פסק דין התובעת שבפני הכניסה רכבה לתיקון במוסך הנתבעת 3 - "ש.ש. מוקד הרכב" (להלן - המוסך) בעקבות תאונה, שאירעה לרכבה ביום 11.6.03. השמאי שבדק את הרכב הינו מר זיו גולדשטיין (הנתבע 2), וזאת מטעמה של הנתבעת 1, איילון חברה לביטוח בע"מ, שהיא המבטחת של התובעת (להלן - חברת הביטוח). טענות התובעת: לטענת התובעת, התיקון שבוצע ברכבה היה לקוי ולפיכך נגרמה לרכבה ירידת ערך מסחרית, שהיא מעבר לירידת הערך שהוכרה על ידי חברת הביטוח. יצויין, כי כתב תביעתה של התובעת אינו מפרט את טענותיה מבחינה מהותית, ואף לא את חישוב הסכום הנתבע (16,950 ₪), אלא מדבר בכלליות על "מחדלים רבים", "ניצול כישרונם [של אנשי המקצוע - מ.ב.נ.] על פני חוסר כישרונו של הציבור התמים", "הערכת נזק שקרית" וכיו"ב. דליתי את פרטי התביעה מתוך הנספחים לכתב התביעה ובעיקר מחוות דעתו של השמאי, שבדק את הרכב של התובעת לצורך התביעה דנן - השמאי מר עידן ויקטור, ומכתב של התובעת שהופנה לשמאי, מיום 19.8.03. טענתה של התובעת בדבר התיקון הלקוי נסמכת על חוות דעתו של השמאי עידן, אשר כתב בבדיקתו כי "המכונית תוקנה באיכות גרועה מאד". הוא ממשיך ומפרט, בחוו"ד מנומקת, את כלל הליקויים. השמאי גולדשטיין מצא, בתום התיקון, כי ירידת הערך שנגרמה לרכב בעקבות התאונה היא של 3%, כאשר ערך הרכב חושב כ-54,000 ₪ (עמוד 4 לחוות הדעת מיום 12.6.03), ובסך הכל - 1,620 ₪, ואילו השמאי עידן מצא, כי עקב התיקון הלקוי, ירידת הערך היא בסך 25%. לפיכך, בהתחשב במחיר הרכב שחושב על ידי השמאי עידן על סמך המחירון, תוך ביצוע ההתאמות הנחוצות לאור בעלויות קודמות ומד מרחק, שהועמד על 52,920 ₪, סך ירידת הערך הינה 13,230 ₪. ההפרש הינו 11,610 ₪. בנוסף, תובעת התובעת החזר שכר טרחתו של השמאי עידן ויקטור בסך 2,600 ₪. לא מצאתי בכתב התביעה מנין ההפרש בין סכום זה לסכום הנתבע, כאמור. טענות הנתבעים: הנתבעת 1 מציינת, שרכב התובעת הוכנס למוסך הסדר לפי בחירתה של התובעת. הנתבעת 1 מינתה שמאי חיצוני, הוא מר זיו גולדשטיין, לבדוק את נזקי הרכב ולאשר עליות תיקון. אין לנתבעת 1 כל קשר למוסך (הנתבעת 3) והוא אינו בבעלותה. אין לה אחריות שילוחית כלפי המוסך ואין לה אחריות בשל טיב התיקון. הנתבעת טוענת כי בבדיקה חוזרת שביצע השמאי גולדשטיין לרכב בחודש אוגוסט, הסתבר כי לרכב היתה תאונה נוספת לאחר התאונה ביוני 2003, תאונה עליה לא דווח לנתבעת 1 ואינה יודעת פרטים עליה. עוד ציינה הנתבעת 1, כי בדיקתה העלה שהבעלות הראשונה ברכב היתה של חברת ליסינג. זו מכרה את הרכב לבעלה של התובעת כעבור 11 חודש בלבד, זמן, שלטענת הנתבעת 1, הוא קצר יחסית לנהוג בחברות ליסינג. לפיכך, קובעת הנתבעת 1, סביר להניח שהרכב היה מעורב בתאונה קשה ביותר ולכן נמכר. לא למותר לציין, שמלבד הספקולציה, המבוססת על מכירת הרכב כעבור 11 חודש, לא הובאה כל תמיכה לסברה זו. הנתבעת 1 טוענת, שאף אם תוכח ירידת הערך הנטענת, הרי שיתכן שזו קשורה לעברו האמור של הרכב ולא לתאונה נושא תיק זה. לענין חוות הדעת של השמאי ויקטור עידן אומרת הנתבעת 1, כי לא נמסרו נתונים על עברה של המכונית, על מצבה של המכונית, הנתון של ערך הרכב שגוי שכן לא התחשב בהיותה מכונית חברה. עוד טוענת הנתבעת 1, כי ירידת ערך של 20% בגין נזקי פחחות בלבד אינו ריאלי ובודאי אינו מתייחס לתאונה מיוני 2003 ולאור כל אלה, טוענת הנתבעת - חוות הדעת של השמאי עידן אינה אמינה. הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה, אך התייצב לדיון