דיני עבודה בכפר סבא | עוֹרך דין רונן פרידמן

זקוקים לעורך דין דיני עבודה בכפר סבא ? מתי כדאי לתבוע מעסיק באמצעות עו"ד לענייני עבודה ? בין אם אתם מעסיקים ובין אם אתם עובדים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון, מיומן ובקיא בתחום דיני עבודה.

מטרת דיני עבודה בכפר סבא להגן על גם על העובדים וגם על המעסיקים. עורכי דין דיני עבודה בכפר סבא מעניקים ייצוג משפטי וייעוץ בענייני עבודה במגוון הליכים משפטיים. כל מעסיק וכל עורך דין המתמחה בדיני עבודה בכפר סבא, חייב להכיר בשינוי המהותי שעבר תחום דיני העבודה בשנים האחרונות, אנו מאמינים כי שיתוף הלקוח באסטרטגיית ניהול המשפט מהווה את הבסיס להצלחה ולכן אנו מעמידים לרשותכם "מדריך דיני עבודה" שבאמצעותו תוכלו לקבל הצצה לעולם דיני העבודה. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין דיני עבודה כפר סבא ##מחיר (שכר טרחה) עורך דין דיני עבודה:## מרבית העובדים והמעסיקים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין דיני עבודה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה בדיני עבודה בכפר סבא, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא בהכרח מבינים כראוי. האם עורך דין שעובד על אחוזים נחשב "עורך דין זול"? לא בהכרח. לעיתים שכר טרחת עורך דין דיני עבודה באחוזים נגזר מהפחתת תשלום. (1) תביעות בבית הדין לעבודה

##(א) אי הסכמה של עובד לא לעבוד בעיר כפר סבא## התובע הגיש כתב תביעה בו טען כי הועסק אצל הנתבעת מיום 01/01 ועד 19/7/02 ופוטר, וכי הנתבע סירב למסור לו מכתב פיטורים ותשלום פיצויי פיטורים . הנתבע הגיש כתב הגנה בו טענה כי התובע מועסק בטווחים בדרום הארץ, כי ביום 16/7/02 הוא אמור היה להתחיל קורס באזור הדרום אך התובע הודיע ​​כי הוא לא מעוניין להמשיך לעבוד בדרום אלא רק בכפר סבא. ולכן אינו זכאי למכתב פיטורים או פיצויי פיטורים. התובע הודיע ​​כי יסיים להדריך את הקורס במשמר הנגב ועשה זאת עד 19/7/02, וממועד זה ואילך הסתיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. לטענת התובע, מנהל הנתבעת הציג בפני העובדים את האפשרות להמשיך לעבוד בדרום או בצפון באותו שכר או לעבוד בכפר סבא רק תמורת שכר של 320 שקל. לדבריו, כשהתייצב ביום ראשון, 21/7/02 לקבלת מכתב פיטורים, אמר לו מנהל החברה כי הוא זה שהתפטר. לאור זאת, הודעת התובע למנהל הנתבעת ביום 16/7/02 כי בכוונתו לעבוד רק במרכז הארץ, כלומר התובע הציב למנהל הנתבעת אולטימטום לפיו הוא מתכוון לעבוד בו אזור כפר סבא בלבד. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לא נעשה ניסיון מטעם הנתבעת לבחון האם התובע עומד מאחורי הודעתו החד-צדדית כי לא יעבוד בדרום אלא רק בכפר סבא. ##(ב) פיטורי משגיח כשרות בכפר סבא בלי שימוע## לפנינו תביעה לאכיפת יחסי העבודה ולהחזרת התובע לתפקיד המפקח על הכשרות ככל שהיה מועסק, להחלטה להפסיק להכיר בו כמפקח ולפיצוי בגין עוגמת נפש עקב ההחלטה ו אי קיום שימוע כדין. ביום 29.4.13 זומן התובע לשימוע בטרם התקבלה החלטה בדבר הפסקת ההכרה בפיקוחו, לפיו הליך השימוע התנהל שלא כדין. התובע מבסס את תביעתו על טענה עובדתית שאינה נכונה וכי ועדת הכשרות ביטלה את הכרתו כמפקח מוכר. יש לציין כי למעשה התובע לא דחה את הטענה בדבר מסירת דוחות שעה שלא תואמים את המציאות ולא טען כי בימים שבהם על פי דו"ח המעקב הוא היה באלעד בזמן שהיה צריך להיות מפוקח בכפר סבא. סוגיה נוספת שעלתה בדיון הראשון היא העובדה שהתובע חתם על הסכם המאפשר לפעול באולם שמחות בכפר סבא בשבת. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## מהראיות שהובאו בפנינו אכן עולה כי הזימון לדיון השני הוצא ללא כל אסמכתא שצורפה אליהם, למרות בקשת פרקליטו של התובע שהוגש בסמוך לקבלת הזימון לדיון השני. ##(ג) פיצויי פיטורים לשומר בכפר סבא## התביעה במקרה זה הינה לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודה מיום 11/97 ועד 5/99. לכתב התביעה צורפו תלושי שכר המעידים על עבודתו של התובע עבור הנתבע והשכר ששולם לו בהתאם לשעות עבודתו. מטעם הנתבעת נטען כי התובע עבד כשומר בפנימייה בכפר סבא וימי עבודתו נקבעו בימים ראשון-חמישי לארוחת צהריים, כאשר התובע לא עבד בימי שישי ושבת משום שבימי שישי הוא נסע הביתה באופן קבוע. בכתב התביעה המתוקן נטען כי התובע התגורר בעפולה ונהג להגיע מדי יום לאתר העבודה בכפר סבא. התובע ביקש לדחות את התביעה שכנגד וטען כי החזיר את הנשק כשנדרש לכך והעובדה היא שהנתבע לא פנה אליו במשך 3 חודשים בדרישה להחזיר את הנשק. התובע במקרה זה התגורר ברוב תקופת העבודה בעפולה, כאמור בהסכם השכירות שצירף, מיום 26.4.98 והמשיך להגיע לעבוד אצל הנתבעת כשומר בפנימייה בכפר סבא. כאשר לכאורה נשא אותו 3-4 פעמים בשבוע לביתו. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## בנסיבות העניין, מכיוון שהתובע כלל לא הודיע ​​למעביד על הפגיעה הבריאותית כסיבה להפסקת עבודתו ולמעשה סירב להמשיך לעבוד מאחר והמעסיק לא יכול להחזירו לעבודה בכפר סבא, התנאי של התפטרות בגלל בריאות לקויה לא התקיימה. ##(ד) תביעה בגין העברת כספי פנסיה בכפר סבא## התובע, יליד 1963, היה פקיד רווחה במחלקת הרווחה של הנתבעת - עיריית כפר סבא מאז 12/2001 ועד היום. התובע חלה ולאחר הליכים רפואיים, חזר לעבודה וכיום הוא עובד 60% מהזמן. עוד טוענת התובעת כי אין להיפגע מעצם העברת הכספים באופן העברתן, וכי אין לקבל את המצב בו נפגעת התובעת מהליכים בירוקרטיים בין הנתבעים. על פי תקנות הקרן, לאור העובדה שהתקופה החסרה לתובע עולה על 3 חודשים, ההפקדה החד פעמית שביצעה העירייה מהווה מועד הצטרפות מחודש לקרן הפנסיה וככזו מחייבת ספירה מחודשת של 60 חודשים של תקופת אכשרה. במצב דברים זה, נכונה טענת מבטחים לפיה הראל פנסיה העבירה את הכספים שלא באופן המפורט בחוזר הפנסיה, אף שהיה מודע להוראותיו. עובדות אלה מצביעות על כך שלמבטחים הנתונים העיקריים הרלוונטיים לזכויות התובע. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לאור האמור לעיל אנו מצהירים כי התובע היה מבוטח במבטחים עם רצף זכויות מאז הצטרפותו לקרן הפנסיה מבטחים בשנת 1995, לרבות התובע מבוטח בגין אובדן כושר עבודה. ##(ה) תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בכפר סבא## התובע הגיש תביעה לפיצויי פיטורים וזכויות נוספות. לטענתה, התובע הוצא מבית החולים, ואילו לתובע הוצע לעבוד במהלך חודשי הקיץ במטבח אחר בכפר סבא. לפיכך, התובעים נתבעו בתביעה שכנגד, לפצות את הנתבעת בגין הנזקים שנגרמו לה וכן בגין דמי הודעה מוקדמת. לדבריה, מאז שהחלה לעבוד אצל הנאשם בשנת 2007, היא לא קיבלה מכתבים מהכנסת במהלך הקיץ, אלא עברה לעבוד אצל הנאשם במטבח אחר, בכפר סבא. בשנה הנוכחית, לטענת הנתבעת, היקף העבודה בכפר סבא פחת ולכן לא הייתה עבודה להציע לתובע ומסיבה זו הוצא מכתב אודות חלת. טענת התובעים בדבר זכאותם ליתרת חופשה ולקצבת בגדים הועלתה באופן כללי וטריוויאלי, ללא שום פרטים וללא כימות. לא הוכח כי לתובעת הייתה מעורבות כלשהי בהחלטת התובע להיכנס למכרז להפעלת המטבח בכפר סבא. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## התביעה מתקבלת בחלקה. (2) מהם חובות המעביד כלפי העובד ?

