זקוקים לעורך דין דיני עבודה במודיעין עילית ? מתי כדאי לתבוע מעסיק באמצעות עו"ד לענייני עבודה ? בין אם אתם מעסיקים ובין אם אתם עובדים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון, מיומן ובקיא בתחום דיני עבודה.

מטרת דיני עבודה במודיעין עילית להגן על גם על העובדים וגם על המעסיקים. עורכי דין דיני עבודה במודיעין עילית מעניקים ייצוג משפטי וייעוץ בענייני עבודה במגוון הליכים משפטיים. כל מעסיק וכל עורך דין המתמחה בדיני עבודה במודיעין עילית, חייב להכיר בשינוי המהותי שעבר תחום דיני העבודה בשנים האחרונות, אנו מאמינים כי שיתוף הלקוח באסטרטגיית ניהול המשפט מהווה את הבסיס להצלחה ולכן אנו מעמידים לרשותכם "מדריך דיני עבודה" שבאמצעותו תוכלו לקבל הצצה לעולם דיני העבודה. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין דיני עבודה מודיעין עילית ##מחיר (שכר טרחה) עורך דין דיני עבודה:## מרבית העובדים והמעסיקים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין דיני עבודה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה בדיני עבודה במודיעין עילית, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא בהכרח מבינים כראוי. האם עורך דין שעובד על אחוזים נחשב "עורך דין זול"? לא בהכרח. לעיתים שכר טרחת עורך דין דיני עבודה באחוזים נגזר מהפחתת תשלום. (1) תביעות בבית הדין לעבודה

##(א) בקשה לסילוק תביעה נגד מודיעין עילית בבית הדין לעבודה## לפנינו בקשת הנתבעים לדחות את התביעה שהגיש התובע על הסף על רקע מחוסר יריבות, חוסר סמכות עניינית, חוסר סיבה וחוסר ניקיון ידיים. רקע הבקשה: בכתב התביעה בהליך שבכותרת טוען התובע כי שימש כסגן ראש המועצה המקומית מודיעין עילית בתקופה שבין 12/2008 עד 10/2013. העתירה: בתחילת העתירה הנתבעים עותרים למחיקת התביעה נגד הנאשם 2, הוא ראש המועצה המקומית מודיעין עילית. לטענת הנתבעים, לא היו קשרי עבודה בין התובע לנתבע 2 ולכן אין יריבות בין השניים. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי דין התביעה נגד הנתבע 1, המועצה המקומית של מודיעין עילית, להידחות על הסף גם זאת, בטענה שגם בינה לבין התובעת לא היו יחסי עבודה. מעיון בכתב התביעה עולה כי טענות התובע בדבר מעשים או מחדלים של הנתבעים בגינם לא שולם עבורו את מלוא שכרו, הועלו כנגד שני הנתבעים יחד. לכן נזפנו במורים על דחיית התביעה על הסף נגד נאשם 2 מחמת העדר עילה. ##(ב) שאלת היקף משרה של עובד בעיריית מודיעין עילית## התובע שימש קרוב לחמש שנים כסגן ראש עיריית מודיעין עילית, בתביעה שלפנינו עתרה להשלמת משכורתו להיקף המשרה המלאה. התובע מכהן כחבר במועצת המודיעין העילית החל מנובמבר 2004. לטענת התובע, זה רק משום ששיקולים זרים גרמו למועצה להפחית את שכרו באופן לא הוגן, ולכן עליה לשלם לו את הפרשי השכר בנוסף להפרשי הצמדה וריבית. במילים אחרות, בניגוד לטענת התובע ועל רקע האמור, ברור כי העירייה פעלה כדין על ידי תשלום התובעת בשנת 2012 ואף בשנת 2013 שכר בהיקף של 65% בלבד מהתפקיד, מכיוון שזה לא נתן שום הוראה אחרת. איננו יכולים לקבל את טענת התובע בסיכומיו כאילו מחדלו של ראש העיר לזמן אותו להעיד בפנינו פירושו שטענתו כי התנהלות ראש העיר כלפיו לא הייתה מפלה ולא סבירה לא הוכחה. ##(ג) זכויות מאבטח במודיעין עילית## התובע הועסק כעובד במשרה חלקית על ידי הנתבעת בביטחון מוסדות החינוך במודיעין עילית מיום 26.8.12 ועד ליום 31.8.15. בתביעה