דוגמא להחלטה בנושא בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף בדיני עבודה: תביעה זו הוגשה כנגד החלטת הנתבע לדחות תביעת התובעת להכיר בסרטן תאי הבסיס, בו היא לוקה, כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה. על יסוד הסכמת הצדדים, מונה ביום 16.6.12 פרופ' רוני וולף, כמומחה-יועץ רפואי (להלן - המומחה) וחוות דעתו נמסרה לבית הדין ביום 18.7.12. בחוות דעתו קבע המומחה, כי אצל התובעת התגלו גידולים מסוג סרטן תאי בסיס (BCC) בעור הפנים והיא עברה, לפחות, 5 כריתות של גידולים אלה. לדעת המומחה, "BCC קשור בקשר סיבתי לקרני אולטרה סגול של השמש. כיום ידוע שהן חשיפה לסירוגין בעת חופשות וסופי שבוע, והן חשיפה מצטברת מהווים גורמי סיכון לגידולים אלה. חשיפה לסירוגין בילדות מהווה אף היא גורם סיכון משמעותי." המומחה הביע את הקושי הכרוך בסיווג סוג חשיפת התובעת לשמש במהלך עבודתה, שמא לסירוגין או במצטבר, כאשר חשיפה זו החלה רק משנת 2000; לפיכך, הציע המומחה בחוות דעתו לייחס לחשיפת התובעת לשמש במהלך עבודתה כ-40% השפעה על התפרצות הגידולים, כאשר 60% הנותרים מיוחסים לחשיפה בשעות הפנאי עד לשנת 2000, לחשיפה לסירוגין בשעות הפנאי לאחר שנת 2000 ולחשיפה בילדות, אשר לדעת המומחה מקובל לייחס לה משקל נכבד יותר בהתפתחות הגידולים. משקביעה/הצעה זו של המומחה בדבר שיעור השפעת תנאי העבודה על הופעת המחלה - לא היתה ברורה דיה, הופנו למומחה בהחלטה מיום 9.9.12 4 שאלות הבהרה, במסגרתן נדרש המומחה להסביר קביעתו, תוך התייחסות לעובדה כי שעות החשיפה לשמש במהלך עבודת התובעת הינן שעות הבוקר בלבד ולשינויים בחשיפה לשמש כתוצאה מחילופי העונות. עוד נדרש המומחה להסביר תשובתו נוכח העובדה כי עבודת התובעת בחשיפה האמורה לשמש נמשכה פחות מ-10 שנים, ותוך התייחסות לכלל הנתונים הרלוונטיים לרבות עישון, משך העבודה ותנאיה וכן חשיפת התובעת לשמש לפני תחילת עבודתה ובשעות הפנאי. בתשובותיו לשאלות ההבהרה, ציין המומחה כי "אין מידע מדויק על משך הזמן בין החשיפה לבין היווצרות הסרטן לבין התגלותו. בכל מקרה מדובר בהליך מתמשך... גם אם הקרינה, שקיבלה התובעת מעבר לשנת 2000 לא הייתה האחראית לנזק הראשוני הרי, שהיא בוודאי תרמה משמעותית להמשך שרשרת האירועים, שהביאה בסופו של דבר להתפתחות הסרטן." עוד השיב המומחה, כי חשיפה למשך 4 שעות ביום, 4-5 ימים בשבוע בהחלט נחשבת למנת קרינה מזיקה ומסרטנת, זאת מבלי שפירט המומחה תשובתו ומבלי שהתייחס לעובדה כי שעות החשיפה הינן בבוקר ולשינויים בחשיפה לשמש כתוצאה מחילופי עונות. לשאלה הכיצד קבע/הציע המומחה לייחס 40% השפעה לתנאי עבודת התובעת, השיב המומחה כי "כל קביעה תהייה תמיד אמפירית והייתי אומר אפילו, במידה מסוימת שרירותית, באשר אין דרך לכמת את חלקו של כל נתון להתפתחות המחלה. הערכתי היא, שהחשיפה של התובעת