להלן פסק דין בנושא ליקויי בניה - רטיבות בדירה: פסק דין א. הערעור שבפנינו הוא על פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר. למלשטרייך-לטר) מיום 14.12.05, ב-ת.א. 25968/98, לפיו חוייבה המשיבה מס' 1 לשלם למערערת מס' 1 פיצוי בגין ליקויי בניה בסך 36,623 ₪ ובגין עגמת נפש, בשל נזקי הרטיבות בדירתה משך שנים רבות, סך של 20,000 ₪ וביחד: 56,623 ₪. למערערים מס' 2 ומס' 3 פיצוי בגין ליקויי בניה, בסך 40,277 ₪ ועגמת נפש בסך 10,000 ₪ וביחד: 50,277 ₪, והכל בתוספת שכ"ט עו"ד, החזר אגרה, והחזר הוצאות מומחה בית המשפט. עוד נקבעו בפסק-הדין סכומי השיפוי שזכאית המשיבה מס' 1 לקבל מצד ג' מס' 1 (משיבה מס' 2) ומצד ג' מס' 2 (משיבה מס' 3). ב. המערערים טוענים שסכומי הפיצוי שנקבעו להם בפסק-הדין של בית משפט קמא הוערכו על הצד הנמוך ובעיקר בנושא עגמת הנפש. מוסיפים המערערים שעיקרו של הערעור מופנה כנגד קביעתו העובדתית של בית משפט קמא, בסעיף 10 של פסק-הדין, לפיה לא הוכיחו המערערים כי נותרה רטיבות בדירותיהם לאחר התיקונים האחרונים שבוצעו על ידי המשיבה מס' 1. נטען בערעור שבסעיף 7 של פסק-הדין מאשר בית משפט קמא כי המערערים טענו בתצהיריהם כי נותרה רטיבות בדירותיהם לאחר התיקונים האחרונים שבוצעו על ידי המשיבה מס' 1 וטענות אלה, כך נטען, לא הופרכו. לטענת המערערים הם חוו, ועודם חווים, חדירת רטיבות ומים לדירותיהם במשך שנים רבות. נטען בערעור שבבש"א 13770/05 שהוגש לבית משפט קמא צירפו המערערים תמונות לסתירת טענות המשיבה וצד ג' כי בעיות הרטיבות נפתרו. המערערים ביקשו בבש"א הנ"ל כי בית המשפט יבקר בדירותיהם טרם מתן פסק הדין, וכן ביקשו שבכל מקרה יקבע בית המשפט תקופת אחריות מחודשת לליקויי הרטיבות. ג. לטענת המערערים לא היה מקום לזקוף לחובתם את העובדה שמומחה בית המשפט לא זומן לבדוק את הדירות מחדש, ובכל מקרה של ספק היה על בית המשפט להורות מיוזמתו למומחה בית המשפט לשוב ולבקר בדירות המערערים כדי לבדוק את הרטיבות. נטען בערעור שבימ"ש קמא בהחלטתו מיום 14.9.05 דחה את בקשת המערערים לצרף את התמונות המתעדות רטיבות בדירות המערערים ולא נתן דעתו לבקשת המערערים בדבר ביקור מטעם בית המשפט בדירות המערערים. נטען בערעור שעל המשיבים היה מוטל הנטל להוכיח שליקויי הרטיבות תוקנו, ומשלא פנו המשיבים בענין זה למומחה בית המשפט הרי שהמשיבים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם, ומכאן שבעיית הרטיבות טרם נפתרה. לטענת המערערים תחילתה של תקופת האחריות צריכה להיות לאחר שהדירות תעבורנה חורף יבש אחד, ודבר זה טרם קרה. עוד נטען בערעור שהיה על בימ"ש קמא לפסוק לזכות המערערים פיצוי גבוה יותר בגין עגמת נפש, וכן היה על בית משפט קמא לפסוק למערערים החזר מלא של הוצאותיהם המשפטיות, לרבות שכר טרחת מומחה התביעה. ד. עמדת המשיבה מס' 1 היא שאין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא הכולל בחובו מימצאים עובדתיים שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהם. לדעת המשיבה מס' 1 בדין קבע בית משפט קמא שהמערערים לא הוכיחו קיומם של ליקויי רטיבות נוספים ואם חפצו המערערים להוכיח שקיימים ליקויי רטיבות נוספים היה באפשרותם לבקש ביקור חוזר של מומחה בית המשפט, או קיום דיון הוכחות בענין זה. כמו כן טוענת המשיבה מס' 1 שבכתב התביעה לא הופיע ענין הארכת תקופת האחריות וטענה זו הופיעה לראשונה בסיכומי המערערים ובדין לא התייחס בימ"ש קמא לנושא זה. עוד טוענת המשיבה מס' 1 שאין להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא בענין שיעור הפיצוי בגין עגמת נפש ושיעור החזר ההוצאות המשפטיות ה. גם מטעם המשיבה מס' 2 נטען שאין כל הצדקה להתערב בקביעותיו של בימ"ש קמא. המשיבה מס' 2 מציינת כי ביצעה תיקוני איטום נרחבים במרפסות בדירות המערערים לפי חוות דעת מומחה בית המשפט מר יצחק ברמן מיום 3.11.00, ולאחר מכן תיקוני איטום בקירות החיצוניים של המבנה בו מצויות דירות המערערים, ותיקונים נוספים לפי חוות דעתו השניה של מר ברמן. התיקונים תועדו בפרוטוקול דיון והוגשו לביהמ"ש ביום 2.6.05 (נ/5). בישיבת בית משפט קמא מיום 5.6.05 סוכם על הסדר דיוני בין הצדדים שקיבל תוקף של החלטה. לפי הסדר זה תישמע עדותה של המערערת מס' 1 בנושא עגמת נפש בלבד, תוך ויתור על חקירות מצהירים, וכי יוגשו סיכומים בכתב. הודעת המערערים בדבר קיומם של ליקויי רטיבות הוגשה ביום 24.7.05 כחודש ומחצה לאחר הגשת סיכומי המערערים, לאחר שהסתיים שלב הבאת הראיות, וללא קבלת אישור בית המשפט, וביום 31.7.05 אף הגישו המערערים, ללא רשות, תמונות שונות. לפיכך, טוענת המשיבה מס' 2 שבדין דחה בימ"ש קמא ביום 14.9.05 בקשה זו של המערערים. לטענת המשיבה מס' 2 יש לשמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות בפני בית משפט ואין להתיר הגשת ראיות חדשות לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. עוד טוענת המשיבה מס' 2 שהמערערים לא עמדו בנטל להוכחת קיומה של רטיבות בדירותיהם לאחר ביצוע התיקונים על ידי סולל בונה, ולא הוכח על ידי המערערים שהרטיבות הנטענת זהה לזו שתוקנה על ידי המשיבה מס' 2, וכי אין המדובר ברטיבות ממקור חדש, שאיננו מצוי עוד כיום (9 שנים ממועד מסירת החזקה בדירות) באחריות המשיבה מס' 2. משיבה מס' 2 ממשיכה וטוענת כי צדק בית משפט קמא בקובעו שאם עמדה למערערת מס' 1 טענה כלשהי בענין הרטיבות לאחר ביצוע התיקונים בחורף 2004, היה עליה ליזום בקשה על מנת שמומחה בית המשפט יבקר במקום וימציא חוות דעת משלימה. למעשה מאז מאי/יוני 2004 גם אין כל טענה על קיום בעיית רטיבות בדירת המערערים מס' 3+2, ואין מקום להסתמכות המערערים על תצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמם ב-2002, בטרם בוצעו התיקונים הנרחבים על ידי המשיבה מס' 2 בשנת 2004. לטענת המשיבה מס' 2 יש לדחות את טענת המערערים בדבר אי-זימונו של מומחה בית המשפט לביקור נוסף בדירותיהם של המערערים על ידי המשיבה מס' 2. לפי