זו, מבקש התובע לפסוק לו פיצוי למופת על פי חוק ההודעה למועמדים לעובדים ולעובדים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופיצויי פיטורים. עיריית מודיעין עילית ערכה מכרז לשירותי אבטחה במוסדות החינוך שלה לתקופה שהחלה בשנת הלימודים 2009-2010, והנאשם לא זכה בו. לקראת סיום ההתקשרות בין הנתבעת לעיריית מודיעין עילית, קיימה הנתבעת ישיבת המאבטחים ביום 16.8.15, בה השתתף התובע ורשם את דברי המשתתפים. התובע טוען כי אף שקיבל חוזה עבודה, החוזה אינו תואם את הוראות חוק ההודעה לעובד. לטענתו, לא מפורטים מספר הרישום והתשובה של הנאשם, שם המפקח הישיר, דירוג השכר, התשלומים הקבועים, אורך יום העבודה, היקף העבודה, שיעורי הפנסיה וההפרשות. מחקירתו הנגדית של התובע עלה כי מדובר בתושב חשמונאי, כך שהצעת השמה של הנתבעת לתובע לא כללה נסיעה למרחקים ארוכים, אך אותה הצעה התייחסה למקום עבודה קרוב יותר לבית התובע מאשר לעבודתו במודיעין. עילית. לפיכך, טענות התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים - להידחות. ##(ד) דמי נסיעה לעובד במודיעין עילית## לפנינו תביעה לתשלום הפרשי השכר ופיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת. התובע עבד בחנות שהפעיל הנתבע בעיר מודיעין עילית, החל מיום 1/1/07 ועד 19/7/11 כאשר התפטר מעבודתו (545 חודשים). כידוע, זכותו של העובד להוצאות נסיעה מעוגנת בצו הרחבה כללי במשק לגבי השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה. עוד טוען התובע כי נאלץ להתפטר עקב הפרת זכויותיו, לרבות לאור העובדה שחלק מהשכר שולם לו במזומן, מבלי לבוא לידי ביטוי בתלוש השכר. לטענת הנתבעת, בתום עבודתו של התובע נערכה עמו "הסדר סופי" והוא נותר חייב לנתבע בסכומים שונים בגין מוצרים אותם לקח "במחזור" לאורך שנות עבודתו. לטענת הנתבעת, לאורך כל תקופת עבודתו של התובע שעות העבודה נקבעו, החנות נפתחה כל בוקר בשעה 9:30 ונסגרה בשעה 14:00 (ביום שישי החנות נסגרת בשעה 13:00) ובימי ראשון, שני, רביעי, בימי חמישי, החנות הייתה פתוחה גם בשעות אחר הצהריים 16: 00-20: 00. אין חולק כי עלות כרטיס חודשי בחינם במודיעין עילית הינה 80 ₪. בנסיבות העניין אינני סבור כי לאור האמור ומכיוון שחישוב התובע אינו נסתר, התובע הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה בסך 4,390 ₪. ##(ה) הסכם עבודה אישי של עובד מדינה במודיעין עילית## ביום 9/1/03 הגיש התובע באמצעות עורך דין כתב תביעה ובקשה למתן צו מניעה זמני נגד המועצה המקומית מודיעין עילית, בה הועסק כגזבר על פי הסכם עבודה אישי, הסכם בכיר מיום 26/11/00 לאחר שהועסק כעובד מדינה בתאריך 2/9/00 עד 31/3/01. על פי חוזר המנכ"ל מינואר 2002, הוא רק מבהיר מצב קיים, בעוד שבבדיקות משרד הפנים נחשפו מקרים בהם הרשויות נסוגו מההפרשה לעובדים במסגרת הסכם בכיר, שאינם זכאים לפנסיה תקציבית. המדינה טוענת כי התובע הועסק כמפקח על בקרת שכר ופיקוח על רשויות מקומיות במשרד הפנים, ובין היתר עסק בתנאי שכר ופרישה של עובדים ברשויות המקומיות. העובדה שהנציב החליט בעניין אחד לאשר זכות ובדבר אחר - לא לאשר, לא בהכרח יוצרת אפליה, אפליה שתהיה לה בסיס משפטי לביטול החלטת ה- DNA שלו. לאור כל האמור - מכיוון שאנו מקבלים את עמדת המדינה וטענותיה ומכיוון שלא גילינו מדוע התערבנו בעניין הממונה, בהחלטה שניתנה לדעתנו כדין - אין לנו ברירה אלא לדחות את תביעה משפטית. (2) מהם חובות המעביד כלפי העובד ?

