תלונה על מוסך למשרד התחבורה - אי קיום חובת רישיון

הכרעת דין המחלוקת בקליפת אגוז כתב אישום זה הוגש בעקבות תלונת לקוח למשרד התחבורה על שירות שקיבל ממוסך שטיפל בתקלה במכוניתו הקשורה למערכת החשמל ברכב. טענת הלקוח הייתה כי המוסך איננו מומחה ואיננו מבין בסוג השירות שנתן. עובדה היא לטענת הלקוח, כי התקלה לא זוהתה ולא תוקנה כראוי גם אחרי מספר רב של טיפולים. מכאן התפתחה הסוגיה הלאה. על פי החוק הישראלי הקיים, מוסך מורשה לעשות רק את העבודות שאליהן הוא מוסמך בהתאם לרישיונו. ישנו מספר רב של מקצועות קשורים לרכב וקיימות כמובן דרישות שונות לקבלת רישיון מתאים. המוסך שלפנינו הוא מוסך מורשה למכונאות רכב אך אין לו אישור לבצע עבודות של חשמלאות רכב. הוגש לכן כנגדו כתב אישום בעבירה של עיסוק בחשמלאות רכב ללא רישיון מתאים. בענייננו נשאלה השאלה האם העבודה שביצעו הנאשמים (בדיקת טעינה והחלפת אלטרנטור) היא מסוג העבודות שמוסך מכונאות רכב רשאי לבצע אם לאוו. עיקר טענת התביעה היה כי החוק ברור ועל פיו מדובר בעבודה האסורה למי שאיננו חשמלאי רכב (והכישלון בתיקון יוכיח). לטענת הנאשמים, מומחים הם בתיקונים מעין אלו. בנוסף, מדובר בחוק ארכאי ובלתי ניתן ליישום וביצוע שכן אין כמעט אפשרות כיום להבדיל בין סוגי העבודות הנעשות ברכב. מעבר לכל אלו, מדובר היה בעבודה שניתן להגדירה כמכונאות רכב. אין חולק בין הצדדים כי ההשלכות של פסק דין זה הם כנראה מעל ומעבר לעובדות התיק הספציפי ונוגעות למוסכים רבים. לטענת ההגנה, ההכרעה בתיק זה רלוונטית ל - 4,000 מוסכים ולמעשה לכל המוסכים בארץ העוסקים במכונאות רכב. אוסיף כי רק בשל השלכותיו העקרוניות של פסק דין זה באולם נכחו כצופים אנשים בכירים בתחום (כולל יו"ר איגוד המוסכים, פקידים מטעם משרד התחבורה, ועוד). אשר לכן הביאה ההגנה שרשרת מומחים מרשימה להוכחת טענותיה וגם התביעה לא טמנה את ידה בצלחת. אציין מראש כי החלטתי הסופית היא שהתיקון אותו ביצע המוסך איננו מתאים לסוג רישיונה ומן הראוי להרשיע את הנאשמים בכך, הכל בהתאם לנימוקים שיפורטו בהכרעת הדין. ומכאן להכרעת הדין בהרחבה. האשמה ומהלך הדיון 1. הנאשמת מס' 1 (להלן: "אוטוויק" או "המוסך" או "הנאשמת"), הינה חברה פרטית בע"מ, הרשומה בישראל, שהייתה והינה בעלת רישיון מס' 40565 למפעל לעבודות מכונאות, פחחות, צבעות ומיזוג אוויר לרכב מנועי. אין אבל לחברה רישיון למפעל לעבודות חשמל. בין התאריכים 1.8.04 ו-9.9.04 (להלן: "תקופה הרלבנטית"), היה הנאשם מס' 2 (להלן: "הנאשם" או "אסולין" או "המנהל") מנהלה הפעיל. הנאשמים מואשמים בעבירות הבאות: אי קיום חובת רישיון - עבירה לפי סעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב) תש"ל - 1970 (להלן: "הצו"); עבירה לפי סעיף 39(ב)(1א) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח - 1957 (להלן: "החוק"); היעדר פירוט בחשבונית - עבירה לפי סעיף 23(ב) לצו; עבירה לפי סעיף 16 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם) תשמ"ג - 1983; עבירה לפי סעיף 29(א) לחוק; קבלת דבר במירמה - עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977; 2. האשמה העיקרית המיוחסת לנאשמים היא כי בתקופה הרלבנטית ניהלו הנאשמים מפעל לעבודות חשמלאות ברכב מנועי במפעל הידוע בשם "מרכז שירות ומכירה מיצובישי יונדאי ירושלים", הנמצא ברח' האומן 19, תלפיות ירושלים (להלן: "המפעל"). זאת , מבלי שניתן לנאשמים רישיון מאת הרשות לנהל את המפעל ולעשות בו את העבודות שיפורטו להלן. 3. אשמה נוספת המיוחסת לנאשמים היא כי ביום 9.8.04 מסרו הנאשמים חשבונית מס' 3/077439 למתלוננת בסך של 1,058 ₪, שבה צויין כי "תיקון קצר במערכת מאווררים + החלפת יחידת הפעלה" בוצע כעבודת חוץ וגבו סך של 480 ₪ בגין עבודות חוץ. זאת מבלי לידע את מזמין העבודה מראש על עבודות חוץ, ולמרות שעבודות אלה לא בוצעו במפעל חוץ, אלא במפעל. היות ולטענת התביעה הנאשמים הציעו לבצע את העבודה כאילו יש להם רישיון לבצע זאת, יש כאן גם עבירה של קבלת דבר במירמה. 