חל רק על תביעת הרשלנות המקצועית ואינו כולל עילת השבת הפיקדון. נוסח הסכם הגישור הינו רחב ביותר. נוסח הסכם הגישור כולל כל טענה מכל סוג ומין שנוגעת למערכת היחסים המקצועית שבין הצדדים. נוסח הסכם הגישור כולל במפורש כל אחד מהנתבעים דנן. בית המשפט העליון כבר עמד על נפקותם של הסכמי פשרה, שמקימים השתק המונע מצד להסכם הפשרה להעלות טענה שנכללה בו: "נסיבות אלה מקימות השתק דיוני המונע את הצד שנהנה מהסדר מוסכם שגיבש עם יריבו מלטעון ומלהוכיח טענות, אפילו אם הן נכונות, הכופרות בתוקף ההסדר. ההשתק חל מכוח חובת תום-הלב, שממנה נובע האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. פן של איסור זה משתקף במניעה לכפור במצג שבעטיו ניתן סעד במשפט ושבעקבותיו הצד האחר שינה לרעה את מצבו." [רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור, פ"ד נו(1) 577, 590 (2001)] 47. מכאן, שדין התביעה בתא"מ 27180-03-11 להידחות. 48. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות. 49. סוף דבר: התביעה בת"א 1646/09 נדחית. אני מחייב את התובע לשאת בשכר טרחת בא כוח הנתבעים 1-2 בסך 7,500 ₪. אני אף מחייב את התובע לשאת בשכר טרחת הנתבעת 3 בסך 7,500 ₪. סכומים אלה נפסקו על הצד הנמוך בהתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע. התביעה בתא"מ 27180-03-11 נדחית. אני מחייב את התובעת (פורת) לשאת בשכר טרחת בא כוח הנתבעים בסך 7,500 ₪. סכום זה נפסק על הצד הנמוך בהתחשב בכך שההליכים בתביעה זו נשמעו במאוחד עם התביעה בת"א 1646/09. כינוס נכסיםרשלנות