החוק מטיל על כל מעסיק במודיעין עילית חובה למסור לעובד הודעה לעובד על תנאי העסקה לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו. (3) מהן זכויות עובדת בהריון ולאחר חופשת לידה ?

החוק אוסר על פיטורים בהריון במודיעין עילית ללא היתר, גם במקרים בהם המעביד לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון. (4) האם ניתן להגביל את חופש העיסוק ?

במקרים מסוימים ניתנה למעסיק אפשרות להגביל את חופש העיסוק של עובדיו. הגבלת חופש העיסוק במודיעין עילית נעשית בדרך כלל באמצעות תניית אי תחרות בחוזה עבודה כל עוד מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד והיא אינה חורגת מעבר לסביר. (5) מה ההבדל בין חוזה עבודה לבין חוזה רגיל ?

בחוזה רגיל היחסים בין הצדדים לחוזה במודיעין עילית בדרך כלל מסתיימים לאחר חתימת החוזה, יחודו של חוזה עבודה אישי הוא בכך שהוא יוצר יחסים מתמשכים, כלומר לאחר חתימת החוזה היחסים בית הצדדים רק מתחילים ותנאיהם משתנים מעת לעת. (6) רכיבי השכר

החוק קובע שכר מינימום לעובדים וחל גם על תשלום על התלמדות בעבודה במודיעין עילית, כאשר שכר יסוד הנו השכר "הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות. תשלומים ישירים או בלתי ישירים המשתלמים לעובד שלא בעד פרקי הזמן שבהם לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה הם בתחום התנאים הסוציאליים כגון: ##(א)## דמי הבראה - צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע כי הזכאות לדמי הבראה, קמה רק לאחר שהשלים העובד את שנת עבודתו הראשונה. ##(ב)## דמי חגים - מענק חג הוא הטבה כספית טהורה, שממנה נהנה העובד בלבד, לכן בהיותה טובת הנאה לעובד מדובר בזכות נלווית אשר ניתנת לפדיון גם לאחר תום יחסי עובד-מעביד. ##(ג)## דמי חופשה שנתית - חוק חופשה שנתית מקנה לעובד זכות לקבל חופשה שנתית, ובמקביל מוטלת על המעביד במודיעין עילית חובה לתת אותה. פדיון חופשה, המשולם מכוח חוק חופשה שנתית, תכליתו לפצות את העובד שמסיבה זו או אחרת לא ניצל בתקופת עבודתו אצל המעסיק את ימי החופשה השנתית המגיעים לו. ##(ד)## דמי מחלה - חוק דמי מחלה מעניק לעובד זכות לקבל דמי מחלה בעד תקופת מחלתו. גם כאן ראוי לשים לב שהוראות הפטור למעביד מתשלום דמי מחלה מתייחסת לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה ולא לפי חוקים אחרים. ##(ה)## דמי נסיעות - על המעביד החובה להשתתף בהוצאות הנסיעה של עובדיו לפי תעריף תחבורה ציבורית, גם כאשר העובד עושה שימוש ברכבו הפרטי, כאשר תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה נקבע בצו ומתעדכן מעת לעת. ##(ו)## תשלומי אש"ל - זכות זו אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המילה, היינו תמורה בעד עבודה שנעשתה. חובת המעביד להשתתף בתשלום אש"ל במהלך תקופת העבודה אינה ניתנת לפדיון אלא אם כן הוסדרה הזכות לפדיון בחוק או בהסכם. ##(ז)## תשלומים לקרן פנסיה - כל עוד לא מתאפשר להפריש עבור העובד את ההפרשות הנדרשות לקרן הפנסיה, זכאי העובד לפיצוי בגין אי-ביצוע ההפרשה לפנסיה, כאשר גיל הפרישה בישראל הינו אחיד וקבוע ולא המתחשב בנתוניו הפרטניים של כל עובד במודיעין עילית. רכיבי שכר נוספים ניתן למצוא, בעיקר בענף ההי-טק, במקרים של הסדר של הענקת אופציות לעובדים לרכישת מניות של חברה שנועד להעניק הטבה כלכלית לעובד. (6) הלנת שכר

על מנת להרתיע מעבידים במודיעין עילית מלא לשלם לעובדים את שכרם בזמן ולמנוע מקרים של הפרשי שכר בין השכר שהעובד קיבל לבין השחר שמגיע לו, חוק הגנת השכר קבע כי במקרה של הלנת שכר לעובד ישולמו לו פיצויים. (7) שעות עבודה ומנוחה

##(א) שעות נוספות ## - לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים במודיעין עילית מחובות רישום שעות עבודה המגמה כיום בעניין הוכחת שעות נוספות של עובד היא לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד ע"י המעביד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה על שעות נוספות למעסיק. ##(ב) עבודה בשבת ## - תכלית איסור העסקה בשבת היא סוציאלית, תכלית זו באה לחייב את העובד לנוח שלושים ושש שעות בשבוע עבודה. התכלית השנייה היא תכלית המבקשת לשמר את צביונה היהודי של מדינת ישראל. ##(ג) הפסקה בעבודה## - החוק מחייב את המעביד להעניק לעובד הפסקות בעבודה. המונח "הפסקה" הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה תלוי במכלול העובדות של כל מקרה. ##(ד) עבודה בחגים## - זכות עובד יומי לדמי חגים בגין עבודה בחג אינה מעוגנת בחוק כלשהו. זכות זו יכול ותבוא מהסכם קיבוצי, צו הרחבה ##(ה) עבודת לילה ## - חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר "עבודת לילה כעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06.00. (8) שימוע לעובד לפני פיטורים

מהי זכות השימוע ? זכות שימוע לעובד היא זכותו לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, ולהשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת. כנגד חובתו של המעביד במודיעין עילית לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, אי התייצבות לשימוע - משמעות אי התייצבות לשימוע היא ויתור של העובד על זכות הטיעון (9) פיטורים

השכר הקובע לפיצויי פיטורים מחושב בדרך כלל לפי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו ועל מנת לזכות בתביעתו, על העובד להוכיח כי תקופת ה"הפסקה" לא הביאה לקטיעת רצף העבודה לצורך פיצויים. חוק פיצויי פיטורים מכיר ברציפות בעבודה לא רק אצל אותו מעביד אלא גם במקום עבודה אחד. במקרה של פיטורים שלא כדין הסעד אותו ראוי להעניק לעובר - פיצויי פיטורים בלבד או אכיפתם של יחסי העבודה, וכן היקפה הראוי של האכיפה - נתון לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה. (10) יחסי עובד מעביד

במשפט הישראלי למונח יחסי עובד מעביד אין המודיעין עילית מוחלטת ומובנו של מונח זה משתנה עם ההקשר בו הוא מופיע. קיימים 3 סוגים של עובדים: "עובד", "משתתף חופשי" ו"עצמאי", כאשר רק "עובד" זכאי לזכויות ולהגנות שמקנה משפט העבודה ואילו "משתתף חופשי" ועצמאי אינם זכאים להן. (11) אפליה הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות עובדים

לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות הטרדה מינית בעבודה, תביעה מכח החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה באזור מודיעין עילית יכולה להיות מוגשת כנגד המטריד, על עצם מעשה ההטרדה, וכנגד המעביד, כמי שנושא באחריות בהתאם לחוק. (12) ארגוני עובדים