החוק מטיל על כל מעסיק בכפר סבא חובה למסור לעובד הודעה לעובד על תנאי העסקה לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו. (3) מהן זכויות עובדת בהריון ולאחר חופשת לידה ?

החוק אוסר על פיטורים בהריון בכפר סבא ללא היתר, גם במקרים בהם המעביד לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון. (4) האם ניתן להגביל את חופש העיסוק ?

במקרים מסוימים ניתנה למעסיק אפשרות להגביל את חופש העיסוק של עובדיו. הגבלת חופש העיסוק בכפר סבא נעשית בדרך כלל באמצעות תניית אי תחרות בחוזה עבודה כל עוד מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד והיא אינה חורגת מעבר לסביר. (5) מה ההבדל בין חוזה עבודה לבין חוזה רגיל ?

בחוזה רגיל היחסים בין הצדדים לחוזה בכפר סבא בדרך כלל מסתיימים לאחר חתימת החוזה, יחודו של חוזה עבודה אישי הוא בכך שהוא יוצר יחסים מתמשכים, כלומר לאחר חתימת החוזה היחסים בית הצדדים רק מתחילים ותנאיהם משתנים מעת לעת. (6) רכיבי השכר

החוק קובע שכר מינימום לעובדים וחל גם על תשלום על התלמדות בעבודה בכפר סבא, כאשר שכר יסוד הנו השכר "הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות.
מחשבון מיסים עיפרון ומחברת
תשלומים ישירים או בלתי ישירים המשתלמים לעובד שלא בעד פרקי הזמן שבהם לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה הם בתחום התנאים הסוציאליים כגון: ##(א)## דמי הבראה - צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע כי הזכאות לדמי הבראה, קמה רק לאחר שהשלים העובד את שנת עבודתו הראשונה. ##(ב)## דמי חגים - מענק חג הוא הטבה כספית טהורה, שממנה נהנה העובד בלבד, לכן בהיותה טובת הנאה לעובד מדובר בזכות נלווית אשר ניתנת לפדיון גם לאחר תום יחסי עובד-מעביד. ##(ג)## דמי חופשה שנתית - חוק חופשה שנתית מקנה לעובד זכות לקבל חופשה שנתית, ובמקביל מוטלת על המעביד בכפר סבא חובה לתת אותה. פדיון חופשה, המשולם מכוח חוק חופשה שנתית, תכליתו לפצות את העובד שמסיבה זו או אחרת לא ניצל בתקופת עבודתו אצל המעסיק את ימי החופשה השנתית המגיעים לו. ##(ד)## דמי מחלה - חוק דמי מחלה מעניק לעובד זכות לקבל דמי מחלה בעד תקופת מחלתו. גם כאן ראוי לשים לב שהוראות הפטור למעביד מתשלום דמי מחלה מתייחסת לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה ולא לפי חוקים אחרים. ##(ה)## דמי נסיעות - על המעביד החובה להשתתף בהוצאות הנסיעה של עובדיו לפי תעריף תחבורה ציבורית, גם כאשר העובד עושה שימוש ברכבו הפרטי, כאשר תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה נקבע בצו ומתעדכן מעת לעת. ##(ו)## תשלומי אש"ל - זכות זו אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המילה, היינו תמורה בעד עבודה שנעשתה. חובת המעביד להשתתף בתשלום אש"ל במהלך תקופת העבודה אינה ניתנת לפדיון אלא אם כן הוסדרה הזכות לפדיון בחוק או בהסכם. ##(ז)## תשלומים לקרן פנסיה - כל עוד לא מתאפשר להפריש עבור העובד את ההפרשות הנדרשות לקרן הפנסיה, זכאי העובד לפיצוי בגין אי-ביצוע ההפרשה לפנסיה, כאשר גיל הפרישה בישראל הינו אחיד וקבוע ולא המתחשב בנתוניו הפרטניים של כל עובד בכפר סבא. רכיבי שכר נוספים ניתן למצוא, בעיקר בענף ההי-טק, במקרים של הסדר של הענקת אופציות לעובדים לרכישת מניות של חברה שנועד להעניק הטבה כלכלית לעובד. (6) הלנת שכר

על מנת להרתיע מעבידים בכפר סבא מלא לשלם לעובדים את שכרם בזמן ולמנוע מקרים של הפרשי שכר בין השכר שהעובד קיבל לבין השחר שמגיע לו, חוק הגנת השכר קבע כי במקרה של הלנת שכר לעובד ישולמו לו פיצויים.
יד כותבת שיק
(7) שעות עבודה ומנוחה

##(א) שעות נוספות ## - לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים בכפר סבא מחובות רישום שעות עבודה המגמה כיום בעניין הוכחת שעות נוספות של עובד היא לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד ע"י המעביד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה על שעות נוספות למעסיק. ##(ב) עבודה בשבת ## - תכלית איסור העסקה בשבת היא סוציאלית, תכלית זו באה לחייב את העובד לנוח שלושים ושש שעות בשבוע עבודה. התכלית השנייה היא תכלית המבקשת לשמר את צביונה היהודי של מדינת ישראל. ##(ג) הפסקה בעבודה## - החוק מחייב את המעביד להעניק לעובד הפסקות בעבודה. המונח "הפסקה" הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה תלוי במכלול העובדות של כל מקרה. ##(ד) עבודה בחגים## - זכות עובד יומי לדמי חגים בגין עבודה בחג אינה מעוגנת בחוק כלשהו. זכות זו יכול ותבוא מהסכם קיבוצי, צו הרחבה ##(ה) עבודת לילה ## - חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר "עבודת לילה כעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06.00. (8) שימוע לעובד לפני פיטורים

מהי זכות השימוע ? זכות שימוע לעובד היא זכותו לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, ולהשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת. כנגד חובתו של המעביד בכפר סבא לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, אי התייצבות לשימוע - משמעות אי התייצבות לשימוע היא ויתור של העובד על זכות הטיעון
צל אל אדם מפוטר מאחורי דלת ואדם שמחזיק את הראש
(9) פיטורים

השכר הקובע לפיצויי פיטורים מחושב בדרך כלל לפי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו ועל מנת לזכות בתביעתו, על העובד להוכיח כי תקופת ה"הפסקה" לא הביאה לקטיעת רצף העבודה לצורך פיצויים. חוק פיצויי פיטורים מכיר ברציפות בעבודה לא רק אצל אותו מעביד אלא גם במקום עבודה אחד. במקרה של פיטורים שלא כדין הסעד אותו ראוי להעניק לעובר - פיצויי פיטורים בלבד או אכיפתם של יחסי העבודה, וכן היקפה הראוי של האכיפה - נתון לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה.
פיטורים של אדם במשרד
(10) יחסי עובד מעביד

במשפט הישראלי למונח יחסי עובד מעביד אין הגדרה מוחלטת ומובנו של מונח זה משתנה עם ההקשר בו הוא מופיע. קיימים 3 סוגים של עובדים: "עובד", "משתתף חופשי" ו"עצמאי", כאשר רק "עובד" זכאי לזכויות ולהגנות שמקנה משפט העבודה ואילו "משתתף חופשי" ועצמאי אינם זכאים להן. (11) אפליה הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות עובדים

לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות הטרדה מינית בעבודה, תביעה מכח החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה באזור כפר סבא יכולה להיות מוגשת כנגד המטריד, על עצם מעשה ההטרדה, וכנגד המעביד, כמי שנושא באחריות בהתאם לחוק. (12) ארגוני עובדים

זכות ההתארגנות במישור יחסי העבודה הקיבוציים בישראל מוגשמת באמצעות ארגון עובדים יציג אחד העומד בתנאים הנדרשים בחוק, והמוגדר כ"ארגון העובדים היציג" והוא זה אשר יכול להיות צד להסכם קיבוצי מול המעסיק ותפקידו בין היתר לדאוג להשוואת תנאים בין עובדים שונים בכפר סבא. (13) סוגיות נוספות בדיני עבודה

##(א) ##עובדי מדינה בכפר סבא - על המדינה כגוף שלטוני חלה חובה מוגברת לנהוג , ללא שיקולים זרים, על פי כללי הצדק הטבעי וללא ניגוד אינטרסים, אך לא תמיד זהו המצב. קיימים מקרים בהם בית הדין לעבודה יבחן את סבירות ההחלטה של המדינה כגון העברה יזומה של עובדי הוראה, שכר עידוד, אישור שקילות לתואר לצורכי שכר, קיצור תקופת צינון ועוד. ##(ב)## עובדי שטחים - חוקי מדינת ישראל לא חלים באזור יהודה ושומרון אלא מוחלת בו תשתית המורכבת מן הרובד של הדין הירדני, ומצווים שהוציא המפקד הצבאי מתוקף הסמכות שהוקנתה לו על פי כללי המשפט הבינלאומיים. ##(ג) ## דיני עבודה בקיבוצים - "חבר קיבוץ" לא מוגדר כ"עובד" של הקיבוץ כשהוא מועסק במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ. במסגרת זו, חבר הקיבוץ לא מקבל "שכר" תמורת עבודתו. הקיבוץ לא משלם לו משכורת, לא מנפיק לו תלושי שכר ולא משלם לו זכויות סוציאליות. ##(ד) ## זכויות עובדים בפירוק חברה בכפר סבא - קיימים מקרים בהם חברה נסגרת מבלי ששילמה לעובדיה את שכרם, במקרים מסוימים בית המשפט יכול לחייב את בעלי החברה באופן אישי לחובות העובדים בהליך המכונה "הרמת מסך", אולם הרמת מסך בדיני עבודה תיעשה רק במקרים חריגים.

