צו מניעה מחצבות

פסק דין א. ההליך, העובדות והטענות עליהן מסתמכים המבקשים. 1. זו היא תובענה שהוגשה על דרך המרצת פתיחה על ידי איגוד ערים לאיכות הסביבה (תחנת כוח חדרה) (להלן: "האיגוד"), נגד תעשיית אבן וסיד (להלן: "אבן וסיד"). להליך צורפו משיבים פורמאליים, והם: המועצה המקומית זכרון יעקב (להלן: "זכרון"), הועדה המקומית לתו"ב חוף הכרמל (להלן: "הועדה") והמועצה המקומית פרדיס (להלן: "פרדיס"). 2. הסעדים המבוקשים על ידי האיגוד הם אלה: צו מניעה קבוע, האוסר על אבן וסיד ועל עובדיה ו/או מועסקיה ו/או כל הפועלים בשמה ומטעמה, לבצע כל עבודות מכל סוג שהוא בתחום האתר הקרוי "שפיה ג'", המשתרע, בין היתר, במקרקעין הידועים כגושים 11790, 11791, 11334; צו מניעה האוסר על אבן וסיד לבצע כל עבודות ולנהל מפעל לייצור סיד באתר הקרוי "שפיה א'", המשתרע, בין היתר, במקרקעין שבתחום ואדי מילק (כביש 70), בסמוך לבית הספר מאיר שפייה, הידועים, בין השאר כגושים/חלקות 8/11326, 4,17/11329, 1,9,10,12/11337; להצהיר, כי אבן וסיד אינה רשאית להמשיך ולבצע עבודות כלשהן, לרבות עבודות חציבה באתר הקרוי שפיה ג', ללא קבלת היתר לשימוש חורג כדין מהועדה וללא פרסומה למתן תוקף של תכנית מפורטת, וללא קבלת רשיון עסק כדין מפרדיס, המאפשרת ביצוע עבודות חציבה כאמור; בנוסף או לחילופין, להצהיר, כי אבן וסיד אינה רשאית לנהל מפעל לייצור סיד באתרים הקרויים "שפיה א'" ו"שפיה ג'", כל עוד לא מילאה אבן וסיד אחר כל תנאי "תכנית החומש" המפורטת בנספחים מש1/1/ ומש2/1/ לתובענה, בשינויים המחויבים, תוך כדי התאמת התכניות על ידי המבקש לפי דרישותיו והוראותיו ולשם שמירת איכות הסביבה. 3. ואלה העובדות שאינן במחלוקת: אבן וסיד עוסקת בהקמתן ובהפעלתן של מחצבות. בין היתר, מתפעלת אבן וסיד שתי מחצבות בתחום שיפוטו של האיגוד. האחת, בבנימינה, גוש 11790, והשניה בסמוך לשפיה (להלן: "שפיה ג'"). המחצבה בשפייה המוחזקת על-ידי המפעל מתחלקת לאתר חציבה (המצוי בתחומי שפייה ג', הסמוך ליישובים פרדיס וזכרון יעקב ובית הספר מאיר שפייה, המצוי בתחומי הגושים 11790, 11791 ו- 11334) וכן מפעל לייצור סיד (המכונה "שפייה א'"), המצוי בתחום ואדי מילק, כביש 70, בסמוך לבית הספר מאיר שפייה. האתר הקרוי אתר "שפייה ג'" משמש כאתר חציבת אבן גיר המשמשת לייצור סיד. לצורך חציבת אבן הגיר, מבצע המפעל פיצוצים על מנת לפורר את ההר ולאחר מכן עושה המפעל שימוש בכלים מכניים כבדים (שופלים), על מנת לערום ולהוציא את האבן שפוררה במהלך הפיצוצים וכתוצאה מהם. לאחר מכן, נאספים ומועמסים חומרי הגלם על משאיות רכינה גדולות, שמעבירות את חומר הגלם מאתר החציבה שפייה ג' למפעל ייצור הסיד (שפייה א'). הפיצוצים נערכים בדרך כלל אחת לשבוע, בשעות אחה"צ. הפיצוצים נערכים בכ- 20 עד 50 מקומות שונים בהר ונערכים בהשהייה באופן שכל מספר דקות נערך פיצוץ, עד לגמר שרשרת הפיצוצים הנ"ל. הפיצוצים מבוצעים במפעל על-ידי חומר הנפץ הקרוי "אמוניום נטרט". במהלך שאר ימות השבוע עובדים הכלים הכבדים לצורך העמסת חומרי הגלם על משאיות כמפורט לעיל. הובלת חומרי הגלם נעשית על גבי משאיות כבדות, כשכל משאית מובילה כ- 35 עד 50 טון של חומרי גלם. משאיות אלו נעות במהירות של 30 עד 40 קמ"ש, בדרכי עפר המובילות למפעל הסיד (שפייה א'). פעילות שינוע חומר הגלם נעשית בתקופת הקיץ בשעות מ- 6.00 עד 18.00 ובתקופת החורף בשעות מ- 7.00 עד 17.00, וזאת עפ"י הצהרת המפעל. עוד יש להוסיף פרטים אלה: מפעל שפיה א' כולל, בין היתר, את המתקנים הבאים: א. התנור הסובב; ב. התנור הניצב; ג. המפעל ליצור סיד כבוי (שני מתקנים) (מתקן המימת); ד. אזור הגריסה של החומר; ה. מקורות שונים שבהם נוסעים רכבים ודרכים בלתי מוסדרות. מפעל שפייה א', המספק את מרבית תצרוכת הסיד במדינת ישראל. למפעל מגיעה אבן גיר ממחצבת שפייה ג', כאמור לעיל. אבן הגיר נגרסת על מנת להקטין את הסלעים לאבני גיר קטנות המוכנסות לתהליך הקלייה, תהליך בו הופכת אבן הגיר לסיד. תהליך הקלייה מבוצע בשני תנורים: בתנור הניצב ובתנור סובב. בתנורים אלה נשרף דלק (בדרך כלל מזוט) המעלה את הטמפרטורה של האבן למעלה מ- 1,000 מעלות, אבן הגיר פולטת דו תחמוצת הגופרית ואילו האבן עצמה הופכת לסיד חי. מתקן נוסף הוא מתקן המשמש לכיבוי הסיד. במתקן לוקחים סיד חי ומוסיפים לו מים ועל ידי כך יוצרים סיד כבוי. הסיד הכבוי מיובש ואחר כך נארז בשקים או מסופק בתפזורת. מתקן זה מכונה מתקן המימת. בתחילת שנות ה- 90 התבקש האיגוד על-ידי המשרד לאיכות הסביבה לבצע בדיקות אבק מרחף בתחומי המפעל ובסביבתו הקרובה ובמקביל, הוכנה על-ידי המשרד לאיכות הסביבה טיוטה להנפקת צו אישי כנגד המפעל לצורכי ביצוע עבודות שימנעו את פליטות האבק מתוך המפעל. המקורות העיקריים לאבק הנפלט הינם: א. התנור הסובב; ב. התנור הניצב; ג. המפעל ליצור סיד כבוי (שני מתקנים) (מתקן המימת); ד. אזור הגריסה של החומר; במהלך שנת 1993, בעקבות פניות של האיגוד ושל משרד