זכות ההתארגנות במישור יחסי העבודה הקיבוציים בישראל מוגשמת באמצעות ארגון עובדים יציג אחד העומד בתנאים הנדרשים בחוק, והמוגדר כ"ארגון העובדים היציג" והוא זה אשר יכול להיות צד להסכם קיבוצי מול המעסיק ותפקידו בין היתר לדאוג להשוואת תנאים בין עובדים שונים במודיעין עילית. (13) סוגיות נוספות בדיני עבודה

##(א) ##עובדי מדינה במודיעין עילית - על המדינה כגוף שלטוני חלה חובה מוגברת לנהוג , ללא שיקולים זרים, על פי כללי הצדק הטבעי וללא ניגוד אינטרסים, אך לא תמיד זהו המצב. קיימים מקרים בהם בית הדין לעבודה יבחן את סבירות ההחלטה של המדינה כגון העברה יזומה של עובדי הוראה, שכר עידוד, אישור שקילות לתואר לצורכי שכר, קיצור תקופת צינון ועוד. ##(ב)## עובדי שטחים - חוקי מדינת ישראל לא חלים באזור יהודה ושומרון אלא מוחלת בו תשתית המורכבת מן הרובד של הדין הירדני, ומצווים שהוציא המפקד הצבאי מתוקף הסמכות שהוקנתה לו על פי כללי המשפט הבינלאומיים. ##(ג) ## דיני עבודה בקיבוצים - "חבר קיבוץ" לא מוגדר כ"עובד" של הקיבוץ כשהוא מועסק במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ. במסגרת זו, חבר הקיבוץ לא מקבל "שכר" תמורת עבודתו. הקיבוץ לא משלם לו משכורת, לא מנפיק לו תלושי שכר ולא משלם לו זכויות סוציאליות. ##(ד) ## זכויות עובדים בפירוק חברה במודיעין עילית - קיימים מקרים בהם חברה נסגרת מבלי ששילמה לעובדיה את שכרם, במקרים מסוימים בית המשפט יכול לחייב את בעלי החברה באופן אישי לחובות העובדים בהליך המכונה "הרמת מסך", אולם הרמת מסך בדיני עבודה תיעשה רק במקרים חריגים.

 

האם בוטח במסגרת עבודתו כעובד שכיר לפי סעיף 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי ?