בפני, ונתן הסכמתו למינוי שמאי בורר שיקבע על ידי איגוד השמאים. הנתבעת 3 הצטרפה אף היא לטענה כי יתכן שהרכב עבר תאונה נוספת (אולי בחניה, ללא ידיעת התובעת) לאחר התיקון שבוצע אצלה בעקבות התאונה הראשונה בחודש יוני 2003, ותאונה זו היא שאחראית לחוסר האפשרות לכוון את האורות (התקלה שנתגלתה ברכב בחודש אוגוסט 2003, והיא שהובילה את התובעת לבדיקה שהולידה את התביעה דנן). עוד טוענת הנתבעת 3, כי תפקידו של השמאי הוא לבצע שומה שמטרתה לאמוד את העלות הכספית של תיקון הנזק. השמאי לא מוסמך לבדוק את טיב התיקון ואינו אחראי על טיב התיקון, ולכן בענין זה חרג השמאי מטעם התובעת מתפקידו. מעבר לכך, מציין המוסך, הוא מוכן לבדיקה של כל שמאי אובייקטיבי, שיציין אם היו ליקויים בתיקון, והמוסך יתקנם. השמאי הבורר : מאחר שהשאלות העיקריות שבמחלוקת הן, כאמור, שאלות שבמומחיותו של שמאי רכב - האם הרכב תוקן כראוי בעקבות התאונה מיום 11.6.03 וכמה ירידת ערך נגרמה לרכב בעקבות התאונה והתיקון - הסכימו כל הצדדים למינוי שמאי בורר. בהחלטתי מיום 10.8.04 קבעתי כי איגוד השמאים ימנה שמאי מומחה כבורר, שיכריע בשאלות העולות מכתב התביעה. לשם כך, הועברו לשמאי כל כתבי הטענות שבתיק וכל חוות הדעת, וקבעתי כי הוא רשאי לשמוע הן את הצדדים בתיק והן את השמאים שנתנו חוות דעת. יצויין, כי ביום 23.9.04, בטרם נודע לבית המשפט מיהו השמאי שמינה האיגוד, שלחה התובעת הודעה לבית המשפט שכותרתה "הרהורים טרום דיון - בקשה מיוחדת". בהודעה זו העלתה חשש שמא השמאי שמונה לא יהיה אובייקטיבי, שכן לטענתה, אמר לה השמאי עידן, בו הסתייעה, כי בינו לבין השמאי שמונה (ושכאמור - בית המשפט לא ידע כלל את זהותו עד שמסר את חוות דעתו) שוררים יחסי "אויבות". יצויין כי לא היתה בקשה כלשהיא בהודעה זו, על אף כותרתה. לא מצאתי לנכון לפעול בעקבות "הודעה" זו, שכן לא ניתן לה כל ביסוס, וכולה נסמכת על דברי התובעת שמביאה (לטענתה) מדברי השמאי עידן. אף לא ברור אם השמאי עידן אכן הביע דברים אלה ואם התיר לתובעת לצטטם. ביום 4.11.04 נמסרה לי חוות דעתו של מר אביב בן אברהם, השמאי הבורר שמונה על ידי איגוד שמאי הרכב. עיקריה הינם כדלקמן: 1. חוות דעתו של השמאי גולדשטיין לוקה בחסר בשל מספר דברים: היא אינה מתארת את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת; אינה מציינת את סוג החלפים שהוחלפו; חישוב ירידת הערך אינו מפורט לפי סעיפים שהובילו לתוצאה הסופית. 2. השמאי לא בדק את הרכב במהלך ביצוע התיקון. אילו היה עושה כן, היה יכול לעמוד על אופן תיקון הרכב, דבר שהיה משפיע על קביעתו בנושא ירידת הערך. 3. השמאי עידן לא התייחס לעברו התאונתי של הרכב ול"מקוריותו" של הרכב (אני מניחה כי הכוונה לעובדה שהרכב היה בעבר בבעלות חברת ליסינג). [הערת בית המשפט: השמאי עידן דווקא התייחס בהערה 11.ד להערות הסיכום שלו לאותה תאונה, הפנה לדוח השמאי בענינה, וציין כי לפי הערכת השמאי לא נגרמה לרכב ירידת ערך בגין אותה תאונה. יצויין, כי גם השמאי בן אברהם לא הפחית משווי הרכב בשל אותה תאונה, כעולה מהאמור בסעיף "פירוט שווי רכב בפועל" בעמוד 3 לחוות דעתו]. 4. השמאי עידן נתן קביעה קיצונית בהתייחסו לתיקון הלקוי, קביעה המעוררת תמיהה. 5. בדיקה שנערכה למרכב המכונית ולצבע לא העלו סימני תאונות נוספות, זולת התאונה מיוני 2003 ותאונה קודמת, מינואר 2003, מלבד פגיעות קלות המאפיינות שימוש ברכב בסביבה אורבנית צפופה. באופן כללי: הרכב נשמר וטופל באופן סביר וסדיר. 