זקוקים לעורך דין דיני עבודה בגבעת זאב ? מתי כדאי לתבוע מעסיק באמצעות עו"ד לענייני עבודה ? בין אם אתם מעסיקים ובין אם אתם עובדים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון, מיומן ובקיא בתחום דיני עבודה.

מטרת דיני עבודה בגבעת זאב להגן על גם על העובדים וגם על המעסיקים. עורכי דין דיני עבודה בגבעת זאב מעניקים ייצוג משפטי וייעוץ בענייני עבודה במגוון הליכים משפטיים. כל מעסיק וכל עורך דין המתמחה בדיני עבודה בגבעת זאב, חייב להכיר בשינוי המהותי שעבר תחום דיני העבודה בשנים האחרונות, אנו מאמינים כי שיתוף הלקוח באסטרטגיית ניהול המשפט מהווה את הבסיס להצלחה ולכן אנו מעמידים לרשותכם "מדריך דיני עבודה" שבאמצעותו תוכלו לקבל הצצה לעולם דיני העבודה. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין דיני עבודה גבעת זאב ##מחיר (שכר טרחה) עורך דין דיני עבודה:## מרבית העובדים והמעסיקים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין דיני עבודה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה בדיני עבודה בגבעת זאב, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא בהכרח מבינים כראוי. האם עורך דין שעובד על אחוזים נחשב "עורך דין זול"? לא בהכרח. לעיתים שכר טרחת עורך דין דיני עבודה באחוזים נגזר מהפחתת תשלום. (1) תביעות בבית הדין לעבודה

##(א) זכאות עובדת בגבעת זאב לפנסיה תקציבית## בתביעה זו בית המשפט מתבקש ליתן פסק דין בו הוא מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת תגמולי פנסיה בהתאם להסכם עמה, קרי פנסיה תקציבית על פי חוזה בכיר וכן קובע כי מענק הפרישה שהיא הזכאים לה יחושב על פי משכורתה האחרונה. בין השנים 1984-1993 שימשה כמהנדסת המועצה הראשונה בגבעת זאב. הפנסיה התקציבית באה לידי ביטוי בעבודה רבת השנים בהסכמי המשכיות: בעיריית ירושלים, בגבעת זאב, במועצה האזורית הראל ולבסוף בעיריית מודיעין - כך שהתקופה הכוללת לפני שהחלה לעבוד במועצה המקומית מודיעין. בסך הכל עולה על 10 שנים, מה שמזכה אותו בפנסיה תקציבית. עוד נקבע כי התובעת תהיה זכאית להחזר הוצאות טלפון עד 600 שקל ונקבע כי זכויותיה הפנסיוניות ימשיכו להיות מבוטחות בפנסיה תקציבית, בזיקה מוצהרת להסכמי ההמשכיות שנחתמו עם גבעת זאב. המועצה המקומית ובכפוף לחוזה המיוחד. מתוארך 23.3.93. בהסכם העבודה של התובע נקבע במפורש כי הוא קשור להסכמי המשכיות ההטבה שנחתמו עם התובע, הקובעים המשכיות של זכויות פנסיה בין מועצת גבעת זאב למועצה המקומית מודיעין, בהתאם להסכם ההעברה מיום 22.2.76. בשתיקת משרד הפנים ומשרד האוצר למכתבים אלו - יש לראות כאילו הם חזרו בטענותיהם בעניין זה, ושקטם מהווה אישור נוסף לזכאות התובע לפנסיה תקציבית. ##(ב) תביעה לפיצויי הלנת שכר בגבעת זאב## התובע התקבל למכרז והחל לעבוד כגזבר בגבעת זאב. בשלב מסוים ביקש התובע מהנתבע לצאת לחופשה ללא תשלום (חלה) לתקופה של שנה, על מנת "לבחון את מקום העבודה החדש". האם הוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין פיטוריו ואם כן באיזה שיעור? האם התובע רשאי להחליף הודעה מוקדמת ואם כן באיזה שיעור? ניתן להבין שהוא רצה "להבטיח" את מקומו ולהחזיק "מקל משני הקצוות", כך שאם יפרוש מתפקידו במועצת הר אדר, אז ככל שהוא מתחרט על הצעד של שינוי עמדתו הנוכחית בהר. אדר לתפקיד הגזבר במועצת גבעת זאב, הוא יכול לחזור בקלות לתפקידו הראשון. . מטבע הדברים, ייתכן כי היקף עבודתו של התובע פחת, הן בשל עבודתו המקבילה בתפקיד חדש כגזבר בגבעת זאב והן בשל התקופה, תקופה חופפת עם יורשו, ערב עזיבתו של התובע - אך שם אין ספק ששכרו לא תואם. או בהסכמתו וממילא לא על בסיס מדויק של שעות העבודה בפועל, שכן אין חולק כי התובע לא הדפיס שעון נוכחות בעבודתו עם הנתבעת. הנתבע לא עמד בסתירה לטענת התובע כי השלים שעות עבודה בימי שישי ובלילה ולכן, אינו זכאי להפחית את שכרו של התובע ב- 2/05. התובע אינו זכאי לפיצוי הלנה בגין הפחתת שכרו כאמור, הן בשל מועד הגשת התביעה יותר משנה לאחר סיום עבודתו בנתבעת והן בשל העובדה שאנו משוכנעים כי ב בנסיבות אלה קיימת מחלוקת כנה בין הצדדים. ##(ג) תביעה להלנת פיצויי פיטורים בגבעת זאב## לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בצירוף הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה. הנאשם 2 היה בעל מסעדה בגבעת זאב. הנתבעים אינם מכחישים כי התובע עבד אצלם, אלא טוענים כי החל לעבוד אצלם רק ב -3 במרץ 2001, משום שבגלל סגירות שהטיל הצבא על עובדים שנכנסו למועצה המקומית גבעת זאב, היו הפסקות ממושכות בו עבודה, של שבועיים בכל חודש עד ינואר 2002. באמצע ינואר הוטל על גבעת זאב סגירה ממושכת ורק ב- 8/2002 נפתח הסגר והתובע חזר לעבוד אצל הנתבעים, ועבד עד סגירת המסעדה ביום 6/2003, וגם אז שם היו הפסקות רבות בעבודתו. הנתבעים לא הציגו תיעוד חופשה או כל ראיה אחרת התומכת בטענתם כי התובע קיבל חופשות רבות. התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעים ביום 6/03, והגיש את תביעתו לבית משפט זה ביום 92.05. בהתאם להוראות סעיף 17 א לחוק הגנת השכר, תביעת התובע לפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים מתיישנת. התביעה לפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים נדחית אפוא. ##(ד) תביעה לתשלום דמי מחלה לעובדת בגבעת זאב## התובע החל לעבוד במועצה המקומית גבעת זאב ביום 8/93, כמזכיר, ועבד 11 שנים, עד לתאריך 5/5/04. ב -1 בספטמבר 1994 קיבל התובע מכתב מינוי מראש המועצה וגזבר המועצה כעובד קבוע. בשנת 2008, עקב תוכנית ההבראה של הנתבעת, הופסקה עבודתו של התובע, התובעת הועברה זמנית לעבודה במחלקת הרווחה במועצה, עקב עזיבת עובד קבוע לחופשת לידה, וביום 5/7/04 הייתה הודיעה על פרישתה בתאריך 5/9/04. התובעת קיבלה 4 חודשי הסתגלות שנעשתה בהתאם לוותק שלה כעובדת, על פי ההנחיות שקבעו משרד הפנים, האגף לשכר ושכר שלטון מקומי, תנאי פרישה 2004 - ההסכם הקיבוצי מיום 4/8 / 03 וחוזר ממאי 1997. למען האמת, ומכיוון שהתובעת אכן השתמשה ביותר מ- 70% מדמי המחלה (טענה שהיא לא הסתירה), היא אינה זכאית לדמי מחלה. הטענה שהובטחה לה - לא הוכחה - אפילו לכאורה. מכל האמור לעיל, התובעת כלל לא הוכיחה את תביעתה. ##(ה) תביעה לתשלום רכיבי שכר בגבעת זאב## התובע טוען כי הוא זכאי להפרשי שכר בגין שיעורים שהעביר בשנת 2006/07 בסניף גבעת זאב, וכן להפקת מופע בשם "פרובוקציה" בתאריך 3/06 ולעריכת מוסיקה שהופיע בסוף בית הספר- מופע השנה בתאריך 7/06. התובע שימש כמדריך מקצועי בלבד. ביום 24 באוגוסט 2006 פנה הנתבע לתובע באמצעות עורך דין בטענה כי התובע מפר חובות אמון, חובות תום לב והתחייבויות חוזיות כלפי התובע במהלכים שביצע לפתיחת אולפן, תוך שימוש במאגר התלמידים של בית הספר. משרדי בית הספר היו בקניון מלחה, אך היו לו סניפים נוספים בירושלים וסביבתה, כולל סניף בגבעת זאב. בעניין תביעתו של התובע להפרשי שכר בגין שיעורים שהעביר בסניף בגבעת זאב, התובע טען כי השיעורים שהעביר אורכו 75 דקות, אך הוא שולם רק 100 ₪ לשיעור, בעוד שעל פי הסכם העבודה שלו שכרו לשעה היה 95 שקל, ולכן עבור שיעורים של שעה ורבע על הנתבע לשלם לו 118.75 שקל. לטענת התובע, הנתבע הפר את זכויותיו כעובד לאורך כל תקופת עבודתו בכך שלא שילם לו שכר כמוסכם, הוא לא שילם בונוסים מוסכמים, הוא לא שילם הוצאות נסיעה והבראה, דמי חופשה וחופשה שנתית. טענה מצד מעביד בדבר שידול לקוחות על ידי אדם המועסק על ידו במהלך תקופת העבודה, בניגוד לחוזה ולחוק, אינה מוכיחה כוונה לפגיעה גדולה מהסבירה לצורך הגנה על עסקי הנאשם. בגין הנסיעות מירושלים לגבעת זאב ובחזרה, אנו מקבלים את עדות התובע כי עלות נסיעה כזו באותה תקופה הייתה 8.5 שקל, ושתי נסיעות כאלה נחשבות לשמונה ימי עבודה, ובסך הכל 136 שקל לחודש. בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות ההחלמה והחופשה של עובדיו, יש לחשב את זכאותו של התובע לימי הבראה בשנתיים האחרונות לעבודתו בשבעה ימים בשנה, שכן הם היו בין הרביעית ושנים עשיריות לעבודה בבית הספר. החלטנו לדחות את תביעתו של התובע לדמי חופשה שכן התובע לא הוכיח אילו חגים התרחשו בימים בהם הוא אמור היה לעבוד ובשל החג הוא לא עבד. (2) מהם חובות המעביד כלפי העובד ?