תמצית טענות התובע- 3. חברת ב.מ.ס לעבודות בניה בע"מ ( להלן : החברה) אשר כאמור נמחקה מההליך הינה חברה פרטית בע"מ הרשומה כדין ברשם החברות הישראלי ועיסוקה בעבודות בניה שונות. 4. התובע התקבל לעבודה בחברה בתפקיד פועל בנין, והחל עבודתו ביום 10.1.2010. 5. הואיל ומקום מגורי התובע בעיר שכם , החברה טיפלה בהוצאת היתר כניסה לישראל , ההיתר ניתן לתובע ביום 7.1.10. 6. הטענה כי האישור איננו אישור כניסה לישראל, אלא רק רישיון עבודה איננה נכונה. התובע נכנס לישראל על סמך אישור זה הכולל היתר עבודה. 7. ביום 12.1.10 נפגע התובע בעינו הימנית מחוט שזירה - חוט ברזל המשמש לקשירה ביציקות בטון. במהלך עבודתו נהג התובע להתכופף לצורך חיתוך ברזלים לפי מידות עבור יציקת קירות מקלט. באותה עת פועל אחר בשם אבו האני, החזיק בידו חוט שזירה ממתכת באורך של כ- 2 מטר ועבד בסמוך לתובע, במהלך ביצוע העבודה נפגע התובע בעינו הימנית ,מחוט השזירה. הפגיעה ארעה שעה שהתובע עבד באתר בניה , באזור קריית ספר ליד מודיעין עילית ,שם ביצעה החברה עבודות בניה. 8. בעקבות האירוע הנטען ולאחר שעבר ניתוח בעינו, פוטר התובע מעבודתו. החברה לא דיווחה על התובע כעובד הואיל והועסק ימים ספורים בלבד. ככל שהחברה לא שילמה דמי ביטוח עבור תקופת עבודת התובע , אין בכך כדי לשלול מעמדו כעובד ומבוטח בביטוח נפגעי עבודה עפ"י הוראת סעיף 75 לחוק. 9. תביעת התובע נדחתה מן הטעם כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים ונכותו הרפואית כלל לא נבחנה. הנתבע לא פירט את הנימוקים להחלטה, לא חקר את מקום ארוע הפגיעה או שעת הארוע . כמו כן עדים ששמותיהם נמסרו על ידי התובע לא נחקרו על ידי הנתבע אשר לא נימק כיצד לא נתן כל משקל לעובדה כי היתר הכניסה לישראל, הוצא על ידי החברה אשר שמה נזכר כמעסיק התובע. 10. הנתבע הסתפק בחקירת התובע מיום 13.2.11 בפני חוקר המוסד. החקירה התנהלה ללא נוכחות עו"ד לאחר שחוקר המוסד הודיע כי אין לתובע זכות לייצוג מול המוסד. התנהלות זו מנוגדת לזכות החוקתית לפיה "אדם שייפה כוחו של עו"ד זכאי להיות מיוצג על ידיו בפני כל רשויות המדינה"( סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א- 1961) . על כן ,יש לדחות כל ראיה שהושגה בדרך לא כשרה ככל שאכן מדובר בראיה. 11. עוד טען התובע כי נרשם אצל החברה כעובד והוצא לו רישיון כניסה לישראל כעובד מטעמה. התובע עבד כפועל פשוט תוך שימוש בכלים אשר סופקו על ידי החברה לצורך ביצוע העבודה כפועל בניין. התובע קיבל הוראות ממנהל עבודה מטעם החברה , מר אבו שארחה. שעות העבודה של התובע היו קבועות מידי יום , התובע לא ניהל עסק עצמאי ולא עבד במקום אחר כך על כן , אין מחלוקת כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. 12. הנתבע הפנה לפסק דין מיום 1.7.2010 אשר התובע לא היה צד לו ובמסגרתו נקבע בהסכמת הצדדים כי פעולות שנעשו בחברת ב.מ.ס שלא על ידי מר מראר סאלח , לאחר 7.4.09 אינן מחייבות את החברה (להלן פסק הדין) . ככל שבוצעה תרמית כלשהי על ידי אנשים אשר השתלטו על החברה אין הדבר קשור כלל אל התובע. התובע היה פועל פשוט שעבד בחברה ונפצע . תפקיד החברה לבטח את עובדיה ופסק הדין אינו פוטר את הנתבע ואינו קשור אל התובע. טענות הנתבע- 13. התובע לא הוכיח קרות ארוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה. התובע לא הוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים לפיכך, לא הוכח כי היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה בעת הארוע הנטען. 14. התובע לא הוכיח כי מעסיקו הנטען הינו תושב ישראל . מאחר והתובע אינו תושב ישראל והארוע הנטען ארע מחוץ לתחומי ישראל - אין הוא מבוטח בביטוח נפגעי עבודה (סעיף 378א(א) לחוק). 15. בניגוד לטענות התובע, הנתבע לא נמנע מלזמן מר צאלח לעדות. התובע לא ציין את שמו של מר צאלח והזכירו בתצהירו רק בנוגע לפסק הדין ההצהרתי בשל כך , לא היה כל מקום לזמנו לעדות על מנת שיפריך טענות שהתובע כלל לא טען. עדותו בנסיבות אלה היתה מהווה השחתת זמן שיפוטי לריק בהעדר כל טענה מצד התובע כי מר צאלח העסיקו באופן אישי. פסק הדין ההצהרתי נותר בעינו והתובע לא ניסה להפריך את החזקה אשר נקבעה במסגרתו. 16. לאחר הדיון מיום 20.11.12 היה על התובע לנסות להוכיח מי היה מעסיקו שכן בדיון זה ביקש הנתבע לדחות את התביעה על הסף בהעדר ציון מעסיקו האמיתי של התובע וכפועל יוצא מכך ,מניעת משלוח הודעה לצד שלישי על ידי הנתבע. בתגובה מסר ב"כ התובע כי התובע הועסק ע"י החברה בלבד והסתמך על הטענה כי מר צאלח ביצע את העבודות במהלכן נפגע התובע, באופן אישי (עמ' 6 לפר' שורות 16-17) עם זאת טענה זו לא הוכחה. 