פיצוי על עוגמת נפש - ליקויי בניה

מהו הפיצוי על עוגמת נפש במקרים של ליקויי בניה ? בית המשפט פסק כי אין כל יחס ישר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. הדוגמא הטובה ביותר לכך הוא נושא הרטיבות. לעיתים ניתן לתקן ליקוי זה בסכום זעום, אולם הנזק בביצוע לקוי, או באי תיקון האיטום, והסבל ועוגמת הנפש - יכולים להיות עצומים. אין זה תפקידו של רוכש דירה לחפש את מקור חדירת המים ולתקנו. זה תפקידו של הקבלן, וכל האחריות חלה עליו, לבנות את הבנין באופן אטום לחדירת מים, ולתקן מיד, וכיאות, כל ליקוי בבניה, שמחדיר מים. כל ליקויי הבניה מתגמדים לעומת חדירת מים לדירה, לענין הסבל ועוגמת הנפש. במשך תקופה ארוכה חיו התובעים ומשפחתם בתוך רטיבות, כשהם סובלים סבל רב'. חברה קבלנית צריכה לצפות, כי מסירת דירה לקויה ודולפת, ואי תיקון הליקויים במשך תקופה ארוכה, יסבו לרוכשים סבל ועוגמת נפש. להלן פסק דין בנושא פיצוי על עוגמת נפש - ליקויי בניה: פסק דין 1. בפניי תביעה לתשלום סך של 150,000 ₪ בגין ליקויי בניה בדירתם של התובעים. 2. ביום 31.1.1999 רכשו התובעים דירת דופלקס בת חמישה חדרים בפרוייקט בניה של הנתבעת 1, א.צ. ברנוביץ ובניו (1985) בע"מ (להלן: "חברת ברנוביץ"), ברח' הפסנתר 11 בראשון לציון. חברת ברנוביץ היתה יזמית הפרוייקט. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") היא זו שביצעה את עבודות הבניה של הפרוייקט. לאחר הגשת התביעה נקלעה חברת ברנוביץ להליכי פירוק וההליכים נגדה עוכבו ביום 17.2.2004. נותרה על כנה התביעה נגד הנתבעת. 3. החזקה בדירה נמסרה לתובעים בחודש יולי 1999. עם מסירת החזקה נתגלו בדירה ליקויי בניה שונים, שעיקרם ליקויי רטיבות. נציגי הנתבעת הוזמנו לדירה ואף ביצעו מספר תיקונים, שלא פתרו את בעיית הרטיבות. התובעים שכרו את שרותיו של האדריכל קובי ברבן שביקר בדירה ביום 30.10.2000 ותיעד את הליקויים שנמצאו בה. בחודש יולי 2001 ביקרה בדירה אינג' אילנה בר זאב גוטנברג, מטעם חברת ברנוביץ, אישרה את קיומם של ליקויי רטיבות בדירה והמליצה על החלפת הריצוף. הואיל והליקויים לא תוקנו, הוגשה התביעה שבפניי. 4. ביום 16.12.2002 מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את אינג' יוסף גודלקלנג. ביום 10.3.2003 ביקשו הצדדים להחליף את המומחה ולמנות תחתיו את המומחה אינג' יצחק ברמן, על מנת שישמש כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט ויתן חוות דעת הנדסית ושמאית בענין הליקויים הנטענים על ידי התובעים. בעקבות כך מינה בית המשפט ביום 5.3.2003 את מהנדס הבנין ושמאי המקרקעין יצחק ברמן כמומחה מטעם בית המשפט. 