החוק מטיל על כל מעסיק בגבעת זאב חובה למסור לעובד הודעה לעובד על תנאי העסקה לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו. (3) מהן זכויות עובדת בהריון ולאחר חופשת לידה ?

החוק אוסר על פיטורים בהריון בגבעת זאב ללא היתר, גם במקרים בהם המעביד לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון. (4) האם ניתן להגביל את חופש העיסוק ?

במקרים מסוימים ניתנה למעסיק אפשרות להגביל את חופש העיסוק של עובדיו. הגבלת חופש העיסוק בגבעת זאב נעשית בדרך כלל באמצעות תניית אי תחרות בחוזה עבודה כל עוד מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד והיא אינה חורגת מעבר לסביר. (5) מה ההבדל בין חוזה עבודה לבין חוזה רגיל ?

בחוזה רגיל היחסים בין הצדדים לחוזה בגבעת זאב בדרך כלל מסתיימים לאחר חתימת החוזה, יחודו של חוזה עבודה אישי הוא בכך שהוא יוצר יחסים מתמשכים, כלומר לאחר חתימת החוזה היחסים בית הצדדים רק מתחילים ותנאיהם משתנים מעת לעת. (6) רכיבי השכר

החוק קובע שכר מינימום לעובדים וחל גם על תשלום על התלמדות בעבודה בגבעת זאב, כאשר שכר יסוד הנו השכר "הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות. תשלומים ישירים או בלתי ישירים המשתלמים לעובד שלא בעד פרקי הזמן שבהם לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה הם בתחום התנאים הסוציאליים כגון: ##(א)## דמי הבראה - צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע כי הזכאות לדמי הבראה, קמה רק לאחר שהשלים העובד את שנת עבודתו הראשונה. ##(ב)## דמי חגים - מענק חג הוא הטבה כספית טהורה, שממנה נהנה העובד בלבד, לכן בהיותה טובת הנאה לעובד מדובר בזכות נלווית אשר ניתנת לפדיון גם לאחר תום יחסי עובד-מעביד. ##(ג)## דמי חופשה שנתית - חוק חופשה שנתית מקנה לעובד זכות לקבל חופשה שנתית, ובמקביל מוטלת על המעביד בגבעת זאב חובה לתת אותה. פדיון חופשה, המשולם מכוח חוק חופשה שנתית, תכליתו לפצות את העובד שמסיבה זו או אחרת לא ניצל בתקופת עבודתו אצל המעסיק את ימי החופשה השנתית המגיעים לו. ##(ד)## דמי מחלה - חוק דמי מחלה מעניק לעובד זכות לקבל דמי מחלה בעד תקופת מחלתו. גם כאן ראוי לשים לב שהוראות הפטור למעביד מתשלום דמי מחלה מתייחסת לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה ולא לפי חוקים אחרים. ##(ה)## דמי נסיעות - על המעביד החובה להשתתף בהוצאות הנסיעה של עובדיו לפי תעריף תחבורה ציבורית, גם כאשר העובד עושה שימוש ברכבו הפרטי, כאשר תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה נקבע בצו ומתעדכן מעת לעת. ##(ו)## תשלומי אש"ל - זכות זו אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המילה, היינו תמורה בעד עבודה שנעשתה. חובת המעביד להשתתף בתשלום אש"ל במהלך תקופת העבודה אינה ניתנת לפדיון אלא אם כן הוסדרה הזכות לפדיון בחוק או בהסכם. ##(ז)## תשלומים לקרן פנסיה - כל עוד לא מתאפשר להפריש עבור העובד את ההפרשות הנדרשות לקרן הפנסיה, זכאי העובד לפיצוי בגין אי-ביצוע ההפרשה לפנסיה, כאשר גיל הפרישה בישראל הינו אחיד וקבוע ולא המתחשב בנתוניו הפרטניים של כל עובד בגבעת זאב. רכיבי שכר נוספים ניתן למצוא, בעיקר בענף ההי-טק, במקרים של הסדר של הענקת אופציות לעובדים לרכישת מניות של חברה שנועד להעניק הטבה כלכלית לעובד. (6) הלנת שכר

על מנת להרתיע מעבידים בגבעת זאב מלא לשלם לעובדים את שכרם בזמן ולמנוע מקרים של הפרשי שכר בין השכר שהעובד קיבל לבין השחר שמגיע לו, חוק הגנת השכר קבע כי במקרה של הלנת שכר לעובד ישולמו לו פיצויים. (7) שעות עבודה ומנוחה

##(א) שעות נוספות ## - לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים בגבעת זאב מחובות רישום שעות עבודה המגמה כיום בעניין הוכחת שעות נוספות של עובד היא לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד ע"י המעביד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה על שעות נוספות למעסיק. ##(ב) עבודה בשבת ## - תכלית איסור העסקה בשבת היא סוציאלית, תכלית זו באה לחייב את העובד לנוח שלושים ושש שעות בשבוע עבודה. התכלית השנייה היא תכלית המבקשת לשמר את צביונה היהודי של מדינת ישראל. ##(ג) הפסקה בעבודה## - החוק מחייב את המעביד להעניק לעובד הפסקות בעבודה. המונח "הפסקה" הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה תלוי במכלול העובדות של כל מקרה. ##(ד) עבודה בחגים## - זכות עובד יומי לדמי חגים בגין עבודה בחג אינה מעוגנת בחוק כלשהו. זכות זו יכול ותבוא מהסכם קיבוצי, צו הרחבה ##(ה) עבודת לילה ## - חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר "עבודת לילה כעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06.00. (8) שימוע לעובד לפני פיטורים

מהי זכות השימוע ? זכות שימוע לעובד היא זכותו לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, ולהשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת. כנגד חובתו של המעביד בגבעת זאב לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, אי התייצבות לשימוע - משמעות אי התייצבות לשימוע היא ויתור של העובד על זכות הטיעון (9) פיטורים

השכר הקובע לפיצויי פיטורים מחושב בדרך כלל לפי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו ועל מנת לזכות בתביעתו, על העובד להוכיח כי תקופת ה"הפסקה" לא הביאה לקטיעת רצף העבודה לצורך פיצויים. חוק פיצויי פיטורים מכיר ברציפות בעבודה לא רק אצל אותו מעביד אלא גם במקום עבודה אחד. במקרה של פיטורים שלא כדין הסעד אותו ראוי להעניק לעובר - פיצויי פיטורים בלבד או אכיפתם של יחסי העבודה, וכן היקפה הראוי של האכיפה - נתון לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה. (10) יחסי עובד מעביד

במשפט הישראלי למונח יחסי עובד מעביד אין הגבעת זאב מוחלטת ומובנו של מונח זה משתנה עם ההקשר בו הוא מופיע. קיימים 3 סוגים של עובדים: "עובד", "משתתף חופשי" ו"עצמאי", כאשר רק "עובד" זכאי לזכויות ולהגנות שמקנה משפט העבודה ואילו "משתתף חופשי" ועצמאי אינם זכאים להן. (11) אפליה הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות עובדים

לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות הטרדה מינית בעבודה, תביעה מכח החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה באזור גבעת זאב יכולה להיות מוגשת כנגד המטריד, על עצם מעשה ההטרדה, וכנגד המעביד, כמי שנושא באחריות בהתאם לחוק. (12) ארגוני עובדים

זכות ההתארגנות במישור יחסי העבודה הקיבוציים בישראל מוגשמת באמצעות ארגון עובדים יציג אחד העומד בתנאים הנדרשים בחוק, והמוגדר כ"ארגון העובדים היציג" והוא זה אשר יכול להיות צד להסכם קיבוצי מול המעסיק ותפקידו בין היתר לדאוג להשוואת תנאים בין עובדים שונים בגבעת זאב. (13) סוגיות נוספות בדיני עבודה

##(א) ##עובדי מדינה בגבעת זאב - על המדינה כגוף שלטוני חלה חובה מוגברת לנהוג , ללא שיקולים זרים, על פי כללי הצדק הטבעי וללא ניגוד אינטרסים, אך לא תמיד זהו המצב. קיימים מקרים בהם בית הדין לעבודה יבחן את סבירות ההחלטה של המדינה כגון העברה יזומה של עובדי הוראה, שכר עידוד, אישור שקילות לתואר לצורכי שכר, קיצור תקופת צינון ועוד. ##(ב)## עובדי שטחים - חוקי מדינת ישראל לא חלים באזור יהודה ושומרון אלא מוחלת בו תשתית המורכבת מן הרובד של הדין הירדני, ומצווים שהוציא המפקד הצבאי מתוקף הסמכות שהוקנתה לו על פי כללי המשפט הבינלאומיים. ##(ג) ## דיני עבודה בקיבוצים - "חבר קיבוץ" לא מוגדר כ"עובד" של הקיבוץ כשהוא מועסק במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ. במסגרת זו, חבר הקיבוץ לא מקבל "שכר" תמורת עבודתו. הקיבוץ לא משלם לו משכורת, לא מנפיק לו תלושי שכר ולא משלם לו זכויות סוציאליות. ##(ד) ## זכויות עובדים בפירוק חברה בגבעת זאב - קיימים מקרים בהם חברה נסגרת מבלי ששילמה לעובדיה את שכרם, במקרים מסוימים בית המשפט יכול לחייב את בעלי החברה באופן אישי לחובות העובדים בהליך המכונה "הרמת מסך", אולם הרמת מסך בדיני עבודה תיעשה רק במקרים חריגים.