 

מנהל חינוכי - זכויות עבודה

פסק דין 1. התובע אשר עבד פרק זמן קצר כראש ישיבה ומנהל חינוכי של הנתבעת, התפטר מתפקידו, לטענתו, מאחר והנתבעת או מי מטעמה הפרו את הסכם העבודה עמו והביאו למצב בו לא יכול היה יותר להמשיך בתפקידו, ותביעתו בתיק שבפנינו הינה לפיצויים בגין הפרת ההסכם עמו. בכתב התביעה תבע התובע פיצוי בגובה מלוא שכרו לתקופה של עד סיום שנת הלימודים הראשונה בה היה אמור להיות ראש הישיבה ומנהל חינוכי ולחילופין תבע התובע פיצוי עבור 3 חודשי עבודה. כמו כן תבע התובע תשלום בגין החזר הוצאותיו בחודש האחרון לעבודתו. באשר לעילת תביעה זו של החזר הוצאות המדובר בעילת תביעה אשר ננטשה על ידי התובע בתצהירו ובסיכומיו ועל כן אין מקום כי נתייחס אליה. הנתבעת בכתב הגנתה אישרה כי התובע התקבל לתפקיד ראש ישיבה ומנהל חינוכי החל מ- 1.6.97, כאשר 3 חודשי העבודה הראשונים היו תקופת לימוד וחפיפה. הנתבעת טענה כי התובע התפטר מעבודתו ב- 18.2.98 בלא ליתן הודעה מוקדמת וכי התפטרותו לא באה עקב הפרת הסכם כלשהו מטעם הנתבעת. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי על התובע היה ליתן 3 חודשים הודעה מוקדמת לפני התפטרותו והוא לא עשה כן. הנתבעת אף טענה בכתב ההגנה כי הגם שהיתה בקשה של עו"ד עזריאלי כי יוחלט בישיבת ה- 22.1.98 לומר לתובע לפרוש מתפקידו לאלתר, הרי הבקשה לא נדונה ולא נתקבלה ואף לא הועמדה להצבעה והסמכות לפטר את התובע היתה אך ורק למועצת ההנהלה על פי המלצת ועדת החינוך. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת כי הגורמים המוסמכים לא המליצו ואף לא קיבלו החלטה על פיטורי התובע. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד ובו תבעה מהתובע תשלום עבור 3 חודשים של הודעה מוקדמת שהתובע לא נתן לנתבעת, על בסיס שכרו האחרון ולחילופין פיצוי של חודש אחד בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ידי התובע בהתאם להוראות צו ההרחבה וכן תשלום עבור דמי שימוש ראוים ברכב שהתובע השאיר ברשותו במשך 3 חודשים ואשר היה שייך לנתבעת - התובעת שכנגד. התובע בכתב התשובה שהגיש טען כי סיים את עבודתו בנסיבות שבהן לא היתה אפשרות כי ימשיך ויעבוד וכי בנסיבות אלה הוא זה שזכאי לפיצוי בגין הפרת ההסכם ולא הנתבעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת. 2. הרקע לפנית נציגי הנתבעת לתובע על מנת שישמש כראש ישיבה וכמנהל חינוכי של הנתבעת: א. הנתבעת הינה עמותה המפעילה ומנהל מוסדות חינוך תורניים, את חטיבת הביניים קרית הרצוג בכפר סבא ואת החטיבה העליונה מדרשית נועם בפרדס חנה. (להלן תכונה הנתבעת - ה"ישיבה" או ה"מדרשיה") ב. מייסד המדרשיה אשר עמד בראשה שנים רבות ואשר מזוהה באופן בלתי נפרד מהמדרשיה הינו הרב יגל. הננו סבורים כי הדברים אשר נאמרו על ידי נציגי הנתבעת ואשר נכתבו על ידי הנתבעת בסיכומיה באשר לדמותו החינוכית של הרב יגל ובאשר לכבוד אשר חולקים לו תלמידיו וכלל ציבור הציונות הדתית הינם נכונים ובשל מעמדו זה של הרב יגל התקשו נציגיה המוסמכים של הנתבעת להסב תשומת ליבו כאשר ביצע דברים אשר היו אמורים להיות במסגרת תפקידיו וסמכויותיו של התובע, והתקשו ליישם את ההבטחות וההתחיבויות שניתנו לתובע בתחום זה. נראה גם כי רב הבא לשמש כראש הישיבה הנתבעת וכמנהלה החינוכי מצופה ממנו להכנס ל"נעליו הגדולות" של הרב יגל, אם כי מטבע הדברים כל אחד יכול וצריך לצקת לתפקיד בו הוא נושא את המימד האישי ואת המיוחדות שבו עצמו ולא לנסות להפוך לאדם אחר. ג. בשנים האחרונות, עובר לפניה לתובע, נקלעה המדרשיה, למרבה הצער, למצב חינוכי קשה אשר בא לידי ביטוי, בין היתר, בבעיות משמעת של תלמידי המדרשיה לרבות בעיות אלימות, תופעת חילון באחוזים גבוהים ועוד. על רקע בעיות אלה ועל מנת לנסות ולהתגבר על הקשיים הוחלט למנות ראש ישיבה ומנהל חינוכי במקומו של הרב יגל. יש לציין כי בטרם הפניה לתובע שימש הרב מרגלית במשך מספר שנים כמנהל חינוכי של הישיבה לצדו של הרב יגל. על הנסיבות בהן סיים הרב מרגלית את תפקידו ומה היו הגורמים לכך, לא הובאו ראיות בפנינו. ד. נציגי המדרשיה ובהם מר מרדכי רפלד ז"ל אשר שימש יו"ר מועצת ההנהלה של הנתבעת פנו אל התובע בבקשה כי יקבל על עצמו את התפקיד. התובע העיד, ועדותו בענין זה מהימנה עלינו, כי: "במהלך חודש 3.97 פנה אלי מר מרדכי רפלד ז"ל... ביקש ממני... לעמוד בראש המדרשיה...במסגרת הצעתו, פרט בפני מר רפלד ז"ל, את הבעיות לפניהם ניצבת המדרשיה ובמיוחד אי ניהול תקין... נאמר לי והודגש לי מפורשות על ידו בצורה חד משמעית כי הרב יגל יורחק מניהול בפועל באופן שאני אהיה בעל הדעה הקובעת במקום, ותפקידי יוגדר כראש הישיבה ואקבל סמכויות מלאות ובלעדיות בעבודתי כראש הישיבה במדרשיה..." (עיין סעיפים 2,3 לת/3). התובע פנה בסמוך לתחילת עבודתו, עוד במהלך תקופת החפיפה והלימוד, בחודש סיון תשנ"ז, לעו"ד נאמן אשר היה מעורב אף הוא, בהיותו בוגר המדרשיה ומהמעונינים בתיפקודה התקין, בנסיון למצוא פתרונות למשבר אשר עבר על המדרשיה. בפניה התריע התובע על הבעיות בשל מעורבותו של הרב יגל בדברים בהם היתה אמורה להיות לתובע הסמכות הבלעדית להחליט. התובע הבהיר חד משמעית כי לא יוכל להצליח בתפקידו כראש הישיבה, אם ההבטחות שניתנו לו על ידי ההנהלה בטרם כניסתו לתפקיד בנוגע להעברת הרב יגל מתפקידו, לא תמומשנה. במכתב מכד' סיון תשנ"ז (נספח ז' לת/3) כותב התובע: "כזכור החלטתי להכנס לתפקיד היתה רק על סמך החלטתכם והודעתכם, כי כל הטיפול בהעברת הרב יגל מתפקידו הנוכחי כראש הישיבה, תטופל על ידי ההנהלה בטרם אכנס לתפקידי..." ה. העדים מטעם הנתבעת אשר העידו בפנינו אישרו כי לא היו מעורבים בהליך קבלת התובע לעבודה ומעדותם עולה כי התובע התקבל לעבודה תוך סיכום עם מר רפלד ז"ל ועם הרב פרץ. עולה מהאמור לעיל כי הנתבעת לא הביאה ולו עד אחד (ולפחות את הרב פרץ ניתן היה להביא למתן עדות) על מנת לנסות ולסתור את עדות התובע באשר להבטחות שניתנו לו ולסיכומים עמו לפני שהסכים לקבל את תפקיד ראש המדרשיה ומנהלה החינוכי. גם מעדויות עדי הנתבעת, ד"ר חריר ועו"ד עזריאלי, עולה כי התובע התקבל לעבודה כראש הישיבה הנתבעת וכמנהלה החינוכי. עדות התובע בנוגע להבטחות שניתנו לו לפני שנתן הסכמתו לשמש בתפקיד ואשר רק לאחר קבלת הבטחות אלה הסכים לשמש בתפקיד, מהימנה עלינו. (עיין בעמ' 16 שורות 24-20 לפרוטוקול). על תום הלב עמדה בהרחבה הנתבעת