4. מטעם התביעה העידו: עת/1 - עמירם אהרוני, הממונה על ההכשרות בתחום החשמל (להלן: "מפקח הקורסים אהרוני") עת/2 - רפי אלישע, מפקח מוסכים מחוזי ומאשר הרישיונות (להלן: "המפקח המחוזי אלישע") עת/3 - יצחק ספיר, פקח רישוי מוסכים במשרד התחבורה (להלן: "הפקח ספיר") עת/4 - משה קירמאייר, אחראי הסמכות מנהלים מקצועיים (להלן: "יו"ר הועדה קירמאייר") עת/5 - אמנון נפתלי, בן זוגה של המתלוננת, מהנדס אלקטרוניקה בהכשרתו (להלן: "המתלונן") כמו כן הוגשו וסומנו המסמכים הבאים: ת/1 - תע"צ של מפקח הקורסים אהרוני ת/2 - רשימת חשבוניות שהנפיקה אוטוויק למתלוננת על העבודות ת/3 - מכתב מאת המפקח המחוזי אלישע לעו"ד גבי הררי (מנהל מח' תביעות) ת/4 - הודעתו של הנאשם שגבה הפקח ספיר ורשימת דרישות של תקן ציוד חובה ת/5 - העתק רישיון של אוטוויק להחזקת מפעל ת/6 - דו"ח על ביקור במפעל שמילא הפקח ספיר ת/7 - פרוטוקול ועדת ההסמכה למקצוע חשמלאות רכב (בראשות עת/4) 5. מטעם ההגנה העידו: עה/1 - חנוך גרינברג, מרצה בכיר לחשמל אלקטרוניקה ומערכות רכב (להלן: "המומחה גרינברג") עה/2 - ארז מוספי, מדריך ראשי חברת BOSCH בישראל (להלן: "המומחה מוספי") עה/3 - אלי בירן, מנהל ובעלים של המכללה הטכנולוגית עתיד בירן (להלן: "המומחה בירן") עה/4 - דויד נמרי, בעל משרד עצמאי לייעוץ בנושא רכב (להלן: "המומחה נמרי") עה/5 - ארנון ארז, שמאי לנזקי ביטוח (להלן: "המומחה ארז") עה/6 - ויקטור אסולין, הנאשם מס' 2 עצמו (להלן: "הנאשם") כמו כן הוגשו וסומנו המסמכים הבאים: נ/1 - הודעת רענון מס' 60 של מר שמעון אברהם (בעל סמכויות "הרשות" במשרד התחבורה) לגבי הוראה המיועדת למוסכי מכונאות רכב, בנזין דיזל וכן למוסכי תיכון וכיוון מיתלים ברכב. נ/2 - חוות דעת של המומחה גרינברג נ/3 - חוות דעת של המומחה מוספי נ/4 - חוות דעת של המומחה בירן נ/5 - חוות דעת של המומחה נמרי נ/6 - חוות דעת של המומחה ארז נ/7 - רישיון של אוטוויק לסחר במוצרי תעבורה נ/8 - פסק הדין תק (י-ם) 1013/05 מזרחי נ' אוטוויק נ/9 - פרוטוקול הדיון בתביעה הקטנה מטעם בית המשפט העיד: יוסף מלר צבי - יו"ר ועד חשמל באיגוד המוסכים (להלן: "יו"ר החשמלאים" או "מלר") כיצד החל הכל? תלונת המתלוננת ופירוט התיקון 6. ביום 1.8.04 נגרר רכבה של אנה מזרחי (להלן: "המתלוננת"), מסוג יונדאי סונטה מס' רישוי 20-950-41 שנת 96' (להלן: "הרכב") למפעל. מי שטיפל ברכב במרבית הזמן היה בן זוגה מר נפלתי אמנון שהוא מהנדס חשמל במקצועו (להלן: "המתלונן"). הנאשם הודיע למתלונן, לאחר בדיקת הטעינה של המצבר של הרכב, כי יש צורך להחליף את האלטרנטור, והציע לעשות כן. המתלונן קיבל את הצעתו של הנאשם והנאשמים ביצעו את העבודות, וגבו סך של 1,400 ₪ עבור עבודות וחלפים, כאילו היו מורשים לבצע את העבודות ולגבות כסף עבורן. הרכב חזר למפעל עוד מספר פעמים (7.8.04, 31.8.04, 1.9.04, 9.9.04) עקב תקלות, לעיתים בגרירה ולעיתים בכוחות עצמו. בכל פעם (מלבד האחרונה) אבחנו הנאשמים תקלה שונה ברכב ותיקנו זו או אחרת. אלא שגם בסופו של דבר לא פתר המפעל את הבעיה ברכב (פירוט התקלות ומה הוסבר בכל פעם למתלונן מופיע בפירוט בכתב האישום המתוקן). 7. לטענת המתלונן, לאחר שהתייעץ עם ממונה השירות הארצי של היבואן, נשלח למוסך לפיד בתל אביב. שם טענו שמקור התקלה הוא במשאבת המים. משאבה זו תוקנה ומאז ועד למכירת הרכב על ידו לא צצו תקלות חדשות (עד למכירת המכונית על ידו). על פי הסברו, העובדה שנאלץ להגיע למוסך ארבע פעמים לאחר התיקון הראשוני ועדיין לא זוהתה הבעיה, מעידה על חוסר מקצועיותם של הנאשמים. הוא סבור עד עתה כי הייתה בעיה ב"תיקון" האלטרנטור ע"י הנאשמים שגרמה כנראה לתקלות שצצו אח"כ. 8. לטענת הנאשמים, תיקונם היה מקצועי והוגן ואין למתלונן להלין דבר עליו. לחיזוק טענתם הם מביאים את פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות (ת"ק 1013/05) שבו נדחתה תביעת המתלונן ובת זוגו כנגד הנאשמים. כבר כעת אציין שפסק דין זה איננו רלוונטי לענייננו. זאת משום שהתביעה נדחתה היות ולא הוכח כי התיקון עצמו היה לקוי. בידי התובעים לא היו הוכחות מקצועיות שתיקוני המוסך לא היו יעילים. השאלה שבמחלוקת לפנינו היא האם בכלל רשאי היה המוסך לתקן תיקון מעין זה על פי רישיונו. ברור שבית המשפט לתביעות קטנות לא היה הפורום המתאים לכך, ושאלה זו לא עמדה לפניו. 9. אולם לפני שנדון בשאלה מרכזית זו של מה רשאי היה המוסך לתקן, מן הראוי לתת רקע בקצרה לעניין הזכות ו/או הרשות לתיקון מכוניות באופן כללי, ואח"כ נדון במקרה הספציפי שלפנינו. מי הוא זה ואיזהו הרשאי לתקן מכוניות בישראל ואילו סוגי תיקון? 10. שאלת המומחיות והרישוי הדרושים לעיסוק במקצוע ספציפי שאלת הרת עולם היא. לא רק בישראל אלא בכל המדיניות המערביות. היא חותרת ומחייבת תשובה לשאלות יסוד של חופש, חברה, שוויון, פטרנליזם ועוד. ליברלים קיצוניים המאמינים בחופש הפרט וזכותו להחליט יטענו כי על המדינה להתיר לכל אדם לעסוק בכל מקצוע שירצה, בתנאי כמובן שיהיה אחראי לנזקיו. אחרים ידרשו דווקא הגנה על הצרכן ויתבעו הליכי רישוי תקיפים שיבטיחו שרק מי שיוכל לעסוק במקצוע כלשהו יעסוק בו. קצרה היריעה מלהשתרע ואין זה המקום לדון ביתרונות וחסרונות של כל גישה. 11. ברור שגם בתחום תיקון כלי רכב ישנן בעולם גישות שונות לחלוטין ונציין רק שתיים מהן. בארה"ב למשל, כל אדם זכאי ויכול לפתוח מוסך כאוות נפשו. במוסך זה יוכל לתקן כלי רכב באופן עצמאי גם מבלי שעבר תהליך כלשהו של רישוי והסמכה על ידי הרשויות. מובן מאליו כי במידה וישגה בטיפולו, יוכלו אולי הנפגעים לתובעו, אולם אין הוא חייב בכל תעודה על מנת לפתוח את עסקו. כל אחד יכול לפתוח עסק ולעסוק בתיקון כלי רכב (נדגיש כי בארה"ב יש חוקים שונים לכל מדינה ולעיתים גם חוקים שונים באותה מדינה, אך זוהי הרוח הכללית). 