 

שכר מינימום לעובדים פלסטינים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר מינימום לתושב הרשות הפלסטינית: 1. התובע, תושב הרשות הפלסטינית, הועסק על ידי קיבוץ גלגל, השוכן בבקעת הירדן, בעבודות אחזקה, מחודש אוקטובר 2006 ועד לתחילת חודש פברואר 2010. השאלה העיקרית העומדת לדיון בהליך זה נוגעת לתחולתו בזמן של פסק דינו של בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בפרשת גבעת זאב (בג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד - בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 10.10.2007 (להלן: בג"ץ גבעת זאב). 2. בכתב התביעה עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, שכר עבודה לחודש פברואר 2010 ותשלום הפרשי שכר מינימום לתקופה שבין חודש אוקטובר 2006 ועד סוף שנת 2007. 3. במהלך ניהול ההליך שילם הקיבוץ לתובע את שכר העבודה לחודש פברואר 2010. בא כוח התובע הודיענו כי אינו עומד עוד על רכיב תביעה זה ולפיכך להכרעתנו נותרו יתר התביעות. 4. השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים והטעונות הכרעה הן אלה: א. האם זכאי התובע להפרשי שכר מינימום. בתוך כך מה הוא הדין החל על העסקת התובע. האם הדין הישראלי ובגדרו חוק שכר מינימום, תשמ"ז - 1987 (להלן: חוק שכר מינימום) או שמא הדין הירדני; האם את הלכת בית המשפט העליון בפרשת בג"ץ גבעת זאב יש להחיל רק מכאן ואילך או שמא גם רטרואקטיבית. קביעה שהשלכותיה רלבנטיות גם לרכיב התביעה שעניינו פדיון ימי חופשה. ב. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים - האם התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת כטענתו, או שמא התפטר לאלתר כגרסת הקיבוץ. ג. האם זכאי התובע לפדיון דמי הבראה, פדיון ימי חופשה ולפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה. 5. מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם הנתבעת העידו מר דורון אליהו (להלן: דורון), המשמש כמרכז המשק של הקיבוץ החל מחודש מרץ 2007, ומר אבנר חדד (להלן: אבנר), המשמש כמנהל האחזקה של הקיבוץ החל משנת 1988 ומי שהיה הממונה הישיר על התובע. סיכומי הצדדים נשמעו בעל-פה בתום ישיבת ההוכחות. התביעה להפרשי שכר מינימום - יריעת המחלוקת וטענות הצדדים 6. אין מחולקת בין הצדדים כי בין החודשים אוקטובר 2006 לספטמבר 2007 השתכר התובע 10 ₪ לשעת עבודה ובחודשים אוקטובר עד דצמבר 2007 - 11 ₪ לשעת עבודה. דהיינו שכר הנופל משכר המינימום על פי חוק שכר מינימום. כך אין מחלוקת בין הצדדים כי החל מחודש ינואר 2008 החל התובע משתכר שכר מינימום בהתאם לחוק שכר מינימום. לטענת הקיבוץ, לאחר מתן פסק הדין בפרשת בג"ץ גבעת זאב קיבל הקיבוץ החלטה לפיה ממועד זה ואילך תיושם החלטת בית המשפט העליון על כלל העובדים. לאמור, הדין הישראלי יוחל על כלל עובדי הקיבוץ לרבות העובדים שמגיעים לעבודה אצלו מן הרשות הפלסטינית. אולם עובר להחלטה בבג"ץ גבעת זאב, הדין שחל על יחסי הצדדים הוא הדין הירדני וזאת נוכח ישום מבחן "מירב הזיקות" על עובדות המקרה. הדין הירדני מצדו אינו קובע שיעור שכר מינימאלי ועל כן לא חלה על הקיבוץ חובת תשלום מעבר למה ששולם ושהיה נהוג באזור באותה עת. מוסיף הקיבוץ וטוען כי מכל מקום את הלכת בג"ץ גבעת זאב אין להחיל רטרואקטיבית כי אם פרוספקטיבית בלבד. לתמיכה בטענה אחרונה זו מפנה הקיבוץ לשני פסקי דין שיצאו לאחרונה מלפני בית דין זה. האחד, מפי חברי השופט גולדברג בעניין תע"א (י-ם) 2893/09 רזק פרח חסין רומנין - אמיר לוי ואח' (ניתן ביום 16.3.2011) בו נפסק כי לא ראוי להחיל את הלכת בג"ץ גבעת זאב באופן רטרואקטיבי שכן הצדדים פעלו על פי הלכה של בית הדין הארצי לעבודה - ערכאה שהוסמכה להתוות הלכה בתחום דיני העבודה. לדעת חברי בנסיבות אלה, החלה רטרואקטיבית של פסק הדין פוגעת באינטרס ההסתמכות והנה בלתי מוצדקת. השני, מפי חברתי השופטת שדיאור בעניין תע"א (י-ם) 2895/09 מוסא תחסין ג'אבר - תבליני נהר הירדן בע"מ (ניתן ביום 6.5.2011), אשר למעלה מהצורך קבעה כי היא מסכימה עם פסיקתו האמורה של חברי והוסיפה שבמקרה שבה בפניה הדין החל על החוזה הוא הדין הירדני שכן התובע ומעסיקו הם תושבי הרשות הפלסטינית. 7. מנגד, טוען התובע כי ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון בפרשת גבעת זאב אינה בבחינת הלכה חדשה כי אם הצהרה על מצב קיים. לשיטתו, אותן 'זיקות' נבחנו על ידי בית הדין הארצי לעבודה ועל ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אלא שבבית המשפט העליון תוקנה ההלכה שיצאה מלפני בית הדין הארצי לעבודה. על כן ברור הוא שבתקופה נשוא כתב התביעה הדין הישראלי ובכללו חוק שכר מינימום חל על העסקת התובע. מוסיף התובע וטוען שבענייננו קמה לתובע זכאות לשכר מינימום מכוח ההודעה בדבר העסקת עובדים במקומות מסוימים (קביעת שכר מינימום) (יהודה והשומרון) (יוני 2006) תשס"ו - 2006 שהוצאה על ידי הממונה, הוא המפקד הצבאי, מכוח סמכויותיו כפי שנקבעו, בין היתר, בסעיף 3(ב) לצו בדבר העסקת עובדים במקומות מסוימים (יהודה ושומרון) (מס' 967) התשמ"ב - 1982 (להלן: ההודעה בדבר העסקת עובדים והצו בדבר העסקת עובדים בהתאמה). על פי הצו להעסקת עובדים, קבע מפקד כוחות צה"ל באזור כי אדם שמועסק ביישובים שהוגדרו בצווי מפקד האזור ושנחקקו בדבר ניהול מועצות אזוריות, זכאי לשכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום כפי גובהו במדינת ישראל. מוסיף התובע כי עיון בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין גבעת זאב מלמד שגם לשיטת בית הדין הארצי לעבודה הדין החל הוא הדין הירדני בתוספת צווי המפקד הצבאי. לעניין אחרון זה השיב הקיבוץ בסיכומיו וטען כי "צווי הממשל והאלוף הוצאו אמנם בצורה פורמאלית, אבל זה לא ניתן היה לאכיפה...." וכי "יתכן שכוונת האלוף היא לגבי עובדים ישראלים שהם תושבי או אזרחי ישראל... ואילו על תושבי הרשות הפלסטינית להם יש הסדרים אחרים". כן נטען שצו האלוף מכפיף עצמו לחוק הירדני וכי ראוי בענייננו לאמץ את עמדת המדינה בהליכים דומים המתנהלים בבית הדין. 8. בטרם ניגש לגוף הדברים ועל מנת שנגדיר את גזרת המחלוקת המדויקת בעניינו נקדים הערה זו: מכתב הגנתו של הקיבוץ ניתן היה להבין כי טענת הנתבע היא שעל יחסי הצדדים חל הדין הירדני משך כל תקופת העסקתו של התובע, אולם נוכח הלכת בג"ץ גבעת זאב החליט הקיבוץ לשלם שכר מינימום בלבד על פי החוק הישראלי. אלא שבסיכומיו הבהיר הקיבוץ כי אין עוד מחלוקת שהחל מינואר 2008 הדין החל על יחסי הצדדים הוא הדין הישראלי (עמ' 23 שורות 3 -5). על כן שאלת תחולת בג"ץ גבעת זאב וברירת הדין רלוונטית לרכיבי התביעה שהזכאות להם או לחלקם נוגעת לתקופה שעובר לינואר 2008, קרי, הפרשי שכר מינימום ופדיון חופשה באופן חלקי. ברירת הדין - המסגרת הנורמטיבית 9. כידוע, על התושבים הפלסטינאים בשטחים חלים שני רבדי חקיקה מרכזיים: רובד אחד, הוא המשפט שהיה קיים בשטחים המוחזקים עד שנת 1967, קרי, הדין הירדני. רובד שני, הוא הצווים שהוציא מפקד האזור, המשמשים כדבר חקיקה ראשי ודבר חקיקת משנה בשטחים. מצב נורמטיבי זה תואם את עמדת המשפט הבינלאומי המנהגי הפומבי ובתי המשפט בישראל, ובכללם אף בתי הדין, מחויבים לנהוג על פיו (ראה: בג"ץ גבעת זאב, סעיפים 11 ו - 12 לפסק הדין; עע 30050/98 המועצה המקומית גבעת זאב ואח' - מחמוד ואח', פד"ע ל"ח 577; ע"ע 244/99 פלוריד עזאת זורבה - המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון ואח' (ניתן ביום 24.6.2003)). 