17. התובע לא הביא כל ראיה כי היה מעורב בפרויקט במהלכו נפגע. הראיה היחידה הינה אישור עבודה באזור יהודה ושומרון שניתן על ידי המינהל האזרחי. האישור אינו כולל ציון מדויק של מיקום הפרוייקט ונעדר מסמך מטעם החברה. 18. בטופס התביעה לא צוין מקום האירוע הנטען ולא נכתב כי ארע במודיעין עילית אלא צוין כי הארוע ארע במפעל. כתובת המפעל הינה בג'לג'וליה ולא במודיעין עילית. מכאן שאין כל קשר בין אישור המנהל האזרחי לבין מקום הארוע הנטען. כמו כן לא ניתן לדעת מי ביקש את האישור , האם מדובר בעובד החברה או בגורם אחר , אשר כפי שנטען בבית המשפט בצע תרמית תוך שימוש במסמכים מזויפים. בנוסף , לא הובהר האם אותו גורם היה תושב ישראל או תושב שטחים על כן , לא ידוע אם המעסיק האמיתי של התובע היה מבוטח בביטוח כלשהו במסגרת הנתבע לפי סעיף 378(א) לחוק, שכן רק תושב שטחים שהועסק ע"י תושב ישראל ביישוב ישראלי יחשב כמבוטח. התובע הותיר סוגיה זו מעורפלת במכוון. 19. התובע לא הביא לעדות את הפקיד שהוציא את האישור (מר לוי) או כל גורם אחר מהמנהל האזרחי ולא ביקש מהמנהל האזרחי להמציא מסמכים שהגישה החברה לקבלת האישור על כן, אין כל מקום לקשור בין מר צאלח לבין האישור. 20. בניגוד לטענתו העקבית של התובע, מעולם לא ניתן לו אישור כניסה לישראל אלא רשיון עבודה למרחב התפר בלבד דהיינו, לחלק מאיו"ש הנמצא בין גדר ההפרדה לבין הקו הירוק . ניסיון התובע להטעות ולטעון כי קיבל "אישור כניסה לישראל" מערער את מהמינות גרסתו. 21. בהודעה אשר מסר התובע לחוקר כלל לא הזכיר את מר צאלח. בהמשך ההודעה התייחס התובע למר אבו שרחה כ"קבלן מחברון" על כן , לא מדובר בתושב ישראל והתובע אינו מבוטח. 22. לטענת התובע העבודה היתה בקרית ספר, עובדה המרחיקה את הפרויקט מהאישור ומכל מקום התובע לא ציין כתובת מדויקת או שם הפרויקט. בנוסף , התובע לא הביא כל ראיה כי החברה עסקה אי פעם בעבודות בניה במודיעין עילית או בקרית ספר. 23. עוד נטען כי לגרסת התובע מעסיקו היה מר אבו שרחה , תושב השטחים שאינו תושב ישראל , מכאן שהתובע לא היה מבוטח במסגרת המוסד. התובע לא הביא לעדות את מר אבו שרחה או כל נציג אחר על מנת לבסס גרסתו ויש לפרש זאת לחובתו. 24. כל טענות התובע כנגד ההודעה לחוקר הינן חסרות משמעות משזו הוגשה לבית הדין בראשית הדיונים בתיק והתובע לא ביקש לחקור את החוקר לפיכך, יש לקבלה כראיה לכל דבר ועניין. 25. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי מי ששכר אותו לעבודה היה מר אבו שרחה ולא מר צאלח . לא הובאה כל ראיה לקשר כלשהו בין אבו שרחה לבין החברה. כן טען כי היו בשטח מהנדסים מכפר מכבלי הנמצא במדינת ישראל אולם, לא הובאו הם לעדות ולא ידוע האם קשורים הם לחברה בדרך כלשהי . 26. התובע הודה כי במסגרת ההליך להוצאת רשיון העבודה לא פגש איש מטעם החברה (מר צאלח או אדם אחר) אלא רק שוחח עם פועל מכפרו בשם "טייר" נתן לו את מס' ת.ז וקיבל כעבור 4 ימים את האישור. לפיכך , גם הוצאת האישור אינה מעידה על קשר כלשהו בין החברה לבין התובע. כמו כן לא ברור מדוע לא זומן מר טייר לעדות ולא הוגשה כל ראיה באמצעותה ניתן לקשור בין מר טייר לחברה. 27. לסיום נטען כי לא הוכח כל ארוע בעבודה, לא הוכחה עבודה, לא הוכחו יחסי עובד מעביד ולא הוכח קשר בין התובע לבין גורם ישראלי כלשהו. מקום מגורי התובע, מקום מגורי המעסיק הנטען ומקום הארוע הנטען , נמצעים באיו"ש ולא בישראל , לפיכך גם לגרסת התובע אינו נכלל בביטוח נפגעי עבודה. דיון והכרעה- 28. סעיף 75 לחוק הביטוח הלאומי קובעכדלקמן: "(א) אלו המבוטחים לפי פרק זה: (1) עובד, למעט שוטר כמשמעותו בחוק המשטרה, סוהר כמשמעותו חוק שירות בתי הסוהר ועובד שירותי הביטחון כמשמעותו בסעיף 635 לחוק שירות המדינה. (2) עובד עצמאי, למעט מי שנמנה עם סוגי אנשים שהוצאו מכלל עובדים עצמאיים, לעניין סעיף זה, בתקנות ולאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה. 29. מהוראת החקיקה עולה כי ככל שהתובע היה עובד , מבוטח הוא על פי סעיף 75(א)(1) לחוק. כמו כן, הכלל הוא שעובד הוא מבוטח וזכאי לגמלאות לפי פרק ה' לחוק, בין אם מעבידו קיים את חובת תשלום דמי הביטוח בגינו (לפי סעיף 342(ב) לחוק) ובין שהפר חובה זו באופן שהוא יהיה זכאי לגמלאות לפי פרק ה' לחוק גם אם מעבידו הפר את חובת הדיווח ותשלום דמי ביטוח בגינו. מכאן , ככל שיקבע כי התובע היה "עובד", דין תביעתו להתקבל. עם זאת, תובע גמלאות הטוען כי היה "עובד" חייב להוכיח זאת בכך שיוכיח מי היו מעבידיו ומהי התקופה בה עבד אצל כל אחד מהם (ראו: עב"ל 17/64 דוד סוכר - המל"ל , פב"ל ט 181) 30. הלכה פסוקה היא, כי מעמדו של אדם כ"עובד" הוא דבר הקרוב לסטאטוס, ואינו נקבע רק על פי ההגדרה שניתנה לכך ע"י הצדדים אלא על פי נסיבות העניין כהווייתן (ראו: דב"ע (ארצי) נד/77 - 3 רוטברג -תדיראן בע"מ, פד"ע כז 454). 