5. המומחה ברמן ביקר בדירת התובעים ביום 19.8.2003 והגיש ביום 26.11.2003 חוות דעת מפורטת בדבר ליקויי הבניה בדירה ועלות תיקונם. על פי חוות הדעת, עלות התיקון של הליקויים, בהנחה שיבוצעו על ידי התובעים, הינה 22,700 ₪ לפני מע"מ. משך ביצוע התיקונים הינו כ- 21 ימי עבודה, במהלכם לא יהא צורך בפינוי התובעים מן הדירה. בנוסף, נמצאו בדירה ליקויים שאינם ניתנים לתיקון, הגורמים לירידת ערך בשווי של 5,200 ₪. בנספח לחוות הדעת התייחס המומחה ברמן לליקויים נוספים שעלות תיקונם 1,150 ₪. מדובר בליקויים שאינם נזכרים בכתב התביעה ובחוות הדעת שנלוותה אליו, אלא רק בתוספת מאוחרת יותר לחוות הדעת מטעם מומחה התובעים. 6. התובעים יוצאים בסיכומיהם בשצף קצף נגד חוות דעתו של המומחה ברמן, והם חולקים על מומחיותו ומהימנותו, בסגנון בוטה למדיי, בהמשך להתקפות אישיות חריפות שלהם נגדו תוך כדי ניהול המשפט בענינים הקשורים לשכר טרחתו. אין בידי לקבל את הביקורת המוטחת על ידי התובעים במומחיותו של המומחה ברמן ובכשירותו לחוות דעתו אודות ליקויי הבניה הנטענים, מן הטעם הפשוט שהיו אלה התובעים עצמם אשר ביקשו כי המומחה ברמן ימונה כמומחה מטעם בית המשפט. אין המדובר בהסכמה סתם שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו לפי שיקול דעתו, אלא בבקשה ספציפית של התובעים למנות דווקא את המומחה ברמן, הוא ולא אחר, כמומחה מטעם בית המשפט. ברור כי לנוכח ממצאי חוות הדעת של המומחה ברמן, התאכזבו התובעים קשות משום שהסכומים בהם נקב המומחה כעלויות תיקון נראו להם נמוכים מדי, אך אכזבה זו אינה מצדיקה את הנסיון לכפור במומחיותו של אדם שהם עצמם ביקשו כי ימונה כמומחה מטעם בית המשפט. מטעם זה יש לדחות על הסף כל נסיון לטעון שהמומחה ברמן אינו ניחן במומחיות הדרושה לשם מתן חוות דעת בתיק זה. גם לגופו של ענין, התרשמתי כי המומחה ברמן בהחלט היה ראוי לשמש כמומחה מטעם בית המשפט, ולא עלה בידי התובעים לגרוע ממידת מומחיותו וכשירותו המקצועית. בוודאי שמומחיותו ונסיונו המקצועי עולים על אלו של מומחי התובעים. 7. הנתבעת טוענת כי יש להתעלם מחוות הדעת של המומחים האחרים בתיק, משום שהמומחה ברמן מונה בהסכמה. אין בידי לקבל טענה זו. מינויו של המומחה ברמן נעשה עוד בשנת 2003, בטרם תיקון התשס"ה של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, שקבע כי מקום שמונה בהסכמה מומחה מטעם בית המשפט, חוות דעתו תהא הראיה היחידה בתיק. יתר על כן, בבקשת הצדדים למנותו כמומחה נאמר מפורשות כי אין המדובר במומחה מטעם הצדדים, ומכאן שהצדדים לא הסכימו לוותר על הזכות להגיש את ראיותיהם. פסק הדין הנזכר בסיכומי הנתבעת כאסמכתא לכך שמינויו של מומחה מטעם בית המשפט בא במקום חוות דעת מטעם בעלי הדין, אינו יפה לעניננו, משום שבאותו ענין הסכימו בעלי הדין מראש כי המומחה המוסכם יישב בין חוות הדעת המנוגדות, ומכאן שהיה ברור שחוות דעת זו נועדה לבוא במקום חוות הדעת הקודמות, מה שאינו המקרה בעניננו. מכל מקום, ועל אף שחוות דעתו של המומחה ברמן אינה באה במקום חוות דעתם של המומחים מטעם בעלי הדין אלא בנוסף להן, ברי כי יש לה מעמד ראייתי מיוחד הואיל ומדובר במומחה אובייקטיבי ובלתי תלוי, שהצדדים עצמם ביקשו את מינויו