בסיכומיה ככל שהמדובר בביצועו של חוזה בכלל, ושל חוזה עבודה בפרט אולם הנתבעת לא התייחסה, משום מה, בסיכומיה, לקיומו של עקרון תום הלב גם בעת ניהול מו"מ לכריתת חוזה ועל תום הלב הנדרש בביצוע הבטחות שניתנו לתובע עובר לקבלתו את התפקיד, ואשר עמדו בבסיס הסכמתו לקבלת התפקיד. אין מקום להתעלמות הנתבעת מהבטחות אשר ניתנו לתובע ואשר רק בהתבסס עליהן היה התובע נכון לקבל את התפקיד שהוצע לו, מה גם שהבטחות אלה בעיקרן באו לידי ביטוי אף בחוזה שבין הצדדים ככל שהמדובר בסמכויותיו של התובע. הנתבעת בסיכומיה ביקשה לטעון כי אין משמעות ראיתית לאי הבאת עדים מטעמה, אולם איננו סבורים כי האופן בו הוצגו הדברים בסיכומי הנתבעת הינו מדויק. גם בית הדין הארצי לעבודה התייחס לא אחת למצב בו צד נמנע מלהביא עדים היכולים לתמוך בגירסתו ונתן לכך את המשקל הראוי, וציין כי המנעות מהעדת עד היכול באופן עקרוני להגיע ולהעיד (להבדיל מאדם שנפטר) אומרת דרשיני. עיין לענין זה בדב"ע נז/3/7 נחום לבון נ. מ.ת.מ. מבני תעשיה ומלאכה בע"מ וכן ההפניות לפסיקת בית המשפט העליון בענין זה המופיעות בפסק הדין בענין לבון. בעניננו יכולה היתה הנתבעת להביא עד בנוגע למו"מ שנוהל עם התובע עובר להסכמתו לקבל את התפקיד, במידה והנתבעת היתה סבורה כי עדות התובע בענין זה איננה נכונה או איננה מדויקת, אולם היא לא עשתה כן. הננו קובעים כי ככל שהמדובר בשלב ניהול המו"מ ובהבטחות שניתנו לתובע בשלב זה, מהימנה עלינו עדות התובע. ו. בפרוטוקול המושב המשותף של האספה הכללית ומועצת ההנהלה של עמותת מדרשית נועם מ- ב' אלול תשנ"ז (4.9.97) עולה תוך התייחסות לסעיף ז' שהיה אז על סדר היום - אישור סיכומי ועדת חינוך מ- 21.897, כי בכז' סיון תשנ"ז התקיימה ישיבה של מועצת ההנהלה בה הוחלט לבחור ברב שחר רחמני כראש ישיבה נוסף על הרב יגל ובאותה ישיבה הוצע למנות את הרב יגל כנשיא המדרשיה, אלא שהרב יגל התנגד לתואר חדש זה. מהפרוטוקול עולה כי כל המתייחסים לבעיה השתדלו כמיטב יכולתם, שלא לפגוע בכבודו של הרב יגל הגם שכדברי הרב פרץ: "ברור שהמדרשיה צריכה ראש ישיבה צעיר בידיו מלוא סמכויות הניהול, אך יש להשאיר את התואר ראש הישיבה לרב יגל ולא לתת לו תואר של נשיא." מדבריו של מר רפלד ז"ל עולה כי ראשי ישיבות אליהם פנו על מנת לשמש כראש ישיבה למדרשיה, סירבו לקבל את התפקיד כל עוד הרב יגל לא יעבור לעיר אחרת (ירושלים או בני ברק) בעוד שהתובע לא ביקש זאת אולם ברור שיש לתת לו את כל הסמכויות על מנת שיוכל להצליח. מקריאת פרוטוקול אותה אסיפה כללית עולה כי משתתפיה סברו שיש בעיתיות בהמשך תפקוד המדרשיה אם הרב יגל ימשיך לנהל וכי אין אפשרות כי שני ראשי ישיבה ישמשו כמנהלים וכי לשניהם תהיינה סמכויות. הדוגמא אשר הוזכרה בסיכומי הנתבעת בהתייחס לישיבה בכפר הרוא"ה, אינה בהכרח ניתנת ליישום לגבי הנתבעת לאור ההבדלים באישיות הנפשות הפועלות ובמיוחד לאור דמותו הכריזמתית והדומיננטית של הרב יגל. בישיבה אף עלתה בעית החדר ונרשם לענין זה מפי הרב רזיאל, כי הרב יגל הסכים בעבר לפינוי חדרו ודובר איתו על כך קודם לכן, אלא שבפועל הדבר לא נעשה. עוד באותה ישיבה התריע התובע על בעיות בניהול כתוצאה מעימותים עם הרב יגל והבהיר כי יש ליתן לו את התנאים על מנת לנהל את הנתבעת שאם לא כן לא יצליח בתפקידו. בסופו של דבר נתקבלה החלטה כדלקמן: "האסיפה הכללית, בישיבה משותפת עם מועצת ההנהלה, מאשרים את מינויו של הרב שחר רחמני לראש הישיבה ומנהל חינוכי במדרשיה עם כל הסמכויות..." כמו כן הוחלט באותה אסיפה כי הרב יגל ימשיך בכהונתו כראש ישיבה אולם יתרכז אך ורק במתן שיעורים, כי התובע והרב יגל ישתמשו, עד לבניית חדר חדש, במשותף, בחדרו של הרב יגל וכי תוקם ועדה שתכריע ותחליט בכל חילוקי דעות בין הרב יגל לבין הרב רחמני. אין ספק כי ככל שהמדובר בבעיות שהתעוררו על רקע תיפקודו של הרב יגל לאחר שהתובע נכנס לתפקידו, אין המדובר בתמונה שניתן לציירה בצבעי השחור והלבן, והתובע כתלמידו של הרב יגל וכמי שערך בירורים לא מעטים בטרם הסכים לקבל את התפקיד, תוך שהוא מודע לכך שהרב יגל נשאר במדרשיה, היה צריך לתרום גם הוא את חלקו על מנת לנסות ולתפקד בדרך אותה הוא ראה כנכונה תוך הימנעות מעימותים עם הרב יגל. יחד עם זאת, נציגיה המוסמכים של הנתבעת היו צריכים לעשות כמיטב יכולתם, תוך שמירה על כבודו של הרב יגל, על מנת להבהיר לרב יגל ולגורמים רלונטים אחרים, אילו סמכויות ניתנו לתובע ולתובע בלבד, ואיננו סבורים כי אכן הדברים נעשו בפועל, ככל שהמדובר בייצוג כלפי משרד החינוך, בהבהרת מעמדו של התובע כלפי הר"מים ובהבהרת סמכויות התובע בהשוואה לסמכות הרב יגל כלפי ציבור המורים והתלמידים. 3. מהות ההסכם בין הצדדים: א. במעמד ניסוח המוסכמות והפלוגתאות הוסכם כי בין הצדדים נכרת הסכם התואם את נוסח ההסכם הכתוב מ- 7.9.97, הגם שההסכם לא נחתם בפועל על ידי הצדדים. (ההסכם צורף כנספח ה' לתצהיר התובע ת/3). ב. במבוא להסכם קיימת התייחסות הן להחלטת מועצת ההנהלה מ- 12.6.97 והן להחלטת מועצת ההנהלה מ- 4.9.97. ג. בהסכם צויין מפורשות כי התובע יהיה אחראי בלעדי לניהולה החינוכי והרוחני השוטף של הנתבעת וכן להפעלתו של כל הסגל החינוכי והמנהלי. כמו כן צויין כי התובע בלבד ייצג את הנהלת העמותה כלפי רשויות וגופי משרד החינוך וכן כלפי כל גוף הקשור לפעילות החינוכית של המדרשיה לרבות ציבור התלמידים, ההורים, המורים וכד'. צויין מפורשות בהסכם כי כל עוד משמש התובע בתפקידו לא ימונה על ידי הנתבעת בעל תפקיד שווה ו/או מקביל לתפקידו של התובע. ד. בהתאם להסכם, התובע החל עבודתו בפועל ב- 1.6.97 והתקופה עד 1.9.97 הינה תקופת לימוד וחפיפה. כמו כן צויין בהסכם כי מ- 1.9.97 ועד 31.8.98 המדובר בתקופת נסיון. שני הצדדים ראו את התפקיד אליו מונה התובע כתפקיד לשנים רבות בכפוף לכך שהתובע יצליח בתפקידו לשביעות רצון הנתבעת. לא צויין בהסכם כי הינו לתקופה קצובה אלא רק צויין בו מה תהא התקופה המוגדרת כתקופת נסיון ובענין זה הננו סבורים כי הדין עם הנתבעת, וכי אין המדובר בהסכם לתקופה קצובה. ה. בסעיף 5 ב' להסכם נכתב כי כל צד רשאי להביא את ההסכם לידי סיום בהודעה מוקדמת בכתב של 3 חודשים או תשלום שכר בעבורם, ללא צורך בהנמקה. לשון הסעיף בהסכם הינה כדלקמן: "(ב) המדרשיה או הרב רחמני רשאים להביא הסכם זה לידי סיומו בהודעה מוקדמת בכתב של 3 (שלושה) חודשים או תשלום שכר בעבורם, ללא צורך בהנמקה. היה והמדרשיה תבחר לשלם שכר, יהיה שכרו של הרב רחמני, לרבות תנאים נלווים." נציין כי מהנספח להסכם עולה כי קיימת אבחנה מסוימת בין תנאים נילווים כגון קרן פנסיה, ביטוח מנהלים, קרן השתלמות ועוד לבין החזר הוצאות עבור טלפון, פלאפון, רכב, שימוש בדירה וכד'. ו. עד הנתבעת, הד"ר חריר, אישר בחקירתו הנגדית כי היתה התחייבות של הנתבעת, שלתובע תהא הסמכות המלאה לחינוך התלמידים, לקביעת הר"מים, לקביעת תוכן חומר הלימודים ועוד. הד"ר חריר אף העיד: "זה נכון שהתובע בלבד היה אמור לייצג את המדרשיה כלפי משרד החינוך...