לאיכות הסביבה, הכין המפעל תכנית חומש, הכרוכה בהשקעות מסיביות מצד מפעל לשם מניעת המפגעים הרבים הנוצרים בו, שתחילתה משנת 1994 וכלה בשנת 1999. הכנת "תכנית החומש" (להלן: "תכנית החומש") עליה התחייב המפעל, לוותה במשא ומתן ארוך עם נציגי האיגוד ובכלל זה גם מנהל האיגוד, מר ירוחם לקריץ. תכנית החומש הנ"ל אושרה על-ידי מועצת המנהלים של חברת אבן וסיד ומנכ"ל החברה דאז (האלוף במילואים מר גורן) התחייב בפני המשרד לאיכות הסביבה, האיגוד, המועצה המקומית פרדיס ונציגי החקלאים בשטחים הסמוכים למפעל כי התכנית תבוצע לשביעות רצונם המלא של כל הגורמים המפורטים לעיל ובפיקוח האיגוד. ביום 14.2.95, בעקבות תלונות חוזרות ונשנות של התושבים ושל המועצות המקומיות פרדיס וזכרון יעקב למשרד לאיכות הסביבה ולשר יוסי שריד, שלח מר רוברט ראובן, מנהל המחוז במשרד לאיכות הסביבה, מכתב למנכ"ל המפעל, מר אמציה שניר, לפיו נדרש המפעל לקצר את לוח הזמנים לביצוע הפעולות שהמפעל התחייב לגביהן בתכנית החומש. בהסכמת המפעל נערכו במתקניו ביקורות מעקב על-ידי האיגוד, לבקרת ביצוע של תכנית החומש (מב1/1/ ו- מב2/1/) על-ידי המפעל ובמהלך שנת 1998 נתגלו לטענת האיגוד, פערים גדולים בין התחייבויות המפעל כפי שהן באו לידי ביטוי בתכנית החומש לבין המבוצע בפועל. לבקשה של האיגוד, צורפה טבלת פערים (מב2/). בין היתר, נאמר בטבלת הפערים, כי נתגלו, בין היתר, הפערים הבאים שבין התחייבות הגלומה בתכנית החומש לעומת הביצוע בפועל: "תנור הניצב" - שבהתאם להתחייבות המפעל ביצועו תוכנן לשנת 98/99, יש בכוונת המפעל לבצע רק בשנת 2001, אם בכלל; פילטר לתנור הניצב - שבהתאם להתחייבות המפעל ביצועו תוכנן לשנת 97 עדיין לא בוצע ואין שום לוח זמנים מחייב לביצועו; תנור אופקי (אליס) - שבהתאם להתחייבות ביצועו תוכנן לשנת 1997 ועדיין לא בוצע, אין לגביו תאריך יעד לביצוע. הפילטר לאותו תנור שתוכנן לשנת 98/99 ואף לגביו אין תאריך יעד, כשהמפעל טוען שרק בשנת 2002 או בשנת 2004 יש בכוונתו לבצוע, אם בכלל. ביום 10.5.00 נערכה ישיבה בנוכחות מנהל האיגוד, ראש המועצה המקומית זכרון יעקב, מר ישי שיבובסקי וסגנו, מר יצחק שגב וכן, מנכ"ל המפעל, מר דני גליק. לאחר הפגישה הנ"ל הציע מר גליק הצעה חדשה, שאינה עולה בקנה אחד עם ההתחייבות של המפעל, כפי שבאה לידי ביטוי בתכנית החומש, ושעליה התחייב המפעל בפני כל הגורמים המעורבים, כמפורט לעיל. ההצעה הנ"ל לא קרמה עור וגידים ונשארה בגדר הצעה בלבד, שלא התקבלה על דעת האיגוד. ההצעה צורפה כנספח מב3/ לבקשה. בדו"חות ביקורת של האיגוד מתאריכים 10.5.99, 9.6.99 ו- 13.7.99 (מב4/ - מב6/) מתוארים ליקויים שונים הגורמים לאבק. לטענת האיגוד, בביקורות שנערכו בשנת 2000, התברר כי המצב החמיר וכי לא זו בלבד שהמפעל לא המשיך בביצוע תכניות החומש, שנועדה להקטין ולמזער את הנזקים האקולוגיים והמטרדים הרבים אותם יוצר המפעל, אלא אף שהמטרדים והמפגעים גדלים מדי יום, באופן שנוצרים ענני אבק בלתי מבוקרים רבים מהמפעל, כולל אתר החציבה וכן, רעשים בלתי סבירים עולים אף הם מאתר החציבה ומהמפעל. בינתיים, הפסיק המפעל לשתף פעולה עם נציגי האיגוד, ניתק למעשה כל מגע עם האיגוד ואינו רואה עצמו כפוף עוד להוראותיו המקצועיות של האיגוד למניעת המפגע הסביבתי והאקולוגי העולה מן המפעל כיום וכמובן, שאינו ממלא אחר התחייבויותיו, כפי שבאו לידי ביטוי בתכנית החומש או בכלל. במישור המשפטי מסתמכת המבקשת על העילות הבאות: א. הפרת הסכם - אבן וסיד מפר את כל התחייבותיו לגורמים המעורבים, וביניהם האיגוד, המשרד לאיכות הסביבה והמועצות המקומיות בבשטחן הוא פועל. ביתר פירוט: ההסכם עליו מדובר היא "תכנית החומש" מיום 12.8.93 נספח מב1/1/ לתובענה. במסמך זה החתום על-ידי מנהל אבן וסיד מר מוטי יבין, המופנה לאיגוד נאמר: "הנדון: תכנית לשיפור מצב האקולוגיה במפעל סיד שפיה. במפעלי סיד שפיה הסתיים סקר ... ראשוני לקביעת הדרכים לטפול במפגעי האקולוגיה שבמפעל. גובשה תוכנית לפתרון הבעיות: התוכנית מטפלת ב- 4 מוקדים עיקריים: 1. מתקן ליצור סיד מימת. 2. תנור ניצב. 3. תנור סובב. 4. מוקדים מקומיים. 4.1 מתקן להעמסת סיד שרוף במשאיות. 4.2 כבישים, משטחים, מרחפים וכד'. 4.3 מיתקן למילוי מיכליות בתפזורת. מיקן ליצור סיד מימת. מקורות הפליטה, הם ישנים: 1.1.1 מכונית כיבוי - הפתרון שנבחר שיטת.... ... מוקדים מקומיים. 4.1.1 העמדת סיד שרוף - הוחל בשלב התכנון. 4.1.2 כבישים משטחים - תוך חודשיים נכנס לשלב תכנון. במסגרת זו תרכש גם מכונה ניידת לשאיבת מצבורי אבק וחומר מהכביש. 4.1.3 מותנה בתוכנית ההשקעות הכלל מפעלי. הכוונה לפתור את כל הנושא מבחינה אקולוגית כפי שנעשה כיום במפעלי נשר. הנהלת או"ס אישרה תוכנית זו. נקבעה תוכנית השקעות המתפרשת על תקופה של 5 שנים החל משנת 1994. כמו כן נקבעו סדרי עדיפויות להשקעות כפי שיפורטו בטבלה המצורפת. הנושא לו"ז לסיום כבישים משטחים ונוי חצוני אפריל 1994 מכונה (מטאטא) לשאיבת אבק החומר יולי 1994 העמדת סיד חי תכנון בצוע דצמבר 19931994 מימת:טפול במערכת יניקהתכנון מרץ 1994ספטמבר 1994 קרבר:גבוש והצעות סופיותבצוע מימת 2בצוע מימת 3 199419951996 העמסה בתפזורת 1995 נתור ניצב 1997 תנור סובב 1998 בעקבות מסמך זה שלחה אבן וסיד לאיגוד מכתב נוסף שתאריכו 27.1.94 ובו נאמר: "הנדון: השקעות אקולוגיות במפעל הסיד בשפיה. 