להלן פסק דין בנושא ליקויי בניה - רטיבות: פסק־דין תביעה בעניין ליקויי בנייה שנתגלו בדירה שנבנתה עבור התובעת (להלן:"קציר") על ידי הנתבעת (להלן:"מליבו") בקומה ב' בבניין רב קומות בנאות אפקה (להלן:"הדירה") והחזקה בה נמסרה ב- 29.9.97 (להלן:"מועד מסירת החזקה"). לטענת קציר, נתגלו בדירה ליקויי בנייה ובעיקר ליקויי רטיבות בהיקף העולה על 100,000 ₪ לפי חוות דעת מקצועית ובתוספת הנזקים העקיפים הועמדה התביעה במקורה על סכום של כ- 164,000 ₪. נוכח היבטיו המקצועיים המובהקים של הסכסוך מונה המהנדס יעקב דובדבני כמומחה מטעם בית המשפט (להלן:"דובדבני"). הלה ערך את חוות דעתו המקצועית בעניין ביום 16.4.06 בה זוהה קיומם של ליקויי רטיבות שעלות תיקונם נאמדה בסכום של כ- 23,000 ₪ ל"קבלן מזדמן". בעקבות חוות הדעת הגיעו הצדדים לכדי הסכמה דיונית שהוגשה לבית המשפט ביום 31.12.06 ולפיה, יבוצעו תיקונים על פי חוות דעתו של דובדבני וזאת מבלי לפגוע בטענות הצדדים ומבלי שתהא בכך הודאה בחבות או באחריות. בהתאם להסכמה זו, בוצע אכן מהלך של תיקונים שבסופו קבע דובדבני, כי הליקויים תוקנו במלואם למעט היקף תיקון מצומצם בסך של 600 ₪, שלטענת מליבו שולם לקציר. נוכח זאת, ולאחר שהמחלוקת העיקרית שבין הצדדים נפתרה למעשה, נותרו על הפרק שאלת הנזקים העקיפים וההוצאות, עניינים הממוקמים דרך שיגרה בשוליה של כל מחלוקת. אף על פי כן, הוגשו סיכומי הצדדים כאילו במנותק מההתרחשות תוך שקציר פורשת את סיכומיה על פני 17 עמודים וסידרה של נספחים ומליבו משיבה לה ב- 21 עמודי סיכום, היקפים שאין ליישבם בשום דרך עם שיקולים ענייניים הנוגעים למימדיו של הסיכסוך. במיוחד הנני לגנות את המהלך החד-צדדי שננקט ע"י ב"כ התובעת בצירופים החורגים מההסכמות לסיכומיה. מכל מקום, בסופו של יום עותרת קציר לפיצוי בנושאים כמפורט: א. החלפת ריהוט בבית (19,200 ₪). ב. אובדן השתכרות (6,000 ₪). ג. שימוש מוגבר בתחבורה ותקשורת (2,000 ₪). ד. עבודות אריזה לפינוי (1,890 ₪). ה. עלות הזזת רהיטים (200 ₪). ו. עלויות ביטוח ומנעולים (975 ₪). ז. דמי פינוי מהדירה למשך 7 ימים (4,200 ₪). ח. התקנת פרקט בחדר השלישי (1,900 ₪). ט. עוגמת נפש (20,000 ₪). י. הוצאות חוות הדעת והאגרה. חזית ההגנה הראשית הרלבנטית של מליבו מתמקדת בטענה לקיומו של שיהוי ובמישנית הודפת זו את האחריות לפיתחו של צד ג' הוא קבלן האינסטלציה (להלן:"קורמן מערכות אינסטלציה") וכלפי מנהלו יחיעם קורמן (להלן:"קורמן") כחב בחבות אישית. מנקודת מבטה של מליבו אין ליקויי הרטיבות שתגלו ותוקנו בדירת קציר משקפים אלא, פגמים במערכות האינסטלציה שבוצעו ע"י קורמן מערכות כקבלן מישני. זו האחרונה, מצטרפת מצידה לטענת השיהוי שהועלתה ע"י מליבו תוך שהיא שוללת קיומו של כל קשר סיבתי בין הרטיבות שנתגלתה לבין טיב הצנרת שהותקנה על ידה כאשר בה בעת טוען קורמן להעדר עילה אישית כלפיו. נכון אם כן להתייחס לטענת השיהוי המועלית הן על ידי מליבו והן