בעבודתה החל משנת 2000 הביאה לידי ביטוי, וגרמה להתפתחותם של נזקים, שנגרמו כנראה שנים קודם לכן, ועל כן הערכתי את הנזק משנת 2000 ואילך ב-40%". לאחר קבלת תשובות המומחה, הגיש הנתבע בקשה לפסילת המומחה ולמינוי מומחה אחר, בטענה כי קביעת המומחה בדבר מידת השפעת תנאי העבודה על הופעת המחלה, 40% - אינה סבירה כלל. התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי לא התקיימו במקרה זה התנאים למינוי מומחה אחר. בהחלטת בית הדין מיום 9.12.12 קבענו, כי הגם שמקובלת עלינו טענת הנתבע כי המומחה לא נימק ופירט כנדרש את תשובותיו לשאלות ההבהרה, תוך התייחסות לכל הנתונים הרלבנטיים אליהם נדרש להתייחס, עדיין אין בכך כדי לפסול את חוות דעתו; יחד עם זאת, התרנו הפניית שאלות הבהרה נוספות למומחה, אשר היו חיוניות להבהרת קביעותיו בתשובותיו לשאלות ההבהרה המקוריות ולמתן הכרעה בתיק. להלן שאלות ההבהרה הנוספות אשר הופנו למומחה, ותשובותיו כפי שנמסרו לבית הדין ביום 6.2.13: בהתייחס לתשובה 4 בתשובותיך לשאלות ההבהרה, נא הסבר שוב, כיצד קבעת כי תרומת תנאי עבודת התובעת בחשיפה לשמש, כמתואר בהחלטת המינוי, להתפתחות מחלתה, במשך 8 שנים בלבד, מהווה 40% ואילו סך התרומה של חשיפת התובעת לשמש במשך 42 השנים שלפני כן, כולל בילדות, בנוסף לחשיפתה לשמש לסירוגין בשעות הפנאי ובסופי שבוע ובנוסף לגורמים הגנטיים, מהווה 60% בלבד? במסגרת זו התייחס גם למוצאה של התובעת ולגוון עורב הבהיר. נא הסבר תשובתך. תשובה: אין זה נכון לשים את 8 השנים משנת 2000 אל מול 42 שנים שלפני כן, באשר לפני שנת 2000 הייתה התובעת "עובדת פנים" כלומר עבדה בתוך הבית ורק משנה זו ואילך היא הייתה עובדת חוץ במשרה חלקית. כפי שהסברתי בתשובה 4, כל קביעה תהייה תמיד אמפירית ושרירותית, ועל כל קביעה ניתן יהיה תמיד לשאול "כיצד קבעת?" אינני מכיר כל דרך לכמת תרומתו של כל פקטור בצורה מדעית ועל כן נאלצתי לקבוע בצורה אמפירית. מבחינה כמותית האם לא סביר להניח כי לחשיפת התובעת לשמש במשך 42 שנה עד לשנת 2000, כולל בשנות הילדות, בנוסף לחשיפתה לשמש לסירוגין בשעות הפנאי וסופי שבוע ובנוסף לגורמים הגנטיים, תהיה תרומה של פי 5 לפחות, לעומת חשיפתה לשמש במשך 8 שנים בלבד של עבודה במשרה חלקית בשעות הבוקר? אם לא, נא להסביר ולנמק מדוע. תשובה: ראה תשובה א'. 8 שנים של עבודה חלקית בחוץ, אל מול חשיפה בילדות, בסופי שבוע וחופשות, ונטייה גנטית - 40% ו- 60% נראה לי סביר והוגן. על יסוד האמור בחוות דעת המומחה ובתשובותיו למכלול שאלות ההבהרה, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. בסיכומיה, ביקשה התובעת להכיר במחלה ממנה היא סובלת כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, וזאת לאור תנאי עבודתה החל משנת 2000 בחשיפה לשמש וכן על יסוד קביעת המומחה, לפיה לתנאי עבודה אלה היתה תרומה