זה נכון שהתובע היה ממונה בלעדי על הרמ"ים הן בשיעורים והן בסדרי הלימוד. התובע היה אחראי בלעדי לקבלת תלמידים חדשים למדרשיה..." (עיין עמ' 38 שורות 13-1 לפרוטוקול). 4. הנקודות בהן הופר ההסכם על ידי הנתבעת: א. התובע טוען כי הפרת ההסכם עמו היתה בנוגע לכך שהנתבעת לא עמדה בהתחייבות כי הוא יהיה הסמכות הבלעדית בתחום החינוך וכי הרב יגל לא יוכל לקבוע לענין זה. התובע טוען כי הנתבעת לא עשתה את המוטל עליה לצורך הבהרת סמכויותיו בענין זה הן באשר לרב יגל והן באשר להעדר שיחות עם הר"מים. בענין זה הפנה התובע לדוגמא לפנית הרב יגל למשרד החינוך, למפקח על הוראת התלמוד לצורך קבלת אישור באשר לבחינות הבגרות (נספח יא' לתצהיר התובע ת/3) פניה שבעקבותיה שלח התובע הבהרה למשרד החינוך באשר לסמכויותיו כראש הישיבה. נציגיה המוסמכים של הנתבעת ובהם ד"ר חריר היו מודעים לפניה זו של הרב יגל ולכך שהנושא אמור היה להיות בתחום סמכותו הבלעדית של התובע, אולם לא הגיבו על כך בכתב. ד"ר חריר העיד כי העיר לרב יגל בעל פה אולם לא מעבר לכך. (עמ' 39 רישא לפרוטוקול). קיימות דוגמאות לא מעטות, לבעית מימוש סמכות התובע כפי שהובטחה וניתנה לו אל מול סמכות הרב יגל. ברצוננו לציין כי בעיתיות זו עלתה בעת שמיעת כל העדים שהעידו בפנינו, למעט עו"ד עזריאלי וכן עלתה בבירור מחומר הראיות שהוגש לרבות בפרוטוקולים של ועדת החינוך של הנתבעת או מועצת ההנהלה ועדותו של עו"ד עזריאלי על פיה כביכול: "לא היתה שום בעיה בסמכות בין הרב יוגל לרב רחמני" (עמ' 47 שורה 22 לפרוטוקול) אין בה ממש ואינה עולה בקנה אחד עם כל יתר העדויות בתיק. ככלל נציין כי התרשמנו שרוב העדים אכן העידו על הדברים כפי שהתרחשו, כמובן איש איש מנקודת מבטו הוא, ורק עדותו של עו"ד עזריאלי אינה עולה בקנה אחד עם יתר העדויות והדברים אשר נאמרו בה אינם מדויקים. האמור בסיכומי התובע (עמ' 3) באשר לסתירות בעדותו של עו"ד עזריאלי בהשוואה לעדויות אחרות, או אף בהשוואה לעדותו הוא, יש בו ממש. עדות עו"ד עזריאלי כי הביאו את התובע למדרשיה על מנת שינהל אותה וכי לא היו במדרשיה בעיות מיוחדות קודם לכן, אין בה ממש. מחומר הראיות שבפנינו עולה בבירור כי היו גם היו בעיות מיוחדות ולא מעטות במדרשיה עובר להגעתו של התובע ועובר לפניתו של מר רפלד ז"ל אליו, ואין לנו ספק כי עו"ד עזריאלי ידע על קיומן של בעיות אלה. מסיבות אלה איננו סבורים כי יש לייחס משקל משמעותי לעדותו של עו"ד עזריאלי, לעומת יתר העדים שהעידו בפנינו, בין התובע ועדיו ובין עדי הנתבעת האחרים, שיש מקום להתייחס לעדויותיהם. העיד בפנינו מר מוקי אופנהיימר אשר הוזמן כעד התובע אולם למעשה הינו עד שעבד עבור הנתבעת ואשר לא היה מעונין ליתן תצהיר לאף אחד מהצדדים, וזו אף הסיבה לכך שעדותו הראשית איננה בתצהיר. עד זה (ואיננו סבורים שיש רלונטיות לשאלה האם הינו עד מומחה אם לאו) נשכר על ידי התובעת כיועץ ארגוני על מנת לנסות ולפתור בעיות הקיימות בנתבעת. באשר לנסיבות הזמנתו העיד העד (עמ' 9 לפרוטוקול). הן מהדו"ח שהוגש על ידי העד אופנהיימר והן מעדותו בפנינו עולות בבירור הבעיות אשר היו קיימות אותה עת במדרשיה וכן העובדה שההבטחות וההתחייבויות שניתנו לתובע לא מולאו. מר אופנהיימר העיד כי הרב יגל המשיך לדבר עם תלמידים כנגד דברים שהתובע עשה או קבע. מששוחח מר אופנהימר עם הרב יגל על ענין זה, והכוונה לסמכויות התובע, נאמר לו על ידי הרב יגל כי לא זה מה שהוסבר לו על ידי ההנהלה. ב. התובע היה אמור לקבל חדר כראש הישיבה ובשלב ראשון היתה החלטה בישיבת מועצת ההנהלה והאספה הכללית מ- 4.9.97 כי עד לבנית חדר לתובע ישתמשו הרב יגל והרב רחמני במשותף בחדר של הרב יגל. למרות החלטה זו לא ניתנה לתובע האפשרות לשבת בחדרו של הרב יגל ואף לא נבנה חדר עבור התובע. עו"ד עזריאלי העיד כי חבל לבזבז כסף על בנית חדר (עמ' 44 שורה 31 לפרוטוקול) וכי היה לתובע חדר בקומה של משרדי ההנהלה החינוכית של המדרשיה. הגם שהנתבעת לא היתה אמורה לבנות חדר מפואר עבור התובע, אין ספק כי ראש ישיבה צריך לצורך מילוי תפקידו חדר סביר התואם את התפקיד ואשר בו יוכל לקבל תלמידים, הורים וגורמים חיצונים לנתבעת כגון מפקחים וכד', ולא התרשמנו כי הנתבעת פעלה כפי שהתחייבה בענין זה. נציין כי מר אופנהיימר בעדותו העיד כי הרב יגל ישב בחדר אשר עליו היה כתוב "ראש הישיבה" בעוד שאת התובע אשר התקבל לתפקיד ראש הישיבה ואמור היה להיות בעל כל הסמכויות שמו בחדר ועליו נכתב "הרב רחמני" בלא התואר "ראש הישיבה" (עיין עמ' 6 שורות 8-7 לפרוטוקול). ג. התובע טוען להפרת ההתחייבות עמו בנוגע לרישום תלמידים חדשים. התובע בקבלו על עצמו את התפקיד עמד על כך שהוא יהיה המוסמך בלעדית לקבל תלמידים ולסנן קבלתם שכן חלק מהבעיות בפניהם ניצבה הנתבעת נבעו מסינון בלתי מספיק של התלמידים שנתקבלו. אין מחלוקת, כעולה מעדותו של ד"ר חריר, שאוזכרה לעיל, כי היתה התחייבות של הנתבעת ליתן לתובע את הסמכות הבלעדית לקבלת התלמידים. בפועל לא אלה היו פני הדברים, לפחות ככל שהמדובר היה בתלמידי המכינה בכפר סבא. התובע, ערך תיאום מוקדם עם מנהל המכינה והוסכם כי תלמידי המכינה ימלאו שאלון לצורך קבלה ולמרות הסכמה זו הורו אנשי המכינה לתלמידים, במהלך הביקור במדרשיה, שלא למלא את השאלון. ארוע זה תועד במכתבו של התובע מ- 13.1.98 לחברי הועדה המרכזת של הנתבעת, והמדובר בארוע מבזה מבחינת התובע, ובניגוד לסיכום שהיה עם הרב לפידות. ד"ר חריר, עד הנתבעת, אישר בחקירתו הנגדית כי היתה ישיבה בנוכחות התובע, הרב לפידות וד"ר חריר במשרדו של ד"ר חריר לגבי השאלון וכי בסוף הדיון היתה החלטה: "שהולכים על שאלון מסוים ועל השאלון הזה ארע הארוע לאחר מכן... אחרי שהיה שאלון מוסכם נתנו אותו לתלמידים, ועל השאלון הזה אחד הר"מים לא הסכים שהם יענו." (עמ' 37 