1. בהתאם לתוכנית אקולוגית שנערכה על ידינו ואושרה על ידכם, אנו נדרשים להשקיע כ- 1,000,000-2,000,000 ש"ח מידי שנה בחמש השנים הקרובות. 2. בכוונתנו לממן חלק מן ההשקעה על-ידי תוספת למחיר הסיד. 3. מפעל הסיד בשפיה הינו המפעל היחיד בישראל המייצר סיד לשוק הרחב. ככזה, מחיר מוצריו נמצא בפיקוח ממשלתי המבוצע על-ידי משרד התמ"ס. 4. בהתאם לכל הכתוב לעיל, אבקש לקבל ממך מכתב המפרט כי אכן אנו מחוייבים לבצוע התוכנית בתקציב ובלוח הזמני. 5. מכתב זה ישמש אותנו כאסמכתא לבקשת העלאת מחיר ממשרד התמ"ס. הנושא-שנת התקשרות-תקציב כבישים, מטאטא כבישים-94-2,200,000 פילטר בתנור ניצב-95-1,500,000 מימת 3 טיפול במערכת יניקה- 96- 750,000 העמסת סיד חי וסקרבר מימת 2+3- 97- 800,000 ביצוע תנור סובב-98-1,000,000 סה"כ--6,250,000 ב. היפר חובה חקוקה - המתבטאת, בין היתר, בהפרת ההוראות המפורשות והספציפיות שנקבעו בתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר ורעש ממחצבה) התשנ"ח1998- ובכלל זה הוראות התקנות 3, 5 ו- 8 הקובעות, בין היתר, חובה של נקיטת אמצעים למניעת זיהום אויר בלתי סביר בכלל ובדרכים פנימיות במחצבה בפרט וכן, חובה של מניעת רעש בלתי סביר כתוצאה מעבודות במחצבה, לרבות מניעת זעזועי קרקע כתוצאה מפיצוצים. כמו כן, מצביע האיגוד על הפרות של חיקוקים נוספים, כגון: חוק למניעת מפגעים תשכ"א1961- ופקודת בריאות העם. יתר על כן, אתר החציבה במפעל, הינו עסק הטעון רישיון עסק לפי חוק רישוי עסקים התשכ"ח1968- ורשיון כזה לא נתקבל. יצויין, כי במהלך הדיון ביום 16.4.01 הוגשה על ידי אבן וסיד בקשה למועצה המקומית זכרון יעקב למתן רישיון עסק. בבקשה צויין, כי "בזמנו הוצא רישיון עסק למפעל, אך מפאת הזמן הרב שעבר מאז הקמת המפעל ולאור התחלופה הגבוהה של מנהלי המפעל, לא מצוי כיום ברשותו רישיון עסק". בקשה דומה הוגשה באותו מועד למועצה האזורית חוף הכרמל. במכתב הלוואי נאמר בין היתר: "כידוע, שונה בעבר חוק רישוי עסקים ועל פי התיקון יש צורך ברישון עסק עבור שטח החציבה" (מב5/). בעקבות בקשה זו הוצגו תנאי המשרד לאיכות הסביבה מיום 27.12.01 למתן רשיון עסק (נספח 12 לתצהיר שרון). תנאים אלה הם מורכבים ומשתרעים על לא פחות מ- 8 עמודים צפופים. ג. שימוש חורג - האיגוד טוען, כי אתר החציבה שפייה ג', שהינו האתר שבו מתבצעת רוב רובה של עבודת הכרייה ע"י המפעל, אינו נכלל במסגרת כל תכנית מפורטת המייעדת את האתר לצרכי מחצבה. האתר שוכן על גבי קרקע חקלאית מוכרזת ובקשה לשימוש חורג בקרקע זו נדחתה על-ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה חוף הכרמל וגם הערר שהוגש על החלטת הועדה המקומית נדחה אף הוא על-ידי ועדת הערר המחוזית - מחוז חיפה. על החלטת ועדת הערר (מב7/) הגיש המפעל עתירה מינהלית שהתבררה בפני בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת עת"מ 76/99. פסק דינו מיום 14.10.99 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את העתירה. פסק הדין הנ"ל הפך לחלוט משלא הוגש עליו כל ערעור על-ידי המפעל. המפעל הגיש בקשה חוזרת לשימוש חורג הזהה במהותה לבקשה הקודמת שנדחתה כאמור. האיגוד הגיש התנגדותו מיום 13.8.00. גם התכנית המפורטת שהגיש המפעל להכשרת החציבה הבלתי חוקית המבוצעת על ידו, למרות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מצויה עדיין בהליכים, טרם פירסומה למתן תוקף, הואיל ובין היתר, לא מולאו עדיין כל התנאים שנקבעו על-ידי ועדת המשנה של הועדה המחוזית לתכנון ולבניה בחיפה. לטענת האיגוד, המפעל ממשיך בביצוע עבודות החציבה באתר שפיה ג', כאילו לא אירע דבר, תוך עשיית שימוש חורג שלא כדין בקרקע חקלאית, המיועדת בין היתר, כשטח כפרי פתוח לפי הוראות תמ"א 31 / א וככזה, אסור לביצוע העבודות המבוצעות בו כיום על-ידי המפעל, בתכלית האיסור. האיגוד מדגיש את הסיכון הבטיחותי לאזורים הסמוכים, תוך שהוא מפנה את תשומת הלב לכך שבסמוך למפעל אושרה זה מכבר תכנית המתאר "גבעת פרדיס" (ש/מב558/), לפיה מתוכננת בגבעת פרדיס הסמוכה למפעל הרחבת היישוב, באופן שייבנו בעתיד הקרוב למעלה מ- 1,000 יחידות דיור באזור. מאחר והחלו להינתן בועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון היתרי בניה לתחילת הקמת יחידות הדיור הנ"ל, המשך פעולת המפעל במתכונתו הנוכחית וללא ביצוע כל המתחייב עפ"י תכנית החומש עלול לגרום לסיכון ממשי לבריאות הציבור ולמפגע לכל התושבים החדשים של גבעת פרדיס ולמנוע המשך הרחבה המתוכננת של הישוב. ב. עמדת אבן וסיד. 1. לעניין ההסכם - א. חילופי המכתבים אינם