10. לעניינו, נקבע בסעיף 3 לצו בדבר העסקת עובדים ביהודה ושומרון, שהנו חלק מאותו רובד שני של דינים החלים על תושבים פלסטינאים, כך: "א. אדם המועסק בישוב זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום וכן יהיה זכאי לתוספת יוקר, הכל כפי תוקפם בישראל מעת לעת. ב. הממונה יפרסם בהודעה את שיעוריהם של שכר המינימום ותוספת היוקר ואת מועד תחילתם". "ישוב" הוגדר בצו כך: "כל אחד מן הישובים המפורטים בתוספת לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה ושומרון) (מ' 783) תשל"ט - 1979 ובתוספת לצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 892) התשמ"א - 1981 כפי תוקפן מעת לעת". גלגל - נזכר בסעיף א(20) לתוספת לצו מס' 783 יחד עם 19 ישובים נוספים בבקעת הירדן. 11. מתוקף סמכותו האמורה פרסם הממונה ביום 27.6.2006 "הודעה בדבר העסקת עובדים במקומות מסוימים (שכר מינימום)" במסגרתה הודיע מה הם שיעורי שכר המינימום החל מיום 1.6.2006. בחלק הצריך לענייננו נקבע כי שכר המינימום לשעה הוא 19.28 ₪ שהיה שיעור שכר המינימום בישראל באותה העת. צא ולמד, על פי צווי מפקד האזור הוחלו שיעורי שכר המינימום כפי גובהם במדינת ישראל גם על התושבים הפלסטינאים המועסקים בחלק מאזורי בקעת הירדן ובתוך כך על גלגל באופן פרטני. מסקנת הדברים היא אפוא, כי היה על הקיבוץ לשלם לתובע בחודשים אוקטובר 2006 ועד דצמבר 2007 חלף 10 ₪ לשעת עבודה או 11 ₪ לשעת עבודה סך של 19.28 ₪ לשעת עבודה כפי הקבוע בצווים. 12. אשר לטענות הקיבוץ בדבר אי החלת הצו בעניינו נטעים כי אין בידינו לקבלם. הטענה כי המדובר בצווים פורמאליים שלא ניתנו לאכיפה לא רק שלא הוכחה אלא שלאו טענה היא. הטענה כי הכוונה בצו היא להסדרים הנוגעים לתושבים ישראליים וכי על התושבים הפלסטינאים חל דין אחר שגויה בענייננו. חוק שכר מינימום הוחל על תושביו הישראליים של האזור מכוח נספח 6 לצו 783 הנזכר לעיל ועל כן בוודאי שלא נדרשה הוראת הצו לעניין התושבים הישראלים. זאת ועוד. לשון הצו עצמו מלמדת שתחולתו נוגעת גם לתושבים פלסטינאים המועסקים בישובים בהם תושבים ישראליים שהרי נוקט הוא במטבע הלשון "אדם". אשר לטענה בדבר הכפפת הצו לדין הירדני נבהיר כי אמנם נכון הוא שגם הממונה כפוף לדין שהיה קיים בשטחים המוחזקים עד שנת 1967 - הוא הדין הירדני, אלא שבכך אין כדי למנוע את החלת הדין הישראלי (ראה: בג"ץ גבעת זאב - סעיף 12 לפסק הדין). בענייננו נקבע מפורשות ששכר המינימום הוא כפי תוקפו בישראל מעת לעת. מעבר לצריך נוסיף כי הקיבוץ ביקש ללמוד גזרה שווה לענייננו מטענות המדינה בכתב הגנתה בהליך עב 2727/09 ואח'. הליכים אלה טרם התבררו לגופם, אינם בפנינו ואינם צריכים לעניין. מכל מקום עוסקים הם בעובדי מינהל המים במינהל האזרחי ביהודה ושומרון, להבדיל מעובדים המועסקים ביישובים בהם תושבים ישראליים. המחלוקת באותם הליכים נוגעת, בין היתר, לתיקון מספר 3 לצו בדבר העסקת עובדים שאף הוא אינו צריך לענייננו. 13. כללו של דבר, את שאלת תחולת בג"ץ גבעת זאב כמו גם את ברירת הדין בחוזה העבודה שבין הצדדים, ובפרט בהקשר לזכאותו של התובע לשכר מינימום בתקופה נשוא התביעה, ניתן היה לכאורה, להותיר בצריך עיון. שכן בין אם כך ובין אם אחרת את שכר המינימום השעתי שנהג בתקופה נשוא כתב התביעה בישראל היה על הקיבוץ לשלם מכוח צווי המפקד. בכך נבדל מקרה זה מזה שנדון על ידי חברי השופט גולדברג והנזכר לעיל. במקרה שבא בפני חברי מדובר היה בעובד שעבד בישוב נעמה שאינו נכלל בתוספת לצו בדבר ניהול מועצות מקומיות. אולם מאחר ושאלת תחולת הדין וישום הלכת בג"ץ גבעת זאב נוגעת לחלק מרכיב תביעה נוסף, הוא פדיון ימי החופשה, לא נסתפק בפטור בלא כלום ונאמר כי למסקנתנו האמורה נגיע בדרך נוספת. כך ולטעמנו את הלכת בג"ץ גבעת זאב יש להחיל רטרוספקטיבית ולא רק פרוספקטיבית והדין החל על יחסי הצדדים הוא דווקא הדין הישראלי ונבאר. בג"ץ גבעת זאב - תחולה 14. פסק הדין המנחה בסוגיית תחולתן של הלכות שיפוטיות חדשות מבחינת הזמן הוא עניין סולל סונה (רע"א 8925/04 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ ואח' נ' עזבון המנוח אחמד עבד אל חמיד ואח' (ניתן ביום 27.2.2006). באותו עניין בחן בית המשפט העליון בהרכב מורחב את השאלה מה דין התחולה מבחינת הזמן של הלכה משפטית חדשה, והגיע ברוב דעות למסקנה כי במישור הפרשני העקרוני, ההנחה היא כי הלכה חדשה חלה הן מכאן ולהבא והן באופן רטרוספקטיבי תוך שסקר בפרוטרוט את הטעמים שביסוד קביעה עקרונית זו. עם זאת נקבע כי ייתכן חריג לכלל האמור ולפיו תחול ההלכה רק מכאן ואילך. אולם זאת לא במקרים רבים ורק בהתקיים תנאים מסוימים, ובעיקרם ההכרה בהסתמכות ראויה להגנה. על כלל זה חזר בית המשפט העליון בימים אלה בעניין דנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים 3 נ' איקאפוד בע"מ (ניתן ביום 14.7.2011) (להלן: עניין איקאפוד) אף הפעם בהרכב מורחב. נדגיש כי בעניין אחרון זה ההרכב כולו אימץ את הלכת הרוב בסולל בונה, לפיה נקודת המוצא העקרונית היא כי הלכה משפטית חדשה פועלת הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית, אולם לבית המשפט העליון ביוצרו הלכה חדשה הסמכות לקבוע את תחולתה בזמן ולהגבילה כך שתחול מכאן ואילך בלבד. ההרכב נחלק בשאלה האם ראוי בנסיבות העניין הספציפיות שהובאו בפניו, ושעניינן שינוי הלכת בית המשפט העליון בכל הנוגע לתקופת ההתיישנות של החלטת פקיד שומה בהשגת נישום, להחיל את החריג שנקבע בעניין סולל בונה ולקבוע שההלכה החדשה תחול רק מכאן ואילך אם לאו. לאמור, שופטי בית המשפט העליון נחלקו לעניין היקפו ותחולתו של אותו חריג המבוסס על הכרה בהסתמכות הראויה להגנה אך לא לעניין הקביעה העקרונית כי ככלל הלכה חדשה חלה גם רטרואקטיבית. זו אם כן נקודת המוצא גם בעניננו. 15. הקיבוץ מבקש כי נקבע שאת הלכת בג"ץ גבעת זאב יש להחיל פרוספקטיבית בלבד מן הטעם שעד לפסיקה בה לא היה הדין ברור ומותר היה להסתמך על ההלכה שיצאה מלפני בית הדין הארצי לעבודה וכך נעשה בפועל. להסתמכות זו יש ליתן הגנה. לטעמנו דין טענות אלה להדחות מכל אחד מן הטעמים שיפורטו מטה ובוודאי בהצטברם. הלכה חדשה חלה רטרואקטיבית ופרוספקטיבית - הכלל והחריג 16. הכלל הוא כי הלכה חדשה חלה רטרואקטיבית ורק בהתקיים תנאים מסוימים וחריגים תוחל רק מכאן ואילך. יפות לעניין זה קביעותיה של כב' השופטת (בדימוס) פרוקצ'יה בעניין איקאפוד שלעיל כך: "ההכרעה אם לסטות מכלל הרטרוספקטיביות, ולהגביל את תחולת ההלכה החדשה לעתיד בלבד, מותנית, אפוא, במערך איזונים מורכב. שיקולים רלבנטיים שונים צריכים להשקל במסגרתו, כשגורם ההסתמכות הוא בעל משקל מיוחד מביניהם, אך אינו בהכרח השיקול הבלעדי. בכלל השיקולים יש לשקול, בין היתר, את החשיבות שבשינוי הדין במבט לאחור מבחינת הפרט והכלל, ואת הצורך בהחלת החידוש הנורמטיבי על ארועי העבר, על רקע תכליתה ומהותה המיוחדת של ההלכה החדשה שנפסקה וחשיבותה מבחינת האינטרס הציבורי. כנגד אינטרס ההסתמכות של האחד על ההלכה הישנה, עשוי לעמוד אינטרס של אחר לזכות ביתרון שההלכה החדשה מעניקה לו. האיזון בין כל השיקולים צריך להמצא, אפוא, באותה נקודה אשר תשיג את התוצאה האופטימלית בעשיית הצדק במכלול האינטרסים המתנגשים במקרה הנדון". 