בשיעור 40% על הופעת המחלה. לדעת התובעת, לא קיימת כל הצדקה עובדתית או משפטית המחייבת סטייה מהאמור בחוות דעת המומחה, כאשר בפסיקה נקבע כי די בתרומה של 20% לתנאי העבודה על הופעת הפגיעה לצורך הוכחת הקשר הסיבתי - ומשכך דין התביעה להתקבל. מנגד, שב הנתבע וטען בסיכומיו כי חוות דעת המומחה אינה עומדת במבחן הסבירות וגם לא במבחן השכל הישר. לדעת הנתבע, קביעת המומחה בדבר ייחוס 40% השפעה על הופעת המחלה לתנאי העבודה והחשיפה לשמש, אינה ברורה, קל וחומר עת המומחה לא ידע להגדיר את סוג החשיפה של התובעת לשמש בעבודתה, האם לסירוגין או מצטברת ואף חיווה המומחה דעתו כי חשיפה לשמש בילדות הינה בעלת משקל נכבד יותר בהתפתחות גידולים וגורם סיכון משמעותי, וכך גם החשיפה לסירוגין בחופשות ובסופי שבוע מהווה אף היא גורם סיכון למחלה. ייחוס תרומה של 40% לחשיפה בשעות העבודה אינה ברורה עת חשיפה זו מסתכמת במשך 8 שנים בלבד לעומת 42 שנים קודמות הכוללים גם את שנות ילדות התובעת, המהווה גורם סיכון משמעותי ונכבד, בהן נחשפה התובעת לשמש הן לסירוגין והן במצטבר. יתרה מכך, קביעת המומחה אינה מתחשבת ביתר גורמי הסיכון הגנטיים והאחרים כמו גוון עורה הבהיר של התובעת. לשיטת הנתבע, בשקלול הגיוני וסביר של גורמי הסיכון, שעות העבודה, מידת החשיפה, זמן החשיפה ותקופת החשיפה עולה כי תרומת תנאי עבודת התובעת למחלה הינם לכל היותר כ-10%. עוד טען הנתבע, כי המומחה לא השיב כנדרש על שאלות ההבהרה, כאשר המומחה נדרש להסביר בפירוט את קביעתו תוך התייחסות לכל הנתונים הרלוונטיים ותחת זאת השיב המומחה בצורה לקונית וקצרה ללא כל פירוט ו/או התייחסות, תוך חזרה על דבריו לעניין הקושי בכימות חלקו של כל נתון להתפתחות המחלה ובאותה נשימה חזרה על המספר של 40% מבלי לפרט דבר. תשובת המומחה מלמדת כי לא רק שאינו יודע להסביר את תשובתו כנדרש, אלא שהוא גם מתחפר בעמדתו ואיננו מוכן להתייחס לנתונים "בלב פתוח ובנפש חפצה" - דבר המצדיק למצער מינוי מומחה נוסף או אחר; או דחיית התביעה משלא ניתן לקבל את מסקנות המומחה. דיון והכרעה לאחר עיון בסיכומי הצדדים, בחוות דעת המומחה ובמכלול תשובותיו לשאלות ההבהרה, מצאנו כי אכן מקרה זה נמנה עם המקרים בהם מוצדק למנות מומחה נוסף, כפי שיבואר להלן. בחוות דעתו, הביע המומחה את הקושי הכרוך בסיווג סוג חשיפת התובעת לשמש במהלך עבודתה, שמא לסירוגין או במצטבר, כאשר חשיפה זו החלה רק משנת 2000; יחד עם זאת, הציע המומחה בחוות דעתו לייחס לחשיפת התובעת לשמש במהלך עבודתה כ-40% השפעה על התפרצות הגידולים, כאשר 60% הנותרים מיוחסים לחשיפה בשעות הפנאי עד לשנת 2000, לחשיפה לסירוגין בשעות הפנאי לאחר שנת 2000 ולחשיפה בילדות, אשר לדעת המומחה מקובל לייחס לה משקל נכבד יותר בהתפתחות הגידולים. משקביעה/הצעה זו של המומחה בדבר שיעור השפעת תנאי העבודה על הופעת המחלה - לא