31. המבחן הנוהג אשר נקבע בפסיקה לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד הוא "מבחן מעורב" שבמרכזו "מבחן ההשתלבות", על שני פניו. משמעות היות המבחן "מעורב" היא שבית הדין אינו זונח את המבחנים המסורתיים שעניינם אופן תשלום השכר, קיומם של כפיפות ופיקוח ועוד מבחנים כיוצא בהם, אלא בוחן כל מקרה על פי המאפיינים הייחודיים שלו ומשקלל את משקלם על פי המתחייב מן התשתית העובדתית הספציפית שבפניו, תוך מתן משקל מיוחד למבחן ההשתלבות (ראו: בג"צ 5168/93 שמואל מור נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ (4) 628, דב"ע נה/5-2 ורדה דעבול - מדינת ישראל (ניתן ביום 14.3.96, ע"ע 300021/98 זאב טריינין, עו"ד - מיכה חריש ואח' (ניתן ביום 7.3.02)). 32. בבואנו לבחון קיום יחסי עובד - מעביד, עלינו לשקלל את כל הנתונים שהינם חלק מן המבחן המעורב ובמסגרת איזון זה יכול ויינתן משקל שונה לכל אחד מהנתונים הרלוונטיים. (ראו: ע"ע (ארצי) 283/99 ברק - כל הקריות בע"מ, פד"ע לה 641). כמו כן, אף אחד מהמבחנים כשלעצמו אינו מכריע אלא יש לראות את התמונה בכללותה. 33. עוד ראוי לציין כי מטרת קביעתם של יחסי עובד ומעביד היא מטרה סוציאלית קרי, החלת הגנת חוקי העבודה או הגנת חוק הביטוח הלאומי, על מי שדיני העבודה או דיני הביטוח הלאומי מבקשים לפרוש את רשת ההגנה הסוציאלית שאותן מערכות דינים מכילות ובעיקר - מי שתלוי תלות כלכלית במעסיקו (ראו: ע"ע 300064/96 פלאי קרני - איתן אביבי ואח' (ניתן ביום 26.9.00). 34. בהודעתו לחוקר הנתבע מסר התובע את הדברים הבאים- "אני עבדתי אצל קבלן בשם מוחמד אבו שרחה מדורה חברון . הוא מנהל עבודה. הוא מקבל עבודות מחברת במס עבודות בנין מג'לגוליה". עיניינו הרואות, עדות התובע לחוקר המוסד עומדת בסתירה לטענתו המאוחרת בפנינו, לפיה מעסיקתו הינה חברת ב.מ.ס. מהודעתו לחוקר עולה כי התובע עבד אצל אבו שרחה המקבל עבודות מחברת ב.מ.ס, ולא בחברת ב.מ.ס , כפי שנטען במועד מאוחר יותר. בחקירתו הנגדית נשאל התובע מי מטעם המעסיק שכר אותו לעבודה וכך השיב - "מנהל העבודה ששמו מוחמד אבו שרחה . הוא מחברון . הוא נתן לנו את הציוד. לשאלה האם הוא מחברון ולא מג'לג'וליה השיב -" הוא היה נותן לנו הוראות וכלים של עבודה. המעסיק זה ב.מ.ס מנהל העבודה מחברון. המעסיק הוא בעל העבודה החברה - ב.מ.ס" (עמ' 10 לפר' שורות 24-28). 35. הנה כי כן, הגרסה הבסיסית לפיה הציוד והכלים כמו גם ההוראות ניתנו על ידי אבו שרחה ולא על ידי החברה לא שונתה במהלך הדיון בפנינו אולם , בנוסף נטען, באופן סתמי יש לומר, כי המעסיק הוא ב.מ. ס, וכי אבו שרחה היה רק מנהל העבודה במקום, בעוד שבהודעתו לחוקר מסר התובע כי עבד אצל קבלן בשם מוחמד אבו שרחה . 36. יצוין כי טענות התובע בסעיף 16 לכתב התביעה ובסעיף 20 לתצהירו לעניין המבחנים לבחינת קיום יחסי עבודה, לרבות הטענה בדבר רישום התובע כעובד החברה, שימוש בכלי החברה והעדר ניהול עסק עצמאי או עבודה במקום אחר, לא הוכחו כלל וכלל. לפיכך , מתקשים אנו לקבוע כי הוכח שהתובע התקבל לעבודה אצל החברה כפועל בניין. לא הוברר על סמך מה טוען התובע בסיכומיו כי החברה היא אשר שילמה את שכרו כאשר לא הובאה כל ראשית ראיה בעניין זה. התובע לא הציג חוזה העסקה , תלוש שכר או כל אישור אחר בדבר תשלום שכר על ידי החברה. בניגוד לאמור בתצהיר, התובע לא הוכיח כי היה קשור במסגרת מחייבת של שעות עבודה או ימי עבודה והיה נתון למרות החברה. 37. עוד יובהר כי לטענת התובע פוטר מעבודתו נוכח הבעיה הרפואית ממנה סבל בעינו. טענת הפיטורים לא נתמכה בראיה כלשהי. התובע לא העיד וממילא לא הוכיח מי מטעם המעסיק פיטר אותו, ומכל מקום לא הוצג כל מסמך בהקשר זה . 38. לא נעלמה מעיניינו העובדה כי בטופס התביעה אשר הוגש למוסד נזכר שמה של ב.מ.