17. בפסק הדין בעניין סולל בונה, ניתנו דוגמאות למקרים בהם לא יוחל החריג המאפשר סטייה מכלל הרטרוספקטיביות ושבהן אין לומר כי קיים אינטרס הסתמכות הראוי להגנה כך: "אם הסוגיה היא חדשה ולא הוכרעה כלל בעבר, אין לומר כי קיים אינטרס הסתמכות הראוי להגנה. הוא הדין אם ההלכה הישנה לא יצרה, הלכה למעשה, כל הסתמכות של ממש, או אם ההסתמכות לא הייתה סבירה, או אם אין ליתן לה משקל ניכר בהתבסס על הסוגיה הנדונה ועל מהותה של אותה הסתמכות.....דוגמאות למצב דברים זה ניתן למצוא במצבים הבאים: ההלכה הקודמת לא הייתה של בית המשפט העליון; ההלכה הקודמת לא הייתה ברורה, וניתנו לה פירושים שונים; ההלכה הקודמת לוותה בהתנגדות ובהצעות לשינויים.....; הצדדים הסתמכו על הדין הישן תוך שכל אחד נוטל הסיכונים הכרוכים בשינויו....במצבים אלה וברבים אחרים, כל המסתמך על ההלכה הקודמת נוטל על עצמו סיכון, ועל כן ניתן לתת להלכה החדשה תוקף רטרוספקטיבי. אכן, ברבים מהמקרים, השינוי בהלכה אינו בא בהפתעה. הוא אינו בא בלשונו של השופט דבלין - "Out of a blue Sky" . אכן, מקרי ההסתמכות, המצדיקים מתן תוקף פרוספקטיבי בלבד להלכה החדשה, מטבע הדברים אינם רבים" (עמ' 150-151). מן הכלל אל הפרט - הקיבוץ נטל על עצמו את הסיכון שבשינוי ההלכה 18. עיון מדוקדק בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין גבעת זאב מלמד כי בסופו של יום ועל אף שחודשה ההלכה במובן זה שנקבע כי הדין החל על העסקת עובדים במפעל או במוסד באזור הוא הדין המקומי ולא הדין הישראלי, על פי תוצאת פסק הדין הושבו כלל ההליכים לבתי הדין האזוריים. זאת על מנת שייבחן בנסיבות כל מקרה דין האזור והשאלה האם יש צורך והצדקה גם בהחלה של הוראות מיוחדות מן המשפט הישראלי על התובעים שם וזאת מכוח תקנת הציבור. בית הדין הארצי מפי כב' השופט צור מנה דוגמאות לנורמות מן המשפט הישראלי שניתן ליישם על חוזה זר ובהם שכר מינימום וחופשת מנוחה. משמע, אין לומר כי על פי הלכת בית הדין הארצי לעבודה בעניין גבעת זאב נקבע מפורשות כי לא נדרש תשלום שכר מינימום. ההלכה של בית הדין הארצי הייתה במידה רבה בבחינת 'תחילת הדרך' ועל כן דווקא בכל הנוגע לתשלום שכר מינימום אם כי גם בנוגע לחופשה שנתית ספק אם ניתן היה להסתמך עליה ומכל מקום ההסתמכות הייתה כרוכה בסיכון. 19. זאת ועוד. אין חולק כי בית הדין הארצי לעבודה הוא הערכאה המוסמכת להתוות הלכה בתחום דיני העבודה וכי יש להסתמך על פסיקתו. אולם פסיקה זו כפופה לביקורתו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ומרגע שהוגשה בעניין פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק ספק אם ניתן לומר כי מי שממשיך לנהוג על פי פסיקת בית הדין הארצי, לא נוטל על עצמו את הסיכונים הכרוכים בכך שפסיקה זו תשונה. כך ובענייננו פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין גבעת זאב ניתנה ביום 20.3.2003. העתירה על פסק הדין הוגשה עוד בשנת 2003 הועברה להרכב בן שלושה שופטים ולימים הורחב ההרכב. דיון בפני בית המשפט הגבוה לצדק נשמע בתחילת שנת 2005 (1.3.2005). משמע, משהחליט הקיבוץ להמשיך ולנהוג על פי הלכת בית הדין הארצי לעבודה בשנים 2006 - 2007 נטל על עצמו את הסיכון שבשינויה על ידי בית המשפט העליון. אטעים כי מעובדות המקרה באשר להתנהגות הקיבוץ הוברר כי עם מתן ההחלטה בבג"ץ גבעת זאב ביכר הקיבוץ להמשיך ולהעסיק את התובע וחבריו תוך תשלום זכויות מכוח הדין הישראלי ולא נטען כי שקל כל חלופה אחרת. משמע התנהגות הקיבוץ מלמדת למצער, כי הסתמכותו של הקיבוץ עצמו על אי החלת הדין הישראלי על כלל עובדיו הייתה תוך ידיעה שלא מן הנמנע כי יבוא היום ובו ישונה מצב דברים זה והעובדה היא כי אכן לא השתנה דבר במתכונת העסקתו של התובע פרט לגובה שכרו. אין המדובר בשינוי הלכה מושרשת בבית המשפט העליון 20. בענייננו ובשונה מהלכות סולל בונה ואיקאפוד אין המדובר במצב דברים בו בית המשפט העליון משנה הלכה מושרשת ששררה בפסיקתו משך שנים ארוכות. המדובר בהתערבות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. זאת ועוד ההתערבות של בית המשפט העליון כמבואר לעיל לא הייתה בפסיקה מושרשת של בית הדין הארצי לעבודה כי אם בחידוש הלכה של בית הדין הארצי עצמו. נוסיף כי במסגרת בג"ץ גבעת זאב לא ראה בית המשפט העליון להתייחס לשאלת תחולת פסיקתו ומכאן שאין להוציא מכלל אפשרות כי אכן סבר שפסיקתו היא בבחינת הצהרה על מצב קיים, על דין כפי שהיה מאז ומעולם. החלה רטרואקטיבית - הצדקת חקיקת המגן 21. כפי שחזרו ושנו בתי הדין לעבודה בפסיקתם תשלום שכר מינימום הוא מעיקרי משפט העבודה המגן הישראלי ומאושיותיו של משפט העבודה הישראלי בכלל. תכליתו להבטיח רמת חיים מינימאלית ולצמצם את ממדי העוני, והוא מהווה נדבך מרכזי בהבטחת כבודם ובטחונם של העובדת והעובד ובני משפחתם. המדובר בחוק קוגנטי שאינו ניתן להתנאה או וויתור ושכמותו קיימים במרבית המדינות המפותחות (ראה למשל: ע"ע 1054/01 אשר טוילי - יצחק דהרי, ניתן ביום 24.4.2002; ע"ע 1182/02 חיים קאזיס - תאופיק ארייט לח (2003) 394; ע"ע 1242/04 עיריית לוד - אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי לוד, ניתן ביום 28.7.2005). בשים לב לחשיבות תשלום שכר המינימום וגם אם הסתמך הקיבוץ על הלכת בית הדין הארצי בעניין גבעת זאב הרי שבאיזון עדיפה חובת תשלום שכר המינימום ובענייננו אף מניעת אפליה אסורה בדרך של הפעלת מערכות דינים שונות על עובדים שעבודתם שוות ערך. כלומר, בנסיבות המקרה דנא מערך השיקולים והאיזון ביניהם מטה את הכף אל עבר אי החלת החריג השולל תחולה רטרוספקטיבית של הלכה חדשה. 22. נציין כי תמיכה מסוימת למסקנתו האמורה בדבר החלה רטרוספקטיבית של בג"ץ גבעת זאב ניתן למצוא בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה מן הימים האחרונים במסגרת פרשת יואב טובי ואח' - מחמוד בני עודה, ניתן ביום 21.7.2011. באותו עניין הובאה לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה שאלת תחולתה בזמן של הלכת בג"ץ גבעת זאב. בנסיבות המקרה ונוכח הסכמה דיונית בין הצדדים בבית הדין האזורי להחלת הדין הישראלי על יחסי הצדדים, לא מצא בית הדין הארצי להתייחס לסוגיה בפרוטרוט. עם זאת אושר פסק דינו של בית הדין האזורי בהקשר זה אשר קבע בהסתמך על הלכת בג"ץ גבעת זאב כי הדין החל על הצדדים הוא הדין הישראלי. 23. על פי בג"ץ גבעת זאב, ביחסי עבודה שלגביהם לא הובעה הסכמה מפורשת של הצדדים בדבר הדין שיחול בעניינם על בית המשפט, ובכלל זה על בית הדין, להחיל את מבחן "מירב הזיקות" על מנת לאתר את הדין שיחול. זאת בשים לב למושכלות היסוד של דיני עבודה כתחום הנשען על מסד כפול - הסכמי וקוגנטי - ומעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית. לכך אפנה עתה. מבחן מירב הזיקות - ברירת הדין 24. הקיבוץ ביקשנו לקבוע כי בחינת מירב הזיקות במקרה דנא מלמדת כי הדין החל על יחסי הצדדים הוא הדין הירדני. וכל כך למה - על שום העובדה שהתובע אינו תושב ישראל כי אם תושב הרשות הפלסטינאית אשר הסכים לתנאי העבודה שנקבעו ומעולם לא הלין עליהם. לשון אחרת, ההתנהגות בפועל של התובע מלמדת על ההסכמה להחלת דין המקום - הוא הדין הירדני. כך, החוזה בין הצדדים נערך באזור בו חל הדין הירדני. פעם נוספת מפנה הקיבוץ לכתב הגנתה של המדינה בהליכים עב 2727/09 ואח' שאוזכרו לעיל ולטיעוניה בדבר החלת הדין הירדני על יחסי הצדדים שם. התובע מצדו, מדגיש את העובדה כי בקיבוץ מועסקים עובדים רבים נוספים שהנם ישראליים ושלהם שולם ומשולם שכר מינימום על פי חוק שכר מינימום. על העובדים הישראליים הוחל הדין הישראלי ולמעשה רק התובע וחבריו הוחרגו ממנו. 25. לטעמנו, בחינת מירב הזיקות של ההתקשרות בין הצדדים מובילה להחלת הדין הישראלי. אמנם נכון הוא שהתובע הינו תושב הרשות הפלסטינאית אלא שהמעסיק הוא מעסיק ישראלי ומקום העסקתו של התובע היה בישוב ישראלי. לא הובא בפנינו חוזה עבודה בכתב אולם דורון אישר בעדותו כי אין בין הצדדים חוזה שכזה המחיל ישירות את הדין הירדני (עמ' 13, שורה 2). אשר למקום עריכת החוזה ומקום ביצועו אלה נעשו כאמור בישוב ישראלי. הצדדים התקשרו ביניהם בשפה העברית ולראיה נאמר שתלושי השכר שהוצגו בפנינו ושאין חולק כי נמסרו לתובע משך כל תקופת עבודתו היו בעברית וכך גם המסמכים הנוגעים ל'גמר החשבון' בין הצדדים. השכר ששולם לתובע שולם במזומן ובשקלים חדשים, כלומר, במטבע הישראלי. 