ומכאן שבעת המינוי הוא היה מקובל עליהם כבר סמכא בענינים שבמחלוקת. נזכיר כי: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בההעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן." (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי תק-על 90(2), 532 ,עמ' 533). וראה גם ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח' ו-3 אח' תק-על 96(2), 481 ,עמ' 482: "למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים." ואכן, הקו המנחה את בית המשפט בדרך כלל בבואו לקבוע את עלות תיקון הליקויים הוא אימוץ חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בהיותו מומחה בלתי תלוי ואובייקטיבי. עם זאת, שומה על בית המשפט לבחון האם ממצאיו וקביעותיו של המומחה עולים בקנה אחד עם המצב המשפטי הקיים, והאם המומחה לא נתפס לכלל טעות משפטית בבואו לקבוע קיומו או אי קיומו של ליקוי. המומחה הוא יועצו המקצועי של בית המשפט, אך לבית המשפט נתונה "המילה האחרונה" בכל ענין בו הוא נדרש להכריע. כפי שנאמר בע"פ (תל-אביב-יפו) 71565/00 עזריאל לוין נ' מדינת ישראל . תק-מח 2002(3), 5972 ,עמ' 5994: "אין בכך כדי לומר שבית משפט חייב לקבל מסקנות של חוות דעת מומחה בהעדר חוות דעת מומחה נגדית. המילה האחרונה תמיד שמורה לבית המשפט, וחוות דעת של מומחה יכולה "לקרוס" (מילה טעונה בדיון זה) או להתברר כבעלת משקל מועט וכדומה, גם ללא חוות דעת נגדית." 8. אקדים ואומר כבר עתה כי לא מצאתי יסוד או הצדקה לביקורת הקשה שמטיחים התובעים במומחה ברמן, במומחיותו ובכשירותו, כאשר כל חטאו בכך שהסכומים שהמליץ לשלם לתובעים נראו בעיניהם נמוכים מדיי. תמוה עד מאוד בעיני כיצד זה טוענים התובעים בסיכומיהם כי "ברמן הנו חסר ידע נסיון וכישורים אפקטיביים", כאשר הם עצמם ביקשו למנותו כמומחה מטעם בית המשפט. עוד תמוהה בעיני ההסתמכות על חוות דעתו של קבלן השיפוצים אברהם ג'נח, כדי לקעקע את תחשיבי הנזק של המומחה ברמן, בשים לב לכך שג'נח אישר כי מעולם לא ביקר בדירת התובעים (ע' 15 לפרוטוקול), אלא חיווה את דעתו אך ורק בהסתמך על חוות דעתו של ברמן. בנוסף, הכשרתו של ג'נח היא של הנדסאי מכונות (ראה הודאתו בע' 14 לפרוטוקול) ומכאן שהכשרתו המקצועית נופלת באופן משמעותי מזו של המומחה ברמן, שהוא מהנדס בנין, בוגר הטכניון בהצטיינות משנת 1968, וגם שמאי מקרקעין מאז שנת 1979. 9. עם זאת, בענין אחד מצאתי ממש בהסתייגות של התובעים ממסקנותיו של המומחה ברמן, והכוונה היא להמלצתו לפתור את בעיית הרטיבות הכלואה מתחת למרצפות הדירה על ידי פירוק מספר מרצפות וייבוש חול המילוי הרטוב באמצעות תנורים מיוחדים, כפי שיפורט להלן. כל שלושת המומחים בתיק- המומחה ברבן מטעם התובעים, המומחה יצחק חיט מטעם הנתבעת והמומחה ברמן מטעם בית המשפט, מאשרים קיומה של רטיבות כלואה מתחת למרצפות הדירה על שתי קומותיה. כך גם המומחית אילנה גוטנברג, שביקרה בדירת התובעים מטעם