רשלנות רפואית אורטודנטיה - טיפול ליישור שיניים

להלן פסק דין בנושא רשלנות רפואית אורטודנט בטיפול יישור שיניים לילדה: הרקע ותמצית טענות הצדדים בתם של התובעים (להלן: "המטופלת") עברה טיפול ליישור שיניים על ידי הנתבעת 1 (להלן: "הרופאה"), ולאחר סיומו היתה נסיגה במצב שיניה של המטופלת אשר חייב טיפול נוסף ליישור שיניים, עבורו שילמו התובעים לרופא אחר. לטענת התובעים, הרופאה הציגה עצמה כמומחית לאורתודנטיה וכעובדת בשיטה מיוחדת לקיצור תקופת הטיפול וללא רסן. המטופלת הינה קטינה אשר טופלה בגיל 14 במשך כשנה ומספר חודשים אצל הרופאה, בעלות 9,000 ₪. לטענת הורי המטופלת, לאחר הטיפול שיניה של המטופלת החלו להתעקם והמצב לא השתפר גם לאחר מספר ניסיונות באמצעות שלוש פלטות נוספות. נטען כי הרופאה הבטיחה תיקון נוסף ליישור השיניים ללא תשלום נוסף, אולם לאחר מכן שינתה את הצעתה ודרשה כתנאי לביצוע הטיפול הנוסף, תשלום של 1,500 ₪ . התובעים טענו שהקיבוע אשר ביצעה הרופאה למטופלת נשבר והשיניים התעקמו לחלוטין, ולכן בתם מטופלת כיום אצל אורתודנט אחר. התובעים ביקשו החזר של הסכום ששולם עבור הטיפול בסך 9,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום; הוצאות הגעה לטיפולים בסך 2,00 0 ₪; פיצוי בגין עוגמת נפש וסבל בסך 5,000 ₪, ופיצוי נוסף בגין "פגיעה ברמת התוצאה של טיפול מאוחר" בסך 10,000 ₪. במעמד הדיון הובהר כי לא מדובר בתביעה בעילה של רשלנות רפואית אלא בגין מצג שווא, בשל הטענה כי הרופאה הציגה עצמה כאורתודנטית מומחית וכמפתחת של שיטה מיוחדת ללא רסן , ובשל מצג זה הסכימו התובעים להצעתה לביצוע הטיפול במחיר גבוה מהממוצע והמקובל, וכעת הם נדרשים לשלם לטיפול נוסף, שכן הטיפול שבוצע על ידי הרופאה לא הביא לתוצאה המובטחת. 3. לטענת הנתבעות, כשהתובעים טענו בפני הרופאה כי שיניה של המטופלת עקומות לאחר הטיפול, היא ביצעה בדיקה ומצאה כי הקיבועים שבוצעו שבורים. הרופאה טענה שלאחר בדיקה שביצעה, הבינה כי המטופלת לא פעלה בהתאם להנחיות שקיבלה מהרופאה ולא הרכיבה את הפלטות כנדרש במהלך פרק הזמן שבו נעדרה מהמרפאה, והוסיפה וטענה כי המטופלת, ואף לא הגיעה לביקורות תכופות במרפאה. 4. במעמד הדיון, העידו הצדדים, והתובעים הוסיפו כי אלמלא מצג השווא השקרי שהציגה בפניהם הרופאה, הם לא היו מבצעים את הטיפול אצלה ובכך היה נחסך מהם הנזק שנגרם להם. הרופאה הוסיפה כי היא בעלת וותק של 30 שנה בתחום רפואת השיניים ומעולם לא הציגה עצמה כמומחית לאורתודנטיה. לטענתה, יישור שיניים זהו תחום ההתמקצעות שלה, והמשמעות הרפואית של המונח "אורתודנטיה" הינו יישור שיניים, תחום עיסוקה. הרופאה סבורה, במצב זה, שאין פגם בשימוש במונח זה בשם המרפאה העוסקת ביישור שיניים. הרופאה הסבירה כי לגישתה, המטופלת הייתה צריכה להגיע לאחר סיום הטיפול לביקורת שלושה שבועות לאחר סיום הטיפול והגיעה רק כעבור שמונה חודשים , ועל כן אין להטיל עליה אחריות לנסיגת השיניים. 