ס כמעסיקת התובע (סעיף 2 לטופס) , אולם יש לציין כי במועד זה התובע היה מיוצג. כמו כן , אין להתעלם מהעובדה כי על אף שהתובע ציין שמות ופרטים של ארבעה עדים אשר נכחו לטענתו במועד הארוע, לא זומנו הם לדיון כדי לתמוך בגרסתו . זאת ועוד. טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה הוגש למוסד בתאריך 11.1.11. על גבי הטופס נרשם התאריך 6.1.10 , תאריך זה כשלעצמו איננו הגיוני שכן הוא מוקדם למועד הפגיעה הנטענת. ככל שהתובע שגה והיה עליו לרשום את התאריך 6.1.11 ,מקובלת עלינו עמדת הנתבע כי מדובר בפרק זמן קצר למשלוח הטופס למעסיק, קבלתו חזרה עם תשובה שלילית מהמעביד ומשלוח הטופס חזרה אל הנתבע, כל זאת תוךחמשה ימים ובזמן שהתובע מתגורר בנפת שכם בשטחים. עובדות אלה פוגמות לשיטתינו במהימנות גרסת התובע . 39. יצוין כי במסגרת חקירתו הנגדית נשאל התובע האם ראה עוד מישהו מחברת ב.מ.ס, פרט לאותו אדם מחברון וכך השיב - "היו מהנדסים מכפר שנקרא מכבלי. עבדתי שם רק שלושה ימים לכן לא הכרתי אנשים". לשאלה האם ביקש מהם לבא ולהעיד השיב בשלילה והוסיף "הבאתי עדים והוא לא שמע להם". לשאלה היכן העדים העיד התובע "הבאתי אותם בפעם שעברה". לשאלה מדוע לא הגיעו לדיון השיב התובע "כל אחד בעבודה שלו ולא נתנו לי הזמנה להביאם". שמנשאל האם ביקש להזמינם השיב - " לא יודע. לא אמרו לי" (עמ' 11 לפר' שורות 1-14). הנה כי כן, התובע אשר נטל ההוכחה בדבר קיום יחסי עבודה בינו לבין חברת ב.מ.ס רובץ לפתחו, לא מצא לנכון להביא לעדות את העדים אשר לטענתו נכחו במקום ל והיה ביכלתם לתמוך בגרסתו לפיה. 40. אשר להוצאת אישור העבודה העיד התובע כי- "נתתי לפועל מאצלנו שקוראים לו טייר והוא עובד בחב' במס את הת.ז שלי ואחרי 4 ימים קיבלתי את האישור". לשאלה האם טייר הובא לעדות השיב התובע בשלילה והוסיף- "הוא עובד בת"א ואני לא רואה אותו. פעם בחודש הוא בא לעסירה". לשאלה האם לא ביקש ממנו לבא להעיד השיב- " ביקשתי ממנו- אך אמרו שאיזה שני פועלים שיש אביא אותם" (עמ' 11 לפר' שורות 18-28) . לטענת התובע המעסיק אשר שמו נזכר על גבי רישיון העסקה כלל לא היה מעורב בהוצאת הרישיון וממילא לא הכיר את התובע. למסמך לא צורף כל מסמך מטעם חברת ב.מ.ס. כמו כן, מר טייר אשר יכול היה להבהיר את התמונה בנושא זה, כפי שהעיד התובע עצמו, לא זומן לעדות הגם שלטענת התובע עובד הוא בתל אביב. 41. יתרה מכך. התובע לא ביקש לזמן לעדות נציג מהמינהל האזרחי ולא ביקש מהמינהל להמציא את המסמכים שהגישה החברה לקבלת האישור על כן, אין כל דרך לקשור בין המעסיק הנטען (חברת ב.מ.ס) ומנהלה לבין האישור. יוער כי לא הובאה ראשית ראיה כי בתקופה הרלבנטית חברת ב.מ.ס ביצעה עבודות בניה במודיעין עילית (קרית ספר) כפי שנטען ע"י התובע. בעוד שרישיון העבודה ניתן לעבודה במודיעין עילית, בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה נרשם בסעיף 3 כי הפגיעה אירעה ב"מפעל". כתובת המפעל הינה בג'ג'וליה (סעיף 2) ולא מודיעין עילית. לפיכך , על פניו אין קשר בין האישור לבין מקום הפגיעה הנטען בטופס התביעה. 42. אשר לפסק הדין ההצהרתי מיום 1.7.10 (צורף לכתב ההגנה) -אמנם יש ממש בטענת התובע כי אינו צד לפסק הדין, עם זאת בפסק הדין נקבעו הדברים הבאים- "כל הפעולות שנעשו בחברה מיום 7.4.10 ועד להיום (1.7.10) אין בהן כדי לחייב את החברה, מנהלה או מי מטעמה, זולת הפעולות שנעשו על ידי המבקש (מר צאלח- ר.צ) באופן אישי". בשים לב לאמור, צודק ב"כ הנתבע בטענתו כי התובע (אשר היה מיוצג לאורך ההליך כולו) לא עשה דבר וחצי דבר למעלה משנה וחצי כדי להוכיח קשר כלשהו בינו לבין מר צאלח, כאשר אין חולק כי מועד ההעסקה היה בתקופה הרלבנטית לפסק הדין. 43. אשר לטענות התובע בעניין קבילות דו"ח חוקר הנתבע- התובע לא התנגד להצגת המסמך כמו כן , היה באפשרותו לזמן לעדות את חוקר המוסד. משהתובע או מי מטעמו בחרו שלא לפעול על פי אחת מהאפשרויות הנזכרות לעיל , אין לו להלין אלא על עצמו ומכל מקום לא מצאנו כל סיבה שלא לקבל את המסמך . 44. זאת ועוד. התובע לא הציג מסמכים רפואיים הקושרים בין התאונה הנטענת לבין הפגימה ממנה הוא סובל בעינו, וממילא לא הוכיח במסמכים רפואיים כי הפגיעה ארעה עת היה עובד של חברת ב.מ.ס (ראו : Medical Report צורף לתצהיר התובע). 45. סיכומם של דברים : משקלם המצטבר של המבחנים תומך בגירסת הנתבע לפיה לא הוכח קיום יחסי עובד מעביד בין התובע לבין חברת ב.מ.ס, שעה שהתובע לא השכיל להוכיח כי היה עובד החברה התקופה הרלבנטית. לפיכך , דין התביעה להדחות. משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון סוציאלי , איננו עושים צו להוצאות. דיני עבודה