חברת ברנוביץ ביום 19.7.2001 ותיעדה את התרשמותה בחוות דעת מוצג ת/1. עם זאת, המומחים נחלקים באשר לדרך הנאותה לפתרון הבעיה. המומחה ברבן ממליץ על הפתרון הדראסטי של פירוק כל הריצוף בבית, החלפת חול המילוי וביצוע ריצוף מחדש; המומחה ברמן, ממליץ על פתרון של פירוק אריחי ריצוף בפיזור אקראי, ייבוש חול המילוי תוך שימוש בתנורים מתאימים וריצוף מחדש; המומחה חיט מבחין בין שתי קומות הדירה. בקומת הקרקע מדובר ברטיבות שאינה פעילה, ולכן די בפירוק אריח אחד לכל 6 מ"ר, תוך המתנה להתאדות פסיבית של הרטיבות הכלואה בעונת הקיץ ולאחר המתנה של שישה חודשים. לעומת זאת, בקומה א' של הדירה מדובר ברטיבות פעילה המחייבת החלפה חלקית של הריצוף וחיפויי הקיר בקומה זו (במרפסת השמש, בחדר רחצה הורים ובחדר אמבטיה כללי) בעלות כוללת של 11,335 ₪ לקבלן. למעשה, כל המומחים שהעידו, זולת המומחה ברמן, הסתייגו בצורה כזו או אחרת משיטת הייבוש בתנורים שהומלצה על ידי המומחה ברמן. המומחית אילנה גוטנברג העידה כי "אני לא ראיתי אף פעם תוצאה נכונה של ייבוש בתנורים ... אני לא נתקלתי אף פעם בשיטה הזו, חוץ מאשר בדוחות של מומחים בביהמ"ש, בפועל לא ראיתי את זה עובד" (ע' 11 לפרוטוקול); המומחה ברבן מטעם התובעים העיד כי "אני לא מכיר את השיטה הזאת כשיטה תקנית, אני אישית מעולם לא ראיתי שימוש בשיטה זו ואני לא משוכנע שהיא יעילה ב- 100 אחוזים" (ע' 13 לפרוטוקול); קבלן השיפוצים אברהם ג'נח טען כי מדובר בשיטה בלתי תקנית שאינה משיגה תוצאות (ס' 9 לחוות דעתו); המומחה חיט מטעם הנתבעת המליץ על שיטת ייבוש אחרת ולדבריו "אין לי נסיון בה [בשיטת התנורים- ח.ב.], אבל שמעתי שדווקא בתנורים יש אפשרות לייבש בצורה הזאת, אני לא פוסל על הסף דרך אגב, ... אני באמת לא מכיר [פרטים על מי שעוסק בייבוש בשיטה זו- ח.ב.] כי אין לי נסיון בתחום הזה של ייבוש עם תנורים, אמרתי שאני לא פוסל על הסף ... לא יודע את העלויות." (ע' 32 לפרוטוקול); לא ברורה גם העלות האמיתית הכרוכה בשיטת ייבוש זו (עדות ברמן, בע' 15 לפרוטוקול); גם בית המשפט לא נתקל בתיקים קודמים בשיטה כזו של ייבוש רטיבות כלואה. בנסיבות אלה, מתבקשת המסקנה כי ראוי להעדיף פתרון בטוח יותר ויקר יותר של החלפת ריצוף באופן חלקי, כפי שהמליץ המומחה מטעם הנתבעת, על פני הפתרון הפחות מקובל והזול יותר של ייבוש באמצעות תנורים. יש לדחות את המלצתו של המומחה ברבן להחלפת הריצוף כולו בקומה הראשונה, בהיותו פתרון בלתי מידתי ובלתי סביר, מה גם שסכום הפיצוי המומלץ על ידי המומחה ברבן- 50,000 ₪- נראה מופרז על פניו. זאת ועוד, הפיצוי המומלץ על ידי המומחה ברבן הוא סתמי וגלובאלי, ולא הוצג התחשיב העומד ביסודו. על כן, בענין ליקויי הרטיבות בקומה הראשונה, החלטתי להעדיף את האמור בחוות דעתו של המהנדס חיט מטעם הנתבעת, על פני זו של המומחה ברמן. למרות שהמומחה חיט הוא מומחה מטעם הנתבעת ולא מטעם התובעים, במקרה דנן העדפתה של חוות