26. זאת ועוד. בבג"ץ גבעת זאב הודגשה החשיבות של החלת דין שווה על עובדים שאין ביניהם שונות רלוונטית בהיותם מבצעים עבודה שווה או שוות ערך. באותו עניין נפסק כי החלתן של שתי מערכות דינים שונות על עובדים העובדים בצוותא, עבור מעביד זהה, תוביל בהכרח לאפליה אסורה (ראה ס' 26 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין ופסק דינו של השופט ג'ובראן). בענייננו הוכח כי הקיבוץ מעסיק באופן קבוע 20 - 25 עובדים בענפים שונים המקבלים שכר מהקיבוץ. אולם בתקופה נשוא התביעה רק לעובדים הפלסטינאים ובם התובע, לא שולמו שכר מינימום וזכויות נוספות שבדין הישראלי (עמ' 14 שורות 6 - 20). עם תוצאה זו אין להסכין שכן לא הוכחה כל שונות רלוונטית בין התובע לעובדי הקיבוץ האחרים. 27. אשר לטענה בדבר כוונת הצדדים ו'הסכמת התובע' לאורך השנים וידיעתו נאמר כי העובדות שהוכחו בפנינו מלמדות דווקא על אי הסכמתו של התובע למצב ועל כך שכוונת הצדדים לא הייתה אחידה. ראשית, מחלוקת על תנאי העבודה היא שהובילה לסיום יחסי העבודה בין הצדדים כפי שיפורט בהמשך. שנית, מעדותו של התובע למדנו כי הוא רצה זכויות כמו של כל עובד ישראלי (עמ' 5 שורה 17) ולצורך כך וכלשונו: "אני אומר בקיצור, אנחנו עובדים שלא מבינים בחוק. אח"כ התחלנו לשאול, הלכנו לשירות התעסוקה, קיבלנו מכתב על כל החוקים משירות התעסוקה הישראלי, יש מכתבים של החוק, אז ידענו...."(עמ' 9 שורות 15 - 17). הקיבוץ ביקש להעניק לתובע תנאי עבודה הנהוגים לשיטתו באזור ואילו התובע ביקש להשתכר כחבריו הישראליים בקיבוץ ועל כן אין לומר שהתובע הסכין עם המצב או כי לא התריע בפניו. מכל מקום בבג"ץ גבעת זאב נפסק בהקשר זה כי "לאור מאפייניו הקוגנטיים של תחום דיני העבודה, אין ספק כי משקלן של הזיקות המתבססות על הסכמות הצדדים עשוי לפחות, ככל שהסכמות אלה אינן מתיישבות עם עקרונות דיני העבודה....משקלן של הזיקות....יותאם לתפיסת פערי הכוחות בין העובד למעביד...בהתקיים אי בהירות או לאקונה בחוזה באשר לכוונותיהם המפורשות או הנחזות של הצדדים, יושפע מבחן "מירב הזיקות" מעקרונות דיני העבודה. כך לדוגמא, מבחן מירב הזיקות בתחום יחסי העבודה, עשוי וצריך להיות מושפע מעקרון השוויון - שכר ותנאי עבודה שווים עבור עבודה שווה או שוות ערך" (פיסקה 21). מוסיף המשנה לנשיאה ריבלין וקובע כי דווקא התחשבות במצב המשפטי המיוחד ב"מובלעות הישראליות" מבסס את המסקנה כי על יחסי עבודה דוגמת אלה שבפנינו יש להחיל את הדין הישראלי. תמיכה נוספת למסקנתנו זו מצאנו בפסיקה מאוחרת לבג"ץ גבעת זאב של בית הדין הארצי עצמו בפרשת ע"ע 782/06 בן אור צעצועים בע"מ - אכרם סולטאן (ניתן ביום 26.6.2008). באותה פרשה אישר אמנם בית הדין את פסיקת בית הדין האזורי לפיה הדין החל על הצדדים הוא הדין הירדני בצירוף צווי המפקד אלא שהדגיש כי הצדדים עצמם לא ערערו על קביעה זו וכי הדברים היו נכונים לשעתו, קרי, טרם מתן פסק הדין בבג"ץ גבעת זאב וכי על מנת להעמיד דברים על מכונם מודגש כי הדין החל על עובדים באזור הוא הדין הישראלי. 28. כללו של דבר, בחינת מירב הזיקות בהתקשרות בין התובע לקיבוץ מלמדת שיש להחיל עליה את הדין הישראלי ולא את הדין הירדני. משכך ועל יסוד כל האמור הרינו קובעים כי על הקיבוץ לשלם לתובע שכר מינימום כפי גובהו במדינת ישראל בחודשים אוקטובר 2006 ועד דצמבר 2007. הקיבוץ לא חלק על חישובי התובע בהקשר זה ומשאלה מקובלים עלינו על הקיבוץ לשלם לתובע הפרשי שכר מינימום בסך 33,234 ₪. אשר לפיצויי ההלנה - ככל שעסקינן בתשלום הפרשי שכר מינימום מכוח צווי המפקד הרי שהסנקציה של פיצויי הלנה אינה מוסדרת בהם ואינה רלוונטית ועל כן יתווסף לסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. לתוצאה זהה נגיע גם אם המדובר בתשלום פיצויי הלנה מכוח הדין הישראלי לגופו שכן עסקינן בסכומים שטרם שולמו. בשים לב למועד הגשת התביעה ובהתאם להוראות סעיף 17א לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 פיצויי ההלנה התיישנו מהותית (ראה: אורלי מרוביץ - עמישב שרותים בע"מ, פד"ע לד (1999) 198; ע"ע 402/07 ניצנים - חברה לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ ואח' - יאיר חודאדי ואח', ניתן ביום 19.1.2010). זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת 29. בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים שכן פוטר על ידי מנהל העבודה (אבנר - ר.ב.ה) אשר "שלח אותו לביתו" לאחר שדרש כי הקיבוץ יספק לו בגדי עבודה ו"ישלם לו את זכויותיו הנלוות -דמי הבראה". מנגד, טען הקיבוץ בכתב הגנתו כי התובע נטש עבודתו מבלי שוב וללא הודעה מוקדמת. בתוך כך נטען כי בסוף יום העבודה שחל ב - 7.2.2010 נמסרו לתובע, כפי שנהג הקיבוץ לעשות חודש בחודשו, שכר עבודתו במזומן ותלוש השכר במעטפה. בתלוש השכר פורטו, בין היתר, סכומי הניכויים משכר התובע שכללו באותה העת החזר הלוואה שנטל מהקיבוץ, ותשלום בגין שימוש בטלפון נייד שהזמין עבורו הקיבוץ ונרשם בחברת הסלולאר על שם הקיבוץ. התובע שככל הנראה לא שבע נחת מגובה השכר שנותר אצלו לאחר הניכויים האמורים, פנה לאלתר אל אבנר מנהלו לשם בירור גובה השכר וקיבל הסבר מתאים. אלא שלפתע, ולתדהמתו הרבה של אבנר, החל התובע מנבל פיו, השליך את שטרות הכסף על כר הדשא באזור משרדו של אבנר ועזב את המקום תוך שהוא מודיע על התפטרותו לאלתר. התנהגות התובע הדהימה וצערה את אבנר נוכח העובדה שבאותו החודש ביקש התובע שהקיבוץ יאשר לו הלוואה ובשל הצורך הדחוף בכסף נתן לו אבנר "הלוואת ביניים" מכספו הפרטי ועד אשר תועבר ההלוואה מכספי הקיבוץ. 30. למחרת היום שב התובע וביקש "לפנים משורת הדין לקבל את התשלומים המגיעים לו וזאת חרף התפטרותו והתנהגותו הבלתי ראויה כלפי מנהלו" תוך שסירב לשוב לעבודתו. אבנר השיב לו כי העניין הועבר לטיפולו של דורון. לאחר שכינס את חברי הקיבוץ העביר דורון החלטה לפיה, לפנים משורת הדין ישולמו לתובע פיצויי פיטורים, פדיון דמי חופשה ואת יתרת שכרו לחודש פברואר 2010 בקיזוז חובותיו. ביום 8.3.2010 פנה התובע טלפונית להנהלת החשבונות של הקיבוץ וביקש לשלם לו את הסכומים האמורים תוך שעתר לפיצול התשלום לשני תשלומים נפרדים. האחד על חשבון פיצויי הפיטורים והאחר על חשבון שכר עבודתו ותמורת ההודעה המוקדמת. הנתבע נהג בהתאם לבקשת התובע והודיע לו ביום 9.3.2010, כי הצ'קים מוכנים. יוטעם כי לכתב ההגנה צורף עותק מהצ'ק שהוכן לפקודת התובע בגין פיצויי פיטורים הנושא תאריך 9.3.2010 וכן עותק מתלוש השכר הרלוונטי. לטענת הקיבוץ, לתדהמתו של אבנר החל התובע שוב מנפל פיו והטיח לעברו כי אינו מעונין בצ'קים אלא רק בתשלום במזומן שאם לא כן אינו מעוניין בתשלום כלל. אבנר ניסה להסביר לתובע כי גמר חשבון חייב שיעשה בדרך מסודרת זו על מנת שבידי הקיבוץ תוותר אסמכתא מתאימה לתשלום, אך התובע מיאן להתרצות ולהבין ולא נשמע עוד קולו עד להגשת התביעה דנא. על גרסה זו חזר הקיבוץ בעיקרה בתצהיריו. 