עורך דין נהיגה בשכרות | הקלה בעונש על נהיגה בשכרות

דוגמא לפסק דין בנושא הקלה בעונש על נהיגה בשכרות: א. פתח דבר: 1. הוגש ערעור שעסק בשאלה האם היו בפני בית המשפט לתעבורה נימוקים מיוחדים שהצדיקו סטייה לקולא מעונש הפסילה המינימאלי הקבוע בדין. 2. הערעור הופנה כנגד גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה. 3 בית המשפט קמא הטיל עונש של 14 חודשי פסילה בפועל על מי שהורשעה בנהיגה בשכרות כשבגופה נמצא ריכוז אלכוהול של 845 מיקרו גרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף. ב. כתב האישום וההליך בבית משפט קמא: 1. המשיבה הובאה לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 (להלן:"הפקודה"), סעיף 64ב' (א') לפקודה, סעיף 39א' לפקודה ותקנה 169ב' לתקנות התעבורה. 2. בכתב האישום נטען כי המשיבה נהגה המשיבה ברכב במקום ציבורי בהיותה שיכורה. 3. בדיקת הינשוף הראתה כי בגופה של המשיבה נמצא ריכוז של 845 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף. 4. המשיבה הודתה בבית משפט קמא ובעניינה הוגש תסקיר של שירות המבחן. בית משפט קמא הטיל על המשיבה, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים לעונש, את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 14 חודשים, פסילה על תנאי של 4 חודשים ולמשך שנתיים, צו מבחן למשך שנה, קנס כספי בסך 2,000 ₪ שישולם בשמונה תשלומים החל מיום 01/03/12 והתחייבות כספית על סך 5,000 ש"ח להימנע מלבצע עבירה בה הורשעה. ג. טענות המערערת: 1. בהודעת הערעור טענה המערערת כי הערעור: " ... מופנה הן כנגד רכיב המאסר והן כנגד רכיב הפסילה בעונש, כאשר הכוונה לעונש הפסילה בפועל. 2. המערערת טענה כי בית משפט קמא נתבקש להטיל עונש מאסר בפועל, אך לאחר שבחן את נסיבות ביצוע העבירות והנסיבות האישיות של המשיבה, החליט לצמצם את הערעור לעניין עונש הפסילה בפועל בלבד. 3. לדעת המערערת, עונש הפסילה שהוטל על המשיבה קל באופן משמעותי ומצדיק התערבות ערכאת הערעור. 4. המערערת טענה כי התנהגות המשיבה ונהיגתה בהיותה שיכורה ברמה גבוהה, יצרה סיכון רב הן לעצמה והן למשתמשים בדרך. 5. לדעת המערערת, לא היה כל מקום לסטות לקולא מעונש הפסילה המינימאלי שנקבע בחוק, נהפוך הוא היה על בית משפא קמא להטיל עונש פסילה ארוך יותר מעונש המינימום ובוודאי יותר ממה שהוטל בפועל. 6. המערערת הפנתה בהודעת הערעור לפסיקת בתי המשפט ובין היתר לאשר אמרתי בע"פ (חיפה) 227/08, טרבייה הישאם נ' מדינת ישראל (ניתן בתאריך 11/11/08) (להלן: פסק דין טרבייה) שם הודגש כי: "תופעת הנהיגה בשכרות הפכה לתופעה נפוצה ומדאיגה. לאור השלכותיה ההרסניות המחוקק מצא לנכון לקבוע עונש של פסילה מינימאלית בגין עבירה זו ומכאן חובה על בית המשפט ליישם את תכלית החוק אך סטייה מעונש המינימום תעשה רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן ....". על כן, ביקשה המערערת לקבל את הערעור ולהשית על המשיבה עונש פסילה בפועל ארוך יותר ממה שהוטל על ידי בימ"ש קמא, עונש שיהלום את נסיבות העבירה וחומרתה. ד. טענות המשיבה: 1. באת כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערעור ולהשאיר את גזר הדין של בית משפט קמא על כנו, תוך שהיא מפנה להלכה שקובעת כי הענישה במקומותינו, אינדיבידואלית. 2. ב"כ המשיבה ביקשה להקיש מהעונשים שהוטלו בתיקים אחרים למקרה שבפני, הגם שמדובר במקרים שעסקו בתאונות דרכים ושבהם נגרם נזק גוף קשה לנהג או לנוסע. 3. מבלי להקל ראש בחומרת העבירה, סבורה באת כוח המשיבה כי העונש שהוטל הינו עונש סביר ואינו חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת, זאת בהתחשב בנסיבות המשיבה והאמור בתסקיר שירות המבחן. 