דעתו מיטיבה דווקא עם התובעים, שכן בענין זה הוא המליץ על פיצוי גבוה מזה שהמליץ המומחה ברמן. המומחה ברמן המליץ על פיצוי בסך של 6,700 ₪ (עלות לקבלן) בגין ליקויי הרטיבות בקומה הראשונה ולעומתו המומחה חיט המליץ על פיצוי בסך 11,335 ₪ (עלות לקבלן). יצויין כי בשונה מחוות דעתו הלקונית למדיי של המומחה ברבן, חוות דעתו של המומחה חיט מפורטת היטב, נתמכת באסמכתאות ובתמונות מאירות עיניים, וממצאיו מומחשים היטב. 10. אינני סבור שיש הצדקה להחליף את הריצוף בקומת הקרקע כפי שממליץ המומחה ברבן מטעם התובעים. זהו פתרון מוגזם, בלתי מידתי ועלותו- 55,000 ₪ - מופרזת על פניה. אכן, המהנדסת אילנה גוטנברג שביקרה בדירה בשנת 2001 מטעם חברת ברנוביץ המליצה על החלפה כזו, אלא שגם המומחה ברמן וגם המומחה חיט סברו שאין בכך כל צורך. המומחה ברמן קבע בחוות דעתו כי "הריצוף בקומת הקרקע הינו במצב נאה מאוד ואין בו כתמים או סימנים אחרים של רטיבות". קביעה זו מקובלת עליי, והיא לא נסתרה בחקירתו הנגדית. יוער כי המומחה ברמן ראה את מצב הריצוף שנתיים לאחר המהנדסת גוטנברג, ולכן התרשמותו היא מעודכנת יותר ומשקפת את מצב הריצוף בעת המשפט. המומחה חיט, שעדותו הותירה עלי רושם מהימן, העיד כי תופעת הרטיבות בקומת הקרקע הולכת ונפתרת מעצמה שכן הרטיבות הכלואה שם הלכה והתאדתה במרוצת השנים שחלפו מאז ביקרה במקום המהנדסת גוטנברג. על כן, הרטיבות הכלואה שם ממילא קרובה להעלם. כדברי המומחה חיט: "המצב השתבח במשך הזמן במובן זה שהמים פחתו, הלכו וכלו המים. אני בחוות דעתי המצב שראיתי הוא מצב הרבה יותר טוב כפי הנראה ביחס למה שראתה בר זאב [גוטנברג- ח.ב.] ... ואני אומר שגם בביקור השני והשלישי ראינו שיפור בין ביקור אחד לשני, ככל שהביקור היה מאוחר כך המצב טוב יותר ולכן לא ראיתי מקום לפירוק כללי של הריצוף שהיא פעולה דרסטית ובמצב שאני ראיתי בימים שביקרתי לא היתה הצדקה ולו הקטנה ביותר" (ע' 33 לפרוטוקול). חייבת להיות מידה מסויימת של התאמה בין חומרת הליקוי לבין המשאבים הדרושים לשם תיקונו, ואין כל הצדקה לנקוט באמצעי תיקון דרסטיים ויקרים עד מאוד, כדי לפתור בעייה שהולכת ונעלמת מאליה. בנסיבות אלה, יש לאמץ את הפתרון המומלץ על ידי המומחים חיט וברמן, לאמור, פירוק אריחים בודדים בקומת הקרקע למשך מספר חודשים, על מנת להחיש את תופעת ההתאיידות והייבוש של הרטיבות הכלואה, ההולכת ונעלמת ממילא. אכן, קיימת אי נעימות מסויימת במצב של פירוק אריחים חלקי, אך בגין כך ייפסקו פיצויי עגמת נפש. 11. סיכומו של דבר, יש להוסיף לסכום הפיצוי המומלץ על ידי המומחה ברמן, סך של 4,635 ₪ בגין תוספת פיצוי מומלצת על ידי המומחה חיט (ההפרש בין פיצוי בסך של 6,700 ₪ שהומלץ על ידי המומחה ברמן, לבין פיצוי בסך של 11,335 ₪ שהומלץ על ידי המומחה חיט). הואיל ועסקינן בעלות לקבלן, ובמקרה דנן יש לפסוק לפי עלות לדייר, יש להוסיף לסכום זה 20%, כך שתוספת הפיצוי (לפני מע"מ) תהא 5,562 ₪. 