5. התובעים בחרו לנהל את התביעה רק על בסיס טענתם למצג שווא, לפיהם הרופאה הציגה עצמה כמומחית ליישור שיניים כשאין הדבר כך, וויתרו על האפשרות לנהל תביעה בגין עילה של רשלנות רפואית. בשל כך, לא היה מקום למחוק את התביעה או לדחותה על הסף בשל העדרה של חוות דעת רפואית, או להעביר את הדיון מבית משפט לתביעות קטנות לבית משפט השלום, אשר לטענת הרופאה הוא הפורום הנכון לדון בתביעה של רשלנות רפואית. 6. בסיום הדיון ניתנה לתובעים שהות להגיש לבית המשפט דיסק ובו כתבה של ערוץ 10 אשר לטענתם חשפה שורה של רופאים אשר מציגים עצמם כאורתודנטים במצג שווא וביניהם הרופאה (להלן: "כתבת התחקיר"/ "הכתבה"). התובעים ביקשו להפריך באמצעות כתבת התחקיר את טענתה של הנתבעת לפיה מעולם לא הציגה עצמה כאורתודנטית. 7. התובעים הגישו את הדיסק עם הכתבה לבית המשפט, וצירפו מסמך בו ישנן הפניות לאמירות הרלבנטיות בכתבה. נטען כי בתחילת כתבת התחקיר, הרופאה הציגה עצמה כאורתודנטית ומזכירתה אישרה שמדובר באורתודנטית מומחית. כמו כן נטען כי הרופאה הציגה עצמה כמי שמנהלת בית ספר לאורתודנטים. בכך יש לדעתם לסתור את הטענה של הנתבעת כי לא אמרה מעולם שהיא אורתודנטית. דיון והכרעה 8. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה , הכל כפי שיפורט להלן. 9. מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד. 10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, שמעתי את הצדדים ו צפיתי בכתבת התחקיר , הגעתי למסקנה כי התובעים הרימו את הנטל המוטל עלי הם בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי הרופאה הציגה עצמה כאורתודנטית, כפי שיפורט להן. 11. העובדה שהרופאה מבצעת טיפולי אורתודנטיה אינה במחלוקת, ואני מקבלת את העמדה לפיה כל רופא שיניים רשאי לבצע טיפול כזה, ואין הגבלה בדין המחייבת ביצועו רק על ידי בעל מומחיות מיוחדת בתחום (מומחיות מוכרת ורשומה). דברים אלה נאמרו גם בכתבת התחקיר עליה מבססים התובעים את תביעתם (דקה 00:48). 12. שוכנעתי מהצפייה בכתבה (כאמור לעיל, ברמת השכנוע הנדרש בהליך זה) כי הרופאה מציגה עצמה כאורתודנטית, וזאת בניגוד להצהרתה בפרוטוקול הדיון (עמ' 3, שורות 22-24): "אני 30 שנה רופאת שיניים בארץ ומעולם לא הצגתי את עצמי בתור מומחית ולא הצגתי את עצמי כאורטודנטית אלא כרופאת שיניים ולא השתמשתי בתארים הללו. נהוג להשתמש במונח אורטודנטיה כיישור שיניים שזה תחום ההתמקצעות שלי." 13. העובדה ששם המרפאה – הנתבעת 2 – כולל את המילה "אורתו" מחזקת את טענת התובעים שהרופאה הציגה עצמה כאורתודנטית, ואין בעובדה שלא מסרה להם שהיא בעלת מומחיות בתחום זה כדי לשנות ממסקנתי. 14. בנסיבות שבהן שם המרפאה כולל את המילה "אורתו", מוטלת לטעמי על הרופאה האחריות המוגברת להסביר באופן אקטיבי וייזום שאינה מומחית בתחום זה, אלא שהיא רופאת שיניים שעוסקת ביישור שיניים, ותו לא. הרופאה לא טענה כי עשתה כן, ובחרה ליהנות מכך שהתובעים התרשמו מהמרפאה וקיבלו תוכנית הטיפול אטרקטיבית שהביאם לראות ברופאה כמומחית בתחום , בלא לתקן את הרושם שנוצר. 