מלמדים על גמירות דעת להתקשר בחוזה, אלא מדובר בהצהרה חד צדדית על כוונות אבן וסיד לבצע השקעות ואין בהם גמירות הדעת ולא יכולה להיות בהם גמירות הדעת להתחייב ללוחות זמנים ולהשקעות, שכן המכתבים עצמם כלשונם מותלים בהשגת מימון. לא הוסכם, כי אם לא תעמוד אבן וסיד בתוכנית החומש מתחייבת היא חוזית לסגירת המפעל או להפסקת פעולתו. ב. בכל מקרה, אין לאכוף את ההסכם הנטען, באשר הוא לא היה במועד עשייתו אכיף על הרשות וממילא אין מקום לאכיפה חד צדדית כנגד אבן וסיד. ג. מכל מקום האיגוד זנח את תוכנית החומש, והוא מאמץ את הטכנולוגיות ולוחות הזמנים שיקבעו על ידי המשרד לאיכות הסביבה כמי שנותן אישור לפי חוק רישוי עסקים, ככל שאין עמדתו של איגוד הערים עולה בקנה אחד עם המשרד לאיכות הסביבה אשר לתוכנית החומש ונפקותה היום. האיגוד אוחז כיום בתכנית הטכנולוגית של אבן וסיד עצמה שהוגשה כתוכנית ההפחתות למשרד לאיכות הסביבה ושאומצה על-ידי המשרד לאיכות הסביבה בהמלצתו לועדה המחוזית באשרה את חכ249/, ואשר שימשה ומשמשת גם כבסיס לתנאים לרשיון עסק, הרי יש להעדיף את עמדת המשרד לאיכות הסביבה. 2. יש להחיל את דוקטרינת הסעד החילופי, שלפיה יש אמצעים משפטיים ספציפיים אחרים להשגת המטרות שביסוד הסעדים אותם מבקש האיגוד בתביעה. 3. אין לאיגוד עילה בנזיקין. האיגוד עצמו מודה בסעיף 2.1 שאינו טוען לעילת מטרד היחיד. אשר להפרת חובה חקוקה, האיגוד מנסה באמצעות עילה זו להשיג את גבולן של רשויות מנהליות אחרות שעניינן מתן רשיון לניהול עסק וכן של ועדות התכנון, וכן של בית משפט השלום שבפניו הוגש כתב אישום בקשר לכרייה. כמו כן, מתנהל הליך נוסף שבו ציווה בית משפט השלום בחיפה להקפיא צו הפסקה מינהלי שהוצא בשנת 1978 על ידי הממונה על המחוז בעניינה של שפיה ג'. יש כאן ניסיון להביא לקביעת מדיניות אחרת מזו הננקטת על ידי הרשויות המוסמכות לכך. אפילו בחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תובענות אזרחיות) תשנ"ב1992- המקנה זכות למי שנפגע ממפגע סביבתי להגיש תובענה לפי סעיף 2 לאותו חוק, הוגבלה זכות זו אם הרשות נקטה בצעדים ממשיים להפסקת המפגע, או למניעת הישנותו או לתיקון המעוות, או המפגע עצמו נקט צעדים ממשיים להפסקת המפגע (סעיף 5 לחוק הנ"ל) ובית המשפט לא ידון בתביעה כזו, אלא לאחר שנתן לרשות הזדמנות להשמיע דבריה (סעיף 8). 4. בכל מקרה, האיגוד הוא אינו מי שיש לו עילה של היפר חובה חקיקה, שכן אין הוא בגדר "ניזוק" לעניין העוולה הנ"ל. 5. האיגוד לא הוכיח קיומו של מפגע סביבתי של אבק או רעש מהמפעל, להיפך. המשיב הצביע על חוות דעת מקצועיות וביניהן של אנשי המשרד לאיכות הסביבה, המאשרות שאין המפעל יוצר מפגעי רעש או אבק. האמור בחוות דעת אלה לא נסתר. 6. המפעל אינו מפר, לא את החוק למניעת מפגעים ולא את חוקי התו"ב. 7. אשר לטענה בדבר העדר רישיון עסק, הרי מדובר במפעל העומד על תילו למעלה מ50- שנה ובאין מפריע יוצרת הנחה שהוא פועל כדין ועל האיגוד להראות שלא ניתן אי פעם במשך 50 שנה רישיון לעסק. 8. גם אם נניח שאין לאבן וסיד רישיון עסק, הרי עומדת לו "הגנה מן הצדק". הגנה זו אמנם פותחה לענין הליך פלילי, אך יש להחילה גם כאשר האכיפה "הפלילית" נעשית בתוך כנפי הליך פרטי אזרחי. 9. בכל מקרה, העילה של הפרת חובה חקוקה, ככל שהיא מתבססת על העדר רישיון עסק, נגועה בשיהוי של 50 שנה לעניין שפיה א' ושיהוי של 5 שנים לעניין שפיה ג'. 10. המפעל זכאי למיצוי ההליכים לקביעת התנאים לרישיון עסק ובכלל זה בתקופת מעבר להתארגנות ולביצוע המתקנים החדשים שתנאיהם יקבעו ברשיון העסק. 11. המשיב מפנה לאמנה שנחתמה ביום 21.1.98 בין המשרד לאיכות הסביבה והתאחדות התעשיינים בישראל, בנושא ליישום תקנים בדבר פליטת מזהמים לאוויר (נספח 2 לתצהיר שרון), שאליה הצטרפה אבן וסיד. לאמנה זו צורף לוח זמנים ליישום התקנים בדבר ריכוז מזהמי האוויר הנפלטים ממפעל, הקובעים מועדים שונים לביצוע הפחתות באחוזים הנעים בין 4% ל- 8%, ל14- שנה. 11. רשיון העסק לשטח הכריה שפיה ג' מתעכב אך ורק לרגל סיבה טכנית והיא העובדה שתוכנית חכ249/ הגם שהוחלט לאשרה, טרם פורסמה למתן תוקף בשל ערר למועצה הארצית של המועצה המקומית פרדיס. לאבן וסיד יש רשיון כריה לפי פקודת המכרה לגבי שפיה ג'. על פי תקנה 1(2)(ז') ותקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) תשכ"ז1967-, אין עבודת כריה וחציבה הנעשית בהתאם לרשיון לפי פקודת המכרות טעונה היתר. 12. לא הוכח ששטח שפייה ג' היא קרקע חקלאית כהגדרתה בתוספת ה-I לחוק התו"ב. לעניין תמ"א31/, הרי שוחררה החציבה בשפייה ג' מהוראות תוכנית זו על ידי החלטת המועצה הארצית מיום 5.12.98. אשר לתמ"א22/ החלה על 2/5 משטחי שפייה ג', החציבה בשפייה ג' הוחרגה ממנה (ראה נספח 5 לתצהיר שרון). ג. הראיות. האיגוד הגיש תצהיר של מר ירוחם לקריץ, מנהל האיגוד, התומך באמור בתובענה. לא נחזור על הדברים, נביא רק מספר עובדות שיש בהן כדי להבהיר את האמור בתובענה, שעליהן