12. התובעים מבקשים מבית המשפט לאמץ את חוות דעתו של המומחה ברבן מטעמם גם בנושאי איטום, תיקון חלקי עץ, שלד ובניה, אלומיניום, אינסטלציה, ממ"ד, חשמל ועיבוי. אין בידי להעתר לבקשה זו. אין כל סיבה להעדיף בעניינים אלה את חוות דעתו של המומחה ברבן. הגם שזה לא נחקר על חוות דעתו, המומחים ברמן וחיט נחקרו על חוות דעתם ואלה לא נסתרו. נזכיר כי כנגד חוות דעתו של המומחה ברבן, עומדת חוות דעתו המפורטת ומנומקת היטב של המומחה חיט, שהעריך את עלות הליקויים הנוספים בכ- 3,000 ₪ בלבד. בתווך, מצוייה חוות דעתו של המומחה ברמן אשר העריך את הליקויים הנוספים בסכום של כ- 6,900 ₪ ויש להעדיף את חוות דעתו על פני זו של המומחה חיט, בהיותו מומחה בלתי תלוי. 13. התובעים מבקשים לפסוק להם פיצוי בגין תופעת עיבוי שהמומחה ברבן גילה בדירה לאחר הגשת התביעה, ואשר לא נזכרה בחוות דעתו המקורית. דא עקא, הנתבעת מציינת בסיכומיה, וטענתה לא נסתרה, כי לא ניתנה לתובעים רשות לתקן את כתב תביעתם בעקבות חוות דעתו המשלימה של ברבן, וממילא בית המשפט אינו יכול להזקק לראש נזק זה. למעלה מהצורך יצויין כי המומחה ברמן ציין בחוות דעתו כי לא הבחין בתופעת עובש (המעיד על תופעת עיבוי) וכי קיימת אפשרות שהעובש בחדר הרחצה נגרם מחמת העדר איוורור מספיק. מכל מקום, לדברי ברמן, "אם יש עובש, עדיין אי אפשר לקבוע האם זה נובע מליקוי בבידוד הטרמי או משימוש בלתי נכון בדירה" (ע' 21 לפרוטוקול). המומחה ברמן גם ציין כי התובעים לא המציאו לו חישובים המעידים על ליקוי או חוסר בבידוד התרמי של הדירה וכי אם ייקבע שאכן קיימת תופעת עיבוי שאינה נובעת מחוסר איוורור, נדרש ביקור נוסף בדירה כדי לשום את עלות התיקון. התובעים לא המציאו חישובים תרמיים, לא ביקשו ביקור כזה וממילא הוא לא נערך ולא כומת שיעורו של נזק זה על ידי המומחה ברמן, בהנחה שמדובר אכן בליקוי בניה ולא בתופעה של חוסר איוורור. עוד יצויין כי על פני הדברים, עלות התיקון בסך 40,000 ₪ בה נוקב המומחה ברבן בתוספת לחוות דעתו, היא מופרזת ובלתי סבירה על פניה. 14. הפיצוי שייפסק לתובעים צריך להיות מחושב לפי עלות תיקון לתובעים, ולא לפי עלות תיקון לקבלן, משום שלנתבעת ניתנה ההזדמנות לתקן את הליקויים, אך זו לא נוצלה כראוי. למעשה, הנתבעת גם אינה מבקשת כיום לתקן את הליקויים, וביחסים העכורים שנוצרו בין התובעים לנתבעת, תיקון כזה אינו מעשי, וחבל. בע"א 8939/01 חיים אביצור ועוד 21 אח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ תק-על 2003(3), 975 ,עמ' 979 נפסק: "כאשר ניתנה לקבלן הזדמנות לתקן את הטעון תיקון, והוא ביצע זאת באופן חלקי, תוך סחבת בלתי סבירה או באיכות שאינה נאותה, אין מקום לכפות על רוכש הדירה ליתן לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לבצע תיקונים שכבר ניתנה לו הזדמנות לבצעם. ... אני סבור כי הוכח שהמשיבה קיבלה את ההזדמנות הנאותה לבצע תיקונים לשביעות רצון הרוכשים, וכפי שנדרש ממנה על פי ההסכם בין הצדדים ועל פי כל דין. המשיבה לא השכילה לנצל הזדמנות זו כראוי ועל כן עומדת למערערים זכותם לקבלת הסעד הכספי אותו ביקשו, ואין לכפות עליהם כי יבוצעו בדירותיהם תיקונים נוספים על ידי המשיבה." 