6. שווי הרכב בפועל, לאחר התייחסות למחיר המחירון, לבעלות הקודמת של חברה למימון, למד האוץ ולתאונה הקודמת בינואר 2003 הינו 50,274 ₪. 7. ירידת הערך שנגרמה לרכב, בהתבסס על המלצות "ועדת ששון", הינה 14.40%, שהם 7,239.46 ₪. (אחוז הנזק הגולמי הינו 19% וערך הרכב הגולמי הינו 54,000 ₪). 8. קיימות שתי דרכים מקובלות להחלפת חלקי מרכב מולחמים. לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות ובשתי הדרכים נגרמת ירידת ערך לרכב, והבחירה ביניהן נתונה לשיקול דעתו של מנהל המוסך המתקן. במקרה דנן נבחרה אחת משתי השיטות, אלא שנקודות ההלחמה לא עובדו כראוי והוסיפו לירידת הערך. לסיכום, קבע השמאי הבורר כדלקמן: א. א. הנתבעת 1 חטאה בכך שהתבצרה מאחורי חוות דעת השמאי מטעמה ולא הטתה אוזן לפניית המבוטחת, וסירובה לבדוק את חבותה בשנית גררה את התובעת להוצאות מיותרות. ב. ב. הנתבע 2 נתן חוות דעת שלוקה בחסר ואינה מפורטת, הוא לא עקב אחר מהלך התיקון וקביעתו בענין ירידת הערך אינה נכונה. ג. ג. תיקון הרכב במוסך הנתבעת 3 אינו מושלם, אם כי אחריותו להגדלת ירידת הערך הינה מסוימת בלבד. מאחר שהמוסך נמצא ברשימת מוסכי ההסדר של הנתבעת 1, יש לראותה חייבת כלפי התובעת. ד. ד. חוות הדעת של השמאי עידן מגמתית, לא מקצועית ואינה משקפת את אופן תיקון הרכב. שכר טרחתו בסך 2,600 ₪ - מוגזם. לא הומצאה חשבונית מס המוכיחה תשלום שכר טרחתו בפועל. הפיצוי לתובעת עליו ממליץ הבורר , לאור כל האמור, הינו כדלקמן: 7,239 ₪ בגין ירידת הערך בעקבות התאונה; 50 ₪ בגין לוחית רישוי; 2,600 ₪ בגין שכר טרחתו של השמאי עידן, אם יוכח תשלום בפועל (ואם לאו - פיצוי בסך 1,000 ₪); 878 ₪ בגין חלקה של התובעת בשכר טרחתו של הבורר . סיכום והכרעה: באופן כללי, אני מוצאת לנכון להתבסס על חוות דעתו של השמאי הבורר ועל המלצותיו. אני רואה בנתבעת 1 אחראית לעבודתו של הנתבע 2 במקרה זה, ואילו היה זה עושה עבודתו כראוי, יתכן שהיתה נחסכת כל התביעה, מה גם שהנתבעת 3 חזרה וציינה בכתב הגנתה שהיא מוכנה לחזור ולתקן את כל הטעון תיקון. אציין עוד, כי אינני רואה בעין יפה "המצאת" שתי התאונות הנוספות, שיוחסו לרכב על ידי הנתבעת 1 בכתב הגנתה, בנסיון לחמוק מהאחריות לתשלום בגין ירידת הערך. זאת - ללא כל הוכחה לענין: התאונה האחת ארעה כביכול בעוד הרכב בבעלות חברת הליסינג (תוך שימוש בביטויים "סביר להניח שהרכב היה מעורב בתאונה קשה ביותר ולכן נמכר"), שמתברר שאף לא אחד מהשמאים שבדקו את הרכב מצא לה עדות; השניה - שארעה כביכול לאחר התאונה ביוני 2003, כפי שטען השמאי גולדשטיין, תאונה ששני השמאים האחרים לא מצאו לה זכר. לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת כי הנתבעת 1 אחראית לבדה לפצות את התובעת (למעט בגין לוחית הרישוי) כמפורט להלן: אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 7,329 ₪, בגין ירידת הערך, 2,222 ₪ בגין שכר טרחתו של השמאי עידן (אלא אם תמציא התובעת לנתבעת אישור תשלום בפועל, ואז יוסף סכום המע"מ) ו-878 ₪ בגין חלקה של התובעת בשכר טרחתו של הבורר - סה"כ: 10,429 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום התאונה (11.6.03) ועד התשלום המלא בפועל. בגין לוחית הרישוי ששולמה לנתבעת 3 ולא סופקה, אני מחייבת את הנתבעת 3 בסך של 50 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום 27.10.03 (יום רכישת הלוחית החליפית) ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מוסךרכבתיקון רכבירידת ערך