על ידי קורמן מערכות במשותף. לטענת מליבו וקורמן מערכות, חסומה קציר בתביעתה שהוגשה יום אחד בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות ולתום 4 שנים מאז ביצוע תיקון הרטיבות האחרון בדירה. מתוך המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט נלמד על השתלשלות הדברים בהיבטם הכרונולוגי ככל שהדבר נוגע לתלונות קציר בעניין הרטיבות כמפורט להלן: בתרשומת שנערכה בין קציר למליבו בתאריך 14.1.98, היינו, בסמוך לאחר מסירת החזקה, צויין קיומם של ליקויי רטיבות ואיטום. לפי מכתב מתאריך 8.2.98, ניתן להסיק כי הליקויים תוקנו. פנייה נוספת מיום 22.5.98 מתעדת תופעה חוזרת של רטיבות ורישומי שנת הבדק מיום 12.8.98 מלמדים על ביצוע תיקוני רטיבות. התכתובת שבין הצדדים מלמדת על ביצוע תיקוני רטיבות נוספים ביום 13.9.00 ובמחצית שנת 2004 נתפרצה רטיבות באופן משמעותי וניכר שטופלה על ידי שרברב חברת הביטוח בהחלפת צינור וחול רטוב. בתקופה זו, נעשתה חוות הדעת של מומחה התובעת ולאחריה חוות דעת מקצועיות נוספות. מהלך דברים זה מלמד לדעתי על קיומו של פגם נסתר שהאינדיקציות לקיומו ניכרות לאורך כל התקופה. העובדה ולפיה, חלף פרק זמן מסויים שבו לא נחשפו הליקויים, אינה מלמדת על ניתוק הקשר הסיבתי אלא, משקפת מהלך טבעי לסוג זה של פגם הכרוך בבעיות דליפת מים. מן המפורסמות הוא, כי ניזקי מים דולפים מתגלים לעיתים שנים לאחר יצירתם ובהתחשב בתיקונים החלקיים שנעשו סביר להניח, כי הרטיבות המאסיבית שנחשפה בשנת 2004 הינה ביטוי לתיקונים קודמים משנת 1998 או 2000 אשר לא צלחו. מסקנה זו, נתמכת בין היתר, גם בחוות דעתו של דובדבני הקובע, כי מקורה של הרטיבות הינה בכשלים נסתרים במערכת האיטום או האינסטלציה, כפי שיוסבר בהמשך. הואיל וכך, יש להעדיף את עמדתה של קציר בעניין זה, לקיום תופעת הרטיבות כתוצאה מסתברת של כשלי איטום מכל סוג שהוא, ולדחות לניכחה את טענת השיהוי. נוכח מסקנתי זו, יש לדון בעתירות קציר לגופם של דברים. בראש ובראשונה, נבקש להתייחס לשאלת היקף עלות התיקון בהיבט הנוגע להחלפת הפרקט בחדר השלישי. בעניין זה טוענת קציר, כי לאחר חתימת ההסדר הדיוני הסתבר כי יש לבצע, לפי הוראותיו של דובדבני, ליטוש ריצוף בחדר נוסף כשמשמעות ההמלצה, על פי ההסדר שבין הצדדים, היא כי יש לבצע פרקט בחדר נוסף על המתוכנן כתחליף לליטוש. נוכח התנגדותה של מליבו לפרשנות זו, הכרוכה בהסדר שבין הצדדים, שילמה קציר מכספה את עלות ביצוע הפרקט בחדר השלישי, תחת מחאה, בסכום של 1,900 ₪ ולפיכך עותרת זו להשבתו. מליבו לעומת זאת טוענת, כי קציר עשתה דין לעצמה בהחלפת הפרקט בחדר הנוסף שלא על פי הסכמת הצדדים ולכן, יש לדחות את דרישתה בהקשר זה. לאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי כי הואיל ובסופו של יום הסכימו הצדדים להתקנת פרקט למינציה בכל מקום בו ייקבע הצורך בליטוש הריצוף על ידי דובדבני, והואיל והאחרון קבע קיומו של צורך כזה בחדר נוסף, יש