15. סיכומו של דבר, הפיצוי בגין ליקויי הבניה בדירת התובעים מסתכם בסכום של 28,262 ש"ח (סכום זה מורכב מסך של 22,700 ₪ לפי חוות דעתו של ברמן, בתוספת סך של 5,562 ₪ בגין תיקוני ריצוף בקומה ראשונה לפי המלצת המומחה חיט). לסכום זה יש להוסיף מע"מ, כך שהפיצוי כולל מע"מ הינו 32,643 ₪. בנוסף, התובעים זכאים לפיצוי בסך של 5,200 ₪ בגין ירידת ערך מחמת ליקויים שאינם ניתנים לתיקון. הסכומים נכונים ליום 26.11.2003. 16. התובעים מבקשים פיצוי בגין פינוי הדירה בזמן התיקונים. אין מקום לפסוק פיצוי כזה, משום שהמומחה ברמן קבע כי אין צורך בפינוי הדירה בזמן ביצוע התיקונים. 17. התובעים מבקשים פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה להם מחמת המגורים בדירה עבשה, שקיימים בה מפגעי ריקבון, ריח טחב ורטיבות. יצויין בהקשר זה כי בית המשפט ערך ביקור בדירה לבקשת התובעים, וזאת ביום 5.10.2006, וניתן היה להתרשם כי אכן מדובר בדירה שנפגעה פגיעה קשה מחמת נזקי רטיבות. אין ספק כי לתובעים נגרמה עגמת נפש רבה במיוחד, הואיל ועסקינן בנזקי רטיבות, שפגיעתם הרעה ידועה לכל בר בי רב. עם זאת, ניתן היה גם להתרשם כי התובעים הקפידו שלא לבצע תיקונים בדירה בשנים האחרונות, מן הסתם כדי לתעד ולהמחיש את חומרת הבעיה. דא עקא, בהתנהגותם זו רק החמירו התובעים במו ידיהם את סבלם שלא לצורך, שכן לאחר שהנזקים תועדו באמצעות חוות דעתם של מומחים, ניתן היה לגשת למלאכת התיקון, לפחות באופן חלקי, ולא להמשיך להתגורר בתנאים כאלה. יצויין כי בחלק מהמקרים ניתן היה להתרשם בעין כי מדובר בסימני רטיבות ישנה שאינה פעילה עוד, וניתן איפוא לתקנה מבלי שהליקוי יחזור על עצמו. בת"א (חיפה) 629/93 ברזילי מנשה ואביגיל נ' שיכון ופיתוח תק-מח 2000(3), 331 ,עמ' 346 נאמרו דברים היפים אף לעניננו: "למעלה מעשור חלף מאז רכשו התובעים את הדירות וציפו ליהנות, באופן טבעי וסביר, מדירותיהם ומרכוש משותף הבנויים במקצועיות ובמיומנות ראויים וכלשונו של כב' השופט ו.זילר: "דירתו של אדם אינה רק נכס כספי אלא היא מרכז חייו ומרכז חיי בני משפחתו. זהו נכס שאדם רגיל משקיע בו חלק משמעותי מהונו ומאונו מתוך מגמה לאפשר ניהול חיים תקינים ומהנים לו ולבני משפחתו. מידת הסבל ואי הנוחות הנגרמים למשפחה עקב ליקויים הינה לכן משמעותית מאוד" (מצוטט ב-ת.א.