מעיד המצהיר. במהלך שנת 1993, בעקבות פניות של האיגוד ושל המשרד לאיכות הסביבה, נאלץ המפעל להכין תוכנית חומש, הכרוכה בהשקעות מסיביות מצד מפעל לשם מניעת המפגעים הרבים הנוצרים בו, שתחילתה משנת 1994 וכלה ב- 1999. הכנת "תכנית החומש" (להלן: "תכנית החומש"), עליה התחייב המפעל, לוותה במשא ומתן ארוך עם נציגי האיגוד. תוכנית החומש הנ"ל אושרה ע"י מועצת המנהלים של חברת אבן וסיד ומנכ"ל החברה דאז (האלוף במילואים מר גורן) התחייב בפני המשרד לאיכות הסביבה, איגוד ערים, מועצה מקומית פרדיס, ונציגי החקלאים בשטחים הסמוכים למפעל, כי התכנית תבוצע לשביעות רצונם המלא של כל הגורמים ובפיקוח האיגוד. ביום 14.2.95, בעקבות תלונות חוזרות ונשנות של התושבים ושל המועצות המקומיות פרדיס וזכרון יעקב למשרד לאיכות הסביבה ולשר יוסי שריד, שלח מר רוברט ראובן, מנהל המחוז במשרד לאיכות הסביבה, מכתב למנכ"ל המפעל, מר אמציה שניר, לפיו נדרש המפעל לקצר את לוח הזמנים לביצוע הפעולות שהמפעל התחייב לגביהן. וזה נוסח המכתב: "הנדון: השקעות אקולוגיות במפעל הסיד בשפיה. בעקבות התלונות מתושבי האיזור על מטרדים קשים והנתונים שהגיעו אלי מאיגוד ערים לאיכות הסביבה חדרה, החלטתי לקצר את לוח הזמנים לביצוע הפעולות שהתחייבתם עליהן כדלהלן: הנושא שנת ביצוע א. פילטר בתנור ניצב 1995 ב. מימת 3 טיפול במערכת יניקה 1995 ג. העמסת סיד חי וסקרבר מימת 2+3 1996 / יוני ד. ביצוע תנור סובב 1996 / דצמבר בביקורי הקרוב אני מבקש לראות את הכבישים שנסללו ואת מטאטא הכבישים. מנהל איגוד ערים חדרה יוודא אישית מניעת פליטת עשן ואבק מהמחצבה והמתקנים וביצוע כל התנאים לרשיון עסק שנמסרו לכם על ידי הרשות המקומית (מצ"ב). ביצוע כל התנאים לרישיון עסק שנמסרו לכם על-ידי הרשות המקומית (מצ"ב). על פי הנחיות השר, אם לא תעמדו בלוח הזמנים הנ"ל יוצא צו אישי למנכ"ל עם כל המשתמע מכך". על מכתב זה ענה סמנכ"ל אבן וסיד אמציה שניר, במכתב מיום 14.2.95 שבו נאמר, בין היתר: "כפי שבודאי ידוע לך, לפני שנה וחצי סוכמה תוכנית רב שנתית לאקולוגיה בשפיה, ביננו לבין איגוד ערים לאיכות הסביבה חדרה, בידיעתך ובאישורך המלא. בתוכנית זו נדרשנו להשקיע בכל שנה 1,000,000 ש"ח עפ"י תוכנית כתובה ומסודרת. בשנת 1994, השנה הראשונה להפעלת התוכנית השקענו 2,050,000 ש"ח, פי שניים מן התכנית. בכוונתו להמשיך בביצוע התוכנית כפי שסוכמה. בהתיחס למכתבך שבסימוכין הנני להעיר כדלקמן: זוהי הפרה חד צדדית של הסיכומים ביננו. לוח הזמנים איננו מעשי מסיבה טכנית. אין אפשרות לבנות פילטר לתנור הניצב בתוך שנה. אינך מצביע על מקורות המימון של התוכנית, שכן אין בכוונתנו לחרוג מ- 1,000,000 ש"ח לשנה, כפי שנקבע מראש. יתרה מזאת, ידוע לי כי מכתבך נכתב בעקבות תלונתו של ר/מועצת פרדיס. בהקשר זה ברצוני לציין, כי ניסיתי מספר פעמים לפגוש את ר/המועצה במטרה לפתור את בעיותיו בדרך חיובית, אולם הלה העדיף לכתוב לשר לאיכות הסביבה והתחמק מפגישה עימי. בקשר לאיום בשימוש בצו אישי, הנני לציין כי לא נרצה למצוא עצמנו מואשמים פלילית. במידה ואכן יוצאו צווים שלא נוכל לעמוד בהם, נאלץ לשקול סגירת המפעל עם כל המשתמע מכך. בהתאם לכל הכתוב לעיל, אבקשך לבטל את מכתבך שבסימוכין. הנך מוזמן לבקר במפעל סיד שפיה בכל עת, לראות במו עיניך את הכבישים שנסללו, את מכונת טיטוא הכבישים שנרכשה, את הנטיעות שביצענו ואת ההשפעה של כל אלה על איכות הסביבה. אני בטוח כי לאחר ביקור כזה תחזור לתמוך בתוכנית המקורית". ביום 10.5.00, זומן לקריץ לפגישה בנוכחות מר ישי שיבובסקי, ראש המועצה המקומית זכרון יעקב, סגנו מר יצחק שגב ומר דני גליק מנכ"ל אבן וסיד. לאחר הפגישה הנ"ל, הציע מר גליק הצעה חדשה שאינה עולה בקנה אחד עם ההתחייבות, כפי שבאה לידי ביטוי בתכנית החומש, עליה התחייב המפעל בפני כל הגורמים המעורבים, כמפורט לעיל. ההצעה הנ"ל לא קרמה עור וגידים ונשארה בגדר הצעה בלבד, שלא התקבלה על דעת האיגוד. וזה נוסח מכתב אבן וסיד, החתום על ידי המנכ"ל גליק: "בהמשך למפגש בינינו ב- 10.5.99, הריני מציע בזאת כדלקמן: מפעל שפייה יפריש מידי שנה 12% מרווחיו לפני מס לצרכים אקולוגיים. תוקם ועדה בת 3 חברים: נציגי איגוד ערים לאיכות הסביבה; נציג ועדה לתכנון ובניה שומרון; נציג תאו"ס. בסמכות הועדה בהסכמה של פה אחד קביעת יעדים לצורכי השקעת הכספים האמורים לעיל ופיקוח על הביצוע. תוקף ההסכם החל מ- 1999 ולמשך 5 שנים. ההסכם יאושר: ע"י איגוד ערים לאיכות הסביבה בשם כל רשויות איכות הסביבה. ע"י ראש הועדה לתכנון ובניה שומרון בשם ועדות התכנון. ע"י מועצת מנהלים תאו"ס. מרגע אישור ההסכם כל בקשה לפעילות אקולוגית תנוקז דרך ועדת השלושה. אם ההסכמה כאמור לעיל, יבוטלו כל הדרישות הקודמות של המשרד לאיכות הסביבה ואיגוד ערים לאיכות הסביבה". בחקירתו (ישיבה 7.3.02), אמר העד שהוא מהנדס כימאי בוגר הטכניון לפי הכשרתו ובמשך כ20- שנה הוא עוסק בנושאי איכות הסביבה, בין היתר, במודלים של