12. בגרמניה לעומת זאת הגישה שונה לחלוטין. מי שרוצה לפתוח מוסך צריך לעבור השתלמות קפדנית וארוכה עד שיקבל תעודת אומן. השתלמותו זו תסמיך אותו לתקן מכלול תקלות וליתר דיוק, תסמיך אותו לתקן כמעט כל תקלה ברכב. 13. בישראל נבחרה בזמנו שיטת ביניים בין שתי שיטות קיצוניות אלו. על פי החוק, הרי מפעל שבו נעשית מלאכה ברכב (מוסך), יכול לעסוק בפעולות המופיעות ברישיונו. ישנם "מקצועות" שונים שבהם עוסקים מפעלים כגון מכונאות רכב, חשמלאות רכב, תיקון תיבות הילוכים אוטומטיות, ועוד כהנה וכהנה. כדי לקבל רישיון למפעל, יש לעמוד בדרישות שונות. בעיקר על המבקש להוכיח כי עומדים לרשותו מקום ומבנה מתאימים, ציוד נאות למלאכה הספציפית, ומנהל מקצועי בעל יכולת מספקת (עם או בלי צורך בהסמכה בהתאם למקצוע). הבסיס המשפטי לשיטה הישראלית 14. החוק הרלוונטי לענייננו הוא חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח- 1957 והתיקונים הרבים שנעשו על פיו במשך השנים. חוק זה הוא המסדיר בפועל את פעולותיהם של רוב העסקים דרושי הרישוי בישראל. על פי סעיף 39(ב) 1(א) לחוק (שכותרתו היא עונשין), הרי מי ש"פעל בעניין הטעון רישיון או היתר לפי חוק זה, ללא רישיון או היתר בני-תוקף" דינו מאסר עד שלוש שנים. 15. בהתאם לסמכות הרשות, הרי פעילות במוסכים הוכרזה כפעילות החייבת ברישוי. השולט בענייננו הוא צו בדבר פיקוח על מוסכים ומפעלים לכלי רכב (שפורסם לראשונה בשנת 1970 בקובץ תקנות תש"ל עמ' 2186, ותוקן פעמים רבות אח"כ). על פי סעיף 2 לצו "לא יפתח אדם, לא ינהל מפעל, לא יעשה בו עבודה או מלאכה ולא ייתן בו שירות, אלא לפי רישיון מאת הרשות ובהתאם לתנאי הרישיון". מפעל בצו הוגדר כ "מקום שבו נעשית מלאכה ברכב או ברכב מנועי כמשמעותם בפקודת התעבורה, או ניתן להם שירות, לרבות מוסך נייד" (סעיף 1 להגדרות). 16. הצו קובע גם הסדרים שונים לגבי סוגי המוסכים השונים, דרישות שונות לגבי גודלם, השטח הדרוש להם, חלוקת השטח, המנהל המקצועי הנדרש, ועוד כהנה וכהנה. כך למשל בתוספת הראשונה מפורט כי מפעל לחשמלאות רכב יהיה שטחו 75 מ"ר כולל חדר מצברים בן 5 מ"ר לפחות, ויהיה מנועל על ידי מנהל מקצועי בעל כתב הסמכה למקצוע "חשמל רכב". אציין כי בתוספת זו מופיעים כשלושים וחמישה מקצועות שונים. הללו נעים ממקצועות שכיחים כמכונאות רכב, תיקון צמיגים ואבובים, ועד למקצועות שכיחים פחות כתיקון טרקטרונים, כיול מכוונים, ותיקון-וכיול-טכוגרפים (מכשיר חדש יחסית המשמש לתיעוד מהירות רכב). רוב הדרישות הן דומות ומתייחסות לשטח המפעל, לציודו, ולמנהל המקצועי הנדרש. כך שבפועל יכול מפעל בלא קושי רב יחסית להיות מוסמך לעסוק בכמה וכמה מקצועות ללא קשיים מיותרים. אך זו במידה ועומדים לרשותו העובדים המתאימים ואלו בדרך כלל צריכים להיות בעלי הסמכה מקצועית לכך. 17. אדגיש שוב כי אין מדובר בחוק וצו שחוקקו פעם אחת ולא תוקנו. ההיפך הוא, הם תוקנו פעמים רבות מאז חקיקתם הראשונית. החוק תוקן ושופץ כשבע עשרה פעמים במהלך השנים. הצו עצמו תוקן כחמישים פעם לפחות כשהתיקון האחרון שבידי הוא משנת 2003. אין להתפלא על כך שכן ברור כי ההתפתחות בתחום מכתיבה תנאים שיש לשנותם מפעם לפעם. דעות המומחים על ההתפתחויות בתחום 18. נחזור שוב על המקרה שלפנינו. לנאשמים מוסך שניתן לבצע בו עבודות של "מכונאות רכב" בהתאם לרישיון. לטענת המאשימה ביצעו עבודות מסוג של "חשמלאות רכב" ולכך אין להם כל רישיון. הצדדים חלוקים ביניהם על מהות העבודה אולם לפני שנדון בכך מן הראוי להציג בקצרה את דעות המומחים השונות. 19. אין חולק כי ענף הרכב עבר תמורות עצומות מאז הוחל לראשונה בהסדר הקיים בחוק הישראלי. מן הסתם תעמוד המכונית של אז נבוכה ליד מערכת המחשבים הממונעת שמהווה המכונית של היום. ועוד לא דנו במכונית המשולבת (גז ו/או חשמל יחד עם דלק כאחד) שרק עכשיו מתחילה להיכנס לשוק. כל מומחי ההגנה העידו על שתי תופעות בהתפתחות ענף הרכב ואלו הן: - ערבוב של מקצועות הרכב. - התפתחות מעין "מונופול" של היצרן/יבואן. ונתאר בקצרה התפתחויות אלו: מומחי ההגנה על "עירבוב" מקצועות הרכב 20. לטענת המומחים, החלוקה למקצועות רכב כה רבים הייתה אולי תקפה לשנות החמישים עת החל נוהל זה. אולם כיום היא איננה רלוונטית. המכוניות הישנות היו מחולקות למכלולים שונים וברורים והחלוקה הייתה הגיונית. בין חלוקות אלו הייתה גם החלוקה של מכלולי החשמל ומכלולי המכונאות. 