(י-ם) 875/89 מוגדסי יהודה נ' "רסקו", תקדין-מחוזי כרך 855 (2)91)." כבר נפסק לא פעם כי פגיעתם הרעה של נזקי רטיבות עולה על פגיעתם של ליקויים אחרים: "אולם בצדק קבעה השופטת המלומדת כי: 'אין כל יחס ישר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. הדוגמא הטובה ביותר לכך הוא נושא הרטיבות. לעיתים ניתן לתקן ליקוי זה בסכום זעום, אולם הנזק בביצוע לקוי, או באי תיקון האיטום, והסבל ועוגמת הנפש - יכולים להיות עצומים... אין זה תפקידו של רוכש דירה לחפש את מקור חדירת המים ולתקנו. זה תפקידו של הקבלן, וכל האחריות חלה עליו, לבנות את הבנין באופן אטום לחדירת מים, ולתקן מיד, וכיאות, כל ליקוי בבניה, שמחדיר מים. כל ליקויי הבניה מתגמדים לעומת חדירת מים לדירה, לענין הסבל ועוגמת הנפש... במשך תקופה ארוכה חיו התובעים ומשפחתם בתוך רטיבות, כשהם סובלים סבל רב'. ... חברה קבלנית צריכה לצפות, כי מסירת דירה לקויה ודולפת, ואי תיקון הליקויים במשך תקופה ארוכה, יסבו לרוכשים סבל ועוגמת נפש." ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית נ' ויקטור נחמיאס פ"ד מו(2), 60 ,עמ' 64-65. בנסיבות אלה, ולמרות שעלות התיקון של ליקויי הרטיבות אינה גבוהה במיוחד, יש להעמיד את הפיצוי בגין עגמת נפש על סך של 20,000 ₪. סכום זה מביא בחשבון גם את הטרדה ואי הנעימות שייגרמו לתובעים בעת ביצוע התיקונים בדירתם, שצפויים להמשך כ- 21 ימי עבודה, תקופת זמן בלתי מבוטלת כשלעצמה, וכן את העובדה שהתובעים יאלצו לחיות במשך כחצי שנה עם מספר אריחים מפורקים בדירה, כדי להחיש את תופעת האידוי של הרטיבות הכלואה. 18. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: (א) סך של 32,643 ₪ בגין ליקויי בניה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.11.2003. (ב) סך של 5,200 ₪ בגין ירידת ערך, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.11.2003. (ג) סך של 20,000 ₪ בגין עגמת נפש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. (ד) הוצאות משפט בסך 3,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. (ה) שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 19. הואיל והמומחה ברמן הודיע לבית המשפט ביום 20.3.2007 כי התובעים לא צייתו להחלטתי מיום 25.9.2006 ולא שילמו לו את יתרת שכרו בסך 1,579 ₪, אני מורה לנתבעת להעביר לקופת בית המשפט סך של 2,500 ₪ מתוך הסכום שנפסק לזכות התובעים. לאחר שהתובעים ימציאו לבית המשפט אישור של המומחה ברמן כי מלוא שכרו שולם על ידם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.9.2006, ניתן יהיה להעביר סכום זה, כולו או מקצתו, מקופת בית המשפט אל התובעים (בניכוי הוצאות פנייתו של המומחה, אם זו אכן תמצא מוצדקת). 20. הנתבעת ביקשה בשולי סיכומיה כי בית המשפט יפרט בפסק הדין מהם הסכומים שנפסקו בשל ליקויי תכנון, ליקויי אלומיניום, ליקויי חשמל וליקויי איטום, וזאת, לצורך קבלת שיפוי מהצדדים השלישיים עימם הושג הסדר עוד לפני ישיבת ההוכחות. דא עקא, הנתבעת עצמה לא טרחה לפרט את תחשיביה שלה בענין זה, ובית המשפט לא יעשה את מלאכתה של הנתבעת במקומה. מכל מקום, הנתונים הדרושים לענין מצויים בחוות דעתו של המומחה ברמן. עוגמת נפש / נזק לא ממוניפיצוייםליקויי בניהבניה