עמדתה של המשיבה מס' 2 אין מקום לכך שבית המשפט יורה על ביקור נוסף של מומחה בית המשפט. היה על המערערים לפנות למומחה בענין זה מיד עם גילוי הרטיבות הנטענת בדירותיהם, לכל המאוחר בפברואר-מרץ 2005, ומשנזכרו המערערים להעלות את טענותיהם בשלהי עונת הקיץ, לאחר הגשת הסיכומים ולאחר תום הבאת הראיות, אין להם להלין אלא על עצמם. כמו כן טוענת המשיבה מס' 2 שצדק בימ"ש קמא בדחותו את דרישת המערערים להארכת תקופת האחריות על פי חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973, שהרי סעד זה כלל לא נדרש בכתב התביעה. כמו כן טוענת המשיבה מס' 2 שאין מקום להשגותיהם של המערערים בכל הנוגע לפיצוי בגין עגמת נפש וההוצאות המשפטיות. עד כאן תמצית טענות המשיבה מס' 2. ו. בישיבת בית המשפט מיום 17.4.07 שמענו את טענותיהם של ב"כ שני הצדדים. נקדים ונציין שאין כל הצדקה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא בכל הנוגע לפיצוי בגין עגמת נפש והחזר ההוצאות המשפטיות של המערערים. לעומת זאת סבורים אנו שבכל הנוגע לבעיית הרטיבות יש מקום להורות למומחה בית המשפט מר יצחק ברמן לחזור ולבקר בדירות המערערים וליתן חוות דעת משלימה בשאלת הרטיבות, כפי שנורה להלן, וזאת אף אם היה מקום לכך שהמערערים יעלו דרישתם זו בטרם נסתיים שלב הבאת הראיות בבית המשפט קמא. ז. בחוות דעתו מיום 10.11.00 (מ/1) איבחן מומחה בית המשפט מר ברמן קיומה של בעיית רטיבות בדירותיהם של המערערים. בחוות דעתו מיום 25.1.02, מ/2, שנעשתה לאחר שהמשיבה מס' 2 ביצעה תיקונים במטרה להתמודד עם הרטיבות, והמערערים טענו כי תיקונים אלה לא הועילו, קבע המומחה שהתיקונים שבוצעו היו חלקיים בלבד, וכי לא בוצעו כל התיקונים הנדרשים והחיוניים לצורך תיקון ליקויי הרטיבות שבדירות המערערים. בסיכום קבע מר ברמן שביטול כל ליקויי הרטיבות הקיימים בדירות המערערים יתאפשר אך ורק לאחר השלמת ביצוע כל תיקוני האיטום הנדרשים כמפורט בחוות דעתו. ח. בפסק דינו כותב בית משפט קמא שבנובמבר 2004 בוצעו תיקונים בדירת המערערת מס' 1 שבמהלכם פונתה המשפחה למלון (ע"ח המשיבה מס' 1), וכן בוצעו תיקונים בדירת המערערים מס' 3+2 במהלך מאי +יוני 2004, והוגשו פרוטוקולים של תיקון חתומים על ידי המערערים. עוד כותב בית משפט קמא שאיש מן הצדדים לא מצא לנכון לבקש ביקור נוסף של המומחה בדירות נשוא הדיון, כדי לקבוע אם עדיין קיימים ליקויים שלא תוקנו. מוסיף בית משפט קמא שמחד גיסא קיימות עדיין טענות לתובעים, ואילו המשיבות טוענות שהתיקונים בוצעו. לפיכך קבע בית משפט קמא שכל תיקון עליו חתומים המערערים או כל תיקון שבוצע, ועובדת ביצועו אינה שנויה במחלוקת, ייחשב כמתוקן לשביעות רצון המערערים, שכן לא הוכח מטעמם של המערערים כי התיקון אינו יעיל, ונטל ההוכחה עליהם. עוד כותב בית משפט קמא שאם היתה למערערת מס' 1 בעיית רטיבות לאחר חורף 2004 או תחילת 2005, ראוי היה שתיזום בקשה על מנת שמומחה בית המשפט יבקר בדירתה ויגיש חוות דעת משלימה. משלא נעשה