זיהום אוויר. הוא הקים המערכת הראשונה בארץ העוסקת בנושא מדידות איכות האוויר (עמ' 21-2). במהלך עדותו הוגש דו"ח של המתכננת הסביבתית הגב' ורד דרור, מהמשרד לאיכות הסביבה בחיפה מיום 13.3.01 (מב1/). בצד ענינים שהיא מציינת בהם עומדת שפייה ג' בתקנים, מופיעים גם חריגות. הנה כי כן, בנושא פליטות מהארובות של מפעל שפייה א', נאמר: "על פי סקר הפליטות נמצאו ריכוזים של חלקיקים, במתקני המפעל הגדולים פי 30-5 מהמותר על פי האמנה, למעט בתנור האופקי: בתנור ניצב נמצאו 548 מ"ג/מ"ק לעומת 100 מ"ג/מ"ק על פי האמנה. מימת I נמצאו 2007 מ"ג/מ"ק לעומת 150 מ"ג/מ"ק על פי האמנה. מימת II נמצאו 4185 מ"ג/מ"ק לעומת 150 מ"ג/מ"ק על פי האמנה. בנוסף, המשרד ערך בדיקה נוספת בתנור הניצב בתאריך 1.2.01 ונמצא חריגה של פי 9 מריכוזי החלקיקים כפי שאושר להם ברשיון עסק. 1366 מ"ג/מ"ק לעומת 150 מ"ג/מ"ק". דו"ח ישן יותר, נערך על ידי ד"ר קולטון שפירא וע. חתוכה, מהאיגוד, מיום 22.11.95 (מב2/) על דגימות אוויר שנלקח בפרדיס. דו"ח זה הוא אינו החלטי. בסיכומו נאמר: להערכתינו לא ניתן לשלול את האפשרות שחלק מהאבק בדגימה בפרדיס מקורו במפעל הסיד שפיה. אבק סיד לא נראה בדוגמאות שנאספו בפרדיס או בשפיה. אולם סיד הוא מרכיב פעיל שמגיב עם מים ועם חומרים שונים שנמצאים באויר ולכן חלקיקי החומר לא נמצאים בדוגמא. שאר החלקיקים הם גבישי אבן מסוגים שונים שנמצאים באופן טבעי באזור ומעט חלקיקים עגולים בעלי ברק לבן באור מקטב שמקורם אבק כבשנים. מהנתונים שהצטברו ברור למדי שהחריגות שנמצאו בריכוזי האבק בפרדיס מקורן באבק שנוצר בעבודות הדרכים והניקוז בנחל דליה שבוצעו באותה תקופה סמוך לנקודת הדיגום, ובתנועת כלי הרכב על הכבישים הסמוכים. האבק מתהליכי הייצור במפעל הסיד נמצא בעיקר בדגימות שנאספו בבית הספר מאיר שפיה ושם לא היו חריגות למרות הקירבה למקורות האבק". דו"ח נוסף של ד"ר קולטון הוא מיום 28.11.96. (מב3/). נאמר בו: "דגימות כלל אבק מרחף בוצעו באזור מחצבת שפיה. שני דוגמים הוצבו האחד על גבול המפעל סמוןך לה. המכשיר השני הוצב במרכז משאבות של מקורות סמוך לצומת זכרון יעקב. כל התוצאות שהתקבלו חורגות מהתקן הסביבתי שנקבע על-ידי המשרד לאיכות הסביבה שהוא mg/m3 0.2. ריכוזי האבק שנמצאו על גבול המפעל גבוהים בסדר גודל מהערך המופיע בתקן. הריכוז הגבוה היה צפוי כיוון שהמכשיר הוצב על גבול המפעל בצמוד לדרך לא סלולה. ריכוזי האבק שנמצאו בתחנת המשאבות של מקורות גבוהים עד כ- 50% מהתקן הסביבתי. המכשיר נמצא בסמוך לדרך יוקנעם ולצומת העליה לזכרון יעקב. מהנתונים המצויים בידינו כיום קשה להעריך את כמות החומר שנדגם שמקורו במתקני היצור והחציבה שבמפעל שפיה". בעדותו אמר העד, שנעשו מדידות של אבק בסביבה, אך "אי אפשר להגדיר מאיפה זה בא בדיוק" (ע' 38). גם לא בדקו האבק בהקשר לפיצוצים (עמ' 39). אין ברשותו חוות דעת מקצועית לעניין הפיצוצים (עמ' 39). להלן אומר העד, כי ניתן לראות כי באזור הכרמים בסמוך לשפייה, יש כמות הרבה יותר גדולה של אבק מאשר בכל מקום אחר (עמ' 43). במהלך חקירתו, הוצג בפני העד האמור בסעיף 32 לערר שהוגש למועצה הארצית לתו"ב על-ידי הועדה המקומית לתו"ב שומרון ומ.מ. פרדיס כנגד הועדה המחוזית לתו"ב וכנגד אבן וסיד, באשר לא נתקבלה במלואה התנגדותן לתוכנית חכ249/. בסעיף זה מדובר על פליטות מהארובות של מפעל שפייה ג', ונאמר שהאיגוד הציע פתרון טכנולוגי המבוסס על תא סינון מתוצרת חברת "וורטקס" כשרמת הפליטה בעל אחד ממוקדי הפליטה לא תעלה על 150 מ"ג/מ"ק, ולכן מוצעת התקנת מכשיר מדידת אבק רציף אחרי כל תא סינון. במסגרת הפתרון המוצע, מוצעת התקנתם בשלבים של שני תאי סינון של המימת, כשעם השלמת התקנת המסננים בכל שלב יותקן מכשיר למדידת אבק רציף. זאת ועוד, מוצע פתרון של הפחתה בשלבים של הפליטה הנגרמת מהתנור הניצב כשבשלב האחרון יותקן תא סינון ויורכב מכשיר מדידת אבק רציף. גם בתנור הסובב יבוצעו שיפורים ויותקנו מתקנים הנדרשים כדי להביא את הפליטה לרמה הנדרשת. העד אמר, בהתיחסו לסעיף זה בערר, שעל פני הדברים אלה הם התנאים הנדרשים למתן רשיון העסק (עמ' 33). בהמשך הוא אומר, שהאיגוד לא חזר בו מתוכנית החומש (עמ' 45). מטעם המשיבה הפורמלית מ.