15. בסיום כתבת התחקיר נאמר כי הנחיות משרד הבריאות קובעות כי על רופא שיניים העוסק בתחום יישור השיניים ואינו מומחה, להציג את עצמו כרופא שיניים שאינו מומחה בפני הלקוח בטרם הטיפול. אין כל אסמכתא להנחיות כאלה, ולא הצלחתי לאתר ן, אך גם בהעדר הנחיות כתובות או מחייבות, הגעתי למסקנה דומה כפי שפורט לעיל. 16. למעלה מן הצורך אפנה לאתר האינטרנט של "האגודה האורתודנטית בישראל" (http://www.orthoisrael.org.il) שם נרשם, תחת הכותרת "מיהו מומחה" כך: "מיהו מומחה ליישור שיניים ולסתות- אורתודנט מומחה ליישור שיניים ולסתות ( אורתודונט) בישראל הינו רופא שיניים בעל רישיון תקף לעסוק ברפואת שיניים, שלמד בתוכנית התמחות בארץ או בחו"ל במוסד המוכר על ידי המועצה המדעית של ההסתדרות לרפואת שיניים ( הר"ש) ועבר בהצלחה את בחינות המומחיות מטעם משרד ב בריאות. לכל מומחה ישנה תעודה מטעם משרד הבריאות או המועצה המדעית של הר"ש המעידה על היותו מומחה וכן מספר תעודת המומחה. למרות שכל רופא שיניים, שאינו מומחה, רשאי לעסוק בכל תחומי רפואת השיניים כולל אורתודונטיה, הוא אינו רשאי ( על פי החוק) לכנות עצמו אורתודונט, רופא ליישור שיניים או כל כינוי דומה שיש בו כדי להטעות את הציבור. רשימת המומחים מופיעה באתר זה תחת הקטגוריה חברי האגודה - מומחים ליישור שיניים ולסתות ורופאי שיניים שאינם מומחים מופיעים כרופא/ת שיניים בלבד, כפי שהחוק מחייב." 17. עם זאת, לא שוכנעתי כי העובדה שהתובעים סברו שהרופאה היא מומחית, היא הסיבה היחידה בגינה בחרו בה לבצע את הטיפול לבתם . לדעתי, תרמה להחלטתם העובדה שהרופאה ביצעה טיפול מיוחד ושונה מהמקובל, שאינו מחייב שימוש ברסן ואורך זמן קצר יחסית. נראה לי, כי באם הרופאה היתה מציגה עצמה כרופאת שיניים, עם ניסיון של 30 שנה ביישור שיניים ובהעדר מומחיות פורמלית, המטפל בשיטה חדשנית – עדיין היתה אפשרות ממשית שהתובעים היו בוחרים לבצע אצלה את הטיפול. 18. התובעים בחרו להמשיך ולקיים את הטיפול באמצעות הרופאה גם לאחר שהתברר להם, לאחר הקרנת תוכנית התחקיר בערוץ 10, כי הרופאה אינה מומחית לאורתודנטיה – דבר המחזק את הטענה כי קיומה של מומחיות ספציפית ופורמאלית לא היתה מבחינתם "תנאי בל יעבור". בשלב זה התובעים סברו שהטיפול מניב תוצאות, ואף בסיום הטיפול הם היו מרוצים מהתוצאה - כפי שהעידה התובעת : "כשהסתיים הטיפול, היא הורידה את הברזלים מהשיניים והשיניים היו מאד יפות" (ר' עמ' 2 לפרוטוקול בשורה 9). 19. לאחר שהתובעים ידעו שהרופאה אינה מומחית רשומה בתחום האורתודנטיה, הם לא פנו בשלב זה לקבל ייעוץ נוסף בטרם המשך הטיפול, לא פנו לקבל חוות דעת שנייה מרופא שהוא מומחה בתחום, לא הגישו תלונה למשרד הבריאות ולא נקטו בכל פעולה שהיא שיש בה כדי להצביע על חוסר שביעות רצונם מהמצב שהתגלה, וזאת עד לאחר סיום הטיפול ולאחר הנסיגה שחלה במצב שיני המטופלת. 