לפרוטוקול). עינינו הרואות כי אין המדובר בשאלון שהתובע חיבר בלא התייעצות עם אחרים לרבות הד"ר חריר והרב לפידות אלא בשאלון שלגביו היתה הסכמה ורק לאחר מכן חזר בו הרב לפידות מההסכמה. ד"ר חריר אישר בעדותו: "בסופו של דבר לא איפשרו לתובע לסנן את קבלת התלמידים בדרך שהוא חשב." במקום ליתן גיבוי לתובע, כפי שהיתה הנתבעת צריכה לעשות לאור התחייבותה, הרי בדיוני ועדת החינוך מ- 10.2.98 עלה כי לא ניתן לתובע גיבוי בענין זה שהינו ענין מהותי. ההפרה בענין זה של סמכות התובע באשר לקבלת תלמידים הינה הפרה ברורה של ההתחייבויות. לענין הארוע של השאלונים העיד מר אופנהיימר בפנינו: "סיכמנו שהתלמידים באים לביקור והיועץ הארגוני של הישיבה מחלק שאלון לתלמידים. התלמידים הגיעו השאלון חולק לתלמידים חדשים, נעמד רב אורח ואמר שהוא אוסר עליהם למלא את השאלונים. אנו אמרנו שהוא מבייש את הרב (הכוונה מבייש את התובע) ואמר שקיבל הוראה מאת המנהל של כפר סבא, הרב לפידות, שאסר עליו שהתלמידים ימלאו את השאלון." (עיין עמ' 5 סיפא ו- 6 רישא לפרוטוקול). מר אופנהיימר אף העיד בחקירתו הנגדית (עמ' 10 שורות 6-4 לפרוטוקול) כי לא יעלה על הדעת שאורח ויותר מכך שעובד בכיר ישבור מנהיגות של ראש ארגון בפני תלמידים שאמורים היו לראות בתובע ראש ישיבה, אפילו אם אותו אורח או עובד אחר חולק על ראש הארגון. נציין גם כי מר אופנהיימר העיד בפנינו שמנהיגותו של התובע נשברה פעם אחר פעם בקרב כולם מאחר שלא ניתנה לו אפשרות ליישם תוכנית חינוכית ותוכנית ארגונית לשינויים במערכת של המדרשיה. ד. יתר על כן, מחומר הראיות עולה כי במהלך חודש 1.98 ו- 2.98 הועלתה דרישה על ידי עו"ד עזריאלי כי התובע יסיים את תפקידו מידית. בפרוטוקול הישיבה מתאריך 22.1.98 מופיעים דברי עו"ד עזריאלי כדלקמן: "מבקש להחליט בישיבה זו לומר לרב רחמני לפרוש מתפקידו עכשיו... נבקש בינתיים משלמה חריר לקבל ניהול חינוכי עד למציאת מנהל חינוכי חדש הרב רחמני קיבל על עצמו תפקיד שאינו מתאים לו ועליו לפרוש כבר עכשיו... אם צעד זה לא יעשה מידית איש לא יסלח לנו..." בהתאם לעדות התובע, שלא נסתרה, הדרישה הועלתה לאחר שהתובע עזב את הישיבה ושלא בנוכחותו. דרישתו של עו"ד עזריאלי לא נתקבלה באותה ישיבה אלא ההחלטה היתה להפגש עם התובע לספר לו על הביקורת על תיפקודו ולתת לו גיבוי לתקופת שנת הנסיון. למרות שההחלטה היתה, כביכול, לתת לתובע גיבוי, הרי התובע לא קיבל בפועל גיבוי בכל הקשור באופן קבלת התלמידים ובאשר לארוע המתייחס לאי מילוי השאלון על ידי תלמידי המכינה קרית יעקב הרצוג. בתאריך 10.2.98 התקיימה ישיבה של ועדת החינוך אשר בה אמר עו"ד עזריאלי את הדברים הבאים: "טעינו כאשר החלטנו להטיל על הרב שחר רחמני לנהל המדרשיה בפרדס חנה. הפתרון אינו עומד מעבר לדלת. אני מבקש מהרב שחר רחמני להפסיק לנהל את המדרשיה. אם יחליט לעזוב הפתרון יהיה לבקש מצוות ניהול מורכב משלושה רמ"ים שיקחו על עצמם על הניהול ונתחיל לחפש ראש ישיבה שיבין..." גם מדברי משתתפים נוספים בדיון מ- 10.2.98 עולה כי בניגוד להבטחות שניתנו לתובע אין בכוונת הנתבעת לאפשר לתובע להיות המחליט מי מבין תלמידי המכינה יתקבל ומי לאו ואין המדובר בדרישות סינון של התובע על בסיס יכולת לימודים דווקא אלא על בסיס התנהגות ראויה ומתאימה לישיבה. נציגי הנתבעת החליטו בסופו של דבר להשאיר את אופן קבלת התלמידים כפי שהיה בעבר ולא לשנותו. בתגובה לכל הדיון בועדת החינוך ולאחר שהתובע ראה כי אין לו גיבוי כנדרש וכפי שהובטח לו, הודיע התובע כי לא קיבל על עצמו לעמוד במצב שהמערכת נלחמת בו, חותרת תחתיו ואף הרב יגל חותר תחתיו ועל כן הוא מודיע כי בעוד 3 חודשים יפסיק להיות ראש הישיבה. לאחר מכן התקיימה ב- 10.2.98, עוד באותו יום לאחר הדיון בועדת החינוך, ישיבת מועצת הנהלה של מוסדות המדרשיה בה נבחר עו"ד עזריאלי כיו"ר מועצת ההנהלה של מוסדות המדרשיה במקומו של מר מוט'לה רפלד ז"ל. בישיבה זו נאמר בבירור על ידי עו"ד עזריאלי, כאשר באותו תאריך כבר שימש כיו"ר מועצת ההנהלה: "לאור הודעתו של הרב שחר רחמני מציע כי שרביט הניהול תמסר בידי צוות מתוך הר"מים ותוך פרק זמן תמצא האישיות המתאימה מתוך המדרשיה..." מדבריו של משתתף נוסף בישיבה, מר נחמיה דוידי, עולה כי המשתתפים התייחסו להרחקת הרב שחר - התובע וכי היה ברור לכל המשתתפים שזוהי בקשתו של עו"ד עזריאלי. עו"ד עזריאלי עצמו אמר לפרוטוקול: "אינני מאשים את הרב שחר רחמני. אנחנו טעינו בבחירת האדם וטרם מצאנו פתרון משמעותי להנהגת המדרשיה." עולה מדברים אלה כי עו"ד עזריאלי עצמו מודע לכך שהתובע עשה כמיטב יכולתו אלא שהנתבעת, כשבחרה בתובע והבטיחה לו סמכויות, ולא עשתה כן, היא זו שטעתה. על כך שהדברים אשר הושמעו בישיבת מועצת ההנהלה היה בהם כדי לפגוע בתובע יעידו דבריו של פרופ' ישורון אשר אמר: "מוחה על הדרך והביקורת על ראש הישיבה. לא ראוי לפורום שאנחנו חברים בו לנהוג כך. מציע שלא לדון בדברי היו"ר..." צרוף כל ההפרות מצד הנתבעת ודרישת עו"ד עזריאלי כי התובע יפסיק את עבודתו, הביאו להחלטת התובע לסיים את עבודתו אצל הנתבעת. לענין סיום עבודתו של התובע העיד בפנינו מר אופנהיימר כי נציגים בכירים מההנהלה בדקו איתו את האפשרות מה תהא ההשפעה על התלמידים אם יבקשו מהתובע לעזוב והמצב היה כזה שהאפשרות שהתובע יפוטר נבדקה על ידי ההנהלה (עיין עמ' 7 שורות 23-21 לפרוטוקול). מר אופנהיימר אף העיד בפנינו (עמ' 11 לפרוטוקול) כי בעדותו בדבר נציגים בכירים שפנו אליו בשאלה מה יקרה אם התובע יפוטר, הוא התכוון לד"ר חריר, למר דוידי ולעוד עו"ד מנהלת הנתבעת וכן 3 ר"מים. מר אופנהיימר העיד מפורשות: "היתה אוירה בימים לפני הישיבה, היה מדובר מה יקרה אם הרב רחמני ילך...מר חריר בהחלט נתן לי להבין שלא מעונינים בהמשך שרותו...