מ. פרדיס, ניתן תצהיר על ידי ס/ראש המועצה, מר עבד מואסי. בין היתר, הוא אמר בתצהירו, כי האיזור, לפני תחילת החציבה, היה אזור ירוק ופתוח אשר שימש לטיולים ולבילוי בטבע לרווחת תושבי פרדיס והאזור. מתחילת החציבה השתנו פני האזור כליל כדלקמן: א. פיצוצים עזים ומחרידים המפרים את מנוחת התושבים. ב. ענני אבק הכרוכים בפעולות החציבה מכסים את הישוב בכל עת שישנה רוח. ג. חלונות הבתים, מכוניות, קולטני דודי השמש וגינות מכוסים באבק ברוב ימות השנה. ד. משאיות וכלי חציבה כבדים נכנסים ויוצאים בכל העת תוך גרימת נזק סביבתי כבד לאזור. בשנים האחרונות יזמה המועצה תוכנית להרחבת הישוב ולבניה לזוגות צעירים ולפתרון מצוקת הדיור הקשה, תוכנית שב"מ558/. על פי התוכנית אמורות להבנות בגבעה פרדיס כ- 1,500 יחידות דיור למגורים. לאור החציבה המתמשכת ופעולותיו הבלתי חוקיות של המפעל, רבים מתושבי הישוב אינם יכולים לממש את זכויותיהם ולהקים את ביתם על אף מצוקתם. תושבים שבגורלם עלה מגרש הפונה לכיוון שפייה ג' סירבו לקבל את המגרש וויתרו על זכותם על אף מצוקת הדיור שלהם. בנסיבות המתוארות, הגישה המועצה התנגדויות לבקשותיה החוזרות והנשנות של חברת אבן וסיד לשימוש חורג. הבקשות של אבן וסיד נדחו על ידי הועדה המקומית חוף כרמל, ועדת ערר המחוזית - מחוז חיפה וזאת בין היתר בשל התנגדות המועצה. על אף האמור ועל אף שגם עתירה מנהלית שהוגשה ע"י החברה נדחתה ע"י בית-המשפט המחוזי בחיפה, המשיכה החברה וממשיכה כל העת בפעולות חציבה מסיביות וזאת תוך הפרה בוטה של כל הוראות החוק הנוגעות לענין. מטעם אבן וסיד הוגש תצהיר של שמואל שרון, שכולו טיעון משפטי והפניה לעדות מומחים. בהמשך, הוגשה חוות דעת שלו בנושא של חיוניות קיום מפעל שפייה ג', בה מדובר על כך שמפעל שפייה מסוגל לספק את כל הביקוש בארץ, וכי מפעלים אחרים אין בהם כדי לספק את צרכי הארץ בתוצרי המחצבה. מטעם אבן וסיד הוגשה חוות דעת וחוות דעת משלימה של יוסי אראל, מומחה לאיכות הסביבה, הכופר בכך שהיו חריגות משמעותיות מהתקנים ופליטות אבק מן המפעל בשפיה ג', וכן חוות דעת של מתכנן ערים וגיאוגרף, מר אריאל שוורץ, הגיאולוג ומומחה לאיכות הסביבה, דורון בראון, וחוות דעת של אקולוג ומומחה לזיהום אוויר, מר איתן שפיצר. חוות דעת אלה הוכנו בהקשר להליכים הנוגעים לתוכנית חכ249/, וכולם באים להראות שאין נזקים סביבתיים מפעולות המחצבה. לא היתה חקירה נגדית של עדי אבן וסיד. ד. דיון ומסקנות. דין התביעה להדחות: 1. השאלה הראשונה שיש לדון בה, נוגעת למעמדה של האיגוד. האיגוד הוא גוף סטטוטורי שהוקם מכוחו של חוק איגודי ערים תשט"ו1955-. לפי סעיף 9 לחוק איגודי ערים, אין להעניק לאיגוד ערים אלא סמכויות ותפקידים או שהוענקו או שמותר להעניק על פי כל חיקוק לרשות מקומית שבתחומו של התאגיד (ס' 9 לחוק). לתאגיד כזה, יש רק סמכויות באותם תחומים שהוקנו לו בצו המקים בלבד (ראה סעיף 15(3) לחוק איגוד ערים). לפי הצו המקים את המבקשת (ק.ת. 3989 מיום 8.6.79) הוסמך האיגוד לנקוט בפעולות לשמירה על איכות הסביבה "כתוצאה מהקמתה והפעלתה של תחנת הכוח בסמוך לשפך נחל חדרה". אמנם בסעיף 1ד' לצו כתוב, כי ה"איגוד רשאי לטפל במסגרת סמכויותיו בחלק מהרשויות המקומיות החברות באיגוד בהתאם להחלטת המועצה (מועצת האיגוד ד.ב.) בכפיפות וקבלת הסכמה מהרשות המקומית שבתחומה נעשות הפעולות". לא הוצגה בפני לא החלטה של המועצה של האיגוד ולא הסכמה של הרשויות המקומיות הנוגעות בעניין (למשל מ.מ. זכרון יעקב) לטיפול האיגוד בנושא איכות הסביבה הכרוכים במחצבה. ספק הוא בעיני אם בנושא כזה ניתן להסתמך על חזקת התקינות, שכן אין מדובר בהליך פנימי בתוך האיגוד, אלא בהסכמת גוף (מועצה מקומית) שמחוץ לאיגוד, וכאשר פעולות האיגוד בהליך הנוכחי הן פעולות שבתחום המשפטי הפרטי ולא הציבורי. והעיקר, לכאורה, אם נפגע מישהו מהפעלת המחצבה, אלה הן המועצות המקומיות פרדיס וזכרון יעקב ותושביהם. עצם צירופם של מועצה מקומית פרדיס ומועצה מקומית זכרון כמשיבות בתובענה ולא כמבקשות, מעלה שאלה, האם קיבל האיגוד הסכמה מרשויות אלה להפעיל את סמכויותיהן בתחום איכות הסביבה. עצם העובדה שהמועצה המקומית זכרון יעקב ופרדיס הן חברות באיגוד, אין פירושה מניה וביה שניתנה הסכמה לאיגוד לעסוק בענייני איכות הסביבה שאינם כרוכים בהפעלת תחנת הכוח כאמור בסעיף 1ד' לצו ההקמה משנת תשל"ט1979-. לכן, ספק בעיני אם לאיגוד מעמד בתביעה זו. יצויין שהצו המקים את האיגוד, אינו שולל מן הרשויות המקומיות שבתחום האיגוד סמכויות ותפקידים שבידן ואינו פוטר אותם מחובות עליהן, אלא במידה שנקבע כך במפורש בצו (ראה סעיף 10 לחוק איגודי ערים). עם זאת, עלי להדגיש, כי מאחר והתמונה בקשר לסמכויות האיגוד אינה ברורה כל צרכה, אינני מבסס את החלטתי על נקודה זו. 2. בסעיף 5.1 לסיכומיו, אומר ב"כ האיגוד כי "כל רצונו של המבקש בתובענה זו הוא לגרום לכך כי המשיבה תפעל להוראות דיני הרישוי ובכלל על פי דיני תכנון ובניה", אך אני סבור, שאין זה מתפקידו של האיגוד לבוא במקום הרשויות המוסמכות לעניין חוק רישוי עסקים. וכידוע, הרשות המוסמכת לענין חוזה היא בתחומי רשות מקומית, ראש הרשות ומחוץ לתחומי רשות מקומית מי ששר הפנים הסמיכו לכך (ראה חוק רישוי עסקים, התשכ"ח1968-). אומנם ברישוי מחצבות לפי חוק רישוי עסקים, אחת ממטרות הרישוי היא הבטחת איכות הסביבה (ראה התוספת לצו רישוי עסקים) (עסקים טעוני רישוי), התשל"ג1973-, אך עדיין הרשות הרלבנטית לחוק זה היא כאמור לעיל, הרשות המקומית ובידה כוחות להגיש אישומים פליליים ולהביא לסגירת עסקים שאין בידם רישיון בדרך שיפוטית או מינהלית (ראה למשל סעיפים 14, 15, 16, 17, 20 לחוק רישוי עסקים). כיו"ב, גם לרשויות התכנון הפועלות לפי חוק התו"ב, כוחות לגרום להפסקת פעולתו של מפעל שאינו עומד בדרישות התוכניות הרלבנטיות והדברים ידועים. אין זה מתפקידו של האיגוד לבוא במקום גופי התכנון ולאכוף את החלטותיהם תוך שימוש ב"מכשירים" מהתחום האזרחי. 