מקום לזכות את קציר בהתאם להסכמה הדיונית בפיצוי זה הנוסף בסך של 1,900 ₪ הכרוך בהתקנת הפרקט. טענותיה הנוספות של קציר בחלקן העוסק באובדן ההשתכרות החלפת הריהוט והשימוש המוגבר בתחבורה ותקשורת עוסקות כולן בנושא הנזקים הנילווים בתקופה שקדמה וחפפה את בצוע התיקונים. להוכחתם של חלק מרכיבים אלה צירפה ב"כ התובעת קבלות לסיכומיה בניגוד למוסכם כאמור בפתח פסק הדין ולפיכך, יש להתעלם מקיומן. גם לולא כן, אין בקבלות דבר ביחס לזיקה שבין הרטיבות לבין הנזקים, כך שגם לגופם של דברים יש לדחות את הטענות. הוא הדין ביחס לרכיבים הנוגעים לעבודות האריזה, הזזת הרהיטים ועלויות הביטוח נוגעות להוצאות הנילוות שבביצוע התיקונים ואף אלה נידחים. אשר לדרישת עלות הפנוי מהדירה - בעניין זה, טוענת מליבו כי בהתאם להסדר הדיוני שהוגש לאישורו של בית המשפט ביום 31.12.06 היה על קציר לשאת בעצמה בהוצאות הדיור החלופי. אלא, שהסדר זה לא שלל מהצדדים את טענותיהם למעט נושא הליקויים שתוקן ולכן, למיטב הבנתי אין קציר חסומה בהסדר הדיוני אלא אם כן היה נאמר בו במפורש כי זו מוותרת על זכותה בדיור החלופי. הואיל וכך, קיימת לקציר הזכות לפיצוי בגין דיור חלופי לתקופה של 7 ימים וזכאות זו תועמד על הסך המופחת של 2,800 ₪. להשקפת קציר, יש להוסיף ולזכותה בפיצוי בגין עוגמת נפש לאור משך התקופה שבה סבלה מליקויי הרטיבות. בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה, מצאתי כי יש מקום לקביעת פיצוי בסך של 5,000 ₪ תוך שברכיב זה נלקחת בחשבון גם אי הנוחות הרבה שהיתה כרוכה בביצוע התיקונים. כל שנותר על הפרק להכרעה הוא שאלת חלוקת האחריות בין הצדדים - קציר טענה לאחריותה של מליבו ואילו מליבו, טוענת לאחריותה של קורמן מערכות אינסטלציה כמי שביצעה את עבודות האינסטלציה בבניין ולאחריותו של קורמן כבעל השליטה ומנהלה היחיד שהיה המוציא והמביא והיה אמור לפקח על ביצוע עבודות האינסטלציה. בראש ובראשונה יש לדחות את הטענות כלפי קורמן שכן, אלה אינן מבוססות על הפסיקה ועל הכללים שנקבעו בה לעניין חבות אישית של אורגן בתאגיד משפטי. על הפרק אם כן, אך ורק שאלת אחריותה של מליבו, קורמן מערכות וחלק הרשלנות התורמת אם בכלל של קציר. בעניין זה, מציגים הצדדים כולם פרשנות הנוחה להם על קביעותיו המקצועיות של דובדבני ביחס לסיבת הליקויים שנתגלו. דובדבני בחוות דעתו נמנע מלהגדיר גורם אחד כסיבת חדירת הרטיבות ובשאלה שהופנתה אליו קונקרטית בנושא קבע זה את סדר חלוקת האחריות באופן "יורד" כלפי מליבו, קורמן מערכות, שרברב חברת הביטוח, המפקח על ביצוע האיטום והאינסטלציה והדיירים. משהתייחס ספציפית לליקויים קבע, כי על אלה נימנים שימוש במצע חול רטוב, הצפת הרצפה, דליפה מחיבורי צנרת, איטום לקוי בחדרים רטובים, חוסר הגנה על הצנרת, הגנת בידוד הטרמי, חומרים אסורים בסביבת הצנרת, אי-רציפות הגנת הבטון, גילוון לקוי, שיירי חומרי בנייה, שימוש במוספים אסורים לטיט או לטיח, חדירת רטיבות