21. אלא שכיום שולבו כל המכלולים הללו לכדי תרכובת אחת. בכל המכוניות החדשות יש שילוב של מערכת חשמלית עם מערכות מכניות והידרואליות. לאלה יש להוסיף יחידות בקרה אלקטרוניות וכן רכיבי מחשב ייעודיים שכולם גם יחד יושבים על אותו חלק. בלשון המקצועית מדובר לעיתים על מערכות אלקטרוניות מבוקרות מחשב. מסיבות טכניות של היצרנים, הרי לעיתים כדי להגיע אל חלק אחד ברכב יש צורך לפרק קודם כל מכלול אחר מתחום אחר לחלוטין. ממילא כדי לתקן רכב מודרני חייב בעל המקצוע להיות בעל ידע רחב ומקיף גם בתחום החשמל והאלקטרוניקה. 22. שילוב זה של הרכיבים הופך את עבודת המומחה המקצועי היחיד ללא רלוונטי. במיוחד אמורים הדברים לגבי היחס בין חשמלאות רכב למכונאות רכב. כדוגמא בלבד הציג המומחה ארנון ארז את דרך החלפת המתנע (starter) במכונית מיציבושי דיזל מסוג 200L (נ/6 עמ' 2). על פי הסברו, כדי להוציא את המתנע יש צורך להרים את המכונית על מגבה, לפרק גלגל קדמי שמאלי, לפרק את גל ההנע הקדמי, לפרק את חיבורי החשמל של המתנע, לפרק את הברגים המחברים את המתנע ולהוציאו, ואז להוציא את המתנע. מי יבצע את פרוק הגלגל? מי יפרק את גל ההינע הקדמי והברגים? האם יבצע זאת מכונאי ויעבירו אח"כ לחשמלאי וכן הלאה? ברור לכן שחלוקה זו לבעלי מקצוע שונים היא לדעתם חלוקה שעבר עליה הכלח. 23. לטענת מומחים אלו, לא ניתן לקבוע כיום באופן מוחלט איזו פעולה שייכת למכונאי או לחשמלאי. בעיקר קשה הדבר לגבי בדיקת רכיבים כלשהם ובדיקתם. זו גם הסיבה שמשרד התחבורה איננו מפרסם הוראות מדויקות שיקבעו איזה פעולה תחשב כפעולה השייכת ל"מכונאות רכב" ואיזו פעולה ל - "חשמלאות רכב". 24. תמצית טענת המומחים הייתה לכן כי מן הראוי לכן לבצע רוויזיה בסיווג המקצועות ויפה שעה אחת קודם. במיוחד מן הראוי לחבר את מקצועות "מכונאות הרכב" "מיזוג" ו - "חשמלאות הרכב" ואף שם "עברי" חדש מוצע לתחום, והוא: "אוטוטרוניקה". מומחי ההגנה על התפתחות "מונופול" היצרן/יבואן 25. התפתחות נוספת שמצביעים אליה המומחים היא התחזקותו המהותית של "מוסך השירות" המרכזי. קרי, מוסך הנותן שירות לדגמי רכב מסוימים (כמו גם המוסך שלפנינו המתמחה בין השאר בדגמי יונדאי). יחד עם התפתחות מכוניות משובצות מערכות מחשב, גדלה גם חשיבותו של היצרן. בדגמים רבים ישנם שבבי מחשב שאין כל אפשרות לטפל בהם מבלי הכרתם ורק היצרן יכול לעשות זאת בצורה מדויקת. 26. התפתחו לכן כלי/מחשבי איבחון ייחודיים של היצרניים המיוחדים אך ורק לדגמים מתוצרתם. ממילא, אין סיבה ותמריץ כלכלי לבעל מוסך רגיל לרכוש מחשבי איבחון אלו כדי שיכול לבחון את שלל הדגמים. בנוסף, היצרנים (ובארץ היבואנים) מעבירים מדי פעם הכשרות שונות למוסכי השירות המטפלים בכלי רכב מתוצרתם (נציין שלעיתים מדובר על מחשבים ומכשירים מיוחדים ממש ולעיתים על תוכנות ספציפיות). 27. נקח לדוגמא מוסך המטפל ברכבי יונדאי ולו מחשב איבחון ייחודי לדגמיו המופעל על ידי עובד שעבר הכשרות ייחודיות אצל היבואן. לטענת המומחים, יכולתו לטפל בתקלות חשמליות תהיה גדולה יותר מאשר יכולתו של חשמלאי רכב רגיל שאין לו את מחשבי האיבחון הייחודיים. יתכן אומנם שחשמלאי הרכב מבין יותר בחשמל, אולם אין לו את מכשירי האיבחון הייחודיים שכן אין זה כלכלי מבחינתו לרכוש את כל מכשירי האיבחון של כל היצרנים. מובן גם שחשמלאי רכב רגיל לא יכול לעבור את שלל ההדרכות וההשתלמויות בכלל כלי הרכב, וממילא יעמוד במצב נחות מול עובדי מוסך השירות. 28. נעיר רק שעל פי עדות המומחים שלפני, מגמה זו רק תלך ותגבר. קרי, לאור התיחכום של כלי הרכב החדשים ולאור שיבוצם של מערכות מחשב מתקדמות בכלי רכב, מן הסתם תרד חשיבותם של המוסכים העצמאיים הקטנים ותעלה חשיבותם של מוסכי השירות הגדולים. לכיוון זה יתרמו גם הנטייה לרכוש כלי רכב חדשים עם תקופת אחריות ארוכה, וכמובן, עידודם של היבואנים/יצרנים המעדיפים לעיתים לשלוט לא רק על מכירת הרכב אלא גם על שוק הטיפול בו במהלך השנים. סיכום הדעות לגבי השפעת ההתפתחויות על החלוקה למקצועות רכב 29. מכל אלה עולה כי דעת המומחים היא שמקצועו של מכונאי הרכב (על המגוון שבו) השתנה מן הקצה אל הקצה. בעבר היה המוסכניק מעין אומן המשלב הבנה פיסיקלית, ידע נרחב התקף לכלי רכב שונים, ו"הרגשת" המכונית לפי ניסיון וחוש טכני. אלא שבכלי רכב החדשים הפך לטכנאי פשוט המחליף בשלמותם מכלולים סגורים וממוחשבים המוכשר פעמים רבות לסוג רכב מסוים בלבד. את החוש והניסיון החליף או יחליף מכשיר ממוחשב של היצרן הספציפי המדווח אלקטרונית היכן ומה התקלה. הולך וחולף מן העולם אותו איש אשכולות הבודק ומתקן רכיבים שונים ברכב. עבודת "הטכנאי החדש" מסתכמת בהוצאת רכיבים והסעתם למרכזי שירות ספציפיים המחליפים מכלולים מקולקלים במשופצים (refurbished) או בחדשים. 30. אציין כי מה שתיארתי פה הוא מה שלמדתי ממומחי ההגנה (והסכימו עמם עקרונית מומחי התביעה). הסנגוריה הביאה ששה עדים אנשי חיל ובעלי יידע רב במגוון נושאים הקשורים לתעבורה. כולם בעלי תארים רבים ועוסקים בייעוץ בנושאי רכב, בשמאות רכב, בהדרכה בנושאי רכב ועוד כהנה וכהנה. מכיוון שרובם דברו בשפה דומה ותחזיותיהם דומות, הרי לא מצאתי לנכון לפרט את דעותיהן שמטבע הדברים שונות מעט בנקודה זו או אחרת. אולם רציתי להוסיף שתי נקודות שגם בהן הסכימו עקרונית מומחי ההגנה: 31. ראשית, לא ברור כלל שהליך זה הוא תמיד לטובת היצרן. האינטרס של היבואן והמוסך המורשה הוא כמובן לשמור את הצרכן בעל הרכב תחת ידו. אולם ייתכן מאוד שדווקא ריבוי מוסכים שאינם בחזקתו ושליטתו של היצרן יתרום לאינטרס הציבור. תחרות בריאה והוגנת נחשבת כעדיפה כלכלית והדברים ידועים. 32. שנית, תמורות אלו יכולות לחזק אינטרס של המוסכים והיבואנים להחליף חלקים, ולא לתקן אותם. במקרה האלטרנטור למשל, הרי מכונאי רגיל איננו יכול לשפצו (כפי שחשמלאי יכול לעשות בדרך כלל). יתכן גם שישלח אלטרנטור לשיפוץ והוא איננו בעייתי אך רק חשמלאי יכול לעשות זאת. ואם נסתכל על כך כללית, מדיניות של החלפת רכיבים מיידית ברכיבים חדשים/משופצים אינה בהכרח חסכונית יותר לצרכנים שכן לפעמים כלל לא היה צורך בהחלפה והיה מקום לתיקון קל. עמדת המדינה לגבי ההתפתחויות שהציגו המומחים 33. מומחי המדינה שהעידו בפני, לא התעלמו ממה שהציגו ששת מומחי ההגנה. יתירה מזו, הללו הסכימו עם מומחי ההגנה כי דרושה רוויזיה מסוימת בתחום. עיקר הרוויזיה היא בתחום הקשור להסמכה המקצועית ונסביר. משלל התנאים הדרושים למוסך לעסוק בתחום מסוים, הרי התנאי המגביל ביותר הוא העסקת מנהל מקצועי מוסמך. קרי, מנהל מקצועי שעבר את כל הקורסים והבחינות הדרושות. 34. הבנתי ממומחי המדינה כי כרגע ישנה עבודת מטה על החלוקה המקצועית כאשר המגמה היא לצופף ולחבר חלק מהמקצועות. דהיינו, מספר המקצועות ירד לחמישה מקצועות (או מספר נמוך אחר) כאשר המקצועות הקרובים יחוברו וימוזגו. בין אלו הכוונה היא למזג בין תחום מכונאות הרכב, חשמלאות רכב, ומיזוג אוויר לתחום מקצועי אחד. 35. הוסבר לי כי הסיבה שאין קביעה ברורה איזה פעולה שייכת לאיזה מקצוע רכב נובעת פשוט ממספר הפעולות הרב. קיימות אלפי פעולות תיקון וטכנית אין זה מעשי לכתוב ולפרט את כולן (פר' עמ' 20 ש' 26-29). מומחי המדינה ערים היטב לכך שישנם קטעים אפורים שבהם לא ברור איזה בעל מקצוע הוא אחראים. אלא שלטענתם במקרה הספציפי הזה, של בדיקת טעינה באלטרנטור הרי מדובר בתיקון הקשור לחשמלאות רכב בצורה ברורה ומוחלטת. ממילא טובת הצרכן והעניין מחייבת כי דווקא חשמלאי רכב יבצע את האבחנה והטיפול. 36. נשארנו כעת לברר את השאלה הקרדינאלית, איזה תיקון ביצע הנאשם? ושאלה זו מתחלקת לשתי שאלות משנה. הראשונה היא, האם קיימת ומיהי הסמכות שאמורה לקבוע באיזה תיקון מדובר? והשאלה השנייה התלויה בראשונה היא לגופו של עניין. מהי הפעולה שבוצעה? פעולה של תיקון מכונאות או של חשמלאות רכב? ונטפל בסוגיות אלו אחת לאחת. האם קיימת רשות המוסמכת לקבוע איזה תיקון שייך למכונאות רכב ואיזה לחשמלאות רכב? (והתשובה: הרשות הנותנת את הרישיון, היא הקובעת את כללי המשחק) 37. מבחינות מסוימות, ידו של הנאשם תחתונה משפטית ושונה מהמקובל במשפט פלילי. סעיף 40 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957 קובע כי "הטוען שיש בידיו רישיון או היתר שניתן לפי חוק זה - עליו הראיה". אכן, הנאשם טוען כי בידו רישיון למכונאות רכב הכולל בתוכו את הפעולות שביצע, אולם נטל הראיה הוא לפחות לכאורה עליו. 38. הרשות היא זו הקובעת את תנאי הרישיון. סעיף 2 לצו בדבר פיקוח על מוסכים ומפעלים לכלי רכב אותו הזכרנו קודם קובע כי "לא יפתח אדם, לא ינהל מפעל, לא יעשה בו עבודה או מלאכה ולא ייתן בו שירות, אלא לפי רישיון מאת הרשות ובהתאם לתנאי הרישיון". סעיף 4(א) לאותו צו קובע כי "הרשות רשאית, לפי שיקול דעתה לתת רישיון, לסרב לתיתו, לחדשו או לסרב לחדשו, ורשאית היא להתנות בו תנאים, להוסיף עליהם או לשנותם בדרך כלל או למקרה מיוחד, להגביל את תקופת תוקפו, להתלותו או לבטלו". 39. על פניו לכן, הרשות היא בעלת הבית. לו הייתה מוציאה הרשות הנחייה על פיה בעל מוסך למכונאות רכב איננו יכול לעסוק בבדיקת טעינה והחלפת אלטרנטורים, הרי לפחות לכאורה זוהי החלטה שאין אחריה ולא כלום. לדעתי, אחרי קביעה מפורשת שכזו על ידי הרשות, לא יכול מפעל לעשות דבר אלא לציית להחלטה כזו ללא הרהור ופקפוק (לפחות לא מהבחינה המשפטית). ניתן כמובן לתקוף החלטה מנהלית בבית המשפט המוסמך אולם הכלל הידוע הוא שבית המשפט לא יתערב בשיקולי הרשות בדרך כלל אלא אם כן מדובר בטעות גסה על פניה ו/או שיקולים זרים, והמקרה בפנינו רחוק מלהיות כזה. 40. אולם במקרה שלפנינו לא יצאה עדיין הוראה מפורשת שכזו. נציין כי הרשות התייעצה בעניין זה עם וועדת ההסמכה לענייני חשמל (ת/7). בפניה הוצגו החשבוניות הרלוונטיות והיא קבעה כי בדיקת טעינה והחלפת אלטרנטור היא עבודת חשמל בעוד עבודה אחרת שבוצעה במכונית המתלונן היא עבודת מיזוג אוויר לרכב (עבודה שהנאשמים מוסמכים לבצע). אין חולק כי וועדת ההסמכה מוסמכת להחליט מיהם המנהלים המקצועיים לעבודות חשמל, וכי יושבים בה נציגים של משרד התחבורה, משרד העבודה, בעלי מוסכים, ועובדים. אין חולק גם על מקצועיותם של חברי הוועדה. 41. אלא שטענתם של הנאשמים היא כי וועדה זו מוטה מתחילתה היות ומורכבת היא מאנשים העובדים ועוסקים בתחום החשמל. לאלו קיים אינטרס אישי, כלכלי, ומקצועי לקבוע כי מדובר בעבודת חשמל ורק חשמלאי רכב מוסמכים לעסוק בכך. עצם הפנייה אליהם מהווה עמדה מוטה מראש. לגרסתם, לו היו פונים לוועדה העוסקת במכונאות רכב בוודאי היו מקבלים תוצאה אחרת. יש היגיון מה בטענה זו, אולם יש יתר היגיון בטענת הרשות. כדי לבדוק אם עבודה מסוימת היא עבודת חשמל, מן הראוי לפנות לעוסקים בחשמל דווקא ולא לאחרים. 42. בכל מקרה, המסקנה המשפטית היא פשוטה. לו הייתה הרשות יוצאת בהנחיה רשמית לכלל המוסכים כי בדיקת טעינה והחלפת אלטרנטור היא פעולת חשמל בלבד, הרי לדעתי מהווה קביעה שאין אחריה ולא כלום. מדובר בהנחיה מסוג ההנחיות היוצאות מפעם לפעם למוסכים שונים (כגון ההנחיה נ/1 שהוגשה על ידי הנתבעים). ממילא לא יכל הנאשם להישמע כי אין זו פעולת חשמל. זאת משום שהכרזה מעין זה תהווה תנאי ברישיון שעל הנאשם למלא אחריו. כשם שיכולה היא לקבוע תנאים אחרים ברישיונות שהיא מנפיקה. 43. במקרה שלפנינו, הרי הנחייה כזו לא יצאה. למרות זאת, די לדעתי בעמדת הרשות כדי לקבוע כי מדובר בחשמלאות רכב. אולם מן הראוי לדון גם בשאלה לגופה וכך נעשה. האם בדיקת טעינה והחלפת אלטרנטור יכולה להחשב כפעולה של מכונאות רכב? (והתשובה לא, מדובר בפעולה של חשמלאות רכב) 44. כפי שהסברנו קודם, הרי שלל מומחי ההגנה טען כי כיום "עורבבו" התחומים וקשה להפריד ביניהם. כך למשל במקרה שלפנינו, יש צורך לפרק ציריה על מנת להחליף אלטרנטור וזאת פעולת מכונאות רכב. כן נתנו לי המומחים דוגמאות אחרות לפעולות "רב משמעיות". 45. אולם לאחר ששקלתי, נראה לי כי אינני יכול לקבל טענות אלו. עיקר הבעיה איננה בהחלפה פיזית של האלטרנטור. הצורך בחשמלאי רכב הוא לשם קביעת האבחנה הנכונה על מהות התקלה ומה יש לבצע, לא בפעולות הטכניות של החלפה שהן פשוטות יחסית. מבלי להיכנס לפרטים, הרי אין ספק שפעולה של בדיקת טעינה והחלפת אלטרנטור היא פעולה של חשמלאות רכב. אומנם בית משפט לתעבורה איננו מתיימר להחליף את חוות דעת המומחים, אך בכל זאת מדובר בבית משפט העוסק בתחום והוא נהיר לו. אלטרנטור הוא הרכיב הטוען את המצברים ומשמש להפעלת רכיבים חשמליים במכונית. יחד עם המצבר הוא אולי הרכיב החשמלי החשוב במכונית. אם זו לא פעולה חשמלית, מהי פעולה חשמלית? 46. כל נהג סביר או נהג מן הישוב, היה מגיע למסקנה ברורה זו מבלי להתחבט יתר על המידה. כמעט רוב תושבי ישראל הבוגרים הם בעלי רישיון נהיגה תקף. לכל אחד מאיתנו ישנו יידע מסויים בתיקוני כלי רכב. קשה לי לחשוב על אדם שלא היה סובר שמדובר בתיקון הקשור לחשמלאות רכב. נכון הוא שיתכן ויהיו תחומים אפורים שבהם לא יהיה ברור באיזה תיקון מדובר, אולם במקרה שלפנינו מדובר בתחום של שחור ולבן ולא על תחום אפור. 47. לאמיתו של דבר, אם נקבל את דעת הנאשם, אין שום תחום ייחודי לחשמלאות רכב. כשביקשתי לדעת מהנאשם מה לדעתו הוא תחום של חשמלאות רכב ולא מכונאות רכב, קשה היה לו למצוא דוגמא. לשיטתו, מכונאי רכב יכול לעשות כל מה שיכול לעשות חשמלאי רכב וממילא אין צורך כלל במקצוע של חשמלאי רכב. לשאלתי ענה כי "לשאלת בית משפט אני אומר שמלבד שיפוצים, מלבד שיפוץ של אלטרנטור שאני אומר לו שילך לחשמלאי, אין שום דבר שאני שולח לחשמלאי. אני נזכר, אם נשרפה מערכת החשמל כולה אני אומר לו ללכת לחשמלאי" (פר' עמ' 42 ש' 7-12). ברור שלא ניתן לקבל זאת. 48. עם כל הכבוד להכשרת מכונאי הרכב. אפילו מומחי ההגנה הודו כי "אם יש חשמלאי זה יותר טוב" (פר' עמ' 37 ש' 11). טענותיהם היו כי מכונאי שעבר הכשרה אצל היבואן יכול לבצע את האיבחון אך דומה שאין חולק כי חשמלאי שעבר הכשרה יעשה זאת טוב יותר. מקובלת עלי גם דעתו של מר מלר שהעיד בפני. מר מלר העיד כי פעמים רבות נתקל בתופעה שמכונאי רכב תקנו תקלות חשמל והתקלה הסתבכה. ההכשרה והניסיון שמקבלים חשמלאי הרכב עדיפים על הכשרתם של המכונאים. גם ההשתלמויות שנטען שהמכונאים עוברים איננו מספק שכן אותן השתלמויות צריכים גם החשמלאים לעבור. אני מסכים לחלוטין עם הקביעה כי תמיד עדיף שחשמלאי רכב יבצע את התיקונים הללו והדברים ברורים. 49. כך למשל גם המקרה שלפנינו. לטענת המתלונן, התקלה האמיתית הייתה במשאבת המים וזו לא זוהתה במועד על ידי המוסך הנאשם. יש היגיון בסברה זו. משאבת מים מקולקלת יכולה לגרום לנזילות שיפגעו באלטרנטור וידרשו את החלפתו. בנוסף, קלקול זה יכול לגרום לבעיה עם ווסת החום המקושר לרדיאטור, למנוע סירקולציה של המים, ובהמשך לגרום להתחממות הרדיאטור ולפיצוצו. כמובן, יתכן מאוד כי פעולת הנאשם ומוסכו הייתה תקינה וטובה למהדרין ואין למתלונן מה שיטען. אולם ברור כי עדיף שמי שהוא גם חשמלאי רכב יבדוק התקלה ובוודאי יכולתו גבוהה יותר ממכונאי רכב רגיל. עניין ההשלכות על פעולות מוסכים רבים ועל מוסך הנאשם 50. לא נוכל שלא להתייחס למספר נקודות שברקע כתב האישום שלפנינו ואליהן התייחסה ההגנה. כפי שטען לפני מר מלר (פר' עמ' 46 ש' 24-27; עמ' 47 ש' 1-3), וכפי שמופיע במכתבו של המפקח המחוזי (ת/3) מקצוע חשמלאות הרכב נמצא תחת מתקפה והוא בנסיגה. מוסכים רבים המוסמכים למכונאות רכב בלבד עובדים עבודות חשמל שונות ומרובות ולחשמלאים אין כל דרך אפקטיבית להתנגד לכך. מוסכים העוסקים רק בחשמלאות רכב מאבדים מיכולתם וחלקם אכן נסגרים (ראו גם עדות המומחה נמרי בעמ' 36 ש' 6 לפר'). זהו תהליך קורה ויתכן והדרך הנכונה היא אכן למזג את המקצועות כפי שאכן מתוכנן. 51. אזכיר כי בשעת הדיון נכחו באולם לא רק מר מלר (שהוא יו"ר וועד חשמל באיגוד המוסכים) אלא גם ראש איגוד המוסכים עצמו ואמר (בע"פ) כי מבחינתו יש כאן ניגוד אינטרסים בין מכונאי הרכב לבין חשמלאי הרכב והוא איננו רוצה לנקוט עמדה בסכסוך ביניהם. 52. אולם נראה שהליך זה הוא חלק מהליך נרחב יותר שבעקבותיו נסגרים מוסכים קטנים בכלל ועולה כוחם של מוסכי השירות הכלליים של היצרן/יבואן. מעבר לכך, תהליך זה איננו בהכרח טוב לצרכן משום שברור שחשמלאי הרכב טובים יותר בתיקון תקלות חשמל מאשר כאלו שאינם חשמלאים. במקרה שלפנינו, הם יכולים לאבחן טוב יותר, לשפץ במחיר זול יותר, ולתת שירות טוב יותר בתחום ייעודם. 53. ההגנה ניסתה כל הזמן לטעון כי הדרישה איננה הגיונית. איך נפעל תמהה ההגנה? האם המכונאי ייקח את הרכב על גבי גרר למוסך לחשמלאות רכב? יתקן אותו שם ויחזירו? מי יהיה זה שיפרק את הציריה במקרה שלפנינו? פירוק שהוא עבודת מכונאי? וכן הלאה. 54. אלא שדווקא בעיות אלו צפויות לקרות במוסכים הקטנים יחסית. נעיר רק שגם שם נפתרות הבעיות על ידי מיקום המוסכים באזור של מספר מוסכים רב. קרי, באותו איזור ממוקמים מוסכים לחשמלאות רכב, מכונאות, בלמים, צמיגים וכו'. כאשר הם מפנים אחד לרעהו במידה ויש צורך בכך. 55. אולם מדוע קיימת הבעיה במוסך שירות מסוגו של המוסך הנאשם? מדובר במוסך גדול האמור ליתן פתרון לכל הבעיות המתעוררות ברכב שבו הוא מטפל (במקרה שלפנינו, יונדאי). מה מונע ממוסך בסדר גודל זה להעסיק בין שאר עובדיו המרובים מנהל מוסמך לחשמלאות רכב? לו היה נוהג כך, היה יכול לפתור את בעיותיו ולעסוק בתחום זה כדת וכדין. אלא שלפתרון הגיוני ופשוט זה ישנה כנראה עלות כספית שאין ברצונו לשאת ולכך איננו יכולים להסכים. שוב, השאלה איננה דווקא למקרהו של המוסך שלפנינו אלא כללית לכלל המוסכים הגדולים. מי שרוצה לעסוק בעבודות חשמל, ייכבד ויעסיק מנהל מקצועי המוסמך לעבודות חשמל, ולא ייכנס לתחום לא לו. ואם לא ייעשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. לבוא ולטעון שאין בכך צורך פירושו לחסוך על חשבון החוק והציבור וזאת לא ייעשה. 56. כל עוד קיים ההסדר הנוכחים שבו חלוקה בין מכונאי רכב, חשמלאי רכב, ומיזוג אוויר, מן הראוי לציית לו. לא ייתכן שיקום בעל מוסך ויטען כי ההסדר איננו נראה לו מתאים, ויפעל בניגוד לו. במיוחד כאשר יש פתרון פשוט והוא העסקתו של מנהל מוסמך לחשמלאות רכב בעיסקו. העבירות הנוספות - קבלת דבר במרמה והיעדר פירוט בחשבונית 57. התביעה הוסיפה שתי עבירות של קבלת דבר במרמה והיעדר פירוט בחשבונית בכתב האישום המתוקן. עבירת קבלת הדבר במרמה התייחסה למצג שווא כלפי המתלונן כאילו מוסמכים הם לעשות עבודת חשמל. קשה לי לקבל זאת. לא הוכח לי כלל כי המתלונן לא היה בא לו היה יודע שאין למוסך מנהל מקצועי לחשמל. המתלונן טיפל ברכבו במוסך זה קודם לכן וגם עכשיו לא היה מתלונן לו היה מרוצה מהטיפול. היסוד הנפשי כלל לא הוכח ולכן אני מזכה הנאשם מעבירה זו. 58. גם העבירה של היעדר פירוט בחשבוניות לא הוכחה לי. אין מדובר בעבודת חוץ אלא התחשבנות פנימית לצורך הנהלת חשבונות כפי שהסביר הנאשם. בכלל לא נחה דעתי מהוספת שתי עבירות אלו בכתב האישום ולא אוסיף בכך. האם זכאי היה הנאשם להגנה מן הצדק? 59. הסניגוריה בסיכומיה הלא קצרים שפכה דיו כמים בשאלה זו של הגנה מן הצדק ולו מחמת כבודה מן הראוי להתייחס אליה. תמצית ההגנה בנקודה זו פשוטה ובהירה. משרד התחבורה לא הציג רשימה המסווגת אלו עבודות הן עבודות חשמל ואלו לא, ובכלל, המפקח האיזורי רצה בתחילה כי הצדדים "יסתדרו ביניהם" ורק בסופו של דבר עבר העניין לטיפןל התביעות, התביעות הוסיפו סעיפים מיותרים ועוד כהנה וכהנה. 60. הגנה מן הצדק היא ברייה מוזרה בעולם המשפט. לשם הגנה זו אין נפקא מינא כלל אם אכן ביצע הנאשם את העבירה אם לאוו. יתירה מזו, הגנה זו איננה מופיעה אפילו ברמז בחקיקה וכל כולה היא יציר הפסיקה. אין זה המקום להיכנס לכלל המודלים הקשורים לסוגית ההגנה מן הצדק וישנן דעות שונות בעניין. דעתנו היא כי ישנה מידה רבה של אי נוחות בשימוש בהגנה מן הצדק. אחרי ככלות הכל יש חוק בישראל ואמונים אנו על שלטון החוק. מי שהפר את החוק, ולכל הדעות עשה זאת, מניין החירות לבית משפט לקבוע אם ההליכים הפלילים נגדו ייפסקו? אפילו נהגה הרשות שלא כדין בקטע זה או אחר, מה עניין זה לעניין הפרת החוק של הנאשם? הניסיון מלמד שכאשר הצדק נפגע קיימות כבר לנפגע הגנות משפטיות שפותחו במהלך השנים. אין לכן צורך להוסיף עליהם הגנה חדשה שאיננה מוגדרת היטב. גם כך בוקרו בתי המשפט (ואולי בצדק) על שלקחו לעצמם סמכויות לא להם ואינני משוכנע שיש צורך להוסיף בכך. 61. ישנן דעות מכובדות הטוענות כי רצוי לה להגנה זו שלא נולדה משנולדה. ואם אין מנוס וכבר נולדה, אזי גם אז מוצדק קיומה רק לשעת הדחק ולעת מצוקה. בית משפט זה שייך לאסכולה זו הסוברת כי הגנה מן הצדק רצוי שתיטען אך ורק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. מקרים שבהם חוסר הצדק בהליך בולט וזועק לשמיים. מקרים שבהם כל שומע תיצלנה שתי אוזניו ויש הסכמה גורפת כי אי-הצדק ברור. לא זהו המקרה שלפנינו. 62. מדובר במוסך מורשה העוסק בעבודות לא לו בריש גלי. וזאת כאשר יש לו דרך המלך ללכת בה ולקבל אישור גם על עבודות חשמל, כדין כל מוסך העוסק בחשמלאות רכב. מה לכאן ולהגנה מן הצדק? אכן, הרשויות בדרך כלל לא אוכפות את כל תנאי הרישיון. יתירה מזו, קיימים גם מוסכים לא מורשים הפועלים בשטח מדינת ישראל. אולם האם בשל כך ייפטרו הנאשמים מאחריותם? העובדה שרק עקב תלונה התפתח תיק זה לאן שהתפתח מעידה היא אולי לצערנו על חולשת האכיפה, אך מה לכך ולהגנה מן הצדק? אשר לכן, אין כל מקום להגנה מן הצדק במקרה שלפנינו. המצב הבלתי רצוי שמן הראוי לתקנו ויפה שעה אחת קודם 63. למותר לציין כי המצב כפי שתואר לפני איננו שפיר. המקרה שלפנינו הוא שחור ולבן אך מה לגבי כל אותם מקרים בהם באמת לא ברור היכן נופלת העבודה? בכלל, אם כל הצדדים מסכימים כי יש לעשות בחינה מדוקדקת והתאמה מחדש של מקצועות הרכב השונים, מדוע לא נעשה הדבר עד עתה. מקובלת עלי דעתם של המומחים בעניין זה והתבטאותם כי "כל יום נוסף ללא האיחוד הוא לרעת ענף הרכב בארץ" (חוו"ד המומחה גרינברג נ/3 פיסקא 4.2). 64. הרעות החולות של מצב זה אינן מזעריות. ראשית, בעלי המוסכים עצמם אינם יכולים לדעת מה ביכולתם לעשות ומה לא ביכולתם. שנית, עצם מומחיותם נפגעת בחסר היות וממשיכים להיות מוסמכים מנהלים בעלי יידע חלקי שאיננו מתאים להיום. אולם מעבר לכל אלה, יש פה פגיעה חמורה בבעל הרכב הישראלי שאיננו זוכה לבעלי מקצוע מתאימים בעלי הכשרה נכונה. וזאת כאשר כולם יודעים ומודעים למצב הקיים ולצורך לתקנו. 65. ברור אבל כי בית המשפט איננו הגוף המתאים להורות על שינויים מעין אלו. כל שיכול הוא לעשות הוא להביא עובדות אלו שהתגלו לו כדרך אגב לפני הרשויות שעיסוקן בכך, ולקוות שהללו יתקנו את הטעון תיקון מהר ככל האפשר. ובנסיבות הנוכחיות, יפה שעה אחת קודם. סוף דבר 66. לסיכומו של דבר, לאור כל מה שהוסבר למעלה, אני פוסק כדלהלן: - הנאשמים מורשעים בעבירה של אי קיום חובת רישיון משום שעסקו במקצוע של חשמלאות רכב שאין להם רישיון לעסוק בו. - הנאשמים מזוכים מהעבירות של היעדר פירוט בחשבונית וקבלת דבר במירמה. תחבורהמוסךמשרד הרישוי / משרד התחבורהאי קיום חובת רישיוןמשפט תעבורה