31. נקדים ונציין כי על יסוד התרשמותנו מעדויות הצדדים ומכלל חומר הראיות, באנו לכלל מסקנה כי התובע פוטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת כגרסתו ונוכח דרישתו לקבלת בגדי עבודה מהקיבוץ ושיפור תנאי עבודתו ושכרו, ולא התפטר לאלתר בשל ניכויים משכרו, כגרסת הנתבעת. הטעמים למסקנתנו זו הם כמפורט מטה. בין התובע לאבנר פרץ ויכוח בנושא אספקת ביגוד שהוביל לפיטורים 32. כפי האמור, בכתב התביעה התמציתי שהגיש התובע הוא טען כי פוטר לאלתר על ידי אבנר לאחר שדרש מהקיבוץ שיספק לו בגדי עבודה. על גרסה זו חזר התובע במהלך חקירתו הנגדית בעקביות (עמ' 6 שורות 14 - 15; עמ' עמ' 7 שורה 11; עמ' 9 שורה 31; עמ' 10 שורות 1 -4) והוסיף כי כששאל את אבנר מדוע הוא אומר לו ללכת ענה לו האחרון "ככה כי אתם לא רוצים לעבוד" (עמ' 10, שורות 3 -4). עדותו של התובע הותירה בנו רושם אמין וגרסתו זכתה לאישוש דווקא מתוך עדויות עדי הקיבוץ עצמם. כך, בעוד שבכתב ההגנה פרש הקיבוץ את הגרסה העובדתית שהובאה לעיל, מבלי שאוזכרה כלל דרישת התובע לאספקת ביגוד או לויכוח שפרץ בהקשר זה, הרי שבתצהירו של אבנר נזכר הוא בדרישתו של התובע לאספקת ביגוד וטען כי הוסבר לתובע שהוא אינו זכאי לביגוד נוסף מעבר למה שסיפק לו הקיבוץ (סעיפים 12 ו - 13 לתצהירו של אבנר). אגב כך, בסיכומיו חזר בו הקיבוץ מטענה זו וטען שמעולם לא הייתה הסכמה על חלוקת ביגוד וזה מעולם לא סופק. בדומה, בחקירתו הנגדית אישר אבנר כי פרץ בינו לבין התובע ויכוח באשר לאספקת ביגוד ועתה טען כי אמר לתובע שהוא עצמו יפנה להנהלה של הקיבוץ שתחליט בעניין (עמ' 15 שורות 8 -9). דורון הודה אף הוא כי אבנר מסר לו שבינו לבין התובע פרץ ויכוח (עמ' 13 שורה 11). לבסוף הודה אבנר כי הוא שפנה אל דורון כדי לדווח שאינו מרוצה מעבודת התובע שפתח לשיטתו ב'שביתה איטלקית' (עמ' 16 שורות 18-19). כן הודה שאמר לתובע ש"אם לא טוב לך פה קח את הרגליים שלך ותרגע" (עמ' 18 שורות 24-25). מסקנת הדברים היא אפוא כי בין התובע לאבנר פרץ ויכוח בנושא ביגוד. אבנר סבר שדרישות התובע מעיבות על תפקודו ועל כן דרש מהתובע לעזוב לאלתר ופנה לדורון בבקשה להפסיק את העסקתו. לשם שלמות הדברים נציין כי מעדותו של התובע, הנאמנה עלינו, הוברר כי בניגוד לטענתו של אבנר הקיבוץ אינו מספק לעובדים דוגמתו בגדי עבודה כלל ועיקר (עמ' 6 שורה 14 ועמ' 10 שורות 5 - 10). תשלום פיצויי פיטורים לפנים משורת הדין - האמנם? 33. על האמור נוסיף כי הקיבוץ עצמו הציג תלוש שכר במסגרתו נכתב כי שולמו פיצויי פיטורים וכן צ'ק על סכום פיצויי פיטורים כאשר על הספח המצורף לו רשום שמו של התובע והמילה "פיצויים". הגרסה לפיה המדובר בתשלום שלפנים משורת הדין נראית בעניינו מוקשת ולא מן הנמנע כי באה לעולם לצורך הליך זה ונבאר. 34. בראש יאמר כי בעדותו התעקש דורון כי תלושי השכר המונפקים על ידי הקיבוץ משקפים נאמנה את התשלומים האמורים בהם וכי חברי הקיבוץ "שקופים לחלוטין" (עמ' 14, שורה 6). ואם כך הם פני הדברים הרי שלא ברור כיצד ניתן לטעון באותה הנשימה כי התלוש אינו משקף את מצב הדברים לאשורם וכי כאשר כתוב שחור על גבי לבן כי משולמים פיצויי פיטורים הרי שאין זה מצב הדברים בפועל. הנחת המוצא היא שכל עוד לא הוכח אחרת הרי שכאשר נרשם בתלוש שכר כי משולמים פיצויי פיטורים אלו הם פני הדברים. הדעת אף נותנת כי לו רצה הקיבוץ ליתן לתובע פיצוי לפנים משורת הדין היה ככל מעסיק מסודר דואג להבהיר ב'רחל בתך הקטנה' כי זהו מצב הדברים. כך ולשם המחשה היה נרשם כי במענק פרישה בגובה פיצויי פיטורים עסקינן או כל כיוצא באלה. יש להניח כי הקיבוץ אף היה דואג לאסמכתא מתאימה בכתב וזו לא הוצגה בפנינו. 35. בהקשר זה ניסה בא כוח התובע ככל שלאל ידו, הן בחקירותיו הנגדיות והן בסיכומיו להוכיח כי אין זה סביר שהקיבוץ היה 'מתנדב' לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסכום ניכר אלמלא אלו הגיעו לתובע מכוח דין. וכל כך למה? בהלוואות שניתנו לתובע עמד הקיבוץ על תשלום מוגבר לשיטתו, קרי, תשלום מס ערך מוסף על הריבית שעל קרן ההלוואה. צא ולמד שאם על שקלים בודדים לא ויתר הקיבוץ מה היא ההסתברות שהיה מוותר על זכות שבדין שלא לשלם פיצויי פיטורים? עדי הקיבוץ מצדם טענו כי תשלום פיצויי הפיטורים לפנים משורת הדין נעשה כי רצו להיטיב עם התובע וליתן לו הרגשה טובה, אלא שלא שוכנענו בדבר ככל ועיקר. דעתנו היא כי תלוש השכר והצ'ק משקף את מצב הדברים בפועל, קרי, התובע פוטר על ידי אבנר ועל כן נמצא זכאי לפיצויי פיטורים. גרסת הנתבעת לא עמדה במבחן החקירה הנגדית 36. זאת ועוד זאת, גרסתו העובדתית של הקיבוץ לגבי השתלשלות העניינים שהובילה להתפטרותו של התובע לטענת הקיבוץ הייתה 'סיפור מעשה' קיצוני ומפורט שייחס לתובע התנהגות קשה לרבות השתוללות וניבולי פה. אלא שגרסה זו לא עמדה במבחן החקירה הנגדית. כך, כשהתבקש אבנר לשחזר בחקירתו הנגדית את אותה השתלשלות עובדתית מצערת סירב (עמ' 15 שורות 15 - 17), שכח (עמ' 15 שורה 19), התרגז (עמ' 16, שורה 24) והעדיף להתמקד באורחות ההתנהגות המקובלות לדעתו אצל עובדים דוגמת התובע. עובדים שלשיטתו מתנהלים באופן גורף בצורה בלתי אחראית ונוטלים הלוואות שאינם יכולים לעמוד בהן (עמ' 15 שורות 24 - 29; עמ' 16 שורות 3 -6, עמ' 18 שורות 15 - 17). דורון מצדו הודה כי לא היה נוכח בזמן הארוע אלא קיבל את הדיווח מאבנר (עמ' 11 שורות 6 - 13), קרי, למצער עדותו בעניין נסיבות התפטרות התובע אינה ישירה. כן הודה כי כלל לא הובא עניין התשלום לפנים משורת הדין לתובע לישיבה של חברי הקיבוץ אלא כי הוא קיבל את ההחלטה בעצמו (עמ' 12 שורה 19). בסיכומי הקיבוץ הפכה אותה ישיבה ל'ישיבת מנהל'. כללו של דבר, גרסת הקיבוץ אינה סבירה ואין לקבלה ואף ספק בעינינו אם ארוע אלים לשיטת הקיבוץ היה מוביל אותו לתשלום פיצויים לפנים משורת הדין רק כדי שהתובע ירגיש טוב. 37. בדומה, מעדותו של התובע הוברר כי הוא אינו בקיא ברזי חקיקת המגן כלל ועיקר ואפילו לא ידע שכר מינימום מה הוא (עמ' 5 שורה 32). עסקינן בפועל קשה יום המפרנס משפחה ולה 5 ילדים. אשר על כן אין זה סביר בעינינו כגרסת הקיבוץ, כי דרש תשלומים המחולקים לרכיבים שונים ובצ'קים נפרדים וכי במצבו היה מבכר פשוט להשליך שטרות כסף שהם שכרו החודשי הזעום על הארץ ולהעלם. 38. סוף דבר, לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי התובע פוטר ולא התפטר מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת ועל כן זכאי הוא לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. אשר לשיעורם המדויק של אלה נאמר כך: בכתב תביעתו עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים בגין 28 חודשי עבודה בלבד בגובה 8983 ₪ ואילו בתצהיר עדותו הראשית נדרשו פיצויי פיטורים בגין 40 חודשי עבודה ועל כן תוקן הסכום ל - 12,833 ₪. לטענת התובע בסיכומיו תיקון הסכום בתצהיר העדות הראשית נבע מטעות חישובית שנפלה בכתב התביעה. גרסתו המהותית של התובע נותרה בעינה ועל כן יש לפסוק לתובע את הסכום המתוקן. לכך מתנגד הקיבוץ וטוען שהמדובר בהרחבת חזית. לדעתנו הדין עם התובע אך לא מטעמיו. 39. בכתב התביעה אכן עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים בגין 28 חודשי עבודה בלבד אלא שבמסגרת קדם המשפט ועריכת רשימת המוסכמות והפלוגתאות הסכימו הצדדים כי תקופת העבודה הייתה בת 40 חודשים. כלומר הורחבה חזית ההתדיינות באופן מוסכם. אשר על כן רשאי היה התובע לערוך חישוביו בהתאם לתקופת העבודה המוסכמת אלא שמעיון בתלושי השכר הוברר כי השכר הקובע של התובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים הוא 3120 ₪. אשר על כן זכאי התובע לפיצוי פיטורים על פי חוק בסך 10,400 ₪ בלבד. מאחר שאגרה שולמה בגין סכום פחות מזה על התובע להשלים את תשלום האגרה בהתאם. אשר לתביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים - דעתי היא כי הייתה בין הצדדים מחלוקת של ממש בדבר עצם החבות, ולכן אין מקום לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין סכום זה, ויש להפחיתם ולהעמידם על הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. 40. אשר לגובה תמורת ההודעה המוקדמת - השכר המובא בחשבון לצורך חישוב הפיצוי הוא זה המשמש לחישוב פיצויי פיטורים (עב 32804/97 מוטי איגר - ארכה בע"מ (לא פורסם). על כן זכאי התובע לתמורת הודעה מוקדמת בסך 3,120 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. התביעה לפדיון דמי הבראה 41. בכתב ההגנה הכחיש הקיבוץ את זכאות התובע לפדיון דמי הבראה מטעמים שונים והעד דורון אישר בחקירתו הנגדית כי לא שולמו לתובע דמי הבראה (עמ' 13 שורה 11) וכך גם עולה מתלושי השכר שהוצגו בפני בית הדין. בסיכומיו זנח הקיבוץ טענותיו בהקשר זה ולא טען עוד דבר אף לא לעניין שיעור דמי ההבראה הנתבעים. משכך דין התביעה ברכיב זה להתקבל. התובע זכאי לפדיון דמי הבראה בסך 3177.6 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. נטעים כי הפער בין הסכום הנתבע לסכום שפסקנו נובע מהיקף משרתו בפועל של התובע. התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה 42. הקיבוץ לא חולק על כך שהחל משנת 2008 חלה על הקיבוץ חובה לבצע הפרשות לקרן פנסיה. אולם לטענתו הלכה ולמעשה, נמנע ממנו לעשות כן משני טעמים. האחד, לא נמצא מבטח שיסכים לבטח את התובע. השני, התובע הודיע מפורשות שאינו מסכים להפריש את חלקו. לשון אחרת המדובר, לשיטת הקיבוץ, 'בגזרה' שאין הציבור יכול לעמוד בה. אין בידינו לקבל את טענות הקיבוץ. בראש יאמר כי טענות הקיבוץ לא הוכחו. התובע לא נחקר בעניין נכונותו או אי נכונותו להפריש משכרו לטובת קרן פנסיה ואף לטענה כי לא נמצא מבטח לא הובאה ולו בדל ראיה פרט לטענות סתמיות של העד דורון. מכל מקום גם לו היו אלה פני הדברים הרי שבהקשר דומה בו נטען כי למעסיקים בתחום הבניין לא התאפשר להפריש עבור מהגרי עבודה 4% משכרם לקרן חסכון על אף החובה שהוטלה עליהם בהסכם הקיבוצי בענף הבניין. זאת מן הטעם שלא הוקמה קרן חסכון אליה ניתן היה להפריש במהלך תקופת העבודה. בנסיבות אלה נפסק כי אין לאפשר למעסיקם "לזכות" ממצב דברים זה ויש לקבוע כי התרופה המתאימה ביותר למילוי אחר הוראות ההסכם היא על דרך "הביצוע בקירוב" של חיוב זה. כמו כן, נקבע כי יש להחיל בנסיבות אלה את ההלכה הקיימת לעניין פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, לפיה הפיצוי לעובד צריך להיות בגובה ההפרשות שלא הועברו במועדן [ע"ע (ארצי) 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין בע"מ, מיום 22.8.10; עע (ארצי) 72/08 מיכאלצ'ה ניקולאי - עומר הנדסה ובניה בע"מ, מיום 30.12.2010]. הדברים יפים בשינויים המחויבים גם למקרה דנא ומשכך על הקיבוץ לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 2406 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.4.2010 ועד למועד התשלום בפועל. התביעה לפדיון ימי חופשה 43. הצדדים מסכימים כי בפני בית הדין לא הוצג פנקס חופשה אלא שלטענת הקיבוץ מערכת הנהלת החשבונות ביצעה רישום בכל פעם שאבנר הודיע על יציאת עובדים לחופשה וביצעה תשלומים בהתאם. כן טען הקיבוץ כי אין ליתן בעדות התובע אמון שכן בעוד שבכתב תביעתו ובתצהירו אישר כי קיבל סכומים בגין פדיון ימי חופשה הרי שבחקירתו הנגדית חזר בו מהדברים. כך ולו היה עורך התובע את תביעתו על פי הדין הירדני עובר לינואר 2008 ועל פי הדין הישראלי לאחר ינואר 2008 היה מגלה כי קיבל את מלוא ימי החופשה שהגיעו לו. מנגד טען התובע שהוא אינו חוזר בו מדרישתו המקורית לפדיון ימי חופשה בסך 1397 ₪ וטען כי דרישה זו בדין יסודה נוכח העובדה שהוכח כי בחלק מן המקרים בהם נרשם בתלושי השכר תשלום עבור חופשה בפועל הרי שהיה זה תשלום בגין ימי חג. 44. בראש יאמר כי על פי קביעתנו לעיל לעניין תחולת הדין הישראלי על יחסי הצדדים והחלה רטרואקטיבית של בג"ץ גבעת זאב על המקרה דנא הרי שגם על רכיב פדיון ימי החופשה בשנת 2007 יש להחיל את הדין הישראלי. לגופו של עניין דעתנו היא כי על אף שעדי הקיבוץ הבהירו כי אינם חלק ממערך חשבות השכר וניהול החשבונות של הקיבוץ ולא נטלו חלק בהכנת התלושים (עמ' 13 שורות 23-24), ועל אף שלא הוצג פנקס חופשה הרי שתלושי השכר משקפים את ימי החופשה בפועל. בנקודה זו עדיפה בעינינו עדות חברי הקיבוץ על זו של התובע שאכן התקשה להחליט מה גרסתו ותשובותיו בהקשר זה היו מתחמקות ולא עקביות (עמ' 8 שורות 1 - 20). עם זאת ברור הוא שימי החופשה שניתנו לתובע בפועל - 23 אינם עולים בקנה אחד עם הוראות חוק חופשה שנתית עבור מי שעבד למעלה משלוש שנים מלאות ועל כן אכן זכאי התובע לפדיון ימי חופשה בשיעור הנתבע ואף מעבר לכך. על פי הכלל שאין פוסקים לתובע מעבר לנתבע על ידו הרי שזכאי הוא לפדיון ימי חופשה בסך 1397 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.4.2010. לשם שלמות הדברים נציין כין אין בטענת התובע כי ימי החגים נרשמו במסגרת ניצול ימי החופשה כדי לשנות ממסקנתנו שכן על אף שנכון הוא שיתכן שברישום ניצול ימי החופשה נפלו אי דיוקים הרי שבתיאור התשלומים הם פוצלו כדין בין ימי חופשה וימי חג ומכל מקום החישוב של התובע אותו קיבלנו נעשה בהתאם לתשלומים בפועל ולהוראות חוק חופשה שנתית ולא על פי רישומי הקיבוץ בדבר ניצול ימי חופשה. 45. סוף דבר - על יסוד כל האמור הרינו מקבלים את התביעה ומורים לנתבע לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לנתבע פסק הדין את הסכומים הבאים: [א] הפרשי שכר מינימום בסך 33,234 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.4.2010 ועד למועד התשלום בפועל. [ב] פיצויי פיטורים בסך 10,400 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.4.2010 ועד למועד התשלום בפועל. [ג] תמורת הודעה מוקדמת בסך 3120 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.4.2010 ועד למועד התשלום בפועל. [ד] פדיון דמי חופשה בסך 1397 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.4.2010 ועד למועד התשלום בפועל. [ה] דמי הבראה בסך 3177.6 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.4.2010 ועד למועד התשלום בפועל. [ו] פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בסך 2406 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.4.2010 ועד למועד התשלום בפועל. [ז] הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכר טרחת בא כוחו בסך 5000 ₪. ככל שסכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לנתבע פסק הדין, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל. 46. זכות ערעור - לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק הדין. דיני עבודה