מהעבר מצנרת דלוחין ואיטום לקוי בחלקים נוספים של הבית. לצד הערכות אלה, ציין דובדבני כי הצנרת עצמה היא צנרת מגלוונת ותיקנית וכי גורם ההצפה של הרצפות הינו תיאורטי בלבד. הואיל ודובדבני לא קבע בסופו של יום כל מסקנה המעדיפה את אחריותו של צד אחד על פני משנהו וגם לא תיחם בשום דרך שהיא את שיעור האחריות היחסי של הגורמים שמנה, אין לי אלא להסיק את המסקנה המתבקשת בכוחות עצמי, לפי מיטב הכרתי וניסיוני ושיקול הדעת השיפוטי על פי עקרונות מאזן הסבירות. בסך הכל מונה דובדבני 13 גורמי רטיבות אפשריים, כאשר מתוכם 8 במובהק שייכים לתחום אחריותה של מליבו (מצע חול רטוב, איטום לקוי בחדרים רטובים, חומרים אסורים, מוספים אסורים וכו'). רכיב האחריות המובהק הבודד המיוחס למליבו כגילוון לקוי נשלל מעצם הקביעה לקיומה של צנרת פלדה מגלוונת מקובלת לשימוש במערכות ביתיות. אינדיקציה נוספת השוללת את אחריותה של קורמן מערכות עולה מכך, שסימני התקיפה על הצנרת ניכרים אך ורק על הפנים החיצוניים של הצינורות ולא על הדופן הפנימית כאשר בחלקים המוגנים כיאות לא נמצאו כלל סימני תקיפה. מימצאים אלה, מתיישבים טוב יותר עם קיומה של חדירת רטיבות מחוץ לצנרת שנגרמה ממגוון הסיבות שמרביתן באחריותה של מליבו, ואינם אופייניים לחיבורי צנרת לקויים דווקא. הואיל וכך, מאזן הסבירות וההיגיון כולם כאחד תומכים במסקנה הבלתי נמנעת ולפיה, קיומה של קורוזיה חמורה בהיקף החיצוני של הצנרת מלמדת על כשלים בעבודתה של מליבו. ייחוס האחריות למים שחדרו בהצפת הרצפות או בפעילות השרברב הינה רחוקה ובלתי מסתברת בעליל אותה הנני לדחות בשתי ידיים. מסקנתי אם כן הינה, כי אחריות לקיומם של ליקויי הצנרת מוטלת במלואה על מליבו. סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת התקבלה בחלקה. הנתבעת תישא כלפי התובעת בחיובים כמפורט: 1. סך של 2,800 ₪ (עלות דיור חלופי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הפינוי ועד לתשלום בפועל. 2. סך של 5,000 ₪ (עוגמת נפש) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. 3. סך של 1,900 ₪ (פרקט) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ועד להשבתו בפועל. אשר להוצאות - התובעים עותרים לזיכויים בעלות חוות הדעת המקצועיות שהוכנו על ידם והוצאות נוספות לעלות האגרה ושכר טרחת עורך דין. הכלל הוא, כי צד שזכה בתביעתו זכאי לשיפוי בעד הוצאותיו אלא שבקביעתן יתחשב בית המשפט בדרך ניהול ההליך. סבורני, כי לאחר שהסכסוך עצמו נפתר בביצוע התיקונים בפועל הפכה תביעתה המופרזת של התובעת לעלויות הנוספות לאבן נגף בדרך לסיום הסכסוך ולאחר שמרביתן נדחו תזוכה זו אך ורק בהחזר האגרה לפי הסכום שנפסק, השבת חלקה בתשלום שכרו של מומחה בית משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. הודעת צד ג' כלפי צד ג' 1 וצד ג' 2 נדחית וכלפיהם תישא הנתבעת בהוצאות הדחייה של תביעתה בסך של 2,000 ₪. בניהנזקי מיםליקויי בניהרטיבות