3. אני סבור שצודק המשיב בטענתו המרכזית, שאין לתת יד לניסיון לעקוף את הגופים השלטוניים הממונים על תחומי רישוי עסקים ותכנון ובניה על ידי הגשת תביעה על ידי גוף שלטוני אחר, וזאת במישור המשפטי האזרחי, כאשר אין טענה בדבר קיום עילה של מטרד היחיד. אין לפנינו מקרה שבו רשויות הרישוי לא נקטו בכל פעולה, שאז קיימת אולי הצדקה לנקיטת ההליך בו נקט האיגוד, אלא הגופים המתאימים נקטו הליכים במישורים שונים: הועדה המקומית לתו"ב השומרון ומ.מ. פרדיס, הגישו ערר למועצה הארצית לתו"ב על דחיית חלק מהתנגדויתיהם לתכנית שינוי יעוד ותכנית חיצוב חכ249/. הוגש כתב אישום בת"פ 1997/00 של בית-משפט השלום בחיפה המאשים את אבן וסיד ומנכ"לה דניאל ז'ק על ביצוע עבודות חציבה חפירה וכריה באתר ג' ללא היתר ועשיית שימוש ללא היתר בשפיה ג'. יתר על כן, הוצגו בפני אבן וסיד תנאים ברורים ומפורטים לקבלת רשיון עסק. יתכן שהפעולת שננקטו אינן מספיקות ואולי תפקידו של האיגוד הוא ללחוץ על רשויות התכנון והבנייה ועל המועצות המקומיות להפעיל בהתאמה את סמכויותיהם לפי חוק התכנון והבניה ולפי חוק רישוי עסקים ביתר נמרצות ועקביות, אך הדרך בה נקטה התובעת על ידי הגשת התביעה הנוכחית, אינה הדרך הנכונה. 4. המבקשת מסתמכת על פסק הדין בענין ע"א 2617/00; 1805 מחצבות כנרת נ. הועדה המקומית, אך פסק דין זה אינו לעניננו, שהרי באותו מקרה פעלו רשויות התכנון והבניה כנגד מחצבה שלא קיבלה היתר לשימוש חריג והם אף פנו בבקשה לבית משפט להוצאת צו הפסקה שיפוטי. כלומר, כל ההליך התקיים על ידי הרשות הנוגעת לעניין, קרי הועדה המקומית לתו"ב, בהתאם להליך הקבוע בחוק התו"ב ולא היה נסיון לעקוף סמכויות אלה בדרך של הגשת תובענה במישור המשפט האזרחי. 5. מכל מקום, נראה לי, שהתובענה לא בוססה בצורה מספקת. ככל שמדובר בהיפר חובה חקוקה, יש להצביע על קיומו של נזק לאיגוד. נראה, שלא הובאו ראיות מספיקות לנזק כזה. חוות הדעת שהוגשו על ידי המבקשת אינן חד משמעיות ולא נעשה נסיון לסתור את האמור בחוות הדעת שהוגשו על-ידי אבן וסיד הכופרות בקיומו של נזק סביבתי. 6. האמור תואם את הגישה, לפיה מקום שהמחוקק קבע מכשיר משפטי ספציפי למיצוי זכויותיו של אדם או של גוף, אין לאפשר בדרך כלל (כפוף לחריגים) הזקקות לתרופות ולסעדים כלליים. כך למשל, אם נישום רשאי לערער על שומה, אין הוא יכול בדרך כלל לפעול בדרך אחרת כדי לתקוף השומה (ראה למשל ע"א 306/78 קרוליק נ' עזבון פנחס פד"י ל"ג(1) 496, 499; בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עירית ק. אתא פד"י מו(1) 793, 799; ראה גם ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ. עירית פ"ת פד"י מו(4) 778, 782; ע"א 2425/99 עירית רעננה. ני.ב. יזום והשקעות פד"י נד(5) 481, 490, 493, 496). 7. אשר לעילה החוזית, אני סבור, כי צודק ב"כ המשיב כי גם אם מלכתחילה היה הסכם מחייב בין אבן וסיד לבין האיגוד המוצא ביטויו בנספח מב2/1/ מיום 27.6.94, הרי בא משרד איכות הסביבה ובמכתב מב5/1/ מיום 14.2.95 שינה באופן חד צדדי את תנאיו, תוך שהוא ממנה את האיגוד כמפקח על מניעת פליטת עשן ואבק מן המחצבה. זאת ועוד, ניתן לראות באמנה שנכרתה בין המשרד לאיכות הסביבה לבין התאחדות התעשיינים ביום 21.4.98, משום שינוי תנאי ההסכם שבין הצדדים, אם אכן עוד היה קיים הסכם בר תוקף כזה. 8. יודגש, כי פסק דיני זה ניתן במישור של סדרי דין וסדרי מינהל וחלוקת התחומים בין משפט מינהלי ואזרחי, ואין בו כדי להצדיק את התנהגות המשיבה שלכאורה אינה עושה דיה כדי לעמוד בתנאים הנדרשים לקבלת רשיון העסק. יוער, שהמשיבה טוענת באותה נשימה, מחד, שיש לה רישיון עסק "הסטורי" שהושג במהלך 50 שנות פעילותה ויש לה רק קושי באיתורו, ומאידך, שהחלת חוק רישוי עסקים על מחצבות נעשה לראשונה בצו משנת 95 (עמ' 42 לסיכומי אבן וסיד מעל פיסקה 13) - טיעון שהוא סותר את טיעונה, שבידה רישיון עסק מזה עידן ועידנים, שהרי אם חוק הרישוי לא חל בעבר על מחצבות, ממילא לא נזקקה המשיבה לרישיון כזה. 9. אני ממליץ בפני רשויות הרישוי לענין חוק רישוי עסקים (מ.מ. זכרון יעקב ומ.מ. חוף הכרמל) לנקוט באמצעים משפטיים כנגד המשיבה, למקרה שהמשיבה לא תעמוד בדרישות לקבלת רישיון עסק תקופה סבירה ממתן פסק דין זה. בשים לב לזמן שעבר מאז הגשת הבקשה לרשיון, תקופה סבירה נראית תקופה שאינה עולה על שישה חודשים. אם ימנעו הרשויות המוסמכות מלהפעיל את סמכויות האכיפה שלהן, תמיד נותרת בידי המבקשת הדרך לפנות לבית המשפט המוסמך לאכוף עליהן מילוי חובתן זו (השוה ה"פ (חי') 148/98 מי עמי נ. י.מ. תק' מחוזי 99(2) 1010). בכפוף לאמור, נדחית התובענה. בנסיבות המקרה, אין מקום לעשות צו להוצאות. כרייה וחציבהצוויםצו מניעה