(הכוונה בהמשך כהונתו של התובע כראש הישיבה)" יתר על כן, מר אופנהיימר חיווה דעתו כי התפטרות התובע היתה בלתי נמנעת בנסיבות בהן התפטר. מר אופנהיימר אף חיווה דעתו, ולענין זה הננו מדגישים כי המדובר בחוות דעת של הסקת מסקנות מצד מר אופנהיימר ולא בעובדות בלבד, כי האנשים אשר תמכו בבחירת התובע כראש הישיבה, עו"ד נאמן ומר רפלד ז"ל, שיקפו זרם מסוים, ולאחר פטירתו של מר רפלד ופחות מעורבות של עו"ד נאמן, חלו שינויים פרסונליים בהנהלת הנתבעת אשר שינו את מאזן התמיכה בתובע. ה. התובע לא טען כי התפטרותו נבעה מהתנהגות הר"מים כלפיו , וספק רב בעינינו אם עדויותיהם של הרב זליקוביץ והרב בלוך בתצהיריהם רלונטיות לענין נקודות המחלוקת שבתיק. מכל מקום הננו סבורים כי יש בעדותו של הרב זליקוביץ דווקא כדי לתמוך בנקודות מסוימות בגירסת התובע שכן הרב זליקוביץ העיד כי לא ידע מה הבטיחו לתובע בנוגע לתיפקוד הרב יוגל וכי אף אחד מטעם הנהלת המהדרשיה לא כינס את הר"מים ולא דיבר איתם על סמכויותיו ותפקידו של התובע בהשוואה לרב יגל אלא התובע הוא זה אשר אמר להם את הדברים. הרב זליקוביץ אף אישר כי לתובע היה מגע יום יומי עם התלמידים ואף לא הכחיש את הטענה כי ועד ההורים העלה טענות על כך שיש ר"מים שאינם עומדים מאחורי החלטות התובע (עיין עמ' 26 שורות 28-24 לפרוטוקול והשווה ל - ת / 5 שהינו תיעוד פגישת ועד ההורים מיום 19.1.98). הרב זליקוביץ אישר כי ידע שהיה ריב סמכויות בין התובע לבין הרב יגל וכי היה עד לבעיה בנושא של קבלת התלמידים וסינון התלמידים (עיין עמ' 27 שורות 9-7 לפרוטוקול). הרב זליקוביץ העיד מפורשות כי לא ביקשו ממנו להתייחס בתצהיר לאותן נקודות אשר בגינן טען התובע להפרת ההסכם של הנתבעת עצמו אלא דווקא לנקודות אחרות.(עיין עמ' 27 שורות 14-13 לפרוטוקול). גם הרב בלוך אישר בעדותו כי לא נתבקש להתייחס בתצהירו לענין בעיות הסמכות שבין הרב יגל לתובע או לענינים אחרים שבהתייחס אליהם טען התובע הפרת הסכם כלפי הנתבעת אלא ביקשו ממנו להתייחס רק לענין שיתוף הפעולה בין התובע לר"מים. הרב בלוך אף העיד כי מבחינת הר"מים התובע היה צריך להיות כמו הרב מרגלית קודם לכן, עולה מכך כי נציגיה המוסמכים של הנתבעת לא הבהירו לר"מים, לתלמידים ולרב יגל כי לתובע ניתנו כל הסמכויות כראש ישיבה וכי זו היתה הגדרת התפקיד שניתנה לו ולא רק מנהל חינוכי כפי שהוגדר תפקידו של הרב מרגלית קודם לכן. הרב בלוך אף אישר כי עוד לפני התפטרות התובע: "היו רכילויות שההנהלה לא מרוצה ממנו..." 5. סיום עבודת התובע אצל הנתבעת: א. בישיבת ועדת החינוך מתאריך 10.2.98 ולאחר שעו"ד עזריאלי ביקש מפורשות מהתובע להפסיק לנהל את המדרשיה תוך שכבר היה לו פתרון לשאלה מי ינהל את הנתבעת במקום התובע, הודיע התובע כי הוא יעזוב את העבודה בעוד 3 חודשים. באותו יום הפך עו"ד עזריאלי מחבר בועדה המרכזת ליו"ר מועצת ההנהלה כך שהדרישה לעזיבתו של התובע כבר לא היתה מסתם חבר בועדה המרכזת אלא מיו"ר מועצת ההנהלה שאף טרח לחזור ולומר בפורום מועצת ההנהלה כי התובע אינו האיש שיעלה את המדרשיה על הדרך וכי הנתבעת טעתה בבחירתו. ב. בנסיבות אלה ולאור העדר הגיבוי מצד הנתבעת, הפרת ההבטחות שניתנו לתובע בנוגע לסמכויותיו, הדרישה הברורה של עו"ד עזריאלי כי התובע יעזוב והדברים שנאמרו בהתייחס אליו בועדת החינוך ובמועצת ההנהלה, החליט התובע לעזוב מידית ולא להמתין 3 חודשים כפי שהודיע בתחילה. נוסיף לענין זה גם את עדותו של מר מוקי אופנהיימר כי מר חריר נתן לו להבין שלא מעונינים בהמשך שירותו של התובע כראש הישיבה ואת דבריו של מוקי אופנהיימר לתובע כי למרות המחיר האישי שהתובע ישלם הרי לטובת המדרשיה כדי שהתובע ילך. (עיין עמ' 11 שורות 30-27 לפרוטוקול). התובע סיים עבודתו בפועל ב- 18.2.98. ג. הנתבעת באי מילוי אחר התחייבותיה כלפי התובע ובאופן התנהלות הדברים לאחר אותו יום בו הגיעו תלמידי המכינה למדרשיה וקיבלו הוראה מרבם שלא לענות על השאלות, הביאה את התובע לכך שלא נותרה לו ברירה אלא לעזוב. עדות התובע על כך שעוד בסוף חודש 1.98 הועלתה על ידי נציגי הנתבעת ההצעה כי הנתבעת תנוהל באותו שלב על ידי 3 ר"מים כך שלנתבעת היתה פתרון לעזיבתו של התובע, מהימנה עלינו ואף עולה בקנה אחד עם חומר ראיות נוסף שבפנינו, הכולל פרוטוקולים של דיוני ועדות הנתבעת או מועצת ההנהלה. (עיין גם עמ' 21 שורות 14-4 לפרוטוקול). ד"ר חריר, עד הנתבעת, אמנם העיד כי הוא זה אשר הציע ניהול הנתבעת באמצעות צוות של 3 ר"מים, ולטענתו ההצעה היתה לאחר שהתובע התפטר אולם עדות זו על פניה איננה מדויקת שכן עוד בפרוטוקול ישיבת מועצת ההנהלה מ- 10.2.98, לפני עזיבתו של התובע, מופיעה ההצעה על ניהול הנתבעת באמצעות 3 ר"מים. יתר על כן, ד"ר חריר משום מה סבר שדרישת עו"ד עזריאלי לפיטורי התובע היתה לגבי סוף שנת הלימודים, (עיין עמ' 35 שורות 10-8 לפרוטוקול) אולם מעיון בפרוטוקול הועדה המרכזת מ- 22.1.98 עולה כי עו"ד עזריאלי ביקש לומר לתובע לפרוש מידית. התובע העיד: "מכיוון שעו"ד עזריאלי הציע שלוש ר"מים והנסיון להדיח אותי היה על השולחן הרי היה ברור שיהיה מי שינהל כי הוא הציע שאני אעזוב מידית. כשאני עזבתי פיזית את המדרשיה המנכ"ל היה נוכח בשטח, דיברנו לפני שעזבתי קצרות, הוא כינס את הר"מים..." (עיין עמ' 22 שורות 12-11 לפרוטוקול). התובע אף העיד כי יידעו את ההורים על כך שעו"ד עזריאלי ביקש שהתובע יעזוב ולמחרת הישיבה מ- 10.2.98 הוא קיבל פידבקים מתלמידים כך שכל התלמידים כבר ידעו שהציעו לפטר אותו. (עיין עדות התובע בעמ' 22 שורות 31-29 לפרוטוקול וכן סעיף 25 לתצהירו של התובע). עדות התובע על כך שההורים והתלמידים ידעו יום למחרת הישיבה מ- 10.2.98 על ההצעה שעלתה להעזיבו, מהימנה עלינו. בנסיבות אלה החלטתו של התובע לעזוב מידית ברורה ומובנת ואין לצפות ממנו כי כאשר הנתבעת מפרה את ההסכם, יקיים הוא את ההסכם וימשיך לתפקד עוד 3 חודשים כאשר מבהירים לו כי אין הוא רצוי על ידי יו"ר מועצת ההנהלה וחברים נוספים, וכאשר מבזים אותו בפני הורים, תלמידים וצוות הר"מים. יחד עם זאת, לא השכיל התובע להסביר לנו מדוע השאיר את הרכב שניתן לו ברשותו כאשר החליט לעזוב את עבודתו כראש הישיבה, ככל שעצם ההחלטה על העזיבה מובנית בנסיבות הענין. 6. הפיצוי המגיע לתובע עקב הפרת ההסכם עמו: א. המסקנה העובדתית העולה מהאמור לעיל הינה כי התובע עזב את עבודתו משלא נותרה לו ברירה אחרת אלא לעשות כן לאור הפרות הנתבעת את ההסכם עמו, לאור הדרישה לעזיבתו והבאתה לידיעת ציבור ההורים, התלמידים והר"מים. התובע עזב את העבודה במהלך תקופה שהוגדרה על ידי הצדדים כתקופת נסיון, ולכך יש חשיבות בקביעת שיעור הפיצוי המגיע לתובע שכן בתקופת נסיון אין וודאות מבחינת הצדדים כי העובד ימשיך לעבוד עד לסיום התקופה. נוסיף ונציין כי קבענו אף שאין המדובר בחוזה לתקופה קצובה ככל שהמדובר בהתקשרות שבין הצדדים בתיק שבפנינו. בנסיבות אלה אין התובע זכאי לפיצוי, כדרישתו, של שכר ונילווים עד לתום שנת הלימודים, שכן אין המדובר בחוזה לתקופה קצובה והיה ברור מההסכם בין הצדדים כי כל אחד מהצדדים יוכל להפסיקו, אף בלא הנמקה, במהלך שנת הלימודים הראשונה שהיתה שנת נסיון כאשר הפיצוי שנקבע הינו בשיעור 3 משכורות או מתן הודעה מוקדמת בפועל של 3 חודשים. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון כי התובע, כאיש חינוך, סביר שימצא פרנסתו במוסדות חינוך ויתקשה למצוא עבודה במחצית שנת הלימודים במוסד חינוכי אחר. הנתבעת אף לא הוכיחה כי התובע מצא עבודה אחרת, אם במוסד חינוכי אחר ואם במקום עבודה שאיננו מוסד חינוכי עד לתום שנת הלימודים תשנ"ח, והתובע לא נחקר בנקודה זו. ב. משהפרה הנתבעת את ההסכם עם התובע בצורה בוטה לא ניתן לדרוש מהתובע כי הוא ימשיך וימלא חלקו בהסכם כאשר הנתבעת אינה ממלאה אחר חלקה בהסכם. בנסיבות אלה, אין מקום לטענות הנתבעת כי התובע היה צריך ליתן לה 3 חודשי הודעה מוקדמת כמוסכם. ספק בעינינו אם טענות אלה, ככל שהן נשמעות מפי עו"ד עזריאלי, הינן טענות הנטענות בתום לב, כאשר עו"ד עזריאלי רצה בעזיבתו המידית של התובע וכאשר היה לו פתרון מוכן של צוות ניהול של 3 ר"מים, מיד בסמוך לעזיבת התובע. מעצם בקשתו של עו"ד עזריאלי, כי התובע יעזוב מיידית ומהודעתו, כי אם התובע יחליט לעזוב, הפתרון יהיה צוות ניהול של 3 ר"מים עולה, כי לפחות חלק מנציגי הנתבעת, ובהם יו"ר מועצת ההנהלה, לא רצו וויתרו על 3 חודשי הודעה מוקדמת ויתכן כי אם התובע לא היה מתפטר הוא היה מפוטר על ידי הגורמים המוסמכים של הנתבעת, אולם נראה כי נציגי הנתבעת העדיפו כי התובע יעזוב במקום שיצטרכו לבצע אקט של פיטורים כלפיו. התרשמותנו הינה כי לא נגרם לנתבעת נזק של ממש מעזיבתו המידית של התובע ומכל מקום נזק כזה לא הוכח בפנינו וזאת כאשר הנתבעת או מי מטעמה היו מעונינים עוד קודם לפטר את התובע והיתה להם תוכנית חילופית לניהול הנתבעת, וצוות הר"מים נשאר על כנו. בפועל הודיע התובע על עזיבתו ב- 10.2.98 ועזב ב- 18.2.98. ג. בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 משמופר חוזה זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמור או במקומן. בעיניננו, לאחר ההפרה ולאחר שהובהר לתובע כי לפחות חלק מנציגי הנתבעת לרבות מי שנבחר להיות יו"ר מועצת ההנהלה של הנתבעת, מעונינים שלא ימשיך בתפקידו, ועובדה זו הגיעה לידיעת ציבור התלמידים והר"מים, החליט התובע לעזוב. אמנם הצדדים או מי מהם לא שלחו הודעה על ביטול החוזה אולם בהתאם לחוק זכאי התובע לפיצוי בגין הפרת החוזה גם בלא לתבוע את אכיפתו או את ביטולו אולם ברור שעזיבת התובע משמעותה סיום הקשר החוזי בין הצדדים. משהופר הסכם העבודה על ידי הנתבעת היא חייבת לפצות את העובד ומאחר והחוזה עמו לתקופה בלתי קצובה יש לקבוע את סכום הפיצוי על הפרתו על פי אומדן, תוך הבאתן בחשבון של כל הנסיבות. (עיין לענין זה בדב"ע נד/3/243 ישעיהו פוקס נ. אלסינט בע"מ פד"ע כח' 83 בעמ' 88). מההסכם בין הצדדים עולה כי הערכתם היתה שהבאת החוזה לידי סיום מצריכה 3 חודשי הודעה מוקדמת או תשלום שכר בעבורם, כך שהנזק אותו יכלה הנתבעת לצפות משהפרה את ההסכם ומשחלק מנציגיה דרשו את עזיבת התובע וגרמו לו לעזוב בפועל, הינו הצורך לשלם שווי שכר של 3 חודשים. נוסיף ונטעים כי מקובלת עלינו האנלוגיה שעשה התובע בסיכומיו בין מקרה בו עובד התפטר בנסיבות בהן אין לדרוש ממנו ליתן הודעה מוקדמת (עיין לדוגמא סעיף 10 (1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורין ולהתפטרות, התשס"א-2001) לבין המקרה שבפנינו שבו בנסיבות בהן הפרה הנתבעת במשך מספר חודשים ובענינים מהותים את ההסכם עם התובע, ואף למעשה הוא נתבקש לעזוב, ולא רק ברמז, ובעקבות כך התפטר. הרעיון הטמון מאחורי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורין הינו שכאשר מעביד מצר את צעדיו של העובד או מרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שאינו משאיר בידו ברירה, בלתי אם לעזוב את העבודה ולהתפטר, יש לזכות במקרה כזה את העובד בפיצויי פיטורין על מנת לא לאפשר למעביד לשים לאל את זכותו של העובד לפיצויים כך שבמקום לפטרו ישירות, הוא ידחוק את העובד לפינה וירע את תנאי עד שהעובד יעזוב, ובגלל שאין המדובר בפיטורין ישירים ופורמלים ישתחרר המעביד מתשלום הפיצויים. גם בעניננו אין מקום לפטור את הנתבעת מפיצויים על הפרת ההסכם כאשר ברור כי היא הראשונה אשר הפרה אותו וכי בנסיבות שנוצרו לא ניתן לדרוש מהתובע כי ימשיך ויעבוד עוד 3 חודשים של הודעה מוקדמת וזוהי למעשה תקופת הפיצוי שראו הצדדים כסבירה במקרה ועבודת התובע תופסק במהלך שנת הנסיון. ד. התובע קיבל מהנתבעת רכב מסוג G.M.C ספארי כחלק מתנאי עבודתו. לאחר התפטרותו המשיך התובע להחזיק ולהשתמש ברכב ולא החזירו מידית לנתבעת. בתאריך 23.2.98, שלחה הנתבעת לתובע מכתב בו נדרש להחזיר את הרכב (נספח ד' לנ/6) אולם למרות פניה זו השיב התובע את הרכב רק לאחר 3 חודשים ממועד התפטרותו. לטענת הנתבעת על התובע לשלם לה דמי שימוש ראויים עבור השימוש ברכב. טענה עקרונית זו של הנתבעת מקובלת עלינו אלא שהנתבעת לא הוכיחה במדויק את גובה הנזק שנגרם לה בגין אי החזרת הרכב באופן מידי עם התפטרות התובע. הנתבעת טענה בכתב התביעה שכנגד כי דמי שכירות רכב לחודש הינם בשיעור 1800 דולר אלא שנתון זה לא הוכח במסגרת חומר הראיות שהוגש בתיק ואין בפנינו מחירון של חברה כלשהי להשכרת רכב על עלות חודשית של השכרה של רכב מסוג הרכב שהיה בידי התובע, והסכום אף אינו מוזכר בתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת כחלק מעדויות הנתבעת כך שלא ניתן לקבל סכום זה רק מאחר וזה הסכום שבו נקבה הנתבעת בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, ועלינו להתבסס על אומדן של שווי השימוש ברכב. ה. בלוקחנו בחשבון את מכלול השיקולים דלעיל, הגענו למסקנה כי הפיצוי הראוי המגיע לתובע הינו בשיעור חודשיים וחצי שכר של התובע, על בסיס שכרו האחרון ברוטו עובר להתפטרותו. בהתאם לאמור על ידי הנתבעת בהודעתה מ- 22.6.99, שכרו האחרון של התובע לחודש עבודה מלא היה 25,668 ₪ ברוטו. אשר על כן הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הפרת החוזה בסך של 64,170 ₪ ברוטו. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.3.98 ועד התשלום המלא בפועל. 7. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 8. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. דיני עבודה