היתה ברורה דיה ואינה מנומקת, נדרש המומחה כאמור במסגרת שאלות ההבהרה המקוריות, להסביר קביעתו תוך התייחסות לכלל הנתונים הרלוונטיים. ודוק, בתשובותיו לשאלות ההבהרה, ציין המומחה, כי חשיפה למשך 4 שעות ביום, 4-5 ימים בשבוע בהחלט נחשבת למנת קרינה מזיקה ומסרטנת, זאת מבלי שפירט המומחה תשובתו ומבלי שהתייחס לעובדה כי שעות החשיפה הינן בבוקר ולשינויים בחשיפה לשמש כתוצאה מחילופי עונות. לשאלה הכיצד קבע/הציע המומחה לייחס 40% השפעה לתנאי עבודת התובעת, השיב המומחה כי "כל קביעה תהייה תמיד אמפירית והייתי אומר אפילו, במידה מסוימת שרירותית, באשר אין דרך לכמת את חלקו של כל נתון להתפתחות המחלה. הערכתי היא, שהחשיפה של התובעת בעבודתה החל משנת 2000 הביאה לידי ביטוי, וגרמה להתפתחותם של נזקים, שנגרמו כנראה שנים קודם לכן, ועל כן הערכתי את הנזק משנת 2000 ואילך ב-40%". משלא היה בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, הנימוק/הפירוט שנדרש ממנו, ולא היתה התייחסות לכל הנתונים הרלבנטיים אליהם נדרש המומחה להתייחס - הופנו למומחה כאמור שאלות הבהרה נוספות, במסגרתן נדרש המומחה להסביר שוב את קביעותיו, תוך התייחסות לכלל הנתונים אליהם נדרש להתייחס. אולם, בתשובותיו לשאלות ההבהרה הנוספות, שב המומחה על אמירתו כי "כל קביעה תהייה תמיד אמפירית ושרירותית, ועל כל קביעה ניתן תמיד לשאלות "כיצד קבעת?" אינני מכיר כל דרך לכמת תרומתו של כל פקטור בצורה מדעית ועל כן נאלצתי לקבוע בצורה אמפירית" והוסיף, כי קביעתו בדבר חלוקת אחוזי ההשפעה נראית בעיניו סבירה והוגנת. בהנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, כבוד השופטת נ. ארד מיום 1.5.10, בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (להלן - הנחיות הנשיאה), נקבע כדלקמן: "מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה." סעיף 17 להנחיות הנשיאה מונה את הטעמים המצדיקים מינוי מומחה רפואי נוסף, בזו הלשון: "בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו." בנסיבות המקרה שלפני, ולאחר שבשתי הזדמנויות לא נתן המומחה מענה מנומק לקביעה לפיה ייחס 40% מהפגימה לתנאי עבודתה של התובעת, נחה דעתי כי נדרשת חוות דעת נוספת לשם הכרעה בהליך. אמנם כאמור בהחלטה קודמת של בית דין זה נדחתה בקשת הנתבע לפסילת המומחה, אולם מאז הופנתה למומחה שאלת הבהרה נוספת, ואף אז לא נתקבל מהמומחה נימוק לקביעותיו כנדרש. בנסיבות אלו, כעת קמה הצדקה למינוי מומחה נוסף בתיק. סוף דבר על יסוד המפורט לעיל - בתיק ימונה מומחה נוסף למחלות עור ומין אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובעת לבין המחלה ממנה היא סובלת. ההחלטה תצא בנפרד. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי תוך 15 ימים מיום קבלת ההחלטה. מומחהרפואהמינוי מומחהמומחה רפואיבית הדין לעבודה