הדבר, יש לקבוע כי לא הוכחה טענת הרטיבות. לגבי המערערים מס' 2+3, שבדירתם בוצעו תיקוני רטיבות במאי 2004, כותב בית משפט קמא שמאז מאי - יוני 2004 אין טענה בדבר בעיית רטיבות בדירתם, ולא ניתן להסתמך כיום על תצהיר המערער מס' 2 מספטמבר 2002, שם היתה הטענה היחידה כי ישנם סימני רטיבות בחדר הכביסה. ט. עמדתנו לענין זה שונה. אין ספק שראוי היה שהמערערים יעלו עוד בטרם סיום ההוכחות את דרישתם לכך שמומחה בית המשפט יבקר פעם נוספת בדירותיהם לענין הרטיבות על מנת שבית המשפט יוכל לפסוק את דינו על בסיס קביעתו של המומחה, שכבר ביקר בעבר בדירות אלה, ומודע היטב לשאלה שבמחלוקת. יחד עם זאת, אין כל ספק שלפי חוות הדעת של המומחה מר ברמן משנת 2000 (מ/1) ומשנת 2002 (מ/2) אכן היתה בדירות אלה בעיית רטיבות, והמומחה קבע מה התיקונים שיש לבצעם כדי להתמודד עם בעיה זו. משהוכח בשתי חוות הדעת הנ"ל של מומחה בית המשפט שאכן קיים בדירות אלה ליקוי המתבטא בבעיית הרטיבות האמורה, עובר הנטל למשיבות להוכיח שהליקוי סולק ושבעיית הרטיבות באה על פתרונה בשלמותה. י. איננו סבורים שקיימת תשתית ראייתית שעל בסיסה ניתן לקבוע באופן מניח את הדעת שבעיית הרטיבות באה על פתרונה בשלמותה. אין ספק שהמשיבה מס' 2 ביצעה בדירותיהם של המערערים תיקונים במהלך שנת 2004 שנועדו, בין היתר, להתמודד עם בעיית הרטיבות, אך קיימת עדיין מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם סולקה בעיית הרטיבות. דווקא משום כך בולט חסרונה של חוות דעתו של מומחה בית המשפט לצורך הסקת המסקנה האם בעיית הרטיבות באה על פתרונה בשלמותה, אם לאו. י"א. לפיכך מחליטים אנו להיעתר חלקית לערעורם של המערערים ולהורות על החזרת התיק לכב' בית המשפט קמא אשר יורה למומחה בית המשפט מר יצחק ברמן, לחזור ולבקר בדירותיהם של המערערים וליתן חוות דעת משלימה שבה יקבע האם ליקויי הרטיבות כפי שפירט בחוות הדעת שלו, מ/1 + מ/2, (וליקויים אלה בלבד), נפתרו בשלמותם. ככל שהמומחה מר ברמן יגיע למסקנה שליקויי רטיבות אלה טרם נפתרו בשלמותם, יקבע המומחה מר ברמן איזה מליקויי הרטיבות האלה עדיין קיימים כיום, מה התיקונים שיש לבצעם על מנת להתגבר על ליקויי רטיבות אלה, ומה עלות הביצוע של תיקונים אלה, וזאת בדרך של תיקון עצמי על ידי הקבלן, מחד גיסא, ובדרך של תיקון שיבוצע על ידי המערערים, מאידך גיסא. לאחר המצאת חוות דעתו המשלימה של מר ברמן יאפשר בית משפט קמא לצדדים להשלים טיעוניהם לענין ליקויי הרטיבות האלה, בלבד. לאחר מכן יתן בית משפט קמא פסק דין משלים בסוגיה זו. הוצאות ביקורו וחוות דעתו המשלימה של מר ברמן יחולו בשלב הנוכחי על המשיבה מס' 2, ובפסק-הדין המשלים יקבע בית המשפט קמא על מי תחול הוצאה זו בסופו של דבר. שאר חלקי פסק דינו של בית משפט קמא עומדים בעינם. אין צו להוצאות בערכאת הערעור. הפקדון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי המזכירות לידי ב"כ המערערים עבור המערערים. בניהנזקי מיםליקויי בניהרטיבות