4. המשיבה נמצאת כיום בתהליך טיפולי בעמותת "אפשר" ומתרשמים שכתוצאה מהתהליך הטיפולי יחול שינוי מהותי בהתנהלותה. 5. עברה של המשיבה אינו מכביד, כשלחובתה 7 הרשעות שברובן עבירות של ברירת משפט. 6. המשיבה נוהגת משנת 2001, אם חד הורית המנסה להתמודד בעצמה עם קשיים רבים עקב נסיבותיה האישיות. 7. לדעת באת כוח המשיבה, האחרונה מודעת לחומרת המעשה, נקטה בפעולות שיש בהן כדי להסיר את החשש לחזרה על אותן העבירות. מה גם, שעמדו בפני בית משפט קמא נסיבות שהצדיקו חריגה לקולא מעונש המינימום,לכן ביקשה לדחות את הערעור. ה. דיון והכרעה: 1. לאחר שבית המשפט עיין בפסק הדין של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בתסקיר שירות המבחן ושמעתי את טענות הצדדים, החליט לקבל את הערעור. 2. המדובר בעבירות חמורות שכשלה בהן המשיבה כאשר נהגה ברכב במקום ציבורי למרות שבגופה היה מצוי ריכוז גבוה מאוד של אלכוהול. אומנם, לא התרחשה תאונה, אך אין להתעלם מהסכנה שנשקפה מהתנהלות המשיבה. 3. בית המשפט ציין כי צודקת המערערת בטענתה שעבירות השכרות הפסיקו להיות עבירות נדירות או מצומצמות. עבירות אלה מבוצעות יום-יום על ידי נהגים שונים מכלל אוכלוסיות המדינה על גווניה הרבים והרמות השונות של החברה, לכן נדרש בית המשפט לתרום את חלקו במלחמה נגד תופעה זו ודי אם בדרך זו יצליח לצמצם אותה. ##חריגה מעונש המינימום:## המחוקק קבע עונש מינימום בעבירות של נהיגה בשכרות ובית משפט הדגיש את הצורך בעמידה הדווקנית על קיומה של הוראה זו. אף תופעה זו הוגדרה כ-"פצצה מתקתקת העלולה להפיל חללים בציבור המשתמש בדרכים בקרב הנוסעים ברכב ואף לפגוע בנוהג עצמו". על כן, ביקש המחוקק לשלוח מסר ברור, מסר האומר כי על מי שנוהג בשכרות, לדעת שהוא ייענש בחומרה בגין כך - ראו אע"פ 5456/11- יונתן שנור נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25/07/11). אף קודם לכן ציין בית משפט עליון ביחס לחריגה מעונש המינימום כי: "החריגה מעונש המינימום ראוי לה להתקיים במשורה לשם שמירה על המדיניות הציבורית ועל כוונת המחוקק. עונש המינימום נועד על מנת להרתיע כל נהג ונהג, גם אלו הנורמטיביים, ולשנות את התפיסה החברתית, לפיה ניתן לשתות ולנהוג" - ראו רע"פ 8387/06, אמרה איילא נ' מדינת ישראל, (ניתנה ביום 01/11/06). ##ערעור תעבורה:## ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים מצומצמים שבהם נפלה טעות בגזר הדין או שהעונש שהוטל חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים - ראו בעניין זה ע"פ 3091/08, טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/01/09), ע"פ 6681/09 אלחטיב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13/01/10), ע"פ 8704/08, הייב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23/04/09), עפ"ת (חי') 23021-07-09, מדינת ישראל נ' חאדר אסוואד (ניתן ביום 24/11/09), ע"פ 7563/08, אבו סביח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 04/03/09), ע"פ 5236/05, עמאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 04/03/09) וע"פ 9097/05, מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 03/07/06), נראה לי כי נסיבות העניין מצדיקות התערבות בעונש הפסילה שנקבע על ידי בימ"ש קמא. זאת ועוד, קביעת העונש בערעור מחייבת לנהוג על פי ההלכה הקובעת כי ערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין עם הנאשם כפי שנקבע בע"פ 7348/11 מדינת ישראל נ' שמעון אוזן (ניתן ביום 26/12/11) וע"פ 6346/11 מדינת ישראל נ' יוסף שמואלי (ניתן ביום 07/02/12), על כן, ולמרות שהמשיבה הייתה ראויה לעונש יותר חמור ממה שיוטל עליה, אני מחליט לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש הפסילה בפועל על 36 חודשים. נהיגה בשכרותמשפט תעבורהעורך דין