20. לא שוכנעתי שהרופאה הציגה עצמה בפני התובעים באופן אקטיבי כבעלת רשיון מומחה באורתודנטיה. 21. לא ניתן לקבוע כי הטיפול היה לקוי, ואין כל ראיה כי הנסיגה שחלה נבעה מטיפול בלתי מקצועי. כאמור לעיל, התובעים ויתרו על כל טענה לרשלנות רפואית. 22. בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה שיש לחלק את הנזק בין שני הצדדים, בדומה למצב של הפרת חוזה. כפי שנפסק בע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין נ. ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210 [1995], בעמ' 227-226: "נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון." ברע"א 9488/02 חן שחר נ. עטיה גד [23.03.2005], חזר בית המשפט העליון וקבע, כי ניתן לחלק את האחריות לנזק ולייחס אשם תורם במישור החוזי, וציין כי: "יש לזכור כי בחינת התנהגותם של בעלי הדין במערכת היחסים הספציפית, מגלה לא פעם כי זהויות ה"מפר" וה"נפגע" אינן חד משמעיות, וכי יישום הולם של עקרון תום הלב הוא מוצדק במקרים שבהם תרמה התנהגותו של הניזוק לאי קיום החוזה על ידי המזיק ..." ובע"א 3912/90 EXIMIN S.A, תאגיד בלגי נ. טקסטיל והנעלה איטל סטייל פררארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64 [1993], בעמ' 85-84 נקבע כי: "אין ספק כמובן, שחלוקת האחריות בענייננו עולה בקנה אחד עם רעיונות של מוסר, צדק ואי עשיית עושר שלא כדין, שהמשפט הישראלי בכלל ודיני החוזים (ובכלל זה חוזי מכר) בפרט, שואבים מהם. כאשר שניים גרמו לנזק, אין זה הוגן ואין זה מוסרי שהאחד יישא במלוא נזקו של האחר. מדוע יזכה צד לחוזה בפיצוי מלא על נזק שנגרם גם עקב התנהגותו הטיפשית וחסרת תום הלב? יתר על כן, בחלוקת האחריות ביניהם יהיה כדי לעודד תום לב או זהירות מצידם של שני הצדדים לעסקה." 23. אין אפשרות לכמת במדוייק את האפשרות שהתובעים היו בוחרים לבצע את הטיפול גם אם היו ידועות להן, מפי הרופאה, העובדות להווייתן (כאמור בס עיף 17 לעיל). לפיכך, מצאתי כי נכון, בהתחשב במכלול הנסיבות, לחלק את העלות באופן שווה בין הצדדים, ולחייב את הנתבעות להשיב לתובעים מחצית מעלות הטיפול אשר שולם על ידם. 24. לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעות בפיצוי עבור יתר הנזקים הנטענים, בהעדר הוכחה או ראיה לנזקים אלה. סוף דבר 25. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעות, לשלם לתובעים מחצית מעלות הטיפול (שעמד על 9,000 ₪), היינו, סך של 4,500 ₪. 26. לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את חלוקת האחריות, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין מכלול נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 5,200 ₪. סכום זה ישולם על ידי הנתבעות, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